עמידה בשעת הצפירה-האם יש בזה איסור של ובחוקותיהם לא תלכו?

[רבינו הגודל]

היה רבנים שבשעת הצפירה עמדו ואמרו פרק תהילים

מי?

[הוגה]

לגבי תהילים, על רבנים שנהגו כך איני יודע,
עכ"פ זו היא המלצתה העיקבית של הרבנות הראשית והרבנים העומדים בראשה לשעבר,
שנקטו שאין בזה "ובחוקותיהם" אלא יש חילול ה' אם אינו עומד, ובנוסף המליצו לקרוא באותה עת תהילים.

בדומה לזה, מפורסם על הגרש"מ דיסקין זצ"ל ר"י קול תורה ו"משאת המלך", שבעת הצפירה לחללי השואה/או לחללי ישראל, נכחו אצלו קציני צה"ל, מיד נעמד ואמר קדיש לע"נ...

[בברכה המשולשת]

לגבי תהילים, על רבנים שנהגו כך איני יודע,

אני הקטן לא רב, אבל אני נוהג כך.

[ישראל הר כסף]

שליטא כתב:
אם לא נתיחס ברצינות לעולם החילוני לא תיהיה אחדות/גאולה, לא?

זה הסיסמאות שלימדו אותך.
אותי לימדו שאם לא הידיעה הברורה שיש בכל יהודי נקודה עמוקה של קשר לקב"ה ו'נשמת ישראל' (שחייבים להאמין בה....) לא היינו מתייחסים לאנשים אלו כעם אחד איתנו.
ומכאן הכינוי שכיניתי אותם בכוונה תחילה 'העם החילוני'.
גם אחרי הידיעה הזו אנו יודעים שיש רוב מוחלט ביניהם שנקראים 'ערב רב' והם שייכים בנפשותם לעמלק.
וממילא לא נראה לי שאנו מחוייבים משהו ל'עושי מעשי בהמה' אלו.
לא האחדות איתם תביא את הגאולה אלא בדיוק הפוך- האחדות איתם תרחיק אותנו מבוראינו, ודווקא הריחוק והנבדלות שלנו היא השומרת עלינו ומקרבת את הקץ.
דווקא אנחנו שלא משתייכים לקהילת 'נטורי קרתא' לפעמים צריכים תזכורת שבעיקרון אנחנו לא חלוקים איתם על הגדרת הני רשיעי. אלא רק בדרך ההתנהלות מולם.
חובה לנו לזכור שאלו רשעים המחטיאים את הרבים ומחללים את כבוד שמו יתברך בעולם, במיוחד בזה שהם עומדים תחת השם 'ישראל' כנגד אומות העולם. רח"ל.

[הוגה]

ישראל,
מסכים עם כל דבריך,
אבל עם הקטע דלהלן... אין כאן התלהבות יתר ??

אותי לימדו שאם לא הידיעה הברורה שיש בכל יהודי נקודה עמוקה של קשר לקב"ה ו'נשמת ישראל' (שחייבים להאמין בה....) לא היינו מתייחסים לאנשים אלו כעם אחד איתנו.
ומכאן הכינוי שכיניתי אותם בכוונה תחילה 'העם החילוני'.
גם אחרי הידיעה הזו אנו יודעים שיש רוב מוחלט ביניהם שנקראים 'ערב רב' והם שייכים בנפשותם לעמלק.
וממילא לא נראה לי שאנו מחוייבים משהו ל'עושי מעשי בהמה' אלו.

"העם" החילוני?? הם לא אחינו בשרינו? הלא בעו"ה כשלו ונתרחקו מה' ומתורתו, אבל לכן אבודים המה? הלא הם יהודים כמונו, ועם אחד נחנו בני אברהם יצחק ויעקב!
אכן "אחדות" וחברות מעשית בפרטות, אין לנו, אין לאחד מאיתנו להתחבר עם רשעים,
אבל מכאן ועד "ערב רב" ועמלק?? מהיכן לקחת את זה? (אאל"ט יש גר"א בענין, אבל אני הייתי נרתע להדביק זאת על דור ספיצפי).

