הודעהעל ידי עושה חדשות » א' מרץ 31, 2024 9:06 am
ידידנו ר' נוטר שדר לי ממה שנתחדש לו עוד בפרשה זו.
בס"ד, עש"ק פרשת צו פרה תשפ"ד.
בגדר חיוב קריאת פרשת פרה ודיניה
חיוב וגדר מיוחד של קריאה מדאורייתא או מדרבנן שאינו רק לקיום מצות קריאת התורה, ונפ"מ לכוונת השמיעה ולבוא מרחוק
[א] בשו"ע (סי' קמו סעיף ב) איתא: ולקרות שנים מקרא ואחד תרגום בשעת קריאת התורה, שרי. וכל זה אינו ענין לפרשת זכור ופרשת פרה שהם בעשרה מדאורייתא, שצריך לכוין ולשומעם מפי הקורא.
ובמשנ"ב (ס"ק יג): ופרשת פרה - עיין בבאור הגר"א ופר"ח וש"א שכתבו דאינו עיקר ופרשת פרה הוא מדרבנן, מ"מ לענין זה מסתברא דגם לדידהו לא מקילינן כל הקולות הנ"ל.
ובשו"ע (סי' תרפה סעיף ז): י"א שפרשת זכור ופרשת פרה אדומה חייבים לקראם מדאורייתא, לפיכך בני הישובים שאין להם מנין צריכים לבא למקום שיש מנין בשבתות הללו כדי לשמוע פרשיות אלו שהם מדאורייתא.
ובמשנה ברורה (שם ס"ק טו), ופ' פרה אדומה - והרבה אחרונים כתבו שפרשה זו אינה מדאורייתא ועיין לעיל בסימן ס' סק"י במ"ב דאפילו במצוה דרבנן ג"כ צריך לכוין לצאת ידי המצוה.
ומבואר שישנו גדר מיוחד של חיוב קריאת פרשת פרה, והכרעת ההלכה נוטה יותר דהוי מדאורייתא [ונתבאר במקו"א המקורות לזה בתורה], ועכ"פ הא מיהת שיש בזה חומרא של חיוב קריאה כלפי שצריך לכוין ולשומעם מפי הקורא, וכלפי שמחויבים בני הישובים לבוא, שחיוב זה לא נאמר בקריאת התורה בעלמא. וצ"ב מאי שנא מכל חיוב קריאת התורה בעלמא.
טעמו של רש"י: אזהרה לטהר לעשות הפסח; בדברי רבו של רש"י דחייב לטהר משום הרגל
[ב] אכן באמת מצינו כמה טעמים וביאורים בדברי הראשונים בענינה ותוכנה של תקנת קריאת פרשת פרה, דהנה מצינו בלשון רש"י במגילה (כט, א), פרה אדומה - להזהיר את ישראל לטהר, שיעשו פסחיהן בטהרה. ברביעית החודש הזה לכם - ששם פרשת הפסח. ובתלמוד ירושלמי גרסינן: אמר ר' חמא, בדין הוא שיקדום החודש לפרשת פרה, שהרי באחד בניסן הוקם המשכן ושני לו נשרפה הפרה, ומפני מה הקדימוה שהיא טהרתן של ישראל.
וכך איתא בירושלמי במגילה על אתר, רבי לוי בשם רבי חמא בר חנינה בדין הוא שתקדים החודש לפרה שבאחד בניסן הוקם המשכן ובשני נשרפה הפרה ולמה פרה קודמת שהיא טהרתן של כל ישראל.
ודברי הירושלמי הללו הועתקו בכמה מספרי רש"י ובית מדרשו (סידור רש"י סי' שכה; שו"ת רש"י סי' לח – תשובת רבו רבי יצחק ברבי יהודה; מחזור ויטרי סי' רמ; שבלי הלקט סי' קצג)[1].
והנה במחזור ויטרי וכן בתשובת רבו של רש"י רבי יצחק ברבי יהודה נוסף עוד טעם שחייב אדם לטהר עצמו ברגל[2], ולכאורה טעם זה של טהרה לפני הרגל שייך גם בשאר הרגלים ולא רק בחג הפסח.
ומצאתי בזה דברים לבעל ערוך לנר בשו"ת בנין ציון החדשות (סימן ס), וז"ל, מימרא דירושלמי שנותנת טעם למה קורין פ' פרה קודם פ' החדש הובאה גם ברש"י במגילה (דף כט) ומסתמא ע"פ מה שהורה לו רבו בתשובה זאת. ואולם בפירוש דברי הירושלמי במה שאמר שהיא טהרתן של ישראל לענ"ד אין דעת רש"י כדעת רבו, דבתשובה הנ"ל מפרש שחייבין כל ישראל לטהר עצמם ברגל, וא"כ ה"ק כיון דפ' פרה כוללת יותר שכוללת כל ישראל אפי' שאינם מחוייבים בפסח כגון אונסים ושהם בדרך רחוקה וקטנים ונשים למ"ד נשים בראשון רשות לכן הקדימוה, אבל מדברי רש"י שכתב להזהיר את ישראל לטהר שיעשו פסחיהם בטהרה ברביעית החדש הזה לכם ששם פרשת הפסח ובש"ס ירושלמי וכו' שהיא טהרתן של ישראל, עכ"ל. נראה שמפרש שהקדימוה מפני שצריכין טהרה קודם לפסח, יעו"ש.
