שר התורה מהרש"ם מברזאן - מאה שנה לפטירתו

נוטר הכרמים

בלילה זה מלאו מאה שנים לפטירת שר התורה הגאון רבינו שלום מרדכי הכהן זי"ע המכונה מהרש"ם מברזאן. אביא כמה גרגרים זעירים ומזהירים מתורתו הגדולה והמאירה. ו'דבריהם הם הם זכרונם'.

תחילה נביא דבר מפי השמועה, נחמד להפליא, אשר הביא משמו נכדו הקרוי בשמו, אשר שקד כל ימיו לההדיר תורתו והוציא תעלומה לאורה, דובר צדק ומגיד מישרים, הנודע מעיה"ק ירושלים ת"ו, בהקדמתו השלישית לדעת תורה או"ח – מאמר השכל וידע אותי.

וז"ל: וכבר המליץ עליו אחד מגאוני הדור בזמנו (הרידב"ז) ז"ל, ואמר גם אנו יודעים גפ"ת וכו', אבל למצוא את המרגניתא במקורה לחידוש הדין, בזה היה המהרש"ם יחיד ומיוחד.

ונביא כאן דוגמא אחת...מעשה שהיה בפריץ גוי אחד שביקש מישראל להלוות לו סכום גדול של כסף. הלה בידעו כמה צרות יוכל להביא על עצמו עי"ז, הלך לישראל שני והעתיר עליו שילוה הוא לפריץ. כמובן שהשני ענה לו כמחשבתו הוא שאינו רוצה להתעסק עם הערל הזה שידו תקיפה, וכשיבוא לתבוע כספו ממנו יוכל גם להזיקו וכו' וכו'. ויאמר לו הראשון כי הוא מקבל עליו ערבות על הלואתו. נענה השני והלוה לפריץ.

כשהגיע זמן הפרעון, בא המלוה אל הערב ותבע כספו. ויען לו אני לא קבלתי עלי להיות ערב קבלן שתוכל לתבוע ממי שאתה רוצה, אלא סתם ערב אני, לכן תתבע מעיקרא מהפריץ ואם הוא לא ישלם לך אז תבוא אצלי. ויצעק השני בקול גדול, לא כך חשבתי, כי כל הענין הוא שלא רציתי להתעסק עם הפריץ ופחדתי ממנו, ופרשתי כונתך שאמרת כי הנך ערב בעדו, כלומר, שאתה כבר תסתדר אתו, ואני אוכל לתבוע גם ממך, ונתעצמו שניהם בדין ובאו לפני אזמו"ר.

והנה לכאורה פשוט הוא שהדין עם הערב, כיון שגם הלה מודה שלא אמר אלא 'אני ערב' ולא יותר, אבל אזמו"ר השיב כי יש מקום לומר שהדין עם המלוה, (איני יודע אם סיכם להלכה כך, אבל הדימוי שהביא לזה הוא פלאי פלאים), עפ"י דברי מהרש"א בחידושי אגדות פסחים קיח,ב דאמרינן בגמ' שם: מאי דכתיב וימרו על ים בים סוף וכו', אמר לו הקב"ה לשר של ים פלוט אותן ליבשה, אמר לפניו: רבש"ע, יש עבד וכו', אמר לו אתן לך אחד ומחצה שבהן, אמר לו: רבש"ע, יש עבד שתובע לרבו. אמר לו: נחל קישון יהא לי ערב, מיד פלט אותן וכו'.

והנה יש כאן קושיא גדולה, מה תשובה השיב לו הקב"ה, נחל קישון יהא ערב, כיון דסתם ערב צריך לתבוע מן הלוה תחילה, א"כ הדרא קושית שר של ים לדוכתא, כלום יש עבד שתובע לרבו. אבל מהרש"א שם כבר דאג לזה, וכתב בזה"ל: גם שתובעין את הלוה תחילה בסתם ערב, מ"מ הכא כיון שאין עבד תובע לרבו, נעשה הערב מסתם, ערב קבלן, עכ"ל. והרי בעובדא שלפנינו ג"כ אותו הדבר שהמלוה עיקר פחדו היה לתבוע מהפריץ, כי אימתיה עלייהו, וה"ל ערב זה מסתם 'ערב קבלן'. עכ"ד שם.

מעניין לציין, כי בהגהות אפרקסתא דעניא (מהגאון מבראשוב ר' דוד שפרבר) שנד' בש"ס הוצאת עוז והדר בפסחים על אתר ציין את דברי המהרש"א והוסיף לשלוח ל'חו"מ סי' קכט,י'.

אחר העיון שם בשו"ע ונו"כ עולה שאכן הדבר שנוי במחלוקת הפוסקים. המחבר כתב: או אם הוא גברא אלמא דלא ציית דינא, אז יתבע את הערב ויגבה ממנו, ואחר כך יחזור הערב על הלוה ויוציא ממנו או ינדוהו עד שיפרע לו מה שפרע בשבילו. וכתב הרמ"א: וכן נראה עיקר, אע"ג דיש חולקין וסבירא להו דאע"ג דהלוה אלם ולא ציית דין אין נפרעין מן הערב עד שבי"ד יכופו הלווה להיות ציית דין.

ובסמ"ע כתב שרבינו ירוחם חילק שאם היה אלם קודם שהלוהו אמרינן דאדעתא דהכי הלוהו, והב"י והד"מ הביאו בסעיף יא וכתבו דאין חילוק, די"ל דמתחילה לא הלוהו אלא על סמך הערב. ובסו"ד כתב להכריע כרבינו ירוחם דא"כ לא ה"ל לקבלו בסתם ערב כי אם בערב קבלן. ובש"ך העתיק דבריו.

הרי שנחלקו הפוסקים בסברות אלו, אם אמרינן דמתחילה לא הלוהו אלא על סמך הערב, או שהיה לו לפרש דהוי ערב קבלן. והוכרעה ההלכה שהצדק עם הערב ולא עם המלוה!

מאידך גיסא, בתומים שם ס"ק יא הביא ראיה נפלאה לסברת הב"י, מהא דס"ד בגמ' דהא דערב משתעבד מהך דכתיב אנכי אערבנו מידי תבקשנו. וקשה מה מהני וכי ילך יעקב ויתבע לאדני ארץ מצרים תחילה, וערבתו מה מועיל. וע"כ צ"ל הואיל דהיה אלם יתבע להערב תיכף, ויפה השתעבד עצמו, וכן הכריע להלכה.

