היחס לתועים ולמחטיאי הרבים

[שיר ורננים]

הרב שיר,
בעוניי לא ירדתי לסוף כוונתך, שמא תחוס ותבהירם?

אצל א' ממלכי ישראל נאמר שבא על אמו ושאלוהו, כלום יש לך הנאה ממקום שיצאת? ענה להם שכל זה להכעיס את בוראו. קרי =שיודע מה רצון ה' ועושה בבחינת ספות הרוה ולא בבחינת הצמאה מתאווה.

[גימפעל]

אני אישי לא התחנכתי כ"כ בהשקפה של סאטמר, ולא למדתי במוסדותיהם, אבל לאחרונה הגעתי יותר ויותר להנקודה להאמין שההתבדלות הוא הדרך האמיתית, בראותי אנשים חרדים מהללים ומלמדים זכות על פורקי עול משנאי ה' שר"י, כשנשיא המדינה הכופר בה' מתקבל בכבוד בתלמוד תורה, כשאנשי צבור יכולין לומר שאי שמירת התורה חלילה הוא לגיטימי העיקר לא להיות רפורמי, עפ"ל, כשכל מיני פוליטקאים ועיתונאים יכולים להלל רשעים זה טוב ליהודים וזה ידיד ה', כשמישהו מעיז לדבר נגד המדינה הוא כמדבר נגד ה', כשכל שנה בפרשת פנחס צץ לו דברים מזעזעים וליצנות על התורה הקדושה רק בגלל שרוצים לא להיות כהקיצונים, כמו הווארט שצריך שבוע שלם להתבונן בשכר של קנאי וכדומה, וכהנה וכהנה רבות. הגעתי למסקנה שדרך ההתבדלות הוא הדרך שאני צריך לנהוג, וכמובן לא כפוחזיהם אלא בדרכם של ת"ח.

כא' שמוצאו ממשפחה של חסידי סאטמער תרשה לי לספר לך סיפור לא ידוע אולי. שבשעתו הגיעו לארה"ב בעצם יום הכיפורים תשל"ד הידיעות האיומות על הסכנה הנוראה בא"י. והסאטמער רב זצ"ל היה חזן ולאחר סיום הצום זמן ר"ת עמד ואמר תהילים בבכיות נוראות ובדמעות שליש וכשניגשו אליו שילך להבדיל ולטעום משהו, לא הסכים ואמר כיצד אני יכול ללכת לאכול כשדם של צעירים יהודיים נשפך בגבולות.....
מה לעשות שיש כאלו שאוחזים בעצמם כמחזיקים בשיטתו ומתירים לייחל למותם של אותם צעירים במסוה של שנאת רשעים.
הסיפור מוסמך ושמעתיו מאמו"ר הנחשב לת"ח ,ידען ודייקן בדבריו.

בתשל"ד לא היה האדמו"ר מסאטמאר חזן... ולכן דייקנות הסיפור לא מוטלת בספק, אלא שקר וודאית.

[לעומקו של דבר]

בתשל"ד לא היה האדמו"ר מסאטמאר חזן...

בשל חולשתו?

[גימפעל]

בתשל"ד לא היה האדמו"ר מסאטמאר חזן...

בשל חולשתו?

אכן, בחורף תשכ"ח הוא עבר אירוע מוחי קשה ומאז הוא כבר לא תיפקד רגיל.

[שיר ורננים]

בתשל"ד לא היה האדמו"ר מסאטמאר חזן...

בשל חולשתו?

אכן, בחורף תשכ"ח הוא עבר אירוע מוחי קשה ומאז הוא כבר לא תיפקד רגיל.

שמא אני הקטן לא דייקתי בפרטים מחמת חוסר זכרוני . הערב אברר בל"נ אצל אאמו"ר שליט"א את הפרטים המדוייקים שבידיו ואשתף את הציבור.

[ליטוואק פון בודאפעסט]

סיפור האדמו"ר מסאטמאר לא נוגע פה כלל. על אף שהתנגד חריפות לציונות, זה לא אומר שכלם בגדר מורידין ולא מעלין, ואף ידידינו קו ירוק לא אמר כן. הנידון הוא על המנהיגים והשליטים, אשר רובם ידעו פרק בדת ישראל ומרדו בו.

ואלו המתיימרים לדעת מה בלב גולשי אוצה"ח, וכבר ידוע לו שהם דואגים על סוג גלידה שבוחרים. אני לא יודע אם המדות המושחתות שלך נובעים מה'אמונת חכמים' המעושה או להיפך. הצד השווה שבהן שדרכן..... מותר וחיוב לדון בדברי החכמים, ואין לשום אחד הזכות להשתיק קושיות וטענות ואף הכרעות נגדו. אנחנו לא קתולים ואין לנו אפיפיור

[קו ירוק]

הרב פרנקל תאומים.

ר"מ שיינפלד היה ציטוט למה שמובן ומוכר ליודעים, יותר קל היה לי מאשר לאסוף דברים.
אגב, הוא היה ירא ושלם מאוד כמו שכתבת, ושימש חכמים את בעל החזו"א, ולכן ההסתייגות מאישיותו כסופר, לא מגיעה לו, אע"פ שברור שלא החזו"א כתב את מאמריו....
אך הוא הביא את רוח חכמים ששימש.

לא חלקתי תארים, (ואלי אגב שיטפי, לא במתכוון). מקובל שהח"ח אמר על אדה"כ 'ימש'.

לייטנר
כמדומני שיונתן בנו של איצ' ג. הוא אבי האברך הצדיק.. אגב, אני זוכר את מראהו בהיותי נער והוא בחור בוגר, עדינות נפש שאין כדוגמתא.

[פרנקל תאומים]

הרב שיר,
מה שאני מתקשה הוא, כיצד יתכן שאדם ה'מכיר את ריבונו' במלוא מובן המשמעות של המושג, מתכוין למרוד בו?
וכי שמעת על בן אנוש היודע בבירור כי סבל ניצחי עומד לפניו בדינו של רבש"ע, ואעפ"כ יקום נגדו להכעיס? הלא דבר זה קשה להולמו.
אדרבה, אם היית אומר שאומנם הוא 'מכיר את ריבונו', אלא שאינו עומד בפיתויי יצרו, א"ש. אלא שלא זה מה שאמרו חז"ל.
ועוד, שאם אכן פירוש הדברים כמוך וכפשוטו, באמת אני מטיל ספק רב אם מאן דהוא בדורות האחרונים נכלל בזה הגדר. האם ב"ג או כל כיו"ב, ידעו בבירור שישנו רבש"ע והוא ציוונו על תורתו, אלא שהחליטו להשתגע ולמרוד בו? לענ"ד, פשוט שהם לא האמינו בתורה מן השמים.(כמובן שטענתינו בענינם, שהיה עליהם להחזיק במסורת אבותיהם,ולא לראות עצמם כחכמים יותר מהדורות הקודמים להם. אבל מה ענין זה 'למכיר את ריבונו').

הרב קו ירוק,
לא הסתייגתי מאישיותו של ר"מ שיינפלד כסופר, רק ציינתי שהוא היה פובלציסט, וא"א להשתמש בדבריו ככלי הסטורי, כמו שא"א לעשות כן במאמריהם של סופרים -פובלציסטים יר"ש בני זמנינו. ואין זה סותר לכך שהיה שופרם של גדול"י במאבקי אותו הזמן.
לגבי אדה"כ, כבר ציינתי שמכאן ראיה הפוכה,שהיתה זאת תופעה חריגה לגביו ומטעם מסויים כנ"ל.כן שמעתי על עוד גדולים שנמנעו מלהשתמש בתארים מאין אלו למעט במקרים חריגים.

[ישראל אליהו]

אני אישי לא התחנכתי כ"כ בהשקפה של סאטמר, ולא למדתי במוסדותיהם, אבל לאחרונה הגעתי יותר ויותר להנקודה להאמין שההתבדלות הוא הדרך האמיתית, בראותי אנשים חרדים מהללים ומלמדים זכות על פורקי עול משנאי ה' שר"י, כשנשיא המדינה הכופר בה' מתקבל בכבוד בתלמוד תורה, כשאנשי צבור יכולין לומר שאי שמירת התורה חלילה הוא לגיטימי העיקר לא להיות רפורמי, עפ"ל, כשכל מיני פוליטקאים ועיתונאים יכולים להלל רשעים זה טוב ליהודים וזה ידיד ה', כשמישהו מעיז לדבר נגד המדינה הוא כמדבר נגד ה', כשכל שנה בפרשת פנחס צץ לו דברים מזעזעים וליצנות על התורה הקדושה רק בגלל שרוצים לא להיות כהקיצונים, כמו הווארט שצריך שבוע שלם להתבונן בשכר של קנאי וכדומה, וכהנה וכהנה רבות. הגעתי למסקנה שדרך ההתבדלות הוא הדרך שאני צריך לנהוג, וכמובן לא כפוחזיהם אלא בדרכם של ת"ח.

השורש פורה ראש החל מאז שחלקים מהציבור הנקרא "חרדי" מצדיעים גם לפוליטיקאים חרדים, ומושיבים אותם במזרח עד כדי אלילות ממש.

