ומקור דבריו בשו"ת הרא"ש כלל צג סימן ג -ובמקום בטול תורה, שאין ספרים נמצאים, יכולין בית דין לכוף לאחד להשאיל ספריו ללמוד מהן, ובלבד שישלמו לו מה שיתקלקלו הספרים
וששאלת: על דיין שדן על מי שיש לו ספר ואינו רוצה להשאילו, ונתן עליו קנס עשרה זהובים בכל יום, מפני שהיה ביטול תורה בעיר מחמת חסרון ספרים בעיר, והיו אנשים שהיה להם ספרים ולא רצו להשאילם; יפה דן, ואני מסכים עמו, ובלבד שישומו שלשה שמאים הספר, ואם יפחת ויתקלקל, שישלם השואל הפחת על פי אותם שמאין; ויתן משכון בכדי שומת הספר.
ויש לשאול, למה לא נכפה את כל אלו שמסרבים לתת ספריהם לרבים דרך הספריות הדיגיטליות וכל כיו"ב, ובפרט כשאין להם הפסד ממון וכגון שמכרו כבר את כל המהדורה. ואולי י"ל דאין ביטול תורה כ"כ בזה שאין ספריהם מצויים לכל. אבל עדיין ישנם כמה ספרים של ת"ח מופלגים, והם נצרכים ומועילים מאד, ואינם מצויים לכל אלא קשה להשיגם, ומשיקולים שונים אינם נותנים רשות לאוצה"ח וכד' לסרוק את הספרים, וגורמים בזה ביטול תורה. וגם אם יש להם טעם להתנגדות, (שאין ראוי ללמוד במחשב וכד'), צריך לזכור שאין זה בגדר שב ואל תעשה במה שאינם נותנים רשות, כי אם השיקולים אינם מוצדקים לגמרי, אז אפשר לכוף אותם ע"ז.
ועי"ש בביהגר"א ס"ק מו דמבו' בדבריו דהכפייה הזו יכולה להיעשות ע"י כל אדם ולא רק ע"י ב"ד.