דינים דרבנן משנים את הדין דאורייתא

מיללער · הודעהעל ידי **מיללער** » ו' מרץ 11, 2016 3:59 pm

מעשר בהמה אינו טובל רק מדרבנן, וכ' המאירי בחגיגה ח. שמפני זה לא אסרו חז"ל לעשר מעשר בהמה ביו"ט משום מתקן, שמדאורייתא אין זה תיקון.

וזה דבר מחודש שכל כולו של איסור מתקן בהגבהת תרו"מ הוא מדרבנן, ועכ"ז בתיקון שאינו רק מדרבנן לא נקרא תיקון.

עושה חדשות · הודעהעל ידי **עושה חדשות** » א' מרץ 13, 2016 9:41 pm

שי' הרא"ש בחולין פ' ג"ה דחתיכה הראויה להתכבד בטילה ברוב מדאו', ורק מדרבנן אינה בטילה. (וכן היא ריהטת הראש' והפוס', ובאשכול דעות יחידאיות הבאתי כמה ראש' שנקטו לכאו' דאינה בטילה מדאו', וזה חידוש).
והנה בגמ' במנחות לא. מבו' דטבל הבטל ברוב חולין א"א להפריש עליו תרומה ממק"א, כי הוי כמפריש מן החיוב על הפטור.

ואמנם כתב ע"ז בתש' הרא"ש כלל ב סי' ב -

וא"ת מ"ש מההיא דפ' הקומץ רבה אמר רבי שמעון שזורי פעם אחת נתערב לי טבל בחולין ואמר לי רבי טרפון לך קח מן השוק ועשר עליו אבל מטבל גמור לא היה יכול לעשר עליו. דהתם שאני כיון שנתערב בטל ליה הטבל מדאורייתא אבל בההיא דחלה כיון דשאור עביד לטעמא לא בטיל וגם אותם ככרות חשיבי ולא בטילי כרבי עקיבא דאמר אף ככרות של בעל הבית הלכך יכול להפריש מטבל גמור עליהן

ומבו' א"כ דחהר"ל אף שהיא בטילה מדאו', מ"מ אלים דינה מדרבנן שאינה בטילה, ושוב הוי כמפריש מן החיוב על החיוב.
וצ"ע.

עושה חדשות · הודעהעל ידי **עושה חדשות** » ה' מרץ 17, 2016 9:37 pm

בחולין דקכ"ט נחלקו האחרו' לגבי דינא דאוכל שאי אתה יכול להאכילו לאחרים דאינו מקבל טומאה, מה הדין באין יכול להאכילו מחמת איסור דרבנן.

עושה חדשות · הודעהעל ידי **עושה חדשות** » א' מרץ 20, 2016 8:41 pm

ע"ע אחיעזר ח"ב סי' טו.

מיללער · הודעהעל ידי **מיללער** » ב' מרץ 28, 2016 4:19 pm

בדף היומי היום ב' שמיני, קידושין יז: ירושת גר את העובד עוכבים אינה אלא מדרבנן, ואין לו דין כירושה מה"ת (לגבי ירושת ע"ז ויין נסך, ועיי"ש בתוד"ה אלא, שרבנן דוקא תיקנוה בהאי גונא כי הם אמרו והם אמרו, ומשמע שבלא"ה הוי ליה כירושה מה"ת)

רון · הודעהעל ידי **רון** » ה' מרץ 31, 2016 10:09 am

לכבוד הלומדים שליט"א
הר"מ בפ"א מהלכות נערה בתולה ה"ה פסק דמצות ולא תהיה לאשה ליתא במי שבא על השניות. ונחלקו שם בטעם הדבר, ע' במשנה למלך בשם מהר"א ששון דהוא משום דהעמידו חכמים דבריהם בשוא"ת, והמשנה למלך נחלק דהוא מטעם דלא קרינן ביה "ולו תהיה לאשה" דבעינן ראויה לקיימה, וזו אינה ראויה. ומוכח דגם איסור דרבנן מיקרי אינו ראוי כלפי האיסור תורה.
וכמובן שזה א"ש טפי לשיטת הר"מ דבכל האיסורי דרבנן יש גם לא תסור, דאז ודאי מובן שבכל איסור דרבנן מיקרי גם מהתורה לא ראוי שכן התורה ציותה לשמוע לרבנן ושפיר מיקרי אינו ראוי מן התורה

מיללער · הודעהעל ידי **מיללער** » ה' מרץ 31, 2016 1:24 pm

תודה על המראה מקום ברמב"ם, לפנים זאת באשכולינו כתבתי בזה:

מיללער כתב:המאנס את אשה האסורה לו מדברי סופרים אסור לקיים את ה'ולו תהיה לאשה' שהוא מ"ע מה"ת.

