ועלהו לא יבול, מפי הגרח"י קפלן שליט"א

[עושה חדשות]

בעוברי בין בתרי שיחותיו של המשגיח, (הנדפסים בקבצים פנימיים בישי' חברון), רשמתי לעצמי כמה פנינים ועובדות (דברים שאינם ידועים - עכ"פ לי), שהשמיע בתוך מאמריו הארוכים והנפלאים.
ואמנם הרבה דברים עברו כאן הוצאה מהקשרם, (עיתים הם מוסברים על ידו בהרחבה, ועיתים הם באים כהמחשה לאיזה רעיון אחר), אבל אעפ"כ לכאו' עוד לא ירדו מדרגת שיחת חולין של ת"ח.
חלקם מעוררים התפעלות והזדהות, וחלקם פותחים פתח למחשבה ודיון. כעת אמרתי לזכות בהם את ידידי לומדי ביהמ"ד דכאן.

[עושה חדשות]

- זקני הגר"א יפהן סיפר שלמד אצל הגרז"ס שפירא (שהיה גם בעל מנגן), והיה אומר שכשבחור נוסע לביה"ז לביתו צריך לבוא עם וורט חדש או קושיא חדשה או לכל הפחות ניגון חדש. ויש להבין מה הענין בהבאת ניגון חדש, אלא כוונתו שיש להביא את הרוח של הביהמ"ד, את שמחת החיים של הביהמ"ד.

- הגר"ש בירנבוים זצ"ל בנוסעו במטוס ישב ולמד, ולידו ישב גוי שהיה נראה שהפריע לריכוזו. ניגש אל הגר"ש איש עסקים ממחלקה ראשונה, והציע לו שילך במקומו למחלקה ראשונה, כדי שיוכל ללמוד בשלוה. אמר לו הגר"ש מה הריוח בזה, העצה היותר טובה היא שנשלח את הגוי למחלקה ראשונה, ונשב יחד כאן ללמוד חברותא, וכך עשו. המעשה מדבר בעד עצמו, אבל יש להתבונן מה זכה אותו איש עסקים ללמוד בחברותא עם הגר"ש, דסו"ס לכאו' בודאי היתה כאן ירידה באיכות הלימוד דהגר"ש. אלא בזה שהכיר את ערך התורה של הגר"ש, שזה באמת ה'מחלקה ראשונה', ומחלקה ראשונה בעוה"ז שייכת לגוי, בזה גופא הוא זכה לקבל שייכות ללימודו של הגר"ש. ונתקיים בו כעין האמור באקדמות 'קביעין כן תהוון בהנהו חבורתא, ותזכון די תיתבון בעלא דרתא'.

- סיפר הגרב"י לוין (שהיה רב במקור חיים בירושלים ומתלמידי הגרש"ש) שבהיותו בחור צעיר בגרודנא נכנס הגרש"ש לביהמ"ד באישון הלילה שלפני הש"כ על זיקה, ושאל אותו איך מבין הגדרת 'זיקה', וזאת אחר שכבר היה חמישים שנה ר"י, והוציא את ה'קונטרס זיקה'. ומשום שתפס שגדולה התורה ממידתו, ויוכל לקבל ממי שקטן הימנו.

- וכבר היה מעשה בתלמיד הישיבה"ק שהתמודד על משרה רבנית. וחבריו הכירו שיצא מזה חילול ה', וניסו להניאו מכך ולא עלה בידם, ובקשו מהמשגיח ר' מאיר שידבר עמו על הנושא. וכשדיבר עמו המשגיח הסביר לו את צדדי העניין והטעמים להסרת המועמדות אולם לא אמר לו בפירוש שירד מכך. ואח"כ הסביר לתלמידים שאין מתפקידו להכריח את המעשה אלא רק לעוררו, בכדי שיבין מדעתו לפעול כראוי.

- שמעתי מזקנתי אשת ר"י נוברדוק ר' אברהם יפה'ן זצ"ל שהיתה מתארת את בעלה בכך שכל חייו היה באמצע, וכשרצתה לדבר עמו זה לא היה שייך דהלא הוא עכשיו באמצע. וכך הוא כלל ישראל תמיד באמצע עד ימות המשיח.

- הגאון ר' יעקב קמינצקי סיפר, שבתקופה שלמד בקלם נפטר חתנו של הסבא מקלם - ר' הירש, והיה נידון מי יתמנה לנהל את הישיבה, האם ר' ירוחם או אישיות אחרת - אף הוא גברא רבה - שנהג גם ב'מלאכתו עראי' (והיה תלוי בוויכוח בשיטות בדרך ניהול הת"ת). וכשחזר לסלבודקא, סיפר לסבא את הנידון המתקיים בקלם. ואמר הגר"י בזה"ל 'הפנים שלו האדימו, כמו שהיה רק בשהחיינו של ליל יום כיפור, ואמר, העזה של בעה"ב שמתייצב כנגד בן תורה'.

- ומסופר על הסבא מנובהרדוק זצ"ל שבהליכתו להתבודד נתלוה אליו בחור מסלבודקה לשמשו. וביום הראשון שלח הסבא זצ"ל את הבחור לקנות להם אוכל וא"ל שיקנה אוכל טוב ומעדנים וכו', ולמחר כששלחו לקנות א"ל שיקנה מעט לחם וגבינה. ושאלו ע"כ, וביאר לו שצריך להיות היינו הך ואין הבדל בין אם אוכלים מעדנים וכו' ובין אם אוכלים מעט לחם. ועוד מסופר שנסע בלוית תלמיד לנדיב שנשא ברוב עול החזקת הישיבה, וחסכו בהוצאות הדרך כפי האפשר, ובהגיעם אליו קיבל אותם בפנים זועמות והטיח ביקורת על דרכה של הישיבה, מיד א"ל הסבא, שאין לך להביע דעות על הנהגת הישיבה, ואם עד עכשיו הייתה לך הזכות להחזיק הישיבה, מעתה אין לך, ותו לא מידי, ויצא, ואמר לתלמידו, שיסעו חזרה לישיבה, והורה לו שיקנה עבורם כרטיס ברכבת במחלקה הראשונה וכו', ולתמיהת התלמיד, מה זה וע"מ זה, שהורה לקנות ביוקר דווקא עכשיו כאשר אבד מקור תמיכתם, השיב: עד עכשיו נסענו עפ"י יכולתו של בשר ודם, אשר היא מוגבלת, ולכן היה עלינו לקמץ בהוצאות, מכאן ואילך הננו סמוכים אך ורק על חסדי השי"ת, בהחזקתו אותנו, והוא בלא גבול ושיעור.

- הוה עובדא כשהגיע ר' אהרן יונה פיונטק ז"ל לישיבה, ולא היה לו במה להתפרנס, ועלתה הצעה שהוא יאמר את הקדיש יתום, ויקבל בעבור זה משכורת. וכשהובאה הצעה זו לראש הישיבה ר' חצק'ל אמר שאינו כבוד לבן תורה שיהיה 'קדיש זאגער', ולכן אני אגיד את הקדיש תקופה, ומאחר שרה"י צריך לנסוע לפעמים, יעבירו התפקיד הזה לאברך חשוב.

- וכך הוא גם בלימוד התורה, שצריך ללמוד באופן שיהיה שקוע בלימודו אף כאשר אינו יושב ולומד. וכן אמר אאמו"ר שליט"א בשם הרב וולבה זצ"ל שבחור צריך לטייל כל יום ולחשוב בלימוד על מנת שירגיל את עצמו ללמוד גם כשאין תלמודו לפניו. וכמו שהורה לבחור שצריך להיות מונח בלימוד עד מעל הראש, שאף בשינתו יחלום על הלימוד. ומסופר ששאלו את הגר"ח מבריסק אודות ר' אליהו חיים מייזל רבה של לודז', היאך יש לו זמן ללמוד הואיל ופעל רבות בעסקי הציבור. וענה, שמי שאינו לומד כשאין הספר לפניו, אזי גם כשהספר כן לפניו אינו לומד. וסיפר חתנו של ה'נתיבות שלום' מסלונים בשם חמיו שכשר' ישראל מרוז'ין הושלך לכלא אמר שיש לו מה לעשות בכלא אפי' מאה שנה.

- בשיעורו של ר' נחום פרצוביץ היה בחור שרגיל היה לשאול ולהתווכח עם טענות 'בעלי בעתיות', והיה אומר 'אני לא מבין וכו''. אמר לו ר' נחום שאם לא מבינים צריך לרומם את ההשגה.

- סיפר אחד מבי מדרשא, שהיה אצל המשגיח ר' מאיר בחוהמ"פ לקבל פני רבו, וכשהציע המשגיח לפניו כמה סוגי משקאות ושאל אותו מה הוא רוצה לשתות, השיב שזה לא משנה לו, ושתק המשגיח. ולאחר כמה דקות של דממה אמר, טיילתי עם האלטער בגינה של הצאר ניקולאי, ולפתע האלטער נעצר, קופא על עומדו, הסתובב וחזר אחורנית, התבוננתי לראות מה קרה, וראיתי פרח אחד שיצא מהשורה, ושוב שתק המשגיח, ולאחר כמה דקות המשיך ואמר, 'מה זה משנה'.

