אוצר החכמה כתב:אתה מתכוון לשאול האם מישהו שאינו מקבל את עיקרי הרמב"ם נקרא כופר?
וכאשר יהיו קיימים לאדם כל היסודות הללו ואמונתו בהם אמתית, הרי הוא נכנס בכלל ישראל, וחובה לאהבו ולחמול עליו וכל מה שצוה ה' אותנו זה על זה מן האהבה והאחוה, ואפילו עשה מה שיכול להיות מן העבירות מחמת תאותו והתגברות יצרו הרע, הרי הוא נענש לפי גודל מריו ויש לו חלק, והוא מפושעי ישראל. וכאשר יפקפק אדם ביסוד מאלו היסודות הרי זה יצא מן הכלל וכפר בעיקר ונקרא מין ואפיקורוס וקוצץ בנטיעות, וחובה לשנותו ולהשמידו ועליו הוא אומר הלא משנאיך ה' אשנא וכו'.
דיני מצוה זו, כגון מה שמחויב עלינו להאמין עליו שכל היכולת וכל הגדולה והגבורה והתפארת וכל ההוד וכל הברכה וכל הקיום בו, ושאין בנו כח ושכל להשיג ולהגיד גדלו וטובו, כי לרוב מעלתו והודו לא יושג רק לעצמו, ולשלול ממנו בכל כחנו כל חסרון וכל מה שהוא הפך כל שלמות וכל מעלה, והענינים היוצאים מזה כגון לדעת שהוא נמצא, שלם, בלתי גוף ולא כח בגוף, כי הגופים ישיגום החסרונות, והוא ברוך הוא לא ישיגהו מין ממיני החסרון כמו שאמרנו, ושאר דברים רבים הנאמרים בענין זה, כלם מבוארים בספרי יודעי חכמת האלהות, אשרי הזוכים אליה, כי אז יקיימו מצוה זו על בוריה.
סתם יהודי כתב:זאת לא רק שאלה באמונה, אלא זו גם שאלה בהלכה, שהרי נפסק להלכה - באופן מאד ברור (כדלהלן) - מי הוא הקב"ה.
לגוף שאלת פותח האשכול: קודם כל צריך לברר, האם - כאשר אותו אדם חושב על ה"בורא" (כפי שניסח זאת פותח האשכול) - אז אותו אדם מתכווין אל אלוקים שאליו מתכוונים אנחנו (עם ישראל) כשאנחנו מזכירים את שמו יתברך. הרי נפסק להלכה (ש"ע או"ח ה), שכאשר מזכירים את שמו של אלוקים, יש להתכוון אל: "אדון הכל, היה הווה ויהיה" (זו כוונת שמו), וכן "התקיף ובעל היכולת ובעל הכוחות כולם" (זו הכוונה באלוקים). אמור מעתה: אם אותו אדם שחושב על ה"בורא", גם חושב שאותו בורא אינו כל יכול (כפי שציין פותח האשכול), או שאינו אדון הכול, או שאינו נצחי (היה הווה ויהיה), אז יוצא שאותו אדם - פשוט אינו מתכוין אל אלוקים שאליו מתכוונים אנחנו (עם ישראל), כלומר יוצא שאותו אדם - בעצם מתכווין למישהו אחר (כגון בורא שאינו כל יכול) - וחושב שאותו מישהו אחר גם קיים. והרי על כך כותבת התורה "כי לא תשתחוה לאל אחר" (חולין), "לא יהיה לך אלוהים אחרים" (חולין) "על פני". ודוק.
יסוד היסודות ועמוד החכמות לידע שיש שם מצוי ראשון, והוא ממציא כל נמצא, וכל הנמצאים משמים וארץ ומה שביניהם לא נמצאו אלא מאמתת המצאו.
סתם יהודי כתב:זאת לא רק שאלה באמונה, אלא זו גם שאלה בהלכה, שהרי נפסק להלכה - באופן מאד ברור (כדלהלן) - מי הוא הקב"ה.
