פרנקל תאומים כתב:הרב שיר,
בעוניי לא ירדתי לסוף כוונתך, שמא תחוס ותבהירם?
אצל א' ממלכי ישראל נאמר שבא על אמו ושאלוהו, כלום יש לך הנאה ממקום שיצאת? ענה להם שכל זה להכעיס את בוראו. קרי =שיודע מה רצון ה' ועושה בבחינת ספות הרוה ולא בבחינת הצמאה מתאווה.
פרנקל תאומים כתב:הרב שיר,
בעוניי לא ירדתי לסוף כוונתך, שמא תחוס ותבהירם?
שיר ורננים כתב:שבילי דנהרדעא כתב:אני אישי לא התחנכתי כ"כ בהשקפה של סאטמר, ולא למדתי במוסדותיהם, אבל לאחרונה הגעתי יותר ויותר להנקודה להאמין שההתבדלות הוא הדרך האמיתית, בראותי אנשים חרדים מהללים ומלמדים זכות על פורקי עול משנאי ה' שר"י, כשנשיא המדינה הכופר בה' מתקבל בכבוד בתלמוד תורה, כשאנשי צבור יכולין לומר שאי שמירת התורה חלילה הוא לגיטימי העיקר לא להיות רפורמי, עפ"ל, כשכל מיני פוליטקאים ועיתונאים יכולים להלל רשעים זה טוב ליהודים וזה ידיד ה', כשמישהו מעיז לדבר נגד המדינה הוא כמדבר נגד ה', כשכל שנה בפרשת פנחס צץ לו דברים מזעזעים וליצנות על התורה הקדושה רק בגלל שרוצים לא להיות כהקיצונים, כמו הווארט שצריך שבוע שלם להתבונן בשכר של קנאי וכדומה, וכהנה וכהנה רבות. הגעתי למסקנה שדרך ההתבדלות הוא הדרך שאני צריך לנהוג, וכמובן לא כפוחזיהם אלא בדרכם של ת"ח.
כא' שמוצאו ממשפחה של חסידי סאטמער תרשה לי לספר לך סיפור לא ידוע אולי. שבשעתו הגיעו לארה"ב בעצם יום הכיפורים תשל"ד הידיעות האיומות על הסכנה הנוראה בא"י. והסאטמער רב זצ"ל היה חזן ולאחר סיום הצום זמן ר"ת עמד ואמר תהילים בבכיות נוראות ובדמעות שליש וכשניגשו אליו שילך להבדיל ולטעום משהו, לא הסכים ואמר כיצד אני יכול ללכת לאכול כשדם של צעירים יהודיים נשפך בגבולות.....
מה לעשות שיש כאלו שאוחזים בעצמם כמחזיקים בשיטתו ומתירים לייחל למותם של אותם צעירים במסוה של שנאת רשעים.
הסיפור מוסמך ושמעתיו מאמו"ר הנחשב לת"ח ,ידען ודייקן בדבריו.
גימפעל כתב:בתשל"ד לא היה האדמו"ר מסאטמאר חזן...
לעומקו של דבר כתב:גימפעל כתב:בתשל"ד לא היה האדמו"ר מסאטמאר חזן...
בשל חולשתו?
גימפעל כתב:לעומקו של דבר כתב:גימפעל כתב:בתשל"ד לא היה האדמו"ר מסאטמאר חזן...
בשל חולשתו?
אכן, בחורף תשכ"ח הוא עבר אירוע מוחי קשה ומאז הוא כבר לא תיפקד רגיל.
שבילי דנהרדעא כתב:אני אישי לא התחנכתי כ"כ בהשקפה של סאטמר, ולא למדתי במוסדותיהם, אבל לאחרונה הגעתי יותר ויותר להנקודה להאמין שההתבדלות הוא הדרך האמיתית, בראותי אנשים חרדים מהללים ומלמדים זכות על פורקי עול משנאי ה' שר"י, כשנשיא המדינה הכופר בה' מתקבל בכבוד בתלמוד תורה, כשאנשי צבור יכולין לומר שאי שמירת התורה חלילה הוא לגיטימי העיקר לא להיות רפורמי, עפ"ל, כשכל מיני פוליטקאים ועיתונאים יכולים להלל רשעים זה טוב ליהודים וזה ידיד ה', כשמישהו מעיז לדבר נגד המדינה הוא כמדבר נגד ה', כשכל שנה בפרשת פנחס צץ לו דברים מזעזעים וליצנות על התורה הקדושה רק בגלל שרוצים לא להיות כהקיצונים, כמו הווארט שצריך שבוע שלם להתבונן בשכר של קנאי וכדומה, וכהנה וכהנה רבות. הגעתי למסקנה שדרך ההתבדלות הוא הדרך שאני צריך לנהוג, וכמובן לא כפוחזיהם אלא בדרכם של ת"ח.
