לתולדות החשמל הכשר בשבת - מי יודע?

[יוצא פוניבז']

רצו"ב מכתב הראי"ה קוק אודות הסדר מיוחד שנעשה בשעתו בירושלים בשביל שלא ליהנות מהחשמל המיוצר (ע"י גויים!) בשבת.

האם ידוע לאי מי מהחכמים פרטים נוספים על הסדר זה?
וכמה זמן הוא החזיק?

[איש_ספר]

[מקובץ מן הגנזים של אהבת שלום]

[אדג]

אני רק מנסה לחשוב האם שייך במציאות שסידרו בטריות לכל דרישת החשמל של שכונות שלימות עבור כל השבת, דבר שאפי' היום קשה לשערו במציאות. מאידך גיסא, אז צריכת החשמל הייתה מזערית (מזגנים ומקררים לא היו, לכל היותר כמה נורות). ויל"ע.

[אדג]

אגב, החשמל יוצר על-ידי חברת בלפור-ביטי האנגלית, כך ע"פ ויקיפדיה. השאלה התעוררה בסמוך לכתיבת המכתב, שאז החלה לפעול.

[יוצא פוניבז']

רצו"ב הודעת רבני ירושלים בנידו"ד
(מעיתון דואר היום, יום שישי כ"ד אדר תרפ"ח, עש"ק ויקהל פקודי, צויין במכתב הראי"ה דלעיל).

חשמל בשבת - הודעת רבני ירושלים.JPG (59.53 KiB) נצפה 4768 פעמים

בשולי הדברים יורשה להעיר, כי לעומת המצב בשעתו, ניתן להגדיר את המצב היום כאסבסורדי ממש. אז לא היה נידון אלא מחמת איסור הנאה ממלאכת העכו"ם (או לכל היותר איסור אמירה לעכו"ם מערב שבת), ואפילו הכי הבינו בפשיטות שצריך לאסור - גם רבנים שלא היו ידועים כגדולי המחמירים, ואילו כיום החשמל מיוצר ע"י יהודים תוך חילולי שבת נוראיים בהיקף שאין לו אח ורע בכל העולם כולו, (ולא מדובר ב"פיקוח נפש" מכמה טעמים, וא' מהם - שרוב ההדלקות נעשות מטעמי חסכון גרידא!), ועל אף זאת יושבים אנשים במחנינו ונותנים יד לחילולי שבת הללו, ומושיטים להם עוד ועוד עבודה...
עוד לפני הנידון על ההנאה מן החשמל, משום מעשה שבת, ו'אסור לבריא שמא ירבה בשבילו' (שלצערינו אינו 'שמא'). הרי בעצם הדלקת החשמל מערב שבת יש חשש גדול של איסור לפני עור (בתרי עברי דנהרא, שהרי רק מחמת הצריכה הגדולה הם עושים מלאכות בהיקף גדול כ"כ) ולכה"פ מסייע, וכל המדליק מזגן מערב שבת הרי הוא שותף ישיר לכל החילולי שבת בחברת החשמל, (גם אם הוא באופן אישי היה מעדיף שיעשו בצורה כזו או אחרת ללא חילולי שבת, אבל למעשה הם לא מספקים את השירות הזה, וכל המתחבר אליהם לשבת עושה זאת על דעת שהם מחללים שבת עבורו!), ובלי ספק שיש כאן חילול ה' מאין כמותו כמו שזעק החזו"א.
וה' הטוב יכפר בעד.

[אבן זועקת]

ו'אסור לבריא שמא ירבה בשבילו' (שלצערינו אינו 'שמא').

אין רצוני לקרר את האמבטי, אבל למען למד זכות על ישראל: יש איזו סיבה להניח שכמות החילולי שבת תלויה ברמת השימוש? הרי כפי שכתבת בעצמך החילול לא נצרך לעצם השימוש אלא מטעמי חיסכון מדליקים ומכבים.

[לעומקו של דבר]

וכפי שנטחן כל זה מקמח שנאפה אחר הפסח כאן

[יוצא פוניבז']

יש איזו סיבה להניח שכמות החילולי שבת תלויה ברמת השימוש? הרי כפי שכתבת בעצמך החילול לא נצרך לעצם השימוש אלא מטעמי חיסכון מדליקים ומכבים.