נוטר הכרמים

עם עיזוז גבורותיו ונוראותיו שהיו עיניו כיונים על אפיקי ים התלמוד והפוסקים, העריך אל נכון את נדירות התופעה כפי שמשתקף בעליל מתשובתו בענין גדר ת"ח בזה"ז (מדובר בנישואי בת כהן): ואף בזה"ז ודאי יש להקפיד שלא יהא ע"ה, רק בודאי לא נמצא בעולם עלם ת"ח, רק צריך שיהיה לו יד עכ"פ בגפ"ת וש"ע, ומעולם לא עלה על דעתי שיהיה בקי בד' שו"ע, רק שיהיה בקי בסדר לימוד ד' השו"ע.

ובאותה תשובה הוא מוכיח את הנמען על פניו כי הפריז בזה על המדה: ולא פסק פומא מחוכי כולא יומא שרוצה רו"מ לעשות כל העולם לע"ה, הלא ירגמו אותו אבן הלומדים היגיעים יום וליל בתורה הק', ויאמרו הכי לריק יגענו ותדד שינה מעינינו, הלא בוז יבוזו לו. (שו"ת מהרש"ם ח"ח סי' רלג).

נוטר הכרמים

והנה פסק הלכה אקטואלי לימים אלו, (רמז: פולמוס הגיור, ראה באשכול שננעל).

בדעת תורה (או"ח סי' תקנא,ט) בתו"ד:

ועי' בעקדה שער כ' שנשאל במקומות דשכיחי פריצים ורצו הבי"ד להתיר להם זונות פנויות כדי שלא יכשלו בעון אשת איש. והשיב, כי אפילו חטא גדול שנעשה שלא ברשות בי"ד, עכ"פ כל ישראל נקיים, אבל חטא אפילו קל אם נעשה ברשות בי"ד הוא חטאת כל הקהל, וזה פי' עון סדום ופילגש בגבעה וכו', וסיים כי מי שלא יקבל זה בדעתו אין לו חלק ונחלה בתורת השי"ת, עיי"ש. וראה בדבריו שם שפסק ע"פ דברים אלו להלכה לענין להאכיל בשר כשר בתשעת הימים למי שבלעדי זה יאכלו בשר טריפה.

נוטר הכרמים

והנה דבר אגדה נפלא מתורתו הגדולה, שאף הוא לצערינו יפה לדורות, בפרט במה שנהוג במחוזותינו. העתקתיו מהגהותיו לספר דברי יצחק (דרושים ופרפראות מהגאון רי"א ווייס, אבד"ק סוואליווע ומונקאטש, מונקאטש תרס"ו. מצוי באוצר).

בביאור דברי המדרש ב"ר פ"ב: והארץ היתה תוהו ובוהו אלו מעשיהם של רשעים, ויאמר אלקים יהי אור אלו מעשיהם של צדיקים, אבל איני יודע באיזה מהן חפץ אם במעשה אלו או במעשה אלו, כיון דכתיב וירא אלקים את האור כי טוב, הוי במעשיהם של צדיקים חפץ ואינו חפץ במעשיהם של רשעים, ע"כ. והוא מדרש פליאה, מאי ס"ד שחפץ השי"ת במעשי הרשעים יותר.

כתב, וז"ל: ולענד"נ עפמ"ש בס' אמרות טהורות על תהילים, קרבו רודפי זימה, ר"ל שהם יש להם התקרבות ואהבה בין זה לזה, מתורתך רחקו, ר"ל כי בעלי תורה בעוה"ר רחקו זמ"ז ופירוד לבבות ביניהם.

ונ"ל הטעם כי ההולכים בחושך יאחז איש ברעהו למען ילכו יחדיו, אבל ההולכים לאור היום יוכלו להפרד איש מרעהו, וכן החושך מעשיהם של רשעים לכן יתלכדו ולא יפרדו, ולא כן בין הצדיקים יוכלו להתקיים גם מבלעדי השלום.

ונודע מ"ש בכמה מקומות חבור אפרים לעצבים הנח לו, שאפילו אם ישראל ח"ו עובדי ע"ז ושלום ביניהם אין השטן נוגע בהם, וז"ש איני יודע באיזהו חפץ יותר, אם במעשיהם של הצדיקים, או בהתאחדות ושלום שבין הרשעים, אבל באמרו וירא אלקים את האור הודיענו כי חפץ יותר באור גם אם ח"ו אין שלום ביניהם ולא בחושך אף אם שלום ביניהם, והשי"ת ברוב רחמיו ישפות שלום בין הצדיקים והת"ח.

נוטר הכרמים

ועוד דבר נחמד, דשו בו רבים בפלפולים שונים, ורבינו זי"ע העלה פשט אמיתי, [נמצא גם בהגהות הנ"ל].

במה שאומרים בזמירות: משוך חסדך ליודעיך אל קנא ונוקם. ורבים תמהו איך יזכיר שם קנא ונוקם להמשכת חסד, ועי' בספר ייטב לב פר' פינחס מש"כ בזה. ואני מצאתי בב"ר פר' וירא פמ"ט: רבי אומר בשר ודם חימה כובשתו אבל הקב"ה כובש את החמה וכו', ר"י אומר בו"ד קנאה כובשתו אבל הקב"ה כובש את הקנאה שנאמר אל קנא ונוקם ד', עיי"ש. א"כ שם זה מבטל הקנאה והנקמה, לכן נבקש להמשיך חסד ליודעיו ע"י זה.

פירוש זה כבר הובא בפי' עיון תפילה בשם מהר"ץ חיות במחברת ציון ח"ב, והביא עוד שחכ"א אמר שעד"ז יתפרשו גם דברי הפייטן בליל יוה"כ בפיוט כי הנה כחומר וכו' כן אנחנו בידך אל קנא ונוקם לברית הבט וכו'.

נוטר הכרמים

אציין עוד דבר מעניין.