ישראל אליהו כתב:שבילי דנהרדעא כתב:אני אישי לא התחנכתי כ"כ בהשקפה של סאטמר, ולא למדתי במוסדותיהם, אבל לאחרונה הגעתי יותר ויותר להנקודה להאמין שההתבדלות הוא הדרך האמיתית, בראותי אנשים חרדים מהללים ומלמדים זכות על פורקי עול משנאי ה' שר"י, כשנשיא המדינה הכופר בה' מתקבל בכבוד בתלמוד תורה, כשאנשי צבור יכולין לומר שאי שמירת התורה חלילה הוא לגיטימי העיקר לא להיות רפורמי, עפ"ל, כשכל מיני פוליטקאים ועיתונאים יכולים להלל רשעים זה טוב ליהודים וזה ידיד ה', כשמישהו מעיז לדבר נגד המדינה הוא כמדבר נגד ה', כשכל שנה בפרשת פנחס צץ לו דברים מזעזעים וליצנות על התורה הקדושה רק בגלל שרוצים לא להיות כהקיצונים, כמו הווארט שצריך שבוע שלם להתבונן בשכר של קנאי וכדומה, וכהנה וכהנה רבות. הגעתי למסקנה שדרך ההתבדלות הוא הדרך שאני צריך לנהוג, וכמובן לא כפוחזיהם אלא בדרכם של ת"ח.
השורש פורה ראש החל מאז שחלקים מהציבור הנקרא "חרדי" מצדיעים גם לפוליטיקאים חרדים, ומושיבים אותם במזרח עד כדי אלילות ממש.
קו ירוק כתב:הרב פרנקל תואמים
צודק אתה שממעטים להשתמש בכינויים אלו.
הם שמורים לראשי המחבלים בכרם ישראל. אדה"כ אולי היה הבולט שבהם אבל הח"ח כינהו כך כי ניסה להדיחו.
אותו האיש ימ"ש - מקובל
ש"ץ ימ"ש - מקובל
אינני חושב שב"ג לא באותה קטגוריה...
מישהו הביא פה מאחד ממכריו, ששנאתו לדת היתה עד כדי אובססיה. הוא לא נולד כך, הוא הכיר את בוראו
גימפעל כתב:שיר ורננים כתב:שבילי דנהרדעא כתב:אני אישי לא התחנכתי כ"כ בהשקפה של סאטמר, ולא למדתי במוסדותיהם, אבל לאחרונה הגעתי יותר ויותר להנקודה להאמין שההתבדלות הוא הדרך האמיתית, בראותי אנשים חרדים מהללים ומלמדים זכות על פורקי עול משנאי ה' שר"י, כשנשיא המדינה הכופר בה' מתקבל בכבוד בתלמוד תורה, כשאנשי צבור יכולין לומר שאי שמירת התורה חלילה הוא לגיטימי העיקר לא להיות רפורמי, עפ"ל, כשכל מיני פוליטקאים ועיתונאים יכולים להלל רשעים זה טוב ליהודים וזה ידיד ה', כשמישהו מעיז לדבר נגד המדינה הוא כמדבר נגד ה', כשכל שנה בפרשת פנחס צץ לו דברים מזעזעים וליצנות על התורה הקדושה רק בגלל שרוצים לא להיות כהקיצונים, כמו הווארט שצריך שבוע שלם להתבונן בשכר של קנאי וכדומה, וכהנה וכהנה רבות. הגעתי למסקנה שדרך ההתבדלות הוא הדרך שאני צריך לנהוג, וכמובן לא כפוחזיהם אלא בדרכם של ת"ח.
כא' שמוצאו ממשפחה של חסידי סאטמער תרשה לי לספר לך סיפור לא ידוע אולי. שבשעתו הגיעו לארה"ב בעצם יום הכיפורים תשל"ד הידיעות האיומות על הסכנה הנוראה בא"י. והסאטמער רב זצ"ל היה חזן ולאחר סיום הצום זמן ר"ת עמד ואמר תהילים בבכיות נוראות ובדמעות שליש וכשניגשו אליו שילך להבדיל ולטעום משהו, לא הסכים ואמר כיצד אני יכול ללכת לאכול כשדם של צעירים יהודיים נשפך בגבולות.....
מה לעשות שיש כאלו שאוחזים בעצמם כמחזיקים בשיטתו ומתירים לייחל למותם של אותם צעירים במסוה של שנאת רשעים.
הסיפור מוסמך ושמעתיו מאמו"ר הנחשב לת"ח ,ידען ודייקן בדבריו.
בתשל"ד לא היה האדמו"ר מסאטמאר חזן... ולכן דייקנות הסיפור לא מוטלת בספק, אלא שקר וודאית.
שבילי דנהרדעא כתב:אני אישי לא התחנכתי כ"כ בהשקפה של סאטמר, ולא למדתי במוסדותיהם, אבל לאחרונה הגעתי יותר ויותר להנקודה להאמין שההתבדלות הוא הדרך האמיתית, בראותי אנשים חרדים מהללים ומלמדים זכות על פורקי עול משנאי ה' שר"י, כשנשיא המדינה הכופר בה' מתקבל בכבוד בתלמוד תורה, כשאנשי צבור יכולין לומר שאי שמירת התורה חלילה הוא לגיטימי העיקר לא להיות רפורמי, עפ"ל, כשכל מיני פוליטקאים ועיתונאים יכולים להלל רשעים זה טוב ליהודים וזה ידיד ה', כשמישהו מעיז לדבר נגד המדינה הוא כמדבר נגד ה', כשכל שנה בפרשת פנחס צץ לו דברים מזעזעים וליצנות על התורה הקדושה רק בגלל שרוצים לא להיות כהקיצונים, כמו הווארט שצריך שבוע שלם להתבונן בשכר של קנאי וכדומה, וכהנה וכהנה רבות. הגעתי למסקנה שדרך ההתבדלות הוא הדרך שאני צריך לנהוג, וכמובן לא כפוחזיהם אלא בדרכם של ת"ח.
