אורח כתב:אני אכן לא מכיר אותך ואין לי שום קשר עם הגרש"א. עם זאת אני לא מתרשם מהרמזים על קרבתך אליו. לעיתים דוקא ענפים אחרים במשפחה, הם הגרועים שבשונאים כמ"ש אויבי איש אנשי ביתו. תופעה מוכרת בכל המקומות, את מניעיה ודרכי הטיפול בה תוכל למצוא עזר במקום לשם שלחתי אותך בלשונך הנקייה הידועה. קול פנימי שאצלך הוא סימן לאי שפיות, ודבר שיש להלחם בו ולהשתיקו, אצלי הוא עמוד האש המצפן האנושי, הקורא היה אדם, אל תנבל ואל תתנבל.
היו הרבה סיפורים יפים כאן באשכול על ר' יודל, שמענו כאן על היותו ת"ח פדגוג אומן, מורה דגול היודע להנחיל אורחות חיים וטעמה של תורה. אבל מה לכל זה ולת"ח מופלגים בהיקף ובעומק כהגרש"א ותלמידיו ? מה למזגו הצונן והמוקפד לבין הריתחא הסופה וסערה בהם כבש הגרש"א את לב תלמידיו? וכמו שכתב לך הנוטר, הפכת עצמך לדוברם?! וכי הם רואים בו את מורם ורבם? איש לא יטול מר' יודל את מה שהיה בו, משנתו החינוכית אותה טבע בלב תלמידיו שהיא בודאי המצע להתפתחות לגדילה ולצימחה שבהמשך הדרך, אבל כשבאים לתאר את התפתחותם של אותם "חבורת הקדושים" מופלגי תורה שנזכרו בשמותם לעיל, הזכרתו של ר' יודל דומה מאד להזכרתו של המלמד בכיתה ח. אכן כך.
שיבר כתב:לכאורה דרך קלה לקבוע ממי עיקר ההשפעה החיובית היא לבדוק האם גם ב'מעלות התורה' או במקומות אחרים בהם לימד (ולא היה בהם 'ישוב'ניקים'), הצמיח הגרש"א חבורה כזו.
הרב נוטר, שפתיים ישק!!
אני נהנה תמיד לקרוא דבריך, ובפרט על ר' שמואל.
אגב, אני הקטן למדתי בישיבת פוניבז', ובחורים רבים היו הולכים לחיזוק במעלות, ותמיד חקרתי את התופעה איך יכול אדם להשפיע כל כך חזק ולפעמים בתקופות קצרצרות ביותר!!
לא אשכח שבחור מהוועד שלי הלך לעשי"ת לחיזוק, והוא לא הפסיק לדבר על ר' שמואל עד סוף החורף!!
לא אכחש, בדבר אחד ממש קינאתי בבחורים אלו, - בתפילות שלהם! (כן.. עם התנועות) זה היה בעיני פשוט תופעה.
עדיין אין לי הסבר אבל ברור לי שיש כאן משהו שהציבור לא היה יכול להכיל גם לולא המחלוקת.
איך לא הזכרת את הדאגה שלו לתלמידיו להתקבל למוסדות שגובלת לא פעם בהתבזות!
אגב, אני מכיר אחד מתלמידיו בישיבת איתרי שבנו הסיר את תמונת הגר"ש מן הקיר. האב שלא יכל לקבל זאת תלה תמונה זו בחדר השינה עד יעבור זעם.
ושוב ישר כח על דבריך הנעימים.
כתבן כתב:שמעתין 165, תמוז-אלול תשס"ז 2007?!
לא נמצא שם!
נוטר הכרמים כתב:שיבר כתב:לכאורה דרך קלה לקבוע ממי עיקר ההשפעה החיובית היא לבדוק האם גם ב'מעלות התורה' או במקומות אחרים בהם לימד (ולא היה בהם 'ישוב'ניקים'), הצמיח הגרש"א חבורה כזו.
