הודעהעל ידי צונאמי » ש' פברואר 28, 2015 11:58 pm
הלכות אזני המן חלק ב'
ובו למעלה מ-ארבעים טעמים ורמזים שנאמרו באוזני המן, (מלבד מה שהוזכר במאמר הקודם).
במאמר שבעלון הקודם - פרשת זכור, התבארו בארוכה מקורות "אזני המן", שמם חומרם וצורתם, ובמאמר זה יובאו בס"ד הטעמים הרבים והשונים לאוזני המן: טעם שקוראים לזה ע''ש האוזנים של המן – ויובאו טעמים "היסטוריים", הקשר בין המן לאוזנים, ורמזי השם "המן-טאש". טעם שהם משולשים - הקשר להמן, הקשר לפורים ומגילת אסתר, ורמזים כנגד התורה, ואף מגן דוד! ובטעמים על דרך הנסתר יעלו ויבואו - מנהג אכילת קרעפלאך המכונה כיסנים, הרמז במילוי, זרעונים וסוג המילוי, ומנהגי אנשי מעשה. ולסיום, דברי המערערים על כך שקוראים מאכל ע''ש רשע עמלקי.
וזאת למודעי רבא לאורייתא רבנן ותלמידיהון: בשבוע שעבר הובא פרק מיוחד שעסק ב"פורים תורה" שנכנסו בתוך כיסני הפורים, אך יתכן שגם במאמר זה חלק מן הטעמים נאמרו בצורה זו, ורחמנא ליבא בעי, על כן יהיו נא בעיניכם כאילו הייתי פורטם.
טעם שקוראים לזה ע''ש האוזנים של המן
קיצורם של דברים, קצות אוזני המן ותנוכיו ארוכים הם כאזניו של חמור, ובכל דור ודור דורשים בהם כמין חומר ל''פורים-תורה'' שהיא כמעיין המתגבר, ואף אנו נשים עינינו בכוס זו ונטמון ידינו בצלחת להעלות ממנה כמה וכמה דרושים מעניינא דיומא לכבוד פורים. (ברכת חיים צוקרמן)
טעמים "היסטוריים"
הטעם ה"תורני" הרווח, הוא ה"מדרש" שהמן יצא מאת אחשורוש ואוזניו קטופות. ועל אף שאגדה זו חוזרת ומובאת בעשרות ספרים, אין לכך מקור מלבד ספר "חמדת ימים" שנכתב/נלקט לפני כ-300 שנה, אשר היו מרבותינו שדחאוהו בשתי ידים, מחשש צבי שבור. אם כי יש לציין, שמצאנו רק מקום אחד בספרות המדרשית שמופיע המונח "אזניו קטופות", וזה על ראובן בשעת ברכת יעקב לבניו. (וצ"ע אם זהו חלק מבראשית רבה)
ויאמר המלך איש אשר דיבר טוב על המלך והציל נפשו ממות טבעי וטבעו ילך בכל העולם, וכמשפט אשר אמרתי יעשה לו. ויאמר המן אל המלך הנה הרצים יצאו דחופים בדבר המלך לכל מדינות מלכותך לאבד את כל עם מרדכי, ויקר וגדולה כזאת איך יעשה לו? ויאמר המלך האיגרות והרצים ששלחתי אני אבטל אותן, ואל תפל דבר מכל אשר דיברת. ויגער בו בזעם ויקצוף, ויאמר לו המן המן! מהרה מהרה צא ועשה אל תפל דבר מכל אשר אמרתי לך. ויהי כאשר ראה המן כי חמת המלך בערה בו ודבריו אינם נשמעים, הלך ונכנס לבית גנזי המלך, וקומתו כפופה, אזניו קטופות, עיניו חשכו, פיו עקומה, ולבו מטומטם, ומעיו מתחתכים, ומתניו מלאו חלחלה, וארכבותיה דא לדא נקשן, ולקח משם כל עדיי מלבושי מלכות אשר לבש בהם המלך ביום ראשית ממלכתו, ושאר תכסיסי מלוכה כאשר ציוה לו המלך, ויצא משם מבוהל. (חמדת ימים)
והטעם שיש נוהגים לאכול אזני המן שמעתי לבאר בדרך הלצה, לפי מה שאמרו בתרגום שני אסתר ויואל המן לצעוק ולבכות ולא הטה מרדכי את אזנו אליו, ורמז לזה נהגו לאכול אזני המן. (ילקוט יוסף)
יש אומרים כי את בני המן תלו באוזניהם, והן היו כל כך מלוכלכות ושחורות, ועל שם הדמיון ממולאות אוזני המן בפֶּרג שחור.