פרנקל תאומים כתב:ה
גם אם אדע על פלוני שהוא רשע וכו', עדיין צ"ע אם נכון לקללו 'ימח שמו' וכיו"ב. הגע בעצמך: אם היה ב"ג או כל כיו"ב, מת בלא בנים על פניה של אשתו, היית מתירה לשוק בלי חליצה או ייבום, או שמא היית מקיים בהם מש"כ 'ולא ימחה שמו בישראל'?
הרב חיים ושלום,
שביק וכו', פירושו כשההיתר והאיסור שווים בהנאתם, ואעפ"כ בוחר באיסור כדי להכעיס לקונו, ומאן יימר לך דהכי הוי עובדא בההוא גברא? וממילא גם מש"כ על ב"נ אינו, דמאן יימר לך שאם היו לפניו שתי חתיכות שוות בטעמן אחת שומן והשניה חלב, שלא היה לוקח את השומן?
יתירה מזאת, מה יתן לך ומה יוסיף לך שב"נ לומד תנ"ך? וכי זה אומר שהוא יודע שהתנ"ך קדוש? שהתורה מן השמים? שיש בורא והתורה היא רצונו מאיתנו?
אין ספק שלדברי החזו"א, ב"נ הוא תינוק שנשבה. הלא הוא גדל במשפחה ובחברה חילונית לגמרי.
תענה לי בכנות, אם היית נולד ח"ו בבית חילוני, ומקבל כל ימיך חינוך חילוני, ברי לך שהיית מגלה את האור ושב בתשובה, או שמא מרבית הסיכויים שלא...וכי איזו עדיפות יש לך כלפי שמיא, בזה שזכית להוולד בבית חרדי? על "נקודת הבחירה" של הרב דסלר שמעת?
כלומר, 'תינוק שנשבה' יתכן אפי' שישבוק היתירא מפני איסורא, ועדיין מכלל תינוק שנשבה לא יצא, מפני שהמציאות שבתוכה גדל הביאה אותו לכך שאינו יודע כלל שתורה מן השמים, ובעיניו התורה היא ח"ו סוג של אוסף סיפורי עם וכדו', וממילא אינו רואה טעם להעדיף את ההיתר גם אם טעמו שווה, ולא כדי להכעיס לקונו, כ"א מפני שאינו חושב כלל שקונו ציווהו על כך.
.
שברי לוחות כתב:שבילי דנהרדעא כתב:אני אישי לא התחנכתי כ"כ בהשקפה של סאטמר, ולא למדתי במוסדותיהם, אבל לאחרונה הגעתי יותר ויותר להנקודה להאמין שההתבדלות הוא הדרך האמיתית, בראותי אנשים חרדים מהללים ומלמדים זכות על פורקי עול משנאי ה' שר"י, כשנשיא המדינה הכופר בה' מתקבל בכבוד בתלמוד תורה, כשאנשי צבור יכולין לומר שאי שמירת התורה חלילה הוא לגיטימי העיקר לא להיות רפורמי, עפ"ל, כשכל מיני פוליטקאים ועיתונאים יכולים להלל רשעים זה טוב ליהודים וזה ידיד ה', כשמישהו מעיז לדבר נגד המדינה הוא כמדבר נגד ה', כשכל שנה בפרשת פנחס צץ לו דברים מזעזעים וליצנות על התורה הקדושה רק בגלל שרוצים לא להיות כהקיצונים, כמו הווארט שצריך שבוע שלם להתבונן בשכר של קנאי וכדומה, וכהנה וכהנה רבות. הגעתי למסקנה שדרך ההתבדלות הוא הדרך שאני צריך לנהוג, וכמובן לא כפוחזיהם אלא בדרכם של ת"ח.
גם באוחזים בדרך ההתבדלות יש הרבה שבאו לידי קיצוניות ויש להם שיטות מעוותות (זאת אומרת שהרחיקו לכת הרבה משיטת האדמו"ר מסאטמר).
ודרך אגב, הרבה מהיאמרות על הקנאות של פנחס נאמרים בשדם האדמו"ר מסאטמר
גימפעל כתב:שיר ורננים כתב:שבילי דנהרדעא כתב:אני אישי לא התחנכתי כ"כ בהשקפה של סאטמר, ולא למדתי במוסדותיהם, אבל לאחרונה הגעתי יותר ויותר להנקודה להאמין שההתבדלות הוא הדרך האמיתית, בראותי אנשים חרדים מהללים ומלמדים זכות על פורקי עול משנאי ה' שר"י, כשנשיא המדינה הכופר בה' מתקבל בכבוד בתלמוד תורה, כשאנשי צבור יכולין לומר שאי שמירת התורה חלילה הוא לגיטימי העיקר לא להיות רפורמי, עפ"ל, כשכל מיני פוליטקאים ועיתונאים יכולים להלל רשעים זה טוב ליהודים וזה ידיד ה', כשמישהו מעיז לדבר נגד המדינה הוא כמדבר נגד ה', כשכל שנה בפרשת פנחס צץ לו דברים מזעזעים וליצנות על התורה הקדושה רק בגלל שרוצים לא להיות כהקיצונים, כמו הווארט שצריך שבוע שלם להתבונן בשכר של קנאי וכדומה, וכהנה וכהנה רבות. הגעתי למסקנה שדרך ההתבדלות הוא הדרך שאני צריך לנהוג, וכמובן לא כפוחזיהם אלא בדרכם של ת"ח.
