השמטות וחיסורים בספר יפה ללב החדש

[סיפרון]

כתב ר' יצחק פאלאג'י בספרו יפה ללב ח"א (אזמיר תרל"ב) סימן כד אות חי קונטריס ציצית ס"ק יט דף גן ע"א: "טלית נאה. כתב ברוקח שם סימן שס"א משמא דגמרא [שבת כג, ב]: הזהיר בציצית זוכה לטלית נאה. ובסידור [תפלת החדש] עם שלמות הלב [השייך לציצית אות א דף יד ע"ב] הביא בשם רבינו בחיי [במדבר טו לח] דטלית ענינו עלוי ורוממות, מלשון [דניאל ז ד] ונטילת [מן] ארעא, עד כאן".

עוד כתב ר' יצחק פאלאג'י בספרו יפה ללב ח"ג (אזמיר תר"ם) או"ח סימן ח אות א דף ב ע"א: "בטלית - טעם שנקרא כך, ללבי גליתי בחלק א' דף ג"ן ע"א סעיף י"ט [דלעיל]. והנה צור'ף עם מה שכתב הר"ב [הרב רבינו בחיי] עצמו שם פרשת שלח לך [במדבר טו לח] והביא דבריו עט"ר מרן מלכא אבי התעודה בספרו הנכבד תנופה חיים שם אות ל"ד [דף קא סוף ע"ד ודף קב ריש ע"א] בכ"ה [בכונת הכתוב] [משלי כד כא] ירא את ה' בני ומלך, שהוא מצות ציצית, ומלך הוא תכלת. וכתב אממו"ר שם כי זהו רמז [במדבר טו לט] והיה לכם לציצית, כי 'לכם' אותיות 'מלך', כי על ידי מצות ציצית נקרא מלך...".

והנה בכותבו בחלק ג' ראשי תיבות "בכ"ה", הפתרון פשוט "בכונת הכתוב", וכדלעיל.

והנה בספר יפה ללב החדש או"ח סימן ח אות יא (מקורו יפה ללב ח"ג דלעיל): "והביא דבריו עט"ר מרן מלכא אבי התעודה בספרו הנכבד תנופה חיים שם אות ל"ד בשם כד הקמח". ובהערה יז: "בספר תנופה חיים כתב בראשי תיבות 'ע"פ מש"כ הרב רבינו בחיי [ז"ל] בפ' בכ"ה', והיינו 'בפירושו בכוונת הכתוב'. ובאמת הוא שם בפירושו על התורה (במדבר טו לח), ורבינו חשב כוונת אביו לספר כד הקמח, ואינו שם".

והנה בספר תנופה חיים שם כתב: "הרב ר' בחיי ז"ל בס"ז בכ"ה". וכונתו פשוטה "בסדר זה" היינו פרשת שלח לך, וכפי שהבינו בנו ר' יצחק לנכון בכותבו "הר"ב עצמו שם פרשת שלח לך, והביא דבריו... בספרו הנכבד תנופה חיים". ודלא כפי ששובש ופוענח בנדפס מחדש.

ובספר יפה ללב דפו"ר בהדיא כתוב כבספר תנופה חיים "בכ"ה", והפתרון "בכונת הכתוב", ודל מהתם "בספר כד הקמח", והוא שיבוש נחרץ.

[ושא_נס]

כתב ר' יצחק פאלאג'י בספרו יפה ללב ח"א (אזמיר תרל"ב) סימן א אות א דף א ע"ד: "והנה שם [בספרי אבות הראש חלק ב' דף ס"ה] ע"א, עמדתי מרעיד על מה שכתב הרב אהבת חסד שם בפרק ל"ט בגיליון על דברי המפרשים שהביא מה"ר יצחק אברבנאל ז"ל [שופטים סימן יד דף לט ע"ג]: דלא חשיב אלא חמשה שמות שנקרא הארי, ולא חשיב שחץ. ושחל נראה לי שהוא יותר בקטנותו מכפיר, והעיד על זה המקרא [תהלים צא יג] על שחל ופתן תדרוך תרמוס כפיר וכו', עד כאן. שהוא הפך ממה שכתב רש"י באיוב סימן ד' [פסוק יו'ד] בפסוק שאגת אריה וקול שחל ושיני כפירים, וממה שכתב הרי"ח [ה"ר יוסף חיון] בפירוש תהלים [דף קלח סוף ע"ב, שאלוניקי רפ"ב] בפסוק עצמו על שחל וכו', כיעויין שם באורך. עתה הנני יוסיף להפליא על הרב ז"ל ממ"ש בזוהר הקדוש... כמ"ש רש"י והרי"ח [וה"ר יוסף חיון]...".

