האם צריך לקנות לאשה כל יום טוב בגד חדש?

[ביקוש האמת]

כידוע נשים במה משמחן וכו' ולכ' הדבר זר ולא ראינו נוהגים כן וקשה לומר שבימי התלמוד קנו לאשה בגד חדש כל חג- ושמעתי מידיד שאין דין לקנות כל יו"ט בגד חדש אלא יש לדאוג שיהיה לה בגד טוב ששמחה בו- ואם יש לה בגד מחג קודם ועדיין יש לה שמחה בלבישתו שפיר דמי.

[למאי_נמ?]

ראה מש"כ בזה הר"ר נחמן יחיאל מיכל שטיינמעטץ שליט"א בקובץ 'מבקשי תורה' גיליון נב - סיון תשע"א, חג השבועות (ג) וענייני יום טוב, עמ' פד-פו.

[עושה חדשות]

לכאו' פשיטא שאין דין לקנות בגד חדש, אלא המטרה היא שיהיה לאשה בגד הגורם לה שמחה, וכמו שהשמחה בבשר ויין לא צריכה להיות כל יו"ט על סוג יין חדש או מתכון חדש של הבשר. ואמנם לש' השו"ע הוא "קונה להם בגדים ותכשיטין", אבל נ"פ דאין עניין ב"קנייה", ואם יש לאשה בגד מיוחד וחגיגי ליו"ט, (שהיא לא משתמשת בו כל שבת אלא רק לחגים וחתונות וכד'), אז נתקיימה אצלה מצוות השמחה בהידור רב.

ואמנם ודאי ראוי להדר בכל תוספת שמחה אפשרית, וכלש' היראים "למדנו מכאן שכל שמחה הראויה לאדם לכל דבר המשמחו חייב לעשות ברגל וכל דבר שבלבו מוצא בו שמחה וקורת רוח באכילה ובשתייה ובכל דבר ששמחה היא לו חייב לעשות ברגל", וכ"כ בשאג"א, ז"ל "שמחה שנצטווינו ברגל אינה שמחה פרטיות אלא שמחה כללית שמחויב לשמוח בי"ט בכל מיני שמחה שיכולת בידו לשמוח ולא דמי לשאר מצות ששוין בכל אדם העשיר לא ירבה והדל לא ימעיט אבל שמחה זו כל אדם ואדם מחויב לשמוח כפי יכולתו ולפי רוב עושרו וכן אנשים בראוי להן ונשים בראוי להן וה"נ קטנים כדאמרי' התם".


(נזכרתי בזה כעת, היות וראיתי מה שפירסם רב אחד שליט"א בזה"ל: יש אנשים שטועים ומוציאים מאות שקלים על אתרוג מהודר ומקמצים בקניית בגד לנשותיהם, ואינם זוכרים שקניית בגד או תכשיט לאישה היא מצווה גמורה מהתורה, ואילו קניית אתרוג שמחירו פי עשרה ממחירו של אתרוג כשר היא הידור שלא נצטווינו לקיימו עכ"ל. וכמדומני שהוא לא עמד על הנקודה הפשוטה הנ"ל. חבל שהוא לא כ' עוד, שלגבי חוה"מ ג"כ צריך בגד או תכשיט חדש לכל יום, הרי לגבי בשר ויין לא מספיק רק יו"ט ראשון...).

[עושה חדשות]

(נזכרתי בזה כעת, היות וראיתי מה שפירסם רב אחד שליט"א בזה"ל: יש אנשים שטועים ומוציאים מאות שקלים על אתרוג מהודר ומקמצים בקניית בגד לנשותיהם, ואינם זוכרים שקניית בגד או תכשיט לאישה היא מצווה גמורה מהתורה, ואילו קניית אתרוג שמחירו פי עשרה ממחירו של אתרוג כשר היא הידור שלא נצטווינו לקיימו עכ"ל. וכמדומני שהוא לא עמד על הנקודה הפשוטה הנ"ל. חבל שהוא לא כ' עוד, שלגבי חוה"מ ג"כ צריך בגד או תכשיט חדש לכל יום, הרי לגבי בשר ויין לא מספיק רק יו"ט ראשון...).