והנה בדברי רש"י מבואר שחיוב קריאת פרשת פרה היינו מצד החיוב המיוחד של טהרה המוטל על ישראל בגלל חיוב עשיית הפסח, וצריך לומר שאף שחיוב טהרה ברגל מקיף וכולל גם את כל הפטורים מקרבן פסח, מ"מ עיקר סיבת הקריאה והאזהרה היינו מחמת החיוב החמור של טהרה כדי לעשות הפסח שזו מ"ע חמורה שיש בה כרת, ולא מצד החיוב של טהרה ברגל[3].
ועכ"פ יהיה איך שיהיה, בין לדברי רש"י ובין לשיטת רבו יסוד חיוב קריאת פרה הוא בגדר אזהרה על הטהרה בזמן זה לקראת הפסח.
טעמיהם של רש"י ורבו אי שייכי בזמן הזה; לכאורה שייך בתורת "שואלין ודורשין בהלכות הפסח"; כן מבואר בפיוטים ובלשונות הראשונים; טעם הלבוש דקוראים בתורת תפילה
[ג] ויש לדון בזמן הזה שחרב בית המקדש ואין לנו אפר פרה להיטהר בו, וצריך בירור אם אמנם שייך בזמן קצר שיהיה מוכן אפר פרה ויספיקו להיטהר, ואולי שייך מאפר שמוכן כבר וגנוז באיזה מקום[4], אכן גם לו יצוייר ששייך, לכאורה לא שייך גדר של אזהרה ליטהר על דבר שהוא הלכתא למשיחא.
ואמנם הלבוש (סימן תרפה סעיף א) הוסיף בזה טעם אחר, וז"ל, השלישית פרשת פרה אדומה, והיא בשבת שקודם פרשת החודש שכן היה שריפתה במדבר סמוך לניסן, כדי להזות בה את ישראל באפר החטאת מיד אחר הקמת המשכן, כדי שיהיו טהורים ויוכלו לעשות את הפסח בזמנו, לכך קורין פרשה זו להתפלל לפניו יתברך שגם עלינו יזרוק מים טהורים במהרה. וטעם זה העתיק המשנ"ב שם ס"ק א.
ברם באמת לולי דברי הלבוש היה מקום לומר שגם בזמן הזה נשאר במקומו הגדר של "להזהיר את ישראל לטהר, שיעשו פסחיהן בטהרה", ואף שאינו בתורת הלכה למעשה ממש, מ"מ עדיין זה בבחינת "דבר בעתו" לעסוק בזה, ובאמת יש לעיין בהא דאיתא בפסחים (ו, א) "שואלין ודורשין בהלכות הפסח קודם הפסח שלשים יום", אם מקיים דבר זה בשאלת ודרשת דיני טהרת פרה.
ובסברא היה נראה שמקיים שואלין ודורשין גם בהלכות קרבן פסח. וכן מפורש להדיא בבית יוסף סי' תכט, וז"ל, ועוד יש לומר דבפרק קמא דעבודה זרה (ה:) אמרינן דטעמא דבעינן קודם לפסח שלשים יום מפני הקרבן כדי לבודקו ממומין כלומר שכל ישראל חייבין להקריב קרבן לחג זה צריכין שלשים יום לדרוש להם בהלכות הפסח כדי שיהא שהות לכולם ליקח להם קרבנות בדוקים ממומין, ואף על גב דהשתא בעוונותינו אין לנו קרבן כיון דבזמן שהיה קרבן התקינו שיהו דורשין שלשים יום קודם תקנה לא זזה ממקומה[5].
ואמנם בדברי הראשונים מצינו ראינו שתקנת קריאת פרשת פרה היינו לקיים ענין זה דשואלין ודורשין, דהכי איתא במחזור ויטרי (סי' רמ): ולמה קורין בשלישית פרשת אדומה. שכך אמרו חכמים שואלין ודורשין בהלכות פסח קודם לפסח שלשים יום. וטמא מת לא היה עושה פסח עד שיזה ויטהר לפיכך קורין פרה אדומה בשלישית שהיא הילכות טהרה. והזאה מטומאה לטהרה. ומתוכה ילמדו ישראל לטהר עצמם לפני הפסח. כדי שיעשו פסחיהם בטהרה.
וכן הוא בסידור רש"י סי' שכה ובראב"ן מגילה ובספר הרוקח הל' פורים סי' רמא ובדרשה לפסח לבעל הרוקח ובארחות חיים, וכן הוא בחק יעקב בהל' פסח סי' תכט ס"ק ג ועוד.