ובספר יפה ללב הנדפס מחדש או"ח ח"א סימן א אות א עמ' ג (אני מצטט רק המקומות שיש בהם בעיות): "ולא חשיב שחץ ושחל, נראה לי [הפיסוק פה משובש ביותר כנראה לעין]... וממה שכתב הר"י אברבנאל בפירוש תהלים בפסוק עצמו על שחל... ממה שכתב בזוהר הקדוש [בדפו"ר: "ממ"ש". וצ"ל: "ממה שאמרו"]... כמ"ש רש"י והר"י אברבנאל".

והדברים מבוארים מאליהם אודות טיב המהדורה החדשה של ספר יפה ללב, אם באות הראשונה בספר! נשתבשו כזה שיבוש חמור, מי יודע מה מחכה בספר עצמו.

[ושא_נס]

ותגדל התימה שביפה ללב החדש שם בהערות הביאו את דברי ר' יצחק פאלאג'י בספרו אבות הראש ח"ג המשלימים את דברי עצמו בספרו יפה ללב ח"א דלעיל, ושם באבות הראש ח"ג תפס פעמיים "הרי"ח", ונשתמר זה גם בהערות יפה ללב החדש, וכיצד זה לא נרגשו בשיבוש שלהם עצמם ביפה ללב החדש עצמו.

[ושא_נס]

בס"ד
ספר יפה ללב החדש, אמור להיות מכיל את כל מהדורות חלקי ספר יפה ללב. ניכרת העבודה העצומה והטורח הרב בסידור הדברים, של אחד מהספרים היותר מסובכים שקיימים מבחינת בנייתו במהדורה חדשה. כמובן בשילוב כל ההשמטות וכו'.

אך ראו זה מצאתי שתי השמטות שמצויות בספר יפה ללב חלק ה' (אזמיר תרמ"ד) דף קבל ע"ב, ונשמטו ביפה ללב החדש:
ההשמטה הראשונה היא שם בדף קבל ע"ב ד"ה לדף קכ"ה, ושייכת לנדפס מחדש ביורה דעה סימן קטז אות סא עמ' לד (המשעשע הוא ששם בהגהות הביאו ישוב מספר עין יפה של המחבר, והמחבר עצמו בהשמטה שנשמטה מתרץ כן, ומציין לדברי עצמו בספרו יפה ללב דף קל"ב ע"ב דלעיל! אלא שבציטוט מספר עין יפה שם השמיטו הציונים ליפה ללב חלק ה')

ההשמטה השניה שם בחלק ה' דף קבל ע"ב ד"ה ש"ש שיטה ט"ו, ושייכת לנדפס מחדש ביורה דעה סימן רפה אות יא עמ' שסב.

כמובן שאם טעיתי וההשמטות האלו שובצו איפה שהוא, הרי שכל דבריי כאן בטלים כאבק דק.

עוד יש בנדפס מחדש השמטות רבות שנשמטו בכרך האחרון, לפחות עשר, וגם השמטות ששובצו שלא במקומן, ועוד שיבושים לאלפים מכל סוג ומין שאפשר להעלות על הדעת (באשכולות סמוכים נרמזו כמה מהם), מהם בפיענוח ראשי תיבות באופן משובש, והבעיה העיקרית היא שהעורכים לא מכירים את המחבר, את ספרייתו, את שיטתו, לא נכנסו לראשו אלא ניסו להכניסו לראשם. וזו תופעה שמצויה בכמה וכמה ספרים הנדפסים חדש.
כך שעם כל מעלות המהדורה החדשה, ורבות מעלותיה מאוד, עדיין יש להזהר מאוד בשימוש במהדורה זו, ובכל מקום מומלץ לבדוק בדפו"ר.

כאן המקום לבקש שיוסיפו לאוצר את "יפה ללב" חלק הששי, השני, אזמיר תרמ"ט, על או"ח ויו"ד (הראשון נדפס עם ספר לב חיים ח"ג על או"ח ואה"ע).

