יוסף משה כתב:עי' בקונטרס המצורף מאת הרב יהודה פפויפר, מח"ס מכונת גילוח בהלכה, עמ' 9-10, ו40-42.
יוסף משה כתב:תודה.
מנין כתב:יש לציין ש"כעין תער" היינו להשאיר בשר חלק ממש. אבל אם יש זיפים קצת, שפיר דמי לכולי עלמא.
נהר שלום כתב:מנין כתב:יש לציין ש"כעין תער" היינו להשאיר בשר חלק ממש. אבל אם יש זיפים קצת, שפיר דמי לכולי עלמא.
לכולי עלמא לדעת הספרדים, לדעת האשכנזים צריך כדי אחיזה, ועוד שיעורים.
מנין כתב:ה) בביאור הלכה (סי' רנא ד"ה אפילו) וז"ל: 'ופאת הראש חמור עוד מפאת זקן דעובר על הלאו אפי' אם מעבירים במספרים כעין תער דהיינו סמוך לבשרו וכו', ובעו"ה מצוי שמעבירין את הפאות עד סמוך לבשרן ממש ואין משיירין כלל ויש בזה חשש דאורייתא והיה להם לשייר עכ"פ קצת מן הקצת ע"כ, הרי להדיא שבקצת מן הקצת סגי שאין בזה חשש דאורייתא כלל. וכלשון הזה ממש כתב החפץ חיים גם בקונטרס 'תפארת אדם' (פ"א אות ג).
אב בבינה כתב:פעם כתבתי על זה מאמר באריכות, והיה לי משא ומתן עם מחב"ס מכונת גילוח בהלכה, והנה הוא לכל מאן דבעי.
אשמח לקבל הערות
אב בבינה כתב:פעם כתבתי על זה מאמר באריכות, והיה לי משא ומתן עם מחב"ס מכונת גילוח בהלכה, והנה הוא לכל מאן דבעי.
אשמח לקבל הערות
שאלה לכבוד מו"ר שליט"א
כידוע לדעת הרא"ש איסור גילוח הפאות הוא אפילו במספרים כעין תער, ולדעת הרמב"ם רק בתער חייב.
בשו"ע פסק בסתם כדעת הרמב"ם וכתב שיש לחוש לדעת החולקים.
כיום ראינו הרבה שנוהגים לגלח את כל ראשם כעין תער. וראיתי תשובות רבות מרבני הספרדים בזמנינו שהשיבו לשואלים שאסור לגלח את כל הראש כעין תער, ומי שעושה כן עובר על איסור דאורייתא. ולא הזכירו כלום מפסק מרן השולחן ערוך שמעיקר הדין מותר.
ברצוני לדעת מה ההלכה עד כמה צריך להחמיר ומה להורות לשואלים?
תשובה למעשה אתה צודק. מדינא מותר. כי מרן שולחן ערוך שם סיים (יור"ד קפא. ב) ויש לחוש לדבריהם. ומשמע שזה חומרא בעלמא. אף שזה מחלוקת בדאורייתא. על כל פנים כך דעת מרן השולחן ערוך. כמובן שעדיף ליזהר בזה. וכמו שסיים השולחן ערוך. אבל ספר שמספר זקנים וכיוצא בזה. ורוצים ראש חלק כדלעת אין בעיה ומותר.
ויתכן שלצעירים היום שמשאירים באמצע שערות. ומורידים מסביב. למעשה יהיה איסור מדין בחוקותיהם. כי זה נראה ממש להדמות לתרבות הגויים. ושאני כל הראש ממש שזה קל הרבה יותר. וגם בזה ספר חרדי כדאי שהוא יעשה כן לצעירים השובבים. כי ספר עם הארץ יעשה כן בתער וזה אסור לכולי עלמא. והבן.
ועיין אור"ח ס"ס מו. ונכון לחוש וכו'. וגם שם פסקו רבותינו מרן יבי"ע וילקוט יוסף שהכוונה חומרא בעלמא. ומינה לנידון דידן.
נהר שלום כתב:בגמרא במסכת נזיר דף כט. נאמר שדעת ריש לקיש שגילוח כל הראש בתער אסור רק מדרבנן. א"כ בזה גם מרן השו"ע יסכים שיש להקל שהרי זה רק ספק דרבנן. וצ"ע אם נפסקה הלכה כריש לקיש.
נהר שלום כתב:כידוע לדעת הרא"ש איסור גילוח הפאות הוא אפילו במספרים כעין תער, ולדעת הרמב"ם רק בתער חייב.
