כפייה על המצוות בשלשלאות ברזל

[עושה חדשות]

מצו"ב שיחת הגרחי"צ קפלן לפרשת שלח בהאי שתא, ובתו"ד אות יב חידושים נשגבים בדין כפייה על המצוות,
וחוששני האם הפריז בזה על המידה, (ואין ראיה כלל מהמעשים שהביא אצל החזו"א ורבי מאיר חדש והגראל"ש). תנו דעתכם!

ד שלח ע''ו.pdf

(312.34 KiB) הורד 580 פעמים

[לעומקו של דבר]

מצו"ב שיחת הגרחי"צ קפלן לפרשת שלח בהאי שתא, ובתו"ד אות יב חידושים נשגבים בדין כפייה על המצוות,
וחוששני האם הפריז בזה על המידה, (ואין ראיה כלל מהמעשים שהביא אצל החזו"א ורבי מאיר חדש והגראל"ש). תנו דעתכם!

ד שלח ע''ו.pdf

היכן משיגים השיחות באופן קבוע?

[אמסטרדם]

מצו"ב שיחת הגרחי"צ קפלן לפרשת שלח בהאי שתא, ובתו"ד אות יב חידושים נשגבים בדין כפייה על המצוות,
וחוששני האם הפריז בזה על המידה, (ואין ראיה כלל מהמעשים שהביא אצל החזו"א ורבי מאיר חדש והגראל"ש). תנו דעתכם!

ד שלח ע''ו.pdf

היכן משיגים השיחות באופן קבוע?

[עושה חדשות]

כתיבת השיחות היא לצורך פנים, ולא ניתן להשיג באופן רשמי.

נתעוררתי מדבריו הנ"ל, (אף שלא הבנתים כה"צ), דבאמת היות ועיקר העבודה היא בבחירה, אז ודאי הנפקותא בדרגתו של הבוחר היא 'קריטית' הרבה יותר משאר דברים. וכגון, אם יש אדם שה'רמה' שלו נמוכה, (מאמין בשטויות, חווה דברים בילדותיות, וכהנה), והוא בוחר בטוב תמיד, לעומת אדם שרמתו גבוהה, והוא בוחר בטוב ג"כ, אבל בתדירות פחותה מן הראשון, ואעפ"כ מעלתו של השני גדולה עד למאד... מה דעתכם?

[שומע ומשמיע]

מצו"ב שיחת הגרחי"צ קפלן לפרשת שלח בהאי שתא, ובתו"ד אות יב חידושים נשגבים בדין כפייה על המצוות,
וחוששני האם הפריז בזה על המידה, (ואין ראיה כלל מהמעשים שהביא אצל החזו"א ורבי מאיר חדש והגראל"ש). תנו דעתכם!

ד שלח ע''ו.pdf

בקשר למעשה עם החזו"א [מר' ישראל זינגר שלאוי"ט] בנו של בעל המעשה טען לי שהגרח"י הרס את הסיפור.
ומה שהחזו"א אמר הוא, שזה נגד טבעו לכפות על אנשים את דעתו.
וכן סיפר שהיה עוד פעם שרצו שהחזו"א יאמר לעשיר לתרום לאיזה עניין [וכנראה היה זה באופן שהנ"ל היה נותן רק מחמת חוסר נעימות מהחזו"א] ואמר החזו"א כנ"ל.

גם את זה אני לא מבין כ"כ, אבל אלו דבריו.

[ברזילי]

אין מקשין על הדרוש, אבל אם הכוונה גם להלכה הדברים נראים לענ"ד תמוהים.

א. התירוץ על סומא-חרש לא עונה על השאלה. הלא הוכחת הגמ' היא לא ממה שאין כופין אלא מעצם ההיתר. אם יבוא לפנינו אותו סומא-חרש וישאל האם הוא מותר באשתו (ויבקש שיענו לו ברמיזה באופן שיכול להבין) מה נאמר לו? או שנאמר שבאמת באופן כזה אסור באשתו, או שנאמר שמותר כי מכיר בה בדרכים אחרות. אכן זה בדיוק מה שכותב מהריל"ד בתשובתו (והוסיף בחריפותו שאם גם היא חרשת וסומא הלא זה עצמו הסימן היותר גדול...). אם כן מגוף הדין אין ראיה בכלל, אבל עכ"פ לשונו של מהריל"ד בפתיחת דבריו היא קצת סיוע.