[קו ירוק]

הרב פרנקל תואמים

צודק אתה שממעטים להשתמש בכינויים אלו.
הם שמורים לראשי המחבלים בכרם ישראל. אדה"כ אולי היה הבולט שבהם אבל הח"ח כינהו כך כי ניסה להדיחו.

אותו האיש ימ"ש - מקובל
ש"ץ ימ"ש - מקובל
אינני חושב שב"ג לא באותה קטגוריה...

מישהו הביא פה מאחד ממכריו, ששנאתו לדת היתה עד כדי אובססיה. הוא לא נולד כך, הוא הכיר את בוראו

[קו ירוק]

אני אישי לא התחנכתי כ"כ בהשקפה של סאטמר, ולא למדתי במוסדותיהם, אבל לאחרונה הגעתי יותר ויותר להנקודה להאמין שההתבדלות הוא הדרך האמיתית, בראותי אנשים חרדים מהללים ומלמדים זכות על פורקי עול משנאי ה' שר"י, כשנשיא המדינה הכופר בה' מתקבל בכבוד בתלמוד תורה, כשאנשי צבור יכולין לומר שאי שמירת התורה חלילה הוא לגיטימי העיקר לא להיות רפורמי, עפ"ל, כשכל מיני פוליטקאים ועיתונאים יכולים להלל רשעים זה טוב ליהודים וזה ידיד ה', כשמישהו מעיז לדבר נגד המדינה הוא כמדבר נגד ה', כשכל שנה בפרשת פנחס צץ לו דברים מזעזעים וליצנות על התורה הקדושה רק בגלל שרוצים לא להיות כהקיצונים, כמו הווארט שצריך שבוע שלם להתבונן בשכר של קנאי וכדומה, וכהנה וכהנה רבות. הגעתי למסקנה שדרך ההתבדלות הוא הדרך שאני צריך לנהוג, וכמובן לא כפוחזיהם אלא בדרכם של ת"ח.

השורש פורה ראש החל מאז שחלקים מהציבור הנקרא "חרדי" מצדיעים גם לפוליטיקאים חרדים, ומושיבים אותם במזרח עד כדי אלילות ממש.

ר' ישראל אליהו
אולי זה צודק, ובכל מקרה זה לא ראוי.
אבל במחילה ממעכ"ת זה סוטה מעט מן האשכול.. זה חוזר ומצית את הפוליטיקה הפנימית. וחבל

[שברי לוחות]

הרב פרנקל תואמים

צודק אתה שממעטים להשתמש בכינויים אלו.
הם שמורים לראשי המחבלים בכרם ישראל. אדה"כ אולי היה הבולט שבהם אבל הח"ח כינהו כך כי ניסה להדיחו.

אותו האיש ימ"ש - מקובל
ש"ץ ימ"ש - מקובל
אינני חושב שב"ג לא באותה קטגוריה...

מישהו הביא פה מאחד ממכריו, ששנאתו לדת היתה עד כדי אובססיה. הוא לא נולד כך, הוא הכיר את בוראו

אותו האיש וש"ץ השתמדו ויצאו מכלל היהדות משא"כ וכו'
ולידיעה בעלמא עיין בשו"ת משנה הלכות ח"ד סימן קסא שבן גוריון אמר לו שהוא מאמין רק בתורה שבכתב ולא בתורה שבעל פה

[קו ירוק]

מאמין ומכעיס...
מה מאמין?
הוא לא אכל נבלות וטריפות? הוא לא בא על עריות? הוא לא חילל שבת ויו"כ ?
הוא לא הסית והדיח באופן מבהיל?

[אראל]

אני אישי לא התחנכתי כ"כ בהשקפה של סאטמר, ולא למדתי במוסדותיהם, אבל לאחרונה הגעתי יותר ויותר להנקודה להאמין שההתבדלות הוא הדרך האמיתית, בראותי אנשים חרדים מהללים ומלמדים זכות על פורקי עול משנאי ה' שר"י, כשנשיא המדינה הכופר בה' מתקבל בכבוד בתלמוד תורה, כשאנשי צבור יכולין לומר שאי שמירת התורה חלילה הוא לגיטימי העיקר לא להיות רפורמי, עפ"ל, כשכל מיני פוליטקאים ועיתונאים יכולים להלל רשעים זה טוב ליהודים וזה ידיד ה', כשמישהו מעיז לדבר נגד המדינה הוא כמדבר נגד ה', כשכל שנה בפרשת פנחס צץ לו דברים מזעזעים וליצנות על התורה הקדושה רק בגלל שרוצים לא להיות כהקיצונים, כמו הווארט שצריך שבוע שלם להתבונן בשכר של קנאי וכדומה, וכהנה וכהנה רבות. הגעתי למסקנה שדרך ההתבדלות הוא הדרך שאני צריך לנהוג, וכמובן לא כפוחזיהם אלא בדרכם של ת"ח.

כא' שמוצאו ממשפחה של חסידי סאטמער תרשה לי לספר לך סיפור לא ידוע אולי. שבשעתו הגיעו לארה"ב בעצם יום הכיפורים תשל"ד הידיעות האיומות על הסכנה הנוראה בא"י. והסאטמער רב זצ"ל היה חזן ולאחר סיום הצום זמן ר"ת עמד ואמר תהילים בבכיות נוראות ובדמעות שליש וכשניגשו אליו שילך להבדיל ולטעום משהו, לא הסכים ואמר כיצד אני יכול ללכת לאכול כשדם של צעירים יהודיים נשפך בגבולות.....
מה לעשות שיש כאלו שאוחזים בעצמם כמחזיקים בשיטתו ומתירים לייחל למותם של אותם צעירים במסוה של שנאת רשעים.
הסיפור מוסמך ושמעתיו מאמו"ר הנחשב לת"ח ,ידען ודייקן בדבריו.

בתשל"ד לא היה האדמו"ר מסאטמאר חזן... ולכן דייקנות הסיפור לא מוטלת בספק, אלא שקר וודאית.

איזה קוגל וטשולנט יפה, טשטוש ותערבולת.....
איזה שייכות לחיילים חרידים שומרי תורה ומצות לב"ג שהיה פוקר וכופר בכל?,
וכי מעט דמעות שפך האדמו"ר מסאטמאר במלחמת כיבוש סיני ואחריו במלחמת ששת הימים על דם יהודי שנשפך כמים??, והלא ניתן ואפשר לשמוע את קולו בקודש על ההקלטה מהתורה הידועה בפרשת נשא תשכ"ז, איך שמרעיש עולמות על זאת, איך אפשר לשמוח ולרקוד, כשרבים מאחב"י נהרגו רח"ל
(אני יודע מעובדא אחרת ממקור מוסמך ונאמן, כשנפטר הרי"מ לוין היו בחורים בישיבת סאטמאר ששרו 'באבוד רשעים רנה', כשנודע על כך להאדמו"ר מסאטמאר [ע"י הראש הישיבה רני"מ זצ"ל] התאנח והתרגז על זאת באומרו: וכי אכן אין חילוק בין יהודי שהניח תפילין בכל יום לרשעים גמורים??)
העובדא הנ"ל נדפס בספר 'מפיהם ומפי כתבם', [לא מצוי באוצר, למה?]

[חיים ושלו']

סיפור של האדמו"ר מסאטמאר זצוק"ל הור ברור ופשוט, גם ידוע על הצדקות שחילק לכל יהודי באשר הוא, אף אחד לא היה יכול להטיף לו על אהבת ישראל שבזה היה גדול מכולם, הדברים פשוטים שגם הוא הבין שרוב רובם הם תינוקות שנשבו ועלעהם בכה והצטער אותו צדיק כל ימיו על גופם ועל נפשם.

[חיים ושלו']

.

[שברי לוחות]

אני אישי לא התחנכתי כ"כ בהשקפה של סאטמר, ולא למדתי במוסדותיהם, אבל לאחרונה הגעתי יותר ויותר להנקודה להאמין שההתבדלות הוא הדרך האמיתית, בראותי אנשים חרדים מהללים ומלמדים זכות על פורקי עול משנאי ה' שר"י, כשנשיא המדינה הכופר בה' מתקבל בכבוד בתלמוד תורה, כשאנשי צבור יכולין לומר שאי שמירת התורה חלילה הוא לגיטימי העיקר לא להיות רפורמי, עפ"ל, כשכל מיני פוליטקאים ועיתונאים יכולים להלל רשעים זה טוב ליהודים וזה ידיד ה', כשמישהו מעיז לדבר נגד המדינה הוא כמדבר נגד ה', כשכל שנה בפרשת פנחס צץ לו דברים מזעזעים וליצנות על התורה הקדושה רק בגלל שרוצים לא להיות כהקיצונים, כמו הווארט שצריך שבוע שלם להתבונן בשכר של קנאי וכדומה, וכהנה וכהנה רבות. הגעתי למסקנה שדרך ההתבדלות הוא הדרך שאני צריך לנהוג, וכמובן לא כפוחזיהם אלא בדרכם של ת"ח.