בשו"ע פסק בסתם כדעת הרמב"ם וכתב שיש לחוש לדעת החולקים... ברצוני לראות מראי מקומות בעניין בכלל, ובפרט האם יש סיבה לכך שלא פסקו ע"פ שולחן ערוך זה.
ופאה זו שמניחים בצדעים לא נתנו בו חכמים שיעור ושמענו מזקנינו שאינו מניח פחות מארבעים שערות, ומותר ללקט הפאות במספריים לא נאסר אלא השחתה בתער.
ונראה דכיון דספיקא דאורייתא היא יש ליזהר מלגלח הצדעים מכנגד שער שעל פדחתו, ועד למטה מן האוזן מקום שהלחי התחתון יוצא ומתפרד שם ועל רוחב מקום זה לא תגע יד בתער או במספרים כעין תער.
אינו חייב אלא בתער. ויש אוסרים במספרים כעין תער, ויש לחוש לדבריהם.
ראיתי להתעורר ולתמוה, איך מצינו ידינו ורגלינו בסריקת פאות הראש.
הלא לדעת 'יש אוסרים' בשולחן ערוך יו"ד דבמספרים כעין תער ג"כ אסור בגילוח הפאות, והמחבר סיים דיש לחוש לדבריהם...
ואף דיש לדון קצת בספק ספיקא, ספק דלא כתוס' (=שאסור גם בכעין תער), אלא בתער דוקא, כמו בזקן, וספק כשיטת הסוברים דבשיור ב' או ד' שערות מהני דלא מקרי הקפה, מכל מקום הא לפי זה נקל גם כן במספרים מהך ספק ספיקא עצמו, והרי מפורש להדיא בשולחן ערוך דלא יגע בו יד בכל הפיאה, אף במספרים, הרי דגם במשייר מקצת שערות אסור במספרים
ומ"ש פר"מ הגאון ני' דאי כהוכחתי דא"א למתפס כתרי חומרי, יקשה אמרן בש"ע ואמ"ש בב"י 'וכיון דספיקא דאוריי' הוא כל רוחב מקום זה לא תיגע בו יד בתער או במספרים כעין תער' הרי דפסק לחומרא במספרים כעין תער אפי' במקצת שערות...
אגב דאיירינן בענין תספורת, ראיתי להזכיר ענין אחד מה שאיזה מהמון נכשלין בו בעו"ה, והוא בענין איסור דהקפת פאת הראש, וכמו שאבאר.
כי ידוע דעל איסור הקפת פאת הראש יש ג"כ לאו בתורה, והוא הלאו דלא תקיפו פאת ראשכם, וי"א דפאת הראש חמור עוד מפאת זקן, דעובר על הלאו אפי' אם מעבירים במספרים כעין תער דהיינו סמוך לבשרו.
ושיעור הפאה, הוא מכנגד שער שעל פדחתו ועד למטה מן האוזן מקום שהלחי התחתון יוצא ומתפרד שם, וכל רוחב השערות שבמקום זה לא תגע בו יד להעבירם, מצד שהוא הכל בכלל פאת הראש, ומשם ולמטה מתחלת פאת הזקן, וכמבואר כ"ז בש"ע יו"ד סימן קפ"א ע"ש.
גם אחד המקיף ואחד הניקף הוא בכלל לאו זה וכמבואר שם.
ובעו"ה מצוי שמעבירין את הפאות עד סמוך לבשרן ממש, ואין משיירין כלל, ויש בזה חשש דאורייתא, והיה להם לשייר עכ"פ קצת מן הקצת.
מעט דבש כתב:תמצית הודעתי הקודמת, שמדברי רעק"א (שבועות ב:) משמע שהשו"ע פסק להחמיר במספרים כעין תער, ולא רק בתור 'חומרא בעלמא'.
וכן נראה מדברי הח"ח בביאור הלכה (רנא, ב ד"ה אפילו) שהרעיש על מכשול זה, ולא התייחס לזה רק בתור שעוברים על 'חומרא בעלמא':אגב דאיירינן בענין תספורת, ראיתי להזכיר ענין אחד מה שאיזה מהמון נכשלין בו בעו"ה, והוא בענין איסור דהקפת פאת הראש, וכמו שאבאר.
כי ידוע דעל איסור הקפת פאת הראש יש ג"כ לאו בתורה, והוא הלאו דלא תקיפו פאת ראשכם, וי"א דפאת הראש חמור עוד מפאת זקן, דעובר על הלאו אפי' אם מעבירים במספרים כעין תער דהיינו סמוך לבשרו.