ב. מכין אותו עד שתצא נפשו איננו תוכחה בעלמא, אלא קרוב יותר לכפיה בשלשלאות ועדיף מינה. אמנם במ"ע הכפיה היא עד שיעשה מרצונו, כי אפשר שאחרת אין כאן מעשה מצוה, אבל כבר כתבו אחרונים שגם בלאוין כופים (הפלאה כתובות, מנ"ח), והחו"י אמנם חולק אך מטעם צדדי -- שכל עוד לא עבר בפועל א"א לכפותו כי אולי לא יעבור ואח"כ מאי דהוה הוה. לא עלה על דעתם שהמנעות מאיסור בלא בחירה איננה דבר הראוי לכפות עליו, וגם לא שמענו שצריך לכפות עד שיאמר רוצה אני, בודאי לא בלאוין (אם נאמר כך, באמת יווצר מצב מאד מוזר - שלדעת האחרונים הנ"ל אם יכו אדם כדי שימנע מלעבור איסור, לא יפסיקו להכותו גם כשברור שלא יעבור, כי שאין המנעותו בבחירה, וראוי להוסיף להכותו מכה רבה עד שיגיע לגדר רוצה אני...). גם ידענו שלמעשה בהרבה קהילות היו מטילים עונשי מאסר בשלשלאות על בעלי עברה (ואולי יש לחלק בין ענישה לבין כפיה מראש, אבל נראה שגם הענישה תכליתה לכפות שלא יעבור עוד).

ג. כמובן נשאלת השאלה מה הערך של מעשה מצווה (ואולי גם של הימנעות מאיסור) בכפייה. על זה בדיוק עומד החזו"א, אבל כוונתו איננה כפי שהוסבר כאן (כאילו כפיה בבי"ד מעוררת הסכמה פנימית, אפילו בגיטין ובקרבנות אינני חושב שזה הפשט ברמב"ם, אבל עכ"פ שם באמת מוסכם שיש צורך בהסכמה), אלא כפי שאומר החזו"א בפירוש - שכל ישראל נחשבים כגוף אחד, ויש ערך להימנעות של איסור שיעבור פלוני אם היא נעשית בבחירתו של אלמוני הכופהו (ממש הפך דברי הקונטרס "שהמצווה היא ענין שלו"), וכעין זה כבר כתב מהר"ם חביב ביום תרועה, שכתב שכפאוהו יהודים וקיים מצוה שלא לרצונו יצא, גם אם מצ"כ (ואף אם לא קבל חידוש זה, לענין לאוין פשוט הוא יותר).

ד. הסבר אלטרנטיבי לטעם הכפיה הוא שאמנם אין ערך עצמי של עבודת ד' בהמנעות מאיסור בכפיה, ואולי אפילו לא בקיום מ"ע בכפיה, אבל יש בכך תיקון החברה שלא תפרץ גדר.

ה. אלא שכתבו כבר קדמונים, וכ"ש בדורנו, שאם הכפיה תגרום נזק אין כופין, וזה ההסבר הפשוט למעשה שהביא מהגראי"ל. ולמש"כ בסעיף ד יש לומר עוד, שכשהחברה כבר פרוצה באיסור פלוני, באמת אין טעם לכפות את היחיד.

סוף דבר, אם כי הדברים יפים כדברי התעוררות לחזק חשיבות ההכרעה הפנימית של האדם, מעיקר הדין כופין לאפרושי מאיסורא גם במקום שאין שום הסכמה פנימית של העובר הפוטנציאלי, אלא שבזמננו יש לדון אם מטעם שאולי יש בזה קלקול, או משום שעיקר הטעם לכפיה בטל כנ"ל.