בארצות שבהן נידונו בימי הביניים אנשים לתלייה, נהגו ״לקטוף״ את אוזניהם.
הקשר בין המן לאוזנים
טעם למנהג אוזני המן, כי כל העמים שמעו את הנסים שעשה ה' לישראל במצרים ונפלה עליהם אימתה ופחד, חוץ מאותו רשע עמלק שעשה עצמו כאינו שומע וכפתן חרש יאטם אזנו. וכן המן לא פחד לשלוח ידו ביהודים, ועליהם נאמר אשר קרך ציננך וקירר רתיחתך כאמבטיה רותחת ובא אחד וכו', ולכן אוכלים אזני המן שעשה עצמו כאין לו אזנים לשמוע. (ברכת מועדיך)
עוד אפשר, משום שנפילת המן היתה מחמת אזנו וכמו שכתב רבינו בחיי שני עשירים גדולים היו בעולם אחד בישראל ואחד באומות, קרח בישראל המן באומות העולם, שניהם שמעו לנשותיהם ונפלו. א"כ המן באוזנו שמע לעצת אשתו ונפל. (ילקוט יוסף)
תורה שבעל פה היא מיוחסת לאוזן, שהתלמיד שומע מרבו ורבו מרבו עד משה מסיני, דתורה שבכתב הכל כתוב בספר והעין רואה כל הכתוב. והיות וע''י המן נתעוררו בקבלת תורה שבעל פה המתייחסת לאוזן, לזה רומזים אוזני המן. (ברכת מועדיך)
רמזי השם "המן-טאש"
באוצר מנהגי ישראל כתב, כי שמם של אזני המן מסמל את תשישותו של המן, שכן בלע''ז (כיסני המן) קרויים בשם המן-טאש כלומר תש כוחו של המן.
אמר אדמו''ר מוהר''ז (מקרעטשניף), משום מה קוראים לאזני המן באידיש ''המן-טאש''? כדי שיהי לישראל את כיסו של המן, (כי כיס בלע''ז הוא ''טאש''), היינו העשרת אלפים ככר כסף. והוסיף, דמשום כן כתוב במגילה ''היהודיים'' עם יו''ד יתירה, כדי שלכל יהודי ויהודי בנפרד יהא העשרת אלפים ככר כסף שבכיסו של המן (ארבעה ארזים)
הנה כל טף בנשים יודע שחג פורים בלי אזני המן זה לא הולך, ואפשר לרמוז לעשות אותם ימי משתה ושמחה ומשלוח מנות איש לרעהו, ר''ת בגימטריא אזני המן עם ה''כולל''. (איל וצבי)
אדר ר''ת אזני המן דמי פורים רעשנים, אלו הם הדברים המאפיינים את חג הפורים שחל בחודש אדר! (שערי ניסים)
כתב הסבא מקלם באגרת לבניו לרגל הפורים: אזני המן, מנחה שלוחה לבני היקרים לכבוד פורים. ''עטרת חכמים עשרם'', הנה האזני המן (המן-טאש) הלז, צריך לאפות אותו יפה יפה למען ימוג בפה בתענוג, ''ותפארת בנים אבותם'', הבנים אשר יצטיינו בהנהגתם - נאה לשמים ונאה לבריות, מה שהוא טוב מאד, לבד מה שהוא נאה ויפה להם, עוד יזהירו ויבהיקו נוי ויופי רב וכבוד גדול לאבותיהם, ועל יופי החינוך שהנחילום ''תפארת בנים'', העטרת תפארת של הבנים אבותם. (אור רש''ז, ויעו''ש)
טעם שהם משולשים
הקשר להמן
טעם שהעוגיות אזני המן משולשות, ע''פ הגמ' ערכין ט''ו לשון הרע הורגת שלשה, האומרו המקבלו ומי שנאמר עליו, וזה תואם להאמור שהמן היה מרבה לדבר לשה''ר על ישראל לאחשורוש. (הנצו הרימונים)
בטעמי המנהגים ערך פורים כתב בשם מטעמים, שהטעם לרמוז לדברי המדרש, שכיון שראה המן שלושה אבות מיד תש כוחו.