ויש לדון אם זה משום שלא מיקרי אשה הראויה לקיימה או שעקרו חז"ל מ"ע בשוא"ת

צולניק · הודעהעל ידי **צולניק** » ה' מרץ 31, 2016 9:08 pm

רון כתב:לכבוד הלומדים שליט"א
הר"מ בפ"א מהלכות נערה בתולה ה"ה פסק דמצות ולא תהיה לאשה ליתא במי שבא על השניות. ונחלקו שם בטעם הדבר, ע' במשנה למלך בשם מהר"א ששון דהוא משום דהעמידו חכמים דבריהם בשוא"ת, והמשנה למלך נחלק דהוא מטעם דלא קרינן ביה "ולו תהיה לאשה" דבעינן ראויה לקיימה, וזו אינה ראויה. ומוכח דגם איסור דרבנן מיקרי אינו ראוי כלפי האיסור תורה.
וכמובן שזה א"ש טפי לשיטת הר"מ דבכל האיסורי דרבנן יש גם לא תסור, דאז ודאי מובן שבכל איסור דרבנן מיקרי גם מהתורה לא ראוי שכן התורה ציותה לשמוע לרבנן ושפיר מיקרי אינו ראוי מן התורה

בקו' דברי סופרים [סי' א אות כ"ז] כתב סברא הפוכה, שאיסור לא תסור שאינו איסור ערוה אינו גורם שהמים אין בודקים את אשתו, ולפי זה אף אינו מחשיב את השניה לאשה שאיננה ראויה לו, ורק משום שרבנן החשיבוהו כערוה לכך אין המים בודקין את אשתו ואינה נחשבת אשה הראויה לו.

רון · הודעהעל ידי **רון** » ו' אפריל 01, 2016 1:05 am

לכבוד הרב צולניק שליט"א
מה שהעיר מר שיחי' לדמות דברי הקו"ש לנידו"ד וכפי הנראה לפו"ר החיבור של הדברים יצא מתחת ידי קולמסו של הקו"ש. אך זה אינו כפי המבואר למעיין שם ואדרבא לכאורה אינו מן הדומה כלל. שהרי שם הנידון הוא אם איסור ארוסה בבית חמיו שרבנן אסרו, הוי "איסורי ביאה" או דהוי "איסור אגברא", וכמו שחקר לעיל מיניה על חמץ דרבנן, אם שם חמץ עליה, או דהוי איסור אגברא גרידא. וע"ז הוא שהוכיח הקו"ש דאם חשיבא שאינה מנוקה מעון , והלא בעינן עון דאיסורי ביאה ולא מה שסתם עברה איסור, ואשר לכן מוכח דהוי בגדר איסורי ביאה.
אך כאן הלא דנים לענין שמיקרי "אין ראוי לקיימה", בזה לא צריך שום דין ושם על האשה, רק צריך שבפועל לא תהיה ראויה לקיימו, ובזה ודאי שמסתבר שסגי במה שאיכא לאו דלא תסור לאשווי שאינה ראויה לקיימו.

צולניק · הודעהעל ידי **צולניק** » ו' אפריל 01, 2016 9:55 am

רון כתב:לכבוד הרב צולניק שליט"א
מה שהעיר מר שיחי' לדמות דברי הקו"ש לנידו"ד וכפי הנראה לפו"ר החיבור של הדברים יצא מתחת ידי קולמסו של הקו"ש. אך זה אינו כפי המבואר למעיין שם ואדרבא לכאורה אינו מן הדומה כלל. שהרי שם הנידון הוא אם איסור ארוסה בבית חמיו שרבנן אסרו, הוי "איסורי ביאה" או דהוי "איסור אגברא", וכמו שחקר לעיל מיניה על חמץ דרבנן, אם שם חמץ עליה, או דהוי איסור אגברא גרידא. וע"ז הוא שהוכיח הקו"ש דאם חשיבא שאינה מנוקה מעון , והלא בעינן עון דאיסורי ביאה ולא מה שסתם עברה איסור, ואשר לכן מוכח דהוי בגדר איסורי ביאה.
אך כאן הלא דנים לענין שמיקרי "אין ראוי לקיימה", בזה לא צריך שום דין ושם על האשה, רק צריך שבפועל לא תהיה ראויה לקיימו, ובזה ודאי שמסתבר שסגי במה שאיכא לאו דלא תסור לאשווי שאינה ראויה לקיימו.

הדימוי בין דין מים בודקין את אשתו לדין אשה הראויה לו הוא אכן לא מדברי הקוב"ש, וסברתי לדמות בין הדינים - אינני רואה סברא לחלק בזה, אך שבתי וחיפשתי בענין זה ומצאתי בספר משאת המלך [פר' משפטים] שכתב שגם אשה האסורה באיסור נדר מיקרי אינה ראויה לקיימה, וכדבריך שכל איסור גם שאינו איסור ערוה נחשב אינה ראויה לקיימה. [במשאת המלך מסמיך דבריו על דברי ירושלמי ולענ"ד דבריו אינם מוכרחים].