סתם כך, אותו רב כנראה הבין שיש כאן מצווה לעידוד ה"זוגיות", ולא נחית לתפוס שהנידון הוא שמחת החג, גברים משמחים עצמן בבשר ויין, ונשים משמחות עצמן בכלים נאים. ומה שכתוב שהבעל קונה לה, פשיטא שאי"ז ממצוות האשה על בעלה כשאר כסות ועונה, אלא מפני שלאשה אין כסף, אז נקטו את החיוב על הבעל. ואלמנה וגרושה ורווקה, ודאי חייבת בזה מכספה. ובימינו בדרך כלל האשה קונה לעצמה בגדים כפי צורכה, ובעלה מרשה לה, ובודאי אין עליו דין להתרוצץ בחנויות התכשיטים 'להפתיע' אותה לחג, אלא היא צריכה לללכת לחנויות לחפש מה שישמח אותה בחג. תחת זאת היה ראוי לעורר על מה שראוי לאדם לקנות תכשיטים ובגדים לבנותיו הרווקות, כי בדרך כלל אין להם כסף משלהם, וגם הם חייבות בשמחת החג. וכ"ז מלבד ההערה דלעיל שהענין הוא בבגד משמח ולא בבגד חדש.

[לייטנר]

לכאו' פשיטא שאין דין לקנות בגד חדש, אלא המטרה היא שיהיה לאשה בגד הגורם לה שמחה, וכמו שהשמחה בבשר ויין לא צריכה להיות כל יו"ט על סוג יין חדש או מתכון חדש של הבשר. ואמנם לש' השו"ע הוא "קונה להם בגדים ותכשיטין", אבל נ"פ דאין עניין ב"קנייה", ואם יש לאשה בגד מיוחד וחגיגי ליו"ט, (שהיא לא משתמשת בו כל שבת אלא רק לחגים וחתונות וכד'), אז נתקיימה אצלה מצוות השמחה בהידור רב.

ואמנם ודאי ראוי להדר בכל תוספת שמחה אפשרית, וכלש' היראים "למדנו מכאן שכל שמחה הראויה לאדם לכל דבר המשמחו חייב לעשות ברגל וכל דבר שבלבו מוצא בו שמחה וקורת רוח באכילה ובשתייה ובכל דבר ששמחה היא לו חייב לעשות ברגל", וכ"כ בשאג"א, ז"ל "שמחה שנצטווינו ברגל אינה שמחה פרטיות אלא שמחה כללית שמחויב לשמוח בי"ט בכל מיני שמחה שיכולת בידו לשמוח ולא דמי לשאר מצות ששוין בכל אדם העשיר לא ירבה והדל לא ימעיט אבל שמחה זו כל אדם ואדם מחויב לשמוח כפי יכולתו ולפי רוב עושרו וכן אנשים בראוי להן ונשים בראוי להן וה"נ קטנים כדאמרי' התם".


(נזכרתי בזה כעת, היות וראיתי מה שפירסם רב אחד שליט"א בזה"ל: יש אנשים שטועים ומוציאים מאות שקלים על אתרוג מהודר ומקמצים בקניית בגד לנשותיהם, ואינם זוכרים שקניית בגד או תכשיט לאישה היא מצווה גמורה מהתורה, ואילו קניית אתרוג שמחירו פי עשרה ממחירו של אתרוג כשר היא הידור שלא נצטווינו לקיימו עכ"ל. וכמדומני שהוא לא עמד על הנקודה הפשוטה הנ"ל. חבל שהוא לא כ' עוד, שלגבי חוה"מ ג"כ צריך בגד או תכשיט חדש לכל יום, הרי לגבי בשר ויין לא מספיק רק יו"ט ראשון...).

אחד מגדולי הדור הקודם שאל אברך שהגיע אליו עם אתרוגו המהודר למחירו. כשהאברך נקב בסכום, הרב אמר לו מיד: "החזר את האתרוג שקנית למוכר. קנה אתרוג בחמישים ש"ח ובשאר הכסף קנה בגד לאשתך".

נזכרתי בזה כעת היות וראיתי מה שפירסם כותב אחד שליט"א לעיל, וכמדומני שהוא לא עמד על הנקודה הפשוטה של החזרת הדין לקדמותו, ומכאן אפשר להמשיך לדון.
אגב, כד הוינא תליא עסקתי במכירת ארבעת המינים. נכנס אלי ר"מ בישי"ג כלשהי ובחר לעצמו אתרוג. כשרציתי "לסגור עסקה", אמר לי: "אני ממתין שאשתי תגיע ותסכים לבחירה שלי", וכך היה.