טעמי חסכון אין פירושו לחסוך במלאכות, אלא לחסוך במחיר, וזאת גם באופן שמתרבים עי"ז מלאכות.

אם לא היו מחוברים לרשת החשמל אלא צרכי פיקו"נ ממש, שהם חלק מזערי מכלל הצריכה, סביר להניח שלשם החסכון המזערי שניתן להוציא מכך לא היו טורחים כלל, ועכ"פ בודאי לא היו עושים לשם כך מלאכות בהיקף גדול כפי שנעשה כיום.

הלימוד זכות הוא - שהמשתמשים אינם עושים כן במזיד, אלא בסוברם כי הכל בחברת החשמל אוטומטי... ומ"מ כבר שנינו אחד שוגג ואחד מזיד בחילול ה', וההי"ב.

[חלמישצור]

לגוף הנושא בו נפתח האשכול, ראשית יש לדעת כי החשמל חובר לשכונות מאה שערים בקיץ תרפ"ו (כאן), שנתיים לפני בדיקת הרבנים שהביא לעיל מר דנפיק מפוניבז' (כאן). החשמל של חברת הסולל פעל באותן שנים בירושלים בגנרטורים שכונתיים מקומיים (כאן), וכפי שעולה ממכתב הרבנים ניתן היה לשלוט היטב בהפעלה שלו. הוא החל לפעול גם בלילה בתחילת תרפ"ח (כאן), אולם ככל הנראה רק בשנת תר"צ הצליח בפועל להשלים 24 שעות (כאן). זהו כפי הנראה הרקע לבדיקת גאוני ירושלים הרבנים פרנק, הורביץ וראם בחודש אדר ומכתב הראי"ה מחודש סיון אותה שתא.

ירושלים, יש לציין, הייתה אי של מנועי חשמל מקומיים בתקופה בה עסקו פנחס רוטנברג ו"חברת החשמל לא"י" שלו במרץ בהקמת תחנות כוח גדולות בהרבה, בתל אביב חיפה וטבריה, שהיקפן גדל בהדרגה. בשנת 1929 החלה לפעול תחנת החשמל הירושלמית (ראו אצל ש' אביצור, משאביה האנרגטיים של ירושלים לפני קום המדינה, קתדרה 21, תשמ"ב, עמ' 199). בתחילת דרכה היו בינה ובין הסולל כמה חיכוכים משפטיים (לדוגמה). ככל הידוע לי היא פעלה באופן דומה לשאר התחנות בארץ אולם טרם ביררתי כיצד התנהלו מולה רבני העיר.


וכיוון שבאתי לבירור עניין החשמל בתרפ"ח, הנה תיאור של חג השבועות תרפ"ח במחיצת הראי"ה (הצופה, ה' סיון תרפ"ח, עמ' 6).

תקון ליל שבועות בבית הרב קוק
(רשמים)
שפעת קסם וחן נסוכה על חגי ישראל, וביחוד בירושלם. וחזיון נהדר ומרהיב לב יקום לעינינו בליל שבועות בביתו של הרב קוק.

אחרי סעודת-הערב מתאספים בחדר-הספרים בחורי הישיבה, גם מטובי ירושלם ויקיריה, וביניהם סופרים ומורים. הרב קוק מסב על הספה בראש השלחן הארוך, שעליו צבורים ספרי ש"ס, רמב"ם ופוסקים - ומקריא בקול ערב ולבבי מספר המצוות להרמב"ם. הוא מבאר את הסתעפותה של כל מצוה ומצוה, מסביר את טעמה ונמוקה, מישב סתירות ומישב הדורים בהגיונו הבהיר והעמוק. על פניו העדינים והמאירים נסוך זיו השכינה, ועיניו השלוות והמבריקות מפיקות שלוה נפשית וחדוה עילאה. והמסובין מקשיבים לדבריו ביראת-הכבוד.