[ושא_נס]

או"ח ח"א סימן א [הסימן הראשון בספר!] אות יח עמ' ז (בנדפס חדש), נשמט מהם שהמחבר בספרו יפה לעינים חידושי מסכת שבת דף יו'ד ע"א בדפי הספר, הוסיף שורה על דבריו!

לא ידעו כי ר' יצחק פאלאג'י במרבית ציוניו העצמאיים למסכת שבועות, ציין תמיד בהבדל דף אחד (אין כאן המקום לנמק מדוע), וכמובן שלא בדקו שיטתית כל ציוניו למסכת שבועות (לא אאמין כי אחרי שמדפיסים ספר כה גדול לא שמו לב ולו פעם אחת לענין זה!), וביותר מכך: במפתחות הנדפסים על ידם בסוף חלק חו"מ, עמ' פ, במסכת שבועות, חלק מהציונים הם לדפים המשובשים שהמחבר כתב! ויותר מכך, שם על "אסור להתרפאות בד"ת" פיצלו הציון (בחינם), ובראשון שייכו בשיבוש כטעות המחבר "דף יד ע"ב", ובשני לנכון "דף טו ע"ב". וטחו עיניהם מראות משורה ראשונה לשניה. וכנראה חשבו שהמאמר מופיע פעמיים, פעם בדף יד ע"ב (כציון המחבר) ופעם בדף טו ע"ב (ציון שנוסף על ידם). ויש שם עוד שיבושים במפתחות במסכת שבועות, המורים שכמובן לא תיקנו שגיאות אלו בגוף הספר.

חו"מ בסופו אבות עמ' כו: "ר' אליעזר בן הורקנוס בור סיד שאינו מאבד טיפה. והנה ביאור דבריו כמבואר בזוהר...". ובדפו"ר וכצ"ל: "והנה בא'ר כמבוא'ר בזוהר". והיא מליצה פשוטה ביותר, ותפס "בא'ר כמבוא'ר" לדמיון התיבות, ובהמשך דבריו מהזוהר ממשיל רבי אליעזר לבאר, ולכן תפס בדוקא מליצה זו על פי הפסוק "והנה באר בשדה". ומכיון ששגו בהבנת המליצה אף הוסיפו מדעתם תיבת "דבריו".

שם עמ' לו: "וכן שנה ופירש לקמן במשנה י"ז". ובדפו"ר וכצ"ל: "וכן שנ'ה ופיר'ש לקמן...". והכונה פשוטה למליצה הידועה "שנה ופירש", מלשון ללמוד ולפרש. וברגע שנפלו הגרשיים הכל משובש ומסורס.

שם עמ' מה: "והרב מדרש שמואל פירש ז"ל... ולא יתגאה בהם, ע"כ. זה הענין... יע"ש". שיבוש גמור בצורה זו, משמע ש"ע"כ" זה "עד כאן", ושורה אחר כך יש "יע"ש", מי שמכיר את רבי יצחק פאלאג'י ולו במעט יבין שלעולם (או 99.9.אחוז) אין אצלו "עד כאן", ואחר כך חוזר לצטט מהספר דלעיל בסגנון זה ולהוסיף "יע"ש", אלא "יע"ש" שבסוף דבריו חוזר על הציון למדרש שמואל דלעיל, וברור שכאן יש לקרוא: "יתגאה בהם, על כן זה הענין...". וזה מעיד על חוסר הבנה בסיסי בסגנון המחבר, וכמובן שהחומר נערך ונלמד ברפרוף רב.