[עושה חדשות]

אחד מגדולי הדור הקודם שאל אברך שהגיע אליו עם אתרוגו המהודר למחירו. כשהאברך נקב בסכום, הרב אמר לו מיד: "החזר את האתרוג שקנית למוכר. קנה אתרוג בחמישים ש"ח ובשאר הכסף קנה בגד לאשתך".
נזכרתי בזה כעת היות וראיתי מה שפירסם כותב אחד שליט"א לעיל, וכמדומני שהוא לא עמד על הנקודה הפשוטה של החזרת הדין לקדמותו, ומכאן אפשר להמשיך לדון.
אגב, כד הוינא תליא עסקתי במכירת ארבעת המינים. נכנס אלי ר"מ בישי"ג כלשהי ובחר לעצמו אתרוג. כשרציתי "לסגור עסקה", אמר לי: "אני ממתין שאשתי תגיע ותסכים לבחירה שלי", וכך היה.

מסתמא לא היית תליא אלא טליא.
עצם האיזכור של הסיפור האחרון במסגרת הדיון הזה, מראה שעדיין כבודו לא תופס את טענתי, שהיא פשוטה למדי, שאין כאן נושא של השבחת הזוגיות - דבר חשוב כשלעצמו, אלא קיום מצות השמחה בחג. וא"כ באותה מידה אפשר לומר "החזר את האתרוג, קנה בחמישים ש"ח, ובשאר הכסף תקנה בשר ויין לך ולבניך הבחורים".
אגב, מה זה מטבע הלשון: "החזרת הדין לקדמותו"?

[סעדיה]

(נזכרתי בזה כעת, היות וראיתי מה שפירסם רב אחד שליט"א בזה"ל: יש אנשים שטועים ומוציאים מאות שקלים על אתרוג מהודר ומקמצים בקניית בגד לנשותיהם, ואינם זוכרים שקניית בגד או תכשיט לאישה היא מצווה גמורה מהתורה, ואילו קניית אתרוג שמחירו פי עשרה ממחירו של אתרוג כשר היא הידור שלא נצטווינו לקיימו עכ"ל. וכמדומני שהוא לא עמד על הנקודה הפשוטה הנ"ל. חבל שהוא לא כ' עוד, שלגבי חוה"מ ג"כ צריך בגד או תכשיט חדש לכל יום, הרי לגבי בשר ויין לא מספיק רק יו"ט ראשון...).

סתם כך, אותו רב כנראה הבין שיש כאן מצווה לעידוד ה"זוגיות", ולא נחית לתפוס שהנידון הוא שמחת החג, גברים משמחים עצמן בבשר ויין, ונשים משמחות עצמן בכלים נאים. ומה שכתוב שהבעל קונה לה, פשיטא שאי"ז ממצוות האשה על בעלה כשאר כסות ועונה, אלא מפני שלאשה אין כסף, אז נקטו את החיוב על הבעל. ואלמנה וגרושה ורווקה, ודאי חייבת בזה מכספה. ובימינו בדרך כלל האשה קונה לעצמה בגדים כפי צורכה, ובעלה מרשה לה, ובודאי אין עליו דין להתרוצץ בחנויות התכשיטים 'להפתיע' אותה לחג, אלא היא צריכה לללכת לחנויות לחפש מה שישמח אותה בחג. תחת זאת היה ראוי לעורר על מה שראוי לאדם לקנות תכשיטים ובגדים לבנותיו הרווקות, כי בדרך כלל אין להם כסף משלהם, וגם הם חייבות בשמחת החג. וכ"ז מלבד ההערה דלעיל שהענין הוא בבגד משמח ולא בבגד חדש.

"ושמחת אתה וביתך" הוא חובת הבעל לשמח את אשתו, עכ"פ לדעת הראב"ד (הל' חגיגה פ"א ה"א - ע"ע בשו"ת זכר יהוסף חאו"ח סי' קצ"ב).

