אשכול - שאלות פשוטות

[אליהו בן עמרם]

ומענין לענין - ברוך שם כבוד מלכותו לעולם וועד:
נסתפקתי במקרה שבעל קורא איתקיל מלולי והזכיר שם שמים בקריאתו באופן שצריך לחזור, ואז יצא שם שמים לבטלה, לדוגמא: שהגה את שם השם באופן שספק אם זה נקרא שם השם ויוצאים בקריאתו, ולכן צריך לחזור, האם יאמר בשקט ברוך שם כבוד מלכותו כדי לתקן מעשהו, או לא.
והשאלה היא בייחוד כיון שמצינו במי שברך בטעות איזה ברכה ואוחז בברכות קר"ש שמותר לו לומר ברוך שם כבוד כדי לתקן מעשהו, וזה כנראה לא חשיב הפסק.
זאת שאלה ראשונה.
והשאלה השניה: אם נימא שהבעל קורא צריך לומר ברוך שם, אולי יאמר בקול כדי לתקן את ה"שומע כעונה" גם של הציבור?
אשמח לתשובות הת"ח הנכבדים שיאירו עיני בתורתם

[עזריאל ברגר]

כמדומני דעת הריף בסוגיא ברכות י"ב בנקט כסא דשכרא היא שפשוט לו שאם טעה במה שבידו בעת שהזכיר את השם ובסוף הברכה שם לב שבידו שכרא וברך שהכל שבוודאי יצא, וכל הספק של הגמרא הוא במקרה שסיים בפיו על פי טעותו במחשבתו ורק רוצה לתקן בתוך כדי דיבור. וגם בזה מכריע השו"ע סימן רט סעיף א ושם במשנ"ב שיצא בדיעבד משום סב"ל.
העולה לן לכאורה הוא שלדעת הריף כאשר גומר בפיו את הברכה הראויה אין בכך כל בעיה, והטעם הוא לכאורה שיכול לתקן את מחשבתו הראשונה באמירתו באחרונה, ולכן אם טעה גם באמירה שהמשיך בטעותו גם באחרונה, יש ספק אולי לא יכול לתקן מחשבתו הראשונה בתיקון של תוך כדי דיבור.
ואם כנים הדברים שיכול לתקן את מחשבתו הראשונה באמירתו באחרונה לפי דעת הריף שנפסקה בשו"ע כדאי מאד לגמור ברכה הנדרשת לו בפיו, כי באופן זה יתקן גם את מה שחשב בטעות בעת אזכרת השם. ולא בדיעבד.
ואגב בקצרה לענין ברכה המחויבת כברכת השחר, לא מהני גם תיקון תוך כדי דיבור, כאשר לא מרוויח מזה. עיי"ש בסימן מ"ו במשנ"ב ס"ק כ.

ומה שכל כך פשוט למר שמזכיר ש"ש בטעות שזה לא כ"כ נורא, האם לזה יש ראיה?
מה שאולי אפשר לומר זה שעל ידי ברוך שם כבוד מלכותו מתקן את הברכה לבטלה, וזה אולי משמע ברמב"ם הל שבועות פי"ב הל י"א שסיים ואמר "כדי שלא יזכר לבטלה". אבל באמת שליבי עדיין מגמגם בזה, האם הרמב"ם מתכוון שמבטל לגמרי את האיסור של ברכה לבטלה או שרק מצמצם את הבזיון לשם השם אך לא מבטל אותו לגמרי.
ובכל מקרה, האם נאמר שאפשר לכתחילה לומר טופס ברכה ובסוף לסיים בברוך שם כבוד מלכותו. זה הרי לא נראה ולא מסתבר, וא"כ מאי שנא בדיעבד? ורק אם נימא שהוא לא מבטל לגמרי את הברכה לבטלה אלא רק מקטין את הביזוי, אז אפשר להבין שישתמש בזה בלית ברירה כאשר כבר ברך אבל וודאי לא לכתחילה.

לא אמרתי שלהזכיר ש"ש לבטלה זה לא כ"כ נורא, אמרתי שלא מסתבר שמי שאכל שום וריחו נודף וכו', כי למה צריכה הברכה ההיא כמו ברכת השחר להפסיד מכך שהוציא ש"ש לבטלה, ובקשר לברכה ההיא אחרי כל הידע שפרש לנו מר, אכתי לא נראה שהוא לכתחילה רק בדיעבד, ואם כן הדרנא לכך שאין ברכת השחר שלך צריכה לסבול את טעויות העבר שלך.