גם באוחזים בדרך ההתבדלות יש הרבה שבאו לידי קיצוניות ויש להם שיטות מעוותות (זאת אומרת שהרחיקו לכת הרבה משיטת האדמו"ר מסאטמר).
ודרך אגב, הרבה מהיאמרות על הקנאות של פנחס נאמרים בשדם האדמו"ר מסאטמר

[ברזלים]

בדרך רמז:

שמו המקורי של בן גוריון היה דוד יוסף גרין, גרין בעברית= ירוק.
ותואם להפליא את דברי הזוהר שבסוף גלות אדום עם ישראל יכנס לגלות הערב רב- שמכונים ירקון.

ועפ"ז מבאר ר' יצחק אייזיק חבר בספר אפיקי ים דברי הגמ' בסנהדרין שהאמוראים אמרו ייתי ולא אחמיניה בגלל הכתוב "ונהפכו כל פנים לירקון. וז"ל.

ואמר ונהפכו וכו' לירקון וכו' הוא מ"ש בתיקונים (ד' קז ע"ב) ובושת איהו בתלת גוונין חיוור וסומק וירוק דאתמר בהון לא עתה יבוש יעקב וכו', ופי' רבינו שם שכשהאדם יתבייש פתאום נעשה סומק, ואח"כ חיוור דאזיל סומקא וכו', וכשהאדם מתבושש זמן ארוך הוא ירוק, והם גוונין דאבהן חיוור אברהם מישמעאל, ויצחק סומק מעשו אדמוני, ויעקב ירוק, ונהפכו כל פנים לירקון מע"ר, וכשיתמחק הע"ר ולא יהי' בגלות עשו וישמעאל אז לא יבוש יעקב וכו', והוא בעקבות משיחא שאז כל חבלי משיח ויסורי הגלות שיהי' לישראל הוא ע"י הע"ר שיתגברו אז המינים ואפקורסים והמסורת וכו', שע"י מצירים לישראל בביטול תורה ומצות וביסורי הגוף בעניותא והוא בתורה ובגמ"ח יחזיקו ידי ת"ח ודי בזה. באותה שעה אומר הקב"ה הללו מעשי ידי וכו'

[חיים ושלו']

ה

גם אם אדע על פלוני שהוא רשע וכו', עדיין צ"ע אם נכון לקללו 'ימח שמו' וכיו"ב. הגע בעצמך: אם היה ב"ג או כל כיו"ב, מת בלא בנים על פניה של אשתו, היית מתירה לשוק בלי חליצה או ייבום, או שמא היית מקיים בהם מש"כ 'ולא ימחה שמו בישראל'?

הרב חיים ושלום,
שביק וכו', פירושו כשההיתר והאיסור שווים בהנאתם, ואעפ"כ בוחר באיסור כדי להכעיס לקונו, ומאן יימר לך דהכי הוי עובדא בההוא גברא? וממילא גם מש"כ על ב"נ אינו, דמאן יימר לך שאם היו לפניו שתי חתיכות שוות בטעמן אחת שומן והשניה חלב, שלא היה לוקח את השומן?
יתירה מזאת, מה יתן לך ומה יוסיף לך שב"נ לומד תנ"ך? וכי זה אומר שהוא יודע שהתנ"ך קדוש? שהתורה מן השמים? שיש בורא והתורה היא רצונו מאיתנו?
אין ספק שלדברי החזו"א, ב"נ הוא תינוק שנשבה. הלא הוא גדל במשפחה ובחברה חילונית לגמרי.
תענה לי בכנות, אם היית נולד ח"ו בבית חילוני, ומקבל כל ימיך חינוך חילוני, ברי לך שהיית מגלה את האור ושב בתשובה, או שמא מרבית הסיכויים שלא...וכי איזו עדיפות יש לך כלפי שמיא, בזה שזכית להוולד בבית חרדי? על "נקודת הבחירה" של הרב דסלר שמעת?
כלומר, 'תינוק שנשבה' יתכן אפי' שישבוק היתירא מפני איסורא, ועדיין מכלל תינוק שנשבה לא יצא, מפני שהמציאות שבתוכה גדל הביאה אותו לכך שאינו יודע כלל שתורה מן השמים, ובעיניו התורה היא ח"ו סוג של אוסף סיפורי עם וכדו', וממילא אינו רואה טעם להעדיף את ההיתר גם אם טעמו שווה, ולא כדי להכעיס לקונו, כ"א מפני שאינו חושב כלל שקונו ציווהו על כך.
.

שביק היתירא ועביד איסורא הוא גם כאשר יכול להסתפר בשבת וביום ראשון ועושהו בשבת ח"ו וכדומה.
לגבי ענין תינוק שנשבו הרבה כבר דנו על זה, ועי' בטור וב"י ובשו"ע וש"ך יו"ש סי' קנ"ט, וכו"ע מודי דמי שמכיר את התורה ויודע מה הקב"ה רוצה ממנו אינו בגדר תינוק שנשבה, וכל הסברות שכתבת הגע עצמך אינו מעלה ומוריד לדינא.
לגבי ב"נ, הרי כל הזמן מפרסם שארץ ישראל שלנו בגלל התנ"ך הרי הוא מאמין לזה, ואם אינו מאמין לזה, הלזה תקרא אינו מכיר את בוראו הרי הוא הרבה יותר גרוע שגם הוא כופר בעיקר, ולכאורה מכיר את בוראו בא לאפוקי מי שאינו יודע כלום כמו הילדים החילונים של היום דאפילו אם הוא שביק היתירא ואכיל איסורא עדיין הוא תינוק שנשבה.
ולעניין יבום אצל מומרים, כמדומני שאכן הוא פלוגתא דרבוותא רבותינו הראשונים ז"ל.

[שבילי דנהרדעא]

אני אישי לא התחנכתי כ"כ בהשקפה של סאטמר, ולא למדתי במוסדותיהם, אבל לאחרונה הגעתי יותר ויותר להנקודה להאמין שההתבדלות הוא הדרך האמיתית, בראותי אנשים חרדים מהללים ומלמדים זכות על פורקי עול משנאי ה' שר"י, כשנשיא המדינה הכופר בה' מתקבל בכבוד בתלמוד תורה, כשאנשי צבור יכולין לומר שאי שמירת התורה חלילה הוא לגיטימי העיקר לא להיות רפורמי, עפ"ל, כשכל מיני פוליטקאים ועיתונאים יכולים להלל רשעים זה טוב ליהודים וזה ידיד ה', כשמישהו מעיז לדבר נגד המדינה הוא כמדבר נגד ה', כשכל שנה בפרשת פנחס צץ לו דברים מזעזעים וליצנות על התורה הקדושה רק בגלל שרוצים לא להיות כהקיצונים, כמו הווארט שצריך שבוע שלם להתבונן בשכר של קנאי וכדומה, וכהנה וכהנה רבות. הגעתי למסקנה שדרך ההתבדלות הוא הדרך שאני צריך לנהוג, וכמובן לא כפוחזיהם אלא בדרכם של ת"ח.

גם באוחזים בדרך ההתבדלות יש הרבה שבאו לידי קיצוניות ויש להם שיטות מעוותות (זאת אומרת שהרחיקו לכת הרבה משיטת האדמו"ר מסאטמר).
ודרך אגב, הרבה מהיאמרות על הקנאות של פנחס נאמרים בשדם האדמו"ר מסאטמר

הוא אשר דיברתי אלא בדרכם של ת"ח ולא בדרכם של הפוחזים עושים מעשה זמרי ומבקשין שכר כפינחס, שגם נגד האדמור מסאטמר זצוק"ל בגדו, ונגד המנחת יצחק ועוד.
האדמו"ר מסאטמר אולי ענה כסיל כאוולתו, ולא התכוון חלילה ללוצץ.

[שיר ורננים]

אני אישי לא התחנכתי כ"כ בהשקפה של סאטמר, ולא למדתי במוסדותיהם, אבל לאחרונה הגעתי יותר ויותר להנקודה להאמין שההתבדלות הוא הדרך האמיתית, בראותי אנשים חרדים מהללים ומלמדים זכות על פורקי עול משנאי ה' שר"י, כשנשיא המדינה הכופר בה' מתקבל בכבוד בתלמוד תורה, כשאנשי צבור יכולין לומר שאי שמירת התורה חלילה הוא לגיטימי העיקר לא להיות רפורמי, עפ"ל, כשכל מיני פוליטקאים ועיתונאים יכולים להלל רשעים זה טוב ליהודים וזה ידיד ה', כשמישהו מעיז לדבר נגד המדינה הוא כמדבר נגד ה', כשכל שנה בפרשת פנחס צץ לו דברים מזעזעים וליצנות על התורה הקדושה רק בגלל שרוצים לא להיות כהקיצונים, כמו הווארט שצריך שבוע שלם להתבונן בשכר של קנאי וכדומה, וכהנה וכהנה רבות. הגעתי למסקנה שדרך ההתבדלות הוא הדרך שאני צריך לנהוג, וכמובן לא כפוחזיהם אלא בדרכם של ת"ח.

כא' שמוצאו ממשפחה של חסידי סאטמער תרשה לי לספר לך סיפור לא ידוע אולי. שבשעתו הגיעו לארה"ב בעצם יום הכיפורים תשל"ד הידיעות האיומות על הסכנה הנוראה בא"י. והסאטמער רב זצ"ל היה חזן ולאחר סיום הצום זמן ר"ת עמד ואמר תהילים בבכיות נוראות ובדמעות שליש וכשניגשו אליו שילך להבדיל ולטעום משהו, לא הסכים ואמר כיצד אני יכול ללכת לאכול כשדם של צעירים יהודיים נשפך בגבולות.....
מה לעשות שיש כאלו שאוחזים בעצמם כמחזיקים בשיטתו ומתירים לייחל למותם של אותם צעירים במסוה של שנאת רשעים.
הסיפור מוסמך ושמעתיו מאמו"ר הנחשב לת"ח ,ידען ודייקן בדבריו.

