צאנזער כתב:הואיל ושליח ציבור עומד ופניו לירושלים, ונאמר ש"טוב לכוין רגליו... עם שליח הציבור", יוצא שזה אותו כיוון.
עוקר הרים כתב:בשו"ע סי' קכה נפסק כך להלכה: "טוב לכוין רגליו בשעה שאומר קדושה עם שליח ציבור: הגה - ויש לישא העינים למרום בשעה שאומרים קדושה, וכן מנענעים גופן ונושאין אותו מן הארץ".
ומכבר נתקשיתי, האם יש מקור כלשהו לכך שבקדושה עומדים הכל לכיוון ירושלים כמו בתפילת שמו"ע?
ובני אשכנז וצרפת נותנין עיניהן למעלה ונושאין גופן כלפי מעלה, וסמך למנהגם מספר היכלות, ברוכים אתם לה' שמים ויורדי מרכבה אם תאמרו ותגידו לבני מה שאני עושה בשעה שמקדישין ואומרים קק"ק ולמדו אותם שיהיו עיניהם נשואים למרום לבית תפלתם ונושאים עצמם למעלה כי אין לי הנאה בעולם כאותה שעה שעיניהם נשואות בעיני ועיני בעיניהם.
יורה דעה כתב:אינני מכיר מנהג שבקדושה עומדים לכיוון ירושלים, אבל מקור דברי השו"ע הם מטוא"ח שכתב:
ובני אשכנז וצרפת נותנין עיניהן למעלה ונושאין גופן כלפי מעלה, וסמך למנהגם מספר היכלות, ברוכים אתם לה' שמים ויורדי מרכבה אם תאמרו ותגידו לבני מה שאני עושה בשעה שמקדישין ואומרים קק"ק ולמדו אותם שיהיו עיניהם נשואים למרום לבית תפלתם ונושאים עצמם למעלה כי אין לי הנאה בעולם כאותה שעה שעיניהם נשואות בעיני ועיני בעיניהם.
בברכה המשולשת כתב:אבל אם כולם פונים לירושלים, הרי אם יפנה לכיוון אחר ייראה כשתי רשויות ח"ו, הלא כן?
צביב כתב:[ועיין עוד בשיטות שאם עומד בתוך בית הכנסת לא אמרינן מיחזי כשתי רשויות]
מה שנכון נכון כתב:לא ראיתי ביסושה"ע שהביא ד"ז בשם האר"י, אלא בשם "מצאתי". (מהאר"י הביא להקדים את המזמור הללויה הללו את ה').
משולש כתב:ברכת הלבנה מברכים כנגד הלבנה, הוא מנהג פשוט בכל ישראל בזמן הראשונים וגם האחרונים.
אליהו בן עמרם כתב:משולש כתב:ברכת הלבנה מברכים כנגד הלבנה, הוא מנהג פשוט בכל ישראל בזמן הראשונים וגם האחרונים.
ומענין לענין, ע"מ שכתב שהוא מנהג פשוט.
הנה המנהג הוא לתלות עיניים בלבנה פעם אחת ואח"כ להסיר עיניו ממנה ולברך כנגדה.
ואולם ראיתי לאדם גדול שליט"א שמדקדק מאד בהלכה ומנהגים, שעומד כנגדה וממשיך לתלות עיניו בלבנה גם בשעת הברכה והלאה.
משולש כתב:אליהו בן עמרם כתב:משולש כתב:ברכת הלבנה מברכים כנגד הלבנה, הוא מנהג פשוט בכל ישראל בזמן הראשונים וגם האחרונים.
ומענין לענין, ע"מ שכתב שהוא מנהג פשוט.
הנה המנהג הוא לתלות עיניים בלבנה פעם אחת ואח"כ להסיר עיניו ממנה ולברך כנגדה.
ואולם ראיתי לאדם גדול שליט"א שמדקדק מאד בהלכה ומנהגים, שעומד כנגדה וממשיך לתלות עיניו בלבנה גם בשעת הברכה והלאה.
כי כך כתבו הלא מדפיסי הסידורים (שבימינו הם ה"פוסקים" בכל מנהגי התפילה, וכמו שמחקו מרוב ישראל את ברכת "מקדש את שמך ברבים" בטענה שהאריז"ל לא בירך, בלי להביא את דעתם של כל הפוסקים ראשונים ואחרונים שכן מברכים אותו).
מה המקור שלא להמשיך להביט בלבנה? לכאו' מהמקורות שהובאו לעיל לא כתוב שמסיר עיניו כשמתחיל לברך.
משתמשים הגולשים בפורום זה: אין משתמשים רשומים ו־ 148 אורחים