כמדומני שהשאלה על הקרדיט הוכרעה ע"י הכותבים השונים
נוטר הכרמים כתב:אם ננסה להיכנס בכלליות לסוגיא של רב ותלמיד, מהי בעצם ההגדרה של תלמיד, הרי שההגדרה ההלכתית היא ברורה מאוד, 'רב' זה מי שלמד ממנו תורה, ואפילו הלכה אחת או אות אחת, כמפורש במשנה במס' אבות, ונלמד מדוד ואחיתופל. 'רבו מובהק' - מי שרוב תורתו הימנו. הגדרת 'רוב תורתו' ניתנת לדיון ולליבון אם היינו רוב מבחינה כמותית, או רוב מבחינת הרמה התלמודית שקנה התלמיד מהרב, והיינו 'רוב' ההתפתחות העיונית והכושר הלמדני של התלמיד, כמו גם שאר קניני תורה שרכש התלמיד מאת הרב. אבל אם ננסה לקבוע מהו 'תלמיד' במישור המקובל, נראה כי ההגדרה היא 'מושפע', וזה לא מצטמצם להשגת ידיעות מסוימות או כלי לימודי כל שהוא דייקא. כך ניתן להבין שישנו 'תלמיד' של 'המשגיח', אף שודאי גם ידיעות רבות במוסר לא יכולות להחשב כרוב תורתו של אדם בשום פרמטר.
וכאן הבן שואל, הרי במובן המקובל והנפוץ שהעמדת תלמידים זה בעיקר במסירת שיעורים והקניית דרכי הלימוד, הרי אין ספק כי אין מקומו של הגר"ש בשורה הראשונה של ראשי הישיבות. שיעוריו אינם למדניים - ישיבתיים קלאסיים, דיבורו אינו חתוך, הוא מעביר הרבה 'קנייטשים' והרגשים שאינם נתפסים אצל הרבה מן השומעים, ואין שיעוריו שוים לכל נפש. גם בישיבה במשך תקופות ארוכות השיעורים לא תפסו את נקודת המרכז. רוב תלמידיו, לפחות מן השנים המאוחרות הגיעו ללמוד אצלו לאחר שכבר בגרו ועשו פרי בישיבות השונות, ואופי חשיבתו קיבל צביון ידוע בד"כ הרבה בהשפעת ישיבת המוצא, ובמה א"כ הם תלמידיו.
התשובה היא שיש לו סגולה מיוחדת לכוין כל תלמיד לפי דרכו, ללטשו, להכניס בו שאיפות וכו', זאת בנוסף ליחס הקירבה והעידוד הרב שהוא מעניק בשפע למבקשי פניו.
נוטר הכרמים כתב: בשנות השובע של איתרי כשהיה הגר"ש שליט"א פנוי מעסקי ציבור ובשיא כוחותיו, אזי ההכוונה היתה הרבה יותר חזקה וצמודה
נוטר הכרמים כתב:ובנוסף לכך באמת היה ריכוז נדיר של חומר אנושי משובח, ישובניקים מוכשרים וממוקדי מטרה, 'מקבלים' ורציניים, צמאי דעת, וכך נוצרה ה'חבורה' בישיבת איתרי עצמה ובכולל ש"ם.
נוטר הכרמים כתב: עם זאת, גם בהמשך דרכו של הגר"ש ב'קיבוץ' של ישיבת קול תורה, ובישיבתו שלו 'מעלות התורה' נמנו בין תלמידיו ת"ח עצומים ובעלי הישגים רבים. לא אמנה כי רוכלא עשרות עשרות מרביצי תורה, מורי הוראה, מחברי ספרים מועילים, שעברו תחת שבט משענתו, ורואים בו את מורם ורבם המובהק!
נוטר הכרמים כתב:עצם התופעה שרבים כ"כ נוהרים אחריו ודבקים בו ובדרכו כנגד הזרם, תוך תשלום אישי וציבורי כבד, והקרבה גדולה בכל הבחינות, מעידה יותר מכל על האמור, וכל המתכחש לזה מתכחש למציאות.