[לייטנר]

לגבי 'טליא', צדקת.
בצייני אברך בדור הקודם, לא היו לרוב האברכים בחורים, ואכמ"ל.
דין השמחה בחג שכל אחד שמח במשהו אחר הוא דיון ארוך (ידוע הסיפור על ר' שלמה זלמן שקנה לאשתו לחג מקלף, כשהדבר היה חידוש גדול בירושלים). אותו רב הפך את שמחתה של אשתו משמחה על בגד חדש לשמחה ב"רכוש" משותף לה ולבעלה. לצורך העניין אדם שיקנה לאשתו מדיח כלים לכבוד החג, לכאורה ישמח אותה לא פחות מאשר אם יקנה לה שמלה.
השמחה של אשת אותו אברך לכאורה לא תגדל כשלבעלה יהיה אתרוג מהודר, והיא תשמח יותר בבגד חדש.

בפועל, בימינו, כשהאחראי על ההוצאות וההכנסות בבית אינו רק הגבר (וד"ל ואכמ"ל), הדין השתנה אך לא מהותו. כפי שהזכירו כאן כבר.

[עושה חדשות]

ר' סעדיה יש"כ. פרט יותר, האם אלמנה אינה מחוייבת בשמחה? אולי כי זה מ"ע שהז"ג. עכ"פ גם להסוברים שהחיוב הוא על האב/הבעל לשמח את משפחתו, הנושא הוא בעצם הבגד שהיא לובשת, אבל לא בגדר "מתנת הפתעה ליום הולדת", ופ'. נימת הזלזול באתרוג המהודר ג"כ צע"ק.

===

אצרף כאן את אשר שדר לי חכ"א שליט"א מתוך כתביו:

בהגהות מימוניות (אות כ') הביא ראיה מדברי הירושלמי שבגדי הרגל צריכים להיות טובים מאשר בגדי שבת. ובהל' שבת (פרק ל' ה"ג ומקורו בשבת קיג ע"א) פסק הרמב"ם שצריך ללבוש כסות נקיה בשבת מפני כבוד השבת. בשו"ע (סי' תקכ"ט סע' א') פוסק "ובגדי יו"ט יהיו יותר טובים משל שבת". ובפשטות נראה דכבוד יו"ט עדיף מכבוד שבת. אמנם במג"א כתב משום דחייב בשמחה ומטעם זה נהגו להרבות במיני מאכלים יותר משבת. למדנו דהא דבגדי יו"ט צריכים להיות יפים יותר משל שבת הוא גם מדיני שמחה, דמה שלובש בגדים יפים (כשם אוכל מאכלים טובים יותר) זה עצמו מביאו לידי שמחה.
יתר מכן כתב היש"ש (ביצה פ"ב) "ומ"ש (-הרמב"ם) והנשים קונה להם בגדים ותכשיטים, משמע שבגדי יו"ט ותכשיטים יהיו יפים משל שבת" (והביא ע"ז את דברי ההגמ"י). והנה אם נאמר דהמצוה היא לקנות בגד חדש לנשים, ושמחתם היא במה שקונה להם דבר חדש, אין להוכיח כלל מהאי דינא דבגדי יו"ט צריכים להיות טובים משל שבת, דמה שצריך לקנות בגדים ביו"ט אינו משום שבגדי שבת לא מספיקים ליו"ט, אלא משום שצריך בגד חדש[1].
מוכח מכל זה, דמה שאמרו דנשים משמחם בראוי להם בבגדי צבעונין, העניין הוא בעצם העובדה שלובשות בגדים מיוחדים ויפים ליו"ט[2], ואין חיוב לקנות בגדים חדשים. אמנם, שני חיובים נאמרו כאן, דין כבוד יו"ט שהוא לכבד את היו"ט בכסות נקיה כדרך שחייב לכבדו בשבת, ודין זה הוטל בין על האנשים ובין על הנשים, אלא שלא שמענו עדיין שיו"ט יהיה עדיף על שבת בדבר. והדין הנוסף שחייבה התורה כל איש ישראל 'ושמחת בחגך אתה וביתך' דמצוה על אדם לשמח בניו ובני ביתו כל אחד בראוי לו, ועניין שמחת יו"ט הוא הן בבשר ויין והן בבגדים חדשים, אלא שכל אחד ועיקר חיובו, האנשים בבשר ויין והנשים בבגדים. ומזה נלמד דיש לאדם ללבוש ביו"ט בגדים טובים משל שבת, ומדין שמחה, דאף אצלו נכלל דבר זה בכלל שמחה.
וכיון שעיקר שמחה בנשים הוא בגדי צבעונין, מוטל על האיש לדאוג שאכן יהיו לאשתו בגדים יפים ביו"ט, ואם אין לה הריהו מחוייב לקנות לה בגדים חדשים, ונמצא שמש"כ הרמב"ם שחייב לקנות לה בגדים חדשים אין הפירוש שזהו עיקר חיובו, בקניית הבגד, אלא שהוטל עליו לדאוג שיהיו לה בגדי יו"ט, ואם אין לה הריהו מחוייב לקנות דזהו עיקר שמחתה בחג[3].