כא' שמוצאו ממשפחה של חסידי סאטמער תרשה לי לספר לך סיפור לא ידוע אולי. שבשעתו הגיעו לארה"ב בעצם יום הכיפורים תשל"ד הידיעות האיומות על הסכנה הנוראה בא"י. והסאטמער רב זצ"ל היה חזן ולאחר סיום הצום זמן ר"ת עמד ואמר תהילים בבכיות נוראות ובדמעות שליש וכשניגשו אליו שילך להבדיל ולטעום משהו, לא הסכים ואמר כיצד אני יכול ללכת לאכול כשדם של צעירים יהודיים נשפך בגבולות.....
מה לעשות שיש כאלו שאוחזים בעצמם כמחזיקים בשיטתו ומתירים לייחל למותם של אותם צעירים במסוה של שנאת רשעים.
הסיפור מוסמך ושמעתיו מאמו"ר הנחשב לת"ח ,ידען ודייקן בדבריו.
בתשל"ד לא היה האדמו"ר מסאטמאר חזן... ולכן דייקנות הסיפור לא מוטלת בספק, אלא שקר וודאית.
פרנקל תאומים כתב:אמת, שמפורסם בשם הגריש"א דלא סבירא ליה הכי, ולדעתו כיוון שהם חשופים למידע, ואם יחקרו הדק היטב בידם להגיע אל האמת, אזי אינם נכללים בגדר ההלכתי של 'תינוק שנשבה' (וגם לדעתו, יתכן שיסכים שאינם רשעים גמורים, אלא שבכלל 'תינוק שנשבה' על ההשלכות ההלכתיות שיש לגדר זה, אינם).
אבל כמו בענינים רבים, ראוי לנו שגם בזה, נחמיר כהחזו"א...
פרנקל תאומים כתב:ר' ישראל אליהו,
אתה כמובן טועה.
ה'שורש פורה ראש ולענה', איננו האלילות של הפוליטקאים החרדים, פשוט, כי אין כזו.
ה'שורש פורה' וכו' היה מאז ש"חלקים מהציבור הנקרא חרדי" כדבריך, הצדיעו לעיתונאים עזי פנים, האלילו אותם, והעניקו להם את הבעלות על ה'דעת תורה' של הדור ועל הנהגתו, כולל היכולת לקבוע לדור מי הם גדולי הדור, ולדרג אותם לפי עניות דעתם ועשירות חוצפתם ורשעותם, וד"ל.
נ"ב:
א)אני מקווה שלא תתלוננו שוב על הכנסת ה'קב חומטין' וכדו', ותזכרו שאתם אלו המתעקשים לעלות זאת שוב ושוב.
ב)בטח יצוץ איזה חכמולוג ויאמר: " על החילוניים הוא מלמד זכות, ואולי אף על חלק ממנהיגיהם. ואילו את ברי פלוגתתו מן החרדים, הוא דן לכף חובה".
ובכן, אחסוך לכם את התגובה הזאת: הנני להצהיר, שבוודאי יש צדדים להפך בזכותם של אותם עיתונאים( למשל- שהכח הרב שהיה בידיהם, העביר אותם על דעתם, ועוד), וק"ו של צאן מרעיתם. ובוודאי לא יעלה על ליבי לשנוא אותם ח"ו, ועאכו"כ לקללם ח"ו, אע"פ שמעשיהם גרמו וגורמים בכיה לדורות. אלא שארחיק את עצמי ואת בני ביתי מהשפעתם. וק"ו בן בנו של ק"ו, שיש להתרחק בכל מיני ריחוק מהשפעתם של החילוניים ומנהיגיהם(ואין זה נוגע לעובדא שיש מקום לדונם לכף זכות).
עושה חדשות כתב: ומי היה הראשון ש"שלף" והביא את הסיפרי עד שנעשה הדבר ידוע כ"כ?
השואל מרבו כתב:אולי כדאי לציין בזה ידיעה מעניינת, שהגאון רי"פ פערלא בביאורו על סה"מ לרס"ג מאריך שמימרא זו "גדול המחטיאו יותר מן ההורגו" אינו נפסק להלכה... אולם לפי מה שזכור לי הוא בעצמו מודה שהרבה פוסקים לא ס"ל הכי, ע"ש.