[ישראל הר כסף]

ברור שכוונתי לא לכל חילוני סתם ברחוב אלא למובילי מהלכי המחשבה אצל כל העם.
והם העוסקים והמלבים בענין.

ענין הערב רב ועמלק מוכר וידוע לכל בר בי רב דחד יומא.
הובא הרבה אצל רבי אלחנן ווסרמן זצ"ל ומו"ר הגרי"א ווינטרויב זצ"ל דיבר מזה המון שוודאי שהם מזרע ישראל ביחס גופם אבל נשמתם קיבלה מידות ששיכות לעמלק וע"כ כך כתבתי ששיכים בנפשותם לעמלק.

[הוגה]

חשבתי שדיברת על "רוב מוחלט ביניהם"...

עכ"פ איני מבין ענין זה של ערב רב ועמלק,
"מידות ששיכות לעמלק" לא יכולות להיות בעו"ה גם אצלינו ?
וכי בזה שבן ישראל פרק מעליו עול, לפתע פתאום קיבלה נשמתו מידות של עמלק? התברר למפרע?
וכשחזר בתשובה עמלק ברח ממנו...?

אין כאן אלא ישראל שחוטא, שממרה פי בוראו !
ישוב ויכופר לו.

[עשוי לנחת]

אם כבר, ר' ישראל, אז זהו לשון הגר"א
"חמשה מיני ערב רב יש בישראל: א. בעלי מחלוקת ולה"ר, ב. בעלי תאוה, ג. הצבועים שאין תוכם כברם, ד. הרודפים אחר כבוד לעשות להם שם, ה. הרודפים אחר הממון. ובעלי מחלוקת הם גרועים מכל והם נקראים עמלקים ואין בן דוד בא עד שיכלו מן העולם. ובהגה"ה שם עמלקים הם ראשי ישראל בגלות, וישם את השפחות ואת ילדיהן ראשונה הם הערב רב שהם ראשי העם. והם גרועים מהגויים שישראל נמשכים אחריהם, שרואים שהשעה משחקת להם ויש עוד מין שהם ישראל עצמן שנדבקו בע"ר והיו כמוהם, כדכתיב ויתערבו בגויים וילמדו מעשיהם".
(אבן שלמה)

ממילא יכול לעמוד ראש ישיבה עם זקן עד הרצפה ולמסור שיעור כללי, ובאמת כל כולו חתיכת עמלק אי משום צביעות ואי משום תאוה, ובעיקר כהמצוי בעווה"ר בעלי מחלוקות שהם הכי גרועים ובהג"ה שם הם "עמלקים ראשי ישראל בגלות"!!!

[ישראל הר כסף]

אשמח להאריך בזה יותר מאוחר.
אני מצרף לך כרגע דף מתוך 'עקבתא דמשיחא' לר"א ווסרמן וכמה דפים מתוך 'מקוה ישראל' לרי"א ווינטרויב זצ"ל.

עקבתא דמשחיא.pdf

(166.26 KiB) הורד 525 פעמים

ערב רב.pdf

(1.27 MiB) הורד 581 פעמים

אומר אני מעשי למלך.pdf

(1.33 MiB) הורד 715 פעמים

[עשוי לנחת]

הכל טוב ויפה, לא רציתי להכנס לנושא האשכול, רק הצצתי וראיתי צורך להעיר לכל אלו שמחפשים בנרות היכן הוא עמלק, שידעו שבדברי הגר"א אחרי כל הפירושים מפורש שעמלק נמצא גם בבית המדרש, זה יכול להיות אני ויכול להיות אתה רח"ל. ודי בזה

אשמח להאריך בזה יותר מאוחר.

אני לא כ"כ כאמור

[הוגה]

ייש"כ על הבאת דברים אלו, מהגרא"ו ומהגריא"ו,
נזכרתי שאכן קראתים לפני זמן רב אלא שכבר הספקתי לשכוח..