לגוף שאלת פותח האשכול: קודם כל צריך לברר, האם - כאשר אותו אדם חושב על ה"בורא" (כפי שניסח זאת פותח האשכול) - אז אותו אדם מתכווין אל אלוקים שאליו מתכוונים אנחנו (עם ישראל) כשאנחנו מזכירים את שמו יתברך. הרי נפסק להלכה (ש"ע או"ח ה), שכאשר מזכירים את שמו של אלוקים, יש להתכוון אל: "אדון הכל, היה הווה ויהיה" (זו כוונת שמו), וכן "התקיף ובעל היכולת ובעל הכוחות כולם" (זו הכוונה באלוקים). אמור מעתה: אם אותו אדם שחושב על ה"בורא", גם חושב שאותו בורא אינו כל יכול (כפי שציין פותח האשכול), או שאינו אדון הכול, או שאינו נצחי (היה הווה ויהיה), אז יוצא שאותו אדם - פשוט אינו מתכוין אל אלוקים שאליו מתכוונים אנחנו (עם ישראל), כלומר יוצא שאותו אדם - בעצם מתכווין למישהו אחר (כגון בורא שאינו כל יכול) - וחושב שאותו מישהו אחר גם קיים. והרי על כך כותבת התורה "כי לא תשתחוה לאל אחר" (חולין), "לא יהיה לך אלוהים אחרים" (חולין) "על פני". ודוק.
אבל אם האדם רק חושב שהוא יכול להכיר במציאותו הנשגבה של הקב"ה, אז הוא אמנם טועה טעות חמורה שעליה עמדה כבר התורה עצמה "כי לא יראני האדם וחי", אבל לענ"ד לא ניתן להחשיבו ככופר. ואם טעיתי, אתי תלין משוגתי.
משל למה הדבר דומה, שניים מתווכחים האם קנגרו מסוג מסוים יכול לקפוץ לגובה 3 מטרים או לא. האם הם אינם מדברים על אותו קנגרו כי האחד מדבר על כזה שיכול לקפוץ והשני לא? כמובן שלא. ישנה הגדרת בסיס שעליה אין ויכוח, הויכוח הוא על פרטים.
סתם יהודי כתב:זאת לא רק שאלה באמונה, אלא זו גם שאלה בהלכה, שהרי נפסק להלכה - באופן מאד ברור (כדלהלן) - מי הוא הקב"ה.
לגוף שאלת פותח האשכול: קודם כל צריך לברר, האם - כאשר אותו אדם חושב על ה"בורא" (כפי שניסח זאת פותח האשכול) - אז אותו אדם מתכווין אל אלוקים שאליו מתכוונים אנחנו (עם ישראל) כשאנחנו מזכירים את שמו יתברך. הרי נפסק להלכה (ש"ע או"ח ה), שכאשר מזכירים את שמו של אלוקים, יש להתכוון אל: "אדון הכל, היה הווה ויהיה" (זו כוונת שמו), וכן "התקיף ובעל היכולת ובעל הכוחות כולם" (זו הכוונה באלוקים). אמור מעתה: אם אותו אדם שחושב על ה"בורא", גם חושב שאותו בורא אינו כל יכול (כפי שציין פותח האשכול), או שאינו אדון הכול, או שאינו נצחי (היה הווה ויהיה), אז יוצא שאותו אדם - פשוט אינו מתכוין אל אלוקים שאליו מתכוונים אנחנו (עם ישראל), כלומר יוצא שאותו אדם - בעצם מתכווין למישהו אחר (כגון בורא שאינו כל יכול) - וחושב שאותו מישהו אחר גם קיים. והרי על כך כותבת התורה "כי לא תשתחוה לאל אחר" (חולין), "לא יהיה לך אלוהים אחרים" (חולין) "על פני". ודוק.