אמנם בעיקר הדבר מאי דנקטו האחרונים ז"ל לדבר פשוט ומוחלט להלכה דמחטיא את חבירו חמור יותר מההורגו. ודנין ע"פ סברא זו לדינא ולהלכה למעשה. לענ"ד הוא תמוה מאוד ואין לו כל יסוד להלכה. ואדרבה הדבר ברור דאין הלכה כן. שהרי הדבר תמוה לפי זה במאי דקיי"ל כל עבירות שבתורה אם אומרים לו לאדם עבור ואל תהרג יעבור ואל יהרג חוץ מע"ז גילוי עריות שפיכות דמים שיהרג ואל יעבור. ואמאי לא חשיב נמי עבירת לאו דלפני עור. שהרי לפי זה אם הכשיל את חבירו בעבירת איסור דאורייתא חמור יותר מהורגו ודינו כשפיכות דמים דיהרג ואל יעבור. והרי יש בו אזהרה מיוחדת. ופשיטא דאין לכללו בכלל עבירה דשפיכות דמים לומר דכיון דקתני שפיכות דמים היינו הך. ומיהו לזה היה אפשר לומר דדוקא במחטיא ממש הוא דאמרינן דקשה יותר מההורגו. אבל אזהרת לפני עור אינה אלא במזמין מכשול לפני חבירו שאפשר שיכשל בו ויחטא. כגון מושיט כוס יין לנזיר או אבר מה"ח לב"נ וכל כיו"ב. דאינו מאכילו ומשקהו בידים ממש דהו"ל מחטיא. אלא שאפשר שישתה או יאכל ונמצא חוטא ואשם בגרמא דידי'. וכמבואר בפ"ק דע"ז (ו' ע"א) ושאר דוכתי. ואם כן יש מקום לדחות ולומר דודאי עבירת לאו דלפני עור לא חמירא כשפיכות דמים לענין שיהרג ואל יעבור. אבל מחטיאו ממש איה"נ דהו"ל בכלל שפיכות דמים דקתני וחשיב בהנך דיהרג וא"י. דלא משום אזהרת לפני עור בלחוד נגעו בה אלא הו"ל כשפיכות דמים ועדיפא מינה. איברא דמלבד דפשיטא דלדינא הא ליתא כלל. וישתקע הדבר ולא יאמר. בלאו הכי אפילו תימא הכי אכתי קשה במאי דקתני בתוספתא (פ"ג דמכות) הסך שמן המשחה שעשה משה במדבר חייב כרת וכו'. אחד הסך ואחד הניסך. בד"א בזמן שהיו שניהם מזידין וכו' אחד שוגג ואחד מזיד שוגג פטור ומזיד חייב. וכן קתני התם המלביש את חבירו כלאים המטמא את הנזיר וכו'. וכן קתני התם המקיף פאת ראשו של חבירו שניהם חייבין וכו'. המקיף פאת זקנו של חבירו שניהם חייבין וכו'. הקורח קרחה בראשו של חבירו שניהם חייבין וכו'. השורט שריטה בבשרו של חבירו שניהם חייבין וכו'. הכותב כתיבת קעקע בבשרו של חבירו שניהם חייבין וכו' עיין שם. וכן פסק הרמב"ם ז"ל (סוף הלכות כלאים ובפי"ב מהלכות ע"ז) והראב"ד שם ובטיו"ד (סי' ק"פ קפ"א) עיין שם. ובספרא (פרשת שמיני) דריש לא יאכלו לחייב את המאכיל כאוכל עיין שם. ועי' ברא"ם וק"א מש"כ שם בזה. ובסוגיא דמכות (כ' ע"ב) אמרינן לא תקיפו אחד המקיף ואחד הניקף במשמע ולוקין עיין שם. ובכל הני הו"ל מחטיא ממש. והו"ל לומר דבר מיתה הוא כהורג את הנפש. וגם ל"ל קרא לרבות את הניקף. תיפוק ליה משום מחטיא דהו"ל חמיר טפי מרציחה וחייב מיתת ב"ד:
עוד יש לתמוה מסוגיא דגיטין שהבאתי לעיל דאמרינן ההוא גברא דזבין נפשי' ללודאי אתא לקמי' דר"א א"ל פירקן. א"ל תנן המוכר עצמו ואת בניו לעכו"ם אין פודין אותו אבל פודין את הבנים משום קילקולא (ופירש"י שלא יטמעו בין העכו"ם וילמדו ממעשיהם וכו'). וכ"ש הכא דאיכא קטלא וכו' עיין שם. והשתא מאי כ"ש הוא הרי החטא קשה יותר מהריגה. ואי פודין משום שלא יטמעו בין העכו"ם וילמדו ממעשיהם. דקשה להם יותר מקטלא. אכתי אין ראיה לפדות אף משום קטלא. וראיתי להר"ב חת"ס ז"ל בחי' שם שעמד בזה והניח בצ"ע עיין שם. ומיהו לזה היה אפשר לומר דהתם מלבד קטלא אית בה נמי עבירה חמורה. דכיון דלודאי אוכלי בני אדם נינהו מכיון שמכר עצמו להם הו"ל כמאבד עצמו לדעת. דהו"ל כהורג עצמו. ולפי המבואר בפסיקתא רבתי (ריש פרשה כ"ה) גם הורג עצמו עובר בלא תרצח דדריש לא תרצח לא תתרצח עיין שם. וכ"כ בהלכות קטנות (ח"ב סי' רל"א) עיין שם. וכ"כ בפשיטות הר"ב בית מאיר ביו"ד (סי' רט"ו סעי' ה') עיין