רון · הודעהעל ידי **רון** » ו' אפריל 01, 2016 1:22 pm

אפרש שוב שיחתי,
לענין הא דאין מים בודקין, הוא היכא דהיא אינה מנוקה מעון, ופשוט שעון לשון הרע אינו מעכב מלבודקה, וע"כ דצריך להיות עון של איסורי ביאה, ובזה מיתלא תלי אם איסור דרבנן של ארוסה בבית חמיו חשיב ל"איסורי ביאה" או איסור בעלמא. משא"כ לענין הא דאינה ראויה לקיימה, הרי שמדובר על איסור אישות, ומה לן באיזה איסור נאסרה דסוף סוף אינה ראוייה לקיימו [אף שגם בזה היה מקום לדון שאיסור נדר אינו חשוב אינו ראוי לקיימה כיון דהוא איסור צדדי ודלא כפי שהבאת מהמשאת המלך]
וד"ב.
ברוך תהיה!

מיללער · הודעהעל ידי **מיללער** » ב' אפריל 18, 2016 7:07 am

כ' הרמב"ם (ממרים פ"ו הי"ב) מי שאמר לו אביו לבטל מ"ע אפי' של דבריהם הרי זה לא ישמע לו. וכ' הכס"מ שמקור דבריו הוא משום דקיי"ל שכל הדרבנן אסמכוהו אלא תסור וממילא הרי הוא ככל התורה.

בברכה המשולשת

מיללער כתב:כ' הרמב"ם (ממרים פ"ו הי"ב) מי שאמר לו אביו לבטל מ"ע אפי' של דבריהם הרי זה לא ישמע לו. וכ' הכס"מ שמקור דבריו הוא משום דקיי"ל שכל הדרבנן אסמכוהו אלא תסור וממילא הרי הוא ככל התורה.

ואז לכאורה זה תלוי במח' הרמב"ם והרמב"ן בזה והרמב"ם לשיטתו

מיללער · הודעהעל ידי **מיללער** » ב' אפריל 18, 2016 6:25 pm

אכן כן, ועפי"ז הקשה רבי אלחנן בקובץ הערות על דברי המאירי בהא דבן במקום אב צריך להסיב, ופי' המאירי משום דבסתמא האב מחיל ליה ליקריה, והק' הגרא"ב דמשמע שאם האב אינו מוחל אסור להבן להסב משום כבוד אביו, הרי במקום מצוה אפי' מדרבנן אין כיבוד אב?

עושה חדשות · הודעהעל ידי **עושה חדשות** » ב' יוני 06, 2016 8:32 pm

דוג' קרובה לנושא האשכול, האם התורה מתייחסת לאיסורים דרבנן?
עי' כאן - viewtopic.php?f=7&t=25368&hilit#p256185
וע"ע פלוג' רש"י ותוס' בחולין קלו: האם גזירה דרבנן מהוה חומרא כלפי ילפו' דאו'.

מיללער · הודעהעל ידי **מיללער** » א' יולי 17, 2016 3:55 pm

הנוטל שכר לקדש (מי חטאת) מימיו מי מערה ואפרו אפר מקלה. מדייק המנחת חינוך שאין דין זה אלא מדרבנן ועכ"ז אם קידש בשכר והזה על הטמא שאח"כ נכנס למקדש מיקרי שנכנס בטומאה וחייב מה"ת, ואין זה אלא כי אם שהדרבנן פועל על הדין מה"ת וכמו שכ' המשל"מ בהל' תרומה, אולם סיים המנ"ח שאולי זה מדין היסח הדעת שכיון שרבנן פסלוהו נעשה כמי שהסיח דעתו מהם שפסול מה"ת

איש טלז · הודעהעל ידי **איש טלז** » א' יולי 17, 2016 11:38 pm

שיטת הרשב"א בתשובה במיוחסות סימן קט' שכתב דלא מצטרפי תרי בע"ד לפסול את הנשבע שני פעמים או ע"א ובע"ד וכתב בתו"ד דאם איתא כל שנשבע ע"פ ע"א נעשה חשוד ופסול וכו' א"כ לא הנחת בת לאברהם אבינו והתורה האמינתו ופטרתו בשבועה או בתשלומי השבועה עד שאמר רב ולקח בעליו ולא ישלם וכו' הרי שנקט מכח דינא דרב דגם לדידן נאמן בשבועה ואינו יכול לחייבו ומבואר מדבריו דגם כלפי שבועת היסת איתא נמי לדינו דרב [וסותר למ"ש במיוחסות סימן צ' דבשבועת היסת לא מהני דינא דולקח בעליו ולא ישלם ]
ומבואר מדבריו חידוש גדול דהא דאינו נפסל ע"פ שבועתו אינו רק דין דרבנן בעלמא אלא דין גמור הוא ומהני נמי לקולא ואף לדאוריתא והגם דכל חיובא דהיסת אינו אלא מדרבנן מ"מ הנאמנות דולקח בעליו ולא ישלם לא נאמרה בלוקח שבועה מה"ת אלא אף בלוקח שבועה המחויבת רק מדרבנן וצ"ע

