על מה לשום הדגש בסיפור יציאת מצרים

[איש בער]

אמרו חז"ל שכל המרבה לספר ביצי"מ הרי זה משובח, אך עדיין צריכים לדעת במה להאריך אם בניסי היציאה, או אולי בפרטי המכות - היינו נקמתינו במצרים, או בסבל שסבלו אבותינו בשנות השעבוד.
אולי שניתן לדייק ממה שאמרו ז"ל כל המרבה לספר ביציאת מצרים הרי זה משובח, היינו להתמקד ביציאה גופא?

[איש בער]

חשבתי הרי לדעת מי שסובר שמתחיל בגנות היינו מתחילה עובדי עבו"ז, לא מסתברא שצריך לספר איזה עבו"ז עבדו, ושיטותיהם הנבזות, ואופן עבודתה וכו', א"כ ה"ה לדעה השניה שמתחיל בגנות פירוש מעבדים היינו, ג"כ אין צריכים להאריך ולתאר פרטי הסבל בציורי העינויים בפרוטרוט. ויל"ע.

[ישא ברכה]

החושך הוא סיבת האורה, והיינו שע"י החושך ניתן להבין יותר מעלת האור, וא"כ ראוי להבין את המצב הנחות שהיו ישראל כדי להכיר בכח הבורא וטובו שהיה במצרים.

ואמנם מסתבר שאי"צ להאריך בכל שיטות עבו"ז שהיו אבותינו עובדים, כי אין בזה הרבה תועלת ודי בכך שלא ידעו את בורא הכל השלם והא"ס אלא האמינו בהבל ובריק (וגם בזה יתכן שיש טעם להרחיב מעט להראות הבל מחשבת הכופרים, ויל"ד).
אבל בתיאור עבדות אבותינו מסתבר שיש טעם להאריך בכדי להראות את טוב ה', שגאל את אבותינו משאול תחתית, במידת טובו א"ס. [וזה גם נותן הרבה בטחון בקב"ה במצבים של הסתר פנים].

ומ"מ לעצם החקירה הייתי חוקר בנוסח זה, מה המטרה של הלילה החלק של האמונה ואזי ראוי להרבות בניסים ונפלאות שהיו, או שהמטרה זה החלק של הטובה שעשה לנו ה' שגאל את אבותינו ואותנו מעבדות לחירות ואזי ראוי יותר להאריך בעצם היציאה וכו'.
ומסתבר שזה וזה ראוי ונכון ויש להרחיב ככל האפשר בשני ענינים אלו, כי הם עמודי התורה ויסוד העבודה, והמסקנה של הלילה תהיה: יש בורא לעולם שהוא טוב לישראל במיוחד והטיב להם הטבה עצומה, ומתוך כך להודות ולהלל לשמו ית' מתוך אהבה ודביקות בו ית'.
יתן השי"ת ונזכה כולנו לזה.

[איש בער]

להרב ישא ברכה, חקירתך - אם הלילה מטרתה להודות לה' בהודאה ואז סגי בעצם היציאה, או מטרתה להחדיר האמונה - להיות יצי"מ עיקר אמונה - ואז טוב לספר האיך שידד הקב"ה מערכות השמים - נפלאה הוא, (היש מי שדן כבר בזה?) ואמנם איני מוצא צד הגון למה לתאר פרטי השעבוד?

העיר לי ידידי ת"ח מלשון הרמב"ם בספר המצוות, מ"ע קנז, וזה לשונו: "וכל מי שיוסיף במאמר ויאריך הדברים בהגדלת מה שעשה לנו השם, ומה שעשו לנו המצרים מעול וחמס, ואיך לקח ה' נקמתינו מהם, ולהודות לו יתעלה על כל הטוב שגמלנו יהיה יותר טוב, כמו שאמרו וכל המאריך לספר ביציאת הרי זה משובח" עכ"ל, הרי שמנה הרמב"ם את שלשתן כאחד.

יש עוד מי מהראשונים או מהפוסקים מי שדן בזה??

