שלמה בן חיים כתב:טעינו בכך שהתורה צריכה לינתן לגדולי הפוסקים ולא למומחים למיניהם......... מומחה לתולעים ככל שיהיה מומחה נשאר מומחה לתולעים, גם אם הם תלמידי חכמים, מי שאמור להכריע בהלכה הם מי שמכריעים בשאר העניינים, וכל המושג הזה שהמכריע בענייני תולעים איננו אחד מגדולי הפוסקים הוא דבר הפסול מעיקרו. בארה"ב למשל אין קפידא זו ידועה כל כך ואוכלים הרבה דברים שבארץ לא אוכלים.
קראתי סיפור יפה מאד בשם החזון איש, שהגרא"ח נאה זצ"ל מסר לו על ידי הגר"ח קנייבסקי שליט"א שענין השיעורים זו המומחיות שלו, ומדוע לו להתעסק בזה שיתעסק בשאר חלקי התורה. החזון איש אמר לו שימסור להגר"ח נאה, שבתורה אין מומחיות לנושא מסוים כל התורה כולה אותה תורה היא.
דברי תורה עניים במקום זה ועשירים במקום אחר, פעמים בכדי להכריע בסוגיא סבוכה בהלכות תולעים צריך לדעת ללמוד סוגיא סבוכה בטהרות. כך היא תורתינו הקדושה.
אך מה לעשות שהרבה מדקדוקי ההלכה הוטבעו על ידי מורי הלכה בסמינרים לבנות.......
אני חושב שאתה טועה.
כדי לדעת את רצון האלוקים ע"י לימוד תורתו, יש מעלות שונות. יש מעלה לבקי ויש מעלה לחריף, יש מעלה לזקן שקנה חכמה, ויש מעלה עצומה גם למי שהקדיש לברר סוגיא מסוימת על בוריה. השכל הישר מחייב את זה!!
אני לא בא להכריע איזה מעלות עדיפות, יש כללים בזה ויש גם הגיון. אבל ברור שיש מעלה עצומה למי שליבן וזיקק נושא מסוים על בוריו.
וידועים דברי הרא"ש על הכלל שהלכה כרב באיסורים וכשמואל בדינים ''לפי שידעו ששמואל היה רגיל תמיד לפסוק דינים ולכך היה מדקדק בהן ויורד לעומקן ומשכיל על כל דבר אמת, וכן רב היה רגיל לדקדק בהוראת איסור והיתר לכך סמכו על הוראותיו לעניני איסור והיתר", ובודאי שבכלל הגדלות רב היה גדול משמואל הן בגילו והן בגדולת תורתו הן רב תנא ופליג ועכ"ז הלכה כשמואל בדיני. (וכמובן שאין המשל דומה לנמשל לגמרי, אבל עיקרו של דבר נודע שיש מושג של התמקצעות בתחום מסוים).
(ופשוט שאי"צ לדעת את כל התורה כולה כדי להורות. אמנם מסתבר שלא מספיק ללמוד ענין אחד, ובודאי כדי לדעת את התורה יש ללמוד הרבה, להכיר דרכיה ואופיה וכו', אלאל להיות ת"ח ברמה מסוימת, אבל לא צריך לדעת הכל כדי להכריע. וזה פשוט מסברא, ויש גם ראיות. וגם כיום בזה"ז אין לנו חכם אחד שיודע כל התורה כולה).
ולגבי הסיפור עם החזו"א. א' ידוע מה אמר החזו"א איך להתיחס לסיפורים ושמועות הנאמרות משמו. ב' ועוד י"ל בוודאי יש מעלה למי שקנה הרבה חכמה, וכאשר הוא נחלק עם מי שמומחה לענין מסוים צריך לדעת מה עדיף, ובבזה סבר החזו"א כי הוא אל מול הגראח"נ אין לו עדיפות. (כי א"א שסבר שהגר"ח הרי הוא כמומחה בעלמא ואינו ת"ח שהרי ודאי היה ת"ח מופלג. והחזו"א הורה לתלמידיו כשהיו צעירים מאד, שהם יכולים לחלוק על אחרונים כ"ש הגראח"נ. אלא שסבר שאין לו מעלה של גדול בחכמה בענין זה מאחר ולחזו"א יש מעלה של גדול בחכמת התורה בכלליות).
ובנידון דידן הלוא אמרו חכמי הדור דבריהם בפירוש, וז"ל הגרי"ש 'אנא ידענא בהאי גברא יקירא דאיתמחי טובא בעניני תולעים וכו'. וז"ל הגר"ש וואזנר 'והיות כי למד וחקר הרבה במקצוע זה זכה שנעשה מומחה למעשה בהלכה זו'. הרי שיש מושג של חכם בענין מסוים.
