רבותיי במטתא מינייכו ידידיי היקרים, תירגעו! הרוחות מתחרפות בלי שום טעם. מקומינו זה מוקדש לבעלי תורה ובעלי דעה, ההתקצפות לא יאות ולא מועילה, וכלשון קדשו של המאירי "
לא הכעס מכריע אלא הראיה מכרעת" (מגן אבות הענין הי"ד).
ואזכיר את הידידים הישנים, ולחדשים אני מגיד, לעיין במה שכבר נידון בפורום לפני מספר שנים על אופן כתיבה המועלת והרצויה.
ולעצמי אציל ואציין לדבריי שם, ובמטותא לעיין בסעיף ג' מהדברים הנכתבים.
את הרב פעלעד אבקש להבין שמשום מה מאז היותו פה עדיין לא נשתכנע שום אחד שכל הנושא כתר האדמורו"ת על ראשו הי' גדול מכל אחיו בנוי בחכמה בעושר בתורה ובגאונות. וזאת מסיבה פשוטה, רבי ובלשוננו אדמו"ר פירושה המורה דרך לעם ישראל בעבודת השי"ת. אף שהרבי הזה אסור שיהיה עם הארץ, חדא כי לא עם הארץ חסיד, והשנית הרי הוא נותן עצות במילי דשמיא ובמילי דעלמא בכל זמן ואם אינו מכיר באופן בסיסי את ארבע חלקי השו"ע הרי בהכרח שהוא עובר ומכשיל אחרים בכל יום בכמה איסורים. אך לא כל ת"ח היודע פסק הלכה בסיסי, ויודע גם לשאול מאחרים שאלה מסובכת, הרי הוא בהכרח גאון הדורות. פוק חזי כמה מורים בעם הם מורים פשוטים, בלי גאונות מופלגת, אף שתורתם אומנתם כל היום, ולמה נדון דווקא באדמורי"ם הנטרדים בטרדות מרובות, שדווקא הם בהכרח הכי גדולים בתורה ובגאונות. יתכן הדבר, ואף יש הרבה שעשו והצליחו, אבל אין האחוזים של אדמורי"ם גאונים עולה על האחוזים של דיינים גאוניים.
ובקצרה, אם רצונך להחזיק בדעתך בזה, הזכות בידך, אבל לא תערבב בכל אשכול שזה נוגע לה בעקיפין.
וכעת לגופו של ענין:
עירבבו כאן כמה נושאים. ואנסה לעבור עליהם בזה אחר זה.
תקופת היכרות הרב מסאטמר עם הרב שטינמן היה בין חנוכה תש"ה לאמצע הקיץ שנה הנ"ל. הרב מסאטמר היה אז בן נ"ח, והרב שטינמן בן ל"א. הרב מסאטמר שימש כבר ברבנות ואדמורו"ת כמעט ארבעים שנה, והרב שטינמן לימד קצת לבחורי הישיבות הצעירים ממנו, וזה עתה נשא אשה. התקופה שבה נטען כי היתה התייעצות , היא באמצע הקיץ הנ"ל, כאשר המלחמה כבר שבתה, והרב שטינמן עלה לארה"ק, והרב מסאטמר עדיין היסס אם לעלות או לאו.
ההסתברות שהרב מסאטמר ישאל מהרב שטינמן עצה, רחוקה מן הדעת אף מכח זה לבד.
