בברכה המשולשת כתב:היו מאמרים בכתב העת המעין לפני כמה חוברות הנוגעים גם לענין זה
ארזי ביתר כתב:באופן כללי לא נהירא לי סיבת השאלה? ומדוע שלא יבלעו?
גמח כתב:הנה
סעדיה כתב:האם יש מי שאומר בפירוש שאע"פ שבימינו אין פליטת טעם בכ"ז ההלכה נשארת כמקדם?
עדיאל ברויאר כתב: http://www.machonso.org/hamaayan/?gilayon=32&id=1067 (התגובה האחרונה, מאת הרב איתם הי"ד)
עושה חדשות כתב:עדיאל ברויאר כתב: http://www.machonso.org/hamaayan/?gilayon=32&id=1067 (התגובה האחרונה, מאת הרב איתם הי"ד)
מומלץ לקריאה!
בדבר מה שהוכיח שם מכלי עץ בימינו, שגם בהם אין הטעם מורגש, ובשונה מכלי מתכת שהשתנו, הרי העצים לא השתנו.
צריך לבדוק האם צורת עשיית כלי עץ בימינו לא השתנתה, מבחינת הגימור והדחיסה וכו'.
(תתמ"ד) שאלת ממני אודיעך דעתי בכל הציני הבאים מארץ צין שראית קצת משפילי עמינו אוכלים בהם בשר וגבינה וחמץ בפסח ולוקחים אותם מן הישמעאלים ואוכלים בהם באמרם שאינם בולעים כלל לפי שאמרו שהם עשויים מקליפת שרץ המים נקראת בוד"ה ובלשון לעז קראקול"ס וכותשים אותם יפה ועושים חומר ביד היוצר ועושים מהם כלים נאים גדולי הערך ומשפילי עם משתמשין בהם בלא הגעלה כלל ואתה גזרת אומר להצריכם הגעלה כשאר כלי מתכות וכלי אבנים:
תשובה ראוי להחמיר בהם ולהשוותם לשאר כלי חרס מכמה טעמים חדא דמאן לימא לן שהם עשוים מקליפת השרץ דילמא משאר עפר וטיט חזק הוא. ותו דמאן לימא לן דאין מערבין עמו עפר אחר. ותו הא ניחא אותם שהם דקין מאוד שהאור נראה מהם אבל אותם הגסים הדומים לשאר כלי חרס למה יהיו מותרים. ותו מי יאמר שאין עושין כמותן בשאר הארצות כלים הדומים לכלי ציני ונקרא הכל ציני כמו שמצינו כלים הבאים מאי גינזיק ומוינציא דומים לכלי ציני ממש. וכל זה הוא אחר שנודע שהציני בעצמו אינו בולע. אבל מה שנראה לי אחר הנסיון שהוא בולע ואין בליעתו גדולה כשאר כלי חרס. וזה דרך הנסיון כי לקחתי ממנו חתיכה והכנסתי אותה באש ויצא ממנה שלהבת כדרך הכלים הבלועים. עוד הלבנתי אותה יפה ודקדקתי משקלה והשלכתי אותה לתוך קדרה של תבשיל עד חצי שעה ורחצתי אותה וניגבתי אותה יפה והשבתי אותה במשקל והוסיפה על משקלה הראשון כל דהו וזה ודאי מורה שהוא בולע וק"ו מכלי זכוכית דאיכא מאן דפסק דבלע. הכלל העולה שאינו ראוי לחלק ביניהם לכלי חרס:
שוב זכיתי ומצאתי תשובה לאחד מן הגאונים בלשון ערבי וז"ל ושאלת עאן אואני אל ציני הל ינוס אן יובל פיהא אלפשיר פי אלפסח ובאן קד אבל פיהא במי"ר אם לא. וקל מי מהל נרק מן אואני אלפכר לענין מגע נכרי אם לא. אל נואבלים כנודני' פרק כי אואני אלפכר כלהא אנה לא ינו"ס אסתע מלהא פי אלפסח לא מא אסתכדס כהא כי שאר ימות השנה בצונן פקט ואמא מאי אסתכדס פי אל חימץ אכל סכון פי לא ינו"ס אסתכד מהא ופי דאלקי קאלו חזינא להו דמדיתו והתורה אמרה והעידה על כלי חרס שאינו יוצא מידי דפיו לעולם ולא פרק כי דאלקי דין אל חימץ ומגע נכרי ע"כ. הרי אתה רואה בעיניך שהשוה אותם לכלי חרס ממש ואף על פי שלא הוזכר בם שם המשיב מ"מ הספר שכתוב בו השאלות הזאת הוא ישן מאד ויש למעלה ממנה ולמטה ממנה שאלות לרבינו האי גאון ז"ל וגאונים אחרים. ואני שמחתי בה שמחה רבה וסמכתי עליה למעשה. והנראה לע"ד כתבתיה
(יט) וְאַתֶּם חֲנוּ מִחוּץ לַמַּחֲנֶה שִׁבְעַת יָמִים כֹּל הֹרֵג נֶפֶשׁ וְכֹל נֹגֵעַ בֶּחָלָל תִּתְחַטְּאוּ בַּיּוֹם הַשְּׁלִישִׁי וּבַיּוֹם הַשְּׁבִיעִי אַתֶּם וּשְׁבִיכֶם:
(כ) וְכָל בֶּגֶד וְכָל כְּלִי עוֹר וְכָל מַעֲשֵׂה עִזִּים וְכָל כְּלִי עֵץ תִּתְחַטָּאוּ: ס
(כא) וַיֹּאמֶר אֶלְעָזָר הַכֹּהֵן אֶל אַנְשֵׁי הַצָּבָא הַבָּאִים לַמִּלְחָמָה זֹאת חֻקַּת הַתּוֹרָה אֲשֶׁר צִוָּה יְקֹוָק אֶת מֹשֶׁה:
(כב) אַךְ אֶת הַזָּהָב וְאֶת הַכָּסֶף אֶת הַנְּחֹשֶׁת אֶת הַבַּרְזֶל אֶת הַבְּדִיל וְאֶת הָעֹפָרֶת:
(כג) כָּל דָּבָר אֲשֶׁר יָבֹא בָאֵשׁ תַּעֲבִירוּ בָאֵשׁ וְטָהֵר אַךְ בְּמֵי נִדָּה יִתְחַטָּא וְכֹל אֲשֶׁר לֹא יָבֹא בָּאֵשׁ תַּעֲבִירוּ בַמָּיִם:
ז"ל ספורנוזאת חקת התורה כלומר מה שאמר לכם משה כל הורג נפש וגו' הן המצות האמורות בפרשת פרה אדומה
זאת חקת התורה. מה שאמר לכם משה שתתחטאו שלישי ושביעי הוא דין חקת התורה של פרה אדומה לטהר מטומאת מת
עושה חדשות כתב:אגב,
ז"ל הפסוקים בפ' מטות(יט) וְאַתֶּם חֲנוּ מִחוּץ לַמַּחֲנֶה שִׁבְעַת יָמִים כֹּל הֹרֵג נֶפֶשׁ וְכֹל נֹגֵעַ בֶּחָלָל תִּתְחַטְּאוּ בַּיּוֹם הַשְּׁלִישִׁי וּבַיּוֹם הַשְּׁבִיעִי אַתֶּם וּשְׁבִיכֶם:
(כ) וְכָל בֶּגֶד וְכָל כְּלִי עוֹר וְכָל מַעֲשֵׂה עִזִּים וְכָל כְּלִי עֵץ תִּתְחַטָּאוּ: ס
(כא) וַיֹּאמֶר אֶלְעָזָר הַכֹּהֵן אֶל אַנְשֵׁי הַצָּבָא הַבָּאִים לַמִּלְחָמָה זֹאת חֻקַּת הַתּוֹרָה אֲשֶׁר צִוָּה יְקֹוָק אֶת מֹשֶׁה:
(כב) אַךְ אֶת הַזָּהָב וְאֶת הַכָּסֶף אֶת הַנְּחֹשֶׁת אֶת הַבַּרְזֶל אֶת הַבְּדִיל וְאֶת הָעֹפָרֶת:
(כג) כָּל דָּבָר אֲשֶׁר יָבֹא בָאֵשׁ תַּעֲבִירוּ בָאֵשׁ וְטָהֵר אַךְ בְּמֵי נִדָּה יִתְחַטָּא וְכֹל אֲשֶׁר לֹא יָבֹא בָּאֵשׁ תַּעֲבִירוּ בַמָּיִם:
ולפו"ר צ"ע איזה "חוקה" יש בהגעלת כלים, הרי מדובר בדבר ידוע ומפורסם שהכלים בולעים וכו' ופולטים בהגעלה וליבון וכו'.
