מוישי כתב:ב. כפי שמובן לכל הם הזויים לגמרי מבחינה מעשית ואי"צ לפנים.
לא מזמן פתחו כולל שהיה קשור לאגודת קדושת ציון. הם למדו הלכות המקדש הלכה למעשה. לא כמו הרבה חרדים שיכולים ללמוד הלכות הבאת קורבנות למקרה ופתאום בן רגע מקדש ירד מן השמים ויצטרכו לדעת איך מקריבים, אך לעולם אפילו לא יחשבו ללמוד איך אפשר לבנותו בידיים, שהרי אין צורך בכך. וברמה הלכתית גבוהה ולא כמו מכון המקדש. אף שגם שם יש ת"ח מופלגים כמו הרב מתניה אריאל. אלא בכולל למדו מסכת פרה בעיון כדי לדעת איך אפשר להיטהר בשביל להקריב קורבנות. אחרי זה רצו ללמוד עוד כל מיני הלכות מקדש, סנהדרין וכו’. באלול בעזרת ה’ הכולל הולך להמשיך.
כמובן שאין עכשיו אפשרות לבנות ביהמ"ק בדרכי הטבע. כי כל הציבור שבאמת מעוניין לבנותו (ולא משנה מאיזה סיבות הרוב אינו מעוניין) מהווה אחוז זניח מכלל ישראל.
אך אם לא יבררו את ההלכות האלו עכשיו – כשיהיה הזדמנות לבנותו – לא ידעו איך לעשות את זה ולא יעשו כלום. או שיעשו לפי מכון המקדש ויהה שם הרבה ספקות הלכתיים.
אם בפסח הזה משטרה, מדינה, או"ם וערבים בין רגע יסתלקו ויתירו להקריב את קורבן פסח – אז מכל האנשים שעכישו מנבים להקריבו, נמנים על הגדיים – עמעט אף אחד לא יקריב את הפסח כהלכה. רובם בכלל לא ידעו איך להקריה ולא יקריבו, עוד הרבה יקריבו שלא כהלכה, וחלק קטן מסתמא יקריבו שיהיה כשר לפי איזה שיטה שהיא.
אבל אם עכשיו יתחילו (או, ליתר דיוק, ימשיכו) לדון בנושא – יכולים לצאת קונטריס בעד ונגד. ימצאו בעיות, ימצאו פתרונות ומתוך כך תתלבן ההלכה.
ואם לא יתעסקו בהפצה של חשיבות הבניה בידי אדם – אנשים ישארו בדעותיהם הישנות. אך אם ידברו על כך – תהיה ההפצה של הרעיון, האנשים ידעו על הצד השני אף לאו דווקא יסכימו.
כמובן אפשרי שיתעוררו בעיות הלכתיות בלתי פתירות. אך אין אנו רשאים שלא לנסות לדון בנושא.
כך גם אם הנהגת המדינה – אם עכשיו זה לא אפשרי – מי אמר שזה לא יהיה אפשרי עוד 50 שנה? וצריך להתכונן לכך: הלכתית, רעיונית.
מיעוט קטן אבל אידיאולוגי של אנשיםן עם תעמולה שלו יכול אט אט לסחוב את כל הציבור כולו.
מוישי כתב:בן ירושלים כתב:מוישי כתב:רוב הספר מדבר על עניינים קבליים עמוקים מתורת הרמח"ל.
ולא מצאתי בו שום עניין הקשור ליחודיות שיטת זילברמן וכ"ש שלא לעלון קדושת ציון.
ראה דבריו ב"פתח דבר" אפילו מבלי להיכנס לעניני הקבלה וכל זה ממש הבסיס הרעיוני לתפיסתם את דורנו, קבוץ גלויות, פקידה וזכירה, שני משיחים, שלטון הערב רב וכו',
כת"ר מתכוין שאפשר לתפוס כך את דורנו.