[סגי נהור]

הפירוש המופיע כאן בשם הגר"ח מוולאזין על "דע מה למעלה ממך" הוא להבעש"ט, הלא בכתר שם טוב (סי' קמה בכש"ט השלם) מתוי"י פ' עקב.

[בברכה המשולשת]

הפירוש המופיע כאן בשם הגר"ח מוולאזין על "דע מה למעלה ממך" הוא להבעש"ט, הלא בכתר שם טוב (סי' קמה בכש"ט השלם) מתוי"י פ' עקב.

הוא גם למרנא הגר"ח בנפה"ח (ומסתמא לא קיבל זאת מתורת הבעש"ט)

[בברכה המשולשת]

אין מקשין על הדרוש, אבל אם הכוונה גם להלכה הדברים נראים לענ"ד תמוהים.

א. התירוץ על סומא-חרש לא עונה על השאלה. הלא הוכחת הגמ' היא לא ממה שאין כופין אלא מעצם ההיתר. אם יבוא לפנינו אותו סומא-חרש וישאל האם הוא מותר באשתו (ויבקש שיענו לו ברמיזה באופן שיכול להבין) מה נאמר לו? או שנאמר שבאמת באופן כזה אסור באשתו, או שנאמר שמותר כי מכיר בה בדרכים אחרות. אכן זה בדיוק מה שכותב מהריל"ד בתשובתו (והוסיף בחריפותו שאם גם היא חרשת וסומא הלא זה עצמו הסימן היותר גדול...). אם כן מגוף הדין אין ראיה בכלל, אבל עכ"פ לשונו של מהריל"ד בפתיחת דבריו היא קצת סיוע.

ב. מכין אותו עד שתצא נפשו איננו תוכחה בעלמא, אלא קרוב יותר לכפיה בשלשלאות ועדיף מינה. אמנם במ"ע הכפיה היא עד שיעשה מרצונו, כי אפשר שאחרת אין כאן מעשה מצוה, אבל כבר כתבו אחרונים שגם בלאוין כופים (הפלאה כתובות, מנ"ח), והחו"י אמנם חולק אך מטעם צדדי -- שכל עוד לא עבר בפועל א"א לכפותו כי אולי לא יעבור ואח"כ מאי דהוה הוה. לא עלה על דעתם שהמנעות מאיסור בלא בחירה איננה דבר הראוי לכפות עליו, וגם לא שמענו שצריך לכפות עד שיאמר רוצה אני, בודאי לא בלאוין (אם נאמר כך, באמת יווצר מצב מאד מוזר - שלדעת האחרונים הנ"ל אם יכו אדם כדי שימנע מלעבור איסור, לא יפסיקו להכותו גם כשברור שלא יעבור, כי שאין המנעותו בבחירה, וראוי להוסיף להכותו מכה רבה עד שיגיע לגדר רוצה אני...). גם ידענו שלמעשה בהרבה קהילות היו מטילים עונשי מאסר בשלשלאות על בעלי עברה (ואולי יש לחלק בין ענישה לבין כפיה מראש, אבל נראה שגם הענישה תכליתה לכפות שלא יעבור עוד).

ג. כמובן נשאלת השאלה מה הערך של מעשה מצווה (ואולי גם של הימנעות מאיסור) בכפייה. על זה בדיוק עומד החזו"א, אבל כוונתו איננה כפי שהוסבר כאן (כאילו כפיה בבי"ד מעוררת הסכמה פנימית, אפילו בגיטין ובקרבנות אינני חושב שזה הפשט ברמב"ם, אבל עכ"פ שם באמת מוסכם שיש צורך בהסכמה), אלא כפי שאומר החזו"א בפירוש - שכל ישראל נחשבים כגוף אחד, ויש ערך להימנעות של איסור שיעבור פלוני אם היא נעשית בבחירתו של אלמוני הכופהו (ממש הפך דברי הקונטרס "שהמצווה היא ענין שלו"), וכעין זה כבר כתב מהר"ם חביב ביום תרועה, שכתב שכפאוהו יהודים וקיים מצוה שלא לרצונו יצא, גם אם מצ"כ (ואף אם לא קבל חידוש זה, לענין לאוין פשוט הוא יותר).

