ברכת נשים על מצו"ע שהזמ"ג

[ישא ברכה]

בעז"ה ב"ה

מנהג אשכנז שנשים מקיימות מצוות עשה שהזמן גרמא ומברכות ברכת המצוות 'וציוונו וכו', והיאך מברכות כך הלוא לא נצטוו על מצות התלויים בזמן, מסתבר מאד שעמדו על כך חכמי ישראל לדורתיהם, אשמח למראה מקומות או ביאורים בזה.

[עדיאל ברויאר]

התייחסו לכך בעלי התוספות, כמדומני בשם ר"ת (ואולי דבריו נמצאים גם בספר הישר). אבל איני זוכר בוודאות מהי תשובתם. חיפוש קל במאגרים אמור להעלות את המקורות.
אגב, יש להתפלא שהמנהג הזה קיים כיום רק אצל בני אשכנז, הרי רבים (ואולי אף רוב מוחלט) מהראשונים פסקו כך, וביניהם גם לא מעט מראשוני ספרד ופרובנס.

[ישא ברכה]

יש"כ, בתפילה כי יצו ה' לך ברכה עד עולם.

אני מחפש הסבר אייך הם יכולות לברך וציוונו הרי לא נצטוו?

או לחלופין מה זה נקרא שהם מקיימות מצוה הרי לא נצטוו, (ובאנו בזה לנידון מצוה קיומית, אלא שהא גופא, למושג מצוה קיומית לא מצאתי שום מקור חוץ מאופן זה שנשים מברכות על מצוות שאינם חייבות, וע"כ רצוני להבין את ברכת הנשים).

[מה שנכון נכון]

ראה בר"ן ר"ה מובא בב"י סימן יז שכיון שהאנשים נצטוו ואף להן יש שכר שפיר י"ל וצונו.
ובמצוות שכבר נהגו הנשים לקיימן עד דשוינהו עלייהו חובה כתבו הפוסקים שניחא בלא"ה.

[ומאידך נחלקו הדעות בברכת מצוות שנשים פטורות מהן כשבנוסח הברכה אין "וצונו" אם בכה"ג לכו"ע רשאות לברך].

[בברכה המשולשת]

תוס' ר"ה ל"ג ע"א ד"ה הא רבי יוסי (מפי בני בכורי נ"י, שאיננו ערב לדיוק המר"מ)

[מנצפך]

[ומאידך נחלקו הדעות בברכת מצוות שנשים פטורות מהן כשבנוסח הברכה אין "וצונו" אם בכה"ג לכו"ע רשאות לברך].

מאי האי?

[שומע כעונה]

דעת השו"ע [או"ח תקפ"ט ו] דנשים אינן מברכות על מצוות שהז"ג לעומתו דעת הרמ"א דנשים מברכות, האריכו ע"ז הרבה באחרונים, ושמעתי פעם מאת הרב יצחק יוסף שליט"א, שדעת האשכנזים שנשים יכולות לומר "וציוונו" כיון שזה לשון רבים ולא מתייחס דוקא אליהם אלא על כלל ישראל שהקב"ה ציווה את כלל ישראל בקיום מצוה זו ואף היא בכלל ישראל. והוסיף שלפי זה יש להקפיד שנשים המברכות בהברה חסידית יקפידו לומר "וציוונו" בהברה רגילה ולא בהברה החסידית כיון שבהברה החסידית זה נשמע "וציווני" בלשון יחיד ומשמע שהיא עצמה נצטוותה.

[מנצפך]

ושמעתי פעם מאת הרב יצחק יוסף שליט"א... יש להקפיד שנשים המברכות בהברה חסידית יקפידו לומר "וציוונו" בהברה רגילה ולא בהברה החסידית כיון שבהברה החסידית זה נשמע "וציווני" בלשון יחיד ומשמע שהיא עצמה נצטוותה.

ודבר תימה היא, שאם אכן יש בעיה הלכתית בכך שזה נשמע כאילו אומרת וציווני, אזי את אותה בעיה יש גם כשגבר חסידי מברך דהוי ליה משנה ממטבע וכו', אלא שדיבר הרב שליט"א בדרך צחות וכשם שכבר העיר פעם אביו זצוקללה"ה על החסידים האומרים בהברתם בריך היא לעילא וכו' , שאינו מבין מי היא זו אשר מבורכת לעילא וכו'... אך ודאי וברור שאצל החסידים 'מלאפום' נשמע כ'חירק' בדיוק כשם שאצל הספרדים 'קמץ' נשמע כ'פתח' ואצל הליטאים כ'חולם' ולית כאן בית מיחוש כלל, כנלענ"ד.

