נתן כתב:חבר שלומד עכשיו הסוגיא ביבמות דמח' ב"ש וב"ה אם עשו כדבריהם או לא וכו' וכל המסתעף, ביקש ממני אם אוכל לבקש כאן בשבילו מאמרים ומראי מקומות הדנים בענין כללי הפסק מתי מותר לפסוק כסברת עצמו או כדעת היחיד נגד הרבים וכדו' לענין גדול בחכמה, תודה רבה לכל העוזרים והמשיבים.
בבקשה נא לא לענות בסברות כרסיות ולהגרר לפולמוס בעני"ז, רק מי שיודע על מקורות או שיש לו מאמרים ע"ז אבקש אם יוכל להעלותו.
לעניין לפסוק כסברת עצמו אני נאלץ לעשות שלא כבקשתך ולכתוב סברת הכרס, כי לכאורה הדברים פשוטים - אם הוא בר סמכא, למה שתהיה הגבלה? ומתי הוא בר סמכא? ההיגיון אומר כשהוא יקבל הסמכה מרבו לכך.
באשר לנידון של יחיד נגד הרבים ולעניין גדול בחכמה:
יעוין בברייתא בע"ז ז' ע"א, ובנדה ט' ע"ב (אגב, האם יש התייחסות לנושא ביבמות? הרי שם זו סוגיית לא תתגודדו).
ויעוין שו"ת הרשב"א ח"א סי' רנג, ותשובות הגאונים החדשות סי' קב אות ט.
תשובת הרשב"א הנ"ל נידונה בכמה הקשרים בספר טל חיים כללי הוראה, אך מסופקני אם בהקשר שהעלית כאן. ביחס להכרעה דווקא כגדול, יעוין שם עמ' רפד-רפו (ואולי בעוד מקומות).