מסורה שעקרה מסורת, פשט חדש וניקוד חדש

[נוטר הכרמים]

המנהג הרווח הוא לקרוא במגילה (א,טז) 'להיות כל איש שורר בביתו', השי"ן בשי"ן שמאלית כמו סין בסמ"ך, והיינו מלשון שררה כמו שפירש האב"ע דשורר בביתו היינו מושל באשתו, וכן מבואר בגמ' מגילה יב,ב דאפילו קרחא בביתיה פרשדכא (נגיד. רש"י) ליהוי.

אמנם מצינו בזה מנהג חסידים ששרשו מן הרה"ק השר שלום מבעלזא לקרוא בשי"ן ימנית, ואזי מתפרש מלשון משגיח ורואה כמו אשורנו ולא קרוב, וכן מראש צורים אראנו ומגבעות אשורנו.

והרבה נהגו בזה לקרוא פעמים בזא"ז האחת בשי"ן ימנית והאחת בשי"ן שמאלית, ראה בליקוטי מהרי"ח ח"ג סדר מנהגי פורים בשם קונטרס ליקוטי מנהגים מר' סנעדר מפרעמישלא. ובס' דרכי חיים ושלום [מונקאטש] סי' תתמה, ובמנהגי קאמרנא, בספר להב אש עמ' סא שכן נהג הרה"ק מזיכלין, ובספר לב שמח שכן נהג הרה"ק מאלעסק (חתן השר שלום).

וכן נהגו בדור האחרון האדמורי"ם בעל דברי יואל מסאטמאר, בעל חלקת יהושע מביאלא, בעל דברי יציב מקלויזנבורג, בעל אמרי חיים מויזניץ.

ובקובץ נזר התורה [ה' אדר ב' תשס"ג] הובא בזה שאמר הגה"ק ר' יודלע' מדזיקוב שהכוונה היא מ' דארף אריין קוקען אין שטוב שיהיו כל מעשיהם כדת של תורה, ואמר, כי ממאמר זה אנו למדין שהרה"ק מבעלזא היה זהיר בבחינה זו להשגיח בעינא פקיחא על בני הבית.

ומנהג זה מתבסס על המסורה כמ"ש בספר שערי רחמים על השערי אפרים ש"ו סקי"ז. אמנם כבר העירו בזה, שלשון המסורה הוא: שרר ל' כתיב שי"ן. והביאור הוא שבכל מקום שנזכר בתנ"ך שרר כתיב בסמ"ך ולא בשי"ן, ואין הכוונה שורר בשי"ן ימנית, ראה מאמר הר"ד יצחקי בקובץ באו"י גליון לט עמ' קלו.

והתמיהה רבתי, היאך בבעלזא מעוז המנהגים עקרו המסורת מקדמת דנא על סמך פשט חדש (ושגוי לכאורה) במסורה, ומתוך כך באו לידי ביאור חדש במקרא שלא בא זכרו במפרשים הקדמונים.

[זקן ששכח]

האם לא נסחפת? אתה באמת סבור שה'שר שלום' או הסאטמער רב ודומיהם היו אנאלפביתים מושלמים עד שלא ידעו לפענח קטעון במסורה, דבר שאני וחברי עשינו בדי הצלחה בגיל בר מצוה?
מסתברא שלא המקור שהבאת הוא זה שגרם לשינוי זה. ועכ"פ להניח הנחה ועל סמך זה להקשות - אינו ממידת החכמה והתבונה.

[נוטר הכרמים]

כך זה מופיע במקורות הדברים, חבל שנבהלת להשיב בלי לבדוק.

ואגב, אני סבור כי מותר ומצוה להקשות במידת הכבוד הראויה.

[איש_ספר]

ההסמכות על המסורה באמת מתמיהה ופלא באיזה קלות משבשים הספרים

מעורר ישנים ובר אבהן

[בברכה המשולשת]

סליחה על הבורות, אבל אולי יש כאן קשר להגיית ש שמאלית כש ימנית בחלק מהקהילות?