[1] כך הוכיח הרב שי"ש שליט"א.
[2] ויש להסתפק אם צריך שיהיו גם יותר טובים ויקרים, או דסגי במה שמיוחדים ליו"ט והולכת איתם רק ביו"ט, ומל' השו"ע נראה דבעי' שיהיו יותר טובים משל שבת.
[3] וכיון שדבר חדש הוא זה, ולא כך משמעות הפוסקים, אפשר בכוונת היש"ש דראייתו היא, מאחר שמצינו דיש חיוב לקנות בגדים חדשים ליו"ט למדנו מזה שעניין הבגדים ביו"ט מרבה שמחה, דמה שמשמח אותה בחג הוא הבגד החדש שקנה עבורה, ואה"נ שאצלה צריך חידוש ממש שיהיה לה בגד חדש, אך עכ"פ שמענו מכאן שהשינוי שיש כאן בבגדים במה ששמחה עם בגד שלא הלכה איתו עד היום במשך השנה זהו דבר המעורר שמחה, וממילא יש ללמוד דביו"ט יש שמחה בלבישת בגדים השונים מבגדי כל השנה, וצ"ע.

===

אחד הפנה אותי לעיין בספרו של הגרמ"מ קארפ על הל' יו"ט, טרם עשיתי זאת לע"ע.

===

הרב לייטנר יש"כ. בנוגע למקלף ומדיח כלים, ראוי לציין שבפוס' משמע ל"כ, דהרי האריכו לדון על נעליים, האם סגי בזה לשמחת האשה, ולכאו' אף אם לא חשיבי כבגדים, מ"מ לא גרעו ממקלף. ואף ביש"ש המובא לעיל לא משמע כן. יותר נראה שהשמחה היא בלבישת בגד חגיגי כראוי, כעין שהיא לובשת באירועים וכד'.

[סעדיה]

ר' סעדיה יש"כ. פרט יותר, האם אלמנה אינה מחוייבת בשמחה?

עי' דברים ט"ז י"א (וברש"י שם).

[בן פורת]

קונטרס שכתב ת"ח חשוב בעניין שמחת החג, ראה סי' ט' בעניין שמחה בנשים.

[גם זו לטובה]

לכאו' פשיטא שאין דין לקנות בגד חדש, אלא המטרה היא שיהיה לאשה בגד הגורם לה שמחה, וכמו שהשמחה בבשר ויין לא צריכה להיות כל יו"ט על סוג יין חדש או מתכון חדש של הבשר. ואמנם לש' השו"ע הוא "קונה להם בגדים ותכשיטין", אבל נ"פ דאין עניין ב"קנייה", ואם יש לאשה בגד מיוחד וחגיגי ליו"ט, (שהיא לא משתמשת בו כל שבת אלא רק לחגים וחתונות וכד'), אז נתקיימה אצלה מצוות השמחה בהידור רב.

גם יין ובשר יש האוכלים כל שבת, האם משו"ה לא מקיימים בזה שמחת חג? וא"כ מאן נימא לך דבעינן בגד המיוחד דוקא לחג?

הן אמת שוודאי ראוי ששמחת החג תגדל על שמחת השבת, גם לענין בשר ויין, וכן לענין בגדים מבואר להדיא בפוסקים (אף לגברים) דדבגדי יו"ט צריכים להיות יותר יפים, אבל מעיקר דינא כשם שסגי בבשר ויין של כל שבת אפשר דסגי בבגד "שבתי" כל שגורם לה שמחה, וצ"ע.

