ביטוי האות רי"ש

[חיים ושלו']

יש כמה אופנים שמקובל איך לבטא את האות רי"ש, יש כמו שמקובל אצל בני אר"י ועוד מקומות (פולין גליציה), ויש כמו ההונגרים וכן הספרדים והתימנים, זה מזמן נראה לי שאופן שההונגרים מבטאים אותו הוא הנכון, שהרי זה מאותיות זשר"ץ, ולפי הדרך השני אין לזה שום שייכות.
ואמנם הא ודאי שמי שנוהג לבטא כבני אר"י יוצא שפיר שהרי אינו יכול רק באופן כזה, אבל יל"ע במי שיודע לבטא נכון אם יכול לצאת קריאה"ת וכדומה ממי שאינו יכול, שהרי אינו מבטאו נכון ואינו יכול לצאת ממנו?

[בברכה המשולשת]

ולמה כת"ר לא שואל על אותיות אחה"ע? ועל ט? ועל צ?

[חיים ושלו']

היינו הך, שאלתי על האות רי"ש שזה שאלה שנוגע יותר, כי מצינו החילוק בין האשכנזים עצמם כמו שתראה שהחסידים האמריקאים מבטאים את זה כמבטא ההונגרי, ונוגע שאלה זו מאד כששומע מהבעל קורא בביהכ"נ וכדומה, לעומת זאת החילוקים בין הא' לע' וח' לכ' נשתכח לגמרי אצל האשכנזים, ובדרך כלל הספרדים אינם שומעים קריאה"ת אצל אשכנזים, ואם שומעים הרי השאלה חמורה יותר כיון שכל המבטא משונה, וכידוע.

[בברכה המשולשת]

והרי כת"ר מן הסתם יודע מה כתב בזה מרן הגרמ"פ באגר"מ (אפילו בדינים בהם צריך שתהיה לשה"ק לעיכובא), ושמנהג העולם להקל בכל זה בקריאה"ת, מפני שאינה חובת היחיד בכל מקרה

[הכהן]

רק אני לא רואה את הרי"ש של ההונגרים דומה לזסצ"ש? אני רואה אותתה הרבה יותר דומה לדטלנ"ת!

[חיים ושלו']

רק אני לא רואה את הרי"ש של ההונגרים דומה לזסצ"ש? אני רואה אותתה הרבה יותר דומה לדטלנ"ת!

אפשר לעשותו בין השיניים כאותיות זשר"ץ, ויש אכן כאלה שעושים אותו מבין החניכיים, אבל זה ממש אותו אות, כמו הטי"ת שאפשר לעשותו גם מבין השיניים, משא"כ לפי האופן האחר אין לזה שום שייכות.

[חיים ושלו']

והרי כת"ר מן הסתם יודע מה כתב בזה מרן הגרמ"פ באגר"מ (אפילו בדינים בהם צריך שתהיה לשה"ק לעיכובא), ושמנהג העולם להקל בכל זה בקריאה"ת, מפני שאינה חובת היחיד בכל מקרה

לא ידענא, אם תועיל בטובך לפרש?

[בברכה המשולשת]

והרי כת"ר מן הסתם יודע מה כתב בזה מרן הגרמ"פ באגר"מ (אפילו בדינים בהם צריך שתהיה לשה"ק לעיכובא), ושמנהג העולם להקל בכל זה בקריאה"ת, מפני שאינה חובת היחיד בכל מקרה

לא ידענא, אם תועיל בטובך לפרש?

שכתב שם שכל הגייה המקובלת בקיבוץ גדול של יהודים דינה כלשוה"ק

[חיים ושלו']

שכתב שם שכל הגייה המקובלת בקיבוץ גדול של יהודים דינה כלשוה"ק

יתכן אבל כי מה שידוע שהוא לשון עילגים דהיינו שמגיע מחמת שאינו יכול לבטאו כראוי, כאשר לדוגמא אנו רואים בעליל שבני אר"י קשה להם להגות את הרי"ש, וזהו אינו בכלל, וכמו הקורא לאלפין עיני"ן לא יעלה.

