סתירה נפלאה ברמב"ם

[מתפעל]

הלכות נזיר פ"ה ה"י

"נזיר שהיה שותה יין כל היום כולו--אף על פי שהוא חייב לשמיים על כל רביעית ורביעית, אינו לוקה אלא אחת משום יין ואחת ד"לא יחל, דברו" (במדבר ל,ג) כמו שביארנו; ואם התרו בו על כל רביעית ורביעית, ואמרו לו אל תשתה, אל תשתה, והוא שותה--חייב על כל אחת ואחת".

הלכות מאכלות אסורות פי"ב ה"ז

"האוכל אכילה גדולה מדבר אסור--אין מחייבין אותו מלקות או כרת על כל כזית וכזית, אלא חיוב אחד לכל האכילה; ואם היו העדים מתרין בו בשעת אכילה על כל כזית וכזית, חייב על כל התראה והתראה, ואף על פי שהיא אכילה אחת, ולא הפסיק".

האם אתם רואים את הסתירה?

[שמח תשמח]

אולי תסביר לנו בכל אופן מה הסתירה, אני לא הבנתי.
אולי הענין של הכרת? שבהלכה הראשונה חייב בידי שמים על כאו"א ואילו בהלכה השניה אינו חייב אלא כרת אחד?

[מתפעל]

בהחלט, אתה לא חושב שזו סתירה?
הרי כרת זה חיוב בידי שמים.

[יאיר]

אם הבנתי נכון..לכאורה אפשר לומר, שמה שכתב הרמב"ם בנזיר "חייב לשמים" כוונתו בעוה"ב ואה"נ כך יהיה גם לגבי אכילת איסור,
אך לא יתחייב כרת מס' פעמים.

[חנבין]

נדמה לי שהדבר פשוט שאין מושג של שתי כריתות
וכמו שמצאנו לגבי מיתה בידי אדם: בתרי קטלא קטלית ליה? (סנהדרין נד. ופא:)
וכן מבואר לגבי כרת ברש"י (פסחים צג. ד"ה חייב כרת על הראשון וחייב כרת על השני): חיוב כרת יש על זה ועל זה, ובחד גברא לא משכחת לה, דתרי קטלי בחד גברא ליכא.
ולפני הסתירה הנ"ל צריך להבין לשון הרמב"ם שבאופן רגיל יש רק כרת אחד, הרי אף פעם אין יותר מאחד. עכ"פ ודאי שאין כונת הרמב"ם שהתראות מחלקות לענין כרת כי ההתראות הן רק לענין מלקות.

[חנבין]

נדמה לי שהדבר פשוט שאין מושג של שתי כריתות
וכמו שמצאנו לגבי מיתה בידי אדם: בתרי קטלא קטלית ליה? (סנהדרין נד. ופא:)

לאחר ששלחתי חשבתי, שאולי יש להוכיח מהגמרא בסנהדרין שם שגם בכרת אין שתי מיתות.
שהרי אמרו שחייב להיות בשוגג ולענין קרבן, כי לא הורגים פעמיים, ואכתי אם שייך ב' מיתות בכרת, אכתי יתכן במזיד ללא עדים והתראה, שאז יש כרת. אלא ודאי לא שייך בכרת גם כן.
אמנם ביצעתי חיפוש באוצה"ח ומצאתי שהדבר לא פשוט, קודם כל ראה כאן, בענין הרש"י ממנו הבאתי ראיה, שיש שכתבו שיש חולקים על זה, לא מטעם שסוברים עקרונית ששייך שתי כרת, אלא שסוברים ששייך תשובה להוציא מכרת, וממילא ע"פ דבריהם נפק"מ בעשה תשובה ע"ז ולא עשה ע"ז. ולרש"י הנ"ל צ"ל שסובר שלא שייך תשובה. אולם דעת הר"מ שלא שייך תשובה כפי שהוא מביא, ממילא אין לתרץ שזו כונתו כאן.

ברכת שי.JPG (25.46 KiB) נצפה 3310 פעמים

אלא שמצאתי בדברות משה שפשיטא ליה ששייך עקרונית שתי כרתות ואפילו יותר, ודוקא מיתה בידי אדם לא שייך שתים, ופלא שלא העיר כלל מדברי רש"י הנ"ל. עכ"פ אם נאמר שכך סובר הרמב"ם, לא קשה עליו כקושיתי.

דברות משה קדושין הערה קטו

דברות משה.JPG (16.75 KiB) נצפה 3310 פעמים

אלא שאפילו אם נאמר שהדברות משה חולק על רש"י הנ"ל, מה שמאד קשה לומר, מה יעשה עם דברי הגמרא בסנהדרין שלפי מה שהכרחתי בריש הודעה זו לכאורה סוברת כך גם בכרת. וגם יש להקשות ממנה על הבעל המאור שהביא הברכת שי שי"ל שמדובר במזיד ולענין כרת, וכששב על זה ולא על זה.
ואולי יש ליישב, שדוקא מדברי רש"י דייק הברכת שי שלא שייך תשובה בכרת, כי זה שני מעשים ויכול לשוב על האחד ולא על השני ואעפ"כ אומר רש"י שאין ב' כרתות. אבל במעשה אחד כמו בגמ' הנ"ל דסנהדרין איסור חמותו ואיסור א"א, אם שב על עצם המעשה לא שייך מציאות ששב רק על אחד האיסורים, וממילא לא קשה על הבעל המאור ועל הדברות משה מהגמ' בסנהדרין (רק קשה עליו מרש"י בפסחים ועכ"פ הרמב"ם אולי סובר כמוהו), ויש לעיין בכל זה.
ומה שתמהתי שאין מציאות שהתראות יחלקו לכריתות, אולי שייך אם ברח מב"ד, או אם בטלו בינתיים דיני נפשות, או אולי אם התרו בו לאחר שבטלו דיני נפשות (שייך?) כגון בזמננו.
תוספת: בינתיים מצאתי שדנים אם שייך התראה בזמה"ז לגבי קלבד"מ אם ע"י התראה למלקות יפטר מחיוב ממון על אף שהמלקות לא יבואו לידי מעשה שאין לנו ב"ד. לא אאריך בזה והחפץ יחפש לפי "התראה בזמן הזה", בין היתר מציינים לקובץ שעורים כתובות ל. אות צ', ובספר כללי קלב"מ כלל ו אות ד נחלק על דבריו.

[חנבין]

שוב מצאתי במשנת ר' אהרן, שבת, סוף סימן י' שדן בדברי הרמב"ם לפנינו, ופשיטא ליה ששייך ב' חיובי כרת, ואדרבה תמה מדוע ללא התראות לא יתחייב ב' כריתות, שלשמים ודאי חייב ב', ורק לגבי מלקות צריך התראות, (וזה דומה לקושית מתפעל אלא שמתפעל לא תמה מסברא רק מרמב"ם אחר.)