כיצד עושים תשובה???

[איש לוי]

אני מעלה בפני הת"ח שכאן, הרהורים שלא ברורים לי...
מצות תשובה היא מצ"ע מה"ת (אינני נכנס לפרטי המצוה האם הוידוי הוא המצוה או עצם התשובה) ולא גריעא מצוה זו משאר מצוות התורה. והנה כל הראשונים דיברו על פרטי המצוה ואחריהם האחרונים וכו'. ובכל זאת כל שנה יוצאים לאור 'המון' מחשבות ודרכים וקונטרסים במצוה זו, שרובם אינם דנים בגדרי המצוה וברטי הלכותיה, אלא כיצד היא הדרך וכו', מה שונה מצוה זו משאר המצוות, הרי התורה מגדירה אותה שהיא מצוה שקרובה אלינו מאוד!!! אז היכן היא הבעיה בנושא שמכח אותה 'בעיה' יוצאים כל הקונטרסים הללו, יש לי מחשבה שכמויות החומר רק גורמים להאפלה של המצוה ולא להעפיל אליה. מדוע הראשונים והאחרונים לא כאב להם את אותה 'בעיה' וכי הם כן היו משתנים בין רגע אחד לחיים אחרים לגמרי??? רק בדור שלנו כואב לנו הבעיות הללו. בקיצור היכן היא הבעיה, בחינוך? במושג חרטה? וכו',
זה מענין אותי בכדי לדעת כיצד לא להביא את ילדינו להיות מושפעים מאותם 'טעויות והבעיות' הללו, ולהנחיל להם את אותה 'מצוה קלה' בקלות וביעילות.

[עושה חדשות]

אמנם מבו' בתורה כי קרוב הדבר מאד בפיך ובלבבך, אבל מאידך מבו' שיש בזה מקום גדול לטעות ולומר שהמצוה הזו נפלאת ורחוקה עד שייאמר עליה מי יעלה לנו השמימה ומי יעבור לנו אל עבר הים וכו' טפי משאר מצוות. (וכפי מה שנקטת כהפירוש דאזיל דוקא על מצוות תשובה).

[איש לוי]

אמנם מבו' בתורה כי קרוב הדבר מאד בפיך ובלבבך, אבל מאידך מבו' שיש בזה מקום טעות רב לומר מי יעלה לנו השמימה ומי יעבור לנו את הים וכו' טפי משאר מצוות. (וכפי מה שנקטת כהפירוש דאזיל דוקא על מצוות תשובה).

צודק בהחלט. ואכן זוהי הנקודה שמענינת אותי, מדוע דווקא אצלינו מתעסקים הרבה מאוד סביב אותו מקום טעות 'מי יעלה לנו' וכו' ולא מצאנו בראשונים ובאחרונים שעסקו בזה.
העיסוק הגדול סביב זה רק נותן 'חשק' לטעות, לא כן?

[נשר]

ביחס לצורת ההנחלה לילדים,
חשבתי, שאפשר להרגיל ילד למצוות התשובה בצורה פשוטה,

לדוגמה, ילד בגיל עשר הדליק בטעות את האור, והאבא מיד גוער או אומר לילד שאסור להדליק אור בשבת וזה עבירה.

אם האבא רוצה לחנך לתשובה הוא צריך לומר לילד בצורה הפשוטה ביותר,
נכון אתה מתחרט? כן.
נכון אתה לא תדליק יותר? כן.
אז בתפילה הבאה תגיד לקב"ה שבטעות הדלקת את האור בלי כונה ואתה מתחרט ואתה מבטיח שיותר לא תדליק, ותבקש ממנו שיסלח.

כמה פשוט. לא?


ויש כאן כמובן לענ"ד הערה גדולה לעצמנו, כי כל הזמן אנחנו שומעים שיחות ודרשות על השינוי הנצרך, ואיך מגיעים לחרטה ואיך מגיעים לשברון לב, איך משתנים באמת וכו', ובאמת הכל נכון וצריך שינוי אמיתי וזה קשה, ומקום נתנו לכל אחד להתגדר וכל אחד מוצא דברים הקרובים יותר לליבו.