אבל באמת בחזקוני ובספורנו פירשו באופן אחר, מחודש ומקורי קצת.
ז"ל חזקוניז"ל ספורנוזאת חקת התורה כלומר מה שאמר לכם משה כל הורג נפש וגו' הן המצות האמורות בפרשת פרה אדומהזאת חקת התורה. מה שאמר לכם משה שתתחטאו שלישי ושביעי הוא דין חקת התורה של פרה אדומה לטהר מטומאת מת
ולפ"ז דרשתו של אלעזר הכהן מתחילה בהתייחסות לחוקה עליה דיבר משה רבינו, וממשיכה אך את הזהב וכו' והיינו דבזה אין חוקה אלא דין ברור של הגעלת כלים.
עושה חדשות כתב:אגב,
ז"ל הפסוקים בפ' מטות(יט) וְאַתֶּם חֲנוּ מִחוּץ לַמַּחֲנֶה שִׁבְעַת יָמִים כֹּל הֹרֵג נֶפֶשׁ וְכֹל נֹגֵעַ בֶּחָלָל תִּתְחַטְּאוּ בַּיּוֹם הַשְּׁלִישִׁי וּבַיּוֹם הַשְּׁבִיעִי אַתֶּם וּשְׁבִיכֶם:
(כ) וְכָל בֶּגֶד וְכָל כְּלִי עוֹר וְכָל מַעֲשֵׂה עִזִּים וְכָל כְּלִי עֵץ תִּתְחַטָּאוּ: ס
(כא) וַיֹּאמֶר אֶלְעָזָר הַכֹּהֵן אֶל אַנְשֵׁי הַצָּבָא הַבָּאִים לַמִּלְחָמָה זֹאת חֻקַּת הַתּוֹרָה אֲשֶׁר צִוָּה יְקֹוָק אֶת מֹשֶׁה:
(כב) אַךְ אֶת הַזָּהָב וְאֶת הַכָּסֶף אֶת הַנְּחֹשֶׁת אֶת הַבַּרְזֶל אֶת הַבְּדִיל וְאֶת הָעֹפָרֶת:
(כג) כָּל דָּבָר אֲשֶׁר יָבֹא בָאֵשׁ תַּעֲבִירוּ בָאֵשׁ וְטָהֵר אַךְ בְּמֵי נִדָּה יִתְחַטָּא וְכֹל אֲשֶׁר לֹא יָבֹא בָּאֵשׁ תַּעֲבִירוּ בַמָּיִם:
ולפו"ר צ"ע איזה "חוקה" יש בהגעלת כלים, הרי מדובר בדבר ידוע ומפורסם שהכלים בולעים וכו' ופולטים בהגעלה וליבון וכו'.
אבל באמת בחזקוני ובספורנו פירשו באופן אחר, מחודש ומקורי קצת.
ז"ל חזקוניז"ל ספורנוזאת חקת התורה כלומר מה שאמר לכם משה כל הורג נפש וגו' הן המצות האמורות בפרשת פרה אדומהזאת חקת התורה. מה שאמר לכם משה שתתחטאו שלישי ושביעי הוא דין חקת התורה של פרה אדומה לטהר מטומאת מת
ולפ"ז דרשתו של אלעזר הכהן מתחילה בהתייחסות לחוקה עליה דיבר משה רבינו, וממשיכה אך את הזהב וכו' והיינו דבזה אין חוקה אלא דין ברור של הגעלת כלים.
שאלה למבינים בעניין כלי מתכות וזכוכית
בפסקה זו הנני פונה למומחים ומעיינים בבקשת עזרה וסיוע בבירור סוגיה. בתקופה האחרונה אני עוסק בלימוד הלכות בשר וחלב ותערובות. מהתלמוד ומהראשונים עולה שכלי מתכת בולעים בדפנותיהם טעם רב מהמאכלים שמתבשלים בהם, עד שגם אם מנקים את הכלים, ניתן לחוש בטעם הבלוע בכלי בבישול שלאחר מכן. ומכיוון שלא ניתן לשער כמה טעם בדיוק נפלט מהם, החמירו להחשיב את כל דפנות הכלי כאילו הן מלאות בטעם, אלא אם כן גוי נאמן טעם את התבשיל ולא הרגיש בטעם האיסור.