אבל אפשר גם אחרת ולא בא מטרת הספר לתפוס את דורנו ועל כן אין בו התיחסות אליו.
דבר נוסף, על הספר אין חולק כי מביא דברים מוסמכים וללא פרשנות הנתונה למחלוקת.
תלמידי הגר"א וודאי אחזו שכבר התחיל תהליך הגאולה.
עיין למשל ספרו של אריה מורגנשטרן "משיחיות ויישוב ארץ-ישראל: במחצית הראשונה של המאה הי"ט", ירושלים, הוצאת יד בן צבי, תשמ"ה.
ספר מאוד מעניין ומומלץ קראתיו בשקיקה.
יש לו גם ספר יותר חדש ומעודכן "השיבה לירושלים: חידוש היישוב היהודי בארץ ישראל בראשית המאה התשע-עשרה, ירושלים: הוצאת שלם, תשס"ז" וכן "גאולה בדרך הטבע: תלמידי הגר"א בארץ-ישראל 1800-1840, ירושלים, תשנ"ז". אני קראתי רק את הספר הראשון.
כמובן, אתה יכול לטעון שכמו שהיו הרבה קיצים שעברו: הקץ של רס"ג, הרמב"ם וכו' וכו' מאמוראים ועד אחרונים. ולמה דווקא זה של תלמידי הגר"א יצליח.
וגם נאמנים עלי דברי רבינו הגדול רמב"ם הלכות מלכים פי"ב ה"ב:
וכל אלו הדברים וכיוצא בהן לא ידע אדם איך יהיו עד שיהיו, שדברים סתומין הן אצל הנביאים, גם החכמים אין להם קבלה בדברים אלו, אלא לפי הכרע הפסוקים, ולפיכך יש להם מחלוקת בדברים אלו, ועל כל פנים אין סדור הויית דברים אלו ולא דקדוקיהן עיקר בדת, ולעולם לא יתעסק אדם בדברי ההגדות, ולא יאריך במדרשות האמורים בענינים אלו וכיוצא בהן, ולא ישימם עיקר, שאין מביאין לא לידי יראה ולא לידי אהבה, וכן לא יחשב הקצין, אמרו חכמים תפח רוחם של מחשבי הקצים, אלא יחכה ויאמין בכלל הדבר כמו שבארנו.
ומה גם שהיו הרבה שסברו שמשיח צריך לבוא בשנת הת"ר ולא בא, אף שחל מפנה ביישוב הארץ.
על כל פנים, מצב שלנו הוא מוזר: אין לא גלות ולא עם ישראל. אין גלות - כל מי שרוצה לעלות רשאי, אף שלא כולם עושים כך, כמו שגם בבית שני לא כולם עלו.
יש אוטונומיה מדינית, אך אין בית המקדש: המצב הפוך מזה שבבית שני.
ואין עם ישראל, כי כל מהותו זה קבלת מלכות ה', ועם ישראל חילוני אינו שונה מעם צרפתי או אנגלי.
מצד שני, יהודים חילוניים בחול מתבוללים תוך דורות ספורים.
ובארץ הם נשמרים, כי נשאר להם קנקן ריק מיהדות, אך כלי רק תמיד אפשר למלאות, אך הנוזל ללא כלי נשפך והולך לעיבוד.
על כל פנים, אפשר לראות פה הזדמנויות פתוחות וסימנים מן השמים. כמובן, שאין צריך לדחוק את הקץ. כי:
תלמוד בבלי מסכת מגילה דף לא עמוד ב
תניא, רבי שמעון בן אלעזר אומר: אם יאמרו לך זקנים: סתור! וילדים: בנה! - סתור ואל תבנה, מפני שסתירת זקנים - בנין, ובנין נערים - סתירה, וסימן לדבר: רחבעם בן שלמה.
וכל הדוחק את השעה - שעה דוחקתו, וכל הנדחה מפני השעה - שעה נדחת מפניו.