ואולי בשר ויין תמיד גורם לשמחה, אבל סתם בגד לפעמים אין לאשה שמחה בלבישתו, רק אם הוא יפה במיוחד או חדש וכד', ואולי אין כל הנשים שוות בזה.

[בברכה המשולשת]

(נזכרתי בזה כעת, היות וראיתי מה שפירסם רב אחד שליט"א בזה"ל: יש אנשים שטועים ומוציאים מאות שקלים על אתרוג מהודר ומקמצים בקניית בגד לנשותיהם, ואינם זוכרים שקניית בגד או תכשיט לאישה היא מצווה גמורה מהתורה, ואילו קניית אתרוג שמחירו פי עשרה ממחירו של אתרוג כשר היא הידור שלא נצטווינו לקיימו עכ"ל. וכמדומני שהוא לא עמד על הנקודה הפשוטה הנ"ל. חבל שהוא לא כ' עוד, שלגבי חוה"מ ג"כ צריך בגד או תכשיט חדש לכל יום, הרי לגבי בשר ויין לא מספיק רק יו"ט ראשון...).

סתם כך, אותו רב כנראה הבין שיש כאן מצווה לעידוד ה"זוגיות", ולא נחית לתפוס שהנידון הוא שמחת החג, גברים משמחים עצמן בבשר ויין, ונשים משמחות עצמן בכלים נאים. ומה שכתוב שהבעל קונה לה, פשיטא שאי"ז ממצוות האשה על בעלה כשאר כסות ועונה, אלא מפני שלאשה אין כסף, אז נקטו את החיוב על הבעל. ואלמנה וגרושה ורווקה, ודאי חייבת בזה מכספה. ובימינו בדרך כלל האשה קונה לעצמה בגדים כפי צורכה, ובעלה מרשה לה, ובודאי אין עליו דין להתרוצץ בחנויות התכשיטים 'להפתיע' אותה לחג, אלא היא צריכה לללכת לחנויות לחפש מה שישמח אותה בחג. תחת זאת היה ראוי לעורר על מה שראוי לאדם לקנות תכשיטים ובגדים לבנותיו הרווקות, כי בדרך כלל אין להם כסף משלהם, וגם הם חייבות בשמחת החג. וכ"ז מלבד ההערה דלעיל שהענין הוא בבגד משמח ולא בבגד חדש.

כמדומני שכת"ר לא שם לב למלוא דבריו של הרב הנ"ל שליט"א, וזו לשונו המלאה בכל הפיסקא:
לשמחת הנשים מצווה לקנות לקראת החג בגד או תכשיט חדש. בבגד אחד מקיימים את המצווה ואין הכוונה שתלבש את הבגד החדש במשך כל ימי החג, אלא שעל ידו תבוא לידי ביטוי השמחה היתרה בחג.
יש טועים ... {כאן הציטוט שציטט כתר"ה}...
גם אשה שאינה נשואה, כגון רווקה או אלמנה צריכה לקיים בעצמה את מצוות השמחה על כל חלקיה: לקנות בגד או תכשיט לחג, לקיים סעודות משמחות, להשתתף באירועים משמחים ולהיזהר מדברים מצערים.

ויעויין עוד במכלול דבריו שם

[עושה חדשות]

א"כ טעיתי במה שייחסתי לו בהבנת הענין, יקבל התנצלותי.
ראיתי רק את הכותרת בעיתון שהיה זרוק על הריצפה.
נשאר רק הדיון על "קניה", האם היא מוכרחת, וכנ"ל.

[שש ושמח]

ומה נעשה לדבריו המפורשים של הרמב"ם בסה"מ (עשין נ"ד):

וכולל באמרו ושמחת בחגך מה שאמרו ג"כ שמח בכל מיני שמחה. ומזה לאכול בשר בימים טובים ולשתות יין וללבוש בגדים חדשים ולחלק פירות ומיני מתיקה לקטנים ולנשים.

[וכ"ה בחינוך (תפ"ח)].