[שומע כעונה]

מסתבר שהרב יצחק יוסף לא התכוון להיכנס לנושא ההגיה וצורתה אלא דן במקרה דמילה אחת יש לה כמה משמעויות ואחת מן המשמעויות בעייתית כדוגמה זו שלשון יחיד ולשון רבים נהגית באותה צורה

[מה שנכון נכון]

[ומאידך נחלקו הדעות בברכת מצוות שנשים פטורות מהן כשבנוסח הברכה אין "וצונו" אם בכה"ג לכו"ע רשאות לברך].

מאי האי?

כברכת הבדלה ומאורי האש וברכות ק"ש וברכת הלבנה והחמה ועוד.

[חוקר ודורש]

האם נשים אסור להם לברך ברכת הלבנה?

[עזריאל ברגר]

האם נשים אסור להם לברך ברכת הלבנה?

אכן יש אומרים כך.

[דרומי]

זה שנשים אינן מברכות ברכת הלבנה הוא גם מטעמים שבקבלה.

ולהעיר עוד שכפי הזכור לי במרוקו כן היו נשים מברכות על מצות עשה שהזמן גרמא (לפחות חלקן), והוא אחד מהדברים שכפו עליהם פה בארץ לקבל את מנהגי ההולכים כדעת הב"י. וד"ל. (אני כותב בחפזי ויתכן והיתה לי טעות, ואם כן אתכם הסליחה).

[סגי נהור]

דעת השו"ע [או"ח תקפ"ט ו] דנשים אינן מברכות על מצוות שהז"ג לעומתו דעת הרמ"א דנשים מברכות, האריכו ע"ז הרבה באחרונים, ושמעתי פעם מאת הרב יצחק יוסף שליט"א, שדעת האשכנזים שנשים יכולות לומר "וציוונו" כיון שזה לשון רבים ולא מתייחס דוקא אליהם אלא על כלל ישראל שהקב"ה ציווה את כלל ישראל בקיום מצוה זו ואף היא בכלל ישראל. והוסיף שלפי זה יש להקפיד שנשים המברכות בהברה חסידית יקפידו לומר "וציוונו" בהברה רגילה ולא בהברה החסידית כיון שבהברה החסידית זה נשמע "וציווני" בלשון יחיד ומשמע שהיא עצמה נצטוותה.

עד שהוא חושש שמשמע שהיא עצמה נצטוותה, עדיפא הוה ליה לחשוש מזה שהקמץ נשמע כשורוק, ציווּני, ונמצא ר"ל שיש רבים המצווים ולא יחיד.

אלא ודאי מחוורתא כמו שכתבו, שכל הברה והברה נידונה לפי כלליה שלה בלבד, וזה פשוט וברור.

[אוצר החכמה]

דעת השו"ע [או"ח תקפ"ט ו] דנשים אינן מברכות על מצוות שהז"ג לעומתו דעת הרמ"א דנשים מברכות, האריכו ע"ז הרבה באחרונים, ושמעתי פעם מאת הרב יצחק יוסף שליט"א, שדעת האשכנזים שנשים יכולות לומר "וציוונו" כיון שזה לשון רבים ולא מתייחס דוקא אליהם אלא על כלל ישראל שהקב"ה ציווה את כלל ישראל בקיום מצוה זו ואף היא בכלל ישראל. והוסיף שלפי זה יש להקפיד שנשים המברכות בהברה חסידית יקפידו לומר "וציוונו" בהברה רגילה ולא בהברה החסידית כיון שבהברה החסידית זה נשמע "וציווני" בלשון יחיד ומשמע שהיא עצמה נצטוותה.

עד שמקפיד על זה למה לא מקפיד על כל הספרדים שלא מבחינים בשם אדנות הקדוש בין קמץ לפתח ויכול להשמע שמכוון להגיד האדונים שלי לשון חול. אלא צריך לומר וכולי.

[שערי חכמה]

דעת השו"ע [או"ח תקפ"ט ו] דנשים אינן מברכות על מצוות שהז"ג לעומתו דעת הרמ"א דנשים מברכות, האריכו ע"ז הרבה באחרונים, ושמעתי פעם מאת הרב יצחק יוסף שליט"א, שדעת האשכנזים שנשים יכולות לומר "וציוונו" כיון שזה לשון רבים ולא מתייחס דוקא אליהם אלא על כלל ישראל שהקב"ה ציווה את כלל ישראל בקיום מצוה זו ואף היא בכלל ישראל. והוסיף שלפי זה יש להקפיד שנשים המברכות בהברה חסידית יקפידו לומר "וציוונו" בהברה רגילה ולא בהברה החסידית כיון שבהברה החסידית זה נשמע "וציווני" בלשון יחיד ומשמע שהיא עצמה נצטוותה.