עושה חדשות · הודעהעל ידי **עושה חדשות** » ב' יולי 18, 2016 9:51 pm

איש טלז כתב:שיטת הרשב"א בתשובה במיוחסות סימן קט' שכתב דלא מצטרפי תרי בע"ד לפסול את הנשבע שני פעמים או ע"א ובע"ד וכתב בתו"ד דאם איתא כל שנשבע ע"פ ע"א נעשה חשוד ופסול וכו' א"כ לא הנחת בת לאברהם אבינו והתורה האמינתו ופטרתו בשבועה או בתשלומי השבועה עד שאמר רב ולקח בעליו ולא ישלם וכו' הרי שנקט מכח דינא דרב דגם לדידן נאמן בשבועה ואינו יכול לחייבו ומבואר מדבריו דגם כלפי שבועת היסת איתא נמי לדינו דרב [וסותר למ"ש במיוחסות סימן צ' דבשבועת היסת לא מהני דינא דולקח בעליו ולא ישלם ]
ומבואר מדבריו חידוש גדול דהא דאינו נפסל ע"פ שבועתו אינו רק דין דרבנן בעלמא אלא דין גמור הוא ומהני נמי לקולא ואף לדאוריתא והגם דכל חיובא דהיסת אינו אלא מדרבנן מ"מ הנאמנות דולקח בעליו ולא ישלם לא נאמרה בלוקח שבועה מה"ת אלא אף בלוקח שבועה המחויבת רק מדרבנן וצ"ע

הסתירה בין התשובות (צ/קט) חדה מאד. האם יש לך מה לתרץ ע"ז? וכן האם יש לך תוספת ביאור בהמבו' בסי' קט דאף בשבועת היסת אמרי' שבועה קונה ואינו נפסל וכו'?

איש טלז · הודעהעל ידי **איש טלז** » ג' יולי 19, 2016 9:36 pm

לבעל העושה חדשות
לענין ישוב הסתירה כמדומה שצריך לומר כך
אמנם עיקר יסוד הרשב"א שכח השבועה היא כח מברר זהו נשען על דינו של רב אבל אינו ממש דינו של רב,
וע"כ זה מתחלק לענין עיקר דינא דרב דשבועה קונה בזה לא מהני שבועה דרבנן ולא יהני לפטור אפילו נגד עדים אלא רק בשבועה דאוריתא שהיא אלימא טפי
אכן בעיקר היסוד דמהני שבועה שמשום הא אינו נפסל לשר עדויות זה נאמר גם בדין שבועה דרבנן ואכמ"ל בביאור יסוד זה [אמנם לפלא שלא ראיתי שעמדו בגוף הסתירה]

עושה חדשות · הודעהעל ידי **עושה חדשות** » ג' יולי 19, 2016 11:33 pm

איש טלז כתב:לבעל העושה חדשות
לענין ישוב הסתירה כמדומה שצריך לומר כך
אמנם עיקר יסוד הרשב"א שכח השבועה היא כח מברר זהו נשען על דינו של רב אבל אינו ממש דינו של רב,
וע"כ זה מתחלק לענין עיקר דינא דרב דשבועה קונה בזה לא מהני שבועה דרבנן ולא יהני לפטור אפילו נגד עדים אלא רק בשבועה דאוריתא שהיא אלימא טפי
אכן בעיקר היסוד דמהני שבועה שמשום הא אינו נפסל לשר עדויות זה נאמר גם בדין שבועה דרבנן ואכמ"ל בביאור יסוד זה [אמנם לפלא שלא ראיתי שעמדו בגוף הסתירה]

לא מתרץ. הרי בתש' קט הוא מביא את שבועת היסת על דינו של רב, (ומובן בסברא דכעין דאו' תקון ולקח בעליו ולא ישלם), ואילו לענין פסול נשבע לשקר באמת איך יכשירוהו רבנן אחרי שהועד לנו ע"י שני עדים שנשבע לשקר.

פרי יהושע · הודעהעל ידי **פרי יהושע** » ג' יולי 19, 2016 11:55 pm

עי' מנ"ח מצוה כ"ד אות ב' אי ע"י תחומין מדרבנן אלפים אמה לא יכול כבר לערב לי"ב מיל כי מדרבנן עכ"פ אינו יכול למשקילה משם אין עירובו עירוב עי' שם.