[ניים ושכיב]

ומה שכתוב שהבעל קונה לה, פשיטא שאי"ז ממצוות האשה על בעלה כשאר כסות ועונה, אלא מפני שלאשה אין כסף, אז נקטו את החיוב על הבעל. ואלמנה וגרושה ורווקה, ודאי חייבת בזה מכספה. ובימינו בדרך כלל האשה קונה לעצמה בגדים כפי צורכה, ובעלה מרשה לה, ובודאי אין עליו דין להתרוצץ בחנויות התכשיטים 'להפתיע' אותה לחג, אלא היא צריכה לללכת לחנויות לחפש מה שישמח אותה בחג. תחת זאת היה ראוי לעורר על מה שראוי לאדם לקנות תכשיטים ובגדים לבנותיו הרווקות, כי בדרך כלל אין להם כסף משלהם, וגם הם חייבות בשמחת החג. וכ"ז מלבד ההערה דלעיל שהענין הוא בבגד משמח ולא בבגד חדש.

האין מצות ושמחת בחגך מ''ע שהז''ג?

[אוצר החכמה]

מחלוקת ר' זירא ואביי (ר"ה ד ב ) אם אשה חייבת בשמחה או בעלה משמחה, והגמרא בקידושין שואלת שנילף משמחה שאשה חייבת במ"ע שהז"ג ואביי מתרץ בעלה משמחה.

[שמואל דוד]

מה הדין אם האשה לא רוצה תכשיטים וכדומה והיא משמחת עם שאר דברים ?

[ישראליק]

יל"ע אם הכונה הוא בגד חדש על יום טוב, או בגד חדש לדוגמא - לימות החורף - שקונים אותה כבר על סוכות וכדומה.

וכן אני נוהג; הבגדים החדשים לחורף אני קונה לקראת חגי תשרי, והחדשים לימי הקיץ - לקראת חג הפסח, וב"ה אשתי יש לה שמחת יום טוב מזה

[יושב ירושלים]

יל"ע אם הכונה הוא בגד חדש על יום טוב, או בגד חדש לדוגמא - לימות החורף - שקונים אותה כבר על סוכות וכדומה.

וכן אני נוהג; הבגדים החדשים לחורף אני קונה לקראת חגי תשרי, והחדשים לימי הקיץ - לקראת חג הפסח, וב"ה אשתי יש לה שמחת יום טוב מזה

אם אינה לובשתם ביום טוב תמוה לומר כן, אבל אם לובשתם ביום טוב לכאורה בתלמוד בכתובות [סה:] מבואר דמהני.
וכן מתבאר שם דסגי במנעלים, וכן שאין צריך לקנות חדשים דוקא אלא שאם קונה חדשים בלא"ה ראוי לחדשם בחג.

[ישראליק]

יל"ע אם הכונה הוא בגד חדש על יום טוב, או בגד חדש לדוגמא - לימות החורף - שקונים אותה כבר על סוכות וכדומה.

וכן אני נוהג; הבגדים החדשים לחורף אני קונה לקראת חגי תשרי, והחדשים לימי הקיץ - לקראת חג הפסח, וב"ה אשתי יש לה שמחת יום טוב מזה

אם אינה לובשתם ביום טוב תמוה לומר כן, אבל אם לובשתם ביום טוב לכאורה בתלמוד בכתובות [סה:] מבואר דמהני.
וכן מתבאר שם דסגי במנעלים, וכן שאין צריך לקנות חדשים דוקא אלא שאם קונה חדשים בלא"ה ראוי לחדשם בחג.

היא אכן לובשתם במשך ימי החג, עכ"פ פעם אחת

[פלפלת בחכמה]

הנה חיוב שמחה לאיש הוא בכל יום שצריך לשתות יין, ואם כן למה סגי במה שקונה בגד חדש לאשתו לכבוד החג ואין צריך לקנות בכל יום מהחג כדי לשמחה?

[עזריאל ברגר]

הנה חיוב שמחה לאיש הוא בכל יום שצריך לשתות יין, ואם כן למה סגי במה שקונה בגד חדש לאשתו לכבוד החג ואין צריך לקנות בכל יום מהחג כדי לשמחה?

נכב"ב.

[ונתנו ידידים]

לכאו' פשיטא שאין דין לקנות בגד חדש, אלא המטרה היא שיהיה לאשה בגד הגורם לה שמחה, וכמו שהשמחה בבשר ויין לא צריכה להיות כל יו"ט על סוג יין חדש או מתכון חדש של הבשר. ואמנם לש' השו"ע הוא "קונה להם בגדים ותכשיטין", אבל נ"פ דאין עניין ב"קנייה", ואם יש לאשה בגד מיוחד וחגיגי ליו"ט, (שהיא לא משתמשת בו כל שבת אלא רק לחגים וחתונות וכד'), אז נתקיימה אצלה מצוות השמחה בהידור רב.

