סתם יהודי כתב:הרי מבואר בגמ', שעצם הדין של סוזק"ש - שהוא סוף ג' שעות - אמור להיות תלוי בזמן הקימה הממוצע של בני האדם (או של בני מלכים), וא"כ לכאו' נימא דאדרבא, הרי רוב בני האדם - וכ"ש בני מלכים (חוץ משומרי המצוות הכפופים למגבלת סוזק"ש) - נוהגים לקום בשבת מאד מאוחר.
אני מכיר הרבה חילונים שמספרים שבשבת הם נוהגים לקום רק בשתיים בצהרים, וחלקם מספרים שנוהגים לרבוץ במיטתם אפילו עד חמש...
מצד שני, אני מכיר בתי כנסת, הנוהגים לשנות את זמן תחילת שחרית של שבת בהתאם לעונות השנה, באופן שבחורף הם מתחילים נניח בשמונה וחצי, כי הם מעריכים שגם בזמן כזה הם יספיקו להגיע לק"ש עוד לפני שיעבור סוזק"ש, אבל בקיץ הם נוהגים להקדים את זמן התפילה כדי שלא לעבור את זמן ק"ש, למרות שלולי מגבלת סוזק"ש - הם היו מעדיפים דווקא להשאיר גם לקיץ את זמן תחילת שחרית כמו שהוא בחורף, כדי שלא יצטורכו לקום מוקדם...
וכאן אני חוזר לשורש תמיהתי: הרי עצם דין סוזק"ש תלוי במנהג קימת העולם (או קימת בני מלכים), ולכאורה מנהג העולם (בטח מנהג הגויים וגם מנהג אלה שאינם שומרי מצוות) משתנה בימי המנוחה (שבתות כחגים), אז למה שזה לא ישנה גם את סוזק"ש?
בקיצור: האם אין כאן עניין של שאלת הביצה והתרנגולת?
לענ"ד, לא שייך לתרץ "לא פלוג" (בין שבת לששת ימי החול), דהא כל עניין לא פלוג שייך דווקא במידי דרבנן, והרי סוזק"ש הוא דאורייתא, וא"כ מה שייך לומר בזה ל"פ.
קודם כל רציתי לפנות אליך 'סתם יהודי', נראה לי שאתה מערבב פה שני דברים שלא קשורים אחד לשני, דבר ראשון ההבדל בין ימות החול ליום השבת בימי חז"ל, ב' ההבדל בין ימינו לימי חז"ל.
אנסה להתחיל אם שאלתך הראשונה, והנה, אם אפשר להגדיר את שאלתך הייתי מגדיר את זה שהנחת הנחת יסוד ובגלל זה מתעורר לך קושיות, התשובה לכך היא להסיר את היסוד המעוות שהנחת. לדעתך, כפי שמשתקף ועולה כל הזמן פעם אחרי פעם, היא שכל הסיבה למה קמים מוקדם היא בגלל שצריכים לצאת "לעבוד", ולכן בש"ק שאין בה עבודה, אם מצד מצוות התורה לנוח ביום השבת לזיכרון בריאת העולם, אם זה מצד הסכמת העולם לנוח פעם בשבוע (שאגב מצינו כבר במדרש שמשה ביקש מפרעה שייתן לבנ"י יום אחד בשבוע שיוכלו לנוח, ומשמע קצת שאז עדיין לא היה מקובל תפיסה כזאת בעולם, ואולי עבדים שאני, אבל באנשים רגילים אכן היו נוהגים כן), ולכן אם אין סיבה לקום מוקדם ממילא קמים מאוחר, כמו שעיניך רואות.
לענ"ד הנחה זו יסודו בטעות, הסיבה למה קמו מוקדם לא קשור בפשטות לזה שצריכים ללכת לעבוד, תדמיין בעצמך, ואולי קשה לך כי אנחנו כבר מורגלים לחיות בחיים אחרים, אבל באלפי שנות דור עד להופעת החשמל, כאשר התחיל הלילה לרדת לא היה ברירה אחרת אלא ללכת לישון, ואפילו מי שהיה לו אפשרות כלכלית להשתמש בהרבה נרות, אעפ"כ הנרות אינן תחליף אמתי לאור השמש, כמו אור החשמל, ואפילו ע"י השתמשות בהרבה נרות עדיין לא היה נוח לחיות ככה, והיה אפשר להמשיך להיות ער עוד שעה ואולי שעתיים לכל היותר, ואם כך, הרי כמה זמן אפשר לישון, 8 שעות? 9 שעות? ואפילו אם יישן 10 שעות, עדיין יקום בנץ החמה.