נאמר בתהלים וכל קרני רשעים אגדע זה המן, תרוממנה קרנות צדיק זה מרדכי, ולאזני המן יש שלוש קרנות. (טעמי המנהגים)
בספר דרכי הבושם כתב דהמן דיבר בגנותם של ישראל בשלשה דברים: א' מפוזר, ב' דתיהם שונות, ג' דתי המלך אינם עושים, לכן עושים אוזן משולשת, שהשמיע עליהם רעה משולשת.
כיון שהמן דיבר בגנות ישראל בג' דברים לכן עושים דווקא אוזן בגלל שהשמיע עליהם רעה, אך תוכו מלא מתוקים, כנגד התורה, שגם כשאנו מפוזרים התורה מלכדת אותנו. (שער ראובן)
שמעתי באומרים לי דאיתא ב"מדרש" שהיה להמן כובע משולש, ואם קבלה נקבל... (הנצו הרימונים)
יש הטוענים, כי צורת המשולש למאפה האמור, באה להזכיר לנו את כובעו המשולש של המן, שבאשכנז חשבו, שהוא דומה לכובע המפורסם של נפוליאון. וכן בגולת אמריקע, קוראים לעוגיה זו בשם ''המנ'ס העט'', דהיינו כובע המן.
הלצה אשכנזית על המנהג שאוכלים אזני המן בפורים, שנאמר ויענך וירעיבך – זהו בתענית אסתר, ויאכילך את המן את אזני המן בפורים. (נאמ''ן ס''ט, ספר התשבי)
הקשר לפורים ומגילת אסתר
בא לרמוז למש''כ במשנה אבות על שלושה דברים העולם עומד על התורה ועל העבודה ועל גמילות חסדים, וכולהו שייכי בפורים. תורה – קיימו וקבלו את התורה מאהבה, עבודה – שמרדכי למד עם הזאטוטים הלכות קמיצה, וגמילות חסדים במשלוח מנות ומתנות לאביונים. (הנצו הרימונים)
צום קול ממון, כל אחד מהם בגימטריא 136, וכן ראשי תבות הפסוק כי מרדכי היהודי משנה למלך אחשורוש בגימטריא 136, ורמז כי קריאת מגילה מכוונת כנגד קול, מתנות לאביונים כנגד ממון, וכנגד צום שהוא ענין התשובה נתנה מצוות משלוח מנות המאחדת ישראל זה עם זה ומתקנת עברות שבין אדם לחברו, שאין יוה''כ מכפר עד שירצה את חבירו. ואולי אזני המן שיש להם ג' קצוות גם רומזים לענין זה (ר''א כ''ץ)
יש הטוענים ששלוש הפינות הם זכר לשלושת ימי הצום שאסתר המלכה ציוותה על כל היהודים לצום.