ושיעור הפאה, הוא מכנגד שער שעל פדחתו ועד למטה מן האוזן מקום שהלחי התחתון יוצא ומתפרד שם, וכל רוחב השערות שבמקום זה לא תגע בו יד להעבירם, מצד שהוא הכל בכלל פאת הראש, ומשם ולמטה מתחלת פאת הזקן, וכמבואר כ"ז בש"ע יו"ד סימן קפ"א ע"ש.
גם אחד המקיף ואחד הניקף הוא בכלל לאו זה וכמבואר שם.
ובעו"ה מצוי שמעבירין את הפאות עד סמוך לבשרן ממש, ואין משיירין כלל, ויש בזה חשש דאורייתא, והיה להם לשייר עכ"פ קצת מן הקצת.
נהר שלום כתב:המשנה ברורה פוסק כדעת האשכנזים שגילוח בתער [צ"ל 'כעין תער'. מ.ד.] איסור דאורייתא.
מעט דבש כתב:נהר שלום כתב:כידוע לדעת הרא"ש איסור גילוח הפאות הוא אפילו במספרים כעין תער, ולדעת הרמב"ם רק בתער חייב.
בשו"ע פסק בסתם כדעת הרמב"ם וכתב שיש לחוש לדעת החולקים... ברצוני לראות מראי מקומות בעניין בכלל, ובפרט האם יש סיבה לכך שלא פסקו ע"פ שולחן ערוך זה.
כתב הרמב"ם (הלכות ע"ז יב, ו):ופאה זו שמניחים בצדעים לא נתנו בו חכמים שיעור ושמענו מזקנינו שאינו מניח פחות מארבעים שערות, ומותר ללקט הפאות במספריים לא נאסר אלא השחתה בתער.
והיינו שלרמב"ם אינו עובר אלא בב' תנאים:
א. שיגלח הכל, ולא השאיר מ' שערות.
ב. שהשחית בתער, ולא במספרים כעין תער.
ובשני הדברים נחלקו עליו הראשונים.
על התנאי הראשון כתב הסמ"ג (לאוין נז) שיש להתיישב בדבר, וכן כתב נימוקי יוסף בסוף מכות (ד: דיבור ראשון) בשם אבי העזרי שעל כל פאה מחייב בשתי שערות. וכן משמע מדברי הריב"ן (מכות כ: ד"ה המשוה).
על התנאי השני, חולק הרא"ש (מכות פ"ג ס"ב) וסובר שאסור אף במספרים כעין תער. וכן כתבו התוספות בריש מסכת שבועות (ב: ד"ה חייב) וכתב רבינו ירוחם (ני"ז ח"ה קנט:) שכן נראה עיקר וכן פסק סמ"ק (סי' עא).
ומחמת כך, מסיק בבית יוסף (יו"ד קפא)ונראה דכיון דספיקא דאורייתא היא יש ליזהר מלגלח הצדעים מכנגד שער שעל פדחתו, ועד למטה מן האוזן מקום שהלחי התחתון יוצא ומתפרד שם ועל רוחב מקום זה לא תגע יד בתער או במספרים כעין תער.
ואמנם בשו"ע (יו"ד קפא, ג) כתב בלשון קלה יותר:אינו חייב אלא בתער. ויש אוסרים במספרים כעין תער, ויש לחוש לדבריהם.
ומכל מקום מדברי רעק"א משמע שסיום השו"ע 'ויש לחוש לדבריהם' הכונה לפסק הלכה להחמיר, ולא רק חומרא בעלמא.
(וכתב שלמרות שבמקום שמשייר שערות יש ספק ספיקא, מ"מ חזינן מהשו"ע שאינו סומך על ס"ס זה).
וז"ל רעק"א (שו"ת ח"ה סימן סג, הובא בחידושי רעק"א שבועות ב: ועיי"ש גם בגליון הש"ס):ראיתי להתעורר ולתמוה, איך מצינו ידינו ורגלינו בסריקת פאות הראש.
הלא לדעת 'יש אוסרים' בשולחן ערוך יו"ד דבמספרים כעין תער ג"כ אסור בגילוח הפאות, והמחבר סיים דיש לחוש לדבריהם...
ואף דיש לדון קצת בספק ספיקא, ספק דלא כתוס' (=שאסור גם בכעין תער), אלא בתער דוקא, כמו בזקן, וספק כשיטת הסוברים דבשיור ב' או ד' שערות מהני דלא מקרי הקפה, מכל מקום הא לפי זה נקל גם כן במספרים מהך ספק ספיקא עצמו, והרי מפורש להדיא בשולחן ערוך דלא יגע בו יד בכל הפיאה, אף במספרים, הרי דגם במשייר מקצת שערות אסור במספרים
ועיין גם מה שכתב החת"ס בשם רעק"א (בשו"ת חת"ס יו"ד קמ):ומ"ש פר"מ הגאון ני' דאי כהוכחתי דא"א למתפס כתרי חומרי, יקשה אמרן בש"ע ואמ"ש בב"י 'וכיון דספיקא דאוריי' הוא כל רוחב מקום זה לא תיגע בו יד בתער או במספרים כעין תער' הרי דפסק לחומרא במספרים כעין תער אפי' במקצת שערות...
