אכילת דגים אחרי המבול

[עושה חדשות]

יל"ע במה שנאסר על אדה"ר וזרעו לאכול בשר של בע"ח, (או להרוג ולאכול), האם זה כולל גם דגים.
ובגמ' סנהד' נט: מפו' שהדגים בכלל, ובלא"ה נמי צ"ע אם יש לחלק.

וצ"ע למה זה הותר אח"כ לפי מש"כ הרמב"ן בטעם ההיתר שהוא מפני הצלתם מהמבול ע"י נח, והדגים הרי לא היו מהבאים אל התיבה, ולא נגזרה עליהם גזירת המבול.

וזכורני שיש שכ' דבאמת לא הותרו באכילת דגים עד מ"ת, (וצ"ע מהדגה אשר נאכל במצרים וכו').
וע"ע בשי' לר"ן שבת קח. על השתתפות הדגים במ"ת וכו'.
שמא תקדמוני.

[פלתי]

עי' כלי חמדה ריש פרשת בראשית (אות ג') שהקשה כן על הרמב"ן.

[פרמישלאן]

עי' מגיד דבריו ליעקב מהרה"ק רבי בעריש מביאלא זי"ע בפרשת נח
שכתב בפי' שלא הותר להם דגים רק במתן תורה שאז היה לעולם קיום בזכות ישראל וכאילו נצלו בזכותם, וע"כ אנו אוכלים דגים בשבת כי בזה ניכר האות בין ישראל לעמים עיי"ש.
ומה שהק' 'עושה חדשות' מזכרנו את הדגה כבר האריך נכדו הרה"ק רבי מנחם מענדל מביאלא בקו' שמש ומגן עמוד יח.

וראה גם בספר תפארת רבותינו (אלכסנדר) אות צג עמוד לג, שכמו כן אמר האדמו"ר הזקן רבי יחיאל מאלכסנדר זי"ע אותו טעם.

[פרי יהושע]

לדעת הרמב"ן לכא' צ"ל שכיון והותר הותר הכל, או שכל שם בע"ח אחד הוא והצלת רובם הוי כהצלת כולם, או מפני עצם נכונותו להציל את מי שצריך להציל כבר נכללו כולם בזה, או שיש להוסיף שגם נכלל בטעם הרמב"ן מה שאומרים שהיה צריך ליצור הפרדה ברורה יותר בין האדם ובע"ח שלא יתערבבו זב"ז, ולכן נכללו דגים, אבל אין זה משמעות דבריו הפשוטה של הרמב"ן.

[עושה חדשות]

כל רמש אשר הוא חי לכם יהיה לאכלה. דאדם לא הותר לו בשר לאכילה, רק נח זכה בהן בשכר טיפולו וקיומו אותם כל זמן היותו בתיבה, והכין להם מדור לקיים מיניהם, לכן בשכר זה ניתנו לו לאכלה. והדגים שבים שלא נימוחו במבול [קידושין יג, א] ניתנו לאכילה שלא להטיל קנאה במעשה בראשית [מגילה כה, א].

[עושה חדשות]

יש לשאול עוד, להמבארים שנגזר מוות על הבע"ח במבול, מחמת שכבר לא היה בהם צורך לאדם, ולכתחילה הרי לא נבראו אלא ע"מ לשמשו, "עכשיו שאדם חוטא בהמה וחיה למה לי", א"כ למה באמת לא מתו הדגים במבול?

[צדיק613]

אני לא זוכר אם זה מבואר באיזה מקום, אבל בגמ' מבואר שהמים היו מאוד חמים והגמ' מקשה איך התיבה שהיה מכוסה בזפת לא נמס בחום המים החמים. ובעצם אפ' לשאול איך הדגים חיו בתוך המים החמים. ותי' הגמ' שסביבות התיבה המים היו קרים. א"כ יתכן לומר שגם הדגים הסתובבו שם. וזהו שפיר נתקיימו בזכות נח, הלכך התיר להם לאכול דגים.

[זקן ששכח]

יש לשאול עוד, להמבארים שנגזר מוות על הבע"ח במבול, מחמת שכבר לא היה בהם צורך לאדם, ולכתחילה הרי לא נבראו אלא ע"מ לשמשו, "עכשיו שאדם חוטא בהמה וחיה למה לי", א"כ למה באמת לא מתו הדגים במבול?