[מצליח]

מה המטרה של הלילה החלק של האמונה ואזי ראוי להרבות בניסים ונפלאות שהיו, או שהמטרה זה החלק של הטובה שעשה לנו ה' שגאל את אבותינו ואותנו מעבדות לחירות ואזי ראוי יותר להאריך בעצם היציאה וכו'.

עי' בהגדה וענפיה ארזי א-ל בתחילתו מאמר נפלא בעני"ז מפי ספרים וסופרים והתמצית הוא דבזה גופא חלוק מצות סיפור יצי"מ בליל פסח מכל ימות השנה, דבליל זה העיקר הוא ההודאה והכרת הטוב עיי"ש

[עושה חדשות]

איני מוצא צד הגון למה לתאר פרטי השעבוד

פשוט הוא שכפי השיעור של צרת השעבוד באיכות וכמות, כך גדלה טובת הישועה וההצלה.

[בן_אליעזר]

אמרו חז"ל שכל המרבה לספר ביצי"מ הרי זה משובח, אך עדיין צריכים לדעת במה להאריך אם בניסי היציאה, או אולי בפרטי המכות - היינו נקמתינו במצרים, או בסבל שסבלו אבותינו בשנות השעבוד.
אולי שניתן לדייק ממה שאמרו ז"ל כל המרבה לספר ביציאת מצרים הרי זה משובח, היינו להתמקד ביציאה גופא?

על דברי פותח האשכול לעיל - יש להעיר, שביציאה גופי' - אית דמחלקי בין היציאה כשלעצמו, לבין נסי הים (שלא היו מאותו הלילה). ובקובץ "אור ישראל" שי"ל באחרונה - מאמר ארוך מהגר"ח רפופורט בנושא 'אם מקיים מצות סיפור יצי"מ בסיפור ע"ד הנסים שנעשו על הים, [ובכעין כותרת-משנה מתחתיו:] פירוש ה'זבח פסח' ורבני בית בריסק, ומה שיש להעיר על דבריהם.'

ובל"נ אנסה לצלם המאמר בהמשך.

[שומע ומשמיע]

לענ"ד הכי כדאי ללמוד מחז"ל שהאריכו בהכרת הטוב ובהכרה שרק ה' הוא שגאלנו. וגם הקדישו חלק לפירוט המכות.
[כבר הביאו באשכול אחר מהחזו"א [או הגרח"ק? לא זוכר] שההגדה היא הקיום של 'כל המרבה'].

[סגי נהור]

אחר בקשת מחילה, מי שעבורו סיפור ביציאת מצרים הוא לתאר איך כאב למצרים הגב במכת צפרדע, ואיך גרד להם האוזן במכת שחין - מחזקת שיעורי הגננת לא יצא...

[ישא ברכה]

אחר בקשת מחילה, מי שעבורו סיפור ביציאת מצרים הוא לתאר איך כאב למצרים הגב במכת צפרדע, ואיך גרד להם האוזן במכת שחין - מחזקת שיעורי הגננת לא יצא...

אני חושב שיש יופי נפלא אם נדמיין אנחנו את המציאות שהיתה שם ונחווה את שינוי הטבע שהיה שם ואת ההפרדה בין ישראל למצרים, שמלמדים על מציאות הבורא הא"ס,
וגם אם נצייר לעצמינו את הגוי שבכוס שלו היה דם וכאשר הוא קונה מהיהודי יש לו מים, זה נותן לנו קצת תמונות ממה שהיה שם. ומתוך כל הסיפורים הללו הרי מתגלה מישהו אחד שברא את הכל ושולט על הכל. כמובן שיש גם רבדים יותר עמוקים, אבל הבסיס של הלילה משותף לכל עם ישראל מהפשוטים ועד החכמים והזקנים, כי בידיעה הבסיסית כולם שוים לטובה. [וברור שהחכמים יותר מתיחסים גם לבורא ית' ביתר חכמה ובינה]. וכמדומני יש סיפור מהח"ח איך דמיין לעצמו את המכות בצורה מוחשית, וזה בכדי לחזק את האמונה הפשוטה.

וכמובן יש חלקים נוספים שיש בלילה הזה כמו טוב ה', והיוצרות עם ה', שהם ענינים יותר עמוקים, אבל ברור שגם בהם יש רובד פשוט.