ומצינו כדברים האלה מפורש כתוב בפיוטי הקדמונים, ב'יוצר להפסקה ראשונה' מאת רבי מנחם ברבי מכיר: "דעת למד חבר את העם ואזן ותקן לקרוא בכל פעם. ולשאול ולדרוש בענין טעם. הוסיפו לקח שבת תחכמונים והתקינו להקדים שלשים נמנים. להיות שואלים בהל' זמנים". ולהלן שם: ציווי פרה בשלישית להתרגל. וברביעית החודש להתחבר עם סגל. בזרוז קדושה וטהרה לרגל".
והנה נוסף כאן "להתרגל", ושמא זהו הגדר דשואלים ודורשים אף בהלכתא למשיחא משום "להתרגל" ולהתלמד בעבודה לעת שמהרה יבנה המקדש במהרה בימינו. ועי' בשו"ת תורת חסד או"ח סימן יז דהטעם משום דמהרה יבנה בהמ"ק ויקריבו קרבנות.
וכן ב'יוצר להפסקה שניה' מאת רבי משה בן חבוב: ישמיעו בשלישי על טהרת הרגל בקריאתם. להזהר בהזיות ובטבילות טהרתם. והזרתם את בני ישראל מטומאתם: כבוד הרגל להשמיע ולדרוש ולשאול. הלכות חוקותיו בשמחה ומחול. את עמי יורו בין קדש לחול.
טעם "ונשלמה פרים שפתינו"; דברי המקובלים ודברי רש"י בספר האורה
[ד] ועוד יש לעורר באופן אחר, דהנה לגבי קריאת פרשת שקלים העתיק המשנ"ב (שם ס"ק ב) מדברי הלבוש, 'ואנו משלמין פרים שפתינו בקריאת הפרשה של כי תשא דכתיב בה ענין השקלים'.
ורבינו בעל דרכי שמואל זצוק"ל אמר שיש בזה חידוש מיוחד שתמיד ה'ונשלמה פרים שפתינו' זה ע"י תפילה שהיא במקום קרבן, וכאן זה ע"י התקנה של קריאת התורה, והיינו שאף בעוונותינו הרבים חרב בית מקדשינו ופסו עולות וזבחים, ואין שוקל, ונסתלקה הצורה הגשמית והחיצונית של המצוה, מ"מ ע"י קריאת התורה כראוי משתייכים לנשמה ולפנימיות של המצוה.
וצ"ב מפני מה כאן לא נתפרש בדברי הלבוש והמשנ"ב כאן טעם זה ביחס לפרשת פרה, ומאי שנא מפרשת שקלים.
והיה מקום לומר שענין ונשלמה פרים שפתינו שייך רק בפרשת הקרבנות, והיינו שנתחדש שתפילה שהיא במקום קרבן, ואפילו קריאת התורה נחשבת כעבודת הקרבן, וכמו שמצינו המושג של קריאת פרשיות הקרבנות דכל העוסק בתורת חטאת כאילו הקריב חטאת, אבל המושג של טהרה אף שזה הכנה ואמצעי לעבודת הקרבנות, ולא שייך להקריב בטומאה, מ"מ לא שייך ולא שמענו בשום מקום שהאמירה תחשב כ'מעשה טהרה'.
ברם נמצא כן בדברי המקובלים, מצאתי בספר שפתי כהן עה"ת (פר' חוקת) וז"ל, בזמן שאין בית המקדש קיים אמירה, שיקראו פרשה זו בכל דור ודור ואני מעלה עליהם כאילו עשאוה ושרפוה ונתחטאו באפרה, ולזה תיקנו חז"ל לקרוא פרשה זו קודם ראש חודש ניסן שהוא ראשון לחודשים, אחר פרשת העגל, לומר כמו שבחודש זה מתחדשים ומבערין החמץ מבית ומחוץ ומטהרים ומקדשים, כן הקדוש ברוך הוא ינקנו ויטהרנו מטומאותינו וישרוף המקטרגים עלינו, ויהיו אפר תחת כפות רגלינו, וקורין עד תטמא עד הערב, ואחרי זה בפרשת החודש עד בערב תאכלו מצות, ששם נשלמה טהרתם של ישראל באכילת מצה. ולזה לא יש הפסקה בין פרשת פרה לפרשת החודש. לזה אמר זאת חוקת התורה לא חוקת הפרה, לומר שיקראו בתורה פרשת פרה בכל שנה ושנה והיא מטהרת[6].
וכן נמצא בספר עבודת ישראל (להמגיד מקוזניץ), וז"ל, נראה לפרש מלת לאמר, מורה כדעת האומרים שפרשת פרה מדאורייתא, ולזה בא הרמז בתורה אשר צוה ה' לאמר, שאפילו בזמן הזה שאין לנו בית לעשות פרה כתיקונה, צריך לקרות הפרשה ונשלמה פרים שפתינו ותהיה אמירת הפרשיות במקום עשיית הפרה, וזהו לאמר[7].