בהקדמה הנפלאה הנ"ל (הדברים לעיל העתקתי מתוך הכרך הראשון של דעת תורה על או"ח בהוצאה החדשה, בחפשי באוצר ראיתי שישנה המהדורה הישנה, שם אין את ההקדמה, וחבל. אני אמרתי בחפזי, ואולי שגיתי), מובא סיפור נוסף שנשמע מפי הגאון ר' מאיר שפירא זצ"ל מלובלין,

הגאון הנ"ל בילדותו גדל הרבה בבית המהרש"ם (משום שזקנתו הרבנית ממונסטרישץ נישאה לו בזוו"ש), שפ"א חלה המהרש"ם ונפל למשכב, ובחדר החיצון נאספו כמה ת"ח ונתהוה מו"מ בהלכה אחת באה"ע, ונעשה רעש גדול, זה אומר בכה וזה אומר בכה, עד שמהרש"ם שמע את הרעש, ושאל את ר"מ, במה עוסקים שם והשיב לו כנ"ל. וענה למה מסתפקים, הרי הדין מפורש בדרכי משה שבטור הל' מזוזה סימן זה בזה, וציוה להביא את הטור ויראה לו שם הדין. (המשך הסיפור להלן).

מאוד סיקרן אותי לדעת מהי ההלכה שנסתפקו בה, לשם כך עברתי על כל הד"מ בהל' מזוזה (לא כ"כ הרבה), והעליתי חרס בידי, לא מצאתי שום קשר לאיזה דין באה"ע.

עד שמצאתי את שאהבה נפשי בספר מרביצי תורה מעולם החסידות ח"ב עמ' רב מובא הסיפור בנוסח אחר קצת, שם מובא כי שכב המהרש"ם על ערש דוי, והספק היה בדין מתנות כהונה אם מי שנותנם לכהן בזה"ז מיחזי כיוהרא, שזה נידון ביו"ד סי' סא, וע"ז מייתי המהרש"ם מהד"מ בהל' מזוזה סי' רפו ס"ק יא שהביא דין דין זה בשם מהר"ם דליכא יוהרא אע"פ שהמנהג שלא ליתן, ומכח זה מסיק דין בהל' מזוזה, יעו"ש.

סוף הסיפור היה, שהמהרש"ם הבחין באותות פליאה על קלסתרו של ר' מאיר שפירא, וקראו שיתקרב אל מיטתו, דפדף בטור עד גמירא, והראה לו בשולי הדף האחרון מה שרשם בזמנו בכת"י: היום הגעתי בעזה"י לגמור את ספר הטור מאה פעמים ואחד. כמי שאומר, אין סיבה להתפעל –אם לומדים טור מאה פעמים ואחד, אפשר בהחלט לזכור פיסקא מהדרכי משה...

אמרתי אחכמה

יישר כח 'נוטר הכרמים'!!!

יש בנותן טעם,
להביא פרפרת נאה,
מהספידו של המהרש"ם על אשתו, בעת הקמת המצבה, ל"ג בעומר תרס"ב.
הובא בהקדמת 'שו"ת מהרש"ם' ח"ב.

"ויען כי מן השמים נסבה, שיהיה העמדת המצבה ביום ל"ג בעומר הילולא דרשב"י, אען ואומר וכו'."

תמצית הדברים:

אמר רשב"י יכולני לפטור כל העולם מן הדין (סוכה מה:).
ומבאר, על פי הגמ' בסנהדרין (דף צא), א"ל אנטנינוס לרבי, גוף ונשמה יכולים לפטור א"ע מן הדין,
כיצד, גוף אומר - נשמה חטאה, שמיום שפרשה ממני הריני מוטל כאבן דומם,
נשמה אומרת - גוף חטא, שמיום שפירשתי ממנו הריני פורחת באויר כציפור,
א"ל אמשיל לך משל וכו' חיגר וסומא וכו' הרכיב חיגר ע"ג סומא ודן אותם כאחד וכו'.

והנה, קיימ"ל שניים שעשו מלאכה, אם זה יכול וזה יכול שניהם פטורים, ואם זה א"י וזה א"י שניהם חייבים.

ולכן גוף ונשמה, דזא"י וזא"י - חייבים.

אבל רבי שמעון הרי סובר (שבת צג) דגם בזא"י וזא"י פטורים,
אם כן לשיטתו, גוף ונשמה פטורים מן הדין.

וזה שאמר רשב"י, יכולני לפטור כל העולם מן הדין!

ומסיים המהרש"ם:
"ואף דאנן קיי"ל דלא כר"ש בזה, מ"מ היום שהוא הילולא דרשב"י זכותו יגן על כל המתים להיותם פטורים מן הדין"

חידוש נורא! שביום הילולא של אדם גדול, פוסקים כמותו בשמים!!!

מעיין · הודעהעל ידי **מעיין** » ה' ינואר 20, 2011 9:16 pm

יישר כח!
ציטט הנוטר מתשובת מהרש"ם

ואף בזה"ז ודאי יש להקפיד שלא יהא ע"ה, רק בודאי לא נמצא בעולם עלם ת"ח, רק צריך שיהיה לו יד עכ"פ בגפ"ת וש"ע, ומעולם לא עלה על דעתי שיהיה בקי בד' שו"ע, רק שיהיה בקי בסדר לימוד ד' השו"ע.

מענין לענין יש לציין דברי החיד"א על דברת השו"ע אבה"ע סי' ב' ס"ו לעולם ישתדל אדם לישא בת תלמיד חכם ולהשיא בתו לת"ח.
וכתב ע"ז החיד"א בברכ"י שם סק"ב וז"ל:
נראה דאף לדעת מהרי"ו ודעימי' שכתבו לחדש דדין ת"ח שאמרו רז"ל בכמה ענינים ליתי' בזה"ז כי הן בעוון אחסו'ר דר'י, וגם העליתי בחו"מ דלדעה זו גם צורבא מרבנן ליתא ודלא כשבות יעקב, מ"מ לענין זה לישא בת ת"ח נראה דשפיר נוהג בזה"ז, דאם עוונינו ענו בנו שהת"ח לא דמו לדורות ראשונים, הרי שגם הבעלי בתים דמיהם בם, ואין דמיונם עולה לאשר היו לפנים בישראל, וחזר הדין דהמובחר הוא הת"ח, ויש לו לישא בת ת"ח ולא המדרש הוא עיקר אלא המעשה, שהת"ח יהי' רשום ביראת חטא כחכמי דורו החשובים, והכל לשם שמים עכ"ל.