ד. הסבר אלטרנטיבי לטעם הכפיה הוא שאמנם אין ערך עצמי של עבודת ד' בהמנעות מאיסור בכפיה, ואולי אפילו לא בקיום מ"ע בכפיה, אבל יש בכך תיקון החברה שלא תפרץ גדר.

ה. אלא שכתבו כבר קדמונים, וכ"ש בדורנו, שאם הכפיה תגרום נזק אין כופין, וזה ההסבר הפשוט למעשה שהביא מהגראי"ל. ולמש"כ בסעיף ד יש לומר עוד, שכשהחברה כבר פרוצה באיסור פלוני, באמת אין טעם לכפות את היחיד.

סוף דבר, אם כי הדברים יפים כדברי התעוררות לחזק חשיבות ההכרעה הפנימית של האדם, מעיקר הדין כופין לאפרושי מאיסורא גם במקום שאין שום הסכמה פנימית של העובר הפוטנציאלי, אלא שבזמננו יש לדון אם מטעם שאולי יש בזה קלקול, או משום שעיקר הטעם לכפיה בטל כנ"ל.

למיטב זכרוני יש אריכות בזה בקונטרס תורת הערבות לגרמ"צ נריה, נד"מ בספרו צניף מלוכה (ויעויין גם בהערות הגר"ש פישר שליט"א הנדפסות שם)

[סגי נהור]

הפירוש המופיע כאן בשם הגר"ח מוולאזין על "דע מה למעלה ממך" הוא להבעש"ט, הלא בכתר שם טוב (סי' קמה בכש"ט השלם) מתוי"י פ' עקב.

הוא גם למרנא הגר"ח בנפה"ח (ומסתמא לא קיבל זאת מתורת הבעש"ט)

כוונתי היתה לציין למקור קדום יותר מהגר"ח לפירוש זה.

[סעדיה]

הפירוש המופיע כאן בשם הגר"ח מוולאזין על "דע מה למעלה ממך" הוא להבעש"ט, הלא בכתר שם טוב (סי' קמה בכש"ט השלם) מתוי"י פ' עקב.

הוא גם למרנא הגר"ח בנפה"ח (ומסתמא לא קיבל זאת מתורת הבעש"ט)

מסתמא כן.

[עושה חדשות]

אגב אשאל,
ראיתי בחי' הרי"ם כתובות די"ט שכ' בתו"ד דקי"ל בעשה סוכה ואינו עושה דמכין אותו עד שתצא נפשו כו' ואין הפקוח נפש דוחה העשה משום דבידו לקיים ולא נהרוג אותו שפיר כשאינו רוצה לקיים יהרג, האם הק' כן עוד? ומה בנוגע לתי' המחודש הנ"ל?

[חוקר ודורש]

ד"א דרכו של מרן הרב שך גם היתה כך שלא נתן הוראה באופן מפורש מה לעשות
אלא חכם הבין רצונו,והיו הרבה שטעו ואמרו הרי הוא לא אסר באופן מפורש
וכנ"ל מהאי טעמא וכך נראה דרך החכמים.

[איכא למימר]

מקור קדום לענין הכפיה
ברכות כ.