אוצר החכמה כתב:משל למה הדבר דומה, שניים מתווכחים האם קנגרו מסוג מסוים יכול לקפוץ לגובה 3 מטרים או לא. האם הם אינם מדברים על אותו קנגרו כי האחד מדבר על כזה שיכול לקפוץ והשני לא? כמובן שלא. ישנה הגדרת בסיס שעליה אין ויכוח, הויכוח הוא על פרטים.
היותו של הבורא בלתי ניתן להשגה או היותו כל יכול היא לא איזה תכונה מקרית בו, זה הדבר בעצמותו.
אם נצמד למשל שלך, אם שנים מתווכחים אם קנגרו מסויים הוא יצור גשמי אמתי או רק סיפור מיתולוגי של האבורגינים אי אפשר לומר ששניהם מסכימים להגדרת הבסיס והויכוח הוא על הפרטים.
נתן כתב:סתם יהודי כתב:זאת לא רק שאלה באמונה, אלא זו גם שאלה בהלכה, שהרי נפסק להלכה - באופן מאד ברור (כדלהלן) - מי הוא הקב"ה.
לגוף שאלת פותח האשכול: קודם כל צריך לברר, האם - כאשר אותו אדם חושב על ה"בורא" (כפי שניסח זאת פותח האשכול) - אז אותו אדם מתכווין אל אלוקים שאליו מתכוונים אנחנו (עם ישראל) כשאנחנו מזכירים את שמו יתברך. הרי נפסק להלכה (ש"ע או"ח ה), שכאשר מזכירים את שמו של אלוקים, יש להתכוון אל: "אדון הכל, היה הווה ויהיה" (זו כוונת שמו), וכן "התקיף ובעל היכולת ובעל הכוחות כולם" (זו הכוונה באלוקים). אמור מעתה: אם אותו אדם שחושב על ה"בורא", גם חושב שאותו בורא אינו כל יכול (כפי שציין פותח האשכול), או שאינו אדון הכול, או שאינו נצחי (היה הווה ויהיה), אז יוצא שאותו אדם - פשוט אינו מתכוין אל אלוקים שאליו מתכוונים אנחנו (עם ישראל), כלומר יוצא שאותו אדם - בעצם מתכווין למישהו אחר (כגון בורא שאינו כל יכול) - וחושב שאותו מישהו אחר גם קיים. והרי על כך כותבת התורה "כי לא תשתחוה לאל אחר" (חולין), "לא יהיה לך אלוהים אחרים" (חולין) "על פני". ודוק.
אבל אם האדם רק חושב שהוא יכול להכיר במציאותו הנשגבה של הקב"ה, אז הוא אמנם טועה טעות חמורה שעליה עמדה כבר התורה עצמה "כי לא יראני האדם וחי", אבל לענ"ד לא ניתן להחשיבו ככופר. ואם טעיתי, אתי תלין משוגתי.
לעני"ד נראה שכל מי שמאמין בבורא נעלם שברא העולם הרי הוא מאמין בבורא העולם אלא שטעה בכוונתו ורק אם מאמין על א' מן הנבראים שהוא הבורא הרי הוא מאמין בע"ז דהרי ליכא הגדרה לבורא רק שהבורא נעלם ברא העולם וגם הנוצרים והמוסלומינים להבדיל מאמינים באותו בורא ואינו ע"ז אם לא משום שותף, ואע"פ שאינם מאמינים שהוא אלוהי ישראל, כן הוא הבנתי ואם טעיתי אדרבה תסביר ומוכן אני לקבלו.
שודר שכונתי לדברי עקבי'
ה לא נכון להגדיר זאת פרטים, אבל נגדיר זאת באופן אחר, אדם שהוא גם צייר והוא גם זמר, האם כאשר נכיר אותו בתור צייר זה לא הוא? זה הוא והוא גם זה וגם זה.
הקב"ה הוא גם בורא וגם כל יכול, [זה נכון שמי שמאמין מאחד את שני הענינים הללו].