אמרתי אחכמה

נוטר הכרמים כתב:אציין עוד דבר מעניין.

בהקדמה הנפלאה הנ"ל (הדברים לעיל העתקתי מתוך הכרך הראשון של דעת תורה על או"ח בהוצאה החדשה, בחפשי באוצר ראיתי שישנה המהדורה הישנה, שם אין את ההקדמה, וחבל. אני אמרתי בחפזי, ואולי שגיתי), מובא סיפור נוסף שנשמע מפי הגאון ר' מאיר שפירא זצ"ל מלובלין,

בעת שנבחנתי על יו"ד ח"א, אצל הג"ר מאיר צבי וואנזער שליט"א (כעת רב בסטמר מונסי),
סיפר לי את הסיפור הנ"ל, ששמע מפיו של זקינו הגדול הגר"ש וואזנער שליט"א, שהוא שמע אותו מפיו של הגר"מ שפירא זצ"ל.

כותב · הודעהעל ידי **כותב** » ה' ינואר 20, 2011 9:42 pm

מעיין כתב:יישר כח!
ציטט הנוטר מתשובת מהרש"ם
ואף בזה"ז ודאי יש להקפיד שלא יהא ע"ה, רק בודאי לא נמצא בעולם עלם ת"ח, רק צריך שיהיה לו יד עכ"פ בגפ"ת וש"ע, ומעולם לא עלה על דעתי שיהיה בקי בד' שו"ע, רק שיהיה בקי בסדר לימוד ד' השו"ע.

מענין לענין יש לציין דברי החיד"א על דברת השו"ע אבה"ע סי' ב' ס"ו לעולם ישתדל אדם לישא בת תלמיד חכם ולהשיא בתו לת"ח.
וכתב ע"ז החיד"א בברכ"י שם סק"ב וז"ל:
נראה דאף לדעת מהרי"ו ודעימי' שכתבו לחדש דדין ת"ח שאמרו רז"ל בכמה ענינים ליתי' בזה"ז כי הן בעוון אחסו'ר דר'י, וגם העליתי בחו"מ דלדעה זו גם צורבא מרבנן ליתא ודלא כשבות יעקב, מ"מ לענין זה לישא בת ת"ח נראה דשפיר נוהג בזה"ז, דאם עוונינו ענו בנו שהת"ח לא דמו לדורות ראשונים, הרי שגם הבעלי בתים דמיהם בם, ואין דמיונם עולה לאשר היו לפנים בישראל, וחזר הדין דהמובחר הוא הת"ח, ויש לו לישא בת ת"ח ולא המדרש הוא עיקר אלא המעשה, שהת"ח יהי' רשום ביראת חטא כחכמי דורו החשובים, והכל לשם שמים עכ"ל.

ואני שמעתי פעם בנוגע לדברי השו"ע לעולם ישתדל אדם לישא בת תלמיד חכם ולהשיא בתו לת"ח, כי מי שיודע להעביר הסידרא שנים מקרא ואחד תרגום, כבר נחשב לת"ח בזה"ז... . האם ידוע למישהו ע"ז? ומה המקור?

שלום · הודעהעל ידי **שלום** » ה' ינואר 20, 2011 11:34 pm

אז כמה תשובות יש בשו"ת מהרש"ם על ט' חלקיו ?

אני מבין שנכדו רב שולם שבדרון כתב בחלק ט' 3000 ומשהו, אך וונדר בערכו בחכמי גליציה רושם בסוגריים 2000 ומשהו.

נוטר הכרמים

עוד דבר מפליא.

ראה שו"ת מהרש"ם ח"ה סי' כט שמעיד על חזיון לילה שמיישב דברי הש"ך בחלומו.

בהקדמת בנו הג"ר יצחק לתכלת מרדכי ישנו מעשה נוסף מחלום נורא שבו נדרש להכריע בבי"ד של מעלה בענין אחד שעבר עבירה שחייבים עליה מיתה בידי שמים כאשר ישנם ב' דעות בזה, אי נימא דכלפי שמיא גליא האמת כדברי מי, ויעו"ש עדות נוראה שפסק לקולאונלחם עם השטן אשר עמד עליו לשטנו, ולמחרת היום מצא שכ"כ בכס"מ הל' מעשה הקרבנות פ"ט הי"ג. והביא שם רמז נפלא לזה מקרא בפר' ויגש.

אמרתי אחכמה

בדרך אגב,

התמונה הידועה מהמרש"ם,
צולם ב'קידוש לבנה',
שאז היה נוהג ללבוש 'קאלפיק'.

הודעהעל ידי **איש_ספר** » ו' ינואר 21, 2011 3:22 am

בעבר כתב כאן הניק המכנה עצמו 'הוד והדר' - שניכר שהוא קרוב מאד לחוגי מונקאטש - שאין להביא ראיה ממש"כ הדרכי תשובה לזלזל במהרש"ם, בהקדמת ספרו, שכן 'מקובל' שהדברים נכתבו בלחץ האלמנה והאחים ראם... (מישהו ידוע מה היה להם נגד מהרש"ם? אולי כי לא הדפיס אצלם את הגהות הש"ס???), על דבריו הנפלאים הערתי, שנראה שהמנח"א לא זכה לקבל קבלה זוו, שכן הוא מפנה לדברי אביו בהגהתו בתוך דרכי תשובה. על דברי אלו לא זכיתי למענה ע"ע למענה.

-----------------------

סיפר ר' יודל רבינוביץ זצ"ל בספרו בצלו חמדתי:

האבנ"ז כותב בתשובה בחריפות על מהרש"ם שהיקל במצת מכונה 'ומה יערוץ הזבוב בשריקות קולו בין הכפירים', אמר רבינו הגאון מטשעבין הכרתי את הזבוב, הוא לא היה כה קטן א שיינער זבוב, בקי בכל הש"ס כולו עם הראשונים והפוסקים

בור הגולה · הודעהעל ידי **בור הגולה** » ו' ינואר 21, 2011 3:37 am

תמונתו שנזכרה למעלה:

: ם.jpg (9.13 KiB) נצפה 18010 פעמים

בור הגולה · הודעהעל ידי **בור הגולה** » ו' ינואר 21, 2011 3:50 am

איש_ספר כתב:סיפר ר' יודל רבינוביץ זצ"ל בספרו בצלו חמדתי:
האבנ"ז כותב בתשובה בחריפות על מהרש"ם שהיקל במצת מכונה 'ומה יערוץ הזבוב בשריקות קולו בין הכפירים', אמר רבינו הגאון מטשעבין הכרתי את הזבוב, הוא לא היה כה קטן א שיינער זבוב, בקי בכל הש"ס כולו עם הראשונים והפוסקים

[נזכר בעבר].