שם עמ' מח: "ובמ"ש בספר יפה תואר ח"א דף לו ע"ב". הרגיל ולו במעט בספרי חכמי ספרד, אפילו ממש מעט (דומני כי כאן נקודתית אפילו בספרי חכמי האשכנזים), יודע שציונים לספר יפה תואר שאינם ציונים סתמיים באויר, אלא עם הפניה קצת מדוייקת, הם תמיד עם תוספת דוגמת "יפה תואר למהרש"י", "יפה תואר על ב"ר", "יפה תואר פרשת בראשית", אפילו "יפה תואר" סתם, וכאן עצם הציון "יפה תואר ח"א" עם דף, אמור להדליק נורת אזהרה מיידית. וכי ר' יצחק פאלאג'י או חכם אחר ציינו ליפה תואר עם דפיו בלא שכתבו על איזה ספר מהרבות מדובר? לפחות גבי רבי יצחק פאלאג'י לא אאמין. וכאן כמובן כפי שהחכם עיניו בראשו יבין שאין הכונה לספר תואר, אלא צ"ל: "ובמה שכתבתי בספרי יפה תלמוד ח"א דף ל"ו ע"ב". והשיבוש נובע מפענוח ר"ת בשיבוש: "ובמ"ש בס' יפ"ת ח"א דף ל"ו ע"ב".
בכל הספר ניכרת בערות ואי ההבנה במחבר ובספריו, וזה פשוט נזעק מכל שורה. וכמה שהושקעה עבודה עצומה וכו', חוסר ההבנה הבסיסי הזה פוגם ומקלקל. וההי"ב.

[יעקובי]

מצער מאד.

מישהו בדק גם טיב העבודה של ה"מכון" הלז בספר פתח הדביר?

[ושא_נס]

לא בדקתי לעומק.
אך אם אחרי שעבדו על ספר פתח הדביר, שגם הוא חכם מאזמיר, וסגנונו לא הכי רחוק מיפה ללב (למרות שכמובן יש הבדלים תהומיים ביניהם מבחינת בקיאות והפניות וסגנון החידושים), ואמורים היו לרכוש נסיון מועט לפחות מפתח הדביר ולממשו ביפה ללב, ועדיין מצויים השיבושים הללו - אין לי צל ספק שגם פתח הדביר לא הרבה יותר טוב.

הצער הגדול הוא בהרבה ספרים שנדפסים מחדש, שיש מולי"ם שעיקר ענינם לכתוב את חידושיהם והגהותיהם על הספר שהם מהדירים, ובעצם מחפשים אילן להתלות בו, ואוטומטית הספר עצמו שהוא בעצם עיקר הספר, נערך ברמה ירודה (למשל ספר חסידים וזוהר של ר"ר מרגליות ז"ל, הטקסט לא מי יודע מה, ושם אצל מרגליות העיקר היה הגהותיו), ואנרגיות חשובות שאמורות היו להיות מושקעות בספר עצמו מושקעות בכתיבת הגיגי וחידושי המו"ל, שכמובן במקומות רבים הם טובים וחשובים (בפרט ביפה ללב, שהשלימו במאות מקומות היכן המחבר דן בדבריו והוסיף בדבריו, אך גם בזה פספסו לפחות מאה מקומות! ורוב המקומות שציינו נראה כי נמשכו אחרי חיפושים באוצר החכמה וכיו"ב, וכמעט ברי לי בודאות גמורה שלא למדו כל ספרי המחבר כסדרם בעיון והוציאו מה שצריך ליפה ללב), אך הם כ"תוספת" לבסיס טוב. הערות טובות עם טקסט גרוע זה קומה גבוהה בלי קומות נמוכות.
לו ארצה אוכל לשלוח כאן עוד מאות דוגמאות של שיבושים, ומהם שיבושי הגהה פשוטים שמשבשים והורסים המשמעות והכונה, וגם השמטת שורות ופיסקאות, וכפלות שורות ופיסקאות, השמטת השמטות ועוד כהנה וכהנה כיד הדמיון הפורה. לענ"ד מומלץ ללומדים לא להסתמך רק על המהדורה החדשה, ובמקומות שיש קושי וגמגום, או נ"מ לדינא, יש לבדוק בדפו"ר. רק לאחרונה מצאתי שינוי אות אחת שמתרץ קושיא של האדר"ת!!!