ומציאה גדולה הראה הגאון רבי צבי קריזר שליט"א בספר האורה לרש"י (סי' קכו) "ואחריו פרה אדומה, שאין ישראל ראויין לנס גדול כזה בלא טהרה ובלא נקיות". ולא נתבאר בדבריו על איזה נס מיירי, ומשמע דקאי על נס הגאולה. וא"כ אזי מבואר שזכות קריאת פרשת פרה היא אמצעי לזירוז הגאולה, ואף שלא מקיימים בפועל טהרה ונקיות, זכות הקריאה מועלת. ואולי ג"כ בגדר 'ונשלמה פרים שפתינו'.
נפק"מ להלכה בכה"ג שקרא רק עד פס' יז
[ה] ואולי יש להציע נפק"מ בין הטעמים, דהנה סדר קריאת פרשת פרה הוא מתחילת הפרשה עד 'והנפש הנוגעת תטמא עד הערב' (סוף קפיטל יט), והנה בפרשה זו מופיעים וכתובים שני ענינים, עד עליית שני (פס' יז) כתובים דיני הטמא והנהגתו ודיני עשיית הפרה ולקיחת האפר, ומעליית שני ואילך מבוארים דיני הטהרה ואופן הטהרה כיצד מטהרים את הטמא. ויש לדון בגוונא שטעו וקראו פרשת פרה רק עד עליית שני, אם צריכים לחזור ולקרוא הפסוקים שהחסירו.
ויסוד הנידון דהנה איתא בשו"ע הלכות קריאת ספר תורה (סימן קלז סעיף ה), אם קרא פרשת פרה ופסק בהגר הגר בתוכם וגלל ס"ת, חוזר ופותח ומתחיל מראש הפרשה עד תטמא עד הערב ומברך לפניה ולאחריה.
ומקור הדין מבואר בב"י על אתר מדברי הכל בו, וז"ל, מעשה בחזן אחד שקרא בפרשת פרה ופסק להגר הגר בתוכם וגלל ס"ת וישב במקומו וקפד רבי על הדבר ואמר לא קריתם הפרשה ודומה כאילו לא קרינו שלא אמרנו אלא רמז בעלמא וחזרו ופתחו והתחילו בראש הפרשה והקורא ברך לפניה ולאחריה מטעם רבי וגמרו כל הפרשה עד תטמא עד הערב עכ"ל.
ולכאורה אם הטעם הוא כפי הפשיטות המבוארת ברש"י, "להזהיר את ישראל לטהר, שיעשו פסחיהן בטהרה", יש לדון להצריך לחזור על הפסוקים החסרים את אופן עשיית ההזאה בפועל שזהו העיקר.
אולם אם הטעם לחיוב הקריאה בזמן הזה כמו שכתב הלבוש: "לכך קורין פרשה זו להתפלל לפניו יתברך שגם עלינו יזרוק מים טהורים במהרה", יש מקום לדון שכבר יוצא ידי חובת עיקר הענין בקריאת עשיית והכנת אפר הפרה והמים וכו', ואין צריך שיקרא גם אופן הטהרה בפועל. וניתן לומר דמ"מ אם אינו קורא את סדר הטהרה וההזאה בפועל אין כאן התוכן של התפילה דהיינו שנזכה לטהרה בפועל. [אף שבאמת התפילה על הזאת מים טהורים אחרים ע"י הקב"ה בב"א, וצריך לומר שהכל מענין אחד].
ואי נימא שהטעם הוא בגלל שואלין ודורשין בהל' הפסח, הנה במושכל ראשון הסברא נותנת שיוצא ידי חובתו עכ"פ בדיעבד במה שקורא עיקרי ההלכות והדינים בהכנת האפר והמים וכו', וא"צ שיקרא בדווקא את כל סדר מעשה הטהרה בפועל, וכמו שבעלמא כאשר מקיים שואלין ודורשין בהל' הפסח אינו צריך ללמד ולשנות את כל הל' הפסח מתחילתן לסופן.
אכן אאמו"ר שליט"א אמר דהא תינח אי תקנת הקריאה היתה לקרות הלכות טהרת הפרה, היה סגי במה שקורא את סדר הכנת ועשיית אפר הפרה, אולם כיון שהתקנה היא מלתא דשואלין ודורשין בהלכות הפסח, בודאי סדר עשיית הפרה לא שייך כלל להלכות הפסח, ורק ההזאה והטהרה בפועל נחשב כחלק מהל' הפסח בתורת מכשיר והיכי תימצי להבאת והקרבת הקרבן, ולכן גם להך טעמא לא יצא ידי חובת הקריאה אם לא קרא את פסוקי ההזאה בפועל.
