הנה כמה מגדולי הפוסקים בדורנו חידשו ש״אין ממזר אלא בהיו שניהם בבית האסורים׳, ולפ״ז יוצא שאין בכלל ממזרים בעולם, ואף אשה הנשואה בריש גלי למי שאסור עליה הבנים מותרים.
ובזמנו פרסמתי בענין זה מאמר בירחון אור תורה (סיון תשעד), ושם הוכחתי שהיתר זה אינו נכו לענ״ד, ושההלכה היא שכיון שהיא נשואה בערכאות, בלי חופה וקידושין למי שאסור עליה, תולים הולד בו והולד אסור.
ושוב אחרי כמה חודשים יצא לאור שו״ת שערי ציון ח״ג, וראיתי ששם הוא ממשיך בהיתרים הנ״ל, ולא התייחס כלל למה שהוכחתי שאין ההלכה כן, אע״פ שכבר שלחתי לו את המאמר עוד לפני שפרסמתי אותו באו״ת, אלא שלא זכיתי לתשובתו בזה.
ואחרי העיון בשו״ת שע״צ הנ״ל ראיתי שאין דבריו נכונים כלל, וכתבתי מאמר נוסף להשיב עליו, ושלחתי אותו למחבר, ולא קבלתי שום תשובה ענינית. (ואכמ״ל).
וחשבתי לנכון שיש לפרסם את המאמרים הנ״ל ביחד, זה אחר זה, כי המאמר השני הוא משלים של המאמר הראשון, ובסיכום שני המאמרים הנ״ל מתבארים הדברים היטב בס״ד.
קונטרס זה כולל כמה מאמרים, וכדלהלן.
מאמר א' בו מובא המאמר שפרסמתי בירחון או״ת בסיון תשעד. (עם כמה שנויים קלים).
מאמר ב' בו מובא המאמר השני הנ״ל, שבו כתבתי תשובה על הספר שערי ציון ח״ג, הממשיך עם ההיתר הנ״ל אף אחרי שפרסמתי את המאמר הנ״ל בסיון תשעד.
מאמר ג' בו מובא שיש פוסקים בדורנו המתירים חללות לכהונה (ע״ש).
מאמר ד' בו מובא שיש שמתירים לכהנים לשאת פסולות לכהונה עפ״י מעשה המובא בספר חסידים מהדורת מקיצי נרדמים, והוכחתי שהסיפור הנ״ל מזוייף הוא.
מאמר ה' בו מובא שבספר ״פסקי דין״ פסק שאע״פ שבדיקת ד.א.א. היא אמת, עכ״ז אין קובעי םממזרים עפ״ז, מטעם שכתב שם. וכתבתי לדחות את דבריו.
וקראתי קונטרס זה בשם קדושת ישראל, כיון שטעם שאסרה תורה את הפסולות לישראל, הוא כדי לשמור על קדושת ישראל.
ויה״ר שנזכה לאסוקי שמעתא אליבא דהלכתא.הכו״ח היום יום ד' כ״ה טבת שנת תשע״ו.