עקביה כתב:ישנה הנחת יסוד המוסכמת על כל המאמינים...ישנה הגדרת בסיס שעליה אין ויכוח, הויכוח הוא על פרטים.
ישא ברכה כתב:אסכם את דבריך, היהדות מכירה באלוקים שהוא כל יכול שלם בלתי מוגבל ניצחי והוא הבורא.
ישא ברכה כתב:מקור דבריך נראה שהוא מסברא.
ישא ברכה כתב:אדם שחושב שאיש בורא עולם אבל הוא לא מכיר את כל מעלותיו, אני חושב שהוא מכיר דבר נכון.
ישא ברכה כתב:ואי"ז דומה למי שחושב שיש שתי רשויות כי שם הוא מכיר בעוד כח בעולם.
אוצר החכמה כתב:משל למה הדבר דומה, שניים מתווכחים האם קנגרו מסוג מסוים יכול לקפוץ לגובה 3 מטרים או לא. האם הם אינם מדברים על אותו קנגרו כי האחד מדבר על כזה שיכול לקפוץ והשני לא? כמובן שלא. ישנה הגדרת בסיס שעליה אין ויכוח, הויכוח הוא על פרטים.
א. היותו של הבורא בלתי ניתן להשגה או היותו כל יכול היא לא איזה תכונה מקרית בו, זה הדבר בעצמותו.
ב. אם נצמד למשל שלך, אם שנים מתווכחים אם קנגרו מסויים הוא יצור גשמי אמתי או רק סיפור מיתולוגי של האבורגינים אי אפשר לומר ששניהם מסכימים להגדרת הבסיס והויכוח הוא על הפרטים.
סתם יהודי כתב:עקביה כתב:ישנה הנחת יסוד המוסכמת על כל המאמינים...ישנה הגדרת בסיס שעליה אין ויכוח, הויכוח הוא על פרטים.
ישנה הגדרת בסיס המוסכמת על כל המאמינים, והיא זו שנפסקה להלכה בש"ע (או"ח סי' ה'): "אדון הכול, היה הווה ויהיה, התקיף ובעל היכולת ובעל הכוחות כולם". אם יש ויכוח, אז הוא רק על הפרטים.
נפסק להלכה, שמי שאומר את הפסוק הראשון של שמע ישראל, אבל כשאומר את שם השם - אינו מתכווין אל "אדון הכול היה הווה ויהיה" - אלא למשל מתכויין רק אל "הבורא" בכללות, או שכשאומר "אלוקינו" - אינו מתכווין אל "התקיף בעל היכולת ובעל הכוחות כולם" - אלא למשל מתכווין רק אל ה"בורא" בכללות, לא יצא ידי חובה (ש"ע או"ח סי' ס' סע' ה'). למה? כי אינו מתכווין לקב"ה אלא למישהו אחר (כגון בורא שאינו כל יכול וכדומה).
עקביה כתב:ואין זו כלל ועיקר סיבה לומר שמי שעדיין לא נתברר לו פרט מסוים (שהוא חלק ממהותו יתברך, כמו כל פרטי הידיעות בנושא זה) מדבר על מישהו אחר.
עקביה כתב:א. בדקת בכל העולם ומצאת שהנפסק בשו"ע מוסכם על כל המאמינים?
עקביה כתב:היכן מצאת בשו"ע או"ח סי' ס' ס"ה את מה שכתבת בשמו?
עקביה כתב:ואם אכן לא יצא יד"ח (הב נא מקור)
עקביה כתב:ח"ו לומר שמי שלא פירט בלבו את הכוונה הנצרכת בפסוק ראשון של שמע מתכוון למישהו אחר.