- פעם הייתי עם מו"ר הגר"י דיויד אצל הג"ר מאיר סולובייצ'יק זצ"ל, ונסבה השיחה על הקלטת שיעורים, ואמר הגר"י שכאשר מקליטים את השיעור אין צריכים להתאמץ להקשיב בשיעור כיון שיכול לשמעו אח"כ, והגיב ע"ז הגר"מ שכאשר הוא מקליט אזי די לו במה שהנגן שמע כבר, ולא מרגיש צורך להקשיב עוד פעם. והיינו דכאשר האדם מסתפק בזה שיכול הוא לשמוע מהחפצא ולא מהגברא, אז די לו כבר במה שהחפצא שלו שמע. וכך נפסדים הם הקנינים כאשר הכל הולך ונהפך להיות כ'חובת מנא' ולא 'חובת גברא'.

- המשגיח ר' אברהם בשנתו האחרונה בישיבה, בשעה שעברו לפניו להתברך בליל ר"ה עזב לפתע בנימוק שמריח את ריח הדגים. והיינו שחש שאין לבחורים מספיק הרגש בצורך בברכת השני וע"כ עזב. וכמו שכתוב דאסור לאכול קודם התפילה משום ד'אותי השלכת אחר גווך' ולדעה אחרת משום דכתי' 'לא תאכלו על הדם' וטעם אחד הוא שמרגיש דאינו צריך להתפלל על עצם קיומו וחושב שהוא מוחזק במציאות הקיימת וה"נ לעניין המתברך מעם חבירו, צריך שיכיר שתלוי בברכתו של השני.

- מסופר על ר' הלל מקלומייא מגדולי רבני הונגריה, שדרכו הייתה שבלכתו בדרכים היה מחזק אנשים לקיום המצוות, ושמשו היה מתאונן עליו, שכבודו וזמנו מתבזבז עי"ז. ופעם אחת פגש יהודי הנראה כגוי, ושאלו האם מקיים שבת, כשרות ועוד. והשיב ללאו. הוסיף לשאלו אם צם ביוה"כ, והשב ללאו, וניסה להשפיע עליו ע"ז ולא עלתה בידו, אמר לו ר' הלל שלכל הפחות ביוה"כ יאחר את ארוחת הערב שלו בשעה, וקיבל זאת. אך לפני פרידתם חזר בו, ואמר שחושש שאם יעשה כך, נכדיו ילעגו עליו שמפחד ממיתתו, ואינו חפץ בכך. אמר שמשו של ר' הלל אל רבו, הנה לחינם הלך זמנך, דלא יצא מדיבורך עמו מאומה. השיב לו ר' הלל דיצא מזה תועלת, דקודם פטירתו יהרהר בתשובה מדוע לא שמע לאותו רב.

- שמעתי מהגר"ד סוקלובסקי (חתנו של הגרא"צ קמאי הרב דמיר) שבזמן מלחמת העולם הראשונה הוא התלוה לסבא מסלבודקה בבריחתו, והגיעו לעיירה קרמנצ'וג. והיה שם גם הגר"א יפהן ר"י נוברדהוק עם תלמידיו, וכששמע שהאלטער נמצא שם הלך אליו בבגדי שבת עם תלמידיו, והאלטער מסר להם שיחה. ואח"כ הוכיח שעה תלמיד אחד דנובהרדוק ע"ז שאוחז ששיטתם לבדה היא האמת, ואני ואפסי עוד במוסר, שרק הם בעלי מוסר. וכשסיפרתי מעשה זה להגר"י הוטנר, הגיב ע"ז, שאף האלטער אחז כן על שיטת סלבודקה, אלא שהבין אף את הצד השני, וזו הייתה תביעתו על אותו בחור שלא מבין את השיטה האחרת.

- שמעתי מסבי הגרי"ל נקריץ זצ"ל שהיו הוא והגר"ג מיידניק מקלם הי"ד לבד והיו צריכים להתפלל. ופנה ר' גרשון לסבי ואמר לו שיתפללו שניהם יחדיו. והיינו שמכיון שתפילה היא קשר של שיחה לכן אפשר וראוי מאד בזה לעשותה ביחד ולהשתמש בכוח חווית ההתקשרות בין החברים.

- עובדא שהייתה בתלמידו של הגר"י הוטנר שלפרנסתו עסק בפסיכולוגיה, ונכנס אצל הגר"י לווינשטיין, והגר"י שאלו במה הוא עוסק לפרנסתו, וכששמע את עיסוקו אמר לו א"כ שאתה מבין באנשים מה אתה מבחין בי. ולאחר שהמשגיח תבעו שיענה, יצא לו תשובה נפלאה, ואמר, שמהיכן הפסיכולוגיה יודעת לומר חוות דעת, אין זה אלא מפני שאוספת הרבה נתונים ומזה יש יש סטטיסטיקה ויודעים את כל הכללים, ומי שבמצב זה יגיב כך, ומי שקרה לו כך יהיה נפעל כך. אבל כל זה שייך למי שעדיין בתוך הכללים, אבל מי שיצא מהכללים אין לפסיכולוגיה מה לומר עליו. וכשחזר ושאל את הגר"י הוטנר מה היה עליו להשיב, אמר לו שהיה צריך לומר שבלי כסף אינו רואה כלום.

- זכורני שסיפר הג"ר בנימין בינוש פינקל שבקום המדינה היה נדמה שמי שמשל אז בכיפה הוא 'תעלא בעידניה סגיד ליה'. וכשהייתה אסיפה של רה"י בעניין הגיוס נכנס הלה וקמו כמה בפניו, והוא לא קם. ואמר שאז הבין מה שנזכר רבותא בהנהגת מרדכי כלפי עניין זה ש'לא קם ולא זע ממנו', שהתוספת היא בזה ש'לא זע', שהעיד על עצמו שאף שלא קם בכ"ז 'זע'.

- השתתפתי פעם במסיבת חכמי בריסק בחוה"מ, ושאלתי אותם אם הם נוהגים לקרות שה"ש אחר ליל הסדר, וענו שכן, ושאלתי שאלת תם הלא חייב אדם לספר ביצי"מ ולעסוק בהלכות הפסח כל הלילה, אמנם שה"ש מדבר אף על יצי"מ ולכן קורין אותו בשבת חוה"מ, אך אין כולו מדבר על יצי"מ, וא"כ איך עוזבים את סיפור יצי"מ וקורין שה"ש. והשיב האחד שהוא בעל מסורת ואמר, שהרי מה היא יצי"מ - הקשר והחיבור בין הקב"ה וכלל"י, וזה אומרים בשה"ש. וזו תגובה טבעית לאחד שקדושתו מוחזקת בידו מאבותיו, שהוא אומר שכל מהות יצי"מ הוא החיבור שלנו עם הקב"ה.

- ומעשה באחד מבני הגר"א וסרמן שבא ללמוד בסלבודקא ושאלו האלטער לשלום אביו, והשיב לו 'נישט קאש' - לא רע. ואמר לו האלטער וכי שאלתי אותך על סוס באורווה שהנך משיב לי כך הן שאלתי אותך על אביך, וענה שלכן הגיע לישיבה ללמוד איך לדבר, ונחה בזה דעתו של האלטער.

- וסיפר א' שהיה תלמיד הישיבה ובקשו הרבי ה'בית ישראל' מגור שיעזור לו בהתקנת הגנרטור לשבת והזהירו שלא יספר זאת לאף אחד, וביאר טעמו משום ש'החסיד בתל אביב צריך לדעת שהוא שומר שבת כמו הרבי' / אחד כתב מאמר ובו הוא קובל על תופעה שנשתרשה לדעתו, שיש בני תורה שהולכים לשמוע זמרים וזמירות לא ראוים, וכתב, שכיצד זה 'שצעירים שאמורים להיות מחונכים להערצת גדולי ישראל מעריצים זמרים'. וכמה הוא טועה ומטעה, שהיא הנותנת שדווקא בגלל שהם מחונכים 'להעריץ' גדולי תורה הם מעריצים זמרים, ואם הם היו מתחנכים להעריך גדולי תורה ומתוך כך לשאוף להיות ת"ח לא היו מעריצים דברים אחרים. (והיטיב להגדיר זאת אחד הבחורים שזהו תורף ההבדל בין הערצה להערכה שהערכה מקורה הוא בדעת ובשאיפה להיתדמות, משא"כ ההערצה שכל עניינה הוא התגמדות אל מול הנערץ, וכלשון השגורה בפי העם 'הערצה עיוורת') / ולאחרונה כאשר נפטר גאון א' מתלמידי החזו"א, היו שציינו שישבו שבעה על הקרקע כמנהג החזו"א, ואין טעם לכותבו אם אין ללמוד ממעשה זה שום דבר ולא הולכים לנהוג כך. ורק מעשים שיש מה לקבל מהם ולנהוג על פיהם, יש ענין בסיפורם / כידוע הגר"י עדס דרכו לספר מעשים נפלאים מלאים בדעת ויראת ה' מגדו"י (ובעיקר מששה גדולים הגרשז"א, הג"ר גדלי' אייזמן, הגר"ש רוזובסקי, הגרא"מ שך, הגר"י לווינשטיין ואביו). ופעם שאלוהו למה לא מחדש סיפורים, וענה 'סיפורים חדשים מאיפה אקח', והיינו שהסיפורים הללו גידלוהו ועיצבו את אישיותו ומהו הענין לקחת ולספר מעשים ממקומות אחרים.

