שאלה בענין טבילת כלים

[ישראל אליהו]

שו"ת אור לציון חלק א - אורח חיים סימן כד
ומכאן יש ללמוד לענין טבילת כלי עכו"ם, דבצנצנות של קפה נמס וכיוצ"ב שקונים מבתיח"ר של עכו"ם, במקומות שלאחר השימוש אין מקבלים הבתיח"ר הצנצנות חזרה, ונועדו לשימוש חד פעמי, דאינם צריכים טבילה, ואפי' אם נמשך זמן עד שמסיים הקפה שבהם, ואפי' אם הוא בדעתו להשתמש בצנצנת לאחר שיסיים להשתמש בתוכנה, ג"כ נלע"ד שא"צ טבילה, דכיון דבשעת הייצור אינו נחשב לכלי, ורק בשעה שחושב הישראל הקונהו להשתמש בו ולעשותו כלי, רק אז חל עליו שם כלי, והרי הוא ברשות הישראל כבר, וברשותו נוצר כלי, בכה"ג לא בעי טבילה, ובפרט בכלי זכוכית שחיוב טבילתן דרבנן, וכמ"ש הרמב"ם (פ"א מכלים ה"ה. לענ"ד זה ט"ס, וצ"ל פ"ה ה"ז) דיש להקל כאמור, ודו"ק.

[עושה חדשות]

מה הדין:
מפצח אגוזים,
שולחן מזכוכית (כשמניחים עליו אוכל),
שולחן מעץ עם רגליים מתכת (מעמיד),
רשת של מנגל (לא חד פעמית).

(כמדומני שהמקרה השני -שולחן מזכוכית, אין צד לפטור, ומאידך לא ראיתי מי שטובל...)

[יאיר]

לענ"ד
מפצח יטבול ללא ברכה
שולחן אינו כלי אכילה ולכן לא צריך
ורשת מנגל יטבול ללא ברכה מספק.

[נשר]

בקשר לשולחן זכוכית

ערה"ש (סעי' ל"ט) – "ודע דלא ראינו מעולם שיטבילו היורות של ברזל או של נחשת הקבועים בהתנורים שמחממין בהם הרבה חמין ואין לומר מטעם דהמחוברים לתנור והתנור מחובר לקרקע ודינם כקרקע ולא ככלי שהרי קיי"ל דתלוש ולבסוף חיברו הוה כתלוש לענין הכשר זרעים ועכו"ם וגם לענין שחיטה דעת הרי"ף והרמב"ם דהוה כתלוש כמ"ש בסי' ו' סעיף ד' ע"ש ומ"מ י"ל דמ"מ אינם בכלל כלי סעודה דכלי סעודה לא מקרי אלא כשמטלטלין אותם ממקום למקום עוד אפשר לומר דכל כלי שהיא גדולה יותר מדאי והיא עשויה שממנה ישפכו לכלים קטנים ג"כ אינה נקראת כלי סעודה והיא כלי אוצר ולא כלי סעודה ולכן לא ראינו מעולם שיטבילו חביות גדולות של מתכות האצורים בהם מים או שארי משקין דכיון שהיא גדולה יותר מדאי אינה נקראת כלי סעודה דכלי סעודה הוי מה שמשמשין בהם אצל התנור ובבית המבשלות ובשלחן האכילה ולא הכלים הגדולים שלהם מיוחד מקום בפ"ע [עי' י"א בשם שבו"י] ונ"ל ראיה לזה מה דקיי"ל לענין טומאה דכלי עץ המחזקת מ' סאה אינה מקבלת טומאה ובגמ' מפורסם הטעם משום דבעינן דומיא דשק שיהא מיטלטל מלא וריקן אך בתורת כהנים פ' שמיני איתא כלי עץ יכול השידה והתיבה והמגדל וכו' והם מחזיקים מ' סאה וכו' ת"ל מכלי עץ ולא כל כלי עץ או יכול שאני מוציא דרדור עגלה וכו' ת"ל כל כלי עץ ריבה ומה ראית וכו' ת"ל שק מה שק מיוחד שהוא מטלטל במילואו וכו' עכ"ל והוא כדרשת הגמ' אלמא דעיקר המיעוט הוא מן כלי עץ ולא כל כלי עץ דכל שהיא גדולה יותר מדאי אינה נכנסת בגדר כלי כלל וק"ו לענין סעודה דלא מקרייא כלי סעודה כשהיא גדולה ואינה משמשת לעיקר הסעודה [כנלע"ד]".

[עושה חדשות]

הרב יאיר והרב נשר,
על שולחן הזכוכית מניחים את הלחם והלחמניות והעוגיות וכד' אפי' בלי מפה.
וצ"ע האם יש כאן סברות מספיקות כדי לפטור מטבילה.