[פלגינן]

"ההגדה של פסח ... ציורים חיים ... אבל כתוב 'ואפילו כולנו חכמים' וכו' ... וקשה, איך נתנו נוסח שוה לילד ולחכם, ומה התועלת לשאול לעצמו? אבל הטעם הוא משום שממצוות הלילה היא להשיב האמת של יציאת מצרים אל הלב, ואם אמנם השכל חכם הוא, הלב הוא 'עם הארץ', וגם ילדות יש בו, והשבת האמת אל הלב דורשת אותו הלשון ואותו הסגנון ממש כמו הלשון והסגנון בהם מסבירים לילד. וזה כלל גדול בעבודת ה'". (מכתב מאליהו ד 249)

"אף שהדברים מבוררים ופשוטים, מכל מקום חייב כל אחד לחזור ולשנן את הדברים לעצמו ולהמחיש את הדברים בקרבו כשם שמבררים ומספרים לנער קטן. וכדחזינן בזה גופא שאמר הקב"ה 'אתם ראיתם אשר עשיתי למצרים' וכו' צריכים להיות כ'אתם ראיתם' בחוש ממש ...". (אור יחזקאל אלול עמ' ח)

"יש הנהגה מיוחדת בסיפור יציאת מצרים שבדרך כלל אסורה! כידוע אסור לבזות וללעוג לאחרים. רק במקרה של יציאת מצרים מצוה וחובה לספר על הבזיון שהנחיל ה' למצרים וללעוג להם ולהשפילם. שנאמר (שמות י ב): 'ולמען תספר באזני בנך ובן בנך את אשר התעללתי במצרים ואת אותותי אשר שמתי בם וידעתם כי אני ה'' (ועי' ברש"י שם שמפרש 'התעללתי' מלשון מצחק, וברש"י ישעיה ג ד מפרש מלשון בזיון)". (מטעמי השולחן, ספר המיוסד על תיאורי 'התעללתי' אלו ובו השתמשתי למקורות הנ"ל. מומלץ בחום.)

אחר בקשת מחילה, מי שעבורו סיפור ביציאת מצרים הוא לתאר איך כאב למצרים הגב במכת צפרדע, ואיך גרד להם האוזן במכת שחין - מחזקת שיעורי הגננת לא יצא...

נמצא כי בדיוק זה הוא סיפור יציאת מצרים פשוטו כמשמעו, עיקר המצוה. כמובן שכבודו מונח בעולמות טמירין, אך אסור לשכוח את עיקר המצוה כפשוטה!

ולסיום,

[שומע ומשמיע]

השאלה היא לא האם ללמוד ולתאר בפשטות, אלא מה הנושא שעליו צריך להתמקד.
בהגדה הנושא העיקרי הוא התהליך שקרה לכלל ישראל. הגלות התפילה, והגאולה ממנה ע"י הבו"ע בעצמו. תוך שמירת הבטחתו והשפעת רוב טוב עלינו בכמה וכמה מעלות. וגודל החובה להודות ולהכיר טובה. [עד כדי שחלק נכבד מההגדה הוא הלל.
כל אלו דברים פשוטים ביותר. ובעניותי אני משתדל די בהצלחה לענ"ד, להעביר מסרים אלו לילדים מתחת גיל 6.
פרטי אירועי עשרת המכות לא תופסים את המקום המרכזי בהגדה. ואם כבר מאריכים במכות, זה בחשבון כמה מכות היו.

[איש בער]

הרי לפנינו סברות יפות כולם אהובים וברורים, אך פליאתי גוברת האין מוזכר בראשונים או בפוסקים מהו תורף ועיקרו של מצוה חשובה זו?? מלבד הרמב"ם שצויין לעיל.

[מוישי]

הרמב"ם מצוה להודיע לבנים.... לפי דעתו של בן אביו מלמדו. אם היה קטן או טיפש אומר לו, בני כולנו היינו עבדים במצרים והקב"ה הוציאנו לחרות, ואם היה גדול או חכם מודיעו מה שאירע לנו במצריםונסים שנעשו לנו על ידי משה רבנו.
ומבואר להדיא שהסיפור לילדים הקטנים אינו מתמקד בעשרת המכות בציוריות נפלאה, אלא בתיאור השעבוד ותיאור הגאולה.
ואילו לגדולים והחכמים הסיפור מתמקד בלימוד חלקי האמונה היוצאים מהאותות והמופתים שאירעו בעשרת המכות.

