אברך חייב בקביעת עתים מחוץ לסדרים, שלא על מנת לקבל פרס?

[נוטר הכרמים]

שבת לא,א: אמר רבא, בשעה שמכניסין אדם לדין אומרים לו וכו' קבעת עתים לתורה. ופירש"י: קבעת עתים – לפי שאדם צריך להתעסק בדרך ארץ שאם אין דרך ארץ אין תורה, הוצרך לקבוע עתים לתורה דבר קצוב שלא ימשך כל היום לדרך ארץ.

לכאורה נראה מדברי רש"י, שאם תורתו אומנותו ועיקר עיסוקו הוא בתורה ליכא חיובא דקביעת עתים בזמן קצוב, שכל ענינה הוא שלא ימשך כל היום לדרך ארץ.

וכן מפורש בדברי רבינו הגר"א בביאורו לשו"ע (יו"ד סי' רמו,ד) דמיירי בבעל אומנות.

ובשו"ע סי' קנה,א: אחר שיצא מבית הכנסת ילך לבית המדרש, ויקבע עת ללמוד, וצריך שבאותו עת יהיה קבוע שלא יעבירנו אף אם הוא סבור להרויח הרבה.

ובמשנ"ב סק"ד: דעיקר מצות ת"ת אין לה שיעור וכו', אלא הכונה בקביעת עתים לתורה הוא שצריך האדם לייחד עת קבוע בכל יום שלא יעבירנו בשום פעם, ואם אירע לו אונס שלא היה יכול להשלים הקביעות שלו ביום יהיה עליו כמו חוב וישלימנו בלילה כדאמרינן (עירובין סה) רב אחא בר יעקב יזיף ביממא ופרע בליליא.

משמעות דבריו דענין קביעות עתים הוא ענין בפנ"ע שיהיה זמן קבוע ללימוד שאינו מעבירו בשום פעם, וצריך להשלים הקביעות, ואינו רק בבעל אומנות מצד שמא ימשך לד"א.

וראה בספר בנין עולם פ"ד אות ד' בשם קונטרס הצוואה להר"ש תפילינסקי זצ"ל.

(ויש שציינו לדברי תוס' סנהדרין ו,א ד"ה אלא ופסקי תוס' שם אות יח, ולכאורה אין זו ראיה מכרעת).

ובברכי יוסף שם: דיין הממונה לדון מותר לדון בעת הקבוע לו ללמוד, ועולה לו ללימוד, דדינא היינו תורה, וה"ד כשאינו נוטל שכר לדון, ומהאי טעמא נמי מלמד תינוקות בשכר אינו עולה לקביעות עתים לתורה. הרב מורי זקני מהר"א אזולאי בהגהותיו כת"י מספר זכרון משה. וכפ"ז הלומד בישיבה בעת קבוע ומקבל פרס אותו הלימוד אינו עולה לקביעות עתים, ויש לחלק קצת, עכ"ל. והובאו דבריו בשע"ת סק"א ובפתחי תשובה רמו,ב.

ובכף החיים כתב, ונראה כיון שכתב יש לחלק קצת יש להחמיר ולקבוע זמן אחר חוץ מזה כי ספיקא דאורייתא לחומרא. ועי' שולחן הטהור סעיף ב שהיקל בזה כי השכר שמקבלים הוא שכר בטלה.

ולפי"ז על כל אברך כולל לקבוע זמנים קבועים שלא מסדרי הכולל ביום ובלילה (כדין קביעות עתים) ללימוד תורה שלא בשכר.

ועכ"פ נראה מדבריהם בעליל, שחיוב קביעות עתים לתורה הוא ענין בפנ"ע, ושלא כמשמעות דברי רש"י הנ"ל ודברי הגר"א.

מה הם שרשי הדברים? ומי דן בענין?

[כולל יונגערמאן]

מה כתוב בכף החיים אודות ספיקא דאורייתא? מה שייך כאן דאורייתא?

[צפנת פענח]

לענ"ד אברך כולל אינו נוטל שכר על לימודו, רק תומכים אותו בדרך כבוד כדי שיוכל ללמוד, ואין אומנות כזו "כאברך כולל"......, ודו"ק.
משא"כ דיין ומלמד, דמלמד שמכשיר את התינוקות כדי שיוכלו ללמוד וכן דיין ששומע טענות הצדדין ומפשר ביניהן, הגם שמתעסק בדברי תורה (לפעמים כן ולפעמים לא), הרי זה רק כאמצעי לתכלית אומנתו ומקצועו. משא"כ אברך כולל שיש לו מישהו תומך כדי שיהי' לו הרחבת הדעת לישב באהלה של תורה. (ועוד ביתר ביאור, מלמד תינוקות כיון שעסקו עם הילדים בדברים של מה בכך גם כן בתוך שעות הלימוד (שגם נחוצים המה עניני דרך ארץ ועניני אמונה ובטחון וסיפורי צדיקים וכדו', אמנם דברינו לערך הלימוד בעצמו) , נמצא שעצם לימודו כשמשמיע תורה לפני תלמידיו אין לזה קביעות, ולכן נחסר בעצם הקביעת עתים).