אבל בל נשכח שיש דברים שבהם זה לא כך כל קשה לעשות תשובה, יש חטא שאדם נכשל באופן חד פעמי, כמו הדוגמא לעיל ויש עוד הרבה דוגמאות, ולא בכל עבירה אנחנו בגדר מתיצב על דרך לא טובה תמיד. וכדאי להתחיל לשוב לפחות מהחטאים האקראיים.

עוד דוגמא, יש הלכה פשוטה שלא ידעת, והנה בא מישהו ומעיר לך, מה אתה עושה באותו רגע? מחליט לעשות ומרגיש קצת החמצה שלא עשית את זה עד עכשיו, וחבל שלא ידעת, אתה אפילו חושב, אם היית לומד משנ"ב או הלכה זה לא היה קורה, ואתה מחליט ללמוד הלכה בזמן מסוים,אז הנה, יש לנו חרטה יש לנו עזיבת החטא יש לנו קבלה לעתיד, וכמה חבל שאתה לא עושה את זה לפני ה'!!!! כמה חבל שאתה לא מקיים מצוות תשובה? קרוב אליך הדבר מאוד!!!
אנחנו פשוט עושים תשובה, ולא מודעים!!!

עוד דוגמא, אברך סיפר לי במבוכה על הלכה מסוימת בהלכות נדה שהוא לא ידע ורק לאחרונה כשהתחיל לללמוד הלכות נדה "גילה" שעד היום הוא נכשל. הרי הוא מרגיש נורא והתחרט וודאי שיותר לא יכשל והוא לכן לומד יותר ברצינות ויש לו את כל חלקי התושבה, כמה חבל אם הוא לא ילך ויתוודה לפני ה'!! כמה חבל שהוא הולך לחפש בספרי מוסר "איך מגיעים לחרטה?"!!!!

מה דעת החכמים?

[צולניק]

ויש כאן כמובן לענ"ד הערה גדולה לעצמנו, כי כל הזמן אנחנו שומעים שיחות ודרשות על השינוי הנצרך, ואיך מגיעים לחרטה ואיך מגיעים לשברון לב, איך משתנים באמת וכו', ובאמת הכל נכון וצריך שינוי אמיתי וזה קשה, ומקום נתנו לכל אחד להתגדר וכל אחד מוצא דברים הקרובים יותר לליבו.

אבל בל נשכח שיש דברים שבהם זה לא כך כל קשה לעשות תשובה, יש חטא שאדם נכשל באופן חד פעמי, כמו הדוגמא לעיל ויש עוד הרבה דוגמאות, ולא בכל עבירה אנחנו בגדר מתיצב על דרך לא טובה תמיד. וכדאי להתחיל לשוב לפחות מהחטאים האקראיים.

עוד דוגמא, יש הלכה פשוטה שלא ידעת, והנה בא מישהו ומעיר לך, מה אתה עושה באותו רגע? מחליט לעשות ומרגיש קצת החמצה שלא עשית את זה עד עכשיו, וחבל שלא ידעת, אתה אפילו חושב, אם היית לומד משנ"ב או הלכה זה לא היה קורה, ואתה מחליט ללמוד הלכה בזמן מסוים,אז הנה, יש לנו חרטה יש לנו עזיבת החטא יש לנו קבלה לעתיד, וכמה חבל שאתה לא עושה את זה לפני ה'!!!! כמה חבל שאתה לא מקיים מצוות תשובה? קרוב אליך הדבר מאוד!!!
אנחנו פשוט עושים תשובה, ולא מודעים!!!

עוד דוגמא, אברך סיפר לי במבוכה על הלכה מסוימת בהלכות נדה שהוא לא ידע ורק לאחרונה כשהתחיל לללמוד הלכות נדה "גילה" שעד היום הוא נכשל. הרי הוא מרגיש נורא והתחרט וודאי שיותר לא יכשל והוא לכן לומד יותר ברצינות ויש לו את כל חלקי התושבה, כמה חבל אם הוא לא ילך ויתוודה לפני ה'!! כמה חבל שהוא הולך לחפש בספרי מוסר "איך מגיעים לחרטה?"!!!!

מה דעת החכמים?

