פסח מישט מען זיך נישט – האם יש לה מקור בהלכה

[תולעת ספרים07]

מנהג ידוע בפסח איש אצל רעהו אינו אוכל - האם יש לה מקור בהלכה
וראו בקובץ המצורף מתוך ספר פלא יועץ

מתוך ספר פלא יועץ פסח איש אצל רעהו אינו אוכל.png (145.03 KiB) נצפה 10454 פעמים

[נוטר הכרמים]

החידוש בדברי הפלא יועץ הוא בלשונו שאפילו אצל 'אחיו' אינו אוכל. כלומר, אפילו אצל משפחה, אלא א"כ נדחוק שאחיו היינו חבירו.

אגב, שמעתי שבבעלזא שאוכלים הכל מה'חברה' גם האדמו"ר אוכל משם, ואזי נחשבים כאוכלים משולחנו ממש, ואינו בכלל הך כללא.

[נאשער]

שאלתך היא מקור 'בהלכה', במאמר המוסגר יש לציין את השגור בפי העולם בהקשר לזה סמך למנהג זה,'הפסח אינו נאכל' רמז שבפסח אין אוכלין אחד אצל השני, אלא שתוך כדי כתיבה אני תמה אולי הכוונה על מאכלי הפסח שכמעט ואין אוכלים מאכלים משאר ימות השנה כ"א מאכלים מיוחדים לפסח, ואין זה מקור לענין האמור, ולכם פתרונים...

[שליטא]

בהלכה יכול להיות שאין לזה מקור אבל בפנימיות הענין זה כל ההבדל בין פורים לבין פסח הנה קשורית http://www.youtube.com/watch?v=15CccWuKT0I
אם זה לא בחלק הזה כנראה שזה בחלק 4..

בקצור בפורים הענין הוא התפשטות הקדושה וגילוי האלוקות אפילו בתוך הרע הגמור, בפסח הענין הוא אחרת והיינו להגדיר ולהבדיל בין הרע לבין הטוב בין הס"א לבין הקדושה יציאת מצרים היינו לצאת מהמצרים של מצרים ולהכנס לגדרי הקדושה (50 שערי קדושה)

[אורי אגסי]

החידוש בדברי הפלא יועץ הוא בלשונו שאפילו אצל 'אחיו' אינו אוכל. כלומר, אפילו אצל משפחה, אלא א"כ נדחוק שאחיו היינו חבירו.

אגב, שמעתי שבבעלזא שאוכלים הכל מה'חברה' גם האדמו"ר אוכל משם, ואזי נחשבים כאוכלים משולחנו ממש, ואינו בכלל הך כללא.

עי' בפלא יועץ שהטעם הוא כי לא כולם מקפידים על אותם חומרות, ולכן יש שאוכלים אצל האח אשר נוהג ג"כ כמנהג אבותיו ולא אצל האחות שנוהגת כבר כבעלה ומנהגיו.

[אדג]

כן הוא מנהג העולם גם כיום? כי כן הוא מנהג חב"ד. אבל מותר לקחת לבד. כלומר, לא מציעים לעולם, אפילו לא כוס מים. (עכשיו הבנתם למה הבן-דוד השני החבדני"ק לא הציע לכם כלום...)

[תולעת ספרים07]

בטרם כל אודה לכל העונים:
ועתה אשתף אתכם בשאלה המטרידה אותי והיא כזאת:
האם גם בזמנים שלנו שאנו קונים הכל בכל בסופר עם הכשר כמובן גם כן שייך חומרא זו שאין אוכלים האחד אצל רעהו [אחיו] בפסח.
ולכאו' הדבר תלוי בחקירה זו:
האם האיסור להתערבב הוא על החפצא, כלומר על המאכלים, שאנו חוששים שאין המאכלים מספיק כשרים לפסח, ולפי"ז בזמן הזה שהכל קונים בסופר אין כל טעם בחומרא זו, או דילמא האיסור הוא על היום, כלומר, שיום הפסח הוא הגורם (וכפי שכתב אחד הכותבים שביום הפסח אסור להיות בבחינת פורים משפחה ומשפחה) -ולפי"ז חומרא זו שייכת גם בזמנינו.
עד כמה שהבנתי הרי בחב"ד סברו שהוא דין ביום הפסח ובשאר מקומות תפסו כלשון א' שהוא דין בחפצא במאכלים וצ"ב.
המשיכו להחכים אותי ואודה לכם מאוד.