טעם צורתם משולש, כי מחלוקת יש בגמ' מהיכן קריאתה, רשב''י אומר מבלילה ההוא ועוד שלוש דיעות, אחד מוסיף מ''גידל המלך את המן'', שני מוסיף מ''איש יהודי'', שלישי כולה, ונפסק ההלכה שיש לקרוא כולה. נמצא, מבלילה ההוא מחויבים לכל הדעות, ועוד נפסקה ההלכה להחמיר עוד כשלשתן. לזכר זה, אנו חותכים הלחמים בשלש הקצוות, לזכר שנחתכה ההלכה כאלו השלושה. (מנוחה וקדושה)
כנגד התורה...
טעם שעושים אותם משולשים, כי הוא (=המן) סָתם אזנו מעם משולש - כהנים לוים וישראל, בני שלושת האבות. ועוד, ע''פ הגמ' מגילה ז' הלא כתבתי לך שלישים ולא רביעים, דבג' מקומות מוזכר מלחמת עמלק בתנ''ך, דבזה נשלמו מש''כ הלא כתבתי לך שלישים וכנ''ל, והמן שהוא השלישי הגדיל לעשות שביקש להרוג ולהשמיד מנער ועד זקן טף ונשים ביום אחד, ולא עורר אזנו לשמוע מה קרה באבותיו שקדמו לו שנפלו ביד יהושע וביד שאול. (ברכת מועדיך)
כידוע יש בפורים שלש מצוות עיקריות, והן מקרא מגילה משלוח מנות ומתנות לאביונים. בהתאם לכלל של "פורים כפורים", אפשר למצוא קשר בין מצוות אלו לבין שלשת עיקרי האמצעים לתשובה והם צום קול ממון, שהם בבחינת שלשה עלי הדס, והדס ר''ת הוא דבר סליחה. (ר''א כ''ץ)
מה שהם משולשים, כי התורה משולשת תורה נביאים וכתובים שהתורה שבעל פה מבוססת עליהם. (ברכת מועדיך)
טעם שהם משולשים, לפי טעם דאזני המן רומזים לתורה שבעל פה המתייחסת לאוזן דתורה שבעל פה היא משולשת שהיא בנויה מהמשניות ועליהם התלמוד בבלי והתלמוד ירושלמי, והוא יסוד כללות תורה שבעל פה (ברכת מועדיך)
המאפה הוא בצורת משולש, וזה מסמל גם את הקשר של עם ישראל, הקב''ה והתורה - קשר שהתחזק מאוד בפורים, על פי חז"ל.
מגן דוד!
אבל יש גם טעם מעניין נוסף. ידוע שמגן דוד מייצג את עם ישראל. המגן דוד מסמל את קידוש החומר - משולש עם החץ כלפי מטה, שזה החלק הגשמי, ועליו משולש כלפי מעלה, שזה החלק הרוחני. השילוב ביניהם מביא את האדם לשלמות, בבחינת קידוש החומר. אוזן המן מייצגת את המשולש הגשמי, החומרי. מכיוון שפורים הוא חג יותר חומרי - אכילה, שתייה ויין - מזכירים לנו שהמשולש הזה הוא רק חצי מהמגן דוד. שצריכים לזכור גם את המשולש השני עם השפיץ למעלה, שמסמל את הרוח''.
המגן דוד הוא הסמל לעם ישראל ולסוד קיומו, כי הרי למגן דוד ישנם ששה ראשי תור לכל שש קצותיו, וכן הוא עם ישראל המפוזר בכל ששת קצוות תבל - מזרח מערב צפון ודרום למעלה על החצי הכדור העליון ולמטה על חצי הכדור התחתון, ובכל ששת הקצוות יש לו ראש תור להבליט את בדידותו מן העמים לבדד ישכון ולא ישכח את יחודו. ויתכן, כי מכאן המקור למנהג של אכילת אזני המן בפורים, כי הם משולשים כראש תור, וזוהי התשובה הניצחת והנצחית לכל ה''המנ''ים שבעולם, למען יאזינו היטב וידעו ויבינו, כי עם ישראל הוא עם הנצח, כאמור במלאכי אני ה' לא שניתי ואתם בני יעקב לא כליתם. (מילי דמרדכי זק''ש)
(א"ה, יש להאריך במילין על מקור הסמל "מגן דוד" ושימושו, ועל כניסתו לעם ישראל ולקבלה, ואי"ה עוד חזון למועד ולא עת האסף המקנה.)