- ובימים אלו מבינים אנו את הנהגתו הלכאו' מופלאה של הגר"א קוטלר כפי שסיפרו תלמידיו, שכאשר היה נוסע בכבישי האגרה ברחבי אמריקה והיה מצוי באותן הכבישים שתי אפשרויות לביצוע תשלום האגרה, האחת, ע"י שימת כסף במכונה, והשניה, לשלם לאדם הממונה על כך, והקפיד ר' אהרן שלא לשלם במכונה שהרי אין זה כבוד האדם שישתמשו בדומם לפניו. ויש להבין הנהגה זו, דמלבד הטרחה היתרה שהיתה בהמתנה, הלא האדם עצמו מעדיף שישלמו במכונה ולא יטריחהו, אולם בזמנינו שרואים אנו איך שמתמעטת דרגת ה'אדם' ויש המתייחסים אל ה'אדם' כמכונה, מתבארת ומתבהרת מאליה הנהגתו של ר' אהרן שלא להגיע לדרדור זה. וכל זאת קורה מחמת שחסר הוא בעצמו במעלת ה'אדם' שבו, וממילא מתייחס אל זולתו כדומם.

- וכמו שאמר רה"י הגר"ש כץ, ששמע מהגר"י זלזניק שהג"ר איסר זלמן אמר לו, שחושבים שלהבין סברת הזולת זקוקים לראש טוב, והאמת היא שיותר מזה זקוקים ללב טוב. והיינו כאשר תהא עינו יפה בזולתו וסברתו, ויתן לו מקום אצלו, יהא נכון לקבל להשלמתו אף מחברו.

- וכפי דהוה עובדא אצל אחד מתלמידי ה'אלטער' שהלך לבקר חולה, וצייד את עצמו בספר קריאה להעביר עמו את השהות שם. וגער בו ה'אלטער' מאד, היאך הולך לקיים מצווה ולבקר חולה כשבשעת המצוה עצמה יושב ורגל אחת בחוץ. כי בעשית המצוה אסור לעשותה בצורה של חולין ומילי דעלמא, אלא מתוך הבנה שאנו מקודשים למצוה ומייחדים דעתנו אליה. וכן נוכל ללמוד על החיוב העומד לאדם בעשיית המצוה, ממעשה רב דר' אלחנן. שבהיותו באמריקה הציע לו אחד להסיעו ברכבו לאכסנייתו, ובתחילה סירב להצעתו, ולא נאות לו כי אם אחר הפצרות מרובות. ובהגיעם לקרבת המקום, ביקש ממנו הנהג להורידו סמוך לאכסניא כי יחסוך ממנו בכך מלהאריך את הדרך. והשיב לו הגרא"ו שיקחנו עד לבית ממש. ולאחר שעשה כן, ביקש את ר' אלחנן שילמדנו רבינו מפני מה דרש ממנו זאת, הרי מעיקרא ויתר על הנסיעה כולה. וענה לו ר' אלחנן שמאחר שהתחיל במצוה מוטל עליו לקיימה בשלימות.

- ויש להוסיף בזה מעשה שסיפר נכדו של הרב הרמן שלמד בליקווד אצל הג"ר אהרן קוטלר, שבאותם הימים לא היתה הדרך לשלוח את הילדים ללמוד בישיבה קטנה, והלך הוא להיות מלמד בכדי להשפיע על התלמידים להמשיך ללמוד ביש"ק. ואכן לאחר השקעה מרובה עלתה בידו, ועד פסח כל הכיתה נרשמה לישיבות. אך לקראת חג שבועות נסע אחד התלמידים לקרוביו אשר ליגלגו עליו על כך שהולך הוא לישיבה, ובעקבות כך חזר בו מכוונתו ללכת לישיבה, ואחריו כל תלמידי הכיתה. והיה המלמד שבור ורצוץ, ופגש בר' אהרן וסיפר לו על כל השתלשלות הענינים, וא"ל ר' אהרן שבתורה יש מידה ש'אם אינו ענין למקום זה, תנהו ענין למקום אחר', וודאי שהשקעתך לא היתה לריק. ולמחרת הגיעה משפחה לליקווד ושלחו את בנם ללמוד אצל אותו מלמד ומכיון שהיה זה זמן מועט קודם החופשה לא התחבר הילד עם בני גילו והיה נתון להשפעת המלמד ובעקבות כך הלך לישיבה.

- ומעשה בא' מראשי הישיבות שליט"א שבהיותו אברך עלה לבית הגר"נ פרצוביץ זצ"ל לדבר עמו בלימוד, וכישצא התבטא שכשנכנס חשב שהוא הבעה"ב בסוגיא והגר"נ הינו הבעה"ב בביתו, וכשיצא חש שהוא הבעה"ב בבית הגר"נ והגר"נ הינו הבעה"ב בסוגיא.

- וסיפר לי יהודי חשוב שהיה מרביץ תורה בארה"ב והיה ממשיך בתלמודו אף בביה"ז, ופעם אחת בלבד הגיע לא"י, וכשנכנס אז להגרא"מ שך הוא שאלו לפשר מעשיו כאן, והשיבו שבא לבקר בא"י, ואמר לו הרב שך בהצביעו על הנימוק"י בפרק מי שמת שהיה פתוח לפניו 'למי יש זמן לעשות ביקורים בא"י, כל דבר שלומדים קשה, ובכל מקום קשה, הנמוק"י הזה כ"כ קשה, ולמי יש זמן וכו'.

- כאשר סיפרו לאדמו"ר מקאצק על הרכבת, שמקומות שהנסיעה אליהם היתה מתמשכת ב' ימים מעתה תארך ג' שעות, שאל, מה כ"כ בוער ומהו החיפזון. וסיפר הגר"ח ברים שהגרי"ז קילס מעשה זה והתבטא שרק אדם שיודע איך חיים בעולם יכול לומר כזו מימרא. והגר"ח ברים פירש שכוונת האדמו"ר מקאצק היא דמה יעשו כאשר יגיעו ליעדם. ומדודי הג"ר אברהם שמואלביץ שמעתי, שכוונתו היתה שלעובד השם גם לדרך יש משמעות ולא רק ליעד.

- וכפי ששמעתי ממו"ר הגר"י דיויד בעת נסיעתי עמו במונית, שסיפר לו הנהג שבעברו היה קבלן ועבודה זו עדיפה בעיניו על עבודתו כיום, כיון שמעבודתו כנהג לא נשאר קיום ואילו הבניינים שבנה נשארו על תילם, וא"ל הגר"י שעדיין בעבודתו כנהג יש צד עדיפות כיון שמתעסק עם אנשים שאומרים לו 'תודה', והיה ניכר שהוטב בעיניו.

- סיפר זקני הגרי"ל נקריץ שכאשר בימי המלחמה הוגלה לסיביר ביחד עם עוד עשרה בחורים, שאלום אנשי המקום מפני מה הוגלו לכאן, שכן היה זה מקום לשודדים ועבריינים גדולים, ענה להם, שסיבת בואנו היא בכדי שאנו נכיר שיש בורא עולם, ובשביל שאתם תכירו שיש בורא עולם.