עכ"פ - אם כי אכן זהו סגנונם ושיחם של רבותינו הנ"ל זצ"ל, ואף מתבססים בהשקפתם זו על דברי הגר"א בכ"מ, (ומה שאני הסכל ממש לא מבין את הדברים כלל וכלל, אכן לא אקטואלי),
עכ"ז מן הסתם יוסכם, שיתר גדו"י בדרך כלל, לא דיברו ולא התנסחו בצורה כזו ושכעי"ז, לא כן ?

[אוצר החכמה]

מה שמוזר בעיני שבכל הדיון (מלבד הערה קצרה שלי למעלה) לא נכנסתם בכלל לשאלה ההלכתית של בחוקותיהם

[בברכה המשולשת]

1. לכאורה פשיטא שמי שאומר תהילים אין בזה בחוקותיהם אפילו לדעת התוס' וכפי שפסק אדוננו הגר"א, וק"ו לפי הרמב"ם, המהרי"ק השו"ע והרמ"א.
2. עמידה ללא דיבור- לכאורה תלוי במח' הנ"ל -לפי התוס' (אסור) והרמב"ם (מותר), וכפי שכבר כתב רבה של ירושת"ו הגרי"ב ז'ולטי זצ"ל לפני שנים רבות.
3. בקשר לנושא של הערב רב (גלישה מנושא האשכול- אבל אם כבר העירו)- גם בדעת אדוננו הגר"א יש דעות שונות, כמפורסם, ואכמ"ל.

[ברזילי]

עוד לפני השאלה ההלכתית אם יש כאן חשש בחוקותיהם, יש להעיר שעצם ההנחה המציאותית שיש כאן חוקות איזה שהוא גוי מפוקפקת.
האם מישהו יכול להביא דוגמא לאיזה גוי וממלכה על פני האדמה שנהוגה בינותם צפירת זיכרון דוגמת הנהוג במדינת ישראל?

שמא כוונת האוסרים שעצם העמידה לכבוד (או לזכר) המתים יש בה משום חוקות הגוי, וכבר כתבו כאן לעיל כאילו זה מנהג גרמני ידוע. להד"ם.
עמידה לכבוד לאו מינייהו גמרינן. ומ"מ כמדומה שהפעם הראשונה שהנהיגו עמידת דומיה לזכר נופלים בקרב היתה כחלק מטקסי יום שביתת
הנשק לסיום מלחה"ע הראשונה. לא ברור מי הראשון שנהג כך (יש סתירה בין מקורות שונים בענין זה), אך אין שום רמז לרקע דתי (או אפילו תרבותי-נוצרי)
כלשהו למנהג.

עכ"פ, לענין עמידה לכבוד המתים אציין לפרוטוקול מועצת גדולי התורה תשי"ז (הראוני לפני שנים רבות בספר "בית גור") - הישיבה נפתחה
בהזכרת שנים מן החברים שנפטרו מאז הישיבה הקודמת, ואחד הנוכחים הציע לכבד את זכרם. הנוכחים קמו. בין הנוכחים, הגר"ז סורוצקין,
הגרא"י פינקל, הגר"ח סרנא, האדמו"ר מגור.

לולי דמסתפינא הוו"א שהדנים בזה מצד חוקות הגוי חוששים בעיקר שלא לילך בחוקות הגוי היושב בציון, שנא' וראה כי עמך הגוי הזה. על זה באמת
יש לדון מבחינה הלכתית, אם גם זה נכלל בלאו.

[ידידיה]

צריך להביא בחשבון גם את 'ואהבת' ואת 'לא תענון' (שנסוב על כל האומללים, ראה רש"י').

מחנכי בחיידר תורת אמת הבני ברקי הרב חנוך סגל הי"ד, אשר היה דר ברחוב חזו"א המרכזי בעיר, סיפר לנו ערב יום הזכרון על שכנתו אשר ל"ע שכלה בן ביו"כ,
והיו אנשי ב"ב וילדיה המהלכים בצפירה כנועצים חרב בלבה,
מפני שראתה זאת כזלזול, וההסברים הועילו מעט מאד להרגיעה.