[נשר]

בענין מפצח אגוזים

אינו צריך טבילה.
א) עי' הליכות עולם (ח"ז עמ' רס"ז) – "מפצח אגוזים, מן הדין אין צריך טבילה, וטוב להטבילו בלא ברכה".
ב) עי' שבט הלוי (ח"ו סי' רמ"ה אות ד', קובץ מבית לוי ח"ה עמ' כ"ה אות ו', ח"ז עמ' כ"ג אות ו', חי"ד עמ' כ"ג אות ו', חט"ו עמ' פ' אות ד') – "ואשר שאל כ"ת אם מפצחי אגוזים נקראו כלי סעודה לענין טבילה יראה לענ"ד דלא מבעיא לדעת הפרישה בהבנת הטור סי' ק"כ דאפילו מספרים של ירק לא נקראו כלי סעודה אף על פי שחותכים בהם ירקות וכ"ה דעת הט"ז שם ס"ק ז' וש"ך ס"ק י"א - א"כ ק"ו מפצחי אגוזים בעלמא, אלא אפי' לדעת הפרי תואר שם ס"ק ז' שחולק על הפרישה וכ' דאם חותכין ירק הנאכל חי דנקרא כלי סעודה, וכ"פ בס' ערוך השולחן שם, - מכ"מ יראה דמפצחי אגוזים גרע מזה דאין עושה רק לשבר הקליפה, משא"כ מספרים של ירק שעושה בגוף הירק, ועוד דרוב פעמים ע"י המפצח הזה רק מרססים ומסדיקים הקליפה הקשה והשאר עושים בידים ע"כ הלב נוטה שפטור - עכ"פ לא יברך - הנלענ"ד כתבתי".
ג) חוט שני (הבית בכשרותו סי' ב' הע' ע"ב) – "מפצח אגוזים אינו טעון טבילה".
ד) עי' הגרח"ק שליט"א (אסיפת יצחק כ' אלול תשס"ז) – שאלה: "האם מפצח אגוזים, צריך טבילה בברכה, או בלי ברכה, או אינו צריך טבילה בכלל". תשובה: "יתכן שא"צ וצ"ע".
ה) עי' ילקוט יוסף (קיצור שו"ע סעי' כ"א) – "מפצח אגוזים, מן הדין אין צריך טבילה, וטוב להטבילו בלא ברכה. [הליכו"ע ח"ז עמוד רסז]".


טבילה עם ברכה.
א) הגרשז"א זצ"ל (מנחת שלמה ח"ב סי' ס"ו אות ו', שלמי מועד סוף עמ' תקנ"ד, טבילת כלים פרק י"א הע' ק"ה) – "בענין מפצח אגוזים וכן ביציה שמניחים בתוכה ביצה לאכילה, נלענ"ד כיון שאגוזים שקדים וביצים רגילים להביא אותם לסעודה עם הקליפה שעליהם ה"ז חשיב כגוף המאכל והמצפח חשיב ממש ככלי סעודה, שטעון טבילה עם ברכה".
ב) אורחות הבית (פרק ט' סעי' ז') – "מפצח אגוזים ... כל אלו מטבילים בברכה".
ג) עי' הגר"א נבנצל שליט"א (אהל יעקב) – "מפצח אגוזים מחויב בטבילה.תשובה: כן".
ד) טבילת כלים (פרק י"א אות קכ"ד) – "מפצח אגוזים ושקדים: מטבילו בברכה".

טבילה בלי ברכה.
א) אג"מ (אהלי ישרון ח"א פרק ג' הע' ק"ד) – "היות ואינו נוגע בהאוכל ממש אלא בהקליפה דיש להסתפק אם הקליפה נחשב לחלק מהאוכל".
ב) הגריש"א זצ"ל (הל' טבילת כלים אות ס"ב, אשרי האיש יו"ד פרק ט' אות י"ז) – "ומפצח של אגוזים, יש להטביל ללא ברכה".
ג) הגר"י בעלסקי שליט"א (פסקי הלכה פרק מ"ח הע' כ"ה).
ד) חלקת בנימין (ס"ק ל"ה) – "ומ"מ נראה דאין לברך".
ה) מטבח הכשר (ארטסקרול, עמ' תס"ג, עמ' תס"ו).
ו) הל' שונות הנוגעות לשבת (ארטסקרול, עמ' קכ"ו).

[יאיר]

יפה ומי שרוצה לצאת כל הדיעות יקח שני כלים שודאי צריכים טבילה ויברך עליהם ואח"כ יטביל גם המפצח.

[נשר]

בענין השולחן
אתה צודק, אך יש לדון גם מצד שזכוכית הוי דרבנן וציפוי רק מבפנים הוא גם כן קולא.
והחכמ"א היקל באומן שעה כלי של ישראל כיון שהאומן הוא רק מייצר והישראל בעלים יש להקל בזכוכית. כשיש טורח.

א"כ הכא נמי הזכוכית היא ציפוי והוא רק חומרא להטביל בציפוי מבפנים, א"כ יש להקל בזכוכית. אולי.

[יאיר]

והרוצה להחמיר לא יניח לחם וכו' ישירות על השלחן ללא מפה/צלחת או דבר אחר.

[נשר]

א) בן איש חי (שנה ב' פר' מטות אות י"ד) – "ושלחן של עץ המחובר ע"י חשוקי ברזל, אין צריך טבילה, מפני דאע"ג דמניחין הלחם על השלחן עצמו בלא קערה, מ"מ דרכם לפרוס מפה על השולחן, ואם לפעמים מניחים בלא מפה, אין הולכים בכלי אלא אחר רוב תשמישו, ואפילו אם נאמר: המפה בטלה לגבי השולחן, וכאלו ליכא מפה, מ"מ הדף של השלחן שמניחים עליו המאכל, יכול להשתמש בו לבדו, והחשוקים באים לחברו ברגלים כדי להגביהו, ונמצא הברזל תשמיש דתשמיש".

