הודעהעל ידי עושה חדשות » א' מרץ 13, 2016 8:55 pm
הרב לא ידען, יש"כ על הדברים הטובים, וטוב שהם נכתבו. (הסרקזם קצת מיותר לענ"ד, תחת גערה במבין מהכות וכו').
בנוגע להתקפה על עצם פתיחת האשכול והעלאת הנושא לדיון, הנה מטרת הפותח היתה בירור השמועה שעוד לא נתברר מקורה כראוי לע"ע בשם החזו"א והדברי יואל, שנאמרו מתוך הבנה אמיתית למאורעות התקופה, ורישומם בנפש הניצולים. אלא שנתגלגלו הדברים לגופו של ענין, אחר הכבוד הראוי, והזכרת ד' חז"ל אל תדון וכו' עד וכו' ל"ע. וכדרכה של תורה ראוי להעמיד הדברים על דיוקם.
א. מה הדין באדם שחווה צרה פרטית נוראה, (היה שבוי עם משפחתו 5 שנים אצל דאע"ש...), ולכשניצול ממנה בעור שיניו, עזב את אלוקיו-אלוקינו. האם גם עליו חלה טענת אונס, (וכמדומה שיש לעיין בזה בדברי איוב ובמענה חביריו), או שלא נאמרו הדברים אלא על השואה, שבה היה הסתר השגחה כביכול מכל העם.
ב. העירו לעיל, שאם פשוטם של מקראות בחומש דברים, מתפרשים על מאורעות כגון אלו, איזה סיבת כפירה יש כאן, ואונס מאן דכר שמיה. וזה מטה אותנו לדון שהפטור המדובר הוא בכיוון של שוטה (רח"ל, עפר אנו תחת גרגירי אפרם), ולא בכיוון של אנוס.
ג. בזמן חורבן בית שני סבל עמינו רעות רבות וצרות, מה דינה של האמא הרחמניה הרכה והענוגה שסבלה ועונתה וכו', ולבסוף בגדה בבוראה ועזבה את תורתו, האם הוזכר באיזה מקום לדון בזה דין אונס. ושמא יש לחלק, בין צרת החורבן שהופיעה בהתראת נביאים על העבירות וכו', ולכן אדרבה בשעת האסון או לאחריו, הבין העם בכללות ובפרטות את חובתו לשוב אל ה', ומי שנסוג אחור, אין לך זדון ומרד גדול מזה. משא"כ בזמן השואה, הרי ההסתר היה כה נורא בלי שום הסבר "מלמעלה", עד שזה הביא את מקצתן של אחינו הקדושים המושלכים באש או הניצולים ממנה לכפור או למרוד.
ד. אני מוכרח להוסיף כאן הרגשה פרטית. יצוייר בהחלט שיימצאו ב' אנשים שעברו שואה, הא' יכפור והב' יאמין, אבל האמת היא שהכופר מגלה על עצמו שאמונתו היתה אמיתית, הוא האמין כי האלוקים שליט על הכל, טוב ומטיב, וכו', ומשקרה מה שקרה, הטעהו יצרו הרע באמצעות מצוקתו העצומה ורח"ל. (ויעזור ה' שעוד ישובו צאצאיו לאמונה). ואילו מי שנשאר מאמין, שמא מגלה הוא על עצמו שאמונתו שטחית היא, מן השפה ולחוץ, דרך חיים חברתית, יהיה מה שיהיה אין לו שום מחשבות ושאילות. (וכמובן שבדרך כלל זה דרגה עצומה באמונה, אם ממשיך באמונתו בלי שאילות, אבל הערתי היא שזה יכול לבוא מרדידות ותו לא מידי). אדרבה, הן איש בער לא ידע וכסיל לא יבין למה צדיק רע לו רשע טוב לו, אבל לפחות הוא "יודע לשאול", כי היה בליבו ציור על גדלותו של הבו"ע ורחמנותו, ואילו זה שאינו יודע לשאול לא ציפה לכלום, לא בטח בה' מעולם, הכל כמצוות אנשים מלומדה. יהיו נא הדברים לרצון לפני אדון כל להמליץ טוב בעד הנופלים, שביסוריהם כיפרו בעדינו.