כפי שרמזת, דבריך מתאימים למצוות שהאדם אינו נכשל בהם אלא באקראי מוחלט ובשגגה, שבהם קל מאוד להתחרט ולעזוב את החטא, אך מה נענה במצוות ואיסורים שהאדם נכשל בהם הרבה, ואפילו הרבה באופן יחסי, כמו ביטול תורה ודיבורים אסורים, האם אנו 'באמת' עוזבים את החטא? האם קבלה כל שהיא בתחום שנכשלים בו נחשב לעזיבת החטא?
וממקום אחר, אם לאחר כמה שנים של יום כיפור האדם רואה שאינו משתפר משנה לשנה בעניינים אלו, באלו פנים יחליט בליבו על עזיבת החטא והוא יודע שכבר החליט כן אשתקד ולא נתקיימה בידו.

[לולי דמיסתפינא]

ומה הוא המהלך באדם הרואה בעצמו שחוזר על אוילתו מדי שנה?

מדברי ספר החינוך נראה שזה היסוד של ימי התשובה, שאף שיודעים שחוזרים מכל מקום.

[לעומקו של דבר]

זה טענה שנדמית נכונה ללומד הלכות תשובה

אבל האמת שהחלק הכי מורכב ו-מה לעשות - גם הכי קשה בחלקי התשובה, הוא החרטה והקבלה לעתיד (שעד עתה לא הבנתי מה החילוק ביניהם).
ובכדי להגיע אליה נכתבו ונאמרו והושרו וסופרו כל אותם דרשות ושיחות וקונדריסים וועדי מחשבה, ועוד ימשיכו בהם עד שבב"א יצה"ר יהיה נדמה לרשעים כחוט השערה ולצדיקים כהר.

אמת שיש גם הלכות תשובה של וידוי וכו' וגם אותם צריכים לדעת. אבל הם קלים ביותר (בפרט לפי עיקר ההלכה שא"צ לפרט הלא יוצאים זה לכאו' בוידוי בכל יום לספרדים ולנוסח ספרד, ולאשכנזים בברכת סלח לנו).

[לעומקו של דבר]

ופעם אמרתי דרך צחות שמה שהרמב"ן פירש כי המצווה וכו' שהוא על תשובה והרמב"ם לא (כי הרמב"ם כתב שאין בפרשה (ובכלל) מצוות תשובה, ומש"כ ושבת עד' ד' אלוקיך פירש שהוא הבטחה גרידא שסוף ישראל לעשות תשובה, וממילא פירוש זה אינו אפשרי וע"כ שפירש כרש"י שאיירי על כל התורה),
הוא לשיטתו דהרמב"ם שבעינן שיעיד עליו יודע תעלומות שלא ישוב לזה החטא, וא"כ המצווה הזו היא כן בשמים...
והכל בצחות.

[איש לוי]

זה טענה שנדמית נכונה ללומד הלכות תשובה

אבל האמת שהחלק הכי מורכב ו-מה לעשות - גם הכי קשה בחלקי התשובה, הוא החרטה והקבלה לעתיד (שעד עתה לא הבנתי מה החילוק ביניהם).
ובכדי להגיע אליה נכתבו ונאמרו והושרו וסופרו כל אותם דרשות ושיחות וקונדריסים וועדי מחשבה, ועוד ימשיכו בהם עד שבב"א יצה"ר יהיה נדמה לרשעים כחוט השערה ולצדיקים כהר.

אמת שיש גם הלכות תשובה של וידוי וכו' וגם אותם צריכים לדעת. אבל הם קלים ביותר (בפרט לפי עיקר ההלכה שא"צ לפרט הלא יוצאים זה לכאו' בוידוי בכל יום לספרדים ולנוסח ספרד, ולאשכנזים בברכת סלח לנו).

החילוק בין קבלה לעתיד לחרטה, לדעתי הוא כך: החרטה בבסיסה הוא אי הזדהות עם המעשה שנעשה בעבר, ואי"ז משנה כרגע כמה עמוקה היא החרטה, והתוכן שבה הוא, שהרי אם נשאל את עצמינו מיהו ומהו האדם (בשונה משאר האנשים), התשובה היא שהאדם הוא 'רצונותיו מחשבותיו חוויותיו האירועים שהתרחשו וקרו בו' ולפי"ז אדם שעשה חטא הרי שמציאות האדם שבו מורכבת מחטא וחווית החטא (אם היתה) וכשמתחרט ע"ז, זה אומר שהוא רוצה שהמציאות של האדם שלו תהיה מורכבת בלא החויה של אותו חטא, בלא עשית אותו מעשה, וזהו דין החרטה, אי הזדהות שלי עם החטא, מתוך הכרה שאי"ז תואם לי, ואילו עזיבת החטא, ענינה החלטת וקביעת הדרך שלי הלאה, ואין מוכרח שכל שקבעת וייעדת את דרכיך, אתה כבר לא מזדהה עם מה שעשית. אבל לא שייך חרטה בלא שתקדם לה עזיבת מחשבת החטא (מלבד אצל הצדיקים שדיבר עליהם ר"י, שאצלם אין מחשבת חטא, אלא רק חטא בלבד, וכשפסקו לחטוא, הם כבר עזבו את החטא ותמיד תהיה החרטה אצלם אחר עזיבת החטא)