- וכך שמעתי שהגר"מ פיינשטיין היה מלמד לומר לילד שמחזיק בחפץ שאינו שלו, שיעזבהו, מפני שאסור ליטול חפץ ששייך למישהו אחר, ולא לומר לו רק מפני שזה לא שלו. שבאמת אין איסור לקחת מה שאינו שלו, כ"א מה שהוא של חבירו. והטעם בזה, כי מתפקידנו לגדל את הילד, ולשם כך הרי עלינו ללמדו שיש מושג חדש, שהתורה לימדה אותנו, שלשני יש בעלות על חפציו. ואע"פ שגם אם נאמר לו שלא נוגעים בחפץ שאינו שלו הוא יעזוב את החפץ, וכפי הנראה במוחש שגם זוהי דרך יותר קלה לגרום שיעזבהו, מ"מ בזה איננו מלמדים אותו את האיסור. וזהו היפך תכלית הגידול, הואיל ואיננו מחדשים לו מושג שהוא מעבר למחשבתו הטבעית בגיל הזה, והרי כאמור יסוד גדילתו של האדם להוריד מן השמים לארץ מושגים חדשים של התורה, שאינם קיימים כעת בדעתו, ולעצב את שכלו על פיהם ... ומעין שיבוש זה הוא מה ששמעתי גם שיש שמנסים ללמד את הקטנים בצורה של 'המחשה', ע"י שמכנים אותם בשם 'ישיבת משפטים' וקוראים להם 'דיינים' וכדו' וממחישים להם את משפטי התורה לפי איך שנראה בשכל הילדים. והאמת היא שזה יוצר שיבוש גדול מפני שמאבדים את עיקר תכלית הלימוד שהוא להנחיל להם מושגים חדשים שאין שכל הילד מסתכל עליהם בלאו הכי. וכגון פרשת עבד עברי ואמה העבריה, שהם מושגים מחודשים של חלות שם עבד ואמה. ורק מתוך שישמע ויקבל את המושג החדש הוא יגדל ויתעלה.

- שמעתי מהג"ר אשר אריאלי בהספדו על הג"ר רפאל שמואלביץ זצ"ל, שציין לנקודה ייחודית שהייתה בו שראוי וניתן ללמוד ממנה. שאף שהיה טרוד תמיד כל כולו בגירסא ובסוגיות, להעמידם על דיוקם בהיפוך בהם בכלליהם ופרטיהם בבירורם היטב, ו'כל ימיו בעמוד והחזר'. בהדי כל זה התייחד גם במה שהיה פנוי כולו לעזור ולסייע לזולתו. וכשעסק בחסד היה בהתמסרות לזולת בלא היכר בטרדתו התמידית וחוסר זמנו למילי אחריני.

- ולא מזמן היה מעשה בא' שלומד בישיבה ובשבע ברכות של בתו הגיע א' 'פנים חדשות' ולא אמר מז"ט לבעלי השמחה. והודיעו אבי הכלה שלא שייך לעשות שבע ברכות בכה"ג, וכי תעלה בדעתך שפנים חדשות לא יאחל מז"ט לאף אחד מבעלי השמחה. וסוף שניגש ואיחל לבעלי השמחה. ואמר אח"כ שמימיו בישיבות וכו' לא קיבל חינוך. וכמה 'יבשתא' יש בדבר, שההלכה אומרת שאתה 'פנים חדשות' ותדקדק בהלכה לומר שאין זה מזקיקך לגשת ולומר מז"ט לבעלי השמחה. (מלבד החסרון ד"א והמשונה שבדבר). והרי התורה היא תורת חיים ונכנסת וניטעת בנו. וזה הוי משום החסרון בחינוך ובקבלה מ'חכם חי'.

- וכך בדידי הוה עובדא בימי בחרותי בתחילת שימושי את מו"ר הגר"י דייויד כשנקראתי פ"א אליו מהחד"א, שאלני אם אני עוסק כעת בקיום הלכות דברים הנוהגים בסעודה. והיינו שזו התפיסה האמורה להיות בדעת כל בן תורה שהמהלך שיש לאדם בשעת הסעודה שכעת הוא עסוק בעבודה של קיום ההלכות הנהגות בסעודה. וזה הכוונה שהחד"א הוא ביהמ"ד לאכילה ושתיה.

- ושמעתי מפי בעל המעשה שלמד במיר אצל הג"ר ירוחם, שפעם אביו שלח לו חבילה בידי ר' ירוחם, וכאשר הגיע לקחתה מידיו, אזי מרוב פחד לקחה והלך מיד בלא להגיד תודה. ולאחמ"כ מסר ר' ירוחם שיעור בחומש פרשת כי תבוא, והתעכב הרבה על הרבותא הגדולה שבפרשת ביכורים שמזכירים את 'ארמי אבד אבי' ואת יצי"מ ובנין ביהמ"ק, שרואים שאפי' שבסה"כ הוא קיבל פרי קטן כמה צריך הוא להודות, שכיון שהאדם מקבל טובה עליו להודות 'צו רעדען ווי א יידענע' [- שידבר מאיליו כאשה]. והוסיף, דלפעמים עושה הוא טובה לבחורים ורואה הוא על פניהם את ההודאה אך הם אינם מביעים זאת בפיהם, אך צריך לדעת דכאשר מקבלים טובה צריכים להאריך בהודאה כאשה.

- וכך מוסר הרב ר' מנחם כהן שליט"א שלמד בפוניבז' על הגר"ש רוזובסקי (מתקופת תחילת ייסוד הישיבה והיו הם קבוצה של ט"ו בחורים) שבבין הסדרים היה נכנס לביהמ"ד, נועלו וסוגר את הוילונות, ואז היה מנקה ומכבד את הצריף מהחול שנערם בו. והנה נודע כיצד הגרש"ר היה מקפיד על הדרת לבושו והיה מגיע לשיעור בנעליים מצוחצחות, וכשנשאל ע"ז הסביר שזהו מה שהוא יכול לעשות לכבוד התורה. וממנו נלמד צורת גדלות האדם ותפארתו, הבאה ביחד עם קבלתו על עצמו עול אחריות לנקיון וכבוד מקום התורה.

- ושמעתי שהגר"ח קריזוירט סיפר, שר' חיים עוזר סיפר לו, שכשהוציא את האחיעזר, הביאו לר' אליהו חיים מייזל מלודז'. והגרא"ח א"ל שאף הוא יראה לו את הספר שלו והראה לו רשימת הצדקות שעסק בהן. ואמר הגרח"ע שבזמן ששמע זאת מהגרא"ח לא הבין, אבל היום הוא מבין. ונראה שבא ללמדנו, שאכן האדם בצעירותו עליו להתעסק בתורה בלבד, ורק בהמשך, כאשר האדם 'גדול בתורה' אזי ממילא ה"ה ג"כ 'גדול בישראל', עד שהיא עצמה נעשית לו כחלק מתורתו, ע"ד שא' 'ישראל ואוריתא חד הוא'.

- וסיפר הגר"י הוטנר, שבילדותו השתתף בהלווית הגר"ח בעודה בעיירת אוטווצק, ושם הספידו בנו הגרי"ז ואמר, שהשו"ע של ה'עולם' קובע לאדם מה שצריך לעשות, מותר לעשות ואסור לעשות, ואילו השו"ע של אבא היה, מה מותר לחשוב, מה אסור לחשוב, ומה חייבים לחשוב, והתעלף.

- ידוע המעשה בהגרח"פ שיינברג בהיותו אברך צעיר כאשר גלה למקום תורה ובא ללמוד בישיבת מיר, עבר בדרכו אצל מרן הח"ח וביקש את ברכתו, והציגוהו הסובבים קמיה הח"ח שזהו אברך שבא מאמריקה ללמוד, ואמר הח"ח שאין בכך רבותא כי הלא הקב"ה ירד משמים לארץ בכדי למסור את התורה לישראל, אז למה שלא יגיעו מאמריקה ללמוד את התורה.

[איש_ספר]

יש"כ. דברים יפים ומרוממים.

[הגהמ]

מצטרף למחמאה.

[מוישי]

אולי יעלה כת"ר את שיחות המשגיח באופן קבוע אחת לשבועיים?
ועל שום מה נקרא האשכול 'עלהו לא יבול'?

[אוצר החכמה]

סוכה כא ב ועיין בהודעה הראשונה שבאשכול.

[ארזי ביתר]

יפה מאוד!

מקיבוץ כל הנקודות הללו, אפשר להוציא קונטרס נפרד - מרתק ביותר בפ"ע.


נקודה אחת לא הבנתי:

- סיפר אחד מבי מדרשא, שהיה אצל המשגיח ר' מאיר בחוהמ"פ לקבל פני רבו, וכשהציע המשגיח לפניו כמה סוגי משקאות ושאל אותו מה הוא רוצה לשתות, השיב שזה לא משנה לו, ושתק המשגיח. ולאחר כמה דקות של דממה אמר, טיילתי עם האלטער בגינה של הצאר ניקולאי, ולפתע האלטער נעצר, קופא על עומדו, הסתובב וחזר אחורנית, התבוננתי לראות מה קרה, וראיתי פרח אחד שיצא מהשורה, ושוב שתק המשגיח, ולאחר כמה דקות המשיך ואמר, 'מה זה משנה'.