ובפרט שזה דיעבד לדעה אחת, ולדעות אחרות (כמדומני רש"י שם ורמב"ם) - אפילו בדיעבד לא יצא י"ח.

[אליהו בן עמרם]

הסתפקתי:
לדברי הבה"ל בהלכות ציצית כמדומני בסימן ח' יש פתרון למי שמברך על דבר מסוים ואח"כ יתעורר לו ספק אם ברכה זו מהני לדבר נוסף (שם מדבר בעניין טלית שפשט אותה), והוא שיכוון לפטור רק את הדבר הראשון (ובטלית - עד שיפשטנה) וכך ינצל מחשש ברכה שאינה צריכה על הדבר השני.
על פי זה, מה יהיה הדין אם ברך על מזון מסוים, ויכול להיות שיביאו לו מזון נוסף אח"כ שיש ספק אם הברכה הראשונה פוטרת אותו, ויכול להיות שיביאו לו מזון שבוודאי ברכה ראשונה פוטרת אותו, האם יוכל לעשות תנאי כזה: אם יביאו לי מזון עם ספק פטור - הריני מכוון בברכתי הראשונה רק על המזון הראשון עד גמר אכילתו, ואם יביאו לפני מזון שבוודאי אפשר לפטור בברכה הראשונה אז אני מכוון לפטור גם אותו בברכתי הראשונה ולא להחיל את הברכה רק עד שאגמור את המזון הראשון.
האם שייך בכלל תנאי כזה? או שהוא חייב להחליט האם מברך עכשיו רק עד גמר אכילתו הראשונה, כיון שלא שייך להתנות ב"כוונה" זו.

אשמח לסברא טובה עם מקורות.

[פרי יהושע]

הסתפקתי:
לדברי הבה"ל בהלכות ציצית כמדומני בסימן ח' יש פתרון למי שמברך על דבר מסוים ואח"כ יתעורר לו ספק אם ברכה זו מהני לדבר נוסף (שם מדבר בעניין טלית שפשט אותה), והוא שיכוון לפטור רק את הדבר הראשון (ובטלית - עד שיפשטנה) וכך ינצל מחשש ברכה שאינה צריכה על הדבר השני.
על פי זה, מה יהיה הדין אם ברך על מזון מסוים, ויכול להיות שיביאו לו מזון נוסף אח"כ שיש ספק אם הברכה הראשונה פוטרת אותו, ויכול להיות שיביאו לו מזון שבוודאי ברכה ראשונה פוטרת אותו, האם יוכל לעשות תנאי כזה: אם יביאו לי מזון עם ספק פטור - הריני מכוון בברכתי הראשונה רק על המזון הראשון עד גמר אכילתו, ואם יביאו לפני מזון שבוודאי אפשר לפטור בברכה הראשונה אז אני מכוון לפטור גם אותו בברכתי הראשונה ולא להחיל את הברכה רק עד שאגמור את המזון הראשון.
האם שייך בכלל תנאי כזה? או שהוא חייב להחליט האם מברך עכשיו רק עד גמר אכילתו הראשונה, כיון שלא שייך להתנות ב"כוונה" זו.

אשמח לסברא טובה עם מקורות.

מסברא מועיל תנאי כמו תמיד במצוות [עפ"י המג"א בה' ספה"ע].

וראיתי כעת בעניין כזה שהק' הגר"א גניחובסקי זלה"ה על הפוסקים שאומרים שאם יש לפניו ב' מיני פירות אחד ודאי עץ ואחד ספק אדמה, יקדים לברך על האדמה קודם, שאם יברך עץ קודם שמא פטר את הספק אדמה, והוא הק' דאף כעת יוצא שאינו יכול לברך על העץ מפני שפטרו באדמה כמו לעולם כשיש לפניו ב' פירות שברכתם על העץ וברך על אחד מהן אדמה ונשאר בצ"ע. ואני מוסיף שאם נימא שיתנה שאינו מכוון אם כן בלאו הכי יתנה ועל כרחך שלא ניחא ליה בתנאי זה ואם כן אף הכא לא יוכל לברך שמא פטר. אולם במקרה כזה י"ל שחשיב כמוכחא מילתא שלא התכוון לפטור באדמה את העץ, מדלא בירך קודם על העץ [לצאת הבה"ג], ועל כרחך עשה כן בשביל שלא ייצא באדמה על העץ הוודאי ויל"ע.