וגם אי נימא שאנו קורין לקיום "ונשלמה פרים שפתינו" כמו שכתבו המקובלים ורש"י בספר האורה, לכאורה מילתא דפשיטא הוא שהעיקר הוא לכתוב סדר הטהרה בפועל עד תומם, ולא רק את סדר עשיית והכנת אפר הפרה והמים, וביותר שהרי ה'ונשלמה פרים שפתינו' בודאי מוסב על חלק זה של מעשה הטהרה בפועל[8].
ובאמת לענין הלכה למעשה מצינו בזה מחלוקת הפוסקים, בספר ערוך השולחן (שם סעיף ז) כתב על לשון השו"ע הנ"ל: ונ"ל דדווקא משום שפסק בהגר הגר בתוכם דעדיין עיקרי דיני טהרת הפרה לא נתבארו עדיין דלהלן כתיב הנוגע במת הוא יתחטא וגו' אבל אם סיים מים חיים אל כלי אף שלא גמר כל הפרשה א"צ לחזור ולקרות דכן מבואר מלשונו שכתב שלא אמרנו אלא ברמז בעלמא כלומר שעיקרי דיני טהרת מי חטאת עדיין לא נתבארו.
והנה הערוה"ש כבר ציין שסמך דבריו על לשון המג"א ס"ק יא שכתב כטעם לדין השו"ע את ציטוט לשון הכל בו "אמר לא קריתם הפרשה כולה ודומה כאלו לא קרינן כלל שלא אמרנו אלא רמז בעלמא", והמג"א הוסיף: משמע דבשביל פסוק א' אם דילגו אינו חוזר, ואילו הערוה"ש חידש טפי דאף אם אמר חלק מן הפרשה אינו חוזר וקורא. והביאו שגם בשו"ת זרע אמת ח"א פסק שאינו חוזר.
וכן כתב בהגהות נזירות שמשון על השו"ע שם, אולם הוסיף שהלבוש סעיף ה לא כתב טעם זה אלא לפי שלא קרא מה שחייב באותו יום, ומטעם זה כתב אפילו ברגלים אם לא קרא מה שעיקר לחובת היום חוזר וקורא, ונכון הוא. [ועי' עוד בפמ"ג ס"ק יא].
אבל באמת מצינו בזה דברים מפורשים בראשונים, יעויין במחזור ויטרי (סי' רמ): ומעשה באחד שפסק במים חיים אל כלי. והחזירו עליו רבינו השלום. והזקיקו לחזור ולברך תחילה וסוף ולגמור כל הפרשה כולה עד תטמא עד הערב. והובא בסידור רש"י סי' שכב[9].
ובאבודרהם: ויש קורין עד מים חיים אל כלי (שם יט, יז). ואינו נכון כי צריך לקרות ענין פרה אדומה כלו. ולא שמענו בדברי האבודרהם אי רק לכתחילה קאמר או אפילו בדיעבד צריך לחזור.
מה הדין באופן שקרא רק סדר הטהרה בפועל ולא קרא אופן עשיית הפרה והכנת הטהרה
[ו] והנה בסתימת לשונות הראשונים והפוסקים משמע עכ"פ שהפסוקים הראשונים של הפרשה עד להגר הגר בתוכם אינו נחשב לקריאת הפרשה ואינו אלא "רמז בעלמא", ולפי"ז היה נראה שאם אירע להיפך שהתחיל בקריאת הפרשה רק מן סדר הטהרה בפועל ודילג על סדר עשיית הפרה והכנת הטהרה יצא ידי חובתו ואינו חוזר וקורא.
וכן נראה לפי כל הגדרים שנתבארו לעיל בגדר קריאת הפרשה.
אולם העיר הגאון רבי אהרן יעקב כהן שליט"א בקונטרסו (אות יח) לפי מה שכתב המלבי"ם בספר ארצות החיים (ארץ יהודה סי' א ס"ק ד) שמה שכתבו הראשונים שגם פרשת פרה היא מדאורייתא, היינו רק בזמן המדבר, כי מעשה העגל היה בדור המדבר, ופרה היא כנגד מעשה העגל.
וכתב טעם לזה שהוא מן התורה, דכתיב זכור אל תשכח את אשר הקצפת את ה' אלהיך וגו'", ובהיות ופרשת העגל היא גנאי לישראל תקנו לקרות פרשת פרה שבאה לכפר על מעשה העגל, תבא האם ותקנח צואת בנה, וכמש"כ רש"י ריש פרשת חקת בשם ר' משה הדרשן. [וכ"כ טעם זה עוד מן האחרונים, עי' שו"ת ערוגת הבושם או"ח סי' רה השני ד"ה כתב המג"א בשם הישמח משה, וכ"כ בספר ישמח משה עה"ת פרשת צו, ובתורה תמימה בפר' חוקת (פי"ט הערה קכה), ועי' היטב בספר אמת ליעקב פר' עקב (ט, ז)].
והאריך שם דעיקר ענין הכפרה על חטא העגל אינו במעשה הטהרה בפועל, אלא בעשיית הפרה ושריפתה וכל ההתעסקות והעבודה בה דאיקרי חטאת, ובענין זה אזי קריאת סדר עשיית הפרה עיקר, יעו"ש.