[סגי נהור]

וכך הוא גם בלימוד התורה, שצריך ללמוד באופן שיהיה שקוע בלימודו אף כאשר אינו יושב ולומד. וכן אמר אאמו"ר שליט"א בשם הרב וולבה זצ"ל שבחור צריך לטייל כל יום ולחשוב בלימוד על מנת שירגיל את עצמו ללמוד גם כשאין תלמודו לפניו. וכמו שהורה לבחור שצריך להיות מונח בלימוד עד מעל הראש, שאף בשינתו יחלום על הלימוד. ומסופר ששאלו את הגר"ח מבריסק אודות ר' אליהו חיים מייזל רבה של לודז', היאך יש לו זמן ללמוד הואיל ופעל רבות בעסקי הציבור. וענה, שמי שאינו לומד כשאין הספר לפניו, אזי גם כשהספר כן לפניו אינו לומד. וסיפר חתנו של ה'נתיבות שלום' מסלונים בשם חמיו שכשר' ישראל מרוז'ין הושלך לכלא אמר שיש לו מה לעשות בכלא אפי' מאה שנה.

משום מה לא נראה לי שהכוונה בסיפור על ר' ישראל מרוזין היא שהיה מתעמק מאה שנה באיזו מערכה של רעק"א. לא ראיתי איך סיפר האדמו"ר מסלונים את הדברים, ואם אכן זו המשמעות אני מבטל את דבריי.

[נשר]

וכך הוא גם בלימוד התורה, שצריך ללמוד באופן שיהיה שקוע בלימודו אף כאשר אינו יושב ולומד. וכן אמר אאמו"ר שליט"א בשם הרב וולבה זצ"ל שבחור צריך לטייל כל יום ולחשוב בלימוד על מנת שירגיל את עצמו ללמוד גם כשאין תלמודו לפניו. וכמו שהורה לבחור שצריך להיות מונח בלימוד עד מעל הראש, שאף בשינתו יחלום על הלימוד. ומסופר ששאלו את הגר"ח מבריסק אודות ר' אליהו חיים מייזל רבה של לודז', היאך יש לו זמן ללמוד הואיל ופעל רבות בעסקי הציבור. וענה, שמי שאינו לומד כשאין הספר לפניו, אזי גם כשהספר כן לפניו אינו לומד. וסיפר חתנו של ה'נתיבות שלום' מסלונים בשם חמיו שכשר' ישראל מרוז'ין הושלך לכלא אמר שיש לו מה לעשות בכלא אפי' מאה שנה.

משום מה לא נראה לי שהכוונה בסיפור על ר' ישראל מרוזין היא שהיה מתעמק מאה שנה באיזו מערכה של רעק"א. לא ראיתי איך סיפר האדמו"ר מסלונים את הדברים, ואם אכן זו המשמעות אני מבטל את דבריי.

איפה ראית שהוא היה מתעמק במערכה של רעק"א,
כוונתו היתה שהוא יכול להתרכז בלימודו גם בלי הספרים,
ואת עיקרי הדברים ראיתי במקום אחר בשם הרב וולבה זצ"ל
שאברך לא צריך ללמוד באוטובוס עם ספר אלא להרגיל עצמו לחשוב בלימוד.

כנראה אפשר גם ללמוד במחשבה ולא רק לחשוב בלימוד.

[סגי נהור]

וכך הוא גם בלימוד התורה, שצריך ללמוד באופן שיהיה שקוע בלימודו אף כאשר אינו יושב ולומד. וכן אמר אאמו"ר שליט"א בשם הרב וולבה זצ"ל שבחור צריך לטייל כל יום ולחשוב בלימוד על מנת שירגיל את עצמו ללמוד גם כשאין תלמודו לפניו. וכמו שהורה לבחור שצריך להיות מונח בלימוד עד מעל הראש, שאף בשינתו יחלום על הלימוד. ומסופר ששאלו את הגר"ח מבריסק אודות ר' אליהו חיים מייזל רבה של לודז', היאך יש לו זמן ללמוד הואיל ופעל רבות בעסקי הציבור. וענה, שמי שאינו לומד כשאין הספר לפניו, אזי גם כשהספר כן לפניו אינו לומד. וסיפר חתנו של ה'נתיבות שלום' מסלונים בשם חמיו שכשר' ישראל מרוז'ין הושלך לכלא אמר שיש לו מה לעשות בכלא אפי' מאה שנה.

משום מה לא נראה לי שהכוונה בסיפור על ר' ישראל מרוזין היא שהיה מתעמק מאה שנה באיזו מערכה של רעק"א. לא ראיתי איך סיפר האדמו"ר מסלונים את הדברים, ואם אכן זו המשמעות אני מבטל את דבריי.

איפה ראית שהוא היה מתעמק במערכה של רעק"א,
כוונתו היתה שהוא יכול להתרכז בלימודו גם בלי הספרים,
ואת עיקרי הדברים ראיתי במקום אחר בשם הרב וולבה זצ"ל
שאברך לא צריך ללמוד באוטובוס עם ספר אלא להרגיל עצמו לחשוב בלימוד.

כנראה אפשר גם ללמוד במחשבה ולא רק לחשוב בלימוד.

לא התייחסתי כלל ל"עיקרי הדברים" אלא לסיפור על הרוזינער בלבד.

אני מתפלא שצריך להסביר שרעק"א הובא רק כדוגמא בעלמא...

[נשר]

אם כן, לא הבנתי מה קשה לך,
מה לדעתך התכוון ר' ישראל מרוז'ין, לא ללימוד התורה?

[סגי נהור]

אם כן, לא הבנתי מה קשה לך,
מה לדעתך התכוון ר' ישראל מרוז'ין, לא ללימוד התורה?

אם הרוזינער אכן סיפר את זה על עצמו, אזי לא מסתבר שהמסר שהוא התכוון להעביר הוא ש"צריך לחשוב בלימוד". לא כי המסר לא נכון - זה בוודאי מסר נכון וחשוב - אלא כי בשביל זה לא צריך להיות הרוזינער. צא ובדוק בתורותיו [או בתורות סביו משני הצדדים, המגיד ממעזריטש מחד והמאור עיניים מצ'רנוביל מאידך] אם זה הסגנון שלהם... אני לא מצפה מהמשגיח לבאר את תורות הרוזינער, אבל מאידך גם לא צריך להפוך את הרוזינער למשגיח.

ושוב, אינני מעיר זאת אלא על סמך מה שנשמע מתוך דברי המשגיח שצוטטו כאן. ואפשר שהסיפור במקורו יוכיח שדבריי בטלים.

[ארזי ביתר]

אם כן, לא הבנתי מה קשה לך,
מה לדעתך התכוון ר' ישראל מרוז'ין, לא ללימוד התורה?

אם הרוזינער אכן סיפר את זה על עצמו, אזי לא מסתבר שהמסר שהוא התכוון להעביר הוא ש"צריך לחשוב בלימוד". לא כי המסר לא נכון - זה בוודאי מסר נכון וחשוב - אלא כי בשביל זה לא צריך להיות הרוזינער. צא ובדוק בתורותיו [או בתורות סביו משני הצדדים, המגיד ממעזריטש מחד והמאור עיניים מצ'רנוביל מאידך] אם זה הסגנון שלהם... אני לא מצפה מהמשגיח לבאר את תורות הרוזינער, אבל מאידך גם לא צריך להפוך את הרוזינער למשגיח.

ושוב, אינני מעיר זאת אלא על סמך מה שנשמע מתוך דברי המשגיח שצוטטו כאן. ואפשר שהסיפור במקורו יוכיח שדבריי בטלים.

בפשטות, לפי השגתנו הדלה ברום ערכו של הרוז'ינער, הוא לא התכוון לחשוב בלימוד דייקא. כוונת הדברים ורוחם, נכונה הן לגבי דברי המשגיח הרב קפלן שליט"א, והן לידידנו הרב המכונה 'סגי נהור' (כפשוטו ולא בלשון סגי נהור...). אדם שלומד תורה בשקידה רבה / עובד את ה' ביגיעה רבה, אינו משועמם אף פעם. גם אם ישב 100 שנה בכלא, יהיה לו מה לעשות. כל חד וחד, לפום דרכו.

[עושה חדשות]

הגאון ר' יעקב קמינצקי סיפר, שבתקופה שלמד בקלם נפטר חתנו של הסבא מקלם - ר' הירש, והיה נידון מי יתמנה לנהל את הישיבה, האם ר' ירוחם או אישיות אחרת - אף הוא גברא רבה - שנהג גם ב'מלאכתו עראי' (והיה תלוי בוויכוח בשיטות בדרך ניהול הת"ת). וכשחזר לסלבודקא, סיפר לסבא את הנידון המתקיים בקלם. ואמר הגר"י בזה"ל 'הפנים שלו האדימו, כמו שהיה רק בשהחיינו של ליל יום כיפור, ואמר, העזה של בעה"ב שמתייצב כנגד בן תורה'.

האם מישהו יודע להוסיף פרטים על המקרה הנ"ל, ועל מה היה הויכוח בשיטות בדרך ניהול הת"ת.
(עדיף בהודעה פרטית, במרחב הציבורי עלול להתפתח בנושאים מעין אלו דיונים לא רצויים...)