הודעהעל ידי **איש_ספר** » ו' ינואר 21, 2011 4:10 am

תמונות קבר נכדו בביה"ק שבהרצליה, שימו לב לנוסח המיוחד החקוק על המצבה.
היה אח של ר' שלום מן האב ולא מן האם, היה בינהם פער של עשרות שנים,
בפטירתו בשנת תשי"ז, הספידו ר' שלום בבית הכנסת הגדול בהרצליה (שר' יוסף היה מבוניו ומכווניו), והתנצל בתחילת דבריו שלא הכירו כמעט. כך שמעתי מאחד מן הנוכחים שם.

: P1010210.JPG (128.2 KiB) נצפה 17974 פעמים

לולי דמיסתפינא

אפריון נמטייה להרב נוטר הכרמים שזיכה אותנו בדברים נפלאים מאוצרו.

ופלא שא"א לא הזכיר את רב כוחו באגדה בדברים נפלאים מאד בספרו 'תכלת מרדכי' עה"ת.

ומו"ר בעל הברך משה מסאטמאר היה רגיל להגות הרבה בספר זה. [ואף כי לא היה מקובל כ"כ בגזעו, ואכמ"ל]

מעיין · הודעהעל ידי **מעיין** » ו' ינואר 21, 2011 7:07 am

בספרו תכלת מרדכי, בראשית אות ב', מוזכר ענין השמיטות במובן גשמי, כב'דרוש אור החיים' מבעל תפארת ישראל, וציין לדבריו.
וכבר ציינו זאת כאן באשכול אחרhttp://www.otzar.org/forums/viewtopic.php?f=7&t=1990&p=14143&hilit=%D7%AA%D7%A4%D7%90%D7%A8%D7%AA+%D7%99%D7%A9%D7%A8%D7%90%D7%9C#p14085
ועיין במכתב מר' אלעזר הכהן חתן החוו"ד נדפס באור ישראל גליון י' מש"כ בענין זה לבנו של התפארת ישראל.

נוטר הכרמים

והנה בקשר לכוחא דהיתרא של המהרש"ם המדובר לעיל.

בספר עיוני הלכות ח"א עמ' כה בהסכמת האדמו"ר מביאלא רמת אהרן זצ"ל מביא משם חותנו אדמו"ר מטשחויב זצ"ל ששמע מהאדמו"ר בעל מקור ברוך מסערט ויזניץ, שחותנו בזיוו"ר כ"ק אדמו"ר מהרי"ד מבעלזא זצ"ל הראה לו קונטרס בכת"י של המהרש"ם שכתבו ונתנו לאחד מתלמידיו הקרובים ביותר, ובו נו"נ בהלכה ומיישב אחת לאחת את כל מה שהוקשה עליו בדרכי תשובה, ובסוף קונטרס זה הוסיף רבינו: ומה שאני מיקל יש לי טעם בזה, וידוע לו הטעם.

לשאלת האדמו"ר מסערט מהו הטעם הידוע, ענהו מהרי"ד שכוונתו היא לכך שכשהיה אברך בא לזקינו השר שלום מבעלזא להתברך מפ"ק, ויחד עמו נכנסו עוד ב' אברכים. מנהג הרה"ק מבעלזא היה שחגר חגורה מיוחדת לפני קבלת הפתקאות [הקויטלאך], כשנכנסו שלשת האברכים קם הרה"ק מבעלזא ממקומו לחגור עצמו כמנהגו, ובעת שהידק החגורה נאנח ואמר בזה"ל, מה יהיה, כל אחד ואחד מוסיף חומרות על חומרות, מתי יבוא אברך ת"ח ויפסוק שמעתתא אליבא דהלכתא על פי האמת בלי חומרות יתירות, ע"כ. ולאחר מכן התיישב על מקומו וקיבל הפתקאות וברכם לשלום ונפטרו מלפניו.

כשיצאו החוצה, שאל רבינו את אחד האברכים לעיסוקו בפרנסתו, והשיב לו שהוא סוחר בעצים, אז פנה לשני ושאלו ג"כ אותה שאלה, והשיב לו השני, שהוא סוחר בתבואה, כששמע זאת רבינו הרהר לעצמו, א"כ צריכים לומר שדברי הרה"ק מבעלזא כוונו אלי, שכן אני הוא היחידי המכהן כמו"ץ ותורתי אומנתי, ע"כ גופא דעובדא. ומיני אז קיבל עליו רבינו לייגע את עצמו לברר ההלכה כדי לאסוקי שמעתתא בכוחא דהיתרא.

נוטר הכרמים

ראה בדברי ר' לייב בספר קיצור תולדות הח"ח בענין יחסו של הח"ח למהרש"ם:

כן השתמט מלהכניס עצמו בדברים שנתחדשו בימינו , כמו בשאלת ה'לעקטריא' לדחוק בכפתור לפתיחת הדלת, וכמו כן בעיקר הבערה והכיבוי שלה, אם הוא אב מלאכה כמו הבערה וכיבוי הפשוטה, שהגיעו לנו כמה מכתבים בחקירות בענין הזה ולא רצה להתעניין בזה ולהזכירו בחיבורו, באמרו לי כי בדבר שלא נזכר בגמ' קשה לקבוע יתד בזה בסברות, ואף אם נכריע לא ישמעו לנו זולת אם נכריע להקל...ומענהו היה לעיין בתשובות האחרונים שבדורינו שעמדו על מדוכה זו כמו הרב הברערזאני בתשובותיו וחבריו.

בור הגולה · הודעהעל ידי **בור הגולה** » ו' ינואר 21, 2011 11:23 am

ויש להוסיף שעל ספרו ליקוטי הלכות לקח הסכמה מהרב מברעזאן.