------
בפיוט יוצר לפרשת פרה. שֶׁאִם לֹא יִמַּךְ כְּאֵזוֹב וְיֵחָשֵׁב כְּתוֹלַעַת. לֹא יְטֻּהַר בְּאֵזוֹב וּבִשְׁנִי תוֹלַעַת: וְאִם לֹא יִשְׁפּוֹךְ לֵב כַּמַּיִם. לֹא יֻטְהַר בִּזְרִיקַת מָיִם.
הנה בדברי המשך חכמה ריש פרשת עקב מבואר שפירש ענין שפיכת לב כמים על ענין ההכנעה והענוה, יעו"ש היטב.
אולם בפשוטו ענין שפיכת לב כמים היינו לא מצד ההכנעה והענוה, אלא מצד ענין התשובה והטהרה שישנו כאן, דלא מיירי כאן רק מענין טהרה מטומאת מת לחוד, אלא טהרה הכוללת מכל החטאים, ודבר זה מבואר ג"כ בהפיוט לעיל בסמוך: להדיח דמים, לכבס כתמים, לנקות טנופים, להרחיץ צואים, להלבין חטאים, לטהר טמאים, לקדש קדושים, להצדיק עמוסים".
וביאור הענין ע"פ מה שכתב בפי' מלאכת שלמה על המשניות (מגילה פ"ג מ"ד) בשם ספר חן טוב עה"ת[10] פרשת חקת שנתן טעם לקריאת פרשת פרה וז"ל "ולכן תקנו רז"ל לקרוא פרשת פרה בצבור והיא מדאורייתא יותר מכל הפרשיות והדבר קשה מאד מה לנו לקרות פרשה זו ואין בידנו לעשותה ולא טהרת טמא מת, אכן הכונה רצויה במקום המים שאין [המים] מטהרין אלא עיקר הכל שהחי יתן אל לבו עון העגל שגרם המיתה ונשאר לפקדון לארץ כמו שאמר הכתוב וביום פקדי ופקדתי ועל שקוראים בפרשת פרה תחשב להם כאילו עושין מצות פרה ושורפים אותה והיא מטהרת אותנו מטומאותינו בכונתנו כמו שאמרנו ג"כ בפרשת זכור גם בכל הקרבנות לכן חובה עלינו לקרותה בצבור יותר מכל פרשיותיה של תורה שקריאתה היא עשייתה שעיקר הכל היא הכונה שאין המים מטהרין אלא כונת המים להכניע היצה"ר שהביא מיתה לעולם היא המטהרת לכן בזמן שאין בית המקדש קיים ואין לנו אפר פרה מצוה עלינו לקרות פרשה זו בצבור להטהר מיצה"ר על ידי קריאתה".
ובירושלמי תענית פ"ב ה"ז: כתיב [שמואל א ז ו] ויקבצו המצפתה וישאבו מים וישפכו לפני ה' וכי מים שפכו אלא מלמד ששפכו את לבם כמים. ובתרגום, ושפיכו לבהון בתיובתא כמים קדם ה'.
וביאר דודי הגאון רבי שמואל אריאלי שליט"א דהמקור לזה היינו פסוקי ההפטרה "וזרקתי עליכם מים טהורים", וכדאיתא בשו"ע סי' תרפה סעיף ג שזוהי ההפטרה. ובאמת פסוקי ההפטרה מורים על טהרה של תשובה וכפרה ולא רק מעשה טהרה מן הטומאה, "וְזָרַקְתִּ֧י עֲלֵיכֶ֛ם מַ֥יִם טְהוֹרִ֖ים וּטְהַרְתֶּ֑ם מִכֹּ֧ל טֻמְאוֹתֵיכֶ֛ם וּמִכָּל־גִּלּ֥וּלֵיכֶ֖ם אֲטַהֵ֥ר אֶתְכֶֽם: וְנָתַתִּ֤י לָכֶם֙ לֵ֣ב חָדָ֔שׁ וְר֥וּחַ חֲדָשָׁ֖ה אֶתֵּ֣ן בְּקִרְבְּכֶ֑ם וַהֲסִ֨רֹתִ֜י אֶת־לֵ֤ב הָאֶ֙בֶן֙ מִבְּשַׂרְכֶ֔ם וְנָתַתִּ֥י לָכֶ֖ם לֵ֥ב בָּשָֽׂר".
ויומתקו הדברים על פי דברי המבי"ט בספר בית אלקים (שער התפילה פי"ב), "וענין שפיכת לב כמים, היא הסרת לב האבן שבבשרם, וירככו אותו עד שיהיה למים לעבודתו ית' ולתלמוד תורתו, והוא ענין התשובה חרטה על מה שעבר והטבת מעשיו לעתיד לבא".