כל שכן בהתחשב שאת ירושלים הכיר הרב מסאטמר, הרי היה שם בשנת תרצ"ג וייסד שם בית המדרש לחסידיו, והוא עמד עליהם בהדרכה כל השנים, הן בפרטי הקנין של בית המדרש, והן בתקנות בית המדרש, כך שהכל היה מוכר לו מכבר. נוסף על כך היה לו בעת ההיא בת וחתן שכבר ניצלו ועלו לירושלים, שמהם יוכל לשמוע ולהתוודע כל צורכו. יתירה על כך, שאת מהות החסידים בכלל, וחסידי הונגריה בפרט, הוא הכיר הרי זה כמה שנים. לעומת זה הרב שטינמן יליד וחניך ליטא, דבר אין לו עם חסידים וחסידות, ואפילו אי אלו חסידים שפגש בבריסק היו קרלינאים או סלונימאים שאופיים רחוק מחסידי גליציה והונגריה, כך שלא שייך שייעץ כלל בדבר זה. נוסיף על כך העובדא שהרב שטינמן לא ביקר לפני זה מעולם בארה"ק, וגם עתה בבואו לא התיישב כלל בירושלים, ופני הרב מאסטמר היו מיועדות לירושלים עיה"ק. בקצרה לא היה סיכוי לפי שכל אנושי שהרב שטינמן יידע מה לייעץ להרב מסאטמר. (ובכלל הגריא"ל שלא נודע בעולם עד יותר מארבעים שנה אחר מאורע הנ"ל, כבר הכיר בו הרב מסאטמר בהיותו צעיר בארבעים שנה שהוא אשר ראוי לייעצו עצה טובה?).
מה שכן. שמעתי מפי הר"ר דוד העלער ז"ל, מי שלמד אז בישיבת מאנטריי, שהרב מסאטמר כידוע עבר גבול שוויצריה בליל כ"א כסליו, היה זה ליל חמישי, אך בהגיעם למחוז חפצם לא הניחו להניצולים תיכף לילך כרצונם. רק בראשונה השווצרים בדיוק הגרמני שלהם הוצרכו לזהות כל אחד בתעודותיו, אחר זה נשלחו למחנה הסגר למשך ששה שבועות לבדוק אם יש להם מחלות וכדומה. מחנה הסגר זה לא היה מחנה כפשוטו, אלא מלון שהיה סגור למשך לימי המלחמה מחסרון מבקרים, והממשלה השתמשה בזה להסגיר פליטים למשך כארבעים יום המיועדים לזה. ובכן, רק ביום עש"ק גמרו לבקר תעודות של חצי הרכבת הניצולה (כולל הרבנית מסאטמר) ושלחו אותם ישר ברכבת למאנטריי למחנה ההסגר, וביום ראשון המשיכו ואז יצא גם הרב מסאטמר מרכבת הנ"ל.
אך היה להרב מסאטמר מעריצים בשוויץ, הללו פעלו הכל לכבודו. מקודם קראו להודיע לישיבת הרב באטשקא במאנטריי שאדם גדול בשם ר' יואליש מגיע היום למאנטריי. מאידך פעלו בהשתדלות שהרב לא יובל למחנה הסגר תיכף, אלא מקודם יותן לו להשתקע וללון לילה אחת במאנטריי בבית יהודי בשם דאנענבוים. בחורי ישיבות מאנטריי קיבלו פני הרב ברכבת, ור"ד העלער הנ"ל בתוכם. לשאלתי מי עוד היו בין המקבלים, מנה את בנו של הרב באטשקא ראש הישיבה ואת הג"ר משה סולובייציק והגריא"ל. הרב מסאטמר פנה אליהם תיכף ושאל להם על לימודם, הם ליווהו לאכסנייתו הארעית, והרב מסאטמר פלפל עמהם בלימוד. (הוא האריך לספר על זהירות הרב מסאטמר במאכלים, אף בעת ההיא עת יציאתו ממחנה העבודה הגרמנית). היה זה ביום כ"ד כסליו, והבחורים חזרו להדליק נר חנוכה וכשחזרו כבר הדליק הרב מסאטמר, ושוב דברו עמו בלימוד.
סיפר עוד אנקודטה שמהר"י שטייף הגיע לשווייץ מספר שבועות לפני הרב מסאטמר. הג"ר משה סולובייציק קיבל פניו, והציג עצמו כנכד "רבי חיים בריסקער". מהר"י שטייף השיב לו בשאלה "ווער איזט דאס" (מי זה?). לכן כאשר קיבלו פני הרב מסאטמר, היה הר"ד העלער הנ"ל מעוניין לדעת אם רב הונגרי זה כן יודע, והציג את הגר"מ סולובייציק בשמו לפני הרב, והוסיף האם הרבי יודע מי זה, והרב מסאטמר השיבו "א וודאי בריסקער רב'ס אן אייניקל" (בוודאי, נכדו של הרב מבריסק).
