רון כתב:לא התייחסתי בדברי כלל וכלל לנושא של פגיעה בכבוד גדולי ישראל, ממש לא! הנידון היה שאם גדולי ישראל שלמדו את הסוגיא וראו את דברי כל הנוגעים בדבר, ועכ"ז המשיכו כאילו לא ראו כלום, הרי שיש כאן אמירה ברורה מצידם, ואם הם לא חשו לספק דאורייתא מי יבא אחריהם! וכמובן שצריך לשאול ולברר מדוע לא, הרי לא בשמים היא ואין אנו חסידים, ומה שלא מובן לא יכול להיות מובן בכח, אבל המילה האחרונה בנושא היא של רבותינו הפוסקים.
ובכונה נזהרתי בלשוני "הפוסקים" משום שפעם סיפר לי מו"ר הגר"מ גרוס שליט"א שבשנת תשלד' כשהיה הפולמוס עם בני הפלשמורה כמדומה או בדומה לזה, והיו רבנים שהתירו, ומרן האבי עזרי זלה"ה שלח אותו להחתים את מרן הגרש"ז על גילוי דעת נגד, וביקש ממנו שיאמר לגרש"ז שעליו לחתום ראשון - לפני מרן הגרא"מ - לפי שזה נושא של "פסק הלכה" ובזה עליו להיות ראשון.
ואם כל הפוסקים נתנבאו בסגנון אחד, איך אפשר להמשיך ולצעוק שצריכים לשנות.
א. לחכם שהגיע להוראה יש סמכות להחליט כפי היוצא לו והנראה לו, גם אם הוא חולק על הגרי"ש אלישיב והגר"ח קנייבסקי (שאגב כ"א יש לו טעם אחר בענין זה, ואין דעותיהם שוות). (לגבי הגרש"ז אינו ידוע לי בבירור מה דעתו, מה המקורות לדבריך). אין לדיין אלא מה שעיניו רואות.
ב. אם נניח שהגרי"ש ראה את ההתעסקות בסוגיא זו לא כנושא הילכתי טהור אלא כנושא השקפתי מסיבות שונות בכגון דא לחלוק עליו זה חמור יותר (אם כי למי שאינו מתלמידיו או הציבור ההולכים לאורו שאני), ומאחר והגרי"ש לא כתב כן במכתבו הידוע אלא העלה טיעון כללי על בירור אנשי המדע, מה שפחות רלוונטי ביחס לתכלת הנידונת כעת.
ג. בנושא התכלת יש חשדנות טבעית (בריאה לחלוטין) לקבל את המציאה, אחרי שפעמיים היו חכמים שחשבו שמצאו את התכלת ובסוף התברר שהכל עורבא פרח, כך שאחרי אלפיים שנות העדר התכלת בשילוב טעות פעמיים נוצר יחס מאוד חשדני כלפי אנשים שחושבים שמצאו את התכלת. וכך צריך להיות היחס כלפי המורקס (וכפי הנראה זזה יחס הגרי"ש), אלא שבמשך השנים עוד ועוד אנשים ממרחבי הקשת החרדית נכנסו לענין כל אחד מסיבותיו (סקרנות, חדשנות, חלק מגאולת ה', ועוד) ורבים מצאו שיש מקום לזיהוי התכלת, ואובחנו הבדלים רבים בין הגילויים השונים (ולדוגמא נציין שתכלת המורקס נמצא בחפירות ארכיאולגיות) ולאט לאט הדבר חודר למודעות הציבור שהפעם מדובר על משהו אחר (וכמדומה שגם המערערים מסכימים שהנידון הנוכחי הוא הרבה יותר רציני מהמציאות הקודמות).
בתפילה כי בורא העולם יחננו בינה ודעת להבין ולהשכיל רצונו ית"ש.