אריך כתב:והנה המציאות אצלי ואצל כמה חברים ששאלתי, שהרשימה הזו מאריכה את הזמן, כי לפעמים קשה למצוא אותה. נמצא שמאותו טעם שעושים רשימה, יש להמנע ממנה כל שיודע בעצמו שאינו מוצא אותה.
פלגינן כתב:אף אנכי התקשיתי בעניין זה: בשו"ע ומשנ"ב סי' קסז, א - עולה כי הרשימה נעשית בעיקר בחול, אך בשבת מוטב שלא לרשום על הפת, ואם חתך - לא מזיק. למעשה מנהג העולם לרשום דווקא בשבת.
לעומקו של דבר כתב:ומטבילים רק בשביל הקבלה, רק שאפשר לטעון שזה מקלקל לטעם של הנגלה. וע"כ צריך לעשות כמו בברכה המשולשת. הבעיה היא שלפי הקבלה צריך להטביל ג' פעמים (מ"ב סק"ז סקל"ג).
בברכה המשולשת כתב:ב. לכן יש שאינם עושים רשימה (וגם כדי שהחלה לא תישבר)
אריך כתב:עוד לא התייחסו כאן הרבנים שליט"א לטענתי שיותר משיש לטבול במלח יש לטבול הפת באותו דבר שרגילים לטבלו בו, כגון חומוס וטחינה, ובזה מקיימים את הדינא דגמרא של מלח וליפתן. שכהיום אף אחד לא טובל הפת במלח בשביל הטעם, אלא טובלים באותם סלטים, א"כ יש להתאים ההלכה שכבוד הברכה מחייב להטעים את האכילה, למציאות של היום.
בר אוריין תנינא כתב:שמעתי מידיד ת"ח בן ת"ח שבבית אביו אין בוצעים כלל בסכין לפי שבציעה מהותה בידים ולא על ידי סכין.
הלה הראני מקורו ולע"ע איני מצוי בענין.
אריך כתב:עוד לא התייחסו כאן הרבנים שליט"א לטענתי שיותר משיש לטבול במלח יש לטבול הפת באותו דבר שרגילים לטבלו בו, כגון חומוס וטחינה, ובזה מקיימים את הדינא דגמרא של מלח וליפתן. שכהיום אף אחד לא טובל הפת במלח בשביל הטעם, אלא טובלים באותם סלטים, א"כ יש להתאים ההלכה שכבוד הברכה מחייב להטעים את האכילה, למציאות של היום.
שש ושמח כתב:אריך כתב:והנה המציאות אצלי ואצל כמה חברים ששאלתי, שהרשימה הזו מאריכה את הזמן, כי לפעמים קשה למצוא אותה. נמצא שמאותו טעם שעושים רשימה, יש להמנע ממנה כל שיודע בעצמו שאינו מוצא אותה.
גם אני התקשיתי בזה ולכן איני עושה רשימה, אבל מה היה פעם? נשתנו הטבעים?
לעומקו של דבר כתב:אריך כתב:עוד לא התייחסו כאן הרבנים שליט"א לטענתי שיותר משיש לטבול במלח יש לטבול הפת באותו דבר שרגילים לטבלו בו, כגון חומוס וטחינה, ובזה מקיימים את הדינא דגמרא של מלח וליפתן. שכהיום אף אחד לא טובל הפת במלח בשביל הטעם, אלא טובלים באותם סלטים, א"כ יש להתאים ההלכה שכבוד הברכה מחייב להטעים את האכילה, למציאות של היום.
שוב, לפי ההלכה השו"ע בפת נקי וכ"ש מתובלת אין צריך לטבול כלל.
האם אתה סבור שנשתנו העיתים ולכן היום חייבים לטבול בלפתן? ומה בדיוק נשתנה?
עת לעשות כתב:שש ושמח כתב:גם אני התקשיתי בזה ולכן איני עושה רשימה, אבל מה היה פעם? נשתנו הטבעים?
