הרב סטל בקונטרסו שם הביא מדברי
המנחה בלולה סו"פ בשלח, עה"פ וידי משה כבדים ויקחו אבן וישימו תחתיו ואהרן וחור תמכו בידיו וגו', עיי"ש.
ולהעיר שבדור שלפני פנינו כתב הגרא"ח נאה פירוש זה מדעתיה דנפשיה
בספרו שיעורי תורה, שער א' אות ה' הערה י"א, אך מנומק יותר בפירושא דקרא (איך כבדות הידיים מחייבת ישיבה על האבן?). וראה שם לפנ"ז ולאח"ז אריכות דבריו סביבות הנושא. ומתוכן דבריו נמצא, ב' נקודות. א' גבהו של משה רבינו היתה לכו"ע עשר אמות. משא"כ גבהו של אהרן, בהיותו חלק מהלויים, שלמסקנא דסוגיא נראה דנקטו דגבהן כאינש דעלמא (אך לרש"י שם היו לכה"פ ז' אמות לדעת רבי יוסי), נמצא דגם אהרן בכלל. ב) הרי אמרו בזבחים (נט-ס) דבין לרבי יהודה ובין לרבי יוסי לא יעלה על הדעת שיהא כהן עומד ע"ג המזבח ועבודה בידו וכל העם רואין אותו (אלא דלדעת רבי יהודה אף אם רואין ראשו של כהן סגי בהא דלא רואין עבודה שבידו). וא"כ היאך אפשר שאהרן הכהן יהיה גבהו עשר אמות כמשה וכל העם רואין אותו ועבודה שבידו כשעומד ע"ג המזבח (דלרבי יוסי מזבח עשר וקלעים ט"ו נמצא דחציו גובה עשר אמות של משה היו למעלה מקלעים, ולרבי יהודה מזבח ג' אמות וקלעים ב' אמות נמצא שרובו של משה חוץ מקלעים). ולכן אי אפשר שאהרן הי' גבהו כמשה, דא"כ מתחזי ועבודה בידו. אך דנסתבך למ"ד דמשה נשאר כה"ג, גם הוא עבודה בידו הוי. (ועיין
במפתח פתחי שיעורים מה שדן שלכאורה לחייב לעבוד בעומד על גבי המזבח ולא על הרצפה דהרי מקום הילוך רגלי הכהנים היא משיעור המזבח, נמצא שהוא מדיני הקרבה.
ויש לעיין לדבריו, היאך קידש שלמה את רצפת העזרה לרבי יהודה להקריב עליו, הרי אינו עומד על המזבח בהקרבתו.
והנה
בשיעורי תורה שער ו' אות י"ד דן בראיית ה'גלות עליות' דגובהו של אדם שלש אמות עם הראש, מהא דמעלה היתה לפני המנורה, ואם שלש אמות בלי הראש הרי דמזבח י"ח טפחים ועד הכתפים של אדם י"ח טפחים, ולמה צריך למעלה. ועיי"ש שדחה הראיה דמצינו גם כהנים שהיו קצרי קומה כהא דבן גמדא עיי"ש.
אך שני תשובות בדבר, חדא דכבר הביא רי"י סטל שם מדברי המדרש (ילקוט תהלים עה"פ שמן ששון מחבריך) שבעת משיחה בשמן המשחה אם הכהן היה קצור היה מאריך, ולפי"ז יש לומר דשאני בן גמדא שהי' בבית שני שהיו רק מרובי בגדים בלי משיחה, אך עדיין לא נדע מה טעם הוצרכו למעלה לפני המזבח כל ימי המשכן והמקדש. ועוד דלכאורה כוונת הראיה הנ"ל עפ"י סוגיין דעלמא דלהכי הי' מעלה לפני המזבח משום דכהן אסור להניח ידו למעלה מן הציץ כמבואר במסכת תמיד (וכמדומה שראיתי מציינים שמקור טעם זה מהפלאצקער גאון), ולפי זה שפיר הראיה שנרות דעל גבי מנורת י"ח טפחים היו גבוהים מהציץ, ואם הראש חוץ לג' אמות הרי עדיין יש מקום עד גובה הציץ.
ומינה דכיון דכבר במשכן נצטוו על המעלה, הרי דגם אהרן הכהן היה הציץ שעל מצחו בתוך ג' אמות כנ"ל, ולא היה גבהו כמשה רבינו. (והא דמתארכין פשוט דמתארכין היינו כקומת איש רגיל, ולא סתם מתארכין בלי שיעור).
ואחר כל זה נוכל ליישב קושיא דלעיל בענין משה רבינו, דבאמת נימא דא"צ לעמוד על המזבח דווקא בעת ההקרבה, אלא דכיון דגובה המזבח ט' אמות (ועשר עם הקרנות) קשה שיקריב אהרן מעל גבי הרצפה ולא יגביה ידיו למעלה מן הציץ, כשהוא צריך גם להכניס תוך שתי אמות בשטח המזבח משום מקום קרנות ומקום הילוך רגלי הכהנים, משא"כ משה אף אם כה"ג אבל הרי שימש בחלוק לבן שאין בו אימרא בלי ציץ, ולכן היה יכול לעמוד על הרצפה. (כמובן כ"ז למ"ד דלצורך עבודה ג"כ אסור להגביה ידיו למעלה מן הציץ)