[אוצרניק]

מתוך הקונטרס "תורת הקורא" על מגילת אסתר (תשע"ה)

בכל כתבי היד והדפוסים כתוב שֹרֵר בשי"ן שמאלית, למעט דפוס מק"ג
שכתוב בו שֹרֵר בשי"ן ימנית, ככל הנראה משום טעות סופר )בדפוס זה
מצויות מאות שגיאות(, ובעקבות כך בכמה דפוסים הנמשכים אחריו כתבו
ג"כ שֹרֵר בשי"ן ימנית. ומשום כך כתב באגרת הפורים )מיץ תקע"ז( שיש
ספרים שהשי"ן נקודה בשמאל והוא לשון שררה, ויש ספרים שהשי"ן נקודה
בימין והוא לשון הבטה והשגחה.
ובעקבותיו כתב בקונטרס עלה לתרופה )ווארשא תרנ"ט, אות י"ב(:
בקריאת המגילה בפסוק לִהְ יוֹת כָל אִיש שֹרֵר בְבֵיתוֹ, רוב העולם אומרים
בשי"ן שמאלית, והוא טעות, וצ"ל בשי"ן ימנית, וכן איתא בפירוש במסורה,
וכן קרא הה"ק רשכבה"ג רבינו שלום מבעלז זצוק"ל, והפירוש מלשון
משגיח, כמו אשורנו ולא קרוב )במדבר כ"ד י"ז(, ומי שירצה שלא לבטל
המנהג, יקרא שתי פעמים, פעם אחת כפי המסורה ופעם אחת כפי המנהג.
ע"כ. והובאו דבריו בדובר שלום )אות רפ"א(. ובעקבותיהם התפשט מעט
המנהג, ומוזכר גם בדרכי חיים ושלום )אות תתמ"ה(, ובליקוטי מהרי"ח,
ובשערי רחמים על השערי אפרים )שער ו' סקי"ז(.
אך למעשה אין ראוי כלל לקרוא שֹרֵר בשי"ן ימנית, שבכל הספרים
כתוב שֹרֵר בשי"ן שמאלית, ומה שהביא בשם המסורה זו טעות בהבנת דברי
המסורה, שבמסורה בדפוס מק"ג נמסר "לית כתיב שי"ן", ובטעות פירשו
שכוונת המסורה שאין מקום אחר בתנ"ך שכתוב בשי"ן ימנית, אלא רק
בסי"ן, דהיינו בשי"ן שמאלית, וממילא מוכח שכאן צ"ל שֹרֵר בשי"ן ימנית.
אך באמת פירוש זה במסורה לא יתכן, שהרי תיבת שרר אינה נמצאת במקום
נוסף בתנ"ך, לא בשי"ן ימנית ולא בשי"ן שמאלית, והיה למסורה למסור רק
"לית", כדרכה בכל מקום בו מופיעה תיבה רק פעם אחת בתנ"ך.
ובאמת כבר ביאר רוו"ה שכוונת המסורה לומר שכל תיבת שֹרֵר בתנ"ך
כתובה באות סמ"ך ולא באות שי"ן )כגון בֵן סוֹרֵר וּמוֹרֶּה )דברים כ"א י"ח(,
דְרָכַי סוֹרֵר וַיְפַשְחֵנִי )איכה ג' י"א (, למעט כאן שכתוב שֹרֵר בשי"ן. וא"כ
מהמסורה מוכח להיפך שצריך לקרוא שרר בשי"ן שמאלית.
ועוד הביא רוו"ה שגם רד"ק חברו בשרשים שרש שרר עם כי תשתרר
עלינו גם השתרר, וכן במערכת המסורה רבתא אות סמ"ך מסור "סרר ג' -
חסרים בלישנא וסי' שריך סררים, כי כפרה סררה, להיות כל איש שרר
בביתו", ומוכח שצריך לקרוא שרר בשי"ן שמאלית.
וכן במנהגי קומרנא )סימן תק"ס בהערה( כתב שכוונת המסורה לומר
שאין עוד כתוב בשי"ן אלא רק בסמ"ך, ותמה שם על מי שכתב שע"פ
המסורה צ"ל בשי"ן ימנית.
ובאמת כן מוכח גם מהתרגומים ומהמפרשים שפירשו כולם שהוא
מלשון שררה.
ומ"מ במקומות שכבר נהגו לקרוא גם שֹרֵר בשי"ן ימנית, מסתבר שלא
ישמעו לנו לבטל מנהגם, אך במקומות שלא נהגו כן, אין לחדש קריאה זו
אחר שאין לה שום מקור וחודשה מתוך טעות בלבד, ואף אין שום טעם
לכפול הקריאה אחר שאין לקריאה זו שורש )ונראה פשוט שהקורא רק שֹרֵר
בשי"ן ימנית לא יצא וצריך לחזור, שהוא שינוי משמעות גמור(.