[דראל]

הרב ראם הכהן:
שאלה: האם אשכנזי יכול להתארח אצל ספרדי הנוהג לאכול קטניות בפסח? והאם יש מעלה בהנהגה שבפסח לא להתארח האחד אצל חברו?

רש"י בגיטין (ב,ב) מנמק את הכלל שלפיו "עד אחד נאמן באיסורים" לדבריו: "שהרי האמינה תורה כל אחד ואחד מישראל על הפרשת תרומה ועל השחיטה ועל ניקור הגיד והחלב". בסוגיה ביבמות (פח,א) מעלה הגמרא את הטענה כי כלל זה הוא "סברא" פשוטה ורש"י שם מבהיר את ההיגיון שמאחורי הדברים: "דאי לאו הכי אין לך אדם אוכל משל חברו ואין לך אדם סומך על בני ביתו". בדרכו של רש"י הלכו גם הרשב"א ותלמידו הריטב"א וכן המאירי. הרמב"ן בחולין מביא ראיה לשיטת רש"י: "וכן שמעתי שיש בירושלמי במסכת כלאים שאם אי אתה אומר כן אין לך מתאכסן אצל חבירו". התוספות-ישנים (ביבמות) חולקים על רש"י ומקשים: "ותימה ומה לנו בזה הדבר, יזהר במה שיאכל?" ומציעים לימוד אחר. לענ"ד רש"י וסיעתו הבינו שהסברא הבסיסית היא שלא יכול להיות שהתורה תגרום לפירוד בין שומרי ההלכה, וממילא ברור שעל פי הלכה אדם יכול לאכול אצל חברו וחייבים לקבל את הנאמנות של כל שומר מצוות על כשרות מאכליו.

ישנן הרבה משניות שמבדילות בין עמי הארץ לחברים וחכמים גם גזרו טומאה על עמי הארצות. ואעפ"כ במשנה בחגיגה (ג,ו) הוזכרו הלכות ביחס לנאמנות ומסיימים: "ובשעת הרגל אף על התרומה". והכוונה שברגלים גם עמי הארץ נאמנים בעניינים אלו. בבבלי (כו,א) מסבירים את דין הנאמנות ברגלים: "אמר רבי יהושע בן לוי: דאמר קרא "ויאסף כל איש ישראל אל העיר כאיש אחד חברים" - הכתוב עשאן כולן חברים". ובירושלמי מוסבר בכיוון שונה מעט: "אמר ריב"ל: "ירושלם הבנויה כעיר שחוברה לה יחדיו - עיר שהיא עושה כל ישראל חברים...". המהר"ץ חיות (נדה לד,א) מבאר שימים טובים נועדו לקרב את לבבות ישראל אלו לאלו ולהרבות אחווה ורעות בקהל ישראל. אם אין כל ישראל נאמנים אלו לאלו בענייני טהרות ואינם יכולים לאכול ביחד, הדבר מביא לידי שנאה ופירוד הלבבות. משום כך בטלו חכמים את טומאת עמי הארץ ברגלים, כדי שיוכלו כל ישראל (חברים ועמי הארץ) לאכול יחד ולשבת בסעודת מרעים ולקרב את הלבבות אלו לאלו. אומנם ההשוואה אינה מלאה והכלל המדובר מתייחס דווקא למציאות של עלייה לרגל. אבל מן העבר השני הרי שאין דומים עמי הארץ של תקופת הבית ובין שומרי מצוות בימינו, על חילוקי המנהגים וההקפדות. מכל מקום, העיקרון עודנו רלוונטי ויש לשאוף ליכולת אכילה משותפת, במיוחד ברגלים.