בזכות הרב סגל הי"ד היינו נמנעים ממעמד ההליכה בצפירה שהיה נהוג אז בב"ב האנטי ציונית של הימים ההם.
אציין, שמעבר לפרט זה, לא נמנענו מאף אחד מגינוני ה"משטרה ציוייניס" על כל ניידת,
ומדפיקות על הבימה בפא"י "לא לשכוח יעלה ויבוא" ביום הע"צ.


עניין הצפירה היה פשוט, מידות, מידות, ותוירה.

[אדג]

מקור המנהג במקור הוא מה שהיו מצלצלים בפעמוניהם. כשהגיע הקידמה וכו' החליטו לשנות לצפירה, דמינכר טפי. ועתה, שבו על הראשונות לצלצל בפעמוניהם. ועדיין נשאר כן במלטה, אך ודאי ששורש המנהג לעמוד הוא מחוקותיהם. ושורשו ממנהג ה"קוויקרים" (מין ע"ז שלהם, חלק מה"פורטסטנטים", כידוע), וטעמם שבדיבור - איזה שיהיה - הרי מוגבל לשפה ולתוכן הדברים. משא"כ כשעומד ושותק. ודבר זה הוא ממנהגי דתם וע"ז שלהם. ומשם נמשך ונשתלשל כנ"ל.

רק מעתה יש לדון, אם אמרינן בכה"ג (ששורש המנהג הוא מע"ז, ומעתה ואילך אינו נוהגת בכה"ג) איסור "ובחוקותיהם".

[ברזילי]

פעמוני הכנסיות שימשו לסמן דקת דומיה לזכר המתים? יש לך איזה מקור?
אין ספק כי השתמשו בפעמונים כדי להודיע הודעות שונות ולסמן זמנים שונים. בכלל, ברוב העיירות באירופה של ימה"ב השעון העיקרי בעיר היה זה של הכנסיה, המצלצל מדי שעה וכדו'. האם משום כך יבוא מאן דהוא לאסור כל השמעת קול לסימן לציבור? לא ראיתי שחששו לאיסור זה בצופרי השבת דרך משל, ולא בשעוני קיר הדומים טפי לשעוני הכנסיה. מה עוד שבהשמעת קול לשם הודעות לקהל י"ל שלאו מינייהו גמרינן כי כבר מצאנו כעין זה בחצוצרות.

לענין השתיקה אצל הקוויקרים, אף לזה אין קשר כמדומני לענין זכר המתים. הם שותקים כחלק מפולחנם באופן כללי, כפי שביארת בטוטו"ד. ושוב, האם יש מי שירצה לאסור משום כך עמידה בשתיקה לכל מטרה שהיא?
עמידה בשתיקה לזכר המתים הונהגה לראשונה (למיטב ידיעתי) אחרי מלחה"ע הראשונה, ללא שום קשר לקוויקרים (אם כי ייתכן מאד כי ההגיון מאחורי הנוהג הוא כמו שאמרת, שדברים שאין לבטא במילים מבטאים בשתיקה, וכמדומה שאף רעיון זה יש למצוא במקורותינו).

[ישראל הר כסף]

לכבוד יום העצמאות- הקפצה...
viewtopic.php?f=7&t=4728&hilit=%D7%A8%D7%95%D7%9E%D7%9C#p37012

[מראה כהנים]

בדרך נראה ואפשר - אם רבי לוי יצחק מברדיטשוב זיע"א היה חי עמנו, הוא היה אומר לריבונו של עולם; ראה, כמה אנשים נסעו בכבישי הארץ ולא עמדו בזמן הצפירה (באוטו בכביש בין-עירוני, גם לחילוני אין בעיה להמשיך לנסוע, אף אחד לא יידע מה הוא עשה...) כלומר, גם את ה'דת החילונית' הם אינם מקיימים. אבא שבשמים, רחם על כולנו, גלה כבוד מלכותך והופע והנשא עלינו לעיני כל חי'.