[איש לוי]

ופעם אמרתי דרך צחות שמה שהרמב"ן פירש כי המצווה וכו' שהוא על תשובה והרמב"ם לא (כי הרמב"ם כתב שאין בפרשה (ובכלל) מצוות תשובה, ומש"כ ושבת עד' ד' אלוקיך פירש שהוא הבטחה גרידא שסוף ישראל לעשות תשובה, וממילא פירוש זה אינו אפשרי וע"כ שפירש כרש"י שאיירי על כל התורה),
הוא לשיטתו דהרמב"ם שבעינן שיעיד עליו יודע תעלומות שלא ישוב לזה החטא, וא"כ המצווה הזו היא כן בשמים...
והכל בצחות.

מש"כ הר"מ שיעיד עליו יודע תעלומות, והתחבטו בזה הרבה... אינני יודע מה הקושי בזה, הרי המדקדק בר"מ יראה שכתב תנאי זה בחרטה על החטא, ולא בעזיבת החטא, ולפי"ז זה אומר, שהרצון לא להזדהות עם החטא הוא כ"כ חזק עד שאינני מעונין יותר לחוות חויה זו שוב. ואינני יודע מה הקושי בזה. ובטח שכבר הקדימוני בפירוש זה בדברי הר"מ.

[לעומקו של דבר]

ופעם אמרתי דרך צחות שמה שהרמב"ן פירש כי המצווה וכו' שהוא על תשובה והרמב"ם לא (כי הרמב"ם כתב שאין בפרשה (ובכלל) מצוות תשובה, ומש"כ ושבת עד' ד' אלוקיך פירש שהוא הבטחה גרידא שסוף ישראל לעשות תשובה, וממילא פירוש זה אינו אפשרי וע"כ שפירש כרש"י שאיירי על כל התורה),
הוא לשיטתו דהרמב"ם שבעינן שיעיד עליו יודע תעלומות שלא ישוב לזה החטא, וא"כ המצווה הזו היא כן בשמים...
והכל בצחות.

מש"כ הר"מ שיעיד עליו יודע תעלומות, והתחבטו בזה הרבה... אינני יודע מה הקושי בזה, הרי המדקדק בר"מ יראה שכתב תנאי זה בחרטה על החטא, ולא בעזיבת החטא, ולפי"ז זה אומר, שהרצון לא להזדהות עם החטא הוא כ"כ חזק עד שאינני מעונין יותר לחוות חויה זו שוב. ואינני יודע מה הקושי בזה. ובטח שכבר הקדימוני בפירוש זה בדברי הר"מ.

אי"ז הפשטות שכתב "שלא ישוב" ולא כתב "שאינו רוצה לשוב"

[איש לוי]

ופעם אמרתי דרך צחות שמה שהרמב"ן פירש כי המצווה וכו' שהוא על תשובה והרמב"ם לא (כי הרמב"ם כתב שאין בפרשה (ובכלל) מצוות תשובה, ומש"כ ושבת עד' ד' אלוקיך פירש שהוא הבטחה גרידא שסוף ישראל לעשות תשובה, וממילא פירוש זה אינו אפשרי וע"כ שפירש כרש"י שאיירי על כל התורה),
הוא לשיטתו דהרמב"ם שבעינן שיעיד עליו יודע תעלומות שלא ישוב לזה החטא, וא"כ המצווה הזו היא כן בשמים...
והכל בצחות.