[אראל]

הרוזינער היה לו ספרים בכלא..
חמשת כרכי ספרי החוק לישראל שהיה משתמש בהם הרוזינער בכלא, נמצאים כהיום תח"י נכדו רד"ב פר"מ מטשורטקוב שליט"א

[מוישי]

אני מחכה שהרב פותח האשכול יואיל להעלות את שיחות הרב קפלן להנות בהם בני אדם.

[ח''ל קאליסק]

שמעתי בשמו שכשנסתלק הבית ישראל התלווה לרבי יצחק הוטנר בבואו לנחם את הל''ש.
והגיעו בשעת בוקר מוקדמת והבית היה ריק לחלוטין וכל משך השיחה נשמעו רעשים מתוך הבית וכששאל רבי יצחק את הל''ש מה הם מקור הרעשים, ענה לו הל''ש קצרות ''מיין ברידער עומד ומשמש''.
והדברים סתומים וחתומים.

[דוד העיתונאי]

סיפר הגרב"י לוין (שהיה רב במקור חיים בירושלים ומתלמידי הגרש"ש) שבהיותו בחור צעיר בגרודנא נכנס הגרש"ש לביהמ"ד באישון הלילה שלפני הש"כ על זיקה, ושאל אותו איך מבין הגדרת 'זיקה', וזאת אחר שכבר היה חמישים שנה ר"י, והוציא את ה'קונטרס זיקה'. ומשום שתפס שגדולה התורה ממידתו, ויוכל לקבל ממי שקטן הימנו.

לענ"ד נראה לפרש הסיפור אחרת, שר' שמעון רצה אחרי שחידש את חידושיו ונכנס לעומק של זיקה, רצה לשמוע מתלמיד צעיר מה דעתו, כדי לדעת מה ההבנה הפשוטה של זיקה.

[השעיר החיי]

הרב מייזל היה בחיים כשיצא האחיעזר??

[אוהב שלומות]

באמת קצת צ"ע, ר' אליהו חיים מייזל נפטר בתרע"ב, האחיעזר יצא בתרפ"ב.
אולי הוא הביא לו גילינות עשר שנים קודם?!

[מאיר סובל]

סיפר הגרב"י לוין (שהיה רב במקור חיים בירושלים ומתלמידי הגרש"ש) שבהיותו בחור צעיר בגרודנא נכנס הגרש"ש לביהמ"ד באישון הלילה שלפני הש"כ על זיקה, ושאל אותו איך מבין הגדרת 'זיקה', וזאת אחר שכבר היה חמישים שנה ר"י, והוציא את ה'קונטרס זיקה'. ומשום שתפס שגדולה התורה ממידתו, ויוכל לקבל ממי שקטן הימנו.

לענ"ד נראה לפרש הסיפור אחרת, שר' שמעון רצה אחרי שחידש את חידושיו ונכנס לעומק של זיקה, רצה לשמוע מתלמיד צעיר מה דעתו, כדי לדעת מה ההבנה הפשוטה של זיקה.

לא מצאתי נפ"מ בינייכו.
הייתי אומר אותו דבר בסגנון שלישי:
כמו שמראים אות עם שאלה דוקא לתינוק דלא חכים ולא טיפש ולא לאדם גדול שכבר מדמה בראיה הראשונה את כל הדימוי מילתא, כך הגר"ש אחרי כל הלומדות והידיעה וההגדרות, רוצה לצאת מהמושכלות ולבחון אותם לאור הגדרה של מי שיכול לומר פשוט בלי חכמות.
ומעניין לראות מהו הסגנון שבעל המעשה כתבו בעצמו (בספר היובל מהדורת "נצח" שער רביעי) אולי מסביר שם במילים אחרות את השאלה של הגר"ש.
אין הספר תח"י, אבל דומני שזה לא היה בבית המדרש אלא בביתו של הגר"ש (ומי ש"נכנס" לא היה הגר"ש אלא התלמיד הגרב"י).

[יודע_ספר]

הרב מייזל היה בחיים כשיצא האחיעזר??

1.png (54.28 KiB) נצפה 11303 פעמים

[ננא]

שמעתי שיצא לקראת חנוכה קונ' משיחותיו של הגרח"י קפלן, הנקרא בשם 'באו בניך' - חנוכה. האם מישהו יודע היכן ניתן להשיגו.

[מטעים]

שמעתי שיצא לקראת חנוכה קונ' משיחותיו של הגרח"י קפלן, הנקרא בשם 'באו בניך' - חנוכה. האם מישהו יודע היכן ניתן להשיגו.

בישיבת חברון, וכן בבית הכנסת הגדול בני ברק.

[יוסף חיים אוהב ציון]

שמעתי בשמו שכשנסתלק הבית ישראל התלווה לרבי יצחק הוטנר בבואו לנחם את הל''ש.
והגיעו בשעת בוקר מוקדמת והבית היה ריק לחלוטין וכל משך השיחה נשמעו רעשים מתוך הבית וכששאל רבי יצחק את הל''ש מה הם מקור הרעשים, ענה לו הל''ש קצרות ''מיין ברידער עומד ומשמש''.
והדברים סתומים וחתומים.

ומה פשר דבר באמת?

[סעדיה]

- השתתפתי פעם במסיבת חכמי בריסק בחוה"מ, ושאלתי אותם אם הם נוהגים לקרות שה"ש אחר ליל הסדר, וענו שכן, ושאלתי שאלת תם הלא חייב אדם לספר ביצי"מ ולעסוק בהלכות הפסח כל הלילה, אמנם שה"ש מדבר אף על יצי"מ ולכן קורין אותו בשבת חוה"מ, אך אין כולו מדבר על יצי"מ, וא"כ איך עוזבים את סיפור יצי"מ וקורין שה"ש. והשיב האחד שהוא בעל מסורת ואמר, שהרי מה היא יצי"מ - הקשר והחיבור בין הקב"ה וכלל"י, וזה אומרים בשה"ש. וזו תגובה טבעית לאחד שקדושתו מוחזקת בידו מאבותיו, שהוא אומר שכל מהות יצי"מ הוא החיבור שלנו עם הקב"ה.

[חרסון]

אם כן, לא הבנתי מה קשה לך,
מה לדעתך התכוון ר' ישראל מרוז'ין, לא ללימוד התורה?

אם הרוזינער אכן סיפר את זה על עצמו, אזי לא מסתבר שהמסר שהוא התכוון להעביר הוא ש"צריך לחשוב בלימוד". לא כי המסר לא נכון - זה בוודאי מסר נכון וחשוב - אלא כי בשביל זה לא צריך להיות הרוזינער. צא ובדוק בתורותיו [או בתורות סביו משני הצדדים, המגיד ממעזריטש מחד והמאור עיניים מצ'רנוביל מאידך] אם זה הסגנון שלהם... אני לא מצפה מהמשגיח לבאר את תורות הרוזינער, אבל מאידך גם לא צריך להפוך את הרוזינער למשגיח.

ושוב, אינני מעיר זאת אלא על סמך מה שנשמע מתוך דברי המשגיח שצוטטו כאן. ואפשר שהסיפור במקורו יוכיח שדבריי בטלים.

בהשגח"פ, מצאתי כיצד מספר את הסיפור נכדו של הרה"ק מרוז'ין, האביר יעקב מסאדיגורא:

[זנב לאריות]

- השתתפתי פעם במסיבת חכמי בריסק בחוה"מ, ושאלתי אותם אם הם נוהגים לקרות שה"ש אחר ליל הסדר, וענו שכן, ושאלתי שאלת תם הלא חייב אדם לספר ביצי"מ ולעסוק בהלכות הפסח כל הלילה, אמנם שה"ש מדבר אף על יצי"מ ולכן קורין אותו בשבת חוה"מ, אך אין כולו מדבר על יצי"מ, וא"כ איך עוזבים את סיפור יצי"מ וקורין שה"ש. והשיב האחד שהוא בעל מסורת ואמר, שהרי מה היא יצי"מ - הקשר והחיבור בין הקב"ה וכלל"י, וזה אומרים בשה"ש. וזו תגובה טבעית לאחד שקדושתו מוחזקת בידו מאבותיו, שהוא אומר שכל מהות יצי"מ הוא החיבור שלנו עם הקב"ה.

שמעתי את הסיפור מבנו של המשגיח שנכח שם, ואותו האחד הוא רה"י הגראי"ס שליט"א.

[פולסברג]

ואתרום אף אני הק' חלקי, ממה שמצאתי בגנזי אוצרותי. כמעט שעברתי עליהם.

וכמו שרואים בחוש בישיה''ק שבחורים ששואלים שאלות באמונה הם מבני ועד שני או שלישי ובועד רביעי כבר לא שואלים ע''ז. משום שג' שנים אוחזים ב'יתברר', אך בשנה הרביעית כבר קונים את מעלת ה'יתאמת' – ומתוך הסוגיות חשיבם הם את ה'אנכי ה' אלוקיך', ומעצמם לומדים אמונה.