[אליהו בן עמרם]

הסתפקתי:
לדברי הבה"ל בהלכות ציצית כמדומני בסימן ח' יש פתרון למי שמברך על דבר מסוים ואח"כ יתעורר לו ספק אם ברכה זו מהני לדבר נוסף (שם מדבר בעניין טלית שפשט אותה), והוא שיכוון לפטור רק את הדבר הראשון (ובטלית - עד שיפשטנה) וכך ינצל מחשש ברכה שאינה צריכה על הדבר השני.
על פי זה, מה יהיה הדין אם ברך על מזון מסוים, ויכול להיות שיביאו לו מזון נוסף אח"כ שיש ספק אם הברכה הראשונה פוטרת אותו, ויכול להיות שיביאו לו מזון שבוודאי ברכה ראשונה פוטרת אותו, האם יוכל לעשות תנאי כזה: אם יביאו לי מזון עם ספק פטור - הריני מכוון בברכתי הראשונה רק על המזון הראשון עד גמר אכילתו, ואם יביאו לפני מזון שבוודאי אפשר לפטור בברכה הראשונה אז אני מכוון לפטור גם אותו בברכתי הראשונה ולא להחיל את הברכה רק עד שאגמור את המזון הראשון.
האם שייך בכלל תנאי כזה? או שהוא חייב להחליט האם מברך עכשיו רק עד גמר אכילתו הראשונה, כיון שלא שייך להתנות ב"כוונה" זו.

אשמח לסברא טובה עם מקורות.

אבהיר את כוונתי:
לענ"ד בדברי הבאה"ל שם יש שתי סיבות להתחייב שוב בברכה על לבישת הטלית מחדש כשיצא מבית המרחץ:
א. הואיל שכיוון לפטור בברכה עד שיפשטנה ותו לא.
ב. הואיל וכך כיוון, הרי שממילא יש היסח הדעת בזמן שעובר עד שיתלבש בט"ק מחדש.

אם כנים הדברים, אפשר להבין שאדם יכול להתנות בכוונתו לפטור, וכפי שכתבתם.
אבל עניינו של היסח הדעת, זה כבר קשה יותר לתלות בתנאי, שכן זהו עניין מציאותי: הסחת דעתך או לא.
וא"כ איך אפשר לתלות זה בתנאי?

[עושה חדשות]

אשכול לשאלות פשוטות למי שאין את פנאי/חשק/כח לטרוח, לעיין לחפש ולמצוא את הדין בהלכה ו/או באוצר.
*כל מי שיש לו שאלה מוזמן לכותבה ולהעלותה לכאן.
ולעונים ולמשיבים תהא ברכה ממרומים.

גבר עלי כעת יסו"ד העפ"ר, אפנה לעזרתכם.
-ראיתי נוהגים להתחיל קדיש תתקבל במעריב, או חזרת הש"ץ בשחרית ומנחה, כאשר יש תשעה שסיימו שמו"ע. לא מסתפקים בפחות, ולא מחכים ליותר. האם כך הוא הדין?
-המתפלל בקביעות נוסח אשכנז, וכעת הוא בביהכנ"ס של נוסח ספרד, או להיפך. אומר עם הציבור כנוסחתם או כנוסחתו?
-ביהכנ"ס שאינו מכוון כלפי ירושלים כראוי, האם מותר וראוי להטות לצד המדוייק יותר, ולא כשאר המתפללים, או שזה נקרא 'להתגודד'?

תודה רבה.

[ביליצר]

כך הדין ובקדיש תתקבל אפשר בפחות ,ואולי כונתך לשאול אם ראוי לחכות לרוב הציבור ??
לגבי קדושה עיין משיב דבר ח"א סימן יז דקדושה דהוי בקול רם אסור לשנות מן המקום מפני לא תתגודדו
לגבי לשנות כיוון לענ"ד אם מתפלל שם באופן קבוע יש בו משום יוהרא וקצת פורש מן הציבור ,משום לא תתגודדו אינני יודע

[אליהו בן עמרם]

אשכול לשאלות פשוטות למי שאין את פנאי/חשק/כח לטרוח, לעיין לחפש ולמצוא את הדין בהלכה ו/או באוצר.
*כל מי שיש לו שאלה מוזמן לכותבה ולהעלותה לכאן.
ולעונים ולמשיבים תהא ברכה ממרומים.