מש"כ הר"מ שיעיד עליו יודע תעלומות, והתחבטו בזה הרבה... אינני יודע מה הקושי בזה, הרי המדקדק בר"מ יראה שכתב תנאי זה בחרטה על החטא, ולא בעזיבת החטא, ולפי"ז זה אומר, שהרצון לא להזדהות עם החטא הוא כ"כ חזק עד שאינני מעונין יותר לחוות חויה זו שוב. ואינני יודע מה הקושי בזה. ובטח שכבר הקדימוני בפירוש זה בדברי הר"מ.

אי"ז הפשטות שכתב "שלא ישוב" ולא כתב "שאינו רוצה לשוב"

הוא תנאי בחרטה שלא ישוב.
אינני מבין טענתך

[עושה חדשות]

אמנם מבו' בתורה כי קרוב הדבר מאד בפיך ובלבבך, אבל מאידך מבו' שיש בזה מקום טעות רב לומר מי יעלה לנו השמימה ומי יעבור לנו את הים וכו' טפי משאר מצוות. (וכפי מה שנקטת כהפירוש דאזיל דוקא על מצוות תשובה).

צודק בהחלט. ואכן זוהי הנקודה שמענינת אותי, מדוע דווקא אצלינו מתעסקים הרבה מאוד סביב אותו מקום טעות 'מי יעלה לנו' וכו' ולא מצאנו בראשונים ובאחרונים שעסקו בזה.
העיסוק הגדול סביב זה רק נותן 'חשק' לטעות, לא כן?

וז"ל הספורנו

לא בשמים היא לאמר. לא יקרה לך בענין התשובה שתצטרך בה להגדת נביא: ולא מעבר לים היא. גם כן לא תצטרך בה לחכמי הדור הרחוקים שיפרשו לך. באופן שיהיה זה אפשר לך בח"ל ולא יקשה עליך כמו שיקרה באיזו מצוה שנפל בה ספק ותצטרך לפירוש חכמי הדור או שהיא נמנעת בח"ל: בפיך ובלבבך לעשותו. להכיר בלבבך את חטאך ואת האל יתברך שחטאת לו ולהתחרט ולהתודות על זה בפיך

[נשר]

יפה העירו לעיל שכל מה שכתבתי לעיל היה להראות שיש חלק בתשובה שכמעט ונשכח מאיתנו וחבל.

ודאי שעיקר התשובה היא עזיבת דרכיו הרעים. וזה החלק הקשה.

וכפי שכתב הרב לעומקו של דבר החרטה ועזיבת החטא הם דברים קשים. ונשתברו הקולמוסים והודפסו קונטרסים,
וגם לי הק' היה הרהורי דברים בשאלה המציקה כל כך הרי אנו מרגישים שאנו חוזרים שוב על חטאינו. ולא מצליחים באמת לשוב.

כמובן שיש כאלה שאין להם כלל את הבעיה הזו, ואפשר לראות בני עליה שעולים ומתעלים ומתקדמים בעבודת ה' ובכל שנה הם עולים עוד מדרגה בסולם המעלות בעבודת ה'.

כנראה שאצל חלק מהמתקשים, הבעיה היא, שיש ניתוק בין עבודת ה' במשך השנה לבין עבודת ה' של הימים הנוראים.

כלומר, הרי לכל אחד יש נקודות מסוימות בעבודת ה' שהוא מתמודד איתן במשך כל השנה כולה, כל אחד לפי מדרגתו, וזה ברור ופשוט בפרט כשמדובר בבני תורה,

אלא מה, אתה רואה אברך שבמשך שנה שלמה הוא עבד על הנושא של התמדה, היו תקופות טובות יותר, היו תקופות טובות פחות, הצד השוה שבהן, שהנושא הזה כואב לו, הוא רוצה להיות יותר מתמיד, הוא רוצה ללמוד רצוף, הוא מחליט בתחילת שבוע שהשבוע הוא יגיע מוקדם לסדר, כשהוא מצליח הוא מרוצה, וכשהוא נכשל הוא מתחרט, וחושב כמה חבל וכו' ומתקן עצה בנפשו איך לסלק המפריעים וכו',
אדם זה נמצא בעיצומו של תהליך של תשובה!!!