[אוצר החכמה]

ודאי שהסברא הפשוטה היא כדבריך אבל השאלה התעוררה משום שהחיד"א בברכי יוסף כתב שיש להסתפק בדבר כמו שהובא למעלה וז"ל

וכפ"ז הלומד בישיבה בעת קבוע ומקבל פרס אותו הלימוד אינו עולה לקביעות עתים, ויש לחלק קצת,

[צפנת פענח]

כוונתי לבאר ה"ויש לחלק קצת"

[היא שיחתי]

אולי דברי הברכ"י אמורים בכה"ג שיש חיוב על בעל הישיבה לשלם משכורתו ושכיר הוא ואין קביעות זו מצד עצמו
ובאברכי כוללים דנו בזה
ואם אין הראש כולל חייב בתשלום ע"פ דין א"כ אין האברך שכיר אלא רצון טוב יש כאן מב' הצדדים

[מיללער]

ובשו"ע סי' קנה,א: אחר שיצא מבית הכנסת ילך לבית המדרש, ויקבע עת ללמוד, וצריך שבאותו עת יהיה קבוע שלא יעבירנו אף אם הוא סבור להרויח הרבה.

מהו המקור לדברי הטור והשו"ע בזה שעת הקבוע לתורה אל יעבירנו אף אם הוא 'סבור' להרויח הרבה? ומהו הדין אם 'יודע בוודאי' שירויח?

בבי' הגר"א על השו"ע מציין כמקור לזה את דברי הגמרא בסנהדרין צט: ונואף אשה חסר לב, אמר ריש לקיש זה הלומד תורה לפרקים שנא' כי נעים כי תשמרם בבטנך יכונו יחדיו על שפתיך.

נכון שהגמרא מבאר את חומר הדבר של ביטול הקביעות, אבל עד אף אם סבור להרויח הרבה? מהו השיעור בזה

[לפי פשוטו]

אולי דברי הברכ"י אמורים בכה"ג שיש חיוב על בעל הישיבה לשלם משכורתו ושכיר הוא ואין קביעות זו מצד עצמו
ובאברכי כוללים דנו בזה
ואם אין הראש כולל חייב בתשלום ע"פ דין א"כ אין האברך שכיר אלא רצון טוב יש כאן מב' הצדדים

יתכן שהאברך מחויב ללמוד משום החלק של הדתות.

[פרנצויז]

ובברכי יוסף שם: דיין הממונה לדון מותר לדון בעת הקבוע לו ללמוד, ועולה לו ללימוד, דדינא היינו תורה, וה"ד כשאינו נוטל שכר לדון, ומהאי טעמא נמי מלמד תינוקות בשכר אינו עולה לקביעות עתים לתורה. הרב מורי זקני מהר"א אזולאי בהגהותיו כת"י מספר זכרון משה. וכפ"ז הלומד בישיבה בעת קבוע ומקבל פרס אותו הלימוד אינו עולה לקביעות עתים, ויש לחלק קצת, עכ"ל. והובאו דבריו בשע"ת סק"א ובפתחי תשובה רמו,ב.

בדרך כלל, כשמרן החיד"א מביא מזקנו מהר"א אזולאי בהגהותיו, כוונתו להגהותיו על הלבוש, וראה בלבוש מהדורת זכרון אהרן או"ח סי' קנ"ה שלא נמצא מזה כלום, ושמעתי שהגהה זו נמצאת בכתב היד, ובטעות לא הועתקה לדפוס, (האם יש אפשרות לבדוק את הכת"י?).
ומה שהביא מהר"א אזולאי מס' זכרון משה, כן הוא בזכרון משה (הלפרין) לובלין שע"א, (נדפס מחדש בהוצאת זכרון אהרן), דין א'.
https://tablet.otzar.org/pages/?&pagenum=11&book=151444
אך המעיין בזכרון משה שם, נראה מלשונו שמסופק אם הנוטל שכר לדון עולה לו במקום לימוד עתו או לא. עיי"ש.