נוטר הכרמים

עתה ראיתי שגם ר' נתן לוברט ב'שארית נתן' מביא את המעשה הנ"ל בשם ר"מ שפירא. ומוסיף להעיד כי ראה במו עיניו את הטור עם הכת"י הנ"ל.

עוד מובא שם סיפור נפלא. פעם כאשר היה הגר"מ שפירא בבית המהרש"ם נכנס בעל הבית 'פשוט' (מהימים ההם) ושאלה בפיו: נעלם מזכרוני רש"י מסוים, שנזכר שם כי תרומת הלשכה היתה ע"י כהנים, איה מקום כבודו. הציע לו רבינו: הבה נטייל בחוץ, ובתוך כך גם 'נטייל' ברש"י על הש"ס. ואז יצאו לחצר שע"י בית המדרש, והמהרש"ם החל סורק בזכרונו, רש"י בברכות? לא, בשבת? לא. וכן הלאה. הגיעו עד מגילה ואז קרא המהרש"ם: כן, רש"י שם בדף כא,ב, וז"ל: תורמין כהנים את הלשכה

מותיב ומפרק

נוטר הכרמים כתב:והנה בקשר לכוחא דהיתרא של המהרש"ם המדובר לעיל.

, שאל רבינו את אחד האברכים לעיסוקו בפרנסתו, והשיב לו שהוא סוחר בעצים, אז פנה לשני ושאלו ג"כ אותה שאלה, והשיב לו השני, שהוא סוחר בתבואה, כששמע זאת רבינו הרהר לעצמו, א"כ צריכים לומר שדברי הרה"ק מבעלזא כוונו אלי, שכן אני הוא היחידי המכהן כמו"ץ ותורתי אומנתי, ע"כ גופא דעובדא. ומיני אז קיבל עליו רבינו לייגע את עצמו לברר ההלכה כדי לאסוקי שמעתתא בכוחא דהיתרא.

הדברים קשים לעיכול.. וכי התיר לשום שואל משום הך עובדא דרבי שלום מבעלזא?? ממנ"פ אם לדעתו נראה לו להיתר, מותר. ואם לאו, מה יועיל הוראתו של השר שלום זלה"ה להקל אפי' כקוצו של יו"ד? קשה להאמין.

כותב · הודעהעל ידי **כותב** » ו' ינואר 21, 2011 6:40 pm

מדוע קשה כל כך לעכל?
הלא נוטר כתב באר היטב:

מיני אז קיבל עליו רבינו לייגע את עצמו לברר ההלכה כדי לאסוקי שמעתתא בכוחא דהיתרא.

והכוונה, כי כדי להחמיר אין צריך "כתיפות רחבות", אבל לברר הדין עפ"י עומק ההלכה ולפסוק להקל, טעון יגיעה יתירה לאסוקי שמעתתא אליבא דהלכתא, וכוחא דהיתרא עדיף.
והמהרש"ם התייגע למצוא קולא במקום הצורך.
ואין הכוונה שח"ו הוציא דין מעוקל שלא אליבא דהלכתא, ולשנות אפי' כקוצו של יו"ד, ופשוט.

אמרתי אחכמה

בספר 'משמרת שלום' על פמ"ג יו"ד, להג"ר שלום שכנא טשערניאק,
בהקדמה לחלק ב' (אחר הלכות תערובות מתחיל חלק ב', ושם יש הקדמה נפלאה), סוף אות א, כתב וז"ל:

והג' מוהרש"ם אבד"ק בערזאן זצ"ל סיפר לי,
כי בעת שקיבל היתר הוראה מהגאון מוהרש"ק מבראד זצ"ל,
כשהלך ללוותו שאל ממנו, כללי הוראה אתה יודע,
ודימה ששואל אותו אם למד ויודע כללי הנהגת הוראת או"ה שבש"ך יו"ד סוס"י רמ"ב,
והשיב לו, אדרבה אני רוצה ג"כ שאדומו"ר ידבר עמי בזה,
והשיב לו הגאון מוהרש"ק ז"ל, כלל גדול אומר לך שבעל הוראה צריך לבקש מהשי"ת ויאמר עיני לשמיא נטלית רבש"ע אתה תצילני ממכשול הוראה.

נוטר הכרמים

כמה השלמות נחוצות.

א. בנוגע למעשה עם הערב ודברי המהרש"א לענין שרו של ים.

הנה בהקדמה שם כתב שאינו יודע אם סמך המהרש"ם ע"ז לענין הלכה, כי אולי אין למדין מדברי אגדה. אבל באמת מצאתי ראיתי הדברים מפורשים בתשו' ח"ב סי' קנח, שם מבואר כי העובדא היתה אצלו, וסמך ע"ז להלכה, והרב מהרחאב השיבו מדברי הסמ"ע והש"ך הנ"ל. והלה טען כי בדבריהם מבואר כהכרעת רבינו שהדין עם המלוה. (ואלי התכוון לדעת הב"י).

רבינו משיבו כי אין לדמות לשם כלל, דבנידון דמיירי המחבר הרי הוא גברא אלימא שא"א לתובעו כלל, ואינו יכול להוציא ממנו הממון כלל, ואין לדמות לנידונינו שהוא יכול לתבוע את השר-הפריץ בדיני אומות העולם, ויקבל את כספו בחזרה, רק שיתאנה לו בדברים אחרים, ומשא"כ הראיה מדברי המהרש"א היא במקומה, כיון ששם יכול שרו של ים לתבוע מאת הקב"ה ווודאי יקיים השי"ת את הבטחתו, ורק שאין הדרך לעשות כן, ומה"ט האומדנא היא כי הערבות היא על דעת שהערב נהפך ללווה.

נוטר הכרמים

כותב כתב:מדוע קשה כל כך לעכל?
הלא נוטר כתב באר היטב:
מיני אז קיבל עליו רבינו לייגע את עצמו לברר ההלכה כדי לאסוקי שמעתתא בכוחא דהיתרא.

והכוונה, כי כדי להחמיר אין צריך "כתיפות רחבות", אבל לברר הדין עפ"י עומק ההלכה ולפסוק להקל, טעון יגיעה יתירה לאסוקי שמעתתא אליבא דהלכתא, וכוחא דהיתרא עדיף.
והמהרש"ם התייגע למצוא קולא במקום הצורך.
ואין הכוונה שח"ו הוציא דין מעוקל שלא אליבא דהלכתא, ולשנות אפי' כקוצו של יו"ד, ופשוט.