מעט דבש כתב:נהר שלום כתב:המשנה ברורה פוסק כדעת האשכנזים שגילוח בתער [צ"ל 'כעין תער'. מ.ד.] איסור דאורייתא.
מי הם האשכנזים האלו?
המ"ב כותב ברורות על מי הוא מסתמך לאסור - על מרן הב"י בשולחן ערוך יו"ד קפא, ג. (הרמ"א לא הגיה על זה כלום).
כך הוא הבין את השו"ע, שכונתו לאסור מדינא. וכך הבין כנראה גם רעק"א.
יש כאלו שלא הבינו את השו"ע כך, אלא שזו חומרא בעלמא. בסדר.
אבל מה זה קשור לאשכנזים וספרדים?
נהר שלום כתב:מעט דבש כתב:נהר שלום כתב:המשנה ברורה פוסק כדעת האשכנזים שגילוח בתער [צ"ל 'כעין תער'. מ.ד.] איסור דאורייתא.
מי הם האשכנזים האלו?
המ"ב כותב ברורות על מי הוא מסתמך לאסור - על מרן הב"י בשולחן ערוך יו"ד קפא, ג. (הרמ"א לא הגיה על זה כלום).
כך הוא הבין את השו"ע, שכונתו לאסור מדינא. וכך הבין כנראה גם רעק"א.
יש כאלו שלא הבינו את השו"ע כך, אלא שזו חומרא בעלמא. בסדר.
אבל מה זה קשור לאשכנזים וספרדים?
כל פוסקי האשכנזים פסקו כדעת הרא"ש.
הביאור הלכה
אגב דאיירינן בענין תספורת ראיתי להזכיר ענין אחד מה שאיזה מהמון נכשלין בו בעו"ה והוא בענין איסור דהקפת פאת הראש וכמו שאבאר כי ידוע דעל איסור הקפת פאת הראש יש ג"כ לאו בתורה והוא הלאו דלא תקיפו פאת ראשכם וי"א דפאת הראש חמור עוד מפאת זקן דעובר על הלאו אפי' אם מעבירים במספרים כעין תער דהיינו סמוך לבשרו ושיעור הפאה הוא מכנגד שער שעל פדחתו ועד למטה מן האוזן מקום שהלחי התחתון יוצא ומתפרד שם וכל רוחב השערות שבמקום זה לא תגע בו יד להעבירם מצד שהוא הכל בכלל פאת הראש ומשם ולמטה מתחלת פאת הזקן וכמבואר כ"ז בש"ע יורה דעה סימן קפ"א ע"ש.
גם אחד המקיף ואחד הניקף הוא בכלל לאו זה וכמבואר שם ובעו"ה מצוי שמעבירין את הפאות עד סמוך לבשרן ממש ואין משיירין כלל ויש בזה חשש דאורייתא והיה להם לשייר עכ"פ קצת מן הקצת וביותר מזה יש מהבחורים שבעת שהספר מספר ראשו הוא מגלח לו השער שאצל אזנו והוא מחמת שמוטעין שחושבין שפאת הראש נקרא רק מה שאנו קורין פאה ולא כן הוא כאשר כתבנו והוא לאו גמור דאורייתא לד"ה וגם זה הלאו הוא אפילו על הניקף וכנ"ל וע"כ אפילו אם המספר הוא א"י יש לישראל להזהירו שלא יגע בו כלל במקום ההוא וגם במרחץ מותר להפסיק את המספר שלא יגלח במקום ההוא אם יהיו דבריו נשמעין לו וכמבואר לעיל בסימן פ"ד דכדי לאפרושי מאיסורא מותר אפילו במרחץ עיי"ש:.
מעט דבש כתב:נהר שלום כתב:(כל) [רוב] פוסקי האשכנזים פסקו כדעת הרא"ש.
איני יודע לאיזה פוסקים הכונה.
נהר שלום כתב:הלשון המובא בבית יוסף שלא תגע בו יד מובא גם בשו"ע סעיף ט', אולם מש"כ הרעק"א שאף במספריים זה אינו מפורש בשו"ע.