מיללער · הודעהעל ידי **מיללער** » ד' יולי 20, 2016 12:03 am

פרי יהושע כתב:עי' מנ"ח מצוה כ"ד אות ב' אי ע"י תחומין מדרבנן אלפים אמה לא יכול כבר לערב לי"ב מיל כי מדרבנן עכ"פ אינו יכול למשקילה משם אין עירובו עירוב עי' שם.

כמובן כ"ז אם "עירובי תחומין" מהני מה"ת, וידועים דברי הרמב"ן בזה

מיללער · הודעהעל ידי **מיללער** » ו' יולי 29, 2016 5:18 pm

בזבחים ע"ג ע"ב אמר רבא השתא דאמרי רבנן לא נקריב אי נקריב לא מרצי ופירש"י שהדין של דרבנן (דאמרי לא נקריב) דחי שגם מה"ת לא אירצי.

למדתי את זה בדברי הגר"י ענגיל זצוק"ל בגה"ש יבמות נ"ט ע"ב ד"ה בממאנת שדן שם בענין חייבי לאוין ביבום שהגם שמה"ת עשה דוחה ל"ת ומחויבין ביבום אסרוהו חז"ל ליבם גזירה ביאה ראשונה אטו ביאה שניה, אולי לפי"ד הגמ' שם בזבחים אף אם מייבם אינו מקיים את העשה של יבום וממילא עובר על הל"ת של חייבי לאוין כיון דאין כאן עשה שידחה את הל"ת (וצ"ע שא"כ גם עבר על חייבי כריתות של אשת אח כיון שאין כאן מצות יבום, ועי' כאן שהיה לנו דיון ע"ז).

ומינה לכה"ת כולה, בענין עשה דוחה ל"ת אם חז"ל ביטלו את העשה כגון שופר ולולב בשבת וממילא אין כאן עשה שידחה ל"ת, ומחייב מלקות אם עבר על ל"ת שהיתה אמורה להידחות מפני עשה אי לאו ביטול העשה ע"י חכמינו ז"ל.

פרי יהושע · הודעהעל ידי **פרי יהושע** » א' יולי 31, 2016 3:23 am

מיללער כתב:
פרי יהושע כתב:עי' מנ"ח מצוה כ"ד אות ב' אי ע"י תחומין מדרבנן אלפים אמה לא יכול כבר לערב לי"ב מיל כי מדרבנן עכ"פ אינו יכול למשקילה משם אין עירובו עירוב עי' שם.

כמובן כ"ז אם "עירובי תחומין" מהני מה"ת, וידועים דברי הרמב"ן בזה

המנ"ח כותב עוד נפק"מ דמקום השביתה לעניין הי"ב מיל יהיה מהמקום בו הניח השביתה ונפק"מ למלקות וז"ב, ואם כן יותר מוכח מהרמב"ם שלא הביא הדין אלא כלפי הדרבנן שאין עירוב לי"ב מיל, וכמו שכתב הרשב"א עירובין ל"ו [וגדולי הבקיאים כהרב עושה חדשות אינם מכירים אלא הרמב"ן דף י"ז].

עושה חדשות

אולי כבר הובא לעיל, לא בדקתי.
במשנה בסוטה רפ"ד מבו' שנישואים האסורים אין בהם השקאת סוטה, ואפי' כשהאיסור הוא רק מדרבנן. לפירש"י הטעם בזה כיון דאין האשה ראויה לקיימה, ולהרמב"ם הטעם משום דאין האיש מנוקה מעוון. כך או כך, הדרבנן משפיע על הדאו'. ויל"ד שאולי זה לא משפיע באמת, אלא רק דמדרבנן אין השקאה.

עושה חדשות

היה ראוי לחקור האם השב בתשובה על עבירות דרבנן מקיים מצ"ע של תשובה מדאו'.
(וכמו כן לאידך גיסא במצווה של תשובה ביוהכ"פ יל"ע האם מקיימים אותה גם בתשובה על חלק מעבירות, ואי נימא דבעי' "מכל חטאותיכם תטהרו", יל"ח האם עבירות דרבנן מעכבים את קיום המצווה מדאו').

אבןטובה · הודעהעל ידי **אבןטובה** » ה' ספטמבר 29, 2016 1:47 am

בסנהדרין ע: אכל דבר מצוה אינו נעשה סורר ומורה מאי דבר מצוה תנחומי אבלים אפילו שהוא רק תקנתא דרבנן מתמעט מהא דאינו שומע בקולינו ולא בקולו של מקום

מיללער · הודעהעל ידי **מיללער** » ה' ספטמבר 29, 2016 2:06 am

אבןטובה כתב:בסנהדרין ע: אכל דבר מצוה אינו נעשה סורר ומורה מאי דבר מצוה תנחומי אבלים אפילו שהוא רק תקנתא דרבנן מתמעט מהא דאינו שומע בקולינו ולא בקולו של מקום

viewtopic.php?p=156960#p156960

אבןטובה · הודעהעל ידי **אבןטובה** » ה' ספטמבר 29, 2016 5:06 am

בנחשד על איסור דרבנן אם עובר והייתם נקיים מה' ומישראל מן התורה ראה שו"ת דברי מלכיאל סי' ס