לאור כל הנ"ל ברור שצריכה להיות מגמה שאחד יוכל לאכול אצל השני בפסח ואין מעלה בהנהגה שהאחד אינו אוכל אצל חברו. אדרבה, יש מעלה להרבות אחווה ורעות כפי שראינו לעיל. יש להוסיף שהיום כמעט ואין אדם שאינו קונה מוצרי מזון מתועשים וממילא הוא 'אוכל אצל המפעלים', ואין הבדל בין אכילה מהכשר כזה או אחר, לאכילה אצל חבר השומר הלכה.

לפני שבועיים פרסמתי שתערובת קטניות שאין רובה קטניות והקטניות אינן ניכרות בה מותרת על פי גדולי פוסקי אשכנז. ממילא, ההדרכה הראויה היא שהמקפיד על מנהג הקטניות יכול להתארח אצל מי שאינו נוהג כך ובלבד שלא יאכל תבשיל קטניות. ברם בוודאי שניתן לאכול תערובת שאינה ניכרת ואינה רוב קטניות, וכל שכן תבשילים שבושלו בכלים שבישלו בהם קטניות או שיש בהם שמן קטניות. שמחתי שידידַי הרב אלישיב קנוהל והרב שמואל אריאל שליט"א פסקו כך בספרם החשוב "ואכלת ושבעת".

נתפלל שמתוך תחילת קיבוץ הגלויות נזכה לבנין הבית השלישי שיבנה במהרה בימינו וכל ישראל יהיו חברים לא רק ברגל אלא בכל ימות השנה

[תולעת ספרים07]

דראל ישר כוחך על המאמר הנפלא.
קצת לא ברור לי המסקנה שאליה הגיע בסופו של דבר - האם לדעתו עדיף להתערבב לקיים מצוות אחדות ובפרט ברגל גם במחיר של וויתור על חומרות שאני נוהג אצלי בבית.
הוא לא כל כך ברור בסוף דבריו.
לא כן?

[בברכה המשולשת]

בטרם כל אודה לכל העונים:
ועתה אשתף אתכם בשאלה המטרידה אותי והיא כזאת:
האם גם בזמנים שלנו שאנו קונים הכל בכל בסופר עם הכשר כמובן גם כן שייך חומרא זו שאין אוכלים האחד אצל רעהו [אחיו] בפסח.
ולכאו' הדבר תלוי בחקירה זו:
האם האיסור להתערבב הוא על החפצא, כלומר על המאכלים, שאנו חוששים שאין המאכלים מספיק כשרים לפסח, ולפי"ז בזמן הזה שהכל קונים בסופר אין כל טעם בחומרא זו, או דילמא האיסור הוא על היום, כלומר, שיום הפסח הוא הגורם (וכפי שכתב אחד הכותבים שביום הפסח אסור להיות בבחינת פורים משפחה ומשפחה) -ולפי"ז חומרא זו שייכת גם בזמנינו.
עד כמה שהבנתי הרי בחב"ד סברו שהוא דין ביום הפסח ובשאר מקומות תפסו כלשון א' שהוא דין בחפצא במאכלים וצ"ב.
המשיכו להחכים אותי ואודה לכם מאוד.

ראיתי כתוב בשם מרן הגרשז"א שאכן מי שקונה בחנות עם הכשר, אין בו שום מקום לנוהג זה.

[גאולה בקרוב]

הליכות שלמה לגרשז"א, פסח עמ' צ הערה 115,
מעשה בגרשז"א שהציע כוס מים בפסח לתלמידו, וסירב אותו תלמיד בגלל שמנהגו שלא לאכול בפסח מחוץ לבית, והוכיחו הגרשז"א שלא ראוי שכך תלמיד יסרב לרבו וכו', עיי"ש

[נוטר הכרמים]

הליכות שלמה לגרשז"א, פסח עמ' צ הערה 115,
מעשה בגרשז"א שהציע כוס מים בפסח לתלמידו, וסירב אותו תלמיד בגלל שמנהגו שלא לאכול בפסח מחוץ לבית, והוכיחו הגרשז"א שלא ראוי שכך תלמיד יסרב לרבו וכו', עיי"ש

וכך בדידי העלוב הוה עובדא בבחרותי כאשר סירבתי ליטול ידים לסעודה בחולו של מועד פסח אצל בנו הגדול מו"ר הגר"ש שליט"א.