אלא מאי, היות והוא לא כל כך מודע לזה שזוהי מדרגתו האמיתית, כשמגיעים הימים הנוראים הוא מתחיל לחשוב איך יבוא במשפט ואיך יתקן את מידת הכעס והתפילה והירא"ש והלשון הרע, והוא מתחזק ומתחזק ומבקש מהרבש"ע סייעתא דשמיא להצליח בדברים באלו וכו' וכו'. הוא מנסה לעורר בליבו חרטה אמיתית וקבלה ועזיבה וכו',
ואת יתר ההתמודדויות שלו הוא משאיר לאחרי החגים.... אז נחזור לשגרה ונתמודד אם הבעיות הרגילות....

אבל לו היה משכיל לחבר את עבודת ה' של השנה לעבודת ה' של הימים הנוראים או אז כמה הוא היה שמח בהגיע הימים הנוראים, הנה, הגיעה ההזדמנות לבקש, לבתפלל על ההתמדה שלי, עכשיו הקב"ה קרוב, הוא יעזור לי הוא יקבל את תפילתי, ואני יקבל קבלות יותר חזקות והוא יעזור לי לשמור אותם. הקב"ה מחכה שאני יפנה אליו עם הבעיות שלי ועם ההתמודדות שלי, עם הפעקלע שלי אבוא לפניו והוא יעזור לי לטפל, לקבל, לשמור, ואולי שנה הבאה נוכל כבר לטפל בנושא הבא.
כללו של דבר, צריך האדם לבוא עם מה שמטריד אותו במשך השנה, עם נקודת הבחירה שלו, עם הדברים שבהם הוא אוחז, ושם הוא צריך לעשות תשובה.
וזה לא כל כך קל, אבל זה הגיוני!!
הוא צריך לעורר את עצמו באמת, לקבל קבלות שיוכל לעמוד בהם, להתחננן לפני ה' שיעזור לו,

במילים מודרניות: תתחבר לעצמך, מהי הרמה הרוחנית שאותה אתה באמת מבקש בשלב זה!


עוד מילה אחת, בענין קבלה לעתיד, ידוע כמה המליצו גדולי הדורות לקבל על עצמו ללמוד מוסר, וכיום יש הרבה שזה ממש ממש לא שייך, כי יותר קל להם לקבל לא לדבר לשון הרע מאשר לקבל על עצמו ללמוד כל יום מוסר, מי שלא הורגל בדבר אין יותר מפחיד מאשר לשבת יום יום בסדר מוסר עם כובע וחליפה, ספר מוסר קטן מנוקד ולנגן את העמוד הראשון מאות פעמים. (אינני מזלזל אבל למי שלא שייך ככה זה נראה וזו עובדה)

אז חשבתי על פתרון קל, הרי הרעיון של הקבלה הוא שידאג האדם למשהו שיעורר אותו וממילא הוא כבר יתחזק בכל מה שמוטל עליו להתחזק.
אז בדורנו היה אפשר לקבל לשמוע שיחת מוסר פעם בשבוע, וזה כבר נשמע הרבה יותר ידידותי לקבל על עצמו לשמוע רב מסוים מקול הלשון פעם או פעמיים בשבוע.

בתקוה שנזכה לכוון לאמת, ולהרגיש קרבת אלוקים.

[עושה חדשות]

הראני ידידי פלוג' הרי"מ והגר"ח אודות דברי הרמב"ם שיעיד עליו וכו'.

הרימ.PNG (117.61 KiB) נצפה 3085 פעמים

__הסבא מנובהרדוק.PNG (26.1 KiB) נצפה 3085 פעמים

[דרומי]

ליתר דיוק, יש את דברי הרמב"ם, ויש את החידוש של הרי"מ... הגר"ח 'בסך הכל' קיבל את דברי הרמב"ם כפשוטם.

[יהודה בן יעקב]

דברי הרב יעקב בוצקובסקי שליט"א, כמדומני משיבים על שאלות פותח האשכול

כיצד חוזרים בתשובה.pdf

(9.47 MiB) הורד 150 פעמים

[צורב מתחיל]

הראני ידידי פלוג' הרי"מ והגר"ח אודות דברי הרמב"ם שיעיד עליו וכו'.

הרימ.PNG

__הסבא מנובהרדוק.PNG

תוכל לציין מאיפה העתקת דברים אלו?

יישר כח

[צורב מתחיל]

יפה העירו לעיל שכל מה שכתבתי לעיל היה להראות שיש חלק בתשובה שכמעט ונשכח מאיתנו וחבל.