עקביה כתב:אוצר החכמה כתב:משל למה הדבר דומה, שניים מתווכחים האם קנגרו מסוג מסוים יכול לקפוץ לגובה 3 מטרים או לא. האם הם אינם מדברים על אותו קנגרו כי האחד מדבר על כזה שיכול לקפוץ והשני לא? כמובן שלא. ישנה הגדרת בסיס שעליה אין ויכוח, הויכוח הוא על פרטים.
א. היותו של הבורא בלתי ניתן להשגה או היותו כל יכול היא לא איזה תכונה מקרית בו, זה הדבר בעצמותו.
ב. אם נצמד למשל שלך, אם שנים מתווכחים אם קנגרו מסויים הוא יצור גשמי אמתי או רק סיפור מיתולוגי של האבורגינים אי אפשר לומר ששניהם מסכימים להגדרת הבסיס והויכוח הוא על הפרטים.
א. צודק לחלוטין! כפי שכתב הרמב"ם יסוה"ת ב י. עכ"פ אין זה נוגע לנד"ד, שכן בני אדם יכולים לתהות ולטעות הרבה עד שתתברר להם התמונה הנכונה כלפי בורא העולם, ואין זו כלל ועיקר סיבה לומר שמי שעדיין לא נתברר לו פרט מסוים (שהוא חלק ממהותו יתברך, כמו כל פרטי הידיעות בנושא זה) מדבר על מישהו אחר.
ב. במקרה שתיארת אין הסכמה על הגדרת הבסיס, אבל כששניים מדברים על 'בורא עולם' הם כבר הסכימו על הגדרת הבסיס, אף אם אחד יטעה לחשוב שיש לו גוף.
אוצר החכמה כתב:מצד הקב"ה היותו בורא עולם היא דווקא "תכונה" מקרית בו. כלומר לא יצוייר שהקב"ה אינו חכם אבל יצוייר גם יצוייר שלא היה בורא את העולם.
אוצר החכמה כתב:ה לא נכון להגדיר זאת פרטים, אבל נגדיר זאת באופן אחר, אדם שהוא גם צייר והוא גם זמר, האם כאשר נכיר אותו בתור צייר זה לא הוא? זה הוא והוא גם זה וגם זה.
הקב"ה הוא גם בורא וגם כל יכול, [זה נכון שמי שמאמין מאחד את שני הענינים הללו].
ממש לא.
אתה לא מבין את העניין. הקב"ה הוא לא גם הקב"ה וגם כל יכול. הקב"ה הוא כל יכול. אדם שהוא צייר אין היותו צייר מהותו אבל הקב"ה הוא וחכמתו אחד כמו שביאר הרמב"ם וכ"ש הוא וכל יכולותו.
סתם יהודי כתב:עקביה כתב:ישנה הנחת יסוד המוסכמת על כל המאמינים...ישנה הגדרת בסיס שעליה אין ויכוח, הויכוח הוא על פרטים.
ישנה הגדרת בסיס המוסכמת על כל המאמינים, והיא זו שנפסקה להלכה בש"ע (או"ח סי' ה'): "אדון הכול, היה הווה ויהיה, התקיף ובעל היכולת ובעל הכוחות כולם". אם יש ויכוח, אז הוא רק על הפרטים.
נפסק להלכה, שמי שאומר את הפסוק הראשון של שמע ישראל, אבל כשאומר את שם השם - אינו מתכווין אל "אדון הכול היה הווה ויהיה" - אלא למשל מתכויין רק אל "הבורא" בכללות, או שכשאומר "אלוקינו" - אינו מתכווין אל "התקיף בעל היכולת ובעל הכוחות כולם" - אלא למשל מתכווין רק אל ה"בורא" בכללות, לא יצא ידי חובה (ש"ע או"ח סי' ס' סע' ה'). למה? כי אינו מתכווין לקב"ה אלא למישהו אחר (כגון בורא שאינו כל יכול וכדומה).