[עושה חדשות]

תודה לכולם.

===

מה עם "מיני בר"? חייב טבילה? כך נוהגים?
הרי הוא כבר אינו מחובר לקרקע ממש, וגם תשמישו הוא לחימום וקירור המים לצורך שתיתם, וא"כ אין בזה סברא לפטור כמו דודי שמש.

===

בענין טוסטר, אעתיק מאגרו"מ יו"ד ח"ג סי' כד -

בדבר הטאסטר לע"ד אין צריך טבילה דהרי איתא בע"ז דף ע"ה ע"ב דכלי סעודה אמורין בפרשה, ולכלי סעודה נחשבו דברים שהוא צורך לסעודה מצד הבשול אף שאין מביאין אותם להשלחן ומקום הסעודה, ודברים שהם מביאין בהם את מיני האוכלין ומשקין להשלחן ומקום הסעודה, אבל הטואסטר שמייבשין שם פת אפוי בטוב וראוי לאכילת כל אדם אין להחשיבו צורך הסעודה בשביל מה שיש שרוצים לייבש הפת שנעים להו קצת יותר מאחר שלא חסר כלום להפת גם בלא זה, וקצת ראיה מהא דנקט בברייתא שם דברים שנשתמש בהן ע"י חמין כגון היורות הקומקמוסין ומחמי חמין מגעילן ומטבילן והן טהורין שלכאורה למה נקט גם מחמי חמין דהרי הן בכלל יורות וקומקמוסין, שלכן משמע שהוא לרבותא שאע"פ שהם נעשו רק להחם מים שראוי בין לשתות ובין ללוש גם במים צונן שהיה מקום לומר שלא יצטרכו טבילה קמ"ל דגם הם צריכין טבילה משום שצורך גדול הוא לכל האינשי מים חמין יותר ממים צונן, וא"כ אין לנו אלא מחמי חמין שהוא צורך גדול לכולי עלמא אבל יבוש הפת ע"י הטואסטר שאף להרגילין בזה אינו דבר נחוץ ורובא דעלמא ורוב אכילות אף להרגילין בזה הוא פת האפוי כמו שהוא אין להחשיבו כלי דצורך סעודה

חידוש מופלא, האם מקובל כך?

===

ועי"ש עוד באגרו"מ סי' כא מה שחידש עפ"ד תוס' הר"י מפאריש בע"ז.

===

שמעתי "חומרא חדשה":
הנה בחת"ס נקט דל"מ טבילה בזמן שעדיין לא התחייב בה. וכגון ישראל שקנה כלי מגוי לסחורה, וטבל את הכלי, ואח"כ מכרו לישראל אחר לסעודה, צריך הקונה לטבול שוב את הכלי, ול"מ הטבילה הראשונה.
והנה המהריל"ד בקו"א כ' לחדש דכלים של קטן אינם חייבים בטבילה, (והשואל ממנו ג"כ פטור מלטבול), חדא כי הגברא אינו בר חיובא, ועוד דאין כח ביד הקטן לייחד כלים לסעודה בדוקא.
וא"כ למאי דמחמרי' דטבילת כלים דאו', הרי אין לסמוך בזה על חזקה דרבה אלא בעי' ב' שערות. ומי שנעשה בן י"ג שנה ויש לו כלים, הרי לפי החת"ס עם המהריל"ד ל"מ טבילה בקטנותו קודם הזמן שנעשה הכלי מחוייב בטבילה, ומאותו זמן עד שיביא ב' שערות בודאי, עליו לטבול את הכלי כל פעם לפני השימוש.
ראה זה פלא.

[עושה חדשות]

ראיתי בספר אחד שכתב בשם כמה מפוס' זמנינו, לגבי המדליק נר חנוכה בשמן הנתון בתוך כוסות שאינם טבולות, דחייב לטבול. היות והכלי בעיקרו הוא כלי סעודה, חייב להטבילו גם קודם שמשתמש בו שימוש אחר. (ולפ"ז בדרך למקוה אסור לאכסן את הסכו"ם וכד' בתוך הסיר שאינו טבול, כי הרי זה שימוש בסיר, והסיר הוא כלי סעודה, וכל שימוש אסור).

ומתחילה היה נראה לענ"ד שאין בזה טעם כלל.

שוב ראיתי דכן מבו' בד' המרדכי בחולין שהביאו הפוס', ז"ל המרדכי מכאן יש להוכיח דסכין של שחיטה לא בעי טבילה מדלא קאמר והטבילה כדאמרינן ס"פ בתרא דעבודת כוכבים מגעילן ומטבילן והן טהורין ועוד דכלי סעודה כתובין בפרשה וסכין [*של] שחיטה לאו כלי סעודה הוא דאפילו צונן אסור לחתוך בו אם לא בהדחה, ומדהוצרך להוסיף דאסור לחתוך בו צונן, משמע דאם היה מותר והסכין היה עומד גם לכך, אז היה אסור גם לשחוט עם הסכין כשאינו טבול. ודו"ק. וצ"ע. (ושמא יש לדחות ע"פ הש"ך בסי' קכ סקי"א).

וצ"ע.

===

אגב, מה בנוגע לפלטה חשמלית או בלע"ך אם מניחים עליו חלה וכד', האם נוהגים להטביל?