ומעשה היה בסבא מסלבודה, שתלמידיו ראו אותו מלהיב אדם זקן לאהבת התורה, ושאלו אותו, מה ראה לדבר עמו על כן, וכי יש לו ממון או בנים, אמר להם, לא, אבל רציתי שלפחות ימות עם אהבת התורה, שהיא טעם החיים האמתיים.

בנוברהדוק היו מפרשים את דברי חז''ל על הפסוק וירא ישראל את מצרים מת על שפת הים, ופירשו שלא יאמרו כשם שאנו עולים בצד זה כך הם עולים בצד אחר, ולכאורה מאי נפקותא בזה, דהא ישועת ה' תהיה תמיד, אלא מבואר דההכרה, צריכה להיות לא רק שהתורה היא חיים, אלא להכיר שאין חיים מלבד חיי התורה, ולכן בעינן לרואת שהם לא עולים מצד זה, והיינו שהם מתים ואבדים (מפי זקני הגרי''ל נקריץ).

מסופר על הגרמ''ש שפירא ששאלו אחד מדוע אין לו ווקמן, וענה לו שמי שיש לו ווקמן בתוכו אינו צריך להביא ווקמן מבחוץ [וכמו שאמר רה''י הגר''י סרנא לרה''ר הצבאי שכל יום שהוא בצבא הוא שוכח עוד דף גמרא].

שמעתי מזקני שר' ירוחם אמר לו על אחד מגדולי תלמידיו שהגיע עם קרניים והוא ניסר אותם.

איתא בגמ' בחולין צא. המהלך לימין רבו הרי זה בור, ובפשטות הוא בור משום שלא מכבדו, ומו''ר הגר''י הוטנר אמר שהכוונה שמחפש את ה'ימין מקרבת', ולכן הוא בור, שאינו חפץ לקבל את התוכחה, ואמר שאצל האלטער תמיד היו מבקשים את הביקורת והתוכחה.

וכידוע העובדה שביאו להגר''י לוינשטיין מכשיר ולצידו הוראות ואמר שמכאן הוכחה שיש בורה לעולם שכל בריאה יש לה את ההוראות שלה.

ידועה האימרה בשמע של האלטער שהטעם שהיה מי שאמר שהאדם נברא מן הקוף הוא מפני שלא ראה את הגרי''ס [מו''ר הגר''י הוטנר היה שונה בלשון קצרה: וכי ראה אי פעם 'אדם'].

מנחות סה. חוץ מזקן אחד שהיה מפטפט כנגדו ואמר משה רבינו אוהב ישראל היה – ומו''ר הגר''י דייויד אמר מכאן, שאף האפיקורסים הראשונים דברי על אהבת ישראל...

ושמעתי ששאלו את ר' ברוך בער על ב' בחורים מי מהם יותר טוב, ואמר דכל בחור בישיבה הוא דף גמ', ואיך אפשר לומר על דף אחד שהוא יותר טוב מהשני. ויש להוסיף עפי''ז, דכשם שצריך ללמוד את כל הדפים, כן צריך ללמוד כל בחור ובחור.

וכידוע שר' ברוך בער לא נקב בשמות הבחורים, אלא היה קורא להם עפ''י החידושים שחידשו בתורה, פלוני בעל סברא זו ואלמוני בעל קושיא זו וכדו'.
וי''ל מקורו בגמ' בב''מ כה. אמר רבי יצחק מגדלאה והוא שעשויין כמגדלין, שמשום כך נקרא מגדלאה [כמש''כ במהר''ץ חיות]. וכן אנו קוראים לת''ח ע''ש ספריהם, והת''ח קוראים ספריהם בשמם, שדבר זה אינו נמצא בעלמא אלא בישראל.

עמו' 376 ומעשה בבנו של אחד מתלמידי הגר''י הוטנר שבא להבחן אצלו, ואחר שסיים לבוחנו שאלו האם הוא יודע מה זה שליח, ואמר לו דע ששליח בעשיית השליחות פועל במקם המשלח והדבר איננו שייך אליו, וכשאומרים לך להגיד למישהו שליחות אתה אינך שייך אליה, ואחריה אינך בדווקא זוכרה, ורק אומרים לך להעביר את הדברים ואח''כ שאלו אם אם מבין ואמר לו שיחזור בפניו על הגדרת השליחות, וכשחזר בפניו אמר לו עכשיו אני עושה אותך שליח לומר לאביך שיש לו ילד טוב

אמר מו''ר הגר''י הוטנר לב' בחורים צעירים מתלמידיו שהיו בני עניים ועסקו קצת בפרנסה מהצד לצורך קיומם שקרא להם וא''ל 'אם אתם לא תצמחו גדולים, כל הגיהונום לא מספיק בשבילכם'. שלכאו' זהו חידוש, שעבור זה 'כל הגיהנום לא מספיק'. אך היסוד הוא שהתפקיד של האדם הוא 'לגדול', ולהוציא מכוחותיו ועד ועוד. ואם אינו ממלא את תפקידו, הרי חסר לו כל היסוד, כל תכלית בריאתו, כל העוה''ב שלו, ואזי 'כל הגיהנום לא מספיק בשבילו'.

הגר''ח שמואלביץ אמר, שמי שמחשבן 'לשיטתיה' הוא מקטין את התורה, ומי שאומר ב' דינים הוא מגדיל התורה.

שמעתי מהגר''מ סאלאוויצ'יק שלכתחילה לא היה נותן שיקליטו את שיעוריו בנגן, מצד עצם הדבר שהדברים נתפסים בכלי חיצוני. ולא מפני שהתלמידים ישקיעו פחות בהקשבה ועמל בקליטת השיעורים כי יסמכו על שמיעתם אח''ז בנגן, אלא שמספיק להם שהשיעור נמצא מוקלט אצלם, אף בלא לעיין בו עוד בעצמם. וכך נפסדים הם הקנינים כאשר הכל הולך ונהפך להיות כחובת מנא ולא חובת גברא.

כשר' אהרן קוטלר הלך לשמוע שיעורים מחוץ לישיבה, גער בו המשגיח , שהוא עם רגל אחת בחוץ, ברמזו לגמ' ב''ב כג: לעניין ניפול המנמצא בתוך חמישים אמה , דבעי ר' ירמיה רגלו אחת בתוך נ' אמה ורגלו אחת חוץ מחמשים אמר מהו ועל דא אפקוהו מביהמ''ד. אמר לו ר' אהרן, שהוא עם רגל אחת בפנים, וי''ל שבכלל כוונתו, דכשמשייך עצמו לתוך ביהמ''ד אפי' רגלו אחת בפנים סגי.

מו''ר הגר''י הוטנר הביא בשם ר' אלחנן על הגמ' בסנהדרין צט: שאפיקורס הוא שחושב שת''ח לדידהו שנו, שאמר שכך הוי בזמן חז''ל, אך בימינו האפיקורסים חושבים שאף לדידהו לא אהנו, והוסיף הרב הוטנר, שכך היה בימיו של ר' אלחנן, אבל בימינו אף החכמים בעצמם צריכים להשריש בתוכם הכרת חשיבותה שמה שהם לומדים מועיל, ולא רק לעצמם אלא אף לכל העולם. וכך צריך כל אדם להשריש לעצמו דבלימודו מקיים את עצמו ואת כל העולם.

התבטא ר' ברוך בער על אחד המשכילים שהיה בקי בתולדות התנאים והאמוראים, שהוא יודע היכן נולד רב פפא והיכן נפטר, ואני יודע היכן חי רב פפא.

פגשתי פעם תלמיד הגרב''ד שאמר שאמנם אינו מבין ד' הברכ''ש 'אבל זאת אני יודע, היכן שהרבי רוקד, שם החתונה'.

ופעם שמעתי מאאמו''ר לבאר מדוע לא רואים שכל האברכים טובים יותר מבחורים, הא השרוי בלא אשה שריו בלא תורה. והסביר דיש שגם אחר חתונתם שרויים בלא אשה. כי צריכים לדעת שגם בחלק הזה של תורתו ולימודו הוא נשוי, וכשלומד אזי לומד עם האשה ובזה יהיה יותר מן השרוי בלא אשה.

פעם נתלויתי למו''ר הג''ר אהרן שכטר בהיותו אצל הגרש''ז אויערבאך, ובתו''ד אמר שכאשר באים לדור בירושלים נוהגים לברך שיהיה לו 'א גוטע יישוב', ובמה פירושו? כי בירושלים ישנן הרבה קושיות ומאחלים לו שתתיישבנה לו. והיינו שישב ב'מושב טוב'.

אחד מרה''י התבקש לקבל לישיבה בחור שלדעתו לא היה ראווי מספיק ללמוד בישיבה''ק ואמר 'זאת איננה הישיבה שלי, לא אירשה לבני אחרי, קיבלתי אותה מהר''י שלפני, ומחויב אני למוסרה לר''י שאחרי כפי שקיבלתיה, ואם אקבל אותו בחור היני מועל בתפקידי'. כך עומדים חכמי המסורה בשרשרת מסירת התורה.