לפני כשמונה מאות שנה החלו דיונים על כלי זכוכית, ונחלקו הראשונים בדינם, אם הם בולעים או אינם בולעים. בפועל, על פי בדיקות שנערכו בתקופה האחרונה (בידי הרב יאיר פרנק והרב ד"ר דרור פיקסלר), התברר שכלי מתכת וזכוכית בולעים מעט מזעיר, עד שאין שום אפשרות לחוש בטעם הבלוע בכלי.
השאלות:
א) האם חל שינוי משמעותי בהרכב המתכות מאז ימי קדם, או שמא הבליעה המדוברת כוללת גם את הדבוק לכלי, שהיה קשה להסירו בלא חומרי ניקוי מודרניים, שהתחילו להמציאם לפני כמאתיים שנה?
ב) האם ייתכן שהטעם שנבלע בכלים או נדבק אליהם חזק יותר משיעור נפחו, כך שטעמו של גרם אחד כזה חזק פי עשרה מטעמו של גרם שבתבשיל?
ג) מדוע רק לפני שמונה מאות שנה התחילו לדון בכלי זכוכית, האם לפני כן לא ייצרו כלי זכוכית לשימוש מטבחי?
ד) האם אפשר לומר שכלי הזכוכית שדיברו בהם שימשו רק ככלי שני ולא ככלי ראשון שבישלו בו על האש, כי בבישול על האש היה מתבקע? ה) מתי התחילו לייצר כלי זכוכית שניתן לבשל בהם על האש?
עושה חדשות כתב:אגב,
ז"ל הפסוקים בפ' מטות(יט) וְאַתֶּם חֲנוּ מִחוּץ לַמַּחֲנֶה שִׁבְעַת יָמִים כֹּל הֹרֵג נֶפֶשׁ וְכֹל נֹגֵעַ בֶּחָלָל תִּתְחַטְּאוּ בַּיּוֹם הַשְּׁלִישִׁי וּבַיּוֹם הַשְּׁבִיעִי אַתֶּם וּשְׁבִיכֶם:
(כ) וְכָל בֶּגֶד וְכָל כְּלִי עוֹר וְכָל מַעֲשֵׂה עִזִּים וְכָל כְּלִי עֵץ תִּתְחַטָּאוּ: ס
(כא) וַיֹּאמֶר אֶלְעָזָר הַכֹּהֵן אֶל אַנְשֵׁי הַצָּבָא הַבָּאִים לַמִּלְחָמָה זֹאת חֻקַּת הַתּוֹרָה אֲשֶׁר צִוָּה יְקֹוָק אֶת מֹשֶׁה:
(כב) אַךְ אֶת הַזָּהָב וְאֶת הַכָּסֶף אֶת הַנְּחֹשֶׁת אֶת הַבַּרְזֶל אֶת הַבְּדִיל וְאֶת הָעֹפָרֶת:
(כג) כָּל דָּבָר אֲשֶׁר יָבֹא בָאֵשׁ תַּעֲבִירוּ בָאֵשׁ וְטָהֵר אַךְ בְּמֵי נִדָּה יִתְחַטָּא וְכֹל אֲשֶׁר לֹא יָבֹא בָּאֵשׁ תַּעֲבִירוּ בַמָּיִם:
ולפו"ר צ"ע איזה "חוקה" יש בהגעלת כלים, הרי מדובר בדבר ידוע ומפורסם שהכלים בולעים וכו' ופולטים בהגעלה וליבון וכו'.
אבל באמת בחזקוני ובספורנו פירשו באופן אחר, מחודש ומקורי קצת.
ז"ל חזקוניז"ל ספורנוזאת חקת התורה כלומר מה שאמר לכם משה כל הורג נפש וגו' הן המצות האמורות בפרשת פרה אדומהזאת חקת התורה. מה שאמר לכם משה שתתחטאו שלישי ושביעי הוא דין חקת התורה של פרה אדומה לטהר מטומאת מת
ולפ"ז דרשתו של אלעזר הכהן מתחילה בהתייחסות לחוקה עליה דיבר משה רבינו, וממשיכה אך את הזהב וכו' והיינו דבזה אין חוקה אלא דין ברור של הגעלת כלים.