נוטר הכרמים כתב:יתירה מזו, גם רובם המוחלט והמכריע מקרב התלמידים מהתקופות השונות מזוהים עם הגר"ש שליט"א, ברב או במעט, וזה כולל גם את רוב התלמידים הותיקים מתקופת איתרי, וזאת רק על רקע דביקות אישית בהגר"ש, ולא בשל דביקות ברעיון או בדרך. בניגוד לאחרים, מהגר"ש שליט"א לא שמעו כמעט בכלל על 'השקפה', ודאי שלא בשנים המוקדמות. תלמידיו הגדולים מאיתרי, על רקע דביקותם בהגר"ש הישן המוכר להם אינם אנשים המתמצאים בהשקפה או בנושאים ציבוריים שונים, ומטבעם והרגלם במשך השנים אינם מעורבים במחלוקות, ולכן נדמה כי קשה להם עם כל הקורות בשנים האחרונות, וזה משליך על התנהגותם הפומבית במשך כל התקופה האחרונה, אך למי שקצת מכיר אין זה מעיב על יחסי 'רב ותלמיד' שלהם עם הגר"ש שליט"א, למעט בודדים שנטשוהו לעת הזאת.
פרנקל תאומים כתב:י
לתוספת הבלתי מצויה של השם "מן" כצמוד לשם "מנחם", כמו שמצינו אצל מרנא הרב שך זי"ע. ברבות הימים גיליתי גם את ר' מנחם מן ראם ז"ל של מדפיסי ש"ס וילנא...
בני ברקי כתב:זה הזמן להזכיר את אווירת הימים הנוראים ששררה בישיבה אווירת רצינות וכבדות שאין לה אח ורע. התפילות,התהילים ,השיחות בלילות החג מחולקים לפי כיתות וכו וכו..
בן ירושלים כתב:בני ברקי כתב:זה הזמן להזכיר את אווירת הימים הנוראים ששררה בישיבה אווירת רצינות וכבדות שאין לה אח ורע. התפילות,התהילים ,השיחות בלילות החג מחולקים לפי כיתות וכו וכו..
נו באמת? אין לה אח ורע? קצת הגזמת.
עכ"פ הזדמנות אחת חקוקה בזכרוני שהיתה באמת יוצאת מגדר הרגיל. במלחמת יום הכיפורים כשהמלחמה פרצה בהפתעה מוחלטת. בדיוק כשהיתה האזעקה בסביבות 2 בצהריים זה היה בברכת כהנים של מוסף. כולם מיהרו למקלט, ור' יידל מיהר עם מנין מצומצם לסיים הקדיש. עד מנחה אמרו תהילים במקלט, ואז הרעישו שמים בתפילות . כ300 בחורים תחת ההשפעה של ההפתעה והפחד מהבלתי נודע ועוד ביום הכיפורים, הצעקות והשאגות של התהילים היו משהו מאד יחודי.
פרנקל תאומים כתב:לגבי 'תהילים':
ר' יידל הנהיג בישיבה לו' בימים נוראים כמה קפיטלאך קבועים, כשהחזן מקריא והקהל עונה אחריו פסוק פסוק בהתעוררות גדולה ומיוחדת(גם בשנים כתיקונם), הוא היה אומר שאמירת הקפיטלאך הללו בציבור הן תקנת ה'חפץ חיים', שהנהיג כן בישיבות אירופה.
טוב לי כתב:פרנקל תאומים כתב:לגבי 'תהילים':
ר' יידל הנהיג בישיבה לו' בימים נוראים כמה קפיטלאך קבועים, כשהחזן מקריא והקהל עונה אחריו פסוק פסוק בהתעוררות גדולה ומיוחדת(גם בשנים כתיקונם), הוא היה אומר שאמירת הקפיטלאך הללו בציבור הן תקנת ה'חפץ חיים', שהנהיג כן בישיבות אירופה.
מעניין.
האם אתה זוכר על אלו קאפיטלאך מדובר?