הדברים השתנו אצל חלק מהקהל, דהיינו פעם היו מקפידים על ופקדת כי שלום אהלך, והיו משחיזים הסכינים בכל ערש"ק, וכן היו בקיאין בהשחזה, ולכן שפיר קא חזי לסימנייהו, וכן הוא כהיום למי שיש לו סכין חדה אינו נצרך לעין חדה, כי סכינו עושה רושם בל ימחה, משא"כ מי שסכינו אינו מושחז אין מחזירים לו לא בסימנים ולא בטביעות עין אף שהוא ת"ח בן ת"ח
אריך כתב:לעומקו של דבר כתב:אריך כתב:עוד לא התייחסו כאן הרבנים שליט"א לטענתי שיותר משיש לטבול במלח יש לטבול הפת באותו דבר שרגילים לטבלו בו, כגון חומוס וטחינה, ובזה מקיימים את הדינא דגמרא של מלח וליפתן. שכהיום אף אחד לא טובל הפת במלח בשביל הטעם, אלא טובלים באותם סלטים, א"כ יש להתאים ההלכה שכבוד הברכה מחייב להטעים את האכילה, למציאות של היום.
שוב, לפי ההלכה השו"ע בפת נקי וכ"ש מתובלת אין צריך לטבול כלל.
האם אתה סבור שנשתנו העיתים ולכן היום חייבים לטבול בלפתן? ומה בדיוק נשתנה?
כן. אני סבור שהכל לפי ההרגל. ובעבר כשהיתה פת נקייה לא היו אוכלים אותה עם משהו, אבל בזמנינו אוכלים תמיד הפת עם ממרחים וכדומה (חוץ מחלה ממש מתוקה אולי), וממילא הדר דינא שכבוד הברכה הוא לאכול הפרוסה של המוציא בדרך מוטעמת ומקובלת.
פלגינן כתב:אף אנכי התקשיתי בעניין זה: בשו"ע ומשנ"ב סי' קסז, א - עולה כי הרשימה נעשית בעיקר בחול, אך בשבת מוטב שלא לרשום על הפת, ואם חתך - לא מזיק. למעשה מנהג העולם לרשום דווקא בשבת.
בברכה המשולשת כתב:לעומקו של דבר כתב:ומטבילים רק בשביל הקבלה, רק שאפשר לטעון שזה מקלקל לטעם של הנגלה. וע"כ צריך לעשות כמו בברכה המשולשת. הבעיה היא שלפי הקבלה צריך להטביל ג' פעמים (מ"ב סק"ז סקל"ג).
אנחנו בדר"כ משתמשים במלח ים אטלנטי (שהוא גס) ולכן הוא לא נדבק גם אם נוגעים בו ג"פ
שלמה בן חיים כתב:פלגינן כתב:אף אנכי התקשיתי בעניין זה: בשו"ע ומשנ"ב סי' קסז, א - עולה כי הרשימה נעשית בעיקר בחול, אך בשבת מוטב שלא לרשום על הפת, ואם חתך - לא מזיק. למעשה מנהג העולם לרשום דווקא בשבת.
טעות הרשימה מוזכרת רק בשבת ראה משנה ברורה סימן רעד ס"ק ה
והמדקדקים רגילים לרשום בסכין קודם ברכה
בחול חותכים ממש.
פלגינן כתב:שלמה בן חיים כתב:פלגינן כתב:אף אנכי התקשיתי בעניין זה: בשו"ע ומשנ"ב סי' קסז, א - עולה כי הרשימה נעשית בעיקר בחול, אך בשבת מוטב שלא לרשום על הפת, ואם חתך - לא מזיק. למעשה מנהג העולם לרשום דווקא בשבת.
טעות הרשימה מוזכרת רק בשבת ראה משנה ברורה סימן רעד ס"ק ה
והמדקדקים רגילים לרשום בסכין קודם ברכה
בחול חותכים ממש.
אתה בעצם בא ליישב את הסתירה שבסי' קסז מדובר על חיתוך רציני שמהווה התחלה של הבציעה, שעל זה כתב הרמ"א ועמו המשנ"ב שבשבת מוטב שלא לחתוך כלל, ואילו בסי' רעד מדובר על רשימה בעלמא שכלפיה אין כל מניעה גם בשבת.
קצת קשה בעיניי שהמשנה ברורה בכ"א מהסימנים מתעלם מהסימן השני, ובעיקר קשה לומר שמדובר על שני דינים נפרדים לגמרי, הלוא תכלית שניהם אחת היא - שלא יהיה הפסק. ואני מקצר.
ובשבת - וה"ה ביו"ט מפני שצריך לברך על לחם משנה חיישינן שמא תשבר כולה קודם הברכה או עכ"פ שמא יחתוך כ"כ בעומק שכשיאחז בפרוסה לא יעלה הככר עמו והוי כפרוס לגמרי ואנן לחם משנה בעינן וע"כ טוב יותר שלא יחתוך כלל ואף דעי"ז יצטרך ע"י החתיכה לשהות קצת בין הברכה לאכילה לא חשיבא הפסק כיון דהוא צורך אכילה אלא דבחול מחמרינן לעשות ע"צ היותר טוב:
פלגינן כתב:אכן, לס"ק זה התכוונתי.
