הודעהעל ידי אב בבינה » ה' יוני 09, 2016 11:30 pm
פעם כתבתי ישוב ע"פ דרך הפלפול ליישב למה מדרשי קורח ס"ל שיש חוט א'. ואעתיקו כאן.
בעזהשי"ת – בירור שיטת קורח בטלית שכולה תכלת
כתב רש"י בריש הפרשה שפרשה זו יפה נדרשת במדרש תנחומא, ואז העתיק לשון התנחומא: "אלה קרואי העדה, והלבישן טליתות שכלן תכלת. באו ועמדו לפני משה. אמרו לו טלית שכלה של תכלת חיבת בציצית או פטורה. אמר להם חיבת. התחילו לשחק עליו, אפשר טלית של מין אחר חוט אחד של תכלת פוטרה, זו שכלה תכלת לא תפטור את עצמה" עכ"ל.
ויש להעיר כמה דברים:
א- שיטת רש"י בכל מקום הוא שיש שני חוטי תכלת ושני חוטי לבן, א"כ יש להתמיה למה נקט כאן שיש רק חוט אחד?
ב- לכאורה טענת קורח היה לפטור הטלית שכולו תכלת רק ממין תכלת, וזה היה הקל וחומר שלו, אבל מלשון רש"י "טלית שכלה של תכלת חיבת בציצית או פטורה", ומשמע שהנידון הוא על חיוב ציצית בכלליות, ולא על מין תכלת לבד, וצ"ב הצד שיפטור לגמרי?
ג- שיטת רש"י (מנחות מא:) והרמב"ם (פ"ב ה"ח מציצית) שחוטי הלבן צריכים להיות מצבע הטלית, א"כ בטלית שכולו תכלת לכאו' החוטים של לבן צריכים להיות מתכלת, ומה הואיל קורח בטענותו שהוא פטור מתכלת, הלא עדיין היה צריך לעשות כעין צבע התכלת בחוטי הלבן?
ובשאלה ראשונה שלשון "חוט אחד של תכלת" משמע דלא כשיטת רש"י בכ"מ, יש להשיב בפשיטות שרש"י רק מעתיק לשון המדרש, ומדרש זו אה"נ אינו כהלכתא, דמצינו שנחלקו בית שמאי וב"ה כמה חוטים היו בציצית, שב"ש ס"ל שיש ד' חוטים [ולדעת רש"י היינו שנים מתכלת ושנים מלבן] ולב"ה שלש חוטים [ולדעת תוס' ורוב ראשונים היינו חוט אחד תכלת ושני חוטי לבן], ובגמ' יש מחלוקת אמוראים איך קי"ל ולבסוף נקטינן שההלכה כבית שמאי. ואמנם במדרש תנחומא סו"פ שלח מובא מח' ב"ש וב"ה ולא נפסק הלכתא בזה, ויש לומר שלא ס"ל כמסקנת התלמוד שההלכה כב"ש, והוי דינו כסתם מחלוקת ב"ש וב"ה שההלכה כב"ה, ולכן נקט המדרש כב"ה.
אמנם אחרי העיון זה לא נראה כן, שבסוף הפרשה במדרש [פרשה י''ב] מובא כמה רמזים וגימטריות, ואחד מהם הוא שציצית מספרו שש מאות ובצירוף ח' חוטים וה' קשרים גמטרי' תרי"ג, והנה ח' חוטין רק יתכן לב"ש, ונרא' שמוכח שהמדרש אכן נקט כב"ש, א"כ הדרא קושיא לדוכתין למה כאן כתב שיש רק חוט אחד.
והאמת יורה דרכו שבאמת בילקוט שמעוני הגירסא הוא "א"ל קרח טלית שכולה תכלת אין פוטרת עצמה, ארבע חוטין פוטרות אותה", וכן הוא הגירסא במדרש רבה, ובכמה דפוסים של התנחומא (בדפוס מנטובה (שכ"ג), וכן גרס בתנחומא ישן, וכן ר"ש בובר נקט שזהו עיקר הגירסא), א"כ קושיא מעיקרא ליתא שיש לומר שד' חוטין הכוונה שיש בכל כנף ד' חוטין כמו שבגירסת רש"י הכוונה בחוט אחד שיש בכל כנף חוט אחד. אלא שעדיין לא ישבנו את דעת רש"י שאכן גרס חוט אחד, וזה צ"ע.