ודאי שעיקר התשובה היא עזיבת דרכיו הרעים. וזה החלק הקשה.

וכפי שכתב הרב לעומקו של דבר החרטה ועזיבת החטא הם דברים קשים. ונשתברו הקולמוסים והודפסו קונטרסים,
וגם לי הק' היה הרהורי דברים בשאלה המציקה כל כך הרי אנו מרגישים שאנו חוזרים שוב על חטאינו. ולא מצליחים באמת לשוב.

כמובן שיש כאלה שאין להם כלל את הבעיה הזו, ואפשר לראות בני עליה שעולים ומתעלים ומתקדמים בעבודת ה' ובכל שנה הם עולים עוד מדרגה בסולם המעלות בעבודת ה'.

כנראה שאצל חלק מהמתקשים, הבעיה היא, שיש ניתוק בין עבודת ה' במשך השנה לבין עבודת ה' של הימים הנוראים.

כלומר, הרי לכל אחד יש נקודות מסוימות בעבודת ה' שהוא מתמודד איתן במשך כל השנה כולה, כל אחד לפי מדרגתו, וזה ברור ופשוט בפרט כשמדובר בבני תורה,

אלא מה, אתה רואה אברך שבמשך שנה שלמה הוא עבד על הנושא של התמדה, היו תקופות טובות יותר, היו תקופות טובות פחות, הצד השוה שבהן, שהנושא הזה כואב לו, הוא רוצה להיות יותר מתמיד, הוא רוצה ללמוד רצוף, הוא מחליט בתחילת שבוע שהשבוע הוא יגיע מוקדם לסדר, כשהוא מצליח הוא מרוצה, וכשהוא נכשל הוא מתחרט, וחושב כמה חבל וכו' ומתקן עצה בנפשו איך לסלק המפריעים וכו',
אדם זה נמצא בעיצומו של תהליך של תשובה!!!

אלא מאי, היות והוא לא כל כך מודע לזה שזוהי מדרגתו האמיתית, כשמגיעים הימים הנוראים הוא מתחיל לחשוב איך יבוא במשפט ואיך יתקן את מידת הכעס והתפילה והירא"ש והלשון הרע, והוא מתחזק ומתחזק ומבקש מהרבש"ע סייעתא דשמיא להצליח בדברים באלו וכו' וכו'. הוא מנסה לעורר בליבו חרטה אמיתית וקבלה ועזיבה וכו',
ואת יתר ההתמודדויות שלו הוא משאיר לאחרי החגים.... אז נחזור לשגרה ונתמודד אם הבעיות הרגילות....

אבל לו היה משכיל לחבר את עבודת ה' של השנה לעבודת ה' של הימים הנוראים או אז כמה הוא היה שמח בהגיע הימים הנוראים, הנה, הגיעה ההזדמנות לבקש, לבתפלל על ההתמדה שלי, עכשיו הקב"ה קרוב, הוא יעזור לי הוא יקבל את תפילתי, ואני יקבל קבלות יותר חזקות והוא יעזור לי לשמור אותם. הקב"ה מחכה שאני יפנה אליו עם הבעיות שלי ועם ההתמודדות שלי, עם הפעקלע שלי אבוא לפניו והוא יעזור לי לטפל, לקבל, לשמור, ואולי שנה הבאה נוכל כבר לטפל בנושא הבא.
כללו של דבר, צריך האדם לבוא עם מה שמטריד אותו במשך השנה, עם נקודת הבחירה שלו, עם הדברים שבהם הוא אוחז, ושם הוא צריך לעשות תשובה.
וזה לא כל כך קל, אבל זה הגיוני!!
הוא צריך לעורר את עצמו באמת, לקבל קבלות שיוכל לעמוד בהם, להתחננן לפני ה' שיעזור לו,

במילים מודרניות: תתחבר לעצמך, מהי הרמה הרוחנית שאותה אתה באמת מבקש בשלב זה!

במילים פשוטות: תחליט על מה אתה רוצה לחזור בתשובה ועל מה לא.

(בתוך עמי אנכי יושב, המבוכה בזה והצדדים לכאן ולכאן קיימים גם אצלי, ולא באתי אלא לחדד את ההגדרה).