ומבואר שמכלל הענין של טהרת מי חטאת דפרה היינו שכולל בזה גם מעשה תשובה מכל החטאים בשפיכת לב כמים והסרת לב האבן שבבשרם.
ועבודה זו נוהגת גם בזמן הזה שאין לנו מקדש ולא כהן, ואין לנו אפר פרה ולא מזה, אך עבודתנו ותפילתנו לזכות כבר עתה לטהרת הלב בהסרת לב האבן. ד' יזכנו.
________________________________________
[1] אולם באמת יש להעיר, דלפי טעם זה וכן לפי הטעמים דלהלן נמצא שפרשיות פרה והחודש לא שייכי בעצמותם לחודש אדר במסוים, אלא תקנת קריאתם היינו מחמת סמיכותם לחודש ניסן וחג הפסח, אכן באמת חזינן בגמ' מגילה ו, ב שהיה ס"ד בגמ' ש"סדר פרשיות" נוהג גם באדר ראשון, וחזינן דאף הפרשיות הללו שייכי לחודש אדר. [הערת הרה"ג ר' עזריאל שלמה הכהן דיאמנט שליט"א].
וכן מצאתי מפורש להדיא ב"יוצר להפסקה ראשונה" מאת רבי מנחם ברבי מכיר "ערך פרשיות הורו ישישי עקרים שתים לפני מגילה ושתים לאחריה קורים. לעלות זכירתן כעשייתן לעם יקרים", וחזינן דכולהו ארבע פרשיות מישך שייכי אהדדי ונזכרים ונעשים כאחד, לפני המגילה ואחריה. וצ"ע.
ומצינו בספרי גדולי החסידות שיסדו סדר עבודה לארבע הפרשיות כאחד.
[2] וכן מבואר בלשון ה'יוצר להפסקה שניה' מרבי משה בן חבוב: צרוף פרה והחודש השמיעו בקריאתכם. טהרת הרגל וחדות ד' היא מעוזכם".
[3] והעירני הרה"ג ר' אברהם שלמה הלוי נוביק שליט"א, דהנה כתיב ביחזקאל (לו, לח; והוא הפס' האחרון של הפטרת פרשת פרה לפי מנהג אשכנז): כְּצֹ֣אן קָדָשִׁ֗ים כְּצֹ֤אן יְרוּשָׁלִַ֙ם֙ בְּמ֣וֹעֲדֶ֔יהָ כֵּ֤ן תִּהְיֶ֙ינָה֙ הֶעָרִ֣ים הֶחֳרֵב֔וֹת מְלֵא֖וֹת צֹ֣אן אָדָ֑ם וְיָדְע֖וּ כִּֽי־אֲנִ֥י ד'. ובתרגום יוב"ע: כְּעַמָא קַדִישָׁא כְּעַמָא דִמְדַכָּן וְאָתָן לִירוּשְׁלֵם בִּזְמַן מוֹעֲדֵי פִּסְחָא. וכן ברש"י: כצאן קדשים - שהיא באה לירושלים במועדי פסחים.
ולכאורה נראה מזה שהיה ענין מיוחד של טהרה לחג הפסח שהביא כולם את הקרבנות, ואמנם בעצם פירוש הכתוב דמיירי דווקא בחג הפסח אף דכתיב "במועדיה", יותר פשוט כמ"ש הרד"ק "בזמן מועדי פסחא רוצה לומר כי אז היה הצאן מרובה בירושלם כי כל הבאים לירושלם היו מביאים כל אחד את פסחו לשחטו שם ולאוכלו שם כמו שכתוב בתורה".
אולם בדברי התרגום נראה שיש כאן הדגשה גם על הטהרה, ומשום דהכינוי צאן קדשים אינו מכוון על הצאן שהביאו לקרבנות הפסח, אלא על המביאים בני ישראל צאן קדשים שנטהרו לרגל. ועיין.
וכאן המקום להביא ידיעה נכבדה דבמחזור ויטרי הל' פסח (סי' קו) איתא על שבת חול המועד פסח "ומפטיר ביחזקאל (לז). היתה עלי יד ד'. עד סוף הפרשה אך הוקשה הדבר לרבי כי אין בה מענין הפסח כל עיקר. ונר' לר' שצריך להתחיל למעלה. כה אמר ד' עוד זאת אדרש לבית ישראל. וגו' כצאן קדשים. כצאן ירושלים במועדיה. דמתרג' כעמא דמידכן ואתאן לירושלם בזמן מועדי פסחא. ויש מקומות שנוהגין כן". וכן נמצא גם בסידור רש"י סי' תמא.
[4] עי' לשון רש"י ביומא (ד, א): מכל חטאות שהיו שם - מכל פרה ופרה היו נותנין קצת למשמרת מן האפר בחיל, כך שנינו במסכת פרה, (פרק ג משנה יא) ואני שמעתי אפר פרה של משה לא כלה. ובפסחים (עח, א): מכל חטאות - מכל אפרי הפרות שהיו במקדש, שאפר פרה של משה לא כלתה.