שיטה זו מוזכרת ברש"י סוף פרשת בראשית. ועל פי זה שפיר יובן טעם היתר אכילת דגים. כי לולי קיומם של נח ובני משפחתו לא היה צורך לדגים בעולם, כנזכר. אם כן כל סוד קיומם של הדגים בגלל נח ובניו, ושפיר יש סיבה להתירם להם באכילה.

[עושה חדשות]

יש לשאול עוד, להמבארים שנגזר מוות על הבע"ח במבול, מחמת שכבר לא היה בהם צורך לאדם, ולכתחילה הרי לא נבראו אלא ע"מ לשמשו, "עכשיו שאדם חוטא בהמה וחיה למה לי", א"כ למה באמת לא מתו הדגים במבול?

שיטה זו מוזכרת ברש"י סוף פרשת בראשית. ועל פי זה שפיר יובן טעם היתר אכילת דגים. כי לולי קיומם של נח ובני משפחתו לא היה צורך לדגים בעולם, כנזכר. אם כן כל סוד קיומם של הדגים בגלל נח ובניו, ושפיר יש סיבה להתירם להם באכילה.

ציטטתי את הגמ' בסנהד'.
לפי התירוץ של כת"ר, מעיקרא היה ראוי להתיר לאדם אכילת בע"ח, הרי לא נבראו אלא בסיבתו, וזהו כל סוד קיומם.

[פייערמאן]

אני לא זוכר אם זה מבואר באיזה מקום, אבל בגמ' מבואר שהמים היו מאוד חמים והגמ' מקשה איך התיבה שהיה מכוסה בזפת לא נמס בחום המים החמים. ובעצם אפ' לשאול איך הדגים חיו בתוך המים החמים. ותי' הגמ' שסביבות התיבה המים היו קרים. א"כ יתכן לומר שגם הדגים הסתובבו שם. וזהו שפיר נתקיימו בזכות נח, הלכך התיר להם לאכול דגים.

כן תירץ במשחת שמן מהגאון ר' חיים קויפמאן ז"ל, וכעי"ז מביא בפרדס יוסף בשם השפת אמת שבזכות נח ברחו הדגים לים אוקיינוס יעו"ש

[עושה חדשות]

יש לשאול עוד, להמבארים שנגזר מוות על הבע"ח במבול, מחמת שכבר לא היה בהם צורך לאדם, ולכתחילה הרי לא נבראו אלא ע"מ לשמשו, "עכשיו שאדם חוטא בהמה וחיה למה לי", א"כ למה באמת לא מתו הדגים במבול?

הנה כ"ה לש' הגמ' בסנהד' "כי השחית כל בשר את דרכו על הארץ אמר רבי יוחנן מלמד שהרביעו בהמה על חיה וחיה על בהמה והכל על אדם ואדם על הכל ... וימח את כל היקום אשר על פני האדמה אם אדם חטא בהמה מה חטאה תנא משום רבי יהושע בן קרחה משל לאדם שעשה חופה לבנו והתקין מכל מיני סעודה לימים מת בנו עמד (ובלבל) [ופזר] את חופתו אמר כלום עשיתי אלא בשביל בני עכשיו שמת חופה למה לי אף הקדוש ברוך הוא אמר כלום בראתי בהמה וחיה אלא בשביל אדם עכשיו שאדם חוטא בהמה וחיה למה לי מכל אשר בחרבה מתו ולא דגים שבים".
ומשמע דאין מחלוקת בין הטעמים.
ונראה לבאר דאמנם אין טעם בחיי הבהמה אם לא לצורך האדם, אבל לולי שהשחית כל בשר וכו' היתה הבהמה ראויה להתקיים בשביל החיים שאחרי המבול, ורק בגלל ההשחתה נגזר מיתה במבול גם על הבע"ח. והחטא לבד עוד לא סיבה למוות לולי חטא האדם ומיתתו, (הרי אינם בעלי בחירה כדי להיענש), ורק בצירוף ב' הסיבות נגזר עליהם המבול.
וא"כ הדגים שלא השחיתו דרכם, א"ש דלא מתו, כי יש בהם צורך לאדם אחרי המבול.
וכמצויין לעיל - ע"ע בפרדס יוסף פ' נח ובחדש פ' בהעלותך.