טעמים על דרך הנסתר
מנהג אכילת קרעפלאך המכונה כיסנים
אוכלין קרפלאך בימים שיש בהם הכאה וחבטה - בערב יום כפור נותנים מלקות, בהושענא רבה חביטת הערבה, ובפורים הכאת המן. ואף סימנים נתנו בהם, הכה תכה - הרי אלו ר''ת של ה'ושענא כ'יפור ה'מן, ת'אכל כ'רעפליך ה'רבה.
המנהג לאכול בפורים בערב יום כיפור ובהושענא רבה כיסנים (קרעפליך בלע''ז) ממולאים בבשר מצוי בקהילות רבות. הטעם הוא, משום ששלושת הימים הללו הם מקצת יום טוב - שכן מרבים בהם באכילה, מאידך הם מותרים במלאכה, היינו הם ''יום טוב מכוסה'' (יהדות בוכרה פוזיילוב)
נחזור לעניין כף-הדמיון כדי להעיר, כי גם בערבי יום-כיפור, גם בהושענא רבה וגם בפורים אנו אוכלים ''קרעפלעך'' = כיסנים, ודרושם כר''פ - ראשי-תיבות כ'יפור ה'ושענא פ'ורים, (ל'כן א'וכלים כ'רעפליך).
שמעתי עוד טעם לאכילת קרעפלך בפורים, ארור המן בגימטריא 502, ברוך מרדכי בגימ' 502, והמג''א אומר שזה הכוונה ''עד דלא ידע בין ארור המן לברוך מרדכי''. ולפי''ז אפשר לומר, שהרי בשר גם כן בגי' 502, ומכסין את זה בקרעפליך לסימן עד דלא ידע בין ארור המן לברוך מרדכי. (ליקוטי מהרי''ח)
הרמז במילוי
אוזני המן מסמלים שילוב בין שני דברים מנוגדים לכאורה, אירועי פורים היו דינים - גזירות השמד של העם היהודי - ולעומת זאת היו חסד והצלה. כך גם באוזני המן: הפֶּרג אדום(?) והבצק לבן. בקבלה ידוע שהדין הוא בצבע אדום, והחסד בצבע לבן. כך זה מתרגם בעצם לאוזני המן, כשהבצק - החסד - עוטף את הפֶּרג - הדין. מעבר לכך, המאכל הוא בצורת משולש, וזה מסמל גם את הקשר של עם ישראל, הקב''ה והתורה - קשר שהתחזק מאוד בפורים, על פי מדרשים שונים.
עוד אפשר להיות טעם מילואם, כי האלשיך כתב שבקושי קבלו היהודים את ימי הפורים לדורות, שסברו שתחלת הגזירה היתה עומדת לבטל מפני אהבת אסתר, ועוד לא האמינו שתהא הגזרה באכזריות להשמיד גם את זרעם, עד שכתב להם מרדכי שנים או שלשה פעמים מגודל אכזריות אחשורוש. ויכול להיות, שמחמת יראת המלך לכתב ולשלוח למרחקים בזיונו, עשו בחכמה לאפות לחמים ולהטמין המכתב בתוכם, ומי יעלה בדעתו לחפש בתוך הלחמים שאדם שולח דורון לחברו? ועל ידי זה ניצלו מסכנה. ואם כן, היה מוכרח תיקון מילוי לזכרון זה הנס שנשתלחו הכתבים העולם ועד קצהו ולא נתודע. (מנוחה וקדושה)
א''ה, טעם זה כה מתוק כצפיחית בדבש, עד כדי כך שיתכן שלזכר זה תקנו משלוח מנות איש לרעהו, ובתוכו מחביאים אגרות (הקדשה בלע''ז), ובהעברת המשלוח לנמען אחר יש לזכור להוציא את פתשגן הכתב. וכן לפי''ז אתי שפיר מדוע מגילת אסתר נקראת ''אגרת הפורים'', דאל''כ קשיא מה שייכא אגרת לחג הפורים, ולולי דמסתפינא הייתי אומר, דכל תקנת קריאת המגילה נתקנה לזכר נס זה, ובכלל זה עשיית הפורים לימי משתה ושמחה.
