מקור מטבע הלשון "משא ומתן"

[צורב מתחיל]

מעולם לא עלה בדעתי הדלה לחשוב על זה, אבל למדתי כעת לשון רש"י בכתובות צ"ג ע"ב

שמטילין זוזים ישנים ונתנו ונשאו בהם עד שנעשו חדשים ויוצאין הם בהוצאה... ו

שמתי לב לשינוי ונתנו ונשאו ולא ונשאו ונתנו. בעקבות זה התעוררתי לחשוב שהמשא זה על הסחורה והמתן זה התשלום ובדר"כ משיכת הסחורה היא לפני התשלום שמעות אינם קונות מטלטלין, ולכן הלשון המקובלת זה משא ומתן, וכאן שהם בעלי המעות וע"י עסקיהם נתחלפו המעות במעות אחרים נקט רש"י בלשון הפוכה ונתנו ונשאו.

אשמח לשמוע דעת החכמים

[יבנה]

תוספות מסכת עבודה זרה ב.
ור"ת היה מפרש אסור לשאת ולתת עמהם דוקא במידי דתקרובת ולא איירי כלל בלקנות דודאי שרי בין ללישנא דאזיל ומודה בין ללישנא דלפני עור לא תתן דלא אסרו אלא למכור דוקא מידי דתקרובת ולשאת ולתת הכי פי' לשאת מהן המעות ולתת להם מידי דתקרובת חליפי המעות

[בברכה המשולשת]

למיטב זכרוני יש לזה התייחסות לשונית במאמרו של נ' וידר על דרשות לעצירת גשמים

[צורב מתחיל]

למיטב זכרוני יש לזה התייחסות לשונית במאמרו של נ' וידר על דרשות לעצירת גשמים

מה זה? ואיפה אפשר לקרוא את זה?

תוספות מסכת עבודה זרה ב.
ור"ת היה מפרש אסור לשאת ולתת עמהם דוקא במידי דתקרובת ולא איירי כלל בלקנות דודאי שרי בין ללישנא דאזיל ומודה בין ללישנא דלפני עור לא תתן דלא אסרו אלא למכור דוקא מידי דתקרובת ולשאת ולתת הכי פי' לשאת מהן המעות ולתת להם מידי דתקרובת חליפי המעות

לפי"ז צ"ב לשון רש"י שהבאתי למעלה שכתב ונתנו ונשאו.

[בברכה המשולשת]

למיטב זכרוני יש לזה התייחסות לשונית במאמרו של נ' וידר על דרשות לעצירת גשמים

מה זה? ואיפה אפשר לקרוא את זה?.

בדקתי עכשיו, וכל מה שהוא כותב לענייננו זה: "מד הפעלים 'נשא ונתן' במובן עסק במסחר מתועד כבר באכדית/כנענית נושא שכבר דשו בו חכמי הלשון המקצועיים"

[יבנה]

תוספות מסכת עבודה זרה ב.
ור"ת היה מפרש אסור לשאת ולתת עמהם דוקא במידי דתקרובת ולא איירי כלל בלקנות דודאי שרי בין ללישנא דאזיל ומודה בין ללישנא דלפני עור לא תתן דלא אסרו אלא למכור דוקא מידי דתקרובת ולשאת ולתת הכי פי' לשאת מהן המעות ולתת להם מידי דתקרובת חליפי המעות

לפי"ז צ"ב לשון רש"י שהבאתי למעלה שכתב ונתנו ונשאו.

ריטב"א ע"ז ב. ד"ה אסור לשאת ולתת עמהם
"אבל הראשונים ז"ל פירשו לשאת ולתת לקנות ולמכור,"
"ויש לומר דאע"פ שיש בכלל הלשון איסור קניה אנן לא נקטינן בעיין על כולה לשאת ולתת אלא על איסור מכירה בלבד דבדידיה נמי איכא משא ומתן, ואי אפשר לנו לחלק הלשון ונקטינן ליה כוליה,"
"אבל ר"ת ז"ל פירש דמותר לקנות מהן כל דבר ואינו אסור למכור להם אלא מידי דתקרובת, דהא לא אפשיט בעיין ולקולא נקטינן, ואסור לשאת ולתת דקתני אין בכלל הלשון הזה אלא לשון מכירה בלחוד ולשאת מהן המעות ולתת להם המקח,"
רא"ש מסכת עבודה זרה פרק א סימן א
"וי"ל לפרש"י דלשאת ולתת דמתני' לא מיירי אלא במכירה והכי פירושו לשאת מהן המעות ולתת להן המקח אבל לקיחה לא אסרה מתני' דסתם מוכר עצב הוא."
מבואר שיש שיטות שונות במשמעות משא ומתן בכלל ולענין האמור שם בפרט.