שם. ובמק"א הבאתי ג"כ ראיה לזה מהירושלמי (פ"ק דברכות הלכה ה') עיין שם היטב ואין כאן מקום להאריך בזה. והר"ן (בפ"ג דשבועות) כתב דיש בזה לאו דהשמר לך ושמור נפשך מאוד. וגם הוא בכלל קרא דאך את דמכם לנפשותיכם אדרוש עיין שם ובסוגיא דב"ק שהביא שם. ועל כל פנים פשע גדול הוא ומהרי"ט ז"ל בחי' לכתובות (סו"פ הנושא) הביא שאין לו חלק לעוה"ב שקורא אני עליו ותהי עונותם על עצמותם עיין שם. ואם כן שפיר קאמרי' התם וכ"ש הכא דאיכא קטלא. דהא אית בה תרתי. עבירה חמורה וקטלא. אלא דלפי מה שביארנו דהתם לא מיירי שמכר עצמו לקטלא. אלא שלוה מהם ואין להם רשות להרגו קודם שיגיע זמן פרעון ולא יפרע. כמש"כ הר"ן ז"ל שהבאתי. אם כן נראה דאין זה בכלל מאבד עצמו לדעת. דמסתמא היה סבור שיפדוהו כשיגיע הזמן או שתשיג ידו אז לפדות עצמו. ואם כן אכתי קושיא לא איפריקא:
עוד יש לי לתמוה מסוגיא דפרק בן סו"מ שם (ע"ג ע"א) דאמרינן התם ת"ר מניין לרודף אחר חבירו להרגו שניתן להצילו בנפשו ת"ל לא תעמוד על דם רעך. ופרכינן והא להכי הוא דאתא הא מיבעי' ליה לכדתניא מנין לרואה את חבירו שהוא טובע בנהר וכו' שהוא חייב להצילו ת"ל לא תעמוד על דם רעך. ומשני איה"נ ואלא ניתן להצילו בנפשו מנ"ל אתיא בק"ו מנה"מ וכו'. דבי רבי תנא הקישא הוא וכו' עיין שם. ואם נימא דההיא דהמחטיא את האדם קשה לו מן ההורגו סברא אלימתא היא לדינא אם כן מאי פריך הא מיבעי ליה לכדתניא וכו'. הרי היינו הך דכמו שהרואה את חבירו טובע בנהר חייב להצילו. הכי נמי כשרואה חבירו רודף אחר הנרדף להורגו ולעבור על אזהרת לא תרצח יש לו להצילו בנפשו. דהיינו שחייב להצילו מן העבירה בנפשו. דהא החטא קשה לו מהריגתו. ומאי שנא מצילו מליטבע בנהר ממצילו מן העבירה. ובפרט עבירה חמורה כשפיכת דמים. ואף דלא יכול להצילו מן העבירה אלא בהריגתו. מכל מקום הרי הריגה זו טובה היא אצלו דהעבירה קשה ממנה. כמו כשאינו יכול להצילו מן החי' שגוררתו או מידי ליסטים או מטביעה בנהר אלא ע"י תלישת או קציצת אחד מאיבריו וכיו"ב. דפשיטא שחייב להצילו בכך כדי להצילו ממיתה שקשה לו יותר. ואם לא עשה כן ודאי עובר בלא תעמוד על דם רעך. ואם כן אף אנן נימא הכי הכא. שהוא חייב להצילו בנפשו מן העבירה שקשה לו יותר מהריגתו. ואם יעשה כן ודאי עובר בלאו דלא תעמוד על דם רעך. ואם כן ודאי מהך דרשא גופא דדריש ליה לקרא לרואה את חבירו שטובע בנהר וכו' שחייב להצילו. שמעינן נמי ההיא דרודף אחר חבירו להורגו שניתן להצילו בנפשו. ומאי פריך. ולמאי הוצרך לזה ילפותא אחריתא. וגם ראיתי להתוס' שם בד"ה להצילו בנפשו שכתבו וז"ל. וא"ת כיון דמהכא ילפינן דרוצח ניתן להצילו בנפשו. למה לי קרא בטובע בנהר וחיה גוררתו. השתא חבירו הורג כדי להציל. התם לא כ"ש. ולא מסתבר למימר דחבירו הורג טפי לאפרושי מאיסורא. אלא נראה דאי מהכא וכו' עכ"ל עיין שם. והשתא אמאי לא מסתברא למימר הכי. דהרי ודאי קושטא הכי הוא. כמבואר בספרי דהחטא קשה לו מן המיתה. ואית בה תרתי שמציל את הנרדף מן הרודפו להרגו. וגם מציל את הרודף מן העבירה שקשה לו ממיתתו. אבל להציל ממיתה אפשר דלא חייבו הכתוב אי לאו דגלי קרא בהדיא:
וביותר יש לתמוה דאם אמת הוא דהחטא קשה לו מהריגתו. אם כן אמאי תנן התם דהרודף אחר בהמה והמחלל את השבת והעובד עכו"ם אין מצילין אותן בנפשן. והרי עבירות חמורות אלו. שהן היותר חמורות שבתורה. קשין לו ממיתתו. ואם להציל חבירו ממיתה חייבו הכתוב. כ"ש להצילו מלעבור עבירות היותר חמורות אלו. ולא שייך כאן אין עונשין מה"ד דאין זה עונש אלא הצלה. והנה עיקר מקור סברא זו דנקטו האחרונים ז"ל הוא מההיא ברייתא דספרי שהבאתי לעיל. דקתני התם רבי שמעון אומר מצרים טבעו ישראל במים. ואדומים הם קידמו את ישראל בחרב ולא אסרם הכתוב אלא עד שלשה דורות. ועמונים ומואבים מפני שנטלו עצה להחטיא את ישראל אסרם הכתוב איסור עולם. ללמדך שהמחטיא את האדם קשה לו מן ההורגו וכו' עיין שם. והדבר קשה לכאורה דהרי העמונים והמואבים שנטלו עצה להחטיא את ישראל היינו להחטיאם בעבודה זרה. כמפורש בקרא ויחל העם לזנות אל בנות מואב ותקראנה לעם לזבחי אלהיהן ויאכל העם וישתחוו לאלהיהן ויצמד ישראל לבעל פעור. ועי' בגמרא דסנהדרין (פרק חלק ק"ו ע"א) עיין שם. ובירושלמי שם ובספרי בלק ואם כן אין לנו אלא בעבירת ע"ז שהיא היותר חמורה מכל עבירות שבתורה שהמחטיאו בה קשה לו מן ההורגו. והיכי ניקום ונילוף מינה לשאר עבירות שאינן חמורות כזו דנימא בהו הכי. וכי דנין קל מחמור להחמיר עליו. ועכצ"ל דאין הכי נמי דמקרא אין ראיה אלא למחטיאו בחטא של ע"ז החמורה. אלא דר"ש לטעמי' אזיל דדריש טעמא דקרא. וס"ל דהיינו טעמא משום דההורגו אינו מוציאו אלא מהעוה"ז והמחטיאו מוציאו מהעוה"ז ומהעוה"ב. ואם כן ממילא גם שאר חטאים שאינם חמורים כ"כ בכלל. אבל אין זה במשמע. דא"כ הול"ל בהדיא הכי דה"ה למחטיאו בשאר עבירות שבתורה. כיון דכאן לא מיירי אלא בחטא של ע"ז. ולכן נראה דאין ה"נ דלא קאמר ר"ש אלא בע"ז לחוד וכמעשה שהיה שנטלו עצה להחטיא את ישראל בע"ז. ואף על גב דמפרש טעמא משום דההורגו מוציאו מן העוה"ז וכו'. אפשר לומר דלא קרי מוציאו מהעוה"ז והעוה"ב אלא בעבירה דע"ז שעוקר הכל וכופר במי שברא העולם. וחמור מכל העבירות שבתורה:
ומעתה לפי זה נראה דר"ש לשיטתו אזיל דאיהו קאמר (בפרק בן סו"מ ע"ג ע"ב) דהעובד ע"ז ניתן להצילו בנפשו מק"ו ומה פגם הדיוט ניתן להצילו בנפשו פגם גבוה לא כ"ש. כדאמרינן התם (לקמן ע"ד ע"א) עיין שם. ואם כן שפיר קאמר לטעמי' דמהחטיא את האדם קשה לו מן ההורגו. דהיינו בחטא של ע"ז. אבל לדידן דקיי"ל דאפילו בע"ז לא ניתן להצילו בנפשו. אם כן ע"כ גם בע"ז לא אמרינן דהמחטיא קשה מן ההורגו. דא"כ היה לן לומר דניתן להצילו בנפשו. משום לאו דלא תעמוד על דם רעך. דהרי הצלה היא לגבי' דידי' דאם להצילו ממיתה חייב הכתוב כ"ש ממידי דקשה ממיתה. וכמו שכתבתי לעיל. ובזה הכל אתי שפיר כמבואר:
ובאמת דבלאו הכי נראה ברור דאין לדון ע"פ סברא זו לענין הלכה. דקיי"ל אין מביאין ראיה מן האגדה. וכבר כתב הר"ב תה"ד (בפסקים וכתבים סי' ק"ח) וז"ל נראה דאין לחלק כלל בשביל טעם זה דמפרש הסמ"ג דרך אגדה בעלמא ולא מחלקינן משום אותו טעם. כי הא דאמרינן (פרק המפלת) מפני מה אמרה תורה מילה לשמונה שלא יהיו הכל שמחין ואביו ואמו עצבין וכו'. ולפי זה אם ילדה בזוב שצריכה שבעה נקיים לאחר שבעת ימי לידה וכי ס"ד שיהא הבן נימול לארבע עשר. וכאלה רבות בתלמוד עכ"ל עיין שם. וכן נראה מוכח מהכא גופא דאפילו ר"ש גופי' לא סמך על סברא זו להלכה. דאל"כ למה לו לדון ק"ו דבע"ז ניתן להצילו בנפשו. תיפוק ליה מהך סברא גופא. דכיון דהחטא קשה לו ממיתה מיהת בעבירה דע"ז. אם כן קרינן בי' לא תעמוד על דם רעך. וחייבין להרגו כדי שלא יכשל בעבירת ע"ז. אלא ודאי אף על פי שאמר ר"ש כן דרך אגדה. לא סמך על זה לדינא. וזה פשוט מאוד אצלי ולא היה כדאי להאריך בזה לולא שהאחרונים ז"ל נקטו דברים כפשטן. ובנו ע"ז יסוד לענין דינא. ומעתה אם כן נתבאר דבמצות תוכחה אין לנו אלא העשה המפורשת בה. ולא שייכא בלאו דלא תעמוד על דם רעך כלל. ולכן שפיר מנה רבינו הגאון ז"ל העשה וגם הלאו:
פרנקל תאומים כתב:ר' ישראל אליהו,
אתה כמובן טועה.
ה'שורש פורה ראש ולענה', איננו האלילות של הפוליטקאים החרדים, פשוט, כי אין כזו.