כיון שהמן דיבר בגנות ישראל בג' דברים לכן עושים דווקא אוזן בגלל שהשמיע עליהם רעה, אך תוכו מלא מתוקים, כנגד התורה, שגם כשאנו מפוזרים התורה מלכדת אותנו. (שער ראובן)
יש אומרים שיש בזה רמז, כשם שהמילוי שלהם מוסתר כך הנס של פורים היה כולו מוסתר בתוך הטבע. (מנוחה וקדושה).
הקפידא בסוג המילוי
ה'כל בו' וה'יוסף אומץ' כתבו, שנהגו לאכול זירעונים בפורים, זכר לזירעונים שאכלו דניאל חנניה מישאל ועזריה, ובעקבותיהם גם אסתר בבית המלך, כדי לשמור על הכשרות. יש המסבירים שלכן אוכלים אוזני המן הממולאים בפֶּרג, זכר לזירעונים שאסתר אכלה בבית המלך, ששמרה גם שם על יהדותה.
יש המסבירים, שהמלצר ברצותו להעלים הדבר מן המלך, הטמין להם את הזרעונים בתוך בצק, לכן מכינים נרתיקי פת ממולאים זרעונים לזכרון, והם קרואים אזני המן (דינים לנוער)
בספר אוצר דינים ומנהגים כתוב - נהגו ישראל לאכול אזני המן, בתמונת עוגות ממולאות שומשמין בעלות שלש קרנות, וקורין אותן ''המן-טאש'', והוא כעין כובע של נפוליאון, וחושבין שכובע כזה נשא המן בתור השר הראשון במלכות אחשורוש, והשומשמין (או הפֶּרג) לזכר עשרת אלפים ככר כסף שהבטיח לתת לאוצר המלך.
אנשי מעשה
בהתקרב ימי הפורים זימן רבינו (רבי אהרן מבעלזא) אצלו את משמשו ר' דוד והורה לו למסור לאמו שצריך לעשות ''פלאָדין'' - אזני המן לכבוד יום הפורים. עם זאת מסר בידו הוראות מדויקות איך להכין אותם, עם צימוקים ועם צוקער ולהוסיף דבש, כן הורה לו שיאמר לאמו שתעשה כמן צורה של פסים על הבצק כנהוג, ואמר לו איך עושים את הצורה הזאת בדיוק. ר' דוד למד אז בישיבת גור, ולא ידע מכל אותם מנהגים וקפידות בחצר בעלזא, ותמה בליבו על פשר דבריו אלה, וכי מאי איכפת לו אם זו צורה זו או אחרת? ר''א שהרגיש את הרהוריו פנה אליו ואמר (מתורגם מיידיש): האמן לי, שמעולם לא הייתי טבָּח כדי שאדע כל זאת, אלא שבהיותנו אצל אותו רשע בימי השואה כמובן שלא היה בידנו להתנהג בדיוק ''ווי אינדערהיים'' - כמו בבית, אך ברוך השם שום מנהג ישראל נישט מבטל געווען - לא בטלנו, והיות שבבית היה המנהג לעשות פלאדין, כן יהיה אף עתה בארץ ישראל (פארו עלי בעלזא)