לא אוכל להמנע מלתת כאן דוגמה נוספת:
כתב המחבר בספרו יפה ללב יורה דעה (בחדש) עמ' מב: "כמו דכתיב בפ' מקץ... וכמבואר בספר מע"ל שם". ובהערה: "מענה אליהו סימן י'". משום מה כאן נחסכו פרטים מי הוא מחבר ספר מענה אליהו, שלא למשל כשהמו"ל מציין לספר "תנופה חיים" לר"ח פאלאג'י הוא כמובן יכתוב (לא בכל מקום) "תנופה חיים פאלאג'י", כאילו יש עוד "תנופה חיים" שצריך להבדיל ביניהם בתיבת "פאלאג'י", והרי כל מטרה זו בספרי הספרדים ברוב מכריע של המקרים היא להבדיל בין שמות ספרים זהים ממחברים שונים, והוא פשוט. והיום כל כותב מתלהב טורח להראות רוב עושרו גם בידיעת "שם משפחת" מחבר הספר. גאונות נפלאה. סוף דבר, כאן בנ"ד לא נתגלה באיזה ספר "מענה אליהו" מדובר, ואין ספק שאלו דברי חלומות גמורים, ובשום מקום שאני יודע לא נזכר בספרי רבי יצחק פאלאג'י ומשפחתו ספר בשם מענה אליהו, וודאי שלא ספר שמחולק לפי סימנים. והפתרון כנראה הרבה יותר פשוט. ואכמ"ל.

[יעקובי]

...כשהמו"ל מציין לספר "תנופה חיים" לר"ח פאלאג'י הוא כמובן יכתוב (לא בכל מקום) "תנופה חיים פאלאג'י"... והיום כל כותב מתלהב טורח להראות רוב עושרו גם בידיעת "שם משפחת" מחבר הספר...

זהו נסיון חיקוי של מאן דהו, וכבר הבחנתי בנסיון חיקוי זה בהערות לפתה"ד, ולעוד חיקויים (בלתי מוצלחים) נוספים. אבל אלו זוטות, וקלב"מ...

[ושא_נס]

לא ירחק היום שגאונים אלו יראו רוב עושרם ורוב בקיאותם שיכתבו "מורה נבוכים (בן מיימון)", "תנ"ך (משה רבינו)". "בבלי (רבינא ורב אשי, עיין שם ושם... שוב ראיתי שכבר קדמני...". וכשתעיין במקור תבין שהאפשרות שבכל המהלך כולו זכה הכותב לכוין לדברי המצויין ב"שוב ראיתי" (או ב"וכן כתב" נדיב), היא נמוכה מאד, בפרט כשהתופעה חוזרת על עצמה שוב ושוב.

[יעקובי]

קולע.

ואם כבר בסגנון עסקינן, לא אתאפק מלהביא הערת המהדיר לפתה"ד ח"ב סי' רטז סעיף ז הערה יב:

כהערת רבינו על דברי הב"י כבר העיר בביאור הגר"א... והובא במשנ"ב, ולא זכרו לציין לדברי הכס"מ המסייע לדבריהם, וכמ"ש רבינו.

וברוך שלא השבית לעמו מודע וגואל, להזכירנו מה שלא זכרו הגר"א והמשנ"ב...

[שאול דוד סתהון]

ראיתי דברי הכותבים הנ"ל בזה. ולעומת זאת, בשבוע שעבר הגיענו "ספר יפה ללב השלם" החדש לכולל שלנו, והתפעלתי מאוד מהעבודה שנעשתה שם, שלא ראיתי כמותה וכדוגמתה בשנים האחרונות. וכמעשה מכון הכתר בראשונה בספר "פתח הדביר" (שאנו מעיינים בו בכולל שלנו תמידין כסדרן, ונהנים ממנו טובא), כך מעשיהם באחרונה בספר "יפה ללב השלם". שפתיים ישק משיב דברים נכוחים, כמבואר פשוט ונראה לכל מעיין, ואין להכחיש המוחש, שהעבודה שנעשתה שם מדהימה.

לטעמי, הכותבים הנ"ל, חוטאים למהדירים שעשו שם עבודה נפלאה ועצומה. בהשוואה לדפוס ראשון הקשה לקריאה, אנכי הרואה שבמהדורה החדשה, נגלו אורות גדולים, כאשר בכל קטע וקטע נשתלבו עשרות קטעים, ובהערות לאלפים באו חידושים נפלאים ועצומים. ובדקתי עשרות ראשי תיבות המופיעים בדפו"ר, לעומת מהדורה זו, ובמה שבדקתי וראיתי מלאכה מאוד מקצועית ויפה. נהניתי מסידור הדברים, מנעימות הקריאה, ומההערות המחכימות.