[בברכה המשולשת]

שכתב שם שכל הגייה המקובלת בקיבוץ גדול של יהודים דינה כלשוה"ק

יתכן אבל כי מה שידוע שהוא לשון עילגים דהיינו שמגיע מחמת שאינו יכול לבטאו כראוי, כאשר לדוגמא אנו רואים בעליל שבני אר"י קשה להם להגות את הרי"ש, וזהו אינו בכלל, וכמו הקורא לאלפין עיני"ן לא יעלה.

אבל ע"ז בדיוק דיבר האגר"מ (שגם באלפין עיינין וכהמג"א)

[משולש]

מישהו פעם רצה לומר לי שהאות ריש היא מהאותיות הכפולות (כמופיע בספר יצירה "בגד כפרת")
ולדעתו הריש הרפה (ברוב המקרא) היא מכתשי רוטט, (יש כאן להאזנה)
והדגושה (כמו בכמה מקומות, למשל "לא כורת שרך" ועוד כאלו) היא ענבלי רוטט (יש כאן להאזנה)

[מכון חכמי ספרד]

א. היכן מופיעים דברי האגרות משה הנ"ל?
ב. האב"ע בספר צחות כתב שהרי"ש נאמרת בהרעדת הלשון.
ג. כיום שכס"ר מנפנפים בדגל הדקדוק, כמדומני נפלו בכאן, כיון שאצלם מקובל לומר רי"ש כמו כולם, וזה ממש כמו שהם אומרים את אות ג' רפויה.
ולך תנסה, לשיטתם, לומר את הפסוק "ויגר בגרר"...
הרב מזוז, כפי ששמעתי, לא מסכים עם תלמידיו בזה.

[בברכה המשולשת]

א. היכן מופיעים דברי האגרות משה הנ"ל?
ב. האב"ע בספר צחות כתב שהרי"ש נאמרת בהרעדת הלשון.
ג. כיום שכס"ר מנפנפים בדגל הדקדוק, כמדומני נפלו בכאן, כיון שאצלם מקובל לומר רי"ש כמו כולם, וזה ממש כמו שהם אומרים את אות ג' רפויה.
ולך תנסה, לשיטתם, לומר את הפסוק "ויגר יצחק בגרר"...
הרב מזוז, כפי ששמעתי, לא מסכים עם תלמידיו בזה.

א. בעז"ה אחפש את מראה המקום המדויק
ג. לא, כי אם נוטה ל-ל' (יעויין בספר שפת אמת לרב בן ציון הכהן זצ"ל).

[אבא יודן]

וידועים דברי הראבע בספר צחות

[אבא יודן]

ג. כיום שכס"ר מנפנפים בדגל הדקדוק, כמדומני נפלו בכאן, כיון שאצלם מקובל לומר רי"ש כמו כולם, וזה ממש כמו שהם אומרים את אות ג' רפויה.
ולך תנסה, לשיטתם, לומר את הפסוק "ויגר יצחק בגרר"...
הרב מזוז, כפי ששמעתי, לא מסכים עם תלמידיו בזה.

עיין כאן

[ישראל אליהו]

א. היכן מופיעים דברי האגרות משה הנ"ל?
ב. האב"ע בספר צחות כתב שהרי"ש נאמרת בהרעדת הלשון.
ג. כיום שכס"ר מנפנפים בדגל הדקדוק, כמדומני נפלו בכאן, כיון שאצלם מקובל לומר רי"ש כמו כולם, וזה ממש כמו שהם אומרים את אות ג' רפויה.
ולך תנסה, לשיטתם, לומר את הפסוק "ויגר בגרר"...
הרב מזוז, כפי ששמעתי, לא מסכים עם תלמידיו בזה.

הרב מזוז סובר שיש להרעיד את הרי"ש, וכמו רי"ש הונגרית.

[מכון חכמי ספרד]

הרב מזוז, כפי ששמעתי, לא מסכים עם תלמידיו בזה.

הרב מזוז סובר שיש להרעיד את הרי"ש, וכמו רי"ש הונגרית.

הוא אשר דבר הנביא. הגר"מ מזוז טוען שיש להרעיד הלשון, והוכחותיו יציבות.
אבל כל בוגרי ישיבתו המתפארים בחכמת הדקדוק, נופלים באות הזו, ומבטאים אותה כמו צרפתים, בקפידא.
ואם תרצה להבחין בין מדקדק קלאסי למדקדק כס"ר, תבחנהו באות הזו.