מגיע חצות לילה. המסובים נשמטים אחד אחד ונפטרים לבתיהם. והנשארים - קצתם מתחילים לנמנם תנומה חשאית וביישנית, וקצתם נכנסים לטרקלין ומתפרקדים על הספות. אחדים מסובים מסביב לשולחן ומטיבים את לבם ביין ובמגדנות. גם הישיש, אבי הרב, ממצמץ בעיניו הכהות ונפטר בחשאי מאת הרב בנו ונכנס לחדרו לישון. והרב קוק עודנו יושב לפני חבר ותיקים גדול מקריא ומסביר את המצוות כסדרן במתינות ובנחת, והמסובים מקשיבים לדבריו בתשומת-לב רבה. על פניו הקורנים שרויה שכינת יה, ועיניו הבהירות מביעות קורת-רוח עליונה. וככה הוא חורז את ההלכות אחת לאחת ומדבר בנגון חשאי הרווי התרוממות נפשית נשגבה. לרגעים הוא מעיין בספרי הש"ס שלפניו, ואיננו מפסיק ממשנתו אף רגע. בפנים מסבירות הוא עונה לכל שואל ומקרב המסובים, מישב כל סתירה ופירכא ואינו גורע עיניו מתוך הספר.

אך הנה הפסיק הרב קוק את משנתו, נכנס לטרקלין, ואחריו נוהרים כל המסובין. האורחים ובחורי הישיבה הנמצאים בטרקלין מתנערים ונרתעים ממקומם וקמים לכבודו, ומיד הם יוצאים עם הרב קוק ברקוד חגיגי לקול נגונים ערבים המעודדים את הרוח. כעבור רגעים מספר יפסיקו הרקדנים את מחולם, והרב קוק חוזר ונכנס לחדר הספרים, יושב לו בראש המסובים ומרביץ שוב את תורתו ברבים.

והנה מגיעה השמורה האחרונה של הלילה. מאור החשמל שבחדר דועך ומכסיף, והרב נכנס עם כל המסובים לבית הישיבה. הוא יעמוד אצל הבימה המוארה במנורת הגז, ישען על עמודו ויוסיף להשמיע את תורתו. מסביב לו כשורות הכרם עומדים צפופים שרידי השומעים, והם בולעים במתיקות ותענוג נפשי כל מלה והגה היוצאים מפיו.

דמדומי השחר בוקעים ופורצים לתוך חשכת הלילה. הרב קוק מפסיק אז את למודו ופונה אל השומעים בחיוך קל המלא לבביות ועליצות לאמר: "ברוך השם יתברך, בליל הקדוש הזה הספקנו לגמור ע' מצוות מספר המצוות להרמב"ם. את השאר נזכה לסיים, בעזרת השם, בליל העצרת בשנה הבאה. ועתה הגיע זמן קריאת-שמע של שחרית. הזדרזו, רבותי, לפאר את קוננו בתפלה, אחרי שזכינו להדר את קדושת ליל החג בתורה".

ומיד מתעטף איש מן הקהל בטלית מצויצת, נגש אל התיבה ומתפלל בקול רם מתוך דבקות וחדוה. וכל הצבור מתפלל אתו יחד ועונה אחריו ברגש רב.

כתום התפלה הולך הרב בלוית המתפללים אל הכותל המערבי.

התיאור לפיו לעת בוקר "מאור החשמל שבחדר דועך ומכסיף" מלמד שאכן הגנרטורים לא מולאו מחדש, הדלק נגמר אט אט והחשמל היה תם מאליו. כן נ"ל לפרש (תיאור זה, עם לא מעט הבדלים [הושמט, למשל, דבר החשמל הנוגע לענייננו], נדפס אצל רמ"צ נריה במועדי הראי"ה, עמ' תק-תקב, מ"ההד", סיון תרצ"א, מאת "הסופר עדין-הנפש מר חיים חנוך שטיין ז"ל, תלמיד ישיבת סלבודקה שבליטא". על שטיין כתבו ר' צבי קפלן, גוילין, תשרי תשכ"ו, עמ' 110-116; ר' יהודה גרינשפן, עוד זאת ליהודה, תשנ"ד, עמ' 207-208. כתבות עם פטירתו כאן וכאן. מצבתו).