בתשל"ד לא היה האדמו"ר מסאטמאר חזן... ולכן דייקנות הסיפור לא מוטלת בספק, אלא שקר וודאית.

ביררתי הערב את הפרטים אצל אאמו"ר שליט"א. וכה דבריו: את המעשה הוא שמע מיהודי בשם ר' גדליה הרשקוביץ נ"ע חסיד סאטמר יליד ביקסאד שע"י סאטמר. שהיה נוכח בביהמ"ד הגדול דשם. ואכן בריאותו של הרבי לא הייתה לעילא אבל חלק מהתפילות התפלל. ואחר התפילה שהביהמ"ד התרוקן הרבי נטל תהילים והתחיל לומר בבכיות נוראות וכשניסו לומר לו כנ"ל ענה להם דם של בחורים צעירים נשפך על הגבולות איך אפשר לאכול

[פרנקל תאומים]

הרב חיים ושלום,
שביק היתירא וכו', אכן כמו שכתבת, גם כשיכול להסתפר ביום א' ועושה זאת דווקא ביום ז', דלמאי נפק"מ ליה? אלא שעושה להכעיס לבוראו, ופשוט, והן הן הדברים שכתבתי.

מש"כ הגע עצמך וכו', היינו לומר שלכאו' אין נכון לייחל למחיית שמם (וכנראה שיש בזה יוצאי דופן), ואין לזה שייכות עם מש"כ בטושו"ע וש"ך יו"ד סימן קנ"ט. ולגבי תינוק שנשבה, בוודאי שמי שמכיר את התורה ויודע מה הקב"ה רוצה ממנו, אינו בגדר תינוק שנשבה. אבל זהו הנידון גופא, שהרי פשוט שרוב המוחלט של החילוניים בימינו, ובוודאי בזמנו של החזו"א, יודעים וידעו שיש תנ"ך (הם לומדים ממנו גם בביה"ס ואפי' נבחנים מבחן בגרות בתנ"ך)וגם יודעים שהדתיים אומרים שישנו בורא והוא נתן לנו את התנ"ך שנתנהג על פיו, ואעפ"כ, סבר החזו"א דמכלל 'תינוקות שנשבו' לא יצאו, כיוון שהם נולדו וגדלו בסביבה ובחינוך שלא רואים בתנ"ך ספר קדוש, כ"א לכל היותר ספר עתיק מאד שיש בו גם רבדים הסטוריים וגם הרבה פולקלור עפ"ל.
וכך גם מסתבר כהחזו"א(ולא שחלילה הוא זקוק ממני לסייעתא), כמו שכתבתי, כי המציאות לפחות בימינו, שמי שנולד לסביבה שלא מאמינה בתורה מן השמים, קשה לבוא אליו בטענות, וכאו"א מאיתנו יודע שאם ח"ו היינו נולדים בבית חילוני, מסתבר שהיינו נשארים חילוניים ל"ע. ומאי חזית שתיהיה לנו עדיפות כלפי שמיא, רק בגלל זה שריחם ה' עלינו ונולדנו בבתים חרדיים? (אלא נראה פשוט, שכאו"א יעמוד לפני בורא עולם במשפט, על נקודת הבחירה שלו, ולא על מה שכבר היה כבוש לפניו במתנת שמים, וכפי שמבאר הרב דסלר בטוטו"ד).
ושוב, לגבי ב"נ(מה התלבשת עליו?),הוא מפרסם שהתנ"ך הוא הטאבו שלנו על אר"י משני טעמים: א) כי אין לו משהו אחר יותר טוב לומר, כדי להסביר מדוע אר"י שלנו ולא של הערבים. והיות שהתנ"ך הוא אוניברסלי ובכל העולם הוא נחשב לספר חשוב ורבים גם מאמינים בו במידה כזו או אחרת, ממילא, הוא מנצל זאת ומשתמש בו כתשובה כלפי העולם, ואי"ז אומר כלל שהוא מאמין בכך בעצמו... ב) וזה לדעתי נכון יותר, הוא רואה בתנ"ך כאמור ספר עתיק שיש בו ח"ו גם סיפורי עם ואגדות , ומאידך גם רקע הסטורי, שמוכיח שעמ"י ישב באר"י כבר לפני אלפי שנים עד שהוגלה משם בכח הזרוע. האם הוא חושב שבורא העולם התגלה לאבותינו והבטיח להם את אר"י? ברור שלא(גם אם הוא אומר זאת לצורך המשחק הפוליטי וכנ"ל).
אתה כותב שא"כ אזי הוא הרבה יותר גרוע, שגם הוא כופר בעיקר. ברוך הבא, אכן למרבה הצער, הוא ומרבית החילונים(למעט אולי חלק מהספרדים ופשוטי העם)לא מאמינים בתורה מן השמים. ואעפ"כ, לדעת החזו"א הם בגדר תינוקות שנשבו וכנ"ל, לפי שהם אנוסים מאחר שסביבת גידולם גרמה להם לכך, ומה שהם יודעים שיש תנ"ך ואפי' קצת עיינו בו, אי"ז חשוב 'מכיר את התורה ויודע מה הקב"ה רוצה ממנו' (כמו שכתבת), כי גדלו לתוך כך שאי"ז ספר קדוש שקיבלנו מן השמים, כ"א ספר עתיק וכנ"ל.
אמת, שמפורסם בשם הגריש"א דלא סבירא ליה הכי, ולדעתו כיוון שהם חשופים למידע, ואם יחקרו הדק היטב בידם להגיע אל האמת, אזי אינם נכללים בגדר ההלכתי של 'תינוק שנשבה' (וגם לדעתו, יתכן שיסכים שאינם רשעים גמורים, אלא שבכלל 'תינוק שנשבה' על ההשלכות ההלכתיות שיש לגדר זה, אינם).
אבל כמו בענינים רבים, ראוי לנו שגם בזה, נחמיר כהחזו"א...
ואכן, מי שהוא בגדר 'תינוק שנשבה', אפי' אי שביק היתירא, מכלל גדר זה לא יצא, כיוון דהוי אנוס, שלא גדל על אמיתות תורה מן השמים.
ולענ"ד, כ"ז פשוט כביעתא בכותחא.

הפלוגתא לעניין יבום אצל מומרים היא, כאשר היבם הוא המומר, האם הוא זוקק ליבום ולחליצה(טור אה"ע קנ"ז, ובמרדכי פ' החולץ ובתשובת מהר"ם, דזו היא שי' הגאונים שמומר אינו זוקק, אך להלכה נפסק בטושו"ע דמומר זוקק, ורק לחומרא כשיש שני יבמין והאחד מומר יש לחוש שיחלוץ זה שאינו מומר).
וראה ב'שרידי אש'(אה"ע קי"ד), שגם בזה האריך לדון אם 'כופר בכה"ת' הוי כ'מומר' או דמומר הוי רק "מי שהמיר ונדבק לאומה..ויצא מכלל יהדות לגמרי"(לשון ה'חתם סופר' בתשובותיו, ובמק"א כתב: "...כיוון שנטמע ביניהם...", ובהמשך דבריו שם, דאפשר שרק באופן שקיבל המרת דת ע"י כומר) כלומר- משומד גמור.

הרב קו ירוק,
יתכן שאתה צודק לגבי ב"ג(אני הלא הבאתי את דבריו של לייבוביץ בהקדמה למשך חכמה). אעפ"כ, ראוי לדעת שהאווירה באותם ימים היתה כ"כ מורעלת,ומסיבות שונות: תנועות סוחפות, מלחמות, מהפיכות, דם ואש, בורות ועוני נורא. ובעיקר-חוסר ידע/יכולת של הרבה מההורים ומהמחנכים, כיצד להתמודד מול כל אלה, בכל הנוגע לחינוך ילדיהם, מה שהביא לכך שהנוער והצעירים התפקרו בהמוניהם, גם אלו שבאו מהמשפחות החרדיות ביותר ומבתיהם של הרבנים והאדמו"רים, לא כ"ש מבתיהם של פשוטי העם (וב"ג , באופן ספציפי, לא בא ממשפחה חרדית של ממש, והוריו כבר נפלו בפח של הציונות). כך שאינני חושב שאנו יכולים(באופן כללי) לדון אותם לכף חובה, גם לא את אלה שנולדו למשפחות דתיות, לא בטוח כלל שאנו במקומם לא היינו ג"כ נסחפים ונופלים.
ואגב, לגבי "ימח שמו", השרידי אש הנ"ל מביא מהספרי פ' שלח סוף פיסקא קי"ב, דמבואר שם, דלמי שלא נשתמד לגמרי כפשוטו(שהעתיק עצמו לאומה אחרת), לית ביה דין דפוקד עוון אבות ששמו נמחה לגמרי.