ב. אמנם כבר עבר שיעור עיכול, אבל נזדמן לידי מאמר שלם בענין זה של כוחא דהיתרא של המהרש"ם והטעמים לזה של אחד מצאצאיו, מלא טעם וענין, ומשמש סימוכין לדברים הנ"ל, שלא הובאו בו.

אציין למיקומו - קובץ בית אהרן וישראל קארלין סטאלין שנה ככ גליון ד(קמח) עמ' תקיז. יתברך המקשר אליו או המעלהו לכאן.

אליהוא · הודעהעל ידי **אליהוא** » ש' ינואר 22, 2011 10:37 pm

כאן יש סיפורים מענינים על המהרש"ם
http://www.otzar.org/wotzar/Book.aspx?1 ... 7%A8%D7%A9

מבקש חכמה · הודעהעל ידי **מבקש חכמה** » ש' ינואר 22, 2011 11:12 pm

אליהוא כתב:כאן יש סיפורים מענינים על המהרש"ם
http://www.otzar.org/wotzar/Book.aspx?1 ... 7%A8%D7%A9

כידוע לך צריך להתייחס בחשדנות לסיפורים: http://bhol-forums.co.il/topic.asp?topi ... m_id=19616

רבטוב · הודעהעל ידי **רבטוב** » א' ינואר 23, 2011 5:51 am

אמרתי אחכמה כתב:בדרך אגב,

התמונה הידועה מהמרש"ם,
צולם ב'קידוש לבנה',
שאז היה נוהג ללבוש 'קאלפיק'.

שמעתי מהרה'גה''צ מהרשי''ש רבין-ה''ש מציעשנוב זצ''ל שהי' ידען ודייקן נפלא שהוא תמיד הלך עם קאלפיק .

רבטוב · הודעהעל ידי **רבטוב** » א' ינואר 23, 2011 6:02 am

איש_ספר כתב:בעבר כתב כאן הניק המכנה עצמו 'הוד והדר' - שניכר שהוא קרוב מאד לחוגי מונקאטש - שאין להביא ראיה ממש"כ הדרכי תשובה לזלזל במהרש"ם, בהקדמת ספרו, שכן 'מקובל' שהדברים נכתבו בלחץ האלמנה והאחים ראם... (מישהו ידוע מה היה להם נגד מהרש"ם? אולי כי לא הדפיס אצלם את הגהות הש"ס???), על דבריו הנפלאים הערתי, שנראה שהמנח"א לא זכה לקבל קבלה זוו, שכן הוא מפנה לדברי אביו בהגהתו בתוך דרכי תשובה. על דברי אלו לא זכיתי למענה ע"ע למענה.

שמעתי מבן ביתו של המנח''א והמוציא לאור של האגרות שפירין ידידי היקר להבחל''ח ר' ישכר בעריש ז''ל וונ''ב שהי' ידען גדול ונפש שפילה והי' לו הרבה מידות שמנו חז''ל .שהרה''ק מגארליץ הוא שביקש את הדרכ''ת לכתוב את שורות האלו.
אגב את הגהות על הש''ס הדפיס חתן בנו רמ''י פלדמו זצ''ל הי''ד אב''ד דראגמערעשט שנים רבות אחר פטירת המהרש''ם בשנת תרצ''ב .

נוטר הכרמים

אציין עוד מראה מקום חשוב בנושא הערב והראיה מערבות דנחל קישון הנ"ל, ראה בגליונות הרב מטעשבין בעל דובב מישרים לשו"ע שנדפסו בקובץ מוריה שנה כד גליון ה-ו שהביא העובדא בנוסח אחר.

עוד אציין לדבר מעניין שדן בו המהרש"ם בתשובותיו (ח"ג סי' קנא) בענין קניית עבירות בכסף, אם חל המקח, וכבר דשו בו רבים.

שיבר · הודעהעל ידי **שיבר** » א' ינואר 23, 2011 8:46 pm

בעיתוני השבת נתנו יריעה נכבדה לזכרו לרגל מאה שנה לפטירתו.

יש סיפור אחד שהתפרסם בעיתון הליטאי יתד והחסידי המבשר ומעניינים השינויים ביניהם:

אני מעתיק מ'המבשר':
ידוע שבניו של הס"ק מרן ה'אהבת ישראל' מויז'ניץ זיע"א שימשו בהוראה אצל המהרש"ם ואף קיבלו ממנו סמיכה והיתר הוראה.

והנה הסדר אצל המהרש"ם היה שמי שרצה לקבל ממנו היתר הוראה במקום הנהוג הרגיל להיבחן אצל הרב לקבל היתר הוראה היה נשאר מספר ימים אצל המהרש"ם, וכאשר הגיעו השואלים לביתו היה המהרש"ם מפנה את השאלות לאותו אברך שהגיע לקבל סמיכה ממנו בכדי לשמוע את תשובותיו ולשמוע את שיקול דעתו בנושא שהופנה אליו וכך הצליח המהרש"ם לתהות על קנקנו של האברך לראות האם אכן ראוי הוא לקבל סמיכה.

באחד הפעמים כאשר אחד מבניו של הס"ק מויז'ניץ ישב בביתו בכדי לקבל סמיכה ממנו, הגיע שאלה מעניינת על שולחנו בענין תפילין שנפלו לתוך סיר רותח של חלב, מהו דינו של החלב, האם נפסל הוא מלשתותו מחמת התפילין אשר מגיע מעור בהמה ונהפך לאיסור לבשר וחלב.

אחד מהנוכחים שישב אצל המהרש"ם השיב על אתר שלפי דעת הרבה מהפוסקים והאחרונים נפסק שעור של בהמה שכבר התייבש הלחלוחית שבו הוי כמו עץ יבש ואינו נחשב לבשר כלל, וא"כ לפי"ז דינו של החלב הוא שמותר לשתותו ללא כל חשש.