אבןטובה · הודעהעל ידי **אבןטובה** » ה' ספטמבר 29, 2016 5:07 am

בשב על עבירה דרבנן אי מקיים מצות תשובה מה"ת כבר חקר בזה האדר"ת זצ"ל וראה עוד בס' איפה שלימה

מיללער · הודעהעל ידי **מיללער** » ה' ספטמבר 29, 2016 4:05 pm

אבןטובה כתב:בשב על עבירה דרבנן אי מקיים מצות תשובה מה"ת כבר חקר בזה האדר"ת זצ"ל וראה עוד בס' איפה שלימה

ממ"נ, אם לעבור אדרבנן מיחשב כעבר על דברי תורה, למה לא יחשב התשובה ששב על הדרבנן כמצות תשובה מה"ת? ואם העבירה לא חשובה עבירה למה יחשב התשובה כתשובה?

כלומר, יש בזה חקירה נפרדת או רק שזה סניף החקירה הכללית של עבירה מדרבנן אם עבר בזה אלא תסור מה"ת וכמחלוקת הרמב"ם והרמב"ן?

לענ"ד להיפך. אין סיבה שלא מקיים בזה מצוות תשובה מן התורה. מצוות תשובה הוא במה ששב ומתקרב לקב"ה אחר שהתרחק וזה מה קורה בכל מקרה.

מיללער · הודעהעל ידי **מיללער** » ה' ספטמבר 29, 2016 4:25 pm

אוצר החכמה כתב:לענ"ד להיפך. אין סיבה שלא מקיים בזה מצוות תשובה מן התורה. מצוות תשובה הוא במה ששב ומתקרב לקב"ה אחר שהתרחק וזה מה קורה בכל מקרה.

ולפי"ז מי ששב ומתחרט שלא עבד את הקב"ה בדחילו ורחימו עם כוונת האר"י ז"ל, מקיים גם הוא בזה מצות תשובה מה"ת?

כן אם זה תשובה.
לא כל מה שאדם מתחרט עליו הוא תשובה. אבל אם האריז"ל לא כיוון יום אחד וחוזר בו מסתבר שזה תשובה.

מה שאני מסתפק בו זה עניין הוידוי. אם המעשה ברב נסים גאון מיקרי וידוי מן התורה.

אברכון · הודעהעל ידי **אברכון** » ד' אוקטובר 05, 2016 10:03 pm

מאמר שכתבתי בנושא של תשובה. אשמח לביקורת.