[סגי נהור]

וכמו שנשאלתי פעם אם אין בהצעה ליהודי לקיים מצוה (כגון להניח תפילין) משום מוטב יהיו שוגגין ואל יהיו מזידין (אם יסרב), ובאמת פשיטא שאינו, כי בזה שהצעת לו להניח תפילין עדיין אינו יודע דבר על אמיתות המצוה ועל חשיבות המצוה, ואם שוגג היה קודם ההצעה הריהו שוגג גם לאחר ההצעה.

ועיקר הדבר הוא כמ"ש לעיל, שעד שלא הוברר הדבר שיהודי יצא לגמרי מכלל ישראל (שאין מלמדים עליו זכות) חובה עלינו להפך בזכותו, והמיקל והממהר להוציא יהודי מכלל ישראל עליו נאמר הנוגע בכם נוגע בבבת עינו, ועלבונם של אלו הוא עלבונו של מקום.

[פרנקל תאומים]

ר' ישראל אליהו,
אתה כמובן טועה.
ה'שורש פורה ראש ולענה', איננו האלילות של הפוליטקאים החרדים, פשוט, כי אין כזו.

ה'שורש פורה' וכו' היה מאז ש"חלקים מהציבור הנקרא חרדי" כדבריך, הצדיעו לעיתונאים עזי פנים, האלילו אותם, והעניקו להם את הבעלות על ה'דעת תורה' של הדור ועל הנהגתו, כולל היכולת לקבוע לדור מי הם גדולי הדור, ולדרג אותם לפי עניות דעתם ועשירות חוצפתם ורשעותם, וד"ל.

נ"ב:
א)אני מקווה שלא תתלוננו שוב על הכנסת ה'קב חומטין' וכדו', ותזכרו שאתם אלו המתעקשים לעלות זאת שוב ושוב.
ב)בטח יצוץ איזה חכמולוג ויאמר: " על החילוניים הוא מלמד זכות, ואולי אף על חלק ממנהיגיהם. ואילו את ברי פלוגתתו מן החרדים, הוא דן לכף חובה".
ובכן, אחסוך לכם את התגובה הזאת: הנני להצהיר, שבוודאי יש צדדים להפך בזכותם של אותם עיתונאים( למשל- שהכח הרב שהיה בידיהם, העביר אותם על דעתם, ועוד), וק"ו של צאן מרעיתם. ובוודאי לא יעלה על ליבי לשנוא אותם ח"ו, ועאכו"כ לקללם ח"ו, אע"פ שמעשיהם גרמו וגורמים בכיה לדורות. אלא שארחיק את עצמי ואת בני ביתי מהשפעתם. וק"ו בן בנו של ק"ו, שיש להתרחק בכל מיני ריחוק מהשפעתם של החילוניים ומנהיגיהם(ואין זה נוגע לעובדא שיש מקום לדונם לכף זכות).

[עוד יהודי]

הרב פ"ת.
רשעים חובה לדונם לכף חובה ולא ברור מדוע אתה נוקט שיש מצווה לדונם לכף זכות.

[ליטוואק פון בודאפעסט]

כל ילד וכל בחור זקוק למלמד או ראש ישיבה. יש לו לאדם לבחור רב עם המדה הכי גדול של השפעות טובות.
אמנם לענין עיתונאים, גם אם נסכים לטענה זו או אחרת, התרופה איננה להתרחק מעיתונאי זו או זו, אלא להוציא כל ענין העיתונאים מחיי הבית. לדעת ולהבין ולהסביר שאין זה אלא בילוי והתאווררות ומנוחת צהריים. אין בזה שום שכל ולא דת, לא חיזוק ולא מוסר. אז ינצל מכל ההשפעות ללא שום קשר למפלגה זו או אחרת.

[שבילי דנהרדעא]

אמת, שמפורסם בשם הגריש"א דלא סבירא ליה הכי, ולדעתו כיוון שהם חשופים למידע, ואם יחקרו הדק היטב בידם להגיע אל האמת, אזי אינם נכללים בגדר ההלכתי של 'תינוק שנשבה' (וגם לדעתו, יתכן שיסכים שאינם רשעים גמורים, אלא שבכלל 'תינוק שנשבה' על ההשלכות ההלכתיות שיש לגדר זה, אינם).
אבל כמו בענינים רבים, ראוי לנו שגם בזה, נחמיר כהחזו"א...

מה מקור השמועה בשם החזו"א?

[קו ירוק]

ר' ישראל אליהו,
אתה כמובן טועה.
ה'שורש פורה ראש ולענה', איננו האלילות של הפוליטקאים החרדים, פשוט, כי אין כזו.

ה'שורש פורה' וכו' היה מאז ש"חלקים מהציבור הנקרא חרדי" כדבריך, הצדיעו לעיתונאים עזי פנים, האלילו אותם, והעניקו להם את הבעלות על ה'דעת תורה' של הדור ועל הנהגתו, כולל היכולת לקבוע לדור מי הם גדולי הדור, ולדרג אותם לפי עניות דעתם ועשירות חוצפתם ורשעותם, וד"ל.

נ"ב:
א)אני מקווה שלא תתלוננו שוב על הכנסת ה'קב חומטין' וכדו', ותזכרו שאתם אלו המתעקשים לעלות זאת שוב ושוב.
ב)בטח יצוץ איזה חכמולוג ויאמר: " על החילוניים הוא מלמד זכות, ואולי אף על חלק ממנהיגיהם. ואילו את ברי פלוגתתו מן החרדים, הוא דן לכף חובה".
ובכן, אחסוך לכם את התגובה הזאת: הנני להצהיר, שבוודאי יש צדדים להפך בזכותם של אותם עיתונאים( למשל- שהכח הרב שהיה בידיהם, העביר אותם על דעתם, ועוד), וק"ו של צאן מרעיתם. ובוודאי לא יעלה על ליבי לשנוא אותם ח"ו, ועאכו"כ לקללם ח"ו, אע"פ שמעשיהם גרמו וגורמים בכיה לדורות. אלא שארחיק את עצמי ואת בני ביתי מהשפעתם. וק"ו בן בנו של ק"ו, שיש להתרחק בכל מיני ריחוק מהשפעתם של החילוניים ומנהיגיהם(ואין זה נוגע לעובדא שיש מקום לדונם לכף זכות).

ר' פרנקל תאומים. לא נאיבי קצת ? (מעירה לבת במקום לכלה?) והבעיה היא בכל הציבורים

[עושה חדשות]

עצם דברי חז"ל הידועים דגדול המחטיאו וכו', כדאי' בספרי פ' כי תצא,
{רבי שמעון אומר מצרים הם טבעו את ישראל במים ואדומים קדמו את ישראל בחרב ולא אסרם הכתוב אלא עד שלשה דורות עמונים ומואבים מפני שנטלו עצה להחטיא את ישראל אסרם הכתוב איסור עולם ללמדך שהמחטיא את האדם קשה לו מן ההורגו שההורגו אין מוציאו אלא מן העולם הזה והמחטיאו מוציאו מן העולם הזה ומן העולם הבא},
האם מופיעים במקומות נוספים? (כוונתי לבדוק האם זה גם בחטאים קטנים או רק בכאלו שמאבדים לגמרי את העוה"ב), ומי היה הראשון ש"שלף" והביא את הסיפרי עד שנעשה הדבר ידוע כ"כ?

[השואל מרבו]

אולי כדאי לציין בזה ידיעה מעניינת, שהגאון רי"פ פערלא בביאורו על סה"מ לרס"ג מאריך שמימרא זו "גדול המחטיאו יותר מן ההורגו" אינו נפסק להלכה... אולם לפי מה שזכור לי הוא בעצמו מודה שהרבה פוסקים לא ס"ל הכי, ע"ש.

[סעדיה]

ומי היה הראשון ש"שלף" והביא את הסיפרי עד שנעשה הדבר ידוע כ"כ?

רש"י שם (עי' בנקוה"כ יו"ד סו"ס ר"מ).

[עושה חדשות]

אולי כדאי לציין בזה ידיעה מעניינת, שהגאון רי"פ פערלא בביאורו על סה"מ לרס"ג מאריך שמימרא זו "גדול המחטיאו יותר מן ההורגו" אינו נפסק להלכה... אולם לפי מה שזכור לי הוא בעצמו מודה שהרבה פוסקים לא ס"ל הכי, ע"ש.