[לייטנר]

בדרך נראה ואפשר - אם רבי לוי יצחק מברדיטשוב זיע"א היה חי עמנו, הוא היה אומר לריבונו של עולם; ראה, כמה אנשים מקפידים שלא להצטרף לכלל ישראל ברגע מסוים משום חשש מופרך של 'ובחוקותיהם', אבל אין להם בעיה להלבין פני חבריהם ברבים, לומר עליהם לשון הרע וכו'. אשריהם ישראל כמה מקפידים הם על עברות שבין אדם למקום, וכמה עוד יש להם להקפיד על עברות שבין אדם לחברו. אבא שבשמים, רחם על כולנו, גלה כבוד מלכותך והופע והנשא עלינו לעיני כל חי'.

[הוגה]

תודה רבה לרב לייטנר על הדברים הנכונים, שעלינו להתחזק בעיקר בבין אדם לחבירו.
חג שמח!

[מראה כהנים]

לייטנר היקר, לעונג עבורי בהעתקת הודעתי כמודל ו'הלבשת' דברים אחרים עליה...
אולם מה אעשה ורבי לוי יצחק מברדיטשוב ראה עצמו כסניגור ולא כקטיגור.

אגב, כל אחד בונה לעצמו במה עליה הוא עומד וצועק על כל מי שלא דומה לו 'מדוע אתה לא משלב עמי זרועות?' 'בוא נתאחד למען מטרה משותפת' והיא?

מעניין לעניין ושלא באותו עניין ישנם אנשים (אם אפשר לקרוא להם כך) שמתלוננים בשנים האחרונות מדוע מקדישים יותר מידי תשומת לב ל'יום הזכרון והגבורה', יותר מיום הזכרון לחללי מערכות ישראל, הכבאים, הסוהרים ועוד...
אני בשעתו הגשתי בקשה לוועדה הקובעת ימי חג/אבל לאומיים ובקשתי שיקבעו יום זכרון לחללי האינקווזיציה הארורה. אחד מחברי הוועדה עמו עמדתי בקשר אמר לי; 'חבל על זמנך, רוב הנרצחים היו ספרדים, אין סיכוי לקדם הצעה כזו'. אמר ולא יסף. אני את הצעתי משכתי.

[חכם באשי]

ומה עם נרצחי ת"ח-ות"ט. שם היו כל הנרצחים אשכנזיים...

[איסתרא בלגינא]

ומה עם נרצחי ת"ח-ות"ט. שם היו כל הנרצחים אשכנזיים...

היו כולם חרדים...

[חכם באשי]

אה, צודק...
נו, אם כך, גם האינקווזיציה נועדה נגד החרדים. סיבה נוספת שלא לעשות 'יום הזכרון לחללי האינקווזיציה'..

[הוגה]

לא קצת צורם לך הדבקת התואר 'חרדים' ליהודי ספרד בזמן הגירוש..?

[לייטנר]

לייטנר היקר, לעונג עבורי בהעתקת הודעתי כמודל ו'הלבשת' דברים אחרים עליה...
אולם מה אעשה ורבי לוי יצחק מברדיטשוב ראה עצמו כסניגור ולא כקטיגור.

אז מדוע אתה משתדל להקטרג על עם ישראל בגלמך עצמך כרבי לוי יצחק?!

[ישיבישקייט]

ראיון משנת תשס"ח.