חיוב תשובה בעבירות דרבנן

א'. איתא בכריתות י"ח ע"ב, דיום הכפורים מכפר על שיעור שלם ולא על חצי שיעור. וכבר כתב במשנה למלך בפ"ג מהל' שגגות ה"ט דדין זה הוי פלא בעיניו, דמה טעם יש בזה, דאם יוהכ"פ מכפר על עבירה חמורה ק"ו שמכפר על עבירה קלה.
ובאחרונים (עי' עמק ברכה בדיני יוהכ"פ אות ו', ובקובץ שעורים פסחים אות ק"ח בהגה"ה) יישבו, דאיירי שאכל במוצאי יוהכ"פ עוד חצי שיעור, וא"כ מלמפרע לא הוי באכילתו איסור של חצי שיעור, אלא איסור אחר, וביום הכפורים עדיין לא עבר על איסור זה, ולכן אין יוהכ"פ מכפר לו.
ב'. ובשו"ת שואל ומשיב במהדו"ת בח"ד סי' מ"ח כתב לבאר באו"א עפ"י מה שייסד שם (והבאנו את דבריו בסי' ***), דיש מצוות מדרבנן דפשיטא שעוברים עליהם בלאו דלא תסור (לשיטת הרמב"ם), וכגון במצוות חנוכה ומגילה, דהתורה צותה לשמוע בקול חכמים ולקיים תקנותיהם. אולם בדברים שרבנן אסרו או התירו בדרך הוספה על התורה, וכגון שאמרו שיאוש כדי קונה, ובזה הוי חידוש טפי שצריך לשמוע בקול דבריהם, דהרי התורה אסרה ואפ"ה רבנן התירו, אולם גם בהכי התורה צותה לשמוע בקול דבריהם, אולם בכה"ג אזלינן רק לחומרא ולא לקולא.
וא"כ אי נימא דאיסור חצי שעור הוא רק מדרבנן, ורק עובר בלאו דלא תסור, א"כ כיון דלאו דלא תסור הוא רק להחמיר ולא להקל, א"כ לא שייך כפרה מדאורייתא על עבירה דרבנן. אולם שוב כתב להסתפק, דאולי יהא לו כפרה ותשובה מדרבנן, דהרי מדאורייתא לא עשה עבירה כלל, ורק מדרבנן הוי חטא וא"כ יועיל לו כפרה מדרבנן. אולם שוב כתב דאולי אין כלל דין של תשובה וכפרה מדרבנן.
וחזינן בדבריו דסבר, דאין יוהכ"פ מכפר על עבירה מדרבנן. וזה חידוש גדול, וצריך לבאר את סברתו בזה.
ג'. ונראה לבאר, דהנה בס' זכרון אברהם דוד (מובא בס' הליקוטים בסוף רמב"ם הוצאת פרנקל) בריש הל' תשובה הביא להקשות, דאי אמרינן דתשובה הוי מצות עשה, א"כ מדוע לוקין על כל לאו והא הוי לאו הניתק לעשה של תשובה, (ועי' בהקדמה לברכת שמואל בח"ב שהקשה כן). ותי', דיש חילוק בין תשובה ללאו הניתק לעשה, דענין לאו הניתק לעשה הוא, דע"י העשה הוא מתקן את הלאו עצמו, וכמש"כ רש"י במכות י"ד ע"ב בד"ה כל ל"ת, דהעשה הוא ענשו ותיקונו של הלאו, אולם בתשובה אין התשובה מתייחסת לעצם החטא עצמו, אלא רק כלפי האדם והגברא שחטא לפני ה', ולכן לא חשיב לניתוק ללאו. וכמש"כ בשערי תשובה בריש דבריו, מן הטובות אשר היטיב השם יתברך עם ברואיו, כי הכין להם הדרך לעלות מתוך פחת מעשיהם ולנוס מפח פשעיהם, לחשוך נפשם מני שחת ולהשיב מעליהם אפו. ומשמע מדבריו, דהתשובה אזלא על הגברא שחטא, ולא על מעשיו הרעים.
ולפי דבריו פשיטא דתשובה מכפרת גם על עבירות מדרבנן, דסו"ס גם בעבירות דרבנן ודאי דהוא עצמו חשיב לחוטא, וכיון שהתשובה מתייחסת לגברא ולא למעשה החטא, א"כ ודאי דאף על עבירות דרבנן מועיל תשובה מדאורייתא.
וא"כ אפ"ל, דהשו"מ פליג בסברא זו, וסבר דהתשובה היא על החטא עצמו ולא רק על הגברא שחטא, וא"כ בעבירה דרבנן לא יועיל תשובה מדאורייתא, כיון שמדאורייתא אין כאן חטא כלל.
ד'. ועוד אפשר להוסיף, דהנה יש לחקור בגדר של מצות תשובה, האם הוי מצוה כללית לשוב בתשובה או דהוי חלק מהמצוה והעבירה עצמה, ובכל מצוה ועבירה יש בה דין תשובה והוי כחלק מחיוב המצוה והעבירה גופא. והנה דנו האחרונים [עי' במנחת חינוך במצוה שס"ד] האם לנכרי יש מצות תשובה, ולכאו' הא לא הוי מז' מצוות בני נח ומהיכי תיתי לומר שחייב לשוב בתשובה, אולם אי נימא דהוי חלק מהמצוה והעבירה עצמה א"כ כיון שחייב במצוה זו לכן יכול לחזור אף בתשובה כיון שהוי חלק מהמצוה.
וא"כ אפ"ל דבזה פליגי, דאי נימא דהוי כחלק מהמצוה עצמה א"כ א"א לומר דבעבירה מדרבנן יקיים מצות תשובה דאורייתא, כיון שלא הוי כלל עבירה מדאורייתא, אולם אי נימא דהוי מצוה כללית של תשובה על כל העבירות שבתורה, א"כ אפ"ל דאף על עבירות דרבנן יכול לשוב מדאורייתא, כין שכל דיני רבנן נכללים בקרא דלא תסור.
ה'. ואפשר להוסיף עוד בדרך פלפול, דהנה נחלקו הרמב"ם והרמב"ן בגדר של מצות תשובה. דהרמב"ם בריש הל' תשובה לא כתב כלל שיש מצוה לשוב בתשובה, אלא כתב רק שיש מצוה להתודות, וכ"כ בסה"מ במצוה ע"ג (ועי' במשך חכמה בפ' וילך פל"א פס' י"ז, שביאר את שיטת הרמב"ם בטו"ט). אולם הרמב"ן על קרא דכי המצוה הזאת וגו' לא נפלאת היא וגו', כתב דקרא זה אזיל על מצות התשובה.
וא"כ אפ"ל, דלשיטת הרמב"ם שאין מצות תשובה כלל אלא רק וידוי, א"כ הוידוי הוא על החטא עצמו, ולפ"ז אפשר להבין את סברת השו"מ, דעל עבירה מדרבנן לא יועיל וידוי מדאורייתא, כיון שאין מדאורייתא כלל חטא ואין לו על מה להתודות. אולם לשיטת הרמב"ן דהמצוה היא התשובה עצמה, א"כ שוב אזיל על הגברא החוטא, ולכן שייך לשוב בתשובה מדאורייתא אף על עבירות מדרבנן.
ו'. אולם חזינן ששיטת המבי"ט דלא כהשו"מ, דבקרית ספר בפ"ה מהל' נזקי ממון כתב, דמה שאסור לאדם להזיק ולשלם נראה דהוי מדרבנן. ואילו בהל' תשובה בפ"א ה"א כתב הרמב"ם, שהחובל בחבירו והמזיק ממונו, אף על פי ששילם לו מה שהוא חייב לו, אינו מתכפר עד שיתודה וישוב מלעשות כזה לעולם, שנאמר מכל חטאות האדם. וכתב שם בקרית ספר, דילפינן מקרא זה, שאלו מצוות שבינו לבין חברו, ועל הגניבות ועל הגזילות ועל לשון הרע. וא"כ יוצא מדבריו, דאע"פ שבגניבה וגזילה דהוי רק איסור דרבנן, אפ"ה יש עליו דין תשובה מדאורייתא. וזה דלא כהשו"מ הנ"ל.

