הודעהעל ידי מעט דבש » ג' אוגוסט 23, 2016 11:20 pm
המתג בתנ"ך לא בא לציין את מקום ההטעמה, אלא רק העמדה מסויימת, משנית להטעמה. ולכן אין בתנ"ך מתג במילים בנות הברה אחת.
הנידון כאן ככל הנראה, הוא על המתגים שהורגלו להניח בסידורים כדי לסמן את מקום ההטעמה, אם היא מלעיל או מלרע (ודוגמת המתג שבא לסמן סוף פסוק, שאינו משמש כמתג רגיל, אלא כטעם 'סוף פסוק', ואחד מתפקידיו הוא גם לסמן את מקום ההטעמה).
ואמנם כיום בסידורים בדרך כלל מניחים מתגים אלו רק במילים שהם מלעיל, וממילא יודע הקורא שמילה שאין בה מתג הרי היא מלרע.
אבל בסידור רבי שבתי סופר, בכל מקום שאין טעמי המקרא (המסמנים את מקום ההטעמה), הניח מתג כדי לסמן את מקום ההטעמה (כמו שכתב בהקדמה כללית פ"א סעיף ו), ועשה כן בכל מילה, בין היא מלעיל ובין היא מלרע, וכיון שציין בכל מילה, עשה כן גם במילים בנות הברה אחת, למרות שבאמת אין צורך בהם (אמנם אפשר שבא לציין שאין המילה מוקפת למילה שלפניה או שלאחריה).
--------
ויצויין, שבדורנו בסידור וילנא גם הם נהגו כמותו להניח מתג בכל מילה בין היא מלעיל ובין היא מלרע, אבל במילים בנות הברה אחת לא הניחו.
נערך לאחרונה על ידי
מעט דבש ב א' אוגוסט 28, 2016 3:57 pm, נערך פעם 1 בסך הכל.