[אבןטובה]

מה שכ' הרמב"ן שע"י שהציל האדם את בע"ח הותר לו לאכלו אין הכונה שעל דגים שלא הציל אינו מותר לאכלו, אלא הרמב"ן רוצה לומר שמזה שעל ידי האדם ניצולו שאר בעלי חיים מוכח גודל מעלת האדם יותר על בעלי חיים ולכך מותר לו לאכלו וא"כ הוא הדין דגים

[שבע]

פנים יפות פ' בראשית

לכם יהיה לאכלה ולכל חית הארץ וגו'.
פירש"י השוה להם וכו'. והוא בסנהדרין דף נ"ט, ופריך שם הא דכתיב ורדו בדגת הים וכו'.
קשה לכאורה, הא לא נשמע שנאסר להם אלא חית הארץ, ומנ"ל שנאסר להם דגים,
וצ"ל כיון דכתיב גבי נח [לקמן ט, ב] ובכל דגי הים בידכם נתנו, והדר כירק עשב, משמע בתחלה היה אסור להם דגי הים.

[איש חסידות והלכה]

זכור לי שכתוב ברש"ר הירש גבי היתר נח באכילת בהמות הוא כדי שיבוטא עליונות האדם על הבהמות ולפני המבול עניין זה לא נצרך וא"כ בפשטות ה"ה דגים

[איש.dot]

הותרה לנוח אכילת בשרו של עוג אחרי המבול, עקב הצלתו?...

[יודע_ספר]

עי' מגיד דבריו ליעקב מהרה"ק רבי בעריש מביאלא זי"ע בפרשת נח
שכתב בפי' שלא הותר להם דגים רק במתן תורה שאז היה לעולם קיום בזכות ישראל וכאילו נצלו בזכותם,.

לכאורה זה נסתר מדברי הרמב"ן שכתב בפרק ט פסוק ג

כָּל רֶמֶשׂ אֲשֶׁר הוּא חַי לָכֶם יִהְיֶה לְאָכְלָה כְּיֶרֶק עֵשֶׂב נָתַתִּי לָכֶם אֶת כֹּל
כל רמש אשר הוא חי - ירמוז לבהמה ולחיה ולעוף וגם לדגי הים, כי כלם נקראים רמש.

[גם זו לטובה]

יל"ע במה שנאסר על אדה"ר וזרעו לאכול בשר של בע"ח, (או להרוג ולאכול), האם זה כולל גם דגים.
ובגמ' סנהד' נט: מפו' שהדגים בכלל, ובלא"ה נמי צ"ע אם יש לחלק.

וצ"ע למה זה הותר אח"כ לפי מש"כ הרמב"ן בטעם ההיתר שהוא מפני הצלתם מהמבול ע"י נח, והדגים הרי לא היו מהבאים אל התיבה, ולא נגזרה עליהם גזירת המבול.

שמעתי שבאוצר מפרשי התורה הביאו מהחת"ס ועוד שעמדו בזה.

[אחד הרבנים]

וזכורני שיש שכ' דבאמת לא הותרו באכילת דגים עד מ"ת, (וצ"ע מהדגה אשר נאכל במצרים וכו').

יש שיטות שקודם המבול לא היה איסור לאכול בע"ח אלא רק להמית (וכדכ' התוס' סנהדרין נו: ד"ה אכל) וא"כ יתען דאף דהדגים נאסרו בהריגה מ"מ הותרו באכילה אם הומתו ע"י גוי או מתו מאליהם דהרי לא בעי שחיטה כשאר בע"ח .

[כדכד]

נדמה לי שבספר גדולת מרדכי להאדמו"ר מספינקא ירושלים זי"ע יש דרשה על כך. אם אמצא בלנ"ד אביא

[שייף נפיק]

עיון הפרשה גי' קמט יש כעשרים תירוצים לקו' זו קחנו משם.