וכעי''ז מסופר מזקני הגר''א יפהן שכשבני ביתו אומרו הלשון 'הישיבה שלנו', התלמידים שלנו', היה מגיב 'הם אינם שלנו, אנו שלהם'...

שמעתי ממו''ר הגר''י הוטנר דביאר דבלשה''ק יש הבדל בין מילת 'דד' ל'שד', דדד נקרא כשהוא ריק ושד כשהוא מלא, וביאר דהאות ד' היא מבטאת דלות, ולכך כשזה ריק נקרא דד, אבל כשזה מלא נקרא שד, דהאות ש' מבטאת שפע, וסימן לדבר שבש''ס לשון גוזמא הוא בג' מאות (עי' רש''י חולין צב:) דהוא גי' של ש', דריבוי הוא המספר ג' מאות. והאות ד' שבמילת שד, הוא כמו שמבואר בחוה''ל, שמחסדי הבורא הוא שהחלב יוצא רק בצמצום וטיפין טיפין, דאם היה יוצא בשפא גדול התינוק היה נחנק, וא''כ הוא שפע שיצא דרך דלות.

אמר מו''ר הגר''י הוטנר בשם אחד האדמור''ים, עה''פ ויחן שם ישראל נגד ההר, דלא בא לומר רק שהיו עם הפנים אל ההר, אלא אף היו עם הגב לעולם, שפנו מהעולם, ואומרים שכל העולם אינו בשבילם, דהם הולככים לקבל את חיותם לא מהעולם אלא מהתורה שקדמה לעולם.

וזו תשובת המתמיהים מדוע להוציא בחור מהישיבה כשרק אינו מקבל תוכחה, שמי שאינו מקבל תוכחה אין זה מקומו. והגר''י רודרמן מסר שבתקופתו בישיבה לא הוציא האלטר אף בחור מלבד א' לא התשחוה ב'ואנחנו כורעים'. ופירשו מ''ט נשתנה אותו בחור כ''כ לגריעותא, שבהיותו מחוסר הכנעה, אין תקוה להיותו מקבל את השפעת הישיבה.

[השעיר החיי]

ואתרום אף אני הק' חלקי, ממה שמצאתי בגנזי

שמעתי ממו''ר הגר''י הוטנר דביאר דבלשה''ק יש הבדל בין מילת 'דד' ל'שד', דדד נקרא כשהוא ריק ושד כשהוא מלא, וביאר דהאות ד' היא מבטאת דלות, ולכך כשזה ריק נקרא דד, אבל כשזה מלא נקרא שד, דהאות ש' מבטאת שפע, וסימן לדבר שבש''ס לשון גוזמא הוא בג' מאות (עי' רש''י חולין צב:) דהוא גי' של ש', דריבוי הוא המספר ג' מאות. והאות ד' שבמילת שד, הוא כמו שמבואר בחוה''ל, שמחסדי הבורא הוא שהחלב יוצא רק בצמצום וטיפין טיפין, דאם היה יוצא בשפא גדול התינוק היה נחנק, וא''כ הוא שפע שיצא דרך דלות.

דַּדֶּיהָ יְרַוֻּךָ בְכָל עֵת??

[השעיר החיי]

ואתרום אף אני הק' חלקי, ממה שמצאתי בגנזי אוצרותי. כמעט שעברתי עליהם.

וכמו שרואים בחוש בישיה''ק שבחורים ששואלים שאלות באמונה הם מבני ועד שני או שלישי ובועד רביעי כבר לא שואלים ע''ז. משום שג' שנים אוחזים ב'יתברר', אך בשנה הרביעית כבר קונים את מעלת ה'יתאמת' – ומתוך הסוגיות חשיבם הם את ה'אנכי ה' אלוקיך', ומעצמם לומדים אמונה.

ומעשה היה בסבא מסלבודה, שתלמידיו ראו אותו מלהיב אדם זקן לאהבת התורה, ושאלו אותו, מה ראה לדבר עמו על כן, וכי יש לו ממון או בנים, אמר להם, לא, אבל רציתי שלפחות ימות עם אהבת התורה, שהיא טעם החיים האמתיים.

בנוברהדוק היו מפרשים את דברי חז''ל על הפסוק וירא ישראל את מצרים מת על שפת הים, ופירשו שלא יאמרו כשם שאנו עולים בצד זה כך הם עולים בצד אחר, ולכאורה מאי נפקותא בזה, דהא ישועת ה' תהיה תמיד, אלא מבואר דההכרה, צריכה להיות לא רק שהתורה היא חיים, אלא להכיר שאין חיים מלבד חיי התורה, ולכן בעינן לרואת שהם לא עולים מצד זה, והיינו שהם מתים ואבדים (מפי זקני הגרי''ל נקריץ).

מסופר על הגרמ''ש שפירא ששאלו אחד מדוע אין לו ווקמן, וענה לו שמי שיש לו ווקמן בתוכו אינו צריך להביא ווקמן מבחוץ [וכמו שאמר רה''י הגר''י סרנא לרה''ר הצבאי שכל יום שהוא בצבא הוא שוכח עוד דף גמרא].

שמעתי מזקני שר' ירוחם אמר לו על אחד מגדולי תלמידיו שהגיע עם קרניים והוא ניסר אותם.

איתא בגמ' בחולין צא. המהלך לימין רבו הרי זה בור, ובפשטות הוא בור משום שלא מכבדו, ומו''ר הגר''י הוטנר אמר שהכוונה שמחפש את ה'ימין מקרבת', ולכן הוא בור, שאינו חפץ לקבל את התוכחה, ואמר שאצל האלטער תמיד היו מבקשים את הביקורת והתוכחה.

וכידוע העובדה שביאו להגר''י לוינשטיין מכשיר ולצידו הוראות ואמר שמכאן הוכחה שיש בורה לעולם שכל בריאה יש לה את ההוראות שלה.

ידועה האימרה בשמע של האלטער שהטעם שהיה מי שאמר שהאדם נברא מן הקוף הוא מפני שלא ראה את הגרי''ס [מו''ר הגר''י הוטנר היה שונה בלשון קצרה: וכי ראה אי פעם 'אדם'].

מנחות סה. חוץ מזקן אחד שהיה מפטפט כנגדו ואמר משה רבינו אוהב ישראל היה – ומו''ר הגר''י דייויד אמר מכאן, שאף האפיקורסים הראשונים דברי על אהבת ישראל...

ושמעתי ששאלו את ר' ברוך בער על ב' בחורים מי מהם יותר טוב, ואמר דכל בחור בישיבה הוא דף גמ', ואיך אפשר לומר על דף אחד שהוא יותר טוב מהשני. ויש להוסיף עפי''ז, דכשם שצריך ללמוד את כל הדפים, כן צריך ללמוד כל בחור ובחור.

וכידוע שר' ברוך בער לא נקב בשמות הבחורים, אלא היה קורא להם עפ''י החידושים שחידשו בתורה, פלוני בעל סברא זו ואלמוני בעל קושיא זו וכדו'.
וי''ל מקורו בגמ' בב''מ כה. אמר רבי יצחק מגדלאה והוא שעשויין כמגדלין, שמשום כך נקרא מגדלאה [כמש''כ במהר''ץ חיות]. וכן אנו קוראים לת''ח ע''ש ספריהם, והת''ח קוראים ספריהם בשמם, שדבר זה אינו נמצא בעלמא אלא בישראל.

עמו' 376 ומעשה בבנו של אחד מתלמידי הגר''י הוטנר שבא להבחן אצלו, ואחר שסיים לבוחנו שאלו האם הוא יודע מה זה שליח, ואמר לו דע ששליח בעשיית השליחות פועל במקם המשלח והדבר איננו שייך אליו, וכשאומרים לך להגיד למישהו שליחות אתה אינך שייך אליה, ואחריה אינך בדווקא זוכרה, ורק אומרים לך להעביר את הדברים ואח''כ שאלו אם אם מבין ואמר לו שיחזור בפניו על הגדרת השליחות, וכשחזר בפניו אמר לו עכשיו אני עושה אותך שליח לומר לאביך שיש לו ילד טוב

אמר מו''ר הגר''י הוטנר לב' בחורים צעירים מתלמידיו שהיו בני עניים ועסקו קצת בפרנסה מהצד לצורך קיומם שקרא להם וא''ל 'אם אתם לא תצמחו גדולים, כל הגיהונום לא מספיק בשבילכם'. שלכאו' זהו חידוש, שעבור זה 'כל הגיהנום לא מספיק'. אך היסוד הוא שהתפקיד של האדם הוא 'לגדול', ולהוציא מכוחותיו ועד ועוד. ואם אינו ממלא את תפקידו, הרי חסר לו כל היסוד, כל תכלית בריאתו, כל העוה''ב שלו, ואזי 'כל הגיהנום לא מספיק בשבילו'.

זה ודאי כפירה גמורה וממש הפך התורה