הפשטידא השניה היו עושים חלה שהניחוה למשמרת משמחת תורה עד לשבת הגדול. אולי טעם הדבר הוא, עפ''י דברי כ''ק מרן מוהרי''ד ז''ל שאמר בשם האר''י הקדוש, שיש "ייחוד אחד" שמתחיל בימים הנוראים ונמשך עד ערב פסח, וע''י כך אפשר להמשיך את קדושת הימים הנוראים עד פסח, ולרמז על זה עושים הפשטידא הזו. גם אמרו רבותינו הק' ז''ל, שאפשר לזכות ולהמשיך את קדושת כל המועדים לכל ימות השנה, וכן היו נוהגים אצל כ''ק מרן מוהר''א ז''ל לאכול אזני המן בכל השבתות שמפורים ועד שבת הגדול ועד בכלל, כמו כן היו נוהגים לאכול מצה בכל השבתות שבין פסח לשבועות. (הגש''פ מדרש בחידוש, מנהגי בעלז)
טעם שקוראים ע''ש הרשע
רצוי לשנות את השם של המאפה שנקרא אזני המן, שנכנס גם אלינו (עדת תימן) לעוגיות פורים, אך עדיין אין זה מן הראוי לתת למאכל שאנו מכניסים לתוך פינו שם טמא. שוב ראיתי בגליון אור תורה אדר התשנ''ב שהמציא חכם אחד טעמים לענייני אזני המן אלו, הלכך טוב לקראם בשם ''עוגיות פורים''. (שו''ע המקוצר לרב רצאבי)
א"ה, וכן שמעתי שאומרים בשם ר' הילל זאקס זצ''ל, שתמה על שם זה, משום דינא דמחיית עמלק, ויתכן דיש לחלק בן האומה בכללותה לפלוני עמלקי.
וידוע מה שעורר היעב''ץ על הגמ' ב''ב מ''ו שהגמ' נותן שם סימן ע''י תיבת עמלק (שהיא ר''ת ערב מלוה לוקח קבלן) והלא כתוב תמחה את זכר עמלק מתחת השמים והאיך נותנו הגמ' סימן לזכירה? (יש שציינו, למגלה עמוקות ויחי, ש"עמלק" ר''ת עמרם משה לוי קהת). ותי' היעב''ץ וז''ל: נ''ב חידוש שנתנו סימן כזה במי שנאמר בו תמחה את זכר עמלק, אולי מצאו לו רמז מה, במאי דסיים קרא ''לא תשכח'', להורות ולהתיר להשתמש בו לאוקמי אגירסא.
ובדרשות חתם סופר מבואר דצריכין לעשות איזה זכר להמן, וז''ל: על כן, כשנהפוך הוא, והשיבו לו גמולו בראשו, קראו לימים האלה ימי פורים, במקום שהוא רצה לקרותם ימי גורלות, נקראים ימי פורים, ואולי היינו תמחה זכר עמלק, לא תשכח, כשנזכה למחות זכר עמלק, ולא ישאר לו שם ושארית בעולם, מצוה לעשות שום זכר שלא נשכח מה שהיה, עכ''ל.
ובזה מתבאר מה דלכאורה יש לשאול דעושים אזני המן למאכל ומברכין על זה מה זכה המן לזה? והמכוון (שבעבר) היו עושים אזני המן מדברים שאינם מאכל וימחו את זה. (ברכת מועדיך)
כיון דעל ידי המן זכינו להתעוררות קבלת תורה שבעל פה לכן מברכין עליהם. (ברכת מועדיך)
ר' יעקב קמינצקי הציע סיבה נוספת לאכילת אזני המן בפורים, כפי שאנו אוכלים אזני המן, ואכילה היא צורה של כילוי בזמן שהפריט נאכל, לכן באכילת אזני המן אנחנו מקיימים את מצוות מחיית עמלק. (במחיצת רבינו)
נערך לאחרונה על ידי
צונאמי ב א' מרץ 01, 2015 9:55 am, נערך 2 פעמים בסך הכל.