[בברכה המשולשת]

זה לא כפיה על מ"ע אלא אפרושי מאיסורא

[שומע ומשמיע]

זה לא כפיה על מ"ע אלא אפרושי מאיסורא

האם אתה סבור כמו הרבנים פה? viewtopic.php?f=17&t=29103&p=303084#p303084

[בברכה המשולשת]

זה לא כפיה על מ"ע אלא אפרושי מאיסורא

האם אתה סבור כמו הרבנים פה? viewtopic.php?f=17&t=29103&p=303084#p303084

עלי לעיין שוב בסוגיא שם

[עושה חדשות]

ומענין לענין, צ"ע המסופר כאן:

מסורת משה - הגרמ''פ.png (37.81 KiB) נצפה 7321 פעמים

[עושה חדשות]

בהאי ענינא:

אם יש אדם שמיקל בענין מסויים על פי הוראת רב כדין, (היתר עיסקא, כשרות המאכלים, וכד'), ובאפשרותו של חבירו (הנוקט לאיסור) לסבב את הדברים להיתר גמור, באופן שהראשון לא ידע מכך כלל. האם יש ענין/חיוב לעשות כך? הרי יש הסוברים דבכה"ג גם מותר להושיט לו להדיא.

(ונפק"מ, לאלו הפועלים מאחרי הקלעים לשפר את מערכות הכשרות, את נוסחי מכירת החמץ והיתר עיסקא, וכל כיו"ב, ועושים זאת לזיכוי הרבים להציל את כלל ישראל מאיסורים חמורים. אמנם תליא בהנ"ל, כי גם לפני השיפורים החדשים, הרי מותר לסמוך על הכשרויות כדין, וגם לא נעשה כאן שיפור ביחס ל'בחירה' של הזולת שאינו מכיר בדבר זה כלל. אא"כ אנו דנים את כל ישראל כגוף אחד, ודו"ק).

[עושה חדשות]

בהאי ענינא:

אם יש אדם שמיקל בענין מסויים על פי הוראת רב כדין, (היתר עיסקא, כשרות המאכלים, וכד'), ובאפשרותו של חבירו (הנוקט לאיסור) לסבב את הדברים להיתר גמור, באופן שהראשון לא ידע מכך כלל. האם יש ענין/חיוב לעשות כך? הרי יש הסוברים דבכה"ג גם מותר להושיט לו להדיא.

(ונפק"מ, לאלו הפועלים מאחרי הקלעים לשפר את מערכות הכשרות, את נוסחי מכירת החמץ והיתר עיסקא, וכל כיו"ב, ועושים זאת לזיכוי הרבים להציל את כלל ישראל מאיסורים חמורים. אמנם תליא בהנ"ל, כי גם לפני השיפורים החדשים, הרי מותר לסמוך על הכשרויות כדין, וגם לא נעשה כאן שיפור ביחס ל'בחירה' של הזולת שאינו מכיר בדבר זה כלל. אא"כ אנו דנים את כל ישראל כגוף אחד, ודו"ק).

אחדד יותר. המבי"ט כ' שאין איסור "לפני עיור" כאשר יש לחבירו על מי לסמוך. האם בכ"ז יש 'ענין' לדאוג שהשני לא יאכל את הדבר האסור לפי דעתי, אפילו שיש לו על מי לסמוך כדין? נראה לי שאם יש בזה 'ענין', זה רק מצד הצירוף שיש בין עם ישראל, וממילא מצטרפת הבחירה שלי עם ההמנעות בפועל של השני.

[עושה חדשות]

לגבי תפילה על רוחניות של חבירו, (ודברי החזו"א שם), ע"ע מעיל צדקה סי' ז.

וע"ע - viewtopic.php?f=17&t=27217#p546252

[עושה חדשות]

עלה כאן הנידון האם כפייה על המצוות שייכת להסבר של הרמב"ם בהל' גירושין שהכפייה מתשת את היצה"ר או דלגבי קיום מצוות לא נצרך להגיע להסבר של הרמב"ם. אם אפשר בבקשה להביא מקורות לנידון זה, לכאן ולכאן.

[בברכה המשולשת]

עלה כאן הנידון האם כפייה על המצוות שייכת להסבר של הרמב"ם בהל' גירושין שהכפייה מתשת את היצה"ר או דלגבי קיום מצוות לא נצרך להגיע להסבר של הרמב"ם. אם אפשר בבקשה להביא מקורות לנידון זה, לכאן ולכאן.

יעויין בקונטרסו של הגרמ"צ נריה אליו ציינתי לעיל