[ההוא גברא]

"היאך בבעלזא מעוז המנהגים עקרו המסורת מקדמת דנא"

וכי בזמן שהב"ח היה אב"ד העיירה בעלז התפללו בה נוסח ספרד?
כל חסידות שמתפללים בה נוסח ספרד היא מעוז לעזיבת מנהג האשכנזים אשר מעולם, שמסרו נפשם על קדושת השם, וללכת אחרי נוסח שאפילו הספרדים לא נהגו בו.
שמא אתה מתכוון למנהגי אכילת קרעפלאך וכיוצא בזה? או למנהגי הנשים הזקנות הקרובים לדרכי האמורי?

[חכם באשי]

אינני רוצה לרדת לרמה שלך, אבל לפעמים צריך גם לקיים "ענה כסיל כאיוולתו",
מה אתה סבור, שאלו האשכנזים "שמסרו נפשם על קדושת השם" לא היה להם חלק במנהגי "אכילת קרעפלאך" וכיוצא בזה? או שלא היה להם חלק ב"מנהגי הנשים הזקנות הקרובים לדרכי האמורי". היה להם גם היה, ולא מעט!

[חיים ושלו']

"היאך בבעלזא מעוז המנהגים עקרו המסורת מקדמת דנא"

וכי בזמן שהב"ח היה אב"ד העיירה בעלז התפללו בה נוסח ספרד?
כל חסידות שמתפללים בה נוסח ספרד היא מעוז לעזיבת מנהג האשכנזים אשר מעולם, שמסרו נפשם על קדושת השם, וללכת אחרי נוסח שאפילו הספרדים לא נהגו בו.
שמא אתה מתכוון למנהגי אכילת קרעפלאך וכיוצא בזה? או למנהגי הנשים הזקנות הקרובים לדרכי האמורי?

וואלה! כמה טפשות ובורות יש בתגובה קצרה זו, במי אתה מעיז ללגלג, נוסח האריז"ל שנהגו בה החסידים מקורו מהאריז"ל ולא מהספרדים ונהגו כן על ידי קדושי עליון, הוי זהיר בגחלתן, והאם אצל הגר"א לא מצינו שהנהיג עפ"י מה שהיה נראה לו להלכה אף שהו נגד המסורת, ומה קשר במה שאבותיהם מסרו נפשם. לגלגת על מנהגים קדושים שבספרים קדושים החמירו לא לזלזל בנהגן של ישראל ועי' רמ"א הל' פורים שאין לזלזל בשום מנהג כי לא לחינם קבעוהו, אכן כנראה מתגובה זו שמי שמזלזל במנהגם של ישראל סופו לזלזל בקדושי ישראל...

[משולש]

אם נתעלם מהלגלוג ונתייחס לתוכן בלבד, יתכן שיש צדק בדבריו, אין נ"מ עד כמה נוסח ספרד קדוש, (יש לעיין האם נוסח ספרד החסידי הוא מהאריז"ל או שמא עדות המזרח הוא מהאריז"ל ואולי נוסח חב"ד) סוף סוף אבות אבותיהם התפללו אשכנז והם שינו לספרד, אם כן אי אפשר לקרוא למתפללי נוסח ספרד "שומרי מנהגים" (אם לא באופן יחסי, דהיינו שביחס לשאר החסידויות הם שינו הכי פחות).

[ההוא גברא]

לא אמרתי דבר נגד מי שנוהג כל מנהגי רבו, אלא נגד מי שחושב שהוא שומר מנהגים עתיקים כשברור שרבו ביטל מנהגים עתיקים מטעמו ונימוקו.

אני מתפלל נוסח אשכנז, אבל אני אומר גם על "מנהג ירושלים" האשכנזי שתחילתו רק ארבעים שנה לפני ייסוד פתח תקוה, ומנהג ירושלים קודם למנהג בני ברק בשמונים שנה כמו שמנהג בני ברק קודם למנהג קרית ספר בשמונים שנה. רוב הכפרים הקטנים באירופה מנהגם היה קודם למנהג ירושלים. מנהג ירושלים הוא מנהג תלמידי תלמידי הגר"א שהגיעו לארץ חדשה ולכן ראו היתר לשנות את המנהגים עד שיתאימו למה שסברו שהוא עדיף הלכתית.