[חיים]

ראיתי כתוב בשם מרן הגרשז"א שאכן מי שקונה בחנות עם הכשר, אין בו שום מקום לנוהג זה.

ודאי הכוונה רק למי שקונה כל דבר שמתנוססת עליו חותמת כשרות של "כשר לפסח", ללא שום הגבלה.
לאדם זה אכן אין מקום להבדיל בין תוצרת המטבח של חברות המזון לבין תוצרת המטבח של חברו.

[בברכה המשולשת]

ראיתי כתוב בשם מרן הגרשז"א שאכן מי שקונה בחנות עם הכשר, אין בו שום מקום לנוהג זה.

ודאי הכוונה רק למי שקונה כל דבר שמתנוססת עליו חותמת כשרות של "כשר לפסח", ללא שום הגבלה.

אחרי בקשת המחילה מכתר"ה- מרן הגרשז"א התכוון למי שקונה מוצרים באותה כשרות שהמארח קונה, תהא זו כשרות פשוטה או כשרות מהודרת.

[חיים]

לא ראיתי את דבריו, אבל לפי זה אני לא מבין איך קניית מוצרים מוכיחה על רמת ההקפדה והזהירות ממשהו חמץ?
בפשטות, למרות שלא ראיתי דבריו, הכוונה כמש"כ, היינו שהסמוך על שולחנם של חברות המזון [אפילו אם מקפיד דווקא על ועד כשרות מסויים], אין לו מקום להימנע מאכילה אצל חברו מטעם שלא אוכלים בפסח אחד אצל השני.
אבל הקונה רק דברים בסיסיים כשאין בררה אחרת כמו יין סוכר וכו', ודאי ששייכת בו הקפדה זו, שלא לאכול אצל חברו בפסח.

[כרם]

שמעתי מאחד שהלך להתארח לכל הפסח במלון, וכמובן אכל שם מה שהגישו לו, אבל אצל חבירו שבקרו לא אכל. ואמר: המלון עכשיו הוא ביתי, אבל אצלך בבית, פסח מישט מען זיך נישט.
יש בזה ממש???

[חכם באשי]

חסיד שוטה!

[בברכה המשולשת]

שמעתי מאחד שהלך להתארח לכל הפסח במלון, וכמובן אכל שם מה שהגישו לו, אבל אצל חבירו שבקרו לא אכל. ואמר: המלון עכשיו הוא ביתי, אבל אצלך בבית, פסח מישט מען זיך נישט.
יש בזה ממש???

אם אותו יהודי היה יודע את בעיות הכשרות המפחידות שיש במלונות (גם בכשרות הכי מהודרת), הוא היה צם כל הפסח.
וידוע שהמטבח של עקרת בית יהודיה כשרה, כשר יותר מכל מלון שהוא.

[רב טקסט]

לפי זכרוני ראיתי בפוסקים מועתק מלשון הסדר היום לענין החרוסת בערך כהאי לישנא:
ואם לבו נוקפו יעשנו ביתו וטוב לו.

אני שואל מה המקור לזה שבאחרון של פסח מישט מען זיך אפילו עם אותן שלא מתערבים אצלם בכל השנה?

[הבל הבלים]

אני שואל מה המקור לזה שבאחרון של פסח מישט מען זיך אפילו עם אותן שלא מתערבים אצלם בכל השנה?

שמעתי. כדי שלא יהא חלילה קטרוג על כלל ישראל בזה שלא התערבו זב"ז, לכן מראים מיד שאין זה כי אם משום חומרת הפסח ולא מטעם אחר

[חכם באשי]

ושמא יש להוכיח מהמלאכים שהתארחו אצל לוט (שלא היה בדיוק צדיק גדול) בפסח...

[בברכה המשולשת]

ושמא יש להוכיח מהמלאכים שהתארחו אצל לוט (שלא היה בדיוק צדיק גדול) בפסח...