גבר עלי כעת יסו"ד העפ"ר, אפנה לעזרתכם.
-ראיתי נוהגים להתחיל קדיש תתקבל במעריב, או חזרת הש"ץ בשחרית ומנחה, כאשר יש תשעה שסיימו שמו"ע. לא מסתפקים בפחות, ולא מחכים ליותר. האם כך הוא הדין?
-המתפלל בקביעות נוסח אשכנז, וכעת הוא בביהכנ"ס של נוסח ספרד, או להיפך. אומר עם הציבור כנוסחתם או כנוסחתו?
-ביהכנ"ס שאינו מכוון כלפי ירושלים כראוי, האם מותר וראוי להטות לצד המדוייק יותר, ולא כשאר המתפללים, או שזה נקרא 'להתגודד'?

תודה רבה.

הספרים לא לפני, ולכן במחילה אשתמש בזכרוני:
לשאלה השניה: למיטב זכרוני הגר"מ פינשטיין זצ"ל כתב בתשובה שאין בזה "לא תגודדו" אלא "אל תשנה מפני המחלוקת". ומקובל מפי פוסקים, כמדומני הגרשז"א זצ"ל ועוד, להבחין בן מה שנאמר בקול רם, שצריך לנהוג כמנהג בית הכנסת (וק"ו אם משמש כש"ץ), ואת הנאמר בלחש כשמו"ע, יכול להשאר במנהגו.
ואולם, אם ב"אל תשנה מפני המחלוקת" עסקינן, אעיר את שהסתפקתי בזה, במקרה שמדובר על בית כנסת שאין בו מנהג מסוים (כגון ב"שטיבלעך" של איצקוביץ או "בית ישראל"), אז בפשטות כל אחד יכול להשאר במנהגו, אך מה יהיה הדין אם רוב הציבור בנוסח שונה ממנו, האם צריך להתחשב בזה? לענ"ד לא. והרוצה לחלוק יבוא ויחלוק.
ועוד הסתפקתי, גם בבית הכנסת של נוסח ספרד, שיש בו סידורים גם של נוסח אשכנז, האם ניתן להוכיח מזה, שאינם מקפידים על מי שירצה להשאר בנוסח שלו, וממילא לא תהיה מחלוקת, ואז גם יהיה מותר.
לשאלה השלישית:
יש שאלה נוספת, האם מותר לו להטות את עצמו לכיוון ירושלים אך בניגוד לכיוון ארון הקודש? לפי מיטב זכרוני ניתן לדקדק מלשון המשנה ברורה, שזה מהווה בעיה נוספת, ולכן המדקדקים משתדלים לענ"ד להטות עצמם שלא בניגוד לארון קודש, אלא בשילוב כלשהו, גם אליו וגם לכיוון ירושלים.
ולעצם הענין, אענה בשאלה: אם רוב הציבור לא מדקדק לקרוא קריאת שמע כנדרש, כל מילה בדקדוק וכו' וכו', או בשאר התפילה שהציבור "מניח את הנע" ו"מניע את הנח", או שהוא מחבר את ה"נפרדים" ומפריד את ה"מחוברים", האם גם אז נאמר למי שמדקדק שלא ידקדק, כי זה "מפריע" למי שאינו מדקדק...
לענ"ד התשובה לזה אחת: דקדק אתה כנדרש, וילמדו ממך אחרים...והכל רק באופן של "דרכיה דרכי נועם וגו'"..
כי בדקדוק בהלכה לא נאמר "לא תגודדו" או "אל תשנה מפני המחלוקת".

[בברכה המשולשת]

המתפלל בקביעות נוסח אשכנז, וכעת הוא בביהכנ"ס של נוסח ספרד, או להיפך. אומר עם הציבור כנוסחתם או כנוסחתו?