[נשר]

וכל שימוש אסור

אפילו אחסון כלים?

[כולי האי]

וכל שימוש אסור

אפילו אחסון כלים?[/quot]

לענ"ד זה פשוט בסוגית הגמ', ולפ"ז פסקו כל הפוסקים במקרה ההפוך שגם המשתמש בכלי עצמו לאוכל כל שלא נחשב לכלי סעודה פטור מטבילה
ותמיה לי א"כ במקרה שזה כלי סעודה יתחייב בטבילה לפני כל שימוש ודו"ק וזה דבר שלא הוזכר בפוסקים

[אוצר החכמה]

שוב ראיתי דכן מבו' בד' המרדכי בחולין שהביאו הפוס', ז"ל המרדכי מכאן יש להוכיח דסכין של שחיטה לא בעי טבילה מדלא קאמר והטבילה כדאמרינן ס"פ בתרא דעבודת כוכבים מגעילן ומטבילן והן טהורין ועוד דכלי סעודה כתובין בפרשה וסכין [*של] שחיטה לאו כלי סעודה הוא דאפילו צונן אסור לחתוך בו אם לא בהדחה, ומדהוצרך להוסיף דאסור לחתוך בו צונן, משמע דאם היה מותר והסכין היה עומד גם לכך, אז היה אסור גם לשחוט עם הסכין כשאינו טבול. ודו"ק. וצ"ע. (ושמא יש לדחות ע"פ הש"ך בסי' קכ סקי"א).

באופן מעשי הדיון שלו הוא מה לעשות עם הסכין אם צריך לטבלו או לא, ולא אם מותר לשחוט בו. ולכן אפשר לדחות שכוונתו לומר שאילו היה מותר, צריך לטבול אותו כי ישתמשו בו לצונן. ולא לומר שאז אסור לשחוט עם הסכין.

[נשר]

לענ"ד זה פשוט בסוגית הגמ', ו

היכן כתוב בגמ' שאסור להשתמש בכלי שום שימוש.

לדוג' - אם סיר צריך טבילה - אסור לי להפוך אותו לטפס עליו?

[כולי האי]

לענ"ד זה פשוט בסוגית הגמ', ו

היכן כתוב בגמ' שאסור להשתמש בכלי שום שימוש.

לדוג' - אם סיר צריך טבילה - אסור לי להפוך אותו לטפס עליו?

"מתקיף לה רב ששת אי הכי אפילו זוזא דסרבלא נמי אמר ליה כלי סעודה אמורין בפרשה"

כשאמר ליה כלי סעודה לא חלק על סברתו של אי הכי אפילו זוזא דסרבלא משום שבאמת זה לא קשור למאכל אלא כמו שרק לקוחין חייב משום שזה מה שנאמר גם כלי סעודה משום שזה מה שנאמר, וכל עוד שזה כלי סעודה גם אם משתמש לזוזא דסרבלא חייב. וכן להיפך אם תשתמש בכסא בתור מגש גם אם האוכל נוגע בכסא לא חייב בטבילה. וזה נלמד מהגמ' כאן שזה צריך לקבל תואר של כלי סעודה. אלא שכתבתי שתמוה לי שאת הדין השני הזכירו הפוסקים ואת הדין הראשון לא.

[נשר]

עם הראיה אינני מסכים אך קשה לי להתווכח.

היכן כתוב בפוסקים שכלי שאינו מיועד לסעודה והוא מייחד אותו לסעודה אינו צריך טבילה?

[לעומקו של דבר]

נזכרתי בעניין, ואני רוצה לחדד את הנידון לגבי טבילת כלים שנקנים עם האוכל:
מנהג העולם להקל כאשר קונים אוכל בתוך קופסה שאינה טבולה, כגון קפה בקופסה, משקה בבקבוק זכוכית, שאין צריך לרוקן את האוכל מהקופסה מיד כשקונה (או שפותח), אלא אפשר להשתמש בלי טבילה (וגם בכלי מתכת החייב מדאורייתא).
מצד שני, כאשר נגמר האוכל ורוצים להשתמש בכלי שוב, אז ודאי חייב טבילה. ומורים שיברך על הטבילה. ואף שהגרמ"פ רצה להקל שנחשב שהכלי נעשה אצלו בבית כעין חותלות וממילא נעשה אצל יהודי לכלי, אין נוהגין כן.

אז למה נוהגים היתר למשל להחזיר לבקבוק הזכוכית מהיין שנשאר בכוס שבקידוש (אחר שתיקנו כמובן)?

ואסביר יותר: ההבנה הפשוטה של מקור הקולא, היא שלהשתמש נחשב להכניס לכלי ולא להוציא. הבנה מסתברת לכאורה.

אז למה כאשר יש בבקבוק משקה, מותר גם למלא אותו?

ולמעלה כתבו בשם הגריש"א ולא זכיתי להבין.

[נשר]

אם כבר חזר האשכול,

לכאורה לפי מה שמבואר בפוסקים, אם אדם יהודי מייצר דבר מאכל ואורז אותו בכלים החייבים טבילה,
לכאורה הוא צריך לטבול את הכלים, וזה לא דומה לכלי שחנווני קונה מגוי ומוכר אותו ריק. דאז הוא קונה אותו רק לסחורה וזה לא מחייב טבילה
אבל כאן הוא קונה כלי לשימוש והוא משתמש בו ע"י נתינת האוכל בתוכו.
וראיתי באחד העלונים שהגרנ"ק כשנתן הכשר על יינות אוצר בית דין הוא דרש שיטבילו את כל הבקבוקים.