עד שמקפיד על זה למה לא מקפיד על כל הספרדים שלא מבחינים בשם אדנות הקדוש בין קמץ לפתח ויכול להשמע שמכוון להגיד האדונים שלי לשון חול. אלא צריך לומר וכולי.

מה אתה משוה?
המבטא הספרדי מבוסס מאד, כמו שהאריך בשו"ת יביע אומר (ח"ו או"ח סי' יא) ואין לכפול הדברים, ואף בני אשכנז היו מבטאים כך בעבר, כידוע שכן מוכח מהפיוט "ברוך ה' יום יום" לרבי שמעון הגדול ממגנצא, שחרז שם ה' עם פתח, וז"ל:
נִסְגַּרְתִּי לֶאֱדוֹם בְּיַד רֵעַי מְדָנַי. שֶׁבְּכָל יוֹם וָיוֹם מְמַלְאִים כְּרֵסָם מֵעֲדָנַי. עֶזְרָתוֹ עִמִּי לִסְמוֹךְ אֶת אֲדָנַי. וְלֹא נְטַשְׁתַּנִּי כָּל יְמֵי עִדָּנַי. כִּי לֹא יִזְנַח לְעוֹלָם ה'.
וכן מוכח מהפיוט הקדום צור משלו אכלנו, וז"ל:
צוּר מִשֶּׁלּוֹ אָכַלְנוּ, בָּרְכוּ אֱמוּנַי. שָׂבַעְנוּ וְהוֹתַרְנוּ, כִּדְבַר ה'
והמתעקש יתעקש, והמחרף יחרף, והאמת לא תזוז ממקומה.
אבל המבטא החסידי הוא חדש, בן כמה מאות שנים, ומשובש לכל הדעות, מעוות ומסלף ללא תקנה, ובק"ש הם יוצאים יד"ח מדין בכל לשון, ודילוגו עלי אהבה וכו'. אבל בקריאת התורה ופרשת זכור איני יודע להם תקנה.

[אוצר החכמה]

ההשוואה היא לדבר אחד פשוט. שאם בהברה שהאדם מדבר בה אין הבחנה בין שתי מילים שונות במבטא לדוגמה לא ולו אין זה חיסרון. ותו לא מידי.

במקום לצעוק על המתעקש כדאי לחשוב מה השני אומר.

אם אתה רוצה סתם לפסול את הברת הנשים החסידיות זה כבר עניין אחר להתווכח עליו.

[שערי חכמה]

ההשוואה היא לדבר אחד פשוט. שאם בהברה שהאדם מדבר בה אין הבחנה בין שתי מילים שונות במבטא לדוגמה לא ולו אין זה חיסרון. ותו לא מידי.

במקום לצעוק על המתעקש כדאי לחשוב מה השני אומר.

אם אתה רוצה סתם לפסול את הברת הנשים החסידיות זה כבר עניין אחר להתווכח עליו.

אם כל הטענה היתה שיש שתי מילים דומות אכן לא היה מקום לדיון, אבל הטענה היא שיש כאן שיבוש, והמשמעות האמיתית של "וציוני" היא אחת - בלשון יחיד.
בנוגע לצעקה, לא צעקתי על איש, רק הקדמתי רפואה למכה שידעתי שמן הסתם תבוא...

[עושה חדשות]

ראוי להזכיר שהתוס' בחולין השוו את הנידון של ברכת נשים על מ"ע שהז"ג לברכהמ"צ על טלית שאולה, והתוס' בערכין הוסיפו לדמות דין זה לברכה על מנהג. (ויש שהעירו שהברכה של נשים זה רק באופן שנהגו כן וקיבלוה כחובה, ונפק"מ שלא לברך על סוכה. וכבר דובר ע"ז באורך). ועכ"פ לש' התוס' בערכין נפלא מאד, ז"ל לגבי הלל דר"ח "דטוב לברך ליחיד נמי בתחילה דנהי דודאי אין מחוייב לאמרו מ"מ מאחר שמזקיק עצמו לכך אין זה ברכה לבטלה כמו שהנשים מברכות על נטילת לולב שאינו לבטלה אף על פי דפטורות מ"מ הם רשאות ליטלו ואין זה ברכה לבטלה".