יעויין במקראי קדש (לרה"ג משה הררי), הלכות ר"ה (יש באוצר), פרק א שהאריך להביא בזה מדברי הפוסקים שיש 3 שיטות בכל כה"ג

[מיכאל1]

אשכול לשאלות פשוטות למי שאין את פנאי/חשק/כח לטרוח, לעיין לחפש ולמצוא את הדין בהלכה ו/או באוצר.
*כל מי שיש לו שאלה מוזמן לכותבה ולהעלותה לכאן.
ולעונים ולמשיבים תהא ברכה ממרומים.

גבר עלי כעת יסו"ד העפ"ר, אפנה לעזרתכם.
-ראיתי נוהגים להתחיל קדיש תתקבל במעריב, או חזרת הש"ץ בשחרית ומנחה, כאשר יש תשעה שסיימו שמו"ע. לא מסתפקים בפחות, ולא מחכים ליותר. האם כך הוא הדין?
-המתפלל בקביעות נוסח אשכנז, וכעת הוא בביהכנ"ס של נוסח ספרד, או להיפך. אומר עם הציבור כנוסחתם או כנוסחתו?
-ביהכנ"ס שאינו מכוון כלפי ירושלים כראוי, האם מותר וראוי להטות לצד המדוייק יותר, ולא כשאר המתפללים, או שזה נקרא 'להתגודד'?

תודה רבה.

לשאלה הראשונה - עי' בספר שירת מרים עמוד עמוד תקמ ואילך
[בשולי הדברים יש להוסיף שהיה ויכוח, כמדומה שלא נדפס בין הגר"מ פטרפרוינד לגר"י שוב האם נח לציבור להתחיל בעשרה מיד או לחכות לרוב הציבור, וצריך לומר שתלוי במקומות...]
לשאלה השניה ע"ש עמוד תקכז

הספר ניתן להורדה גם כאן בפורום, ומחברו הגר"מ הלוי פטרפרוינד ישמח לכל הערה ותוספת.

[לבי במערב]

ראשית, יש"כ לפותח האשכול. אודה למנהלים הנכבדים שליט"א אם יעשו טוב וחסד וינעצוהו, למען יראהו כל החפץ וזקוק לו.
ב"מודעה רבה אודות שמיעת קריאת התורה כדינה" (מכ"ק אדמו"ר מהורש"ב נ"ע דליובאוויטש), איתא בזה"ל: " . . נראה דעת המחבר דוקא למי שקודם שנפתח הס"ת מחזיר פניו ומתחיל לקרות קודם שנפתח ס"ת לזה מותר, אבל לאחר שנפתח הס"ת אסור אפי' למי שתורתו אומנתו . . וג"ז למי שחשקה נפשו בתורה לחזור על לימודו ויש עשרה זולתו שאזניהם קשובות לקול קריאת התורה, עמ"ש בשלה"ק סי' ט' במסקה"ש ס"ק ג' בשם הש"א".
מהו המ"מ שבסוף (שורת הר"ת שהדגשתי)?
יש"כ מראש ותודה גדולה לכל העונים ומגיבים.

[מה שנכון נכון]

עמ"ש בשלה"ק סי' ט' במסקה"ש ס"ק ג' בשם הש"א".
מהו המ"מ שבסוף (שורת הר"ת שהדגשתי)?
יש"כ מראש ותודה גדולה לכל העונים ומגיבים.

בשלחן הקריאה, במסגרת השלחן (כצ"ל), בשם השערי אפרים.

[לבי במערב]

עמ"ש בשלה"ק סי' ט' במסקה"ש ס"ק ג' בשם הש"א".
מהו המ"מ שבסוף (שורת הר"ת שהדגשתי)?
יש"כ מראש ותודה גדולה לכל העונים ומגיבים.

בשלחן הקריאה, במסגרת השלחן (כצ"ל), בשם השערי אפרים.

יש"כ גדול מאד.

[עושה חדשות]

בת' שבות יעקב (ח"ג סי' ע"ז) אשה לא תטבול כשאין בעלה בעיר משום חשש דיבוק רוח, ואם טבלה בדיעבד תניח אצלה תינוק או תניח סכין תחת הכר עיי"ש. ועיין מנחת יצחק שכתב דהה"ד כשבעלה בעיר.

השבות יעקב לא ממציא את הסגולה הזו של הנחת סכין תחת הכר, אלא מביא שכך נוהגים.
היכן זה מוזכר לפניו, ומה מקור הדבר.