פרנקל תאומים כתב:אגב,
היה מקפיד מאד שהבחורים יעמדו במשך כל 'פסוקי דזמרה', ובמשך קריאת התורה(כמהר"ם מרוטנבורג), באומרו שכך 'מנהג הישיבות'.
גם זו לטובה כתב:פרנקל תאומים כתב:אגב,
היה מקפיד מאד שהבחורים יעמדו במשך כל 'פסוקי דזמרה', ובמשך קריאת התורה(כמהר"ם מרוטנבורג), באומרו שכך 'מנהג הישיבות'.
מעולם לא שמעתי על מנהג לעמוד בכל "פסוקי דזמרה".
עקביה כתב:גם זו לטובה כתב:פרנקל תאומים כתב:אגב,
היה מקפיד מאד שהבחורים יעמדו במשך כל 'פסוקי דזמרה', ובמשך קריאת התורה(כמהר"ם מרוטנבורג), באומרו שכך 'מנהג הישיבות'.
מעולם לא שמעתי על מנהג לעמוד בכל "פסוקי דזמרה".
יש מנהג כזה. אבל שראש ישיבה יקפיד שכל הבחורים בישיבתו יעשו כך?! רחמנא ליצלן מהאי ראש ישיבה...
נראה שחש צורך להראות צדקנות ביחס לישיבות חרדיות סטנדרטיות.
עקביה כתב:גם זו לטובה כתב:פרנקל תאומים כתב:אגב,
היה מקפיד מאד שהבחורים יעמדו במשך כל 'פסוקי דזמרה', ובמשך קריאת התורה(כמהר"ם מרוטנבורג), באומרו שכך 'מנהג הישיבות'.
מעולם לא שמעתי על מנהג לעמוד בכל "פסוקי דזמרה".
יש מנהג כזה. אבל שראש ישיבה יקפיד שכל הבחורים בישיבתו יעשו כך?! רחמנא ליצלן מהאי ראש ישיבה...
נראה שחש צורך להראות צדקנות ביחס לישיבות חרדיות סטנדרטיות.
פרי יהושע כתב:אין מנהג כזה רק אצל חסידים, ברמב"ם מפורש להפך.
עקביה כתב:פרי יהושע כתב:אין מנהג כזה רק אצל חסידים, ברמב"ם מפורש להפך.
אין מנהג כזה רק אצל חסידים אלא אצל כולם? או דילמא אין מנהג כזה כי אם אצל חסידים? ומה כותב הרמב"ם?
איני יודע מה קורה אצל החסידים, אבל אצל הליטאים יש הנוהגים לעמוד.
גביר כתב:כך למשל אסר להסתפר ביום ראשון כיוון שיש בכך משום כבוד לאותו יום הנחשב ליום מנוחה אצל אוה"ע.
עקביה כתב:גם זו לטובה כתב:פרנקל תאומים כתב:אגב,
היה מקפיד מאד שהבחורים יעמדו במשך כל 'פסוקי דזמרה', ובמשך קריאת התורה(כמהר"ם מרוטנבורג), באומרו שכך 'מנהג הישיבות'.
מעולם לא שמעתי על מנהג לעמוד בכל "פסוקי דזמרה".
יש מנהג כזה. אבל שראש ישיבה יקפיד שכל הבחורים בישיבתו יעשו כך?! רחמנא ליצלן מהאי ראש ישיבה...
נראה שחש צורך להראות צדקנות ביחס לישיבות חרדיות סטנדרטיות.
עקביה כתב:גביר כתב:כך למשל אסר להסתפר ביום ראשון כיוון שיש בכך משום כבוד לאותו יום הנחשב ליום מנוחה אצל אוה"ע.
עד כמה היה נכנס לתוך קרביהם של תלמידיו? (מילא אם רק היה אומר שיש עניין שלא להסתפר ביום ראשון, אבל לאסור?)
חזור אל “משפחות סופרים וימות עולם”
משתמשים הגולשים בפורום זה: אין משתמשים רשומים ו־ 340 אורחים