וכאמור, פליאה דעת ממני.

[שקלאוו]

ידועה דעת מדקדקי כ"ר ואחרים, ובכל זאת - ישנן ראיות נגדיות.

כידוע, המסורה קובעת שרי"ש לא מקבלת דגש חזק (מלבד ביוצאי דופן שבמסורה) כדין אותיות גרוניות אהח"ע. ואם רי"ש היא אות שינית, מדוע שלא תקבל דגש חזק? אפשר להגדישה בנקל ע"י הרעדת לשון ושינוי מ-alveolar flap ל-alveolar trill
בספר יצירה הרי"ש היא מהשיניות זסשר"ץ, וכל אלו מקבלים דגש חזק. א"כ, לכאורה נראה שדעת המסורה אינה כן.
בנוסף, בס' יצירה בג"ד כפר"ת שבע כפולת, שבע ולא שמונה וכו', וא"כ גבי המסורה שלנו דאין רי"ש מקבלת דגש קל, אין כלל ראיה מס' יצירה גם לגבי הביטוי.

מאידך, הראיות לטובת רי"ש שינית בתצורה זו או אחרת הן אמנם נסיבתיות אבל כבדות משקל. למשל, משפות שמיות אחרות.
אין ראיה לרי"ש גרונית מלבד העדר דגש חזק, וגם בזה מספר יוצאי הדופן במסורה הוא מספיק גדול (17 מופעים) כדי לטעון (ואכן נטען) שדגש חזק ברי"ש אינו יוצא דופן אלא חלק מכללי הדקדוק, וכן הביא בעלון 'היבטים לשוניים' לפרשת נשא מהרב בודנר:

המדקדקים רגילים לשייך את האות ר' לאותיות אהח"ע לענין זה שאינה מקבלת דגש
.
אמנם זה קשה מאחר שיש מדי הרבה יוצאים מן הכלל, 17 פעמים באה אות ר' דגושה.
ונראה לומר שאות ר' שונה משאר אותיות אהח"ע, שאותיות אהח"ע אינן מקבלות דגש
לעולם [בה' וח' אין כלל דגש, בא' יש 4 פעמים אבל כידוע אין זה דגש אלא מפיק או משהו
32 כזה (עיין תורת הקורא פרשת מקץ), ובע' יש רק 3 פעמים בתיבת בַּ עְּ פֹלִ ים
[...
אבל האות ר' למרות שהיא 'לא אוהבת' לקבל דגש ומנסה בכל דרך להתפטר ממנו, אבל
לדעתי ההגדרה הנכונה היא שאות ר' 'אינה מוותרת בשום אופן על הדגש'. ולכן כשאפשר
להשתמש בתחליפים כגון תשלום דגש, הר' משתמשת בזה, ולכן בא תמיד קמץ בה"א
הידיעה שלפני ר', אבל כשאי אפשר, כגון אחרי ה' השאלה שצריכה להיות מנוקדת בפתח
, או אחר שי"ן השימוש, או במקרה של דחיק או תנועה קטנה שמחייבת אחריה 33 דוקא
דגש, הר' לא מוותרת על הדגש כמו שאר אותיות אהח"ע. ולכן תמיד בדחיק בא דגש בר',
ולא נמצא מקום בתנ"ך שצריכה הר' להדגש ואינה נדגשת או מושלמת בתשלום דגש.

[במסתרים]

מערערין אותה. חוזרין לה לתוך גרונה כאדם הנחנק ע''י משקה נראה כעושה ערער והוא לשון זעקת שבר יעוערו (ישעיה טו):

לכאורה יש להבין מדבריו שקרא את הרי"ש מן הגרון.

ועיין עוד

יעלעו. ואינן אלא כפי מדת בלעו דם ומים ונראה כבולע הרבה כאומר על על וכן בלשון חכמים בהשקאת סוטה (סוטה כ ע"א) מערערין אותה ומשקין אותה על כרחה וכן זעקת שבר יעוערו (ישעיהו טו) ל' קריאת גרון דומה לכך ולפי הדרך דבר הנביא