[יאיר]

אני שואל כאן (לא קראתי את כל האשכול הנוגע בנושא):

האם השעון של חברת המים 'שעון גלאט' שעון שלא מעביר את הנתונים בשבת, באמת פותר את הבעיה או שיש בעיה עם השעון הראשי של הבנין? אבקש תשובה רק ממי שבקי בזה בפרטי המציאות ובהלכה.

[יאיר]

אני שואל כאן (לא קראתי את כל האשכול הנוגע בנושא):

האם השעון של חברת המים 'שעון גלאט' שעון שלא מעביר את הנתונים בשבת, באמת פותר את הבעיה או שיש בעיה עם השעון הראשי של הבנין (שבו לא מותקן שעון גלאט)? אבקש תשובה רק ממי שבקי בזה בפרטי המציאות ובהלכה.

אף אחד לא יודע?

[כדכד]

מישהו טען באזני כן ואמרתי שלא שמעתי על כך. יש מישהו ששמע משהו בנושא?

[ביקורת תהיה]

כתב רמ"א בהלכות קריאת ס"ת: וְאֵין מְסַלְּקִין הָרִאשׁוֹנָה עַד שֶׁכְּבָר הִנִּיחוּ הַשְּׁנִיָּה עַל הַשֻּׁלְחָן, שֶׁלֹּא יַסִּיחוּ דַּעְתָּן מִן הַמִּצְוֹת.
ונשאלת השאלה: כשמניחין הספר השני על השלחן – לימינו של הספר הראשון מניחין אותו או לשמאלו? ושמא כל אפין שוין?

[יאיר]

.

[בקרו טלה]

בפסקי תשובות סי' קמז מציין

שו"ת משנה הלכות חלק יג סימן כב
ובדבר שאלתו עוד כשמוציאין ב' ספרי תורה וגומרין הקריאה בראשון על איזה צד מניחין הס"ת השניה קודם שאומרין קדיש ומסלקין הראשונה.

הנה המנהג בזה להניח הס"ת השניה על יד הבעל קורא והמקור לזה עיין רמ"א סוף סי' קמ"ז ביום שיש בו ב' ספרים אין מסלקין הס"ת הא' עד שיניחו ס"ת הב' על השלחן וקצת ראיה הביאו מפסחים פ"ח מקבל את המלא ומחזיר את הריקן כלומר אותו שכבר קרא בה מקבל קודם המלא אותה שרוצה לקרות בה ועיין מג"א שיניח ס"ת הב' על השלחן קודם הקדיש כדי שיאמר הקדיש על שתיהן, וכיון דקיי"ל דאין מעבירין על המצות ממילא צריך להניח הס"ת שיקרא בה מפטיר על יד הבע"ק והראשונה חוצה לה דאם יניח של מפטיר חוצה ואחר הקדיש יקחו אותה יראה כהעברה על המצות עיין מהר"י טורנא דאם פגע בס"ת ראשונה אין להוציא שניה משום דאין מעבירין על המצות ועכ"פ כיון שמביאין לפני הבעל קורא שהוא החזן לקרות בתורה זו מניחין אותה לפניו וע"כ שהוא לפנים מן הראשונה כלומר לצד החזן.

[עושה חדשות]

האם יש איסור רובע ונרבע בדגים ושרצים או רק בבהמה חיה ועוף.

ראיתי בחזו"א יו"ד סי' ריד שכתב "כיון דאיסור הרבעה אינו בכל בעה"ח אלא במינים מיוחדים".

רמב"ם איסורי ביאה א טז כותב בהמה חיה ועוף, ובחינוך רי הזכיר בהמה וחיה. ועי' במנחת חינוך שם שדן לענין עוף ודג.
מנחת חינוך מצוה רי
(א) שלא כו' ובכלל בהמה חי' ג"כ כו'. כ"ה בר"מ ועוד מבוא' שם בפ"א דגם עוף בכלל וכ' הה"מ דיליף זה מסוגיא דב"ק דהרבה דברים דומים לזה דגם עוף בכלל וע"ש בסוגיא דנ"ד ע"ב דצל"ע היטב דנראה דלענין כמה דברים צריך לרבות עוף ע"ש וגם נראה שם מסוגיא דלשום דבר אין חית הים בכלל לא לענין שבת ולא לשאר דברים רק לענין כלאים דהיא אבעיא שם בש"ס ומפשט דשייך כלאים כיון דכתיב למינהו עש"ה בסוגי' ונראה דגם כאן א"ח על חית הים ע"ש בתוס' וע' זבחים פ"ה ע"ב נראה ג"כ דבעוף שייך נרבע וע"ש:

כעת ראיתי עוד -
ערוך השולחן אבן העזר סימן כד; ודע דבבהמות וחיות שייך רובע ונרבע אבל בעופות ליכא אלא נרבע ורובע ליכא בעופות [רש"י חולין כ"ג א] ובדגים נראה דלא שייך כלל הרבעה עם אדם ועוד דבכללא דבהמה לא נכללו רק מינים דיבשה [תוס' ב"ק נ"ה. ד"ה אתיא וע"ש בתוס' ד"ה המנהיג ועי"ל כי היכי וכו' וצ"ע לדינא]:

[עזריאל ברגר]

אמר בטעות ברוך וכו' מלך העולם, האם טוב שישלים איזה ברכה שמחוייב בה כגון ברכת השחר, או יאמר בשכמל"ו, דהיינו מה עדיף מה שהיא כברכה בטלה או הבדיעבד של ברכה שמחוייב בה, לענ"ד עדיף בשכמל"ו דמאי דהוה הוה, ולא לעשות את הברכה שמחוייב בה כברכת בדיעבד, מה דעת חכמי הפורם על כך?

בגמרא משמע שצריך שיאמר שם ומלכות בכוונה לברך את הברכה הנכונה, ועכ"פ בכוונה לברך ברכה שבדיעבד יכולה להיות במקום הברכה הנכונה, ולכן אם התכוון לברך "בורא מיני מזונות" ונפלו מידו ורוצה לסיים "בורא פרי העץ" - אינו יוצא י"ח אפילו בדיעבד!!!

אבל במקום שיוצא י"ח בדיעבד - למה יעשה ברכתו לבטלה בשביל לברך אח"כ ברכה לכתחילה? וחוששני לו משום "ברכה שאינה צריכה".

"נפל מידו", זה ע"כ דין אחר שהברכה כביכול נתבטלה, דהלא פתח אדעתא דשיכרא וכו' גם הייתה דעתו על מה שאין יוצא בדיעבד בברכה הקודמת ובכל זאת מבואר שבדיעבד אם סיים נכון מהני ליה.

ולעניינינו אכתי בדעתי אעמוד [כל שאין ראיה להפך], שעדיפה ברכה שאני מחוייב בה טובה, מאשר הזכרה שאמרתי בטעות, דההיא מאי דהוה הוה, וברכה שאינה צריכה זה בוודאי לא, דהלא מחוייב הוא ועומד, ומה לי אם בטעות הזכיר ש"ש לחינם.

בסוגיית פתח אדעתא דשיכרא מבואר שאינו יוצא י"ח אא"כ יש שייכות בין הברכה שהתכוון לברך ובין הברכה שסיים בפועל.

עתה הלום ראיתי באשכול על הגר"ש דבליצקי זצ"ל, שכתב שם תלמידו הרב סנדרוסי בהאי לישנא:

שמעתי ממו"ר זצ"ל שאדם שהתחיל ברכה וכבר הגיע לאלוקינו (כך שלא שייך לומר למדני חוקיך) בד"כ אומרים ברוך שם וכו', אמר מו"ר זצ"ל מכיוון שיש דעה שמובאת באו"ח סימן מ"ו שיש מברכים בברכות השחר, ברכת: 'מגביה שפלים', אעפ"י שלא נפסק כן להלכה, אבל אדם שכבר בירך ברכה לבטלה במקום לומר ברוך שם שזה סוג של כפרה, שימשיך ויסיים את ברכת מגביה שפלים ואז יאמר אח"כ ברוך שם וכו'. אפשר לעשות זאת פעם אחת ביום עד חצות הלילה, ועוד פעם מחצות לילה.

וכנראה סברתו שהואיל וכבר יצא השם לבטלה - לפחות ימשיך באופן שיש דעה שעושה בזה מצווה.

[לבי במערב]

מישהו טען באזני כן ואמרתי שלא שמעתי על כך. יש מישהו ששמע משהו בנושא?

ד' הגר"מ גרוס (קונ' 'דבר חריף בהלכה' ע' קכט) דאינו נחשב לחריף, וכן השיב הגר"י שפירא ('דעת יהודה' ע' קמד).