אחר זה כאשר שהה הרב מסאטמר במחנה הסגר, התגנבו הרד"ה והגר"מ סולובייציק דרך חלון המרתף של המלון, כדי לבקר את הרב מסאטמר ולשוחח אתו. הגרמ"ס שאל מאת הרב כמה שאלות בהלכה והשקפה (חלקם מסר בפני), ועל כולם נהנו מתשובות הרב. כמו כן נתוודעו אז שהרב סובל מרעב, מחמת חומרותיו במאכלים, שלא רצה לאכול המאכלים שניתן להם שם, ושאלו את הרב איזה מאכלים יאכל, והסכים לאכול פירות, ולכן התגנבו שוב עם פירות בידם להביא להרב (המשיך לספר איך שביציאתם נתפס הגרמ"ס על ידי שוטר, שעבר על מחנה ההסגר, ונכלא בבית הכלא למספר שעות או ימים).
עכ"פ מן הסיפור יוצא, שהגריא"ל אכן הסתובב מעט אצל הרב מסאטמר ודיבר עמו בלימוד. ויתכן שמזה השתלשל שמועה על מו"מ בכתב (דבר שבכלל לא מסתבר, שהרב מסאטמר היה קשה לו הכתיבה, כי מטבעו על כל שורה שכתב ישב עליה שבעה נקיים, ולכן מיעט לכתוב). כמו כן נשמע שהגרמ"ס, שהיה בן גילו של הגריא"ל הסתובב אצל הרב מסאטמר כמקבל, ולא מסתבר שבן גילו הגריא"ל כבר עלה במעלות להיות היועץ. גם מהתמונה שהובא בראש האשכול לא נראה שהגריא"ל תפס מקום מיוחד בקרבת הרב מסאטמר.
ויתירה מזו, הרב מסאטמר לא היה עונה כמעט לאנשים על קביעת מגורים. לפני המלחמה, כאשר היו ימים קשים, וכל אחד בא עם שאלתו אם להעתיק מהונגריה לרומניא או מרומניה להונגריה (כאשר אז לא ידעו עדיין איזה מקום יהיה טוב יותר, כי ברומניה התחילו הגזירות הרבה לפני הונגריה על ידי ראש הממשלה גוגו, אך מאידך נתבטל הכל בפתע פתאום בהדחתו של גוגו). והרב מסאטמר אחז אז בעצה "מקומך אל תנח", שכל זמן שאין סכנה ברורה במקום אחד והצלה ברורה במקום אחר, אין לשנות מקומו. גם אחר המלחמה דרש ברבים שעל כל השאלות היכן להתיישב אין מענה, רק כל אחד ילך למקום שיזמין לו ההשגחה מקום. כך שלא מסתבר ששאל עצה מאחרים, מה שהוא בעצמו סבירא לו שאין מקום לייעץ. אך בהחלט יתכן שהגריא"ל לפני נסיעתו לארה"ק התייעץ עם הרב מסאטמר, והרב השיבו איך אוכל לייעץ הרי בעצמי הנני נבוך היכן להתיישב. ועל ידי כך נסתבבה שיחה מאין ולאין.
על יתר הויכוח אין הרבה לדבר. ובטוחני שלא רק הרב מסאטמר, אלא כל אדם, היה מוותר על כבוד כזה להחשב לתלמיד חכם על ידי הכרחים כאלו שהציג הרב הפעלעד. אך גם דברי הרב הליטוואק לא הבנתי כלל וכלל, כאמור הגריא"ל לא היה לו מבוא לייעץ להאדמו"ר היכן להתיישב, כי לא הכיר את קהל היעד של הרב, וגם הרב עצמו לא הכיר אלא כששה חדשים. מה גם שהרב מסאטמר אכן הסתדר יפה בארה"ק, היה שם פחות משנה וכבר היה לו ישיבה עם שלשים בחורים (בתקופה שלא היו הרבה ישיבות) שכולם נשארו חסידים נאמנים. ובהתחשב עם העובדא שחסידות סאטמר בארה"ב מורכב משלשה חלקים, שליש הגיעו הם ואבותיהם לארה"ב בשנים אחר המלחמה, שליש הגיעו אחר המרד בהונגריה בשנת תשי"ז, ושליש הגיעו מארה"ק אחר מלחמת יום הכיפורים. הרי פשוט שאם הרב היה נשאר בארה"ק היו חסידיו פליטי הונגריה מגיעים לשם, וחסידי ארה"ק היו נשארים, כך שמזה לבד הי' לו שם כבר חסידות כמעט כגודל סאטמר בארה"ב. וכש"כ שכל הנחתו בטעות, והרב מסאטמר אכן הי' לו מעמד גדול בשנה זו בארה"ק, והיו הרבה חסידים נמשכים אליו אם הי' נשאר שם (והדוגמא של מהר"א מבעלזא אינה במקום, כאילו כל ימי מהר"א זצ"ל לא הצליח אף אדמו"ר בארה"ק).