עברתי על ההערות הנ"ל, וראיתי שרובם נכתבו בצורה לא מכובדת. וחלקם אין בהם כדי תפיסה. ובפרט בהערה הנ"ל על התנופה לחיים פלאג'י, שניפחו הדברים למימדים, ובאו לידי ליצנות, כאילו יש כאן טעות במסורה לנו מהר סיני, כאילו זה משנה משהו בעצם לימוד התורה והבנתה. כל אחד והסגנון שלו. ולעומת זאת, התעלמתם, מגוף התוכן שבהערות שמלאים וגדושים חידושים, בקיאות ועיון השזורים כאחד.

לגבי הערת הכותב הנ"ל, על פרקי אבות, בדקתי שם, וראיתי בהקדמת המו"ל שהדברים באו ממכון עוז והדר (ובדקתי ברפרוף לעבודה שנעשתה בעוז והדר, ותיכף ראיתי שאכן שם החסרונות והליקויים שיש במהדורת עוז והדר הינם שבעתיים, ובמהדורת מכון הכתר תוקנו). כך שלא על מהדירי הספר הנ"ל תלונותיכם. כי במה שכבר קראתי בספר יפה ללב עצמו בז' חלקי הספר (על השו"ע), מאוד מאוד נהניתי !!!

וחוץ מהענין, הרי אי אפשר לבר בלא התבן, ובמקרה כזה לדעתי יש לשלוח למו"ל ההערות שלכם, בצורה עניינית ומועילה, ולא מתלהמת ומקנטרת (שהלומד על מנת לקנטר ולדחות דברי חבירו מוטב לו שנהפכה שלייתו על פניו). ואולי המו"ל יתקנו ההערות במהדורה הבאה. (וכמו שכן עשיתי באיזה מקום אחד בפתח הדביר, ששלחתי להם הערה, והשיבו לי בכבוד רב, ובנתינת תודה, שאכן הדברים יתוקנו במהדורה הבאה).

בכל אופן, דומני, שהעבודה הייחודית והמורכבת שנעשתה בספר "יפה ללב השלם", מאפילה על הנסיון הקנטרני והמגמתי של שני הכותבים הנ"ל לפגום בערך המהדורה המשובחת הנ"ל.

[רון]

עצוב!
פשוט עצוב שזה מה שיש לחו"ר הפורום שליט"א לעשות בימי האלול!
להטיל רפש בספר שעומד למכירה, ומי יודע כמה נזק ממוני יגרם למו"ל?
האם שאלו מורה הוראה האם מותר לומר את כל הביקורת ברבים? וכי מישהו ניגש אליך לשאול האם לקנות או לא? למי שיקרא את כל הביקורת הנ"ל ידמה הדבר בעיניו כאילו שאין שום תועלת בעבודה שעשו, וכי כך הדבר?
נניח שהמנ"ח שיצא ע"י מכון ירושלים, היה עליו טענות על ההערות, וכי אין לנו מנ"ח חדש בגוף הספר?

איני עומד כמוכיח בשער, ומי שמכירני אפילו מקופיא יודע דלות ערכי, וכ"ש הבע"ד מכיר את ערכו, אבל א"א לשתוק כשכל המשמיץ מחבירו גדול מחבירו. חבל, אל נא אחי תרעו יש כאן שאלה ממונית

[תולעת-ספרים]

האם שאלו מורה הוראה האם מותר לומר את כל הביקורת ברבים?

סיפר לי חבר: שאלתי לא מזמן את הדיין המפורסם הגאון רז"נ גולדברג שליט"א אם מותר לפרסם ברבים על מכון שמו"ל מתח"י דבר שאינו מתוקן, ואמר לי שאם כוונתו לשם שמים (דהיינו שישימו לב למה שהם עושים וכו') מותר!

[שאול דוד סתהון]