צופר הנעמתי כתב:מ"מ, האין זה מוזר הוא לחוש למה שרבא בר שמואל לא חשש לו?
סעדיה כתב:צופר הנעמתי כתב:מ"מ, האין זה מוזר הוא לחוש למה שרבא בר שמואל לא חשש לו?
רבה בר שמואל לא אמר שאין בזה ענין אלא שאי"צ להמתין לזה (כנפסק בשו"ע).
וע"ע בשו"ת הרב סי' י"ח שכתב שכשיש מלח בפת אין ענין לטבול.
לעומקו של דבר כתב:סעדיה כתב:צופר הנעמתי כתב:מ"מ, האין זה מוזר הוא לחוש למה שרבא בר שמואל לא חשש לו?
רבה בר שמואל לא אמר שאין בזה ענין אלא שאי"צ להמתין לזה (כנפסק בשו"ע).
וע"ע בשו"ת הרב סי' י"ח שכתב שכשיש מלח בפת אין ענין לטבול.
שו"ת הרב?
מ"מ זה כתוב במחבר.
ואגב אזכיר כאן הלכה המצוייה בבציעת הפת בכל סעודה ואין נזהרין בו, והיינו שצריך לאכול פרוסת המוציא עם מלח ולהוסיף בה גם תבלין [והיינו גבינה או סלט או דג וכדומה והטעימו] שפת לבד לא טעים, ומפורש בגמרא בברכות (מ א) שאין לברך המוציא אלא עם מלח או לפתן, והיום נהגו במלח ששלחן כמזבח ועל כל קרבנך תקריב מלח, וכן ע"פ סוד טובלים ג"כ במלח, אבל מעיקר הדין צריך להטעים את הפת, ואצלינו המלח לא ניכר, ותבלין עדיף, ולכן נראה שמצוה היום בכל סעודה להטעים את הפת בתבלין מלבד מלח, וכן מפורש בש"ע הגר"ז (קס"ז ס"ק ח) שצריך להטעים הפרוסה בתבלין או מלח כדי שתהא נאכלת בטעם משום כבוד הברכה (ולפי זה אף שאוכל מזונות אם דומה לפת מצוה להטעימו בברכה ע"י תבלין).
ואם היא פת נקיה או מתובלת בתבלין או במלח כעין שלנו או שנתכוין לאכול פת חריבה א"צ להמתין
סעדיה כתב:וע"ע בשו"ת הרב סי' י"ח שכתב שכשיש מלח בפת אין ענין לטבול.
סעדיה כתב:בשו"ת הרב כתוב שגם ע"פ קבלה אין ענין.
לעומקו של דבר כתב:הרב "אריך" טוען 2 טענות:
1. טיבול במלח מקלקל את טעם הפת שלנו וא"כ טעם הנגלה צריך לדחות את טעם הקבלה, ואין לטבול במלח.
2. מכיוון שהיום נוהגים בדר"כ לטבל גם פת נקי או פת שיש בה לפתן, לכן חזר הדין מחמת כבוד הברכה שצריך לטבל את הפת.
ואני הק' טוען, שטענה ראשונה יש בה ממש, אך יש לה פתרונות אחרים, כפי שהציע הרב בב"מ.
וטענה שניה, אין לה ראיה מדברי הגמ' והפוסקים, ולא מצינו בשום מקום שהפת דברכה צריכה להיות טעימה כמו הפת שתיאכל בשאר הסעודה. אלא רק בפת שאינה נקיה וגם אין בה לפתן, ואילו פת שלנו תרתי לטיבותא יש בה.
ואדרבא קצת ראיה לסתור, וכי בימי חז"ל והפוסקים לא היו כאלו שאוכלים גם פת נקי בלפתן, וכי בימינו נתחדשה תאוות המאכל, ואעפ"כ סתמו כולם שפת נקי אינה צריכה כלל טיבול. ופשוט. דסו"ס יש בה טעם ודי בזה.
סעדיה כתב:אדמוה"ז מחלק בין פת נקיה שיש ענין לטבול אותו לבין פת שיש בו מלח שאין ענין לטבול אותו במלח, לא?
משתמשים הגולשים בפורום זה: אין משתמשים רשומים ו־ 490 אורחים