ויש לברר שני דברים, א' האם מפעלים יהודיים מקפידים על זה,
ב' אם כן, יש להודיע לקונים שאין צריך לטבול גם כאשר מחליט להשתמש שימוש חוזר.

[לעומקו של דבר]

מה עם מה שהבאת למעלה שאין מועיל טבילה?

ואלו הם דברי הגרשז"א זצ"ל (מנחת שלמה ח"ב סי' ס"ו אות כ', שלמי מועד ריש עמ' תקנ"ד, עי' מכתב בס' טבילת כלים עמ' רל"ט) – "מש"כ דאע"פ דאין המוכר יכול להטביל כיון דאצלו הוה כלי סחורה, מ"מ הרוצה ליתן מתנה לחבירו יכול לזכות לו ולהטביל מדין זכין לאדם שלא בפניו, חושבני שגם לאחר הזיכוי יש לחשוש שכבר יש למקבל המתנה כלי כזה או שמא ירצה בסוג אחר ויחזור וימכרנו לאחר, והוא עצמו לא ישתמש בו לסעודה, וכיון שכן נמצא דעדיין לא חל על זה שם של כלי סעודה, וממילא אין יכול הנותן להטבילו לפני נתינתו".

ולפי זה במקרה שלך על המקבל לטבול. ובמקרה שלי יש מקום להקל.

הגרנ"ק הורה שהקונים אח"כ א"צ כלל להטביל הכלים?
===
בענין המציאות כמדומה פשוט שאין המפעלים מטבילים הכלים. עכ"פ בבד"צ ע"ח ודאי כך.

[נשר]

מה עם מה שהבאת למעלה שאין מועיל טבילה?

ואלו הם דברי הגרשז"א זצ"ל (מנחת שלמה ח"ב סי' ס"ו אות כ', שלמי מועד ריש עמ' תקנ"ד, עי' מכתב בס' טבילת כלים עמ' רל"ט) – "מש"כ דאע"פ דאין המוכר יכול להטביל כיון דאצלו הוה כלי סחורה, מ"מ הרוצה ליתן מתנה לחבירו יכול לזכות לו ולהטביל מדין זכין לאדם שלא בפניו, חושבני שגם לאחר הזיכוי יש לחשוש שכבר יש למקבל המתנה כלי כזה או שמא ירצה בסוג אחר ויחזור וימכרנו לאחר, והוא עצמו לא ישתמש בו לסעודה, וכיון שכן נמצא דעדיין לא חל על זה שם של כלי סעודה, וממילא אין יכול הנותן להטבילו לפני נתינתו".

ולפי זה במקרה שלך על המקבל לטבול. ובמקרה שלי יש מקום להקל.

הגרנ"ק הורה שהקונים אח"כ א"צ כלל להטביל הכלים?
===
בענין המציאות כמדומה פשוט שאין מטבילים הכלים. עכ"פ בבד"צ ע"ח ודאי כך.

החילוק בין הציטוט שהבאת לבין המקרה של הגרנ"ק הוא פשוט.

הגרשז"א דיבר באופן שאתה נותן כלי ריק במתנה ואז אתה לא מתחייב בטבילה כי אין נתינת מתנה נחשבת לשימוש בכלי. וכמבואר שהקונה לסחורה לא מתחייב וה"ה לנתינת מתנה.

הגרנ"ק דיבר במקרה שהנותן ממלא את הבקבוק, ובכה"ג השימוש שלו הוא לא רק - מכירת הכלי אלא גם מילוי הכלי באוכל של הקונה ולכן הוא החמיר.

את דבריו ראיתי בעלון שלמים מציון פרשת מטות.

מנין לך שבבד"ץ ע"ח לא מטבילים בקבוקים שיצורם בחו"ל ומילויין ע"י ישראל? אשמח למקור.

[לעומקו של דבר]

פעם שאלתי אם להטביל ואמרו לי להטביל. כמו"כ מופיע כמדומני במדריך שלהם שצריך להטביל (חוץ מפניציה שא"צ).

[לעומקו של דבר]

נזכרתי בעניין, ואני רוצה לחדד את הנידון לגבי טבילת כלים שנקנים עם האוכל:
מנהג העולם להקל כאשר קונים אוכל בתוך קופסה שאינה טבולה, כגון קפה בקופסה, משקה בבקבוק זכוכית, שאין צריך לרוקן את האוכל מהקופסה מיד כשקונה (או שפותח), אלא אפשר להשתמש בלי טבילה (וגם בכלי מתכת החייב מדאורייתא).
מצד שני, כאשר נגמר האוכל ורוצים להשתמש בכלי שוב, אז ודאי חייב טבילה. ומורים שיברך על הטבילה. ואף שהגרמ"פ רצה להקל שנחשב שהכלי נעשה אצלו בבית כעין חותלות וממילא נעשה אצל יהודי לכלי, אין נוהגין כן.

אז למה נוהגים היתר למשל להחזיר לבקבוק הזכוכית מהיין שנשאר בכוס שבקידוש (אחר שתיקנו כמובן)?