ישא ברכה כתב:מהיכ"ת שרק מי שמכיר בכל הידיעות הללו הוא שייך לעמ"י? הטענה השניה שלך היא ראויה לדיון, וזה הנידון כאן, האם נכון להגדיר שמי שלא מכיר את כל גדולתו ית"ש אז גם החלק שהוא מכיר הוא לא מכיר את אותו דבר, וא"כ פשיטא שהוא כופר בעיקר. או שהוא מכיר את המושג האמיתי הגם שאינו מכיר את כולו. וממילא יתכן שהוא שייך למאמינים.
סתם יהודי כתב:ישא ברכה כתב:מהיכ"ת שרק מי שמכיר בכל הידיעות הללו הוא שייך לעמ"י? הטענה השניה שלך היא ראויה לדיון, וזה הנידון כאן, האם נכון להגדיר שמי שלא מכיר את כל גדולתו ית"ש אז גם החלק שהוא מכיר הוא לא מכיר את אותו דבר, וא"כ פשיטא שהוא כופר בעיקר. או שהוא מכיר את המושג האמיתי הגם שאינו מכיר את כולו. וממילא יתכן שהוא שייך למאמינים.
כבר התייחסתי לטענה דומה קודמת שלך, בתגובתי כאן viewtopic.php?f=17&t=26394#p268814 , בד"ה "לא דיברתי כלל", ע"ש.
ישא ברכה כתב:אולי כוונתך לחלק בין אדם שלא יודע לבין יודע שלא, ואתה מחלק בין יודע שיש בורא אבל אינו כל יכול, לבין יודע שיש בורא ולא יודע אם הוא כל יכול?.
סתם יהודי כתב:ישא ברכה כתב:אולי כוונתך לחלק בין אדם שלא יודע לבין יודע שלא, ואתה מחלק בין יודע שיש בורא אבל אינו כל יכול, לבין יודע שיש בורא ולא יודע אם הוא כל יכול?.
כמובן, זה בדיוק מה שכתבתי בהודעתי ההיא שאליה הפניתי אותך בתגובתי הקודמת.
כל מה שכתבתי באשכול הזה, מתייחס רק למי ש"יודע שלא". אבל מי שרק "לא יודע" (כמה דברים לגבי הקב"ה), אין בזה שום בעייה, שהרי אף אחד מאיתנו לא יודע הכול על הקב"ה, וגם אין סיכוי שנדע.
אבל אם האדם "כן יודע" - את ההפך - שהבורא אינו כל יכול, אז בהכרח שהאדם ההוא - אינו מתכוון לקב"ה - שהרי הקב"ה הוא כן כל יכול, ומכאן שהאדם ההוא - מתכוון למישהו אחר.
חוץ מעוד עניין, שעליו כבר עמד הרב אוצר החוכמה בהודעה מעליי, ש"בורא שאינו כל יכול" - זה דבר שאינו קיים - ומכאן שאותו אדם מאמין בדבר שלא קיים.
ישא ברכה כתב:מה יהא הדין לפי"ז במי שאומר המושג בורא עולם ברור לי אבל המושג כל יכול אני לא יודע אולי כן ואולי לא. וע"ז המדובר.
ישא ברכה כתב:אותו אדם שאינו מבין שזה קשור אחד לשני, והוא חושב שיש בורא לעולם אבל אולי הוא מוגבל, מה דינו ככופר או כמסכן.
ישא ברכה כתב:ובכל אופן הנידון הוא לאו דוקא על כל יכול ובורא שאכן אלו שני ענינים חופפים מאד, שהבריאה היא היכולת והיינו הך וכאמור
ישא ברכה כתב:מי שטועה לחשוב שהקב"ה אינו יודע במעשה בנ"א במה שבידם לבחור. מה דינו.