[נשר]

הגר"מ שפירא זצ"ל היה מצטט הרבה את הרמב"ם הנזכר.


ברור שכוונת הרמב"ם באריכות הנסים והנפלאות היא הלימוד שהנסים מלמדים אותנו וכמו שכתב הרמב"ן ובעצם כבר כתוב בתורה למען תדע כי אני ה', למען תדע כי לה' הארץ, בעבור תדע כי אין כמוני.

ואילו אדם מספר את הנסים ולא לומד מתוכם את מה שהם מלמדים, הרי הוא לא יצא מכלל הקטן והטיפש. עד כאן מדברי הגרמ"ש.

[קו ירוק]

כ"א לפום חורפיה של המספר והשומע.
העיקר הוא ב' דברים
א. לידע הניסים שהק"ב עשה עמנו שזה מצוות האמונה בבוראינו כמו שהאריך הרמב"ן פר' בא.
ב. שהוציאנו ממצרים כדי שנהיה לו לעבדים ולפרסם אלוהותו בעולם. רמב"ן שם.
זה התכלית של ליל הסדר

[מכון חכמי ליטא]

עי' בדברי הרמב"ם פרק א' דהל' עבודה זרה, מהתחלה עד הסוף.

[מוישי]

כ"א לפום חורפיה של המספר והשומע.
העיקר הוא ב' דברים
א. לידע הניסים שהק"ב עשה עמנו שזה מצוות האמונה בבוראינו כמו שהאריך הרמב"ן פר' בא.
ב. שהוציאנו ממצרים כדי שנהיה לו לעבדים ולפרסם אלוהותו בעולם. רמב"ן שם.
זה התכלית של ליל הסדר

גם אם נאמר שזה התכלית של ליל הסדר, אבל זה לא מצוות סיפור יציאת מצרים

[קו ירוק]

זו המטרה של סיפור יציאת מצרים, והמטרה עצמה גם הודגשה בתורה והיא חלק מהמצווה דאורייתא. כי גם הניסים עצמם נעשו בשביל מטרה זו: למען תספר וגו' וידעתם כי אני ה' (ריש פר' וארא)
וכמו שכתבתי אני, וכמו שכבר הקדימני הרב נשר בשם הגר"מ שפירא.
וזה דומה ל'למען' דכתי' בציצית, תפילין וסוכה.

[פרי יהושע]

עמדתי השנה על דבר שלא הרגשתי בו עד עתה.

הלא כידוע מהגר"ח בביאור הרמב"ם נוסח ההגדה מתחלק לשאלה ותשובה, מתחיל בגנות ומסיים בשבח שעושים כרב ושמואל, ופסח מצה ומרור. אבל יש להבין כל הקטע שמתחיל מברוך שומר הבטחתו לישראל עד אחר דיינו, שבתוכו כל פרשת וידוי ביכורים ודרש פרשה זו שעליה כתב הרמב"ם שכל המרבה בדרש פרשה זו הרי הוא משובח, בנוסף למש"כ שם לעיל על המאריך בדברים שאירעו ושהיו. וצ"ב למה שייך מכל החלקים הנ"ל החלק הזה של וידוי ביכורים וכו'.

ומה שנראה פשוט בזה עפי"מ שהביאו כאן לעיל לשון הרמב"ם בסה"מ, שבכלל מצות הסיפור היא ההודאה על הנסים שנעשו לנו, והיינו כל וידוי ביכורים, וכל האריכות הוא כמש"כ שם להאריך בהודאה, וזה מה שמתחיל ברוך המקום ומסיים על אחת כמה טובה כפולה ומכופלת וכו', שבכל זה מודה לה' ונמצא שגם כל הזכרת המכות וכו' הוא לצורך כך, ואינו מכלל הסיפור אלא מכלל ההודאה, אלא שהכל חלק מחלקי הסיפור והמסיים בשבח כמו שנראה מלשון הרמב"ם בספרו.