ואסביר יותר: ההבנה הפשוטה של מקור הקולא, היא שלהשתמש נחשב להכניס לכלי ולא להוציא. הבנה מסתברת לכאורה.

אז למה כאשר יש בבקבוק משקה, מותר גם למלא אותו?

ולמעלה כתבו בשם הגריש"א ולא זכיתי להבין.

ואם נבין זה, אולי יהיה לנו פתח גם לדעת מה הדין במ"ש באשכול סמוך

ראיתי כעת בחנות על המדף, מוצר חדש של עלית,
קפה טורקי בתוך שקית בתוך צנצנת פח (כמו של קפה נמס).
ההוראות הם, פתח את השקית ושפוך את תכולתה לתוך המיכל,
וכך תוכל להשתמש בפחית לשימוש חוזר עם שקית אחרת.

וכמדומה שיש כאן מכשול בהל' טבילת כלים, הן בשימוש בראשון, והן בשימושים החוזרים.

(הצדדים להקל: אולי הפחית מיוצרת בארץ? אולי קפה טורקי נחשב אינו ראוי לאכילה? אולי החומר ממנו עשוי המיכל אינו טעון טבילה? אולי זה דומה לחביות של קיום שהרעק"א דן להקל?)

(אגב אם מוצר זה בהכשר מהודר אולי כדאי לברר אצלם אם שמו על ליבם עניין זה).

[עושה חדשות]

(אגב אם מוצר זה בהכשר מהודר אולי כדאי לברר אצלם אם שמו על ליבם עניין זה).

כתבתי באשכול הסמוך את מה שהתברר לי אצל חברת עלית.
אמנם מתחילה פניתי להבד"ץ, והם אמרו שבאמת צריך לבדוק אם לא יצאה כאן תקלה.

[נשר]

(אגב אם מוצר זה בהכשר מהודר אולי כדאי לברר אצלם אם שמו על ליבם עניין זה).

כתבתי באשכול הסמוך את מה שהתברר לי אצל חברת עלית.
אמנם מתחילה פניתי להבד"ץ, והם אמרו שבאמת צריך לבדוק אם לא יצאה כאן תקלה.

כפי שכתבתי באשכול השני, ברכה לבטלה היא תקלה לא פחות חומורה.
לכאורה הם צריכים להודיע.

[לעומקו של דבר]

אכן, בפרט לטבילה חוזרת - אם שמים שם אוכל ממש - ששם לכאורה אין שום צד לפקפק בברכה.

עכשיו חשבתי שבטח יש ע"ז את הסימן של פינציה. והם מודיעים באופן כללי שאם זה פינציה א"צ להטביל. (אף שלי אין עדיין ידיעה ברורה בנושא, למעלה מישהו טען שיש שם חשש בעלות גוי)

[לעומקו של דבר]

החילוק בין הציטוט שהבאת לבין המקרה של הגרנ"ק הוא פשוט.

הגרשז"א דיבר באופן שאתה נותן כלי ריק במתנה ואז אתה לא מתחייב בטבילה כי אין נתינת מתנה נחשבת לשימוש בכלי. וכמבואר שהקונה לסחורה לא מתחייב וה"ה לנתינת מתנה.

הגרנ"ק דיבר במקרה שהנותן ממלא את הבקבוק, ובכה"ג השימוש שלו הוא לא רק - מכירת הכלי אלא גם מילוי הכלי באוכל של הקונה ולכן הוא החמיר.

את דבריו ראיתי בעלון שלמים מציון פרשת מטות.

אין בעיה, אבל אחרי שששיטת ההוראה להקל למעשה גם לבעלי יקבים הממלאים את הבקבוקים להחשיב את הכלים בחנות ככלי סחורה, הרי שחומרתה בצידה שגם אם בעל היקב טבל צריך הקונה לטבול שוב (בלי ברכה).

(לפלפולא - אולי דווקא באוצר ב"ד החומרא? שאינו נחשב בבעלות היקב?)

[נשר]

אצל המוכר ודאי זה כלי סחורה והוא לא יכול לטבול.
הנידון הוא אצל בעל היקב. שממלא.

ולא מצאתי עדיין מי שמדבר מפורש על ההוראה להקל. ולא ברור הטעם להקל. הרי הוא משתמש בפועל בכלי. היכן ראה כבודו שההוראה להקל?

[שש ושמח]

אין בעיה, אבל אחרי שששיטת ההוראה להקל למעשה גם לבעלי יקבים הממלאים את הבקבוקים להחשיב את הכלים בחנות ככלי סחורה, הרי שחומרתה בצידה שגם אם בעל היקב טבל צריך הקונה לטבול שוב (בלי ברכה).

(לפלפולא - אולי דווקא באוצר ב"ד החומרא? שאינו נחשב בבעלות היקב?)

כמו שכבר כתב נשר, לא ברור כלל היכן ראית שההוראה להקל. הרי מה שבעל היקב עושה איסור אינו ענין לועדות הכשרות למיניהם כיון שאינו מכשיל את הקונים [קודם שיסדרו את ענין המעשר עני ...]. ולכן באוצר בי"ד מחמירים כיון שהוא בבעלות הבי"ד וכמו שכתבת [ולא הבנתי למה זה רק לפלפולא]. האם ראית בעלי יקבים יר"ש שמקילים בזה? עד כמה שידוע לי יש כו"כ בעלי יקבים קטנים שמחמירים להשתמש רק בבקבוקי פינציה [ויש א' שאינו רוצה להשתמש בזה מחמת שמחללים שבת ומשתמש בבקבוקי פלסטיק].