ונראה לברר הדברים ע"פ דרך פלפול. הנה במנחות מא: איתא "ת''ר טלית שכולה תכלת כל מיני צבעונין פוטרין בה חוץ מקלא אילן" והנה שיטת רש"י הוא שלבן צריך להיות דוקא מצבע הבגד, ואילו כאן מבואר ששייך לעשות הלבן ע"י שאר צבעונים. רש"י כתב להסביר את זה "כל מיני צבעונים: לשום לבן דכיון דמין כנף ליכא לקיומי בה אין לך לחזר אחר לבן אלא שיהו בה שני מינין". וכן בתוס' לח: ד"ה מידי כתב "ויש לומר כיון דקרא על כרחין לא איירי בצבוע תכלת דהא כתיב מין כנף וכתיב פתיל תכלת אלמא תכלת לאו מין דכנף הוי". והיינו שהוי כאילו נכתב בקרא שאין מין כנף שייך להיות מתכלת, שהפסוק משמע ששני דברים נפרדים הם. ולפי"ז נמצא שבאמת בטלית שכולו תכלת אין שום קיום של לבן לבד, רק יש מצות תכלת, וגם יש השלמת גדילים ע"י מין אחר, אבל לאמיתו אי אפשר לקיים מצות מין כנף (לבן) בטלית זו.
וראיתי במהר"ז בינגא שהקשה על דברי תוס' שאם בפסוק מבואר שתכלת מופקע ממין כנף אז ידרוש הפסוק שיש חיוב ציצית על בגד שמין כנף שלו הוי שלא מתכלת, והיינו מבואר שהפסוק לא מיירי בבגד של תכלת, אבל בגד של תכלת שלא עליו דיבר רחמנא תפטר לגמרי מלבן, וצ"ע.
והנה הרמב"ן במלחמות [שבת יב] כתב שהמח' ב"ש וב"ה אי סדין חייב בציצית אי לא הוי מחלוקת רק על חוטי לבן, אבל לכו"ע א"א לקיים בו תכלת, וכתב לבאר שיט ב"ש שס"ל חייב בזה"ל: "וטעמייהו דב"ש דלית להו סמוכין למשרא כלאים בציצית וכיון דתכלת ליכא לבן נמי ליכא ואפילו למאן דאמר אין מעכבין זה את זה מ"מ טלית שאסור בתכלת לא חייבתו תורה בלבן, וכי כתיב ועשו להם ציצית על כנפי בגדיהם בבגד הראויה לתכלת קאמר כדכתיב ונתנו על ציצית הכנף פתיל תכלת הרי שבגדים שנאמרו כאן סתם אינן אלא צמר ולא פשתים" עכ"ל.
ונראה שלפי הרמב"ן יש מח' ב"ש וב"ה אי דרשינן מזה שכתיב בתורה שני מינים, מין כנף ותכלת, שבעינן בגד הראוי לשניהם. לדעת ב"ש בעינן הראוי לשניהם, ואילו לדעת ב"ה לא משמע להם הכי, ואפי' אם מה"ת לא שייך לקיים בו אלא לבן, מ"מ חייב רק בלבן.
ונמצא בטלית שכולו תכלת, שלדעת רש"י ותוס' הנ"ל אי אפשר לקיים בהם מצות לבן כל עיקר, לדעת בית שמאי לכאורה תפטר גם ממצות לבן כיון שע"כ מין בגד זה התורה לא דיברה עליו. אבל לדעת בית הלל כיון שאפשר לקיים בו מצות תכלת יתחייב בתכלת לבד, כמו שסדין חייב בלבן לבד.
ואשר על כן טענת קרח בטלית שכולו תכלת לדעת ב"ש הוא טענה נכונה ואמיתה, כי באמת כיון שהוא פטור מלבן ע"כ הוא פטור נמי מתכלת, ולכן שאלת קרח היה אם הוא חייבת בציצית, ולא אם הוא חייב בתכלת. אבל המדרש כאן לא אחז כלל מטענת קרח, וע"כ מדרש זו נאמר רק אליבא דבית הלל, ולכן מובן היטב למה הגירסא הוא "חוט אחד של תכלת" כי כל זה רק אליבא דב"ה. אבל לב"ש סיפור זו להד"ם, ומסמא לשון ויקח קורח קאי על אחד משאר הפשטים שנמצא ברש"י, ודו"ק היטב בכל זה.
וכל זה עולה יפה עם מה שמפורסם בשם האר"י שצדיק כתמר יפרח סופי תיבות קרח, שלעת"ל יהיה קיום לטענת קרח שהוא ממידת הגבורה, וגם מפורסם [על אף שלא ידוע מקורו, ואכמ"ל] לעת"ל יהיה ההלכה כב"ש, וי"ל שהוא כנ"ל ודו"ק.