[5] והדברים מיוסדים על מה שכתבו התוס' בע"ז שם: והתנן שואלין בהלכות הפסח - ואף על פי שגם עתה שאין קרבן שואלין בהלכות הפסח קודם ל' יום מ"מ עיקר התקנה על הקרבן נתקנה כדאמר טעמא בפ"ק דפסחים (דף ו:) שהרי נביא עומד בפסח ראשון ומזהיר על פסח שני.
ובדברי התוס' מבואר שלא רק שמקיימים בדיני הקרבן הדין דשואלין ודורשין בהלכות הפסח, אלא זה עיקר תקנת הקריאה, ונשארה התקנה גם בזה"ז.
ויש לדון שאם עיקר התקנה דשואלין ודורשין בהל' הפסח נתקן משום הקרבן, והרי בכל יום טוב חייבים להקריב עולת ראיה ושלמי חגיגה ושלמי שמחה וא"כ יש קרבן בכל יום טוב ולא רק בפסח, וכבר דנו בזה האחרונים, והרחיב בזה בשו"ת חשב האפוד ח"ב סימן לג.
[6] ויתירה מזו מצינו בדברי השל"ה (מסכת יומא פרק דרך חיים תוכחת מוסר סי' רג), וז"ל, גם בכלל 'תן לו מעין ברכותיו', לעשות דבר בעתו, כמו שמזכירים בכל יום 'פרשת התמיד' לקיים 'ונשלמה פרים שפתינו' ככה בבוא פרשת שקלים, ראוי שילמוד משניות של מסכת שקלים, ובפרשת פרה מסכת פרה, וקידוש החודש בפרשת החודש.
וכך היה מנהגו של הגאון בעל שואל ומשיב כמבואר בהרבה מקומות בתשובותיו, (עי' במהדורא רביעאה ח"ב סי' קצו ועוד].
[7] וכן איתא בספר אוהב ישראל (אפטא), "והבורא ב"ה וב"ש יופיע עלינו חסדו הגדול והקדוש בכל עת ויקוים בנו ונשלמה פרים שפתינו על ידי קריאת הפרשה פרה זו בכל שנה ושנה". וראה עוד בספר מחשבות חרוץ לרבי צדוק הכהן אות ז.
[8] אולם באמת יש לדון טובא בזה, בעיקר המושג של "ונשלמה פרים שפתינו", אם דבר זה מכוון כנגד העבודה של הקרבנות, והיינו החלק של הכהנים בעבודת הקרבן, ועל דרך שמצינו בטור סי' צח שמדמה בהרבה דברים אופן העמידה בתפילה לעבודת הקרבנות, או המכוון הוא לתוצאה של הקרבת הקרבן, והיינו החלק של הבעלים מביא הקרבן שמתכפר בו.
ובפשוטו מובן יותר שה'ונשלמה פרים שפתינו' מכוון כנגד חלק העבודה שבקרבן, ולא על תוצאת ההקרבה וקבלת הקרבן לכפרה ולרצון, וכמו שמצינו ענין 'ונשלמה פרים שפתינו' במה שאומר פרשת הכיור, והיינו משום שגם קידוש ידים ורגלים במי הכיור הוי 'שירות' ועבודה כדאיתא בזבחים (יט, ב), וא"כ לכאורה מתקיים ה'ונשלמה פרים שפתינו' יותר בחלק עבודת הקרבן דפרה אדומה דחטאת קריה רחמנא, והיינו כל סדר עשיית ושריפת הפרה, וצ"ע.
[9] אולם בתשובות רש"י סי' רעח מובא מעשה אחר: מעשה בחזן אחד שקרא בפרשת פרה ופסק בהגר הגר בתוכם לחקת עולם וגלל ס"ת וישב במקומו. והקפיד ר' על הדבר, ואמר: לא קריתם כל הפרשה כולה. ודומה כאילו לא קרינן כלל, שלא אמרנו ממנה אלא רמז בעלמא. וחזרו ופתחו והתחילו בראש הפרשה, וקורא ברכת התורה תחלה וסוף, מטעם שיגמרו כל הפרשה עד [תטמא עד] הערב. והיינו כפי נוסח המעשה המובא בכל בו הנ"ל.
[10] כתב החיד"א בספר שם הגדולים מערכת גדולים אות ט [ו] מה' טוביה הלוי תלמיד הרב הגדול מהר"ר שלמה סאגיס זלה"ה חיבר ס' חן טוב דרושים וראתה עיני לאבי התעודה מהרימ"ט בס' דרשותיו פרשת חיי שרה כתב וראיתי להחכם השלם עמית בתורה ובמצות כמה"ר טוביה הלוי נר"ו שכתב בספרו וכו' ועם שהוא אהובנו האמת אהובה יותר אצלנו וכו'. ושם בספר חן טוב מביא הרבה פירושים ודרושים נחמדים משם רבו זלה"ה.