אכן, טשיקאווע זאכ'ן

אמנם בעיקר הדבר מאי דנקטו האחרונים ז"ל לדבר פשוט ומוחלט להלכה דמחטיא את חבירו חמור יותר מההורגו. ודנין ע"פ סברא זו לדינא ולהלכה למעשה. לענ"ד הוא תמוה מאוד ואין לו כל יסוד להלכה. ואדרבה הדבר ברור דאין הלכה כן. שהרי הדבר תמוה לפי זה במאי דקיי"ל כל עבירות שבתורה אם אומרים לו לאדם עבור ואל תהרג יעבור ואל יהרג חוץ מע"ז גילוי עריות שפיכות דמים שיהרג ואל יעבור. ואמאי לא חשיב נמי עבירת לאו דלפני עור. שהרי לפי זה אם הכשיל את חבירו בעבירת איסור דאורייתא חמור יותר מהורגו ודינו כשפיכות דמים דיהרג ואל יעבור. והרי יש בו אזהרה מיוחדת. ופשיטא דאין לכללו בכלל עבירה דשפיכות דמים לומר דכיון דקתני שפיכות דמים היינו הך. ומיהו לזה היה אפשר לומר דדוקא במחטיא ממש הוא דאמרינן דקשה יותר מההורגו. אבל אזהרת לפני עור אינה אלא במזמין מכשול לפני חבירו שאפשר שיכשל בו ויחטא. כגון מושיט כוס יין לנזיר או אבר מה"ח לב"נ וכל כיו"ב. דאינו מאכילו ומשקהו בידים ממש דהו"ל מחטיא. אלא שאפשר שישתה או יאכל ונמצא חוטא ואשם בגרמא דידי'. וכמבואר בפ"ק דע"ז (ו' ע"א) ושאר דוכתי. ואם כן יש מקום לדחות ולומר דודאי עבירת לאו דלפני עור לא חמירא כשפיכות דמים לענין שיהרג ואל יעבור. אבל מחטיאו ממש איה"נ דהו"ל בכלל שפיכות דמים דקתני וחשיב בהנך דיהרג וא"י. דלא משום אזהרת לפני עור בלחוד נגעו בה אלא הו"ל כשפיכות דמים ועדיפא מינה. איברא דמלבד דפשיטא דלדינא הא ליתא כלל. וישתקע הדבר ולא יאמר. בלאו הכי אפילו תימא הכי אכתי קשה במאי דקתני בתוספתא (פ"ג דמכות) הסך שמן המשחה שעשה משה במדבר חייב כרת וכו'. אחד הסך ואחד הניסך. בד"א בזמן שהיו שניהם מזידין וכו' אחד שוגג ואחד מזיד שוגג פטור ומזיד חייב. וכן קתני התם המלביש את חבירו כלאים המטמא את הנזיר וכו'. וכן קתני התם המקיף פאת ראשו של חבירו שניהם חייבין וכו'. המקיף פאת זקנו של חבירו שניהם חייבין וכו'. הקורח קרחה בראשו של חבירו שניהם חייבין וכו'. השורט שריטה בבשרו של חבירו שניהם חייבין וכו'. הכותב כתיבת קעקע בבשרו של חבירו שניהם חייבין וכו' עיין שם. וכן פסק הרמב"ם ז"ל (סוף הלכות כלאים ובפי"ב מהלכות ע"ז) והראב"ד שם ובטיו"ד (סי' ק"פ קפ"א) עיין שם. ובספרא (פרשת שמיני) דריש לא יאכלו לחייב את המאכיל כאוכל עיין שם. ועי' ברא"ם וק"א מש"כ שם בזה. ובסוגיא דמכות (כ' ע"ב) אמרינן לא תקיפו אחד המקיף ואחד הניקף במשמע ולוקין עיין שם. ובכל הני הו"ל מחטיא ממש. והו"ל לומר דבר מיתה הוא כהורג את הנפש. וגם ל"ל קרא לרבות את הניקף. תיפוק ליה משום מחטיא דהו"ל חמיר טפי מרציחה וחייב מיתת ב"ד:

עוד יש לתמוה מסוגיא דגיטין שהבאתי לעיל דאמרינן ההוא גברא דזבין נפשי' ללודאי אתא לקמי' דר"א א"ל פירקן. א"ל תנן המוכר עצמו ואת בניו לעכו"ם אין פודין אותו אבל פודין את הבנים משום קילקולא (ופירש"י שלא יטמעו בין העכו"ם וילמדו ממעשיהם וכו'). וכ"ש הכא דאיכא קטלא וכו' עיין שם. והשתא מאי כ"ש הוא הרי החטא קשה יותר מהריגה. ואי פודין משום שלא יטמעו בין העכו"ם וילמדו ממעשיהם. דקשה להם יותר מקטלא. אכתי אין ראיה לפדות אף משום קטלא. וראיתי להר"ב חת"ס ז"ל בחי' שם שעמד בזה והניח בצ"ע עיין שם. ומיהו לזה היה אפשר לומר דהתם מלבד קטלא אית בה נמי עבירה חמורה. דכיון דלודאי אוכלי בני אדם נינהו מכיון שמכר עצמו להם הו"ל כמאבד עצמו לדעת. דהו"ל כהורג עצמו. ולפי המבואר בפסיקתא רבתי (ריש פרשה כ"ה) גם הורג עצמו עובר בלא תרצח דדריש לא תרצח לא תתרצח עיין שם. וכ"כ בהלכות קטנות (ח"ב סי' רל"א) עיין שם. וכ"כ בפשיטות הר"ב בית מאיר ביו"ד (סי' רט"ו סעי' ה') עיין שם. ובמק"א הבאתי ג"כ ראיה לזה מהירושלמי (פ"ק דברכות הלכה ה') עיין שם היטב ואין כאן מקום להאריך בזה. והר"ן (בפ"ג דשבועות) כתב דיש בזה לאו דהשמר לך ושמור נפשך מאוד. וגם הוא בכלל קרא דאך את דמכם לנפשותיכם אדרוש עיין שם ובסוגיא דב"ק שהביא שם. ועל כל פנים פשע גדול הוא ומהרי"ט ז"ל בחי' לכתובות (סו"פ הנושא) הביא שאין לו חלק לעוה"ב שקורא אני עליו ותהי עונותם על עצמותם עיין שם. ואם כן שפיר קאמרי' התם וכ"ש הכא דאיכא קטלא. דהא אית בה תרתי. עבירה חמורה וקטלא. אלא דלפי מה שביארנו דהתם לא מיירי שמכר עצמו לקטלא. אלא שלוה מהם ואין להם רשות להרגו קודם שיגיע זמן פרעון ולא יפרע. כמש"כ הר"ן ז"ל שהבאתי. אם כן נראה דאין זה בכלל מאבד עצמו לדעת. דמסתמא היה סבור שיפדוהו כשיגיע הזמן או שתשיג ידו אז לפדות עצמו. ואם כן אכתי קושיא לא איפריקא:

עוד יש לי לתמוה מסוגיא דפרק בן סו"מ שם (ע"ג ע"א) דאמרינן התם ת"ר מניין לרודף אחר חבירו להרגו שניתן להצילו בנפשו ת"ל לא תעמוד על דם רעך. ופרכינן והא להכי הוא דאתא הא מיבעי' ליה לכדתניא מנין לרואה את חבירו שהוא טובע בנהר וכו' שהוא חייב להצילו ת"ל לא תעמוד על דם רעך. ומשני איה"נ ואלא ניתן להצילו בנפשו מנ"ל אתיא בק"ו מנה"מ וכו'. דבי רבי תנא הקישא הוא וכו' עיין שם. ואם נימא דההיא דהמחטיא את האדם קשה לו מן ההורגו סברא אלימתא היא לדינא אם כן מאי פריך הא מיבעי ליה לכדתניא וכו'. הרי היינו הך דכמו שהרואה את חבירו טובע בנהר חייב להצילו. הכי נמי כשרואה חבירו רודף אחר הנרדף להורגו ולעבור על אזהרת לא תרצח יש לו להצילו בנפשו. דהיינו שחייב להצילו מן העבירה בנפשו. דהא החטא קשה לו מהריגתו. ומאי שנא מצילו מליטבע בנהר ממצילו מן העבירה. ובפרט עבירה חמורה כשפיכת דמים. ואף דלא יכול להצילו מן העבירה אלא בהריגתו. מכל מקום הרי הריגה זו טובה היא אצלו דהעבירה קשה ממנה. כמו כשאינו יכול להצילו מן החי' שגוררתו או מידי ליסטים או מטביעה בנהר אלא ע"י תלישת או קציצת אחד מאיבריו וכיו"ב. דפשיטא שחייב להצילו בכך כדי להצילו ממיתה שקשה לו יותר. ואם לא עשה כן ודאי עובר בלא תעמוד על דם רעך. ואם כן אף אנן נימא הכי הכא. שהוא חייב להצילו בנפשו מן העבירה שקשה לו יותר מהריגתו. ואם יעשה כן ודאי עובר בלאו דלא תעמוד על דם רעך. ואם כן ודאי מהך דרשא גופא דדריש ליה לקרא לרואה את חבירו שטובע בנהר וכו' שחייב להצילו. שמעינן נמי ההיא דרודף אחר חבירו להורגו שניתן להצילו בנפשו. ומאי פריך. ולמאי הוצרך לזה ילפותא אחריתא. וגם ראיתי להתוס' שם בד"ה להצילו בנפשו שכתבו וז"ל. וא"ת כיון דמהכא ילפינן דרוצח ניתן להצילו בנפשו. למה לי קרא בטובע בנהר וחיה גוררתו. השתא חבירו הורג כדי להציל. התם לא כ"ש. ולא מסתבר למימר דחבירו הורג טפי לאפרושי מאיסורא. אלא נראה דאי מהכא וכו' עכ"ל עיין שם. והשתא אמאי לא מסתברא למימר הכי. דהרי ודאי קושטא הכי הוא. כמבואר בספרי דהחטא קשה לו מן המיתה. ואית בה תרתי שמציל את הנרדף מן הרודפו להרגו. וגם מציל את הרודף מן העבירה שקשה לו ממיתתו. אבל להציל ממיתה אפשר דלא חייבו הכתוב אי לאו דגלי קרא בהדיא:

וביותר יש לתמוה דאם אמת הוא דהחטא קשה לו מהריגתו. אם כן אמאי תנן התם דהרודף אחר בהמה והמחלל את השבת והעובד עכו"ם אין מצילין אותן בנפשן. והרי עבירות חמורות אלו. שהן היותר חמורות שבתורה. קשין לו ממיתתו. ואם להציל חבירו ממיתה חייבו הכתוב. כ"ש להצילו מלעבור עבירות היותר חמורות אלו. ולא שייך כאן אין עונשין מה"ד דאין זה עונש אלא הצלה. והנה עיקר מקור סברא זו דנקטו האחרונים ז"ל הוא מההיא ברייתא דספרי שהבאתי לעיל. דקתני התם רבי שמעון אומר מצרים טבעו ישראל במים. ואדומים הם קידמו את ישראל בחרב ולא אסרם הכתוב אלא עד שלשה דורות. ועמונים ומואבים מפני שנטלו עצה להחטיא את ישראל אסרם הכתוב איסור עולם. ללמדך שהמחטיא את האדם קשה לו מן ההורגו וכו' עיין שם. והדבר קשה לכאורה דהרי העמונים והמואבים שנטלו עצה להחטיא את ישראל היינו להחטיאם בעבודה זרה. כמפורש בקרא ויחל העם לזנות אל בנות מואב ותקראנה לעם לזבחי אלהיהן ויאכל העם וישתחוו לאלהיהן ויצמד ישראל לבעל פעור. ועי' בגמרא דסנהדרין (פרק חלק ק"ו ע"א) עיין שם. ובירושלמי שם ובספרי בלק ואם כן אין לנו אלא בעבירת ע"ז שהיא היותר חמורה מכל עבירות שבתורה שהמחטיאו בה קשה לו מן ההורגו. והיכי ניקום ונילוף מינה לשאר עבירות שאינן חמורות כזו דנימא בהו הכי. וכי דנין קל מחמור להחמיר עליו. ועכצ"ל דאין הכי נמי דמקרא אין ראיה אלא למחטיאו בחטא של ע"ז החמורה. אלא דר"ש לטעמי' אזיל דדריש טעמא דקרא. וס"ל דהיינו טעמא משום דההורגו אינו מוציאו אלא מהעוה"ז והמחטיאו מוציאו מהעוה"ז ומהעוה"ב. ואם כן ממילא גם שאר חטאים שאינם חמורים כ"כ בכלל. אבל אין זה במשמע. דא"כ הול"ל בהדיא הכי דה"ה למחטיאו בשאר עבירות שבתורה. כיון דכאן לא מיירי אלא בחטא של ע"ז. ולכן נראה דאין ה"נ דלא קאמר ר"ש אלא בע"ז לחוד וכמעשה שהיה שנטלו עצה להחטיא את ישראל בע"ז. ואף על גב דמפרש טעמא משום דההורגו מוציאו מן העוה"ז וכו'. אפשר לומר דלא קרי מוציאו מהעוה"ז והעוה"ב אלא בעבירה דע"ז שעוקר הכל וכופר במי שברא העולם. וחמור מכל העבירות שבתורה:

ומעתה לפי זה נראה דר"ש לשיטתו אזיל דאיהו קאמר (בפרק בן סו"מ ע"ג ע"ב) דהעובד ע"ז ניתן להצילו בנפשו מק"ו ומה פגם הדיוט ניתן להצילו בנפשו פגם גבוה לא כ"ש. כדאמרינן התם (לקמן ע"ד ע"א) עיין שם. ואם כן שפיר קאמר לטעמי' דמהחטיא את האדם קשה לו מן ההורגו. דהיינו בחטא של ע"ז. אבל לדידן דקיי"ל דאפילו בע"ז לא ניתן להצילו בנפשו. אם כן ע"כ גם בע"ז לא אמרינן דהמחטיא קשה מן ההורגו. דא"כ היה לן לומר דניתן להצילו בנפשו. משום לאו דלא תעמוד על דם רעך. דהרי הצלה היא לגבי' דידי' דאם להצילו ממיתה חייב הכתוב כ"ש ממידי דקשה ממיתה. וכמו שכתבתי לעיל. ובזה הכל אתי שפיר כמבואר:

ובאמת דבלאו הכי נראה ברור דאין לדון ע"פ סברא זו לענין הלכה. דקיי"ל אין מביאין ראיה מן האגדה. וכבר כתב הר"ב תה"ד (בפסקים וכתבים סי' ק"ח) וז"ל נראה דאין לחלק כלל בשביל טעם זה דמפרש הסמ"ג דרך אגדה בעלמא ולא מחלקינן משום אותו טעם. כי הא דאמרינן (פרק המפלת) מפני מה אמרה תורה מילה לשמונה שלא יהיו הכל שמחין ואביו ואמו עצבין וכו'. ולפי זה אם ילדה בזוב שצריכה שבעה נקיים לאחר שבעת ימי לידה וכי ס"ד שיהא הבן נימול לארבע עשר. וכאלה רבות בתלמוד עכ"ל עיין שם. וכן נראה מוכח מהכא גופא דאפילו ר"ש גופי' לא סמך על סברא זו להלכה. דאל"כ למה לו לדון ק"ו דבע"ז ניתן להצילו בנפשו. תיפוק ליה מהך סברא גופא. דכיון דהחטא קשה לו ממיתה מיהת בעבירה דע"ז. אם כן קרינן בי' לא תעמוד על דם רעך. וחייבין להרגו כדי שלא יכשל בעבירת ע"ז. אלא ודאי אף על פי שאמר ר"ש כן דרך אגדה. לא סמך על זה לדינא. וזה פשוט מאוד אצלי ולא היה כדאי להאריך בזה לולא שהאחרונים ז"ל נקטו דברים כפשטן. ובנו ע"ז יסוד לענין דינא. ומעתה אם כן נתבאר דבמצות תוכחה אין לנו אלא העשה המפורשת בה. ולא שייכא בלאו דלא תעמוד על דם רעך כלל. ולכן שפיר מנה רבינו הגאון ז"ל העשה וגם הלאו:

[נוה הלבנון]

ר' ישראל אליהו,
אתה כמובן טועה.
ה'שורש פורה ראש ולענה', איננו האלילות של הפוליטקאים החרדים, פשוט, כי אין כזו.

ה'שורש פורה' וכו' היה מאז ש"חלקים מהציבור הנקרא חרדי" כדבריך, הצדיעו לעיתונאים עזי פנים, האלילו אותם, והעניקו להם את הבעלות על ה'דעת תורה' של הדור ועל הנהגתו, כולל היכולת לקבוע לדור מי הם גדולי הדור, ולדרג אותם לפי עניות דעתם ועשירות חוצפתם ורשעותם, וד"ל.

נ"ב:
א)אני מקווה שלא תתלוננו שוב על הכנסת ה'קב חומטין' וכדו', ותזכרו שאתם אלו המתעקשים לעלות זאת שוב ושוב.
ב)בטח יצוץ איזה חכמולוג ויאמר: " על החילוניים הוא מלמד זכות, ואולי אף על חלק ממנהיגיהם. ואילו את ברי פלוגתתו מן החרדים, הוא דן לכף חובה".
ובכן, אחסוך לכם את התגובה הזאת: הנני להצהיר, שבוודאי יש צדדים להפך בזכותם של אותם עיתונאים( למשל- שהכח הרב שהיה בידיהם, העביר אותם על דעתם, ועוד), וק"ו של צאן מרעיתם. ובוודאי לא יעלה על ליבי לשנוא אותם ח"ו, ועאכו"כ לקללם ח"ו, אע"פ שמעשיהם גרמו וגורמים בכיה לדורות. אלא שארחיק את עצמי ואת בני ביתי מהשפעתם. וק"ו בן בנו של ק"ו, שיש להתרחק בכל מיני ריחוק מהשפעתם של החילוניים ומנהיגיהם(ואין זה נוגע לעובדא שיש מקום לדונם לכף זכות).

מגוחך איך שכל אחד רואה את הדברים בחור של השקל האישי שלו...

[פרנקל תאומים]

הרב עוד יהודי,
אני כשלעצמי, לא כתבתי בשום מקום, שיש מצווה לדון את הרשעים לכף זכות.
כתבתי באשכול כמה הודעות גדולות, וביארתי בהן את הנראה לענ"ד היטב,אני בטוח שאם תקרא אותן בתשומת לב תבין את כוונתי.