יש גם ליטאים רבים שמשתדלים לנהוג מנהגי החזון איש או מנהגי הגר"ח והגרי"ז.

[עושה חדשות]

הערת אגב, (מענין לענין שלא באותו ענין כ"כ).
בגמ' סוטה ה. א"ר יוחנן אד"ם א"פר ד"ם מ"רה בש"ר ב"ושה ס"רוחה ר"מה איכא דאמרי שאול דכתיב בשין, משמע לכאו' ששי"ן שמאלית הקרי שלה הוא סמ"ך ורק הכתיב שלה הוא כשי"ן ימנית.

[הכהן]

בעניין זה, מעניין שהפייטנים השתמשו במקומות רבים בשי"ן שמאלית במקום סמ"ך, כמו "שמחים בצאתם" ועוד. ובמקרא זה לא קיים כלל!

[כדכד]

המנהג הרווח הוא לקרוא במגילה (א,טז) 'להיות כל איש שורר בביתו', השי"ן בשי"ן שמאלית כמו סין בסמ"ך, והיינו מלשון שררה כמו שפירש האב"ע דשורר בביתו היינו מושל באשתו, וכן מבואר בגמ' מגילה יב,ב דאפילו קרחא בביתיה פרשדכא (נגיד. רש"י) ליהוי.

אמנם מצינו בזה מנהג חסידים ששרשו מן הרה"ק השר שלום מבעלזא לקרוא בשי"ן ימנית, ואזי מתפרש מלשון משגיח ורואה כמו אשורנו ולא קרוב, וכן מראש צורים אראנו ומגבעות אשורנו.

והרבה נהגו בזה לקרוא פעמים בזא"ז האחת בשי"ן ימנית והאחת בשי"ן שמאלית, ראה בליקוטי מהרי"ח ח"ג סדר מנהגי פורים בשם קונטרס ליקוטי מנהגים מר' סנעדר מפרעמישלא. ובס' דרכי חיים ושלום [מונקאטש] סי' תתמה, ובמנהגי קאמרנא, בספר להב אש עמ' סא שכן נהג הרה"ק מזיכלין, ובספר לב שמח שכן נהג הרה"ק מאלעסק (חתן השר שלום).
. [/b]

במנהגי קומרנא שם כתוב שנהגו לקרוא בש שמאלית ובהערה מביא המהדיר את המנהג לקרוא גם בש ימנית והקשה עליו.

[איש_ספר]

הראה לי חכ"א בפי' הרוקח למגילה

רוקח.png (6.8 KiB) נצפה 6612 פעמים

מה כוונתו בשין? אולי חסר כאן ניקוד? ושימו לב לדבר אחר. מסתמא יכול לשמש עילה למשבשים בשין ימנית....

איני זוכר מה דובר על יחוס הספר לרוקח, אם הוא כמו הספר על התורה או ענין אחר.

[לבי במערב]

איני זוכר מה דובר על יחוס הספר לרוקח, אם הוא כמו הספר על התורה או ענין אחר.

ראה את הנסמן כאן.

[איש_ספר]

איני זוכר מה דובר על יחוס הספר לרוקח, אם הוא כמו הספר על התורה או ענין אחר.

ראה את הנסמן כאן.

הציטוט שהבאתי מופיע גם אצל קלוגמאן.

[לבי במערב]

לא באתי לשלול זאת, ואדרבא.

[חד ברנש]

הראה לי חכ"א בפי' הרוקח למגילה

רוקח.png

מה כוונתו בשין? אולי חסר כאן ניקוד? ושימו לב לדבר אחר. מסתמא יכול לשמש עילה למשבשים בשין ימנית....
איני זוכר מה דובר על יחוס הספר לרוקח, אם הוא כמו הספר על התורה או ענין אחר.