[לעומקו של דבר]

לא מצאתי כעת מפורש, אבל לא ראיתי למי שאינו באוצה"ח אינו ראיה כלל כמובן.

מ"מ בסברא אפשר להגדיר גם את זה ככלי סחורה.

[לעומקו של דבר]

אכן שטיינברג ראיתי כעת שהוא פיניציה.

[נשר]

סליחה על הבורות, מה זה פינציה?

[לעומקו של דבר]

סליחה על הבורות, מה זה פינציה?

כאן למעלה
viewtopic.php?f=17&t=11666#p270498

[נשר]

(הבית בכשרותו טבילת כלים סי' ב' הע' ל') – "כלי זכוכית הנעשים ע"י עכו"ם חייבים טבילה. ומה שנוהגים רוב בתי החרושת להשתמש בכלים בלא טבילה, היינו מכיון שסוברים שכלים אלו דינם ככלי סחורה, אבל בכלי מאכל של שנה שביעית שאסורים בסחורה ורק הבי"ד הם שלוחים עבור הציבור לאסיפת והכנת האוכל ה"ז נחשב ככלי פרטי החייב בטבילה ולא ככלי סחורה הפטורים. [ומה"ט בשנת השמיטה ה' תשנ"ד שהיה הכשר להגר"נ קרליץ שליט"א על יין אוצר בית דין, הטבילו למעלה ממליון בקבוקים, אמנם בשנת השמיטה ה' תשס"א מסיבות טכניות לא יכלו להטביל כ"כ הרבה כלים ולכן קנו בקבוקים תוצרת ישראל]".

לעומקו, ברוך שכיוונת.

(לפלפולא - אולי דווקא באוצר ב"ד החומרא? שאינו נחשב בבעלות היקב?)

[נשר]

להחזיר את העודף:

מקילים


א) הגרשז"א זצ"ל (ששכ"ה פרק ט' הע' מ"א [דפו"ח, הע' מ"ד], שולחן שלמה סי' שכ"ג ס"ק ו') – "ועכ"פ י"ל שאם הוציא את הקפה, ואינו משתמש בכל מה שהוציא, דאסור להחזיר את העודף לקופסה כל זמן שלא טבל אותה, וכן אמר לי הגרש"ז אויערבך זצ"ל, אלא דשוב חזר ואמר לי הגרש"ז זצ"ל, שמסתבר דגם כשמחזיר את העודף, לא נחשב עדיין כשימוש בכלי סעודה להצריך טבילה אלא רק כהמשך המצב הקודם, וכאילו הוא מחזיר לתוך ערימת קפה שבתוך עטיפה של נייר".
ב) הגריש"א זצ"ל (הל' טבילת כלים אות י"ח, אשרי האיש יו"ד פרק ט' אות מ"א, ודלא כהבית בכשרותו טבילת כלים סי' ב' הע' י"ט) – "והוא הדין שמותר להחזיר שיירי היין שנשאר אחרי הקידוש, שזה עדיין נחשב איכסון האוכל הקודם. אבל אוכל אחר אין להשים בהם, אפילו לאיכסון בלבד, משום שחייבים טבילה עם ברכה. וגם את האוכל הקודם אין לחמם בכלים אלו".
ג) עי' שבט הלוי (קובץ מבית לוי בענייני יו"ד עמ' קמ"ו אות י"ב, ודלא כהבית בכשרותו טבילת כלים סי' ב' הע' י"ט) – "בקבוק יין שמיוצר ע"י נכרים ולא הוטבל קודם המילוי ומשתמש בו ונשאר בבקבוק ואח"כ מחזיר את הנותר לבקבוק, אין זה מחייב בטבילה. (וכ"ש בקופסת קפה וכדו')".
ד) חלקת בנימין (ס"ק י"ד) – "ומסתבר דאם אין בדעתו להשתמש בכלי אחר שיתרוקן מותר אף להחזיר לכלי את העודף דגם שימוש זה אינו אלא כהמשך מצד הקודם".


מחמיר.
א) חוט שני (שבת ח"א עמ' רי"ט, חול המועד עמ' ש"נ) – "דהקונה בקבוק יין או קופסת נס קפה שנעשו ביצור נכרי, אינו רשאי להשתמש בכלי שנית ואף להחזיר לתוכו את שיירי הכוס היין בלא להטבילו".

זה השלחן (ח"א יו"ד סי' ק"כ) "אולם להוסיף בקופסא מאכל אחר או להחזיר מאכל זה אחר שהוציאו אותו זה בודאי אסור לכו"ע דזהו השתמשות חדשה. וכ"כ היכא דיש להקופסא כיסוי יש לומר שאסר לכסות המאכל הנשאר עם הכיסוי דזה מיקרי השתמשות חדשה לגבי הכיסוי שגם הוא צריך טבילה כדאיתא ברמ"א בס"ה, מיהו יש לומר דרק בכיסוי קדירה הצריכו טבילה, וכן הרמ"א הזכיר בהדיא כיסוי קדירה ומטעם שכתב הגר"א שם דהמרק והזיעה עולה לכיסוי והוי כקדירה, משא"כ בכיסוי של כלי שלא מבשלים בתוכו הוי כמו כיסוי שכופין על הפת לאפותו שלא צריך טבילה כדאיתא התם. ופשוט הוא דאסור לקחת כל הקופסא עם המאכל שבתוכה ולחממה על האש דזה ודאי מיקרי השתמשות".