לא ניתנה תורה למלאכי השרת...

[ס''ק]

אמנם עכ"פ לוט הציע להם לאכול, דלא כמנהג הנז' למעלה

[איש_ספר]

בקובץ ע"ח באבוב החדש, מאמר מעניין למקורות המנהג.

[משולש]

לא ראיתי את דבריו, אבל לפי זה אני לא מבין איך קניית מוצרים מוכיחה על רמת ההקפדה והזהירות ממשהו חמץ?
בפשטות, למרות שלא ראיתי דבריו, הכוונה כמש"כ, היינו שהסמוך על שולחנם של חברות המזון [אפילו אם מקפיד דווקא על ועד כשרות מסויים], אין לו מקום להימנע מאכילה אצל חברו מטעם שלא אוכלים בפסח אחד אצל השני.
אבל הקונה רק דברים בסיסיים כשאין בררה אחרת כמו יין סוכר וכו', ודאי ששייכת בו הקפדה זו, שלא לאכול אצל חברו בפסח.

מאי נ"מ בין הכנת יין להכנת עוגיות? יש ברירה להכין יין בבית. (קונים ענבים בחנות ומכינים יין). נ"ל שגם קני סוכר עדיין מצויים בחנויות טבע וכדומה, ואולי אפשר להכין גם סוכר...
עכ"פ אם ההבדל הוא רק "אין דנין אפשר משאי אפשר" אז מה הדין במי שטרוד ביותר ואינו מסוגל להכין אפי' מרק עוף בעצמו ומזמין במסעדה, גם הוא נחשב "אי אפשר".

[חיים]

הדיון אינו על קניית מוצרים לפסח, אלא אם קנייתם סותרת את ההקפדה שלא לאכול אצל חברו בפסח.
ועל כך אמרנו כי קניית מוצרים בסיסיים נחוצים, כל אחד לפי דרכו, אינה סותרת הנהגה זו, שהרי כנגד זה מקפיד הוא להימנע מקניית מוצרים שאינם הכרחיים, ובאותה מידה מקפיד הוא גם שלא לאכול אצל חברו.

[משה ובני ישראל]

בדרך צחות מדוע האושפיזין לא באים בפסח כבסוכות ? כי בפסח מישט מען זיך נישט....

[משה הופמן]

טעם למנהג שאין אוכלים חוץ לבית. מר''י נאה שליט''א.pdf

(54.16 KiB) הורד 444 פעמים

[עזריאל ברגר]

הליכות שלמה לגרשז"א, פסח עמ' צ הערה 115,
מעשה בגרשז"א שהציע כוס מים בפסח לתלמידו, וסירב אותו תלמיד בגלל שמנהגו שלא לאכול בפסח מחוץ לבית, והוכיחו הגרשז"א שלא ראוי שכך תלמיד יסרב לרבו וכו', עיי"ש

וכן יש סיפור מפורסם על אבי-אמו של הרבי מליובאוויטש (הרב מאיר שלמה יינובסקי) שהיה רב העיר ניקולייב, ונזף באחד החסידים שמיאן לאכול בביתו בסעודת הברית של הרבי.

[גביר]

המציאות, פעמים רבות, היא שבני משפחה מתארחים.

וכיוון ש'בימינו נתרבו נישואי תערובות כשרות' [כלשון הרב עובדיה בשיעור ביזדים סמוך לפסח, לפני הרבה שנים], נוצרים מקרים מעניינים.

כך למשל, מחד גיסא, סיפר לי אשכנזי שבביתו אין אוכלים קטניות, שבפסח מתארחים אצלו נכדיו, בני בתו הנשואה לספרדי, הניזונים בעיקר מאורז, את האורז יביאו החתן והבת עמם. מאידך גיסא, סיפר לי ספרדי, שבביתו אוכלים קטניות, שחתנו האשכנזי, המתארח בבית חמיו בחול המועד, ונזהר מקטניות כמנהג האשכנזים, מקפיד אף שלא להשתמש בשמן לפתית, דבר המחייב את משפחת החותן להערכות מחודשת במטבח.