ירון דקל: שלום לעתונאי אמנון לוי
אמנון לוי: שלום ירון
ירון דקל: "אנחנו נדבר על מגזר אחד שתמיד מצולם בטלויזיה כמי שאיננו מכבד את ה'צפירה' וזה המגזר החרדי"...
אמנון לוי: "נכון, והאמת היא שאני כבר הרבה שנים רוצה לדבר על זה ואפילו בחריפות כי בעיני זו דוגמא להסתה בוטה ומכוערת נגד החרדים, בענין הזה".
המראיין: "מדוע"?
אמנון לוי: תראה "באמת כל שנה מצלמים את החרדים בבני ברק ובירושלים שהם לא עומדים בצפירה ביום הזכרון לחללי צה"ל. וזה מכוער, למה? כי קודם לא במקרה בוחרים, את יום הזכרון לחללי צה"ל כדי לצלם אותם שם. אבל, הם גם לא עומדים ביום הזכרון לשואה שחל בדיוק שבוע לפני כן. גם שבוע שעבר, בצפירה ליום הזכרון לשואה, חרדים לא עמדו. החרדים היותר בא נגיד אדוקים, חלק מהחרדים אגב כן עומדים, חלקם הגדול קשה להם עם הצפירה. והם לא עומדים גם ביום השואה, עכשיו אתה אומר, ביום השואה זה לא חללי צה"ל שהם מואשמים בנכור אליהם...זה אבא שלהם, זה אמא שלהם, חסידויות שלמות נשרפו בשואה. הרי אי אפשר להגיד שהשואה לא מענינת את החרדים? אז, אולי הסבה היא בכלל לא ענין של כבוד וזכרון ויש פה הסתה"?
המראיין: "הסתה של מי, של הצבור החילוני נגד החרדים"?
אמנון לוי: כן כן "יש פה כפיה חילונית"...
המראיין: "ומה עם לכבד את רגשותינו שלנו החילונים העומדים דום"?
אמנון לוי: "אז בא נדבר על זה רגע, אתה יודע כל כך הרבה אנחנו החילונים אוהבים להגיד שישי כפיה דתית, הנה מקרה מובהק של כפיה חילונית. כי יהודי דתי, יהודי חרדי, בכל אורחותיו רוצה להבדיל את עצמו מדרך של גוים וללכת בדרך שלו שהיא על פי קוד של ההלכה, של התנהגות יהודית. בשביל יהודי דתי לכבד מת זה על ידי שאתה אומר עליו 'קדיש' אתה אומר עליו 'קל מלא רחמים'. יש איזשהוא קוד התנהגותי מאד ברור. צפירה, פרחים זר עם סרט שחור זה לא בקוד התנהגות שלהם"...
המראיין: " מאה אחוז, ומה עם לכבד את הרוב החילוני, או דתיים אחרים שמכבדים את חללי צה"ל בצפירת דומיה?
אמנון לוי: "אז בא אני אשאל אותך - נניח שמחר ש"ס עולה לשלטון, או מפלגה חרדית יותר קצונית מש"ס והיא אומרת אנחנו רוצים לכבד את זכר חללי צה"ל אבל בדרכנו. אשר על כן, בשעה 11 ביום הזכרון אין צפירה וכולם, כולל אתה, ירון דקל החילוני, חיבים לבוא לבית כנסת ולהגיד קדיש לזכרם של הנופלים"...
ירון דקל: "אז אנחנו, נגיד לא, לא יעלה על הדעת"!
אמנון לוי: "זה בדיוק הנקודה, זה בדיוק הנקודה ירון. אנחנו דורשים היום יותר מדי. למה שלא נכבד, אתה יודע, גם להם יש נופלים גם להם יש מתים, מדוע שלא כל אחד בדרכו יכבד את המתים האלה. זה בכלל לא קשור לזלזול בזכר החללים. זה מכוער להגיד את זה! זה הסתה! כי יודעים את זה, מי שקצת בקי בהלכות החברה החרדית יודע את זה. אין לזה שום קשר לכבוד לנופלים".
המראיין: "אני חייב לומר לך שדברים כאלה אני לא זוכר ששמעתי, בודאי לא מפי איש חילוני. זה דברים שנשמעים בדר"כ מפי הדוברים המובהקים של הצבור החרדי, אבל מפי עתונאי חילוני, או חילוני בכלל, לא שמענו"...
אמנון לוי: "תראה, צריך קצת להכיר את החרדים, באמת קצת, כדי להבין שה לא הענין. בשנים האחרונות, הגל הפטריוטי הלאומי שוטף את החרדים באופן שהרבנים שלהם רואים בזה איום. כל הענין של להגיד נכור לחללים ובגלל שהם לא משרתים בצבא אז לכן לא אכפת להם מאלה שמתו, זה כל כך 'נמוך', זה כל כך נלוז"...
המראיין: "אין בזה שום אמת"
אמנון לוי: "אין בזה שום אמת. אבל יש בזה אמת אחת אחרת נורא גדולה , החוסר סובלנות שלנו, אתה יודע אני רואה את זה בצפירה...".