המהרש"ם ששמע את התשובה נהנה מאוד מפסק זה, אך המהרש"ם ברוב חכמתו הוסיף שהוא רוצה לחקור בשאלה זאת עוד ב' שאלות. א. האם התפילין שנפלו לחלב היו תפילין של יד או של ראש? השואל השיב למהרש"ם שהתפילין היו של יד. כל הנוכחים במקום עמדו ותמהו לפשר שאלתו ומאי נפקא מינה בין של ראש לשל יד לענין שאלה זו, ב. האם התפילין שנפלו היו תפילין כשיטת רש"י או כשיטת ר"ת? השואל השיב על כך שהם היו תפילין של ר"ת. גם בזה השאלה עמדו כולם נבוכים והתפלאו למאי נפקא מינה אם התפילין היו כשיטת רש"י או כר"ת?

לאחר שהמהרש"ם ראה את פליאתם של הנוכחים, החל להסביר להם ברוב חכמתו מה שחשב בשאלות הללו, וכך אמר לנוכחים: "הנה עליכם לדעת דבנוסף לשאלה של בשר וחלב הרי בעצם נוצר כאן שאלה ובעיה הלכתית נוספת, והוא שבתפילין הרי קורה ולפעמים נדבק עליו זיעת האדם ובמיוחד בימות הקיץ החמים, והרי ידוע שחמירא סכנתא מאיסורא, ולכן ביררתי וחקרתי האם התפילין היו של ראש שכידוע זיעת הראש לא הוי בגדר סכנה, משא"כ בתפילין של יד דזהו זיעת הגוף והוה בגדר סכנה, ולכן ביקשתי לתת את הדעת על נקודה חשובה זאת", כמו כן הוסיף להם המהרש"ם שרצה לברר אם התפילין היו של רש"י או ר"ת, כי אפילו דנאמר שהתפילין הם של יד והוי סכנה אך אם התפילין היו של ר"ת הרי סביר להניח שהלה היה יהודי 'חסיד' הנוהג לטבול במקווה לפני התפלה כדרכם של חסידים וא"כ מסתמא בטבילתו במקווה כבר הוסרה ממנו כל הזיעה שהיתה על ידו."

ב'יתד' הובא מעשה זה בכמה שינויים: ראשית, לא נאמר עם מי היה המעשה. בנוסף אליבא ד'יתד' השאלה מלכתחילה היתה מה הדין בתפילין דר"ת של ראש. ועל זה השיב המהרש"ם כי מזה שהתפילין דר"ת משמע שהמניחו הוא ירא שמים, שכן על פי הלכה ררק ירא שמים מניח תפילין דר"ת, ואם הוא ירא שמים ודאי מניחו על הראש ולא על המצח ואם כן הוי זיעת הראש ולא הוי סכנתא. ע"כ. (צ"ע דלכאורה גם זיעת הפנים נכלל בזיעת הראש דאינו סכנה)

תוך כדי דיבור

יש עוד כמה צ"ע במעשה זה (היאך לא שאלו מתי וכיצד נפלו התפילין לסיר, מי יימר שמגופו של האדם שבא להציץ בקדירה נפלו, דילמא נפלו לעת ערב בשעה שבא להעבירם מנרתיקם למקום אחר, וממילא זיעה אין כאן, שאף היא התייבשה מאז הבוקר ונעשתה כעפר הארץ. וגם צ"ע היאך לא הזהירו הפוסקים להישמר שלא לנשק התפילין של יד מן הצד הפונה לזרוע, שסכנת נפשות הוא. ועוד כהנה תמיהות), אבל הצ"ע הכי גדול הוא אם אכן מדובר במעשה שהיה, או שמא בא לעולם כדי לתאר, לפי דעתו של המתאר, את חריפותו של המהרש"ם. ובכן יש מוצלחים ממעשה זה באותו הסגנון (למשל המעשה בגר"ח מבריסק והרב שהורה בקדירה שנפל בה בשר שלא נמלח).

אמרתי אחכמה

רבטוב כתב:
אמרתי אחכמה כתב:בדרך אגב,

התמונה הידועה מהמרש"ם,
צולם ב'קידוש לבנה',
שאז היה נוהג ללבוש 'קאלפיק'.

שמעתי מהרה'גה''צ מהרשי''ש רבין-ה''ש מציעשנוב זצ''ל שהי' ידען ודייקן נפלא שהוא תמיד הלך עם קאלפיק .

נקוט מיהא פלגא,
שהיה זה בעת 'קידוש לבנה'.

הודעהעל ידי **איש_ספר** » א' ינואר 23, 2011 11:15 pm

באחד מספרי הרב פוסק מת"א נידונה שאלת התפילין שנפלו לקדירת חלב, וסו"ד שיש כאן ג' שאלות: על החלב, התפילין והאדם. על החלב - שנפלו לתוכו עור בהמה, על התפילין - שנפלו לתוך קדירת חלב, על האדם - מה מעשהו מעוטר בתפילין במטבח. ודפח"ח.

הודעהעל ידי **איש_ספר** » ו' פברואר 04, 2011 1:52 am

מצבת נינו בהרצליה. (בן ר' יוסף שמצבתו מופיע מעלה, בן ר' יצחק, בהמהרש"ם) שימו לב לנוסח המעניין על המצבה שכתב על עצמו (שמעתי מנכדו).

: P1010208.JPG (90.85 KiB) נצפה 17500 פעמים

גוראריה · הודעהעל ידי **גוראריה** » א' פברואר 06, 2011 12:16 am

רבי שלום מרדכי ב"ר יוסף היה יהודי מיוחד, ת"ח מאיר פנים.
כתבה לזכרו התפרסמה בשבוע שעבר בהמודיע.

דודו המגיד רש"מ זצ"ל היה שואל אותו הרבה על ההיסטוריה המשפחתית כיון שהוא גדל בירושלים ולא הכיר כמעט.

בור הגולה · הודעהעל ידי **בור הגולה** » א' יוני 19, 2011 4:00 am

להמהרש"ם היה אח בשם ר' אברהם (אברהמ'טשע) שבדרון. ולו היה (כנראה) חתן בשם ר' מרדכי זאלץ, חסיד טשורטקוב, שנסע לאר"י, ואח"כ היגר לארה"ב. בנו ר' נח זאב זאלץ היה מדפיס מפורסם בסט. לואיס.
[מקור - ייש"כ למיללער על ההפנייה]

פורום אוצר החכמה

מי מחובר