[נהר שלום]

דעת השו"ע [או"ח תקפ"ט ו] דנשים אינן מברכות על מצוות שהז"ג לעומתו דעת הרמ"א דנשים מברכות, האריכו ע"ז הרבה באחרונים, ושמעתי פעם מאת הרב יצחק יוסף שליט"א, שדעת האשכנזים שנשים יכולות לומר "וציוונו" כיון שזה לשון רבים ולא מתייחס דוקא אליהם אלא על כלל ישראל שהקב"ה ציווה את כלל ישראל בקיום מצוה זו ואף היא בכל ישראל. והוסיף שלפי זה יש להקפיד שנשים המברכות בהברה חסידית יקפידו לומר "וציוונו" בהברה רגילה ולא בהברה החסידית כיון שבהברה החסידית זה נשמע "וציווני" בלשון יחיד ומשמע שהיא עצמה נצטוותה.

כאחד ששומע הרבה את שיעור הגר"י שליט"א אני בטוח כשאמר זאת נתכוון לבדיחותא בעלמא.

[עושה חדשות]

ראוי להזכיר שהתוס' בחולין השוו את הנידון של ברכת נשים על מ"ע שהז"ג לברכהמ"צ על טלית שאולה, והתוס' בערכין הוסיפו לדמות דין זה לברכה על מנהג.

ראיתי כעת במשנה ראשונה על דמאי שמחדש שיש רשות לברך על הפרשת תרו"מ מדמאי, כמו שנשים מברכות על מצ"ע שהז"ג.

[אליהו בן עמרם]

ראוי להזכיר שהתוס' בחולין השוו את הנידון של ברכת נשים על מ"ע שהז"ג לברכהמ"צ על טלית שאולה, והתוס' בערכין הוסיפו לדמות דין זה לברכה על מנהג.

ראיתי כעת במשנה ראשונה על דמאי שמחדש שיש רשות לברך על הפרשת תרו"מ מדמאי, כמו שנשים מברכות על מצ"ע שהז"ג.

קצת פלא. האם נתעלמה ממנו שיטת הרמב'ן בשבת כג. על דברי רבא למה לא מברכים על דמאי, כי רוב עמי הארץ מעשרין. וביאר הרמב'ן שם: 'אלא משום דכיון דרוב ע'ה מעשרין הן, עבוד רבנן הכירא דלא לימרו כדאורייתא דמו להו רבנן'.
כלומר בזה אמרו רבנן בדווקא שלא לברך, להכירא.

[עושה חדשות]

ויש שהעירו שהברכה של נשים זה רק באופן שנהגו כן וקיבלוה כחובה, ונפק"מ שלא לברך על סוכה. וכבר דובר ע"ז באורך.

מי מדבר ע"ז?

[דרומי]

בצאנז נהגו למנוע מהנשים לברך על סוכה, כמדומני, בשונה מרוב האשכנזים. ועוד כיוצא בזה. ויש ע"ז אריכות בכתבי האדמו"ר מקלויזנבורג זצ"ל, איני יודע היכן אך זכור לי היטב שקראתי בכתביו שמאריך בזה.

[צופה_ומביט]

בצאנז נהגו למנוע מהנשים לברך על סוכה, כמדומני, בשונה מרוב האשכנזים. ועוד כיוצא בזה. ויש ע"ז אריכות בכתבי האדמו"ר מקלויזנבורג זצ"ל, איני יודע היכן אך זכור לי היטב שקראתי בכתביו שמאריך בזה.

אא"ט המיוחד בצאנז שמנעו מנשים להיכנס לסוכה.

[לענין]

והבטיחו ע’’ז שכר, בנים ת’’ח.
וכן על הנמנעות מנטילת לולב, בשם הדברי חיים.

[התך]

דעת השו"ע [או"ח תקפ"ט ו] דנשים אינן מברכות על מצוות שהז"ג לעומתו דעת הרמ"א דנשים מברכות, האריכו ע"ז הרבה באחרונים,

החיד"א כתב (יוסף אומץ סימן פב ד"ה ולענין, דבש לפי מע' נ אות יב) שמשראה בשו"ת מן השמים שנשים אכן יכולות לברך על נטילת לולב הוא פוסק כן למעשה, הגם שמרן הב"י לא פסק כן, אך ברור שאילו ראה הב"י את דברי שו"ת מן השמים הי' ג"כ פוסק שנשים אכן יכולות לברך.

(זה חידוש מכמה אנפין, אך מה שכתוב כתוב.)