מה שכן, החזו"א הוא זה שהביא מהאהבת חסד וממהר"ם לובלין ש"מצווה לאהוב את הרשעים"(ממש כך,מה נעשה?!),כיוון שמבואר בהגה"מ דאין רשאין לשנאותו אלא אחר שאין מקבל תוכחה, ואין אנו יודעין להוכיח. ודיינינן להו כאנוסין היינו תינוקות שנשבו(חזו"א אה"ע קי"ח סק"ו , יו"ד סו"ס ב').
וראוי לציין גם למש"כ עוד באותו הסימן ביו"ד (בסוס"ק ט"ז),שם כתב מרן זי"ע, לגבי דין מורידין ולא מעלין, "דאין דין זה נוהג אלא בזמן שהשגחתו ית' גלויה כמו בזמן שהיו ניסים מצויין, ומשמש בת קול...השגחה פרטית הנראית לעין כל, והכופרין אז הוא בנליזות מיוחדות בהטיית היצר...אבל בזמן ההעלם שנכרתה האמונה מן דלת העם, אין במעשה ההורדה גדר הפרצה...ועלינו להחזירם בעבותות אהבה, ולהעמידם בקרן אורה במה שידינו מגעת".
ובאו"ח (פ"ז סקי"ד), ביאר עוד בגדרי תינוק שנשבה,עד כמה צריך להשתדל עימו שישוב שנאמר בזה שאם עדיין ממאן לשוב דינו כמומר, וכתב שם דשיעור ההשתדלות תלוי לפי התבוננות הדיינים, ושזה היה נידון האחרונים לגבי הצדוקין בדורות האחרונים, אי חשיבי אנוסין, היינו "בהכרעת שיעור הידיעה שיודעין ממציאות ישראל ושאבותיהן הם אלו שפירשו", אי דיינינן להו כ"שיעור ידיעה" להחשב מזיד. וכתב דבאמת "צריך לדון על כל איש ואיש בפרט". ועו"כ שם, דכמו"כ "אותן שאבותיו פירשו ..והוא נתגדל ללא תורה", דינו כישראל לכל דבר,וצריך למוד(למדוד) שיעור ידיעתו אי נדונו כמזיד או כאנוס.

א"כ, שפתי רבותינו ברור מללו, דתמיד יש לדון אי הוי אנוס או מזיד, וזה תלוי בעומק הידיעה שיש לאותו עובר על דת, באמונת ה' ותורתו(וזהו דבר שצריך התבוננות והכרעה! כמבואר בדברי החזו"א). וגם אם נכריע דידיעתו מספקת ובוודאי עושה להכעיס, עדיין מצוה לאהוב אותו(!), היות שהוא אנוס, כיוון שלא הוכחנו אותו, שהרי אין אנו יודעים להוכיח. ולא עליי תלונתך ר' עוד יהודי, כ"א על החזו"א מהר"ם לובלין והאהבת חסד.

הרב ליטוואק,
אתה בוודאי צודק לגבי העיתונאים, דא עקא שכבר קבוצה שלמה הם כרכו בעקבותיהם ולמרבה הצער עלינו להתרחק גם מהם.

הרב שבילי דנהרדעא,
השמועה היא בשם הגריש"א, שאומרים שחלק על החזו"א לגבי גדר 'תינוק שנשבה' בימינו, והשלכותיו.
בשם החזו"א איננו נזקקים לשמועה, מאחר שביאר דעתו באר היטב בכ"מ בחידושיו יעויין לעיל מתחילת הודעה זו.

הרב קו ירוק,
עקבתי הרבה אחרי המתרחש בענין זה כבר שנים רבות,ולצערי אינני כותב מנאיביות כלל, אם כי אתה בוודאי צודק שהבעיה היתה ועודנה קיימת בכל הציבורים. רק שאלה שעליהם רמזתי(כתגובה לדבריהם,לא הייתי מעלה זאת כאן מעצמי), שברו את כל השיאים.כמובן ישנן עוד אינספור בעיות בדורינו,אלא שהבעיה הזו כירסמה ועדיין מכרסמת את עמוד השדרה של החרדים לדבר ה' מבפנים.

[עתניאל בן קנז]

ר' ישראל אליהו,
אתה כמובן טועה.
ה'שורש פורה ראש ולענה', איננו האלילות של הפוליטקאים החרדים, פשוט, כי אין כזו.

ה'שורש פורה' וכו' היה מאז ש"חלקים מהציבור הנקרא חרדי" כדבריך, הצדיעו לעיתונאים עזי פנים, האלילו אותם, והעניקו להם את הבעלות על ה'דעת תורה' של הדור ועל הנהגתו, כולל היכולת לקבוע לדור מי הם גדולי הדור, ולדרג אותם לפי עניות דעתם ועשירות חוצפתם ורשעותם, וד"ל.

נ"ב:
א)אני מקווה שלא תתלוננו שוב על הכנסת ה'קב חומטין' וכדו', ותזכרו שאתם אלו המתעקשים לעלות זאת שוב ושוב.
ב)בטח יצוץ איזה חכמולוג ויאמר: " על החילוניים הוא מלמד זכות, ואולי אף על חלק ממנהיגיהם. ואילו את ברי פלוגתתו מן החרדים, הוא דן לכף חובה".
ובכן, אחסוך לכם את התגובה הזאת: הנני להצהיר, שבוודאי יש צדדים להפך בזכותם של אותם עיתונאים( למשל- שהכח הרב שהיה בידיהם, העביר אותם על דעתם, ועוד), וק"ו של צאן מרעיתם. ובוודאי לא יעלה על ליבי לשנוא אותם ח"ו, ועאכו"כ לקללם ח"ו, אע"פ שמעשיהם גרמו וגורמים בכיה לדורות. אלא שארחיק את עצמי ואת בני ביתי מהשפעתם. וק"ו בן בנו של ק"ו, שיש להתרחק בכל מיני ריחוק מהשפעתם של החילוניים ומנהיגיהם(ואין זה נוגע לעובדא שיש מקום לדונם לכף זכות).

מגוחך איך שכל אחד רואה את הדברים בחור של השקל* האישי שלו...

תיקון טעות. 'הגרוש' (בשקל אין חור, בגרוש של תקופת קום המדינה היה חור. וגם באסימונים של פעם).

סתם... לצנן את האוירה המתוחה כאן.

[שיר ורננים]

כל ילד וכל בחור זקוק למלמד או ראש ישיבה. יש לו לאדם לבחור רב עם המדה הכי גדול של השפעות טובות.
אמנם לענין עיתונאים, גם אם נסכים לטענה זו או אחרת, התרופה איננה להתרחק מעיתונאי זו או זו, אלא להוציא כל ענין העיתונאים מחיי הבית. לדעת ולהבין ולהסביר שאין זה אלא בילוי והתאווררות ומנוחת צהריים. אין בזה שום שכל ולא דת, לא חיזוק ולא מוסר. אז ינצל מכל ההשפעות ללא שום קשר למפלגה זו או אחרת.

וכבר שח לי אברך א' ששמע מפורש יוצא מפי כה"ג הגרב"ש הכהן דויטש שליט"א תחת א' השיחים שא' הדברים שהוא מתחרט עליהם שהוא חינך את בניו שהשקפה קונים בעיתון. וד"ל ודפח"ח.

[שיר ורננים]

אמת, שמפורסם בשם הגריש"א דלא סבירא ליה הכי, ולדעתו כיוון שהם חשופים למידע, ואם יחקרו הדק היטב בידם להגיע אל האמת, אזי אינם נכללים בגדר ההלכתי של 'תינוק שנשבה' (וגם לדעתו, יתכן שיסכים שאינם רשעים גמורים, אלא שבכלל 'תינוק שנשבה' על ההשלכות ההלכתיות שיש לגדר זה, אינם).
אבל כמו בענינים רבים, ראוי לנו שגם בזה, נחמיר כהחזו"א...

מה מקור השמועה בשם החזו"א?

במ"ב של הר' סלובס מביא את דברי החזו"א בהל' תפילין גבי אפיקורס שכתב. תעיין שם. בהגהות בצד ותראה.

[לעומקו של דבר]

לא בדקתי כעת שוב בפנים אבל כידוע כמעט אין מי מהפוסקים שלאחר החזו"א שסומך עליו למעשה עכ"פ לקולא (לא מיבעיא לפניו, שזה הרי חידוש [מחודש] שלו).
מנח"י אג"מ הגרשז"א הגריש"א שבה"ל.
והמו"צ הרב י"מ וייל מב"ב בספרו ---- עשה יפה שלום בזה, שבחזו"א מופיע איזה לשון שהוא לפי הכרעת החכמים שבכל דור, ובדורינו הכריעו החכמים שאין נחשבים תינוקות שנשבו.

יש לי כמה מקומות עיון בחזו"א הזה, האם יש עליו אשכול?

[איש_ספר]

יש באוצר ספר הנקרא בינה ודעת של ר"מ אדלר. ליכא מידא דלא רמיזא שם בענין זה.
-----
לגבי אזכורי המחלוקת המשוקצת שוב ושוב, והתובנות העולות כאן בנוסח של " הרי כולם יודעים שכך וכך", לא אמנע מלחזור ולהביא מה ששמעתי אבדל"ח מהגר"ב פינס זצ"ל (אז היה נוגע למחלוקת שבישי' פוניבז') ואלו היו דברי אותו חכם: הטעם שאין בעלי פלוגתא מתרצים זה עם זה, שלא די שכל צד ברי לו שהאמת כולה לצדו, אלא שהוא משוכנע לגמרי שגם הצד השני יודע שהוא צודק, ואלא מה, מה טעם אינו מתפייס עמי?! סתם מדות רעות ונגיעות...! באופן כזה אין תקוה לשלום לעולם.

[לעומקו של דבר]

תודה לאיש ספר, במסגרת ה40 עמודים מצאתי קטע מסכם זה