עוד מילה אחת, בענין קבלה לעתיד, ידוע כמה המליצו גדולי הדורות לקבל על עצמו ללמוד מוסר, וכיום יש הרבה שזה ממש ממש לא שייך, כי יותר קל להם לקבל לא לדבר לשון הרע מאשר לקבל על עצמו ללמוד כל יום מוסר, מי שלא הורגל בדבר אין יותר מפחיד מאשר לשבת יום יום בסדר מוסר עם כובע וחליפה, ספר מוסר קטן מנוקד ולנגן את העמוד הראשון מאות פעמים. (אינני מזלזל אבל למי שלא שייך ככה זה נראה וזו עובדה)

אז חשבתי על פתרון קל, הרי הרעיון של הקבלה הוא שידאג האדם למשהו שיעורר אותו וממילא הוא כבר יתחזק בכל מה שמוטל עליו להתחזק.
אז בדורנו היה אפשר לקבל לשמוע שיחת מוסר פעם בשבוע, וזה כבר נשמע הרבה יותר ידידותי לקבל על עצמו לשמוע רב מסוים מקול הלשון פעם או פעמיים בשבוע.

בתקוה שנזכה לכוון לאמת, ולהרגיש קרבת אלוקים.

אינני יודע אם זה פתרון קל, אבל אפשר לקחת ספר מוסר גדול, להוריד כובע וחליפה ולהתחיל בעמוד השני ואילך. גם מנגינה אפשר להחליף...
(עד היום הכרתי את הבעיה לקבל מספר, סוג של בעיית תרגום, ללמוד מדברי רבינו יונה או הרמח"ל או מה שלא יהי' ולתרגם את זה לעצמי לחיי היום יום. לנקודה זו שמיעת דברי מוסר עוזר מאד.
אבל אם הבעי' היא סטיגמה מדומיינת על לימוד המוסר, אז הפתרון הרבה יותר קל).

[גל של אגוזים]

הראני ידידי פלוג' הרי"מ והגר"ח אודות דברי הרמב"ם שיעיד עליו וכו'.

דברי הרי"מ ידועין אך ברור ופשוט שדבריו נאמרו ע"ד מליצה שהרי ברור שאין לומר דהרמב"ם מביא רק הדין מה"ת ולא הדין דרבנן. ולא ידעתי למה נטפל אל הגר"ח דליהוי בר פלוגתיה דהרי"מ מאחר שכן הוא פשטן של דברים וכמו שהעירו.

ואליבא דאמת נראה דכוונת הרמב"ם הוא שלפי מצבו השתא בעת התשובה לא ישוב לזה החטא לעולם, ואולי כיון לזה הרב איש לוי. וכמדומני שר' צדוק הכהן בספרו 'תקנת השבין' הלך בדרך זו.

[יושב סתר]

אז חשבתי על פתרון קל, הרי הרעיון של הקבלה הוא שידאג האדם למשהו שיעורר אותו וממילא הוא כבר יתחזק בכל מה שמוטל עליו להתחזק.
אז בדורנו היה אפשר לקבל לשמוע שיחת מוסר פעם בשבוע, וזה כבר נשמע הרבה יותר ידידותי לקבל על עצמו לשמוע רב מסוים מקול הלשון פעם או פעמיים בשבוע.

זה כ"כ נכון. אני מעיד על עצמי שלפני שנים רבות קבעתי לעצמי חוק בל יעבור לשמוע שיחת מוסר לפרק זמן מסויים וזה ממש גישמאק.
מאד חשוב לבחור רב שמתחברים אליו. חשוב גם [לדעתי] שזה לא יהיה עם נגן וכד' שאז יש בעיות עם הטענת שיעורים ואוזניה שנשברת וכו' אלא פשוט להתקשר לקול הלשון עם הנייד שבין כך שורף המון זמן מהיום.
רבנים מומלצים לטעמי: ר' אליהו דיסקין [בשלוחת פרשת השבוע] הרב גולדווסר והרב ברויאר והרב דומב בשלוחת מוסר - שיחות מישיבות.
השיחות נמסרות לפחות פעם בשבוע וחוץ מהתועלת המוסרית יש גם העשרת ידע וחכמה.
שמעו ותחי נפשכם.
כמובן, קבלה זה קבלה, אם לא קוצבים כמה פעמים בשבוע וכמה זמן האזנה, ברמה של כמעט נדר, היצר עושה את שלו.