עושה חדשות כתב:[/size]עושה חדשות כתב:(כא) וַיֹּאמֶר אֶלְעָזָר הַכֹּהֵן אֶל אַנְשֵׁי הַצָּבָא הַבָּאִים לַמִּלְחָמָה זֹאת חֻקַּת הַתּוֹרָה אֲשֶׁר צִוָּה יְקֹוָק אֶת מֹשֶׁה:
(כב) אַךְ אֶת הַזָּהָב וְאֶת הַכָּסֶף אֶת הַנְּחֹשֶׁת אֶת הַבַּרְזֶל אֶת הַבְּדִיל וְאֶת הָעֹפָרֶת:
(כג) כָּל דָּבָר אֲשֶׁר יָבֹא בָאֵשׁ תַּעֲבִירוּ בָאֵשׁ וְטָהֵר אַךְ בְּמֵי נִדָּה יִתְחַטָּא וְכֹל אֲשֶׁר לֹא יָבֹא בָּאֵשׁ תַּעֲבִירוּ בַמָּיִם:
ולפו"ר צ"ע איזה "חוקה" יש בהגעלת כלים, הרי מדובר בדבר ידוע ומפורסם שהכלים בולעים וכו' ופולטים בהגעלה וליבון וכו'.
אבל באמת בחזקוני ובספורנו פירשו באופן אחר, מחודש ומקורי קצת.
ז"ל חזקוניז"ל ספורנוזאת חקת התורה כלומר מה שאמר לכם משה כל הורג נפש וגו' הן המצות האמורות בפרשת פרה אדומהזאת חקת התורה. מה שאמר לכם משה שתתחטאו שלישי ושביעי הוא דין חקת התורה של פרה אדומה לטהר מטומאת מת
ולפ"ז דרשתו של אלעזר הכהן מתחילה בהתייחסות לחוקה עליה דיבר משה רבינו, וממשיכה אך את הזהב וכו' והיינו דבזה אין חוקה אלא דין ברור של הגעלת כלים.
כידוע החזו"א מבאר דבהגעלה יש חידוש דין, דבעצם לא כל הבלוע יוצא, ואפ"ה מותר. אבל עדיין זה רחוק מלהיקרא חוקה, והביאור הנ"ל הרי הוא ממש כפו"פ..
בברכה המשולשת כתב:במציאות
אפשר לבקש שיעשו כאן קישור לאתר של ישיבת שעלבים, הם גם מופיעים שם (אני פשוט לא יודע לעשות קישורים)
הראבד כתב:שמועה שמעתי שהגרח"פ שינברג היה מצרף סברא לקולא בכל הלכות הגעלת כלים דהכלים של היום אינם בולעים כלל לפי שאין טעמם ניכר כלל באוכל.
בחיפוש באוצר מצאתי שכ"כ בס' מגילת ספר בשם עמוד ההוראה הגרשז"א. ראה קובץ מצורף
[וז"ל המגי"ס שם ועל פי זה יש לדון במה ששמעתי שיש מורי הוראה המצרפים לדינא את מה שהקדירות והכלים שלנו לעולם לא נותנים טעם בתבשיל ומטין כן בבי מדרשא בשם מרן הגרש"ז אויערבאך זצ"ל שיש לסמוך על זה במקום שיש עוד צדדים להקל וגם מורי ורבי הגר"ש אויערבאך שליט"א כשדנתי עמו בענין הגעלה של כלי פלסטיק הזכיר בתוך הדברים שיש לצרף גם את זה שלא מורגש בזמננו טעם של פליטת הכלי וציין את הגמ' בחולין קי"א ע"ב דרמו ליה בשולא בגווה וטעם טעמא דשייפא ואמר יהיב טעמא כולי האי ימשמע שבזמנם היה מורגש טעם בליעת הכלי בתבשיל
עכ"ל].
מי יודע על חומר בענין זה???
משתמשים הגולשים בפורום זה: אין משתמשים רשומים ו־ 10 אורחים