שלא כדבריו של הרב הליטוואק, ושלא כדברי הרב אראל, סיבת יציאת הרב מסאטמר מארה"ק לא היתה משום חסרון מעמד ולא משום הכנות להקמת המדינה. הוא יצא פשוט לקבץ כסף לביסוס מעמד הישיבה והמוסדות שלו בארה"ק, ולא ירד לארה"ב להשתקע כלל. אך בתקופת היותו בארה"ק הוחרף המצב בין אצ"ל הגנה והבריטים, ובינתיים אחד מחסידיו העשירים קנה בשבילו בית שיהיה לו מקום קבוע ולא באכסניית ארעי (אחר ששהה קרוב כשנה באכסניות שונות). כך שבצירוף הכל הוחלט אצלו להשאר בארה"ב. ולהוסיף, תיכף בהגיעו לארה"ב הי' לו קבלת פנים, והיה לו מעמד מכובד עוד לפני שעשה כלום, כך שכל התזה של הרב הליטוואק אין לו על מה שיסמוך.
(בבקורת גדולים לא אעסוק, ואיני יודע מי היה גדול הרב מסאטמר או מהר"י שטייף, אך הפלא אצלי על מי שמוציא מתוך ספרי תשובותיהם גדולת השני, כאשר לענ"ד הדבר להיפוך גמור, וספריו של מהר"י שטייף אינם משקפים כלל גדלותו כפי שיוצא מעדויות גדולים בני דורו וכפי שיוצא משאר ספריו ובעיקר ספרו "מצות השם". ויתכן שטוב הי' אם לא היו מדפיסים תשובותיו, שכנראה כתבם לעת זקנותו, כשלא הי' כחו אתו כמקדם. משא"כ בתשובות הרב מסאטמר ניכרת גדלותו. אצ"ל שלא כאן המקום לתאר את רוב חילו וכוחו בתורה, ובפרט לא בהקשר הזה של מריבות ילדותיות רבי של מי גדול משל מי, שנמשך בעצם משיחות הילדים אביו של מי חזק או גדול או עשיר)ובכל זאת שלא להשאיר הגליון חלק מדברי תורה אציין בזה לשתי תשובות בדברי יואל שיש להם זיקה לעולם הישיבות, והן:
התשובה ביו"ד סימן פ"ח לענין מילה, שמפלפל שם בענין חזקות ואף מביא בפשיטות דברי הריב"ש והנוב"י שנדונו לעיל, וכן
שאלת עגונה בסימן ק"ע שמפלפל בעניני עדות ונכתב בהיותו בן ל"ה. לענ"ד תשובות בסגנון זה חריגות מאד בסגנון מסגנון רבני דורו, בהונגריה ואף מחוצה לה. ואילו הטענה ששאלו להלבושי מרדכי ומהרש"ג ולא להרב מסאטמר, סתם מגוחכת, מדובר מזקני ההוראה, הלבושי מרדכי היה מבוגר ממנו ביותר מארבעים שנה, ומהרש"ג בכ"ו שנה. ובכלל מטונך, מה עשו בהונגריה בין תרצ"ב לתש"ה, אם לדעת הרב הליטוואק שאלו רק משני רבנים אלו? אך כאמור כל סגנון הויכוח, כל זמן שהוא נעדר ממו"מ בדברי תורה או לכה"פ ציון לדרכם האופיינית של החכמים הנדונים הוא מעשה ילדות בעלמא.