[אב-י]

שמעתי שאומרים בשם הג"ר אשר וייס שליט"א, שבזמן הצפירה הוא עת רצון גדול מאוד מכיון שמדינה שלימה אינה מדברת לשה"ר ואינה אוכלת טריפות ונבילות ואינה עושה עבירות וכו' וכו'. ונראה להוסיף עפי"ז, שבזמן הזה יבקש כל אחד בקשות כי הוא עת רצון גדול.

[יאיר]

[אך אם זה איסור "ובחוקותיהם" מה כ"כ הרווחנו? (אדרבה, כולם חוטאים ביחד)].

[שבטיישראל]

שמעתי שאומרים בשם הג"ר אשר וייס שליט"א, שבזמן הצפירה הוא עת רצון גדול מאוד מכיון שמדינה שלימה אינה מדברת לשה"ר ואינה אוכלת טריפות ונבילות ואינה עושה עבירות וכו' וכו'. ונראה להוסיף עפי"ז, שבזמן הזה יבקש כל אחד בקשות כי הוא עת רצון גדול.

עוד מעט יהי' מבצע חדש מבית "קופת העיר" שגדולי הדור יתפללו עליך בעת הצפירה ....

[לייטנר]

שמעתי שאומרים בשם הג"ר אשר וייס שליט"א, שבזמן הצפירה הוא עת רצון גדול מאוד מכיון שמדינה שלימה אינה מדברת לשה"ר ואינה אוכלת טריפות ונבילות ואינה עושה עבירות וכו' וכו'. ונראה להוסיף עפי"ז, שבזמן הזה יבקש כל אחד בקשות כי הוא עת רצון גדול.

עוד מעט יהי' מבצע חדש מבית "קופת העיר" שגדולי הדור יתפללו עליך בעת הצפירה ....

עם כל הסגולות מבית היוצר של קופת העיר ושות', זה בכלל לא נשמע רע.

[נשמה יהודית]

נראה לי חרפה שמישהו בכלל מתייחס ברצינות לעם החילוני.
[/size]

אם הנידון היה למצוא חן בעיניהם - הצדק היה אתך.
אם הנידון הוא לחשוב על דברים שעלולים לפגוע בהם, ו/או לגרום להם להרגיש ניכור מצד יהודים שומרי תורה ומצוות, הרי שחרפה היא שלא להתייחס לכך ברצינות.
אצל הקב"ה אין "עם חרדי" "עם חילוני".
תרצה או לא, זה העם שלך.
(ואולי, אם היית נולד שם, היית נראה היום בדיוק כמוהם. לכל אחד תפקידו שלו בעולם. ואף אם איננו יודעים מדוע השם מוליד נשמות יהודיות בסביבה רחוקה כל כך ממנו, הרי שהוא לא עושה זאת בטעות, וזה רצונו.)

[מראה כהנים]

בהתקרב יום הזכרון...

[אדם פשוט]

הרב פינטו אמר לעמוד ולומר תהילים. שיהא בריא...

