שו"ע סימן תסטאמר רב יהודה אמר רב אסור לו לאדם שיאמר בשר זה לפסח הוא מפני שנראה כמקדיש בהמתו ואוכל קדשים בחוץ
אסור לומר על שום בהמה בין חיה בין שחוטה בשר זה לפסח, לפי שנראה שהקדישו מחיים לקרבן פסח ונמצא אוכל קדשים בחוץ, אלא יאמר בשר זה ליום טוב
נסתפקתי האם איסור זה שייך אפי' באופן דהוי אומדנא דמוכח שאין כוונתו לקר"פ, (מסדר את המקפיא ואומר הבשר הזה לפסח והבשר הזה לשבת וזה לחוה"מ וכו'), שאם היה כאן נידון אמיתי מהי כוונתו לא היה בזה צד ספק שמא התכוין להקדיש, ואולי מ"מ גזרו ואסרו אפי' בכה"ג.
בציפיה לעזרתכם בסברא ובראיה.