ציינת שדיברת עם הרבה חילונים שאמרו לך שהם קמים בשבת בשעה 2 בצהריים, רציתי שתשאל אותם גם מתי הם הלכו לישון, ברור לי שלא בשעה 6 בערב, כי אין ביכולת האדם לישון 20 שעות ברצף, וא"כ בזמנם שהלכו לישון בשעה 6-7 בערב, ברור שלא קמו בשעה 2 בצהריים. ולכן אין שום ראיה מזה שכהיום קמים מאוחר, לזה שגם פעם קמו מאוחר בשבת ובסופשבוע.
עד כאן בנוגע לשאלתך הראשונה, אבל בנוגע לשאלתך השנייה לגבי ההבדל בין ימינו לימי חז"ל, (אם באמת התכוונת לכך, מ"מ הועלה כאן טענה כזו ע"י שאר חכמי הפורום), באמת שאלה טובה היא, והועלה כאן כמה תשובות בדבר, הנה היה כאן מאן דהו שרצה לטעון שזמן קימה אינו אלא
סימן בלבד, ולא
הסיבה והגדר האמתי, אבל הדברים נראים מאוד קשים להולמו, שבפשטות מה שאמרה תורה ובקומך הרי זהו הגדר, ולא רק סימן.
אמנם כבר צוין כמה פעמים בפורום שדעת המחבר בפירושו כסף משנה על הרמב"ם אכן ס"ל שזהו רק סימן, אבל הוא ז"ל אמנם סבר שבאמת זמן קר"ש אינו מה"ת אלא מדרבנן בלבד, ופסוק של ובקומך שדרשו זמן קימה אינו אלא אסמכתא בעלמא, אבל לפי שאר הראשונים שזמן קר"ש דאורייתא, דהא לדידהו אם עבר זמן קר"ש ולא קרא שוב עבר זמנה ואינו מקיים מצות קר"ש וכן נפסק בטור וש"ע, ואילו לדעת הרמב"ם שע"ז קאי דברי הכס"מ יכול לקרות קר"ש כל היום, כיון שזמן קר"ש אינו אלא אסמכתא בעלמא.
ובאמת שאין שום ראי' לומר שלא נשתנו הדינים, אינני לא פוסק ולא מורה צדק, מ"מ לא ראיתי שדנו בזה הפוסקים, ובפשטות מסתבר שאכן הדברים שונים בימינו מימי חז"ל, ואילו מכאן תצא לימוד זכות על חלק גדול וניכר מכלל ישראל שלדאבוננו אינם מקפידים כ"כ על זמן ק"ש, אין כאן ח"ו הוראת היתר בדבר שלא הותר להדיא ע"י הפוסקים, אבל מ"מ קצת לימוד זכות מיהא איכא.
סברא אחת ויחידה י"ל, שהנה לו יצויר שישתנו סדרי הדברים בין
מקום אחד לשני, א"כ יל"ע אם בכל מקום הדבר שונה מהמקום השני, ומקום שנהגו לקום מאוחר דינו שונה ממקום שנהגו לקום מאוחר, או"ד אזלינן בתר רוב המקומות וכדו' ודין אחד לכל המקומות, א"כ ה"ה יל"ע גם בנוגע
לזמנים, דהנה אלפי שנות דור לפני הופעת אור החשמל היה המנהג לקום מוקדם יותר, א"כ יתכן שבטלה זמננו לשאר הזמנים [עפ"י הידוע שקיום העולם אינו אלא ששת אלפים שנה, א"כ אין כאן אלא מיעוטא של כארבע מאות שנה לכל היותר]. אבל אין הסברא מוכרחת.
ובאמת מצינו לפוסקים שדנו כן בנוגע לנר חנוכה, שזמנה עד שתכלה רגל מן השוק, אלא ששם לא מצינו בפוסקים שהעלו סברא זו, אלא לא מצינו אלא סברא אחת דמטו משמיה דהגרי"ז, דס"ל שתכלה רגל מן השוק אינו סיבה אלא סימן, שהרי מצינו הגדרה זו גם גבי תפילין, אבל אי נימא שהיא סיבה, א"כ משמע דכו"ע מודו שנשתנו זמננו, וא"כ לכאורה ה"ה כאן שהיא סיבה ולא סימן, ג"כ נימא הכי.