לא קראתי את כל האשכול. אבל נראה, שבפירושו הראשון מסביר הרוקח את פשט הפסוק, ש'שורר' הוא לשון 'שרי', היינו שררה, ויש לקרוא בשי"ן שמאלית. וכנראה הכיר הרוקח שיטה שקראה את 'שורר' בשי"ן ימנית.
אח"כ בפירושו השני הוא מסביר בדרך דרש, כדרכם של דרשנים לדרוש שי"ן ימנית כשמאלית ולהפך, ש'שורר' הוא בשי"ן ימנית והוא לשון שירה.

[איש_ספר]

אם אפשר להסיק מדבריו שכבר בזמנו היו שקראו בשי"ן ימנית זו בהחלט ידיעה חשובה...

[באמונתו]

וכן היא שורר בשין הימנית, מקראות גדולות - דפוס ראשון (היינו ונציה רפ"ה), וכפי שציין הרב מרדכי ברויאר ז"ל, מצ"ב

[במסתרים]

וכן היא שורר בשין הימנית, מקראות גדולות - דפוס ראשון, ראה המצ"ב

viewtopic.php?p=268098#p268098 עיין שם על סמכותו

[באמונתו]

בכ"י הספרייה הבריטית, לונדון, אנגליה Add. 9404, המאה י"ד, סגנון הכתיבה היא אשכנזית, 174א:

[בן צוער1]

המנהג הרווח הוא לקרוא במגילה (א,טז) 'להיות כל איש שורר בביתו', השי"ן בשי"ן שמאלית כמו סין בסמ"ך, והיינו מלשון שררה כמו שפירש האב"ע דשורר בביתו היינו מושל באשתו, וכן מבואר בגמ' מגילה יב,ב דאפילו קרחא בביתיה פרשדכא (נגיד. רש"י) ליהוי.

אמנם מצינו בזה מנהג חסידים ששרשו מן הרה"ק השר שלום מבעלזא לקרוא בשי"ן ימנית, ואזי מתפרש מלשון משגיח ורואה כמו אשורנו ולא קרוב, וכן מראש צורים אראנו ומגבעות אשורנו.

והרבה נהגו בזה לקרוא פעמים בזא"ז האחת בשי"ן ימנית והאחת בשי"ן שמאלית, ראה בליקוטי מהרי"ח ח"ג סדר מנהגי פורים בשם קונטרס ליקוטי מנהגים מר' סנעדר מפרעמישלא. ובס' דרכי חיים ושלום [מונקאטש] סי' תתמה, ובמנהגי קאמרנא, בספר להב אש עמ' סא שכן נהג הרה"ק מזיכלין, ובספר לב שמח שכן נהג הרה"ק מאלעסק (חתן השר שלום).

וכן נהגו בדור האחרון האדמורי"ם בעל דברי יואל מסאטמאר, בעל חלקת יהושע מביאלא, בעל דברי יציב מקלויזנבורג, בעל אמרי חיים מויזניץ.

ובקובץ נזר התורה [ה' אדר ב' תשס"ג] הובא בזה שאמר הגה"ק ר' יודלע' מדזיקוב שהכוונה היא מ' דארף אריין קוקען אין שטוב שיהיו כל מעשיהם כדת של תורה, ואמר, כי ממאמר זה אנו למדין שהרה"ק מבעלזא היה זהיר בבחינה זו להשגיח בעינא פקיחא על בני הבית.

ומנהג זה מתבסס על המסורה כמ"ש בספר שערי רחמים על השערי אפרים ש"ו סקי"ז. אמנם כבר העירו בזה, שלשון המסורה הוא: שרר ל' כתיב שי"ן. והביאור הוא שבכל מקום שנזכר בתנ"ך שרר כתיב בסמ"ך ולא בשי"ן, ואין הכוונה שורר בשי"ן ימנית, ראה מאמר הר"ד יצחקי בקובץ באו"י גליון לט עמ' קלו.

והתמיהה רבתי, היאך בבעלזא מעוז המנהגים עקרו המסורת מקדמת דנא על סמך פשט חדש (ושגוי לכאורה) במסורה, ומתוך כך באו לידי ביאור חדש במקרא שלא בא זכרו במפרשים הקדמונים.

אם תבדוק היטב תבחין שהמקור הראשון שמדבר על המסורה הוא קונטרס עלה לתרופה הנדפס בסוף ספר עמק יהושע האחרון. בשום מקום לא כתוב שהשר שלום זיע"א עצמו נתלה במסורה.