חלק הוזכר כבר לעיל.

[נשר]

מתוך האתר של פינציה

פניציה הינה חלק מקבוצת I.E.L - Israel Equity Ltd בבעלות משפחת מנדל מקליבלנד אוהיו .

במסגרת פעילותו מנדל פעיל בקהילה היהודית בקליבלנד בין היתר במרכז הקהילתי היהודי ה-JCC.

(לכאורה הוא יהודי)

בין לקוחות פניציה העובדים איתנו שנים רבות, ניתן למצוא את החברות : טמפו, קוקה קולה, קרלסברג, יפאורה תבורי,נביעות,מי עדן, יקבי כרמל מזרחי, יקבי רמת הגולן, יקבי אפרת, יקבי ברקן, עלית, אוסם, בית השיטה,פרי ויטה, גן שמואל ועוד.

[נשר]

ולא מצאתי עדיין מי שמדבר מפורש על ההוראה להקל. ולא ברור הטעם להקל. הרי הוא משתמש בפועל בכלי. היכן ראה כבודו שההוראה להקל?

מצאתי מצטטים לדרכי תשובה סימן קכ ס"ק ע' אולי מישהו יועיל להעלות.

[לעומקו של דבר]

(הבית בכשרותו טבילת כלים סי' ב' הע' ל') – "כלי זכוכית הנעשים ע"י עכו"ם חייבים טבילה. ומה שנוהגים רוב בתי החרושת להשתמש בכלים בלא טבילה, היינו מכיון שסוברים שכלים אלו דינם ככלי סחורה, אבל בכלי מאכל של שנה שביעית שאסורים בסחורה ורק הבי"ד הם שלוחים עבור הציבור לאסיפת והכנת האוכל ה"ז נחשב ככלי פרטי החייב בטבילה ולא ככלי סחורה הפטורים. [ומה"ט בשנת השמיטה ה' תשנ"ד שהיה הכשר להגר"נ קרליץ שליט"א על יין אוצר בית דין, הטבילו למעלה ממליון בקבוקים, אמנם בשנת השמיטה ה' תשס"א מסיבות טכניות לא יכלו להטביל כ"כ הרבה כלים ולכן קנו בקבוקים תוצרת ישראל]".

לעומקו, ברוך שכיוונת.

(לפלפולא - אולי דווקא באוצר ב"ד החומרא? שאינו נחשב בבעלות היקב?)

וברוך טעמך.

[לעומקו של דבר]

להחזיר את העודף:

מקילים


א) הגרשז"א זצ"ל (ששכ"ה פרק ט' הע' מ"א [דפו"ח, הע' מ"ד], שולחן שלמה סי' שכ"ג ס"ק ו') – "ועכ"פ י"ל שאם הוציא את הקפה, ואינו משתמש בכל מה שהוציא, דאסור להחזיר את העודף לקופסה כל זמן שלא טבל אותה, וכן אמר לי הגרש"ז אויערבך זצ"ל, אלא דשוב חזר ואמר לי הגרש"ז זצ"ל, שמסתבר דגם כשמחזיר את העודף, לא נחשב עדיין כשימוש בכלי סעודה להצריך טבילה אלא רק כהמשך המצב הקודם, וכאילו הוא מחזיר לתוך ערימת קפה שבתוך עטיפה של נייר".

מן הסתם לא ראית במקור, שכן יש תוספת דברים ונשמע שם להחמיר בבקבוק.

"ועכ"פ י"ל שאם הוציא את הקפה, ואינו משתמש בכל מה שהוציא, דאסור להחזיר את העודף לקופסה כל זמן שלא טבל אותה, וכן אמר לי הגרש"ז אויערבך זצ"ל, אלא דשוב חזר ואמר לי הגרש"ז זצ"ל, שמסתבר דגם כשמחזיר את העודף, לא נחשב עדיין כשימוש בכלי סעודה להצריך טבילה אלא רק כהמשך המצב הקודם, וכאילו הוא מחזיר לתוך ערימת קפה שבתוך עטיפה של נייר. ומכיוון שבלא"ה מבואר במסגה"ש... דצלוחית שאין בה משתמשין בה ככוס וגם אין מבשלין בה י"ל דלא חשיב כלי סעודה ואין לברך על טבילתה ולכן בני"ד יש לסמוך דא"צ טבילה אלא כשעומד גם אח"כ בקופסה להחזיק בה קפה או כל שאר צורכי הסעודה ויטבילנה בלא ברכה...
ושמעתי מהגרשז"א שאם רגילים להביא לפעמים להביא את הקופסה של הקפה נמס לשולחן הו"ל כבקבוק של יין... שטעון טבילה".

כלומר 1. היקל רק בצירוף המסגה"ש 2. בבקבוק יין ודאי שאין את הקולא של המסגה"ש.
עיי"ש עוד וקשה עלי ההקלדה.