[אבי קלמן]

http://www.havabooks.co.il/shutSearch.a ... 7%98%D7%97

[לעומקו של דבר]

הקפצה
כמו שהתלונן הרב אוצר חסר קצת דיון הלכתי - וכבסיס גם קצת ידע היסטורי מי הנהיג מנהג זה וכיצד השתלשל

[עקביה]

ציטוט השו"ע אותו הזכיר הרב אוצר החכמה לעיל (אני מתנצל על האותיות הרבות של ציוני המ"מ שהתעצלתי למחוק)

שולחן ערוך יורה דעה הלכות חוקות העובדי כוכבים סימן קעח
סעיף א
א] אין הולכין בחוקות העובדי כוכבים (ולא מדמין להם). (טור בשם הרמב"ם) ולא ילבש מלבוש המיוחד להם. א ב] <א> ולא יגדל ציצת ראשו כמו ציצת ראשם. ג] ולא יגלח מהצדדין ויניח השער באמצע. ד] ולא יגלח השער מכנגד פניו מאוזן לאוזן <ב> ויניח הפרע. ה] <ג> ולא יבנה מקומות כבנין היכלות ב של עובדי כוכבים כדי שיכנסו בהם רבים, כמו שהם עושים. הגה: אלא יהא מובדל מהם במלבושיו ובשאר מעשיו (שם). ו] וכל זה אינו אסור אלא בדבר שנהגו בו העובדי כוכבים לשום פריצות, כגון שנהגו ללבוש ג מלבושים אדומים, והוא מלבוש שרים וכדומה לזה ממלבושי הפריצות, ז] או בדבר שנהגו למנהג ולחוק ואין טעם בדבר דאיכא למיחש ביה משום דרכי האמורי ושיש בו שמץ עבודת כוכבים מאבותיהם, ד אבל דבר שנהגו לתועלת, כגון שדרכן שכל מי שהוא רופא מומחה יש לו מלבוש מיוחד שניכר בו שהוא רופא אומן, מותר ללובשו. וכן שעושין משום כבוד או טעם אחר, מותר (מהרי"ק שורש פ"ח). לכן אמרו: <ד> שורפין על המלכים ואין בו משום דרכי האמורי (ר"ן פ"ק דעבודת כוכבים).

אינני מצליח למצוא, לאור הנ"ל, מדוע עמידה בצפירה תיחשב כחוקות הגויים.

בסך הכל זה מנהג יפה של התייחדות עם זכרם של הנופלים שיש בה משום כבוד לחללים (אמירת תהילים בעת הזו נראית לי שטות מוחלטת, במחילה, מה הקשר?), והיחיד שראיתי שאמר דבר של טעם בהסבירו מדוע אין החרדים עומדים בצפירה הוא ר' משה גרילק (בספרו 'החרדים'), שהסביר שאיננו מקבלים תקנות שתיקנה המדינה.

עצם הרעיון של בטלה ושוממות לכבוד הנפטר מצוי במקורותינו:

תלמוד בבלי מסכת מועד קטן דף כב עמוד ב
תנו רבנן: חכם שמת - בית מדרשו בטל, אב בית דין שמת - כל בתי מדרשות שבעירו בטילין, ונכנסין לבית הכנסת, ומשנין את מקומן; היושבין בצפון - יושבין בדרום, היושבין בדרום - יושבין בצפון. נשיא שמת - בתי מדרשות כולן בטילין,

[משולש]

איני בטוח שה"בטלים" שכתוב שם הכוונה שמתייחדים עם זכרם. יותר נ"ל שבטלים מתורה כי פקודי ה' משמחי לב. דומיא דת"ב.

מצאנו בפוסקים שלא יתענו בער"ה (או שיאכלו לפני עלות השחר) כי הוא חוקות הגויים שמתענים בערב חגיהם. וזה הרבה פחות גויי מאשר לעמוד אתם ביחד בצפירה. (כי סו"ס אנו מתענים בערב פורים ובערב פסח ובער"ה).

[עקביה]

לא כתוב שיש איסור ליחיד ללמוד, רק שבתי המדרש שוממים.

הרמ"א (או"ח תקפא ב) מביא הלכה זו. אבל שם הוא משום חשש דרכי האמורי. מה שלא שייך בנד"ד.

מה גויי בלעמוד בצפירה? מישהו מכיר מדינה נוספת שנוהגים בה כך?