והשיג הראב"דחמשה הן הנקראים מינים. האומר שאין שם אלוה ואין לעולם מנהיג. והאומר שיש שם מנהיג אבל הן שנים או יותר. והאומר שיש שם רבון אחד אבל שהוא גוף ובעל תמונה. וכן האומר שאינו לבדו הראשון וצור לכל. וכן העובד כוכב או מזל וזולתו כדי להיות מליץ בינו ובין רבון העולמים כל אחד מחמשה אלו הוא מין:
והאומר שיש שם רבון אחד אלא שהוא גוף ובעל תמונה. א''א ולמה קרא לזה מין וכמה גדולים וטובים ממנו הלכו בזו המחשבה לפי מה שראו במקראות ויותר ממה שראו בדברי האגדות המשבשות את הדעות:
א''א אע''פ שעיקר האמונה כן הוא המאמין היותו גוף מצד תפיסתו לשונות הפסוקים והמדרשות כפשטן אין ראוי לקרותו מין
לפי זה יוצא שדעת הגר"ח בהבנת הרמב"ם שגם שוגג גמור שאינו מאמין בי"ג עיקרים יכנס בגדר אפיקורסות. ולפי דבריו, לכאורה (ואאל"ט כתוב כך בספרי הגרממ"ש) הראב"ד חולק וסובר ששוגג אינו אפיקורס.נעביך אפיקורס איז אויך אאפיקורס [אפיקורס מסכן הוא גם אפיקורס], כי אף שהוא שוגג מכל מקום לא נכנס בגדר מאמין אחר שאינו מאמין בעיקרי האמונה
סתם יהודי כתב:עקביה כתב:ישנה הנחת יסוד המוסכמת על כל המאמינים...ישנה הגדרת בסיס שעליה אין ויכוח, הויכוח הוא על פרטים.
ישנה הגדרת בסיס המוסכמת על כל המאמינים, והיא זו שנפסקה להלכה בש"ע (או"ח סי' ה'): "אדון הכול, היה הווה ויהיה, התקיף ובעל היכולת ובעל הכוחות כולם". אם יש ויכוח, אז הוא רק על הפרטים.
נפסק להלכה, שמי שאומר את הפסוק הראשון של שמע ישראל, אבל כשאומר את שם השם - אינו מתכווין אל "אדון הכול היה הווה ויהיה" - אלא למשל מתכויין רק אל "הבורא" בכללות, או שכשאומר "אלוקינו" - אינו מתכווין אל "התקיף בעל היכולת ובעל הכוחות כולם" - אלא למשל מתכווין רק אל ה"בורא" בכללות, לא יצא ידי חובה (ש"ע או"ח סי' ס' סע' ה'). למה? כי אינו מתכווין לקב"ה אלא למישהו אחר (כגון בורא שאינו כל יכול וכדומה).
נתן כתב:רק מי שמאמין על דבר אחר שהוא הבורא יש לומר עליו כי מדבר על מישהו אחר.
נתן כתב:אבל כשמדבר על...הבורא של העולם אלא שאינו יודע תכונותיו...אם רק אינו יודע תכונותיו של אותו מצוי הראשון אולי גם בזה נחשב כופר אבל אינו מוכרח וזהו הדיון שהעלה בעל האשכול.
סתם יהודי כתב:נכון מאד, וכבר היסברתי באשכול הזה כמה פעמים, שאני דן רק על אדם שמאמין בבורא כזה שאינו כל יכול (שהרי בזה דן פותח האשכול בהודעתו הראשונה ע"ש), ורק על אדם כזה כתבתי - שהוא מדבר על מישהו אחר.
נתן כתב:סתם יהודי כתב:נכון מאד, וכבר היסברתי באשכול הזה כמה פעמים, שאני דן רק על אדם שמאמין בבורא כזה שאינו כל יכול (שהרי בזה דן פותח האשכול בהודעתו הראשונה ע"ש), ורק על אדם כזה כתבתי - שהוא מדבר על מישהו אחר.
גם היותו כל יכול הוא תכונתו של הבורא ואין זה מישהו אחר.
משתמשים הגולשים בפורום זה: אין משתמשים רשומים ו־ 413 אורחים