[כדכד]

נדמה לי שבספר גדולת מרדכי להאדמו"ר מספינקא ירושלים זי"ע יש דרשה על כך. אם אמצא בלנ"ד אביא

הוא מביא שהשפתי צדיק שאל את גיסו השפ"א וענה לו שאולי לולא זכות נח היו הדגים צריכים להתרכז באוקיינוס ובזכות נח יוכלו לפרות ולרבות בכל הימים ולכן דגי הים בידכם ניתנו

[שייף נפיק]

מצאתי בכתבי משנים עברו תירוץ מקורי ממו"ר הגר"י שוורץ שליט"א, שהיה ענין שלא ייעשו הדגים לאלהות מכיון שניצלו מהמבול, וכמו שאכן נעשה בדגון שהיה אלוה לפלישתים)ועל כן הותרה אכילתם.

[דרומי]

יפה, באמת תירוץ מקורי

[שייף נפיק]

כעת ראיתי בספורנו ו יג (ואגב דברי הספורנו הנ"ל מחודשים טובא - אם כי לחלקם יש מקור בתנחומא בראשית - ואכמ"ל) שהעולם נחלש אחר המבול ולכן הותרה אכילת בשר, ואם כן מובן שגם דגים הותרו, שאף הם מחזקים ומבריאים את גוף האדם.

[חיימקה]

אני לא זוכר אם זה מבואר באיזה מקום, אבל בגמ' מבואר שהמים היו מאוד חמים והגמ' מקשה איך התיבה שהיה מכוסה בזפת לא נמס בחום המים החמים. ובעצם אפ' לשאול איך הדגים חיו בתוך המים החמים. ותי' הגמ' שסביבות התיבה המים היו קרים. א"כ יתכן לומר שגם הדגים הסתובבו שם. וזהו שפיר נתקיימו בזכות נח, הלכך התיר להם לאכול דגים.

כן תירץ במשחת שמן מהגאון ר' חיים קויפמאן ז"ל, וכעי"ז מביא בפרדס יוסף בשם השפת אמת שבזכות נח ברחו הדגים לים אוקיינוס יעו"ש

ברמב"ן, ומהרש"א בח"א סנהדרין קח: משמע שהדגים נצלו בזכות עצמם.


וז"ל הרמב"ן: "וימח את כל היקום אשר על פני האדמה" - אחר שאמר ויגוע כל בשר ואמר מכל אשר בחרבה מתו הוסיף לאמר וימח שנמחו הגופות ויהיו למים כענין ומחה אל מי המרים (במדבר ה כג) כי היו המים רותחין כדברי רבותינו (סנהדרין קח) אבל אם כן יהיו הדגים מתים. ואולי היה כמו שאמרו בבראשית רבה (לב יא) מכל אשר בחרבה ולא דגים שבים ויש אומרים אף הן בכלל נאספין אלא שברחו לאוקינוס ומכל מקום ניצולו הדגים ושני הדעות האלו אפשריים כי יתכן שמימי המבול הרותחים יתערבו בימים ויחממו עליוני הים בלבד והדגים יבאו בעמקי המצולות ויחיו שם, או כדברי יש אומרים שהיו דגי הימים שבתוך הארץ הקרובים מהם לאוקינוס בורחים שם בהרגישם רתיחת המים וניצולין מהם שם. ואפילו אם ימותו כלם הנה מרבית הדגה באוקינוס היא ושם לא ירד מבול כמו שנאמר (לעיל פסוק יב) ויהי הגשם על הארץ ומשם יחזרו הדגים אחרי המבול כי מן הים היו יוצאים כל הימים ושם הם שבים ללכת ועל הכלל ניצולו הדגים שהרי לא נכנסו מהם בתיבה לחיות זרע ונאמר בברית (להלן ט ט י) הנני מקים את בריתי אתכם ואת כל נפש החיה אשר אתכם בעוף ובבהמה ובכל חית הארץ אתכם מכל יוצאי התיבה ולא הזכיר דגי הים:

וז"ל מהרש"א: אע"ג שהמים רותחים היו... היינו במקום חרבה מעיקרא, אבל במקום ים מעיקרא לא נעשו רותחים".