גם אני מסכים שצדקו דבריכם מאוד, שלא זו הדרך להטיח ביקורת כזו (במיוחד לא בחודש אלול). ובעיקר משום שהיא חוטאת למטרה !
וזאת באשר, שכל מי שילך ויעיין בספר "יפה ללב השלם" החדש, יתפעל מאוד מהעבודה, שאין לעבודה משובחת כזו אח ורע כלל !!!. לכו נא וראו. טעמו ותחי נפשכם !!! וחבל מאוד ששני הכותבים הנ"ל נתפסו לפינות, ובלשון דמגוגית הטילו דופי בחיבור נפלא.
והיום בשעות הבוקר, שוב עברתי כמה שעות על הספר... ואני שוב חוזר על עמדתי, כי סדרת הספרים "יפה ללב השלם" מעוררת השתאות והתפעלות, בעריכה היקפית ועיונית בכל קנה מידה, ממש מבהיל על הרעיון. כל עמוד מלא וגדוש בתורה וחידושים נפלאים. וכל האברכים בכולל שראו הספר ועיינו בו, שיבחו הספר מאוד.
שני הכותבים הנ"ל, לדעתי לא נתכוונו לשם שמים בביקורת שהטיחו... וכמו שאמרתי הם חוטאים למהדורה החדשה, שכל עמוד ועמוד שבה מלא וגדוש בחידושים רבים. ויואילו בטובם להעלות הביקורת בלשון ענוה ובצינעא למו"ל, ולא להתפס לפינות שליליות ושוליות... אלא לפרגן ולהתמקד באור הגדול שנגלה לעינינו בהופעת המהדורה הנ"ל.

[רון]

האם שאלו מורה הוראה האם מותר לומר את כל הביקורת ברבים?

סיפר לי חבר: שאלתי לא מזמן את הדיין המפורסם הגאון רז"נ גולדברג שליט"א אם מותר לפרסם ברבים על מכון שמו"ל מתח"י דבר שאינו מתוקן, ואמר לי שאם כוונתו לשם שמים (דהיינו שישימו לב למה שהם עושים וכו') מותר!

ומי קובע מה נקרא "דבר שאינו מתוקן"? פשוט לא יאומן איזה זילות יש אצלנו בממון הזולת!
רוב הטענות שהיו לעיל ניתן להתכווח איתם ולדון לכאן ולכאן, וגם אם לא, וכי במה מדובר, בטעות בדברי משנה? אם טעו המולי"ם נניח בטעות היסטורית, זה ג"כ נקרא דבר שאינו מתוקן?

לא חבל לבא עם "זכויות" כאלו ליום הדין?

[ושא_נס]

בספר יפה ללב ח"ג דפוס ראשון אזמיר תר"ם או"ח סימן תרז אות ב דף יט ע"א: "שכתב בסה"ח דף ס"ז ע"א...". ופתרונו פשוט "בספר החרדים". וכמו כן יש לפתור במ"ש בקונטריס אחרון שם אות ב דף קיז ע"ד: "ועל מ"ש... מסה"ח דף ס"ז ע"א, כן כתב עוד שם דף ס"ט ע"ב... וישם אותם יוסף לחק ביום הששי מסדר מקץ...".
ובנדפס מחדש או"ח ח"ד עמ' עב: "שכתב בספר החסידים דף ס"ז ע"א". ושם עמ' עג: "מספר החסידים דף ס"ז ע"א...". והוא שיבוש נחרץ. ומכיון שבנדפס חדש כמעט ולא הושלמו מראי מקומות, ובפרט היותר קשים להשלמה, וגם אלו אשר הושלמו על הרוב הושלמו בחוסר אחידות וכל פעם באופן אחר, לפחות לא השלימו כאן הסימן בספר החסידים.
אך פלא כיצד נפלו בשיבוש חמור כזה, יען דומני כי לא ימצא בספרי האחרונים מי שציין לדפי ספר החסידים. וציונים לספר החסידים הם רק עם סימנים. ודרכו של מחבר יפה ללב לציין סימני ספר החסידים ולא דפיו. וגם זה יעיד על גודל ה"הבנה" של מהדירי הנדפס חדש, אשר נלכדו ברשת השיבוש בנקל

[תורה יהדי''ר]

עיין כאן שהערתי על דברי היפה ללב החדש, שלא ציין מקור נכון לדברי היפ"ל.
אך חשוב להדגיש, שלמרות שנמצאים בספר אי דיוקים וכדומה, עדיין אינו מוריד כלום משבחו, וההוגה בספר, רואה כמה עבודה ועמל הושקע, הן לסדר את כל חלקי היפ"ל דבר דבור על אופניו, והן לפתוח רבבות מ"מ שאינם שכיחים כולל פתירת מליצות וכדומה, דבר המצוי הרבה בדברי רבני משפחת פלאג'י, ותיתי ליה להמו"ל היקר שליט"א, שגאל את הספר מתהום הנשייה ממש, וודאי שבזכותו רבו ההוגים בו כעת, וזכות המחבר תעמוד לו.