ה'שורש פורה' וכו' היה מאז ש"חלקים מהציבור הנקרא חרדי" כדבריך, הצדיעו לעיתונאים עזי פנים, האלילו אותם, והעניקו להם את הבעלות על ה'דעת תורה' של הדור ועל הנהגתו, כולל היכולת לקבוע לדור מי הם גדולי הדור, ולדרג אותם לפי עניות דעתם ועשירות חוצפתם ורשעותם, וד"ל.
נ"ב:
א)אני מקווה שלא תתלוננו שוב על הכנסת ה'קב חומטין' וכדו', ותזכרו שאתם אלו המתעקשים לעלות זאת שוב ושוב.
ב)בטח יצוץ איזה חכמולוג ויאמר: " על החילוניים הוא מלמד זכות, ואולי אף על חלק ממנהיגיהם. ואילו את ברי פלוגתתו מן החרדים, הוא דן לכף חובה".
ובכן, אחסוך לכם את התגובה הזאת: הנני להצהיר, שבוודאי יש צדדים להפך בזכותם של אותם עיתונאים( למשל- שהכח הרב שהיה בידיהם, העביר אותם על דעתם, ועוד), וק"ו של צאן מרעיתם. ובוודאי לא יעלה על ליבי לשנוא אותם ח"ו, ועאכו"כ לקללם ח"ו, אע"פ שמעשיהם גרמו וגורמים בכיה לדורות. אלא שארחיק את עצמי ואת בני ביתי מהשפעתם. וק"ו בן בנו של ק"ו, שיש להתרחק בכל מיני ריחוק מהשפעתם של החילוניים ומנהיגיהם(ואין זה נוגע לעובדא שיש מקום לדונם לכף זכות).
נוה הלבנון כתב:פרנקל תאומים כתב:ר' ישראל אליהו,
אתה כמובן טועה.
ה'שורש פורה ראש ולענה', איננו האלילות של הפוליטקאים החרדים, פשוט, כי אין כזו.
ה'שורש פורה' וכו' היה מאז ש"חלקים מהציבור הנקרא חרדי" כדבריך, הצדיעו לעיתונאים עזי פנים, האלילו אותם, והעניקו להם את הבעלות על ה'דעת תורה' של הדור ועל הנהגתו, כולל היכולת לקבוע לדור מי הם גדולי הדור, ולדרג אותם לפי עניות דעתם ועשירות חוצפתם ורשעותם, וד"ל.
נ"ב:
א)אני מקווה שלא תתלוננו שוב על הכנסת ה'קב חומטין' וכדו', ותזכרו שאתם אלו המתעקשים לעלות זאת שוב ושוב.
ב)בטח יצוץ איזה חכמולוג ויאמר: " על החילוניים הוא מלמד זכות, ואולי אף על חלק ממנהיגיהם. ואילו את ברי פלוגתתו מן החרדים, הוא דן לכף חובה".
ובכן, אחסוך לכם את התגובה הזאת: הנני להצהיר, שבוודאי יש צדדים להפך בזכותם של אותם עיתונאים( למשל- שהכח הרב שהיה בידיהם, העביר אותם על דעתם, ועוד), וק"ו של צאן מרעיתם. ובוודאי לא יעלה על ליבי לשנוא אותם ח"ו, ועאכו"כ לקללם ח"ו, אע"פ שמעשיהם גרמו וגורמים בכיה לדורות. אלא שארחיק את עצמי ואת בני ביתי מהשפעתם. וק"ו בן בנו של ק"ו, שיש להתרחק בכל מיני ריחוק מהשפעתם של החילוניים ומנהיגיהם(ואין זה נוגע לעובדא שיש מקום לדונם לכף זכות).
מגוחך איך שכל אחד רואה את הדברים בחור של השקל* האישי שלו...
ליטוואק פון בודאפעסט כתב:כל ילד וכל בחור זקוק למלמד או ראש ישיבה. יש לו לאדם לבחור רב עם המדה הכי גדול של השפעות טובות.
אמנם לענין עיתונאים, גם אם נסכים לטענה זו או אחרת, התרופה איננה להתרחק מעיתונאי זו או זו, אלא להוציא כל ענין העיתונאים מחיי הבית. לדעת ולהבין ולהסביר שאין זה אלא בילוי והתאווררות ומנוחת צהריים. אין בזה שום שכל ולא דת, לא חיזוק ולא מוסר. אז ינצל מכל ההשפעות ללא שום קשר למפלגה זו או אחרת.
שבילי דנהרדעא כתב:פרנקל תאומים כתב:אמת, שמפורסם בשם הגריש"א דלא סבירא ליה הכי, ולדעתו כיוון שהם חשופים למידע, ואם יחקרו הדק היטב בידם להגיע אל האמת, אזי אינם נכללים בגדר ההלכתי של 'תינוק שנשבה' (וגם לדעתו, יתכן שיסכים שאינם רשעים גמורים, אלא שבכלל 'תינוק שנשבה' על ההשלכות ההלכתיות שיש לגדר זה, אינם).
אבל כמו בענינים רבים, ראוי לנו שגם בזה, נחמיר כהחזו"א...
מה מקור השמועה בשם החזו"א?
משתמשים הגולשים בפורום זה: אין משתמשים רשומים ו־ 37 אורחים