ואמנם ודאי ראוי להדר בכל תוספת שמחה אפשרית, וכלש' היראים "למדנו מכאן שכל שמחה הראויה לאדם לכל דבר המשמחו חייב לעשות ברגל וכל דבר שבלבו מוצא בו שמחה וקורת רוח באכילה ובשתייה ובכל דבר ששמחה היא לו חייב לעשות ברגל", וכ"כ בשאג"א, ז"ל "שמחה שנצטווינו ברגל אינה שמחה פרטיות אלא שמחה כללית שמחויב לשמוח בי"ט בכל מיני שמחה שיכולת בידו לשמוח ולא דמי לשאר מצות ששוין בכל אדם העשיר לא ירבה והדל לא ימעיט אבל שמחה זו כל אדם ואדם מחויב לשמוח כפי יכולתו ולפי רוב עושרו וכן אנשים בראוי להן ונשים בראוי להן וה"נ קטנים כדאמרי' התם".


(נזכרתי בזה כעת, היות וראיתי מה שפירסם רב אחד שליט"א בזה"ל: יש אנשים שטועים ומוציאים מאות שקלים על אתרוג מהודר ומקמצים בקניית בגד לנשותיהם, ואינם זוכרים שקניית בגד או תכשיט לאישה היא מצווה גמורה מהתורה, ואילו קניית אתרוג שמחירו פי עשרה ממחירו של אתרוג כשר היא הידור שלא נצטווינו לקיימו עכ"ל. וכמדומני שהוא לא עמד על הנקודה הפשוטה הנ"ל. חבל שהוא לא כ' עוד, שלגבי חוה"מ ג"כ צריך בגד או תכשיט חדש לכל יום, הרי לגבי בשר ויין לא מספיק רק יו"ט ראשון...).

כמה פעמים באשכול זה כ"ת מדמה שמחת האשה בבגדים חדשים לשמחת האיש בבשר ויין, ולדעתי אינו נכון כי השמחה שבבשר ויין הוא מהאכילה והבטן המליאה והשכרות וכדו' ומה שייך בו ענין של סוג חדש, ואפי' אם יאכל בשר ויין כל יום יהי' לו שמחת הרגל בבשר ויין, משא"כ שמחת האשה בבגדים חדשים הוא מהחידוש ולא מהלבישה וא"כ יתכן (אם כי אינו מוכרח) דצריך חדשים דייקא.

[קראקובער]

לדידך בשמיני שהוא רגל בפ"ע צריך שוב לקנות משהו חדש.

[יואל שילה]

לגבי 'טליא', צדקת.
ידוע הסיפור על ר' שלמה זלמן שקנה לאשתו לחג מקלף, כשהדבר היה חידוש גדול בירושלים... לצורך העניין אדם שיקנה לאשתו מדיח כלים לכבוד החג, לכאורה ישמח אותה לא פחות מאשר אם יקנה לה שמלה.

כלומר, אם ארכוש לעצמי מברגה איכותית חדשה אהיה פטור מבשר ויין?

[לייטנר]

שאל את עצמך כיצד ישמח צמחוני (או חלילה אדם שמחמת בריאותו אסור לו בשר ויין).

[יואל שילה]

ברור שבשר ויין הן דוגמאות לשמחת אכילה, וגם לצמחוני יש אופציה לאכול פודינג מפסיפלורה, אך מקלף הוא דוגמא של שמחה שלא קשורה לאכילה, ועל זאת שאלתי אם כוונתו שיוצאים יד"ח בכל שמחה, כולל רכישת מברגה?

[חיים שאול]

זה לא ממש דוגמא כי מדובר על בשר קדשים

[שמואל דוד]

מה הדין אם האשה לא רוצה תכשיטים וכדומה והיא משמחת עם שאר דברים ?

בע"ה חיפשתי ומצאתי:

שמירת יו"ט כהלכתו

Screenshot 2019-11-05 at 10.03.15 PM - Edited.png (335.14 KiB) נצפה 7391 פעמים