הלא לדעת 'יש אוסרים' בשולחן ערוך יו"ד דבמספרים כעין תער ג"כ אסור בגילוח הפאות, והמחבר סיים דיש לחוש לדבריהם...
הרי מפורש להדיא בשולחן ערוך דלא יגע בו יד בכל הפיאה, אף במספרים.
מעט דבש כתב:נהר שלום כתב:הלשון המובא בבית יוסף שלא תגע בו יד מובא גם בשו"ע סעיף ט', אולם מש"כ הרעק"א שאף במספריים זה אינו מפורש בשו"ע.
רעק"א כותב מפורשות מהיכן הוא לקח את איסור המספרים בדעת השו"ע.
נחזור שוב על לשון רעק"א (שו"ת ח"ה סימן סג, הובא בחידושי רעק"א שבועות ב:):הלא לדעת 'יש אוסרים' בשולחן ערוך יו"ד דבמספרים כעין תער ג"כ אסור בגילוח הפאות, והמחבר סיים דיש לחוש לדבריהם...
הרי מפורש להדיא ב[b]שולחן ערוך דלא יגע בו יד בכל הפיאה, אף במספרים[/b], הרי דגם במשייר מקצת שערות אסור במספרים
ומכאן הוכחתי, שרעק"א הבין את מה שסיים השו"ע 'ויש לחוש לדבריהם', שהשו"ע פוסק לחומרא (ולא בגדר 'חומרא בעלמא').
מעט דבש כתב:נהר שלום כתב:הלשון המובא בבית יוסף שלא תגע בו יד מובא גם בשו"ע סעיף ט', אולם מש"כ הרעק"א שאף במספריים זה אינו מפורש בשו"ע.
רעק"א כותב מפורשות מהיכן הוא לקח את איסור המספרים בדעת השו"ע.
נחזור שוב על לשון רעק"א (שו"ת ח"ה סימן סג, הובא בחידושי רעק"א שבועות ב:):הלא לדעת 'יש אוסרים' בשולחן ערוך יו"ד דבמספרים כעין תער ג"כ אסור בגילוח הפאות, והמחבר סיים דיש לחוש לדבריהם...
הרי מפורש להדיא בשולחן ערוך דלא יגע בו יד בכל הפיאה, אף במספרים, הרי דגם במשייר מקצת שערות אסור במספרים
ומכאן הוכחתי, שרעק"א הבין את מה שסיים השו"ע 'ויש לחוש לדבריהם', שהשו"ע פוסק לחומרא (ולא בגדר 'חומרא בעלמא').
וגם המשנה ברורה לא היה מרעיש את העולם על מי שעושה כעיקר הדין, ולא חושש לחומרות.
נהר שלום כתב:המשנה ברורה מדבר על אלה שמגלחים בתער ממש, ומוסיף שיש אומרים שגילוח הפיאות אף יותר חמור מהזקן, והראיה לכך שפיאות אסור אף כעין תער, לדעתם.
מעט דבש כתב:נהר שלום כתב:המשנה ברורה מדבר על אלה שמגלחים בתער ממש, ומוסיף שיש אומרים שגילוח הפיאות אף יותר חמור מהזקן, והראיה לכך שפיאות אסור אף כעין תער, לדעתם.
ועל זה כתב שיש בזה 'חשש דאורייתא'?
בתער זה לאו גמור לדעת השו"ע שהביא שם.
ובעו"ה מצוי שמעבירין את הפאות עד סמוך לבשרן ממש ואין משיירין כלל ויש בזה חשש דאורייתא והיה להם לשייר עכ"פ קצת מן הקצת
מעט דבש כתב:ומחמת כך, מסיק בבית יוסף (יו"ד קפא)ונראה דכיון דספיקא דאורייתא היא יש ליזהר מלגלח הצדעים מכנגד שער שעל פדחתו, ועד למטה מן האוזן מקום שהלחי התחתון יוצא ומתפרד שם ועל רוחב מקום זה לא תגע יד בתער או במספרים כעין תער.
ואמנם בשו"ע (יו"ד קפא, ג) כתב בלשון קלה יותר:אינו חייב אלא בתער. ויש אוסרים במספרים כעין תער, ויש לחוש לדבריהם.
מעט דבש כתב:יש כאלו שלא הבינו את השו"ע כך, אלא שזו חומרא בעלמא. בסדר.
נהר שלום כתב:דווקא בסמוך לבשרם זה חשש איסור דאורייתא, כפי שכתב השו"ע שיש לחוש. וזה כבר לא מבוסס על השו"ע אלא זה הוספת המשנ"ב.
משתמשים הגולשים בפורום זה: אין משתמשים רשומים ו־ 60 אורחים