עושה חדשות

אברכון כתב:מאמר שכתבתי בנושא של תשובה. אשמח לביקורת.

...ונראה לבאר, דהנה בס' זכרון אברהם דוד (מובא בס' הליקוטים בסוף רמב"ם הוצאת פרנקל) בריש הל' תשובה הביא להקשות, דאי אמרינן דתשובה הוי מצות עשה, א"כ מדוע לוקין על כל לאו והא הוי לאו הניתק לעשה של תשובה, (ועי' בהקדמה לברכת שמואל בח"ב שהקשה כן). ותי', דיש חילוק בין תשובה ללאו הניתק לעשה, דענין לאו הניתק לעשה הוא, דע"י העשה הוא מתקן את הלאו עצמו, וכמש"כ רש"י במכות י"ד ע"ב בד"ה כל ל"ת, דהעשה הוא ענשו ותיקונו של הלאו, אולם בתשובה אין התשובה מתייחסת לעצם החטא עצמו, אלא רק כלפי האדם והגברא שחטא לפני ה', ולכן לא חשיב לניתוק ללאו. וכמש"כ בשערי תשובה בריש דבריו, מן הטובות אשר היטיב השם יתברך עם ברואיו, כי הכין להם הדרך לעלות מתוך פחת מעשיהם ולנוס מפח פשעיהם, לחשוך נפשם מני שחת ולהשיב מעליהם אפו. ומשמע מדבריו, דהתשובה אזלא על הגברא שחטא, ולא על מעשיו הרעים.
ולפי דבריו פשיטא דתשובה מכפרת גם על עבירות מדרבנן, דסו"ס גם בעבירות דרבנן ודאי דהוא עצמו חשיב לחוטא, וכיון שהתשובה מתייחסת לגברא ולא למעשה החטא, א"כ ודאי דאף על עבירות דרבנן מועיל תשובה מדאורייתא.
וא"כ אפ"ל, דהשו"מ פליג בסברא זו, וסבר דהתשובה היא על החטא עצמו ולא רק על הגברא שחטא, וא"כ בעבירה דרבנן לא יועיל תשובה מדאורייתא, כיון שמדאורייתא אין כאן חטא כלל...

ענינו של ס' זכרון אברהם דוד נתבאר כאן - viewtopic.php?f=7&t=6130&hilit#p53388

מיללער · הודעהעל ידי **מיללער** » ה' אוקטובר 06, 2016 6:04 am

בדבר הצריך שיעור ועומד לשריפה מדרבנן האם אמרינן בה כתותי מיכתת שיעורא וגם מה"ת פסול?

כן כתב הערוך לנר על סוגית הגמ' סוכה לא: בדברי התוס' שם

אברכון · הודעהעל ידי **אברכון** » א' אוקטובר 09, 2016 7:31 am

תודה על התשומת לב לספר זכרון אברהם דוד. אני מכיר את התחקיר אבל לא שמתי לב שזה גם על ספר זה. שיניתי כבר אצלי. תודה רבה גדולה.

אברכון · הודעהעל ידי **אברכון** » ג' דצמבר 06, 2016 8:55 pm

אני עומד להוציא לקראת חנוכה ספר בנושא זה.
צירפתי את תוכן הענינים.
מי שמעוניין בקניית הספר נא לפנות באישי.
כמו כן אשמח מאוד לשמוע תגובות.

פורום אוצר החכמה

מי מחובר