עושה חדשות כתב:יל"ע באדם שביטל חמיצו ומת באמצע פסח, האם הירושה היא על "חמץ מבוטל", או שהביטול זה דבר פרטי של המבטל, והחמץ נאסר מיד בירושה כיון שהוא כעת בידי ישראל.
(השאילה כמובן רק להנוקטים שביטול זה לא הפקר, וכן באופן שביטל בלי להוסיף את ענין ההפקר. ויצוייר שלא היה בזה איסור דרבנן, וכגון שלא היה החמץ ברשותו וכו').
ואע"פ דהפקר צריך בפני ג' גלי לך הכא קרא מדכתיב תשביתו דהיינו תפקירו תבטלו דסגי בכך
עושה חדשות כתב:ויצוייר שלא היה בזה איסור דרבנן, וכגון שלא היה החמץ ברשותו וכו'.
סתם יהודי כתב:עושה חדשות כתב:ויצוייר שלא היה בזה איסור דרבנן, וכגון שלא היה החמץ ברשותו וכו'.
השתא דאתית להכי - דהחמץ לא היה ברשות הבעלים שביטלוהו, למה נזקקת למותם, במקום שתשאל בפשטות - על ראובן שביטל את חמצו שהיה ברשות שמעון - האם שמעון עובר על בל ייראה ובל ימצא.
עושה חדשות כתב:סתם יהודי כתב:עושה חדשות כתב:ויצוייר שלא היה בזה איסור דרבנן, וכגון שלא היה החמץ ברשותו וכו'.
השתא דאתית להכי - דהחמץ לא היה ברשות הבעלים שביטלוהו, למה נזקקת למותם, במקום שתשאל בפשטות - על ראובן שביטל את חמצו שהיה ברשות שמעון - האם שמעון עובר על בל ייראה ובל ימצא.
ר' סתם, לא הבנת את השאלה. הנידון שלי הוא לא בהל' בל ייראה וכו', אלא בהגדרת ענין הביטול (אם אינו מטעם הפקר), האם הוא תופס בגוף החפץ כ"כ עד שהוא חל גם כשהבעלות משתנה ע"י ירושה, או לאו. ונפק"מ אי חשיב חמץ שעבר עליו הפסח בלי ביטול משעה שחלה הירושה. ורק הוספתי איך לצייר שלא יהיה בזה ב"י מצד אחר. ובאמת כיו"ב ראוי לדון ביחוד כלי לענין טומאה וכו', האם זה קביעה מוחלטת הנשארת גם ליורש או לאו.
ועכ"פ זכינו כעת לשאול ולדרוש ל' יום קודם הפסח.
עושה חדשות כתב:זה ברור שכל זמן שהחמץ המבוטל הוא בבעלות המבטל, הרי ביטולו אלים כלפי כו"ע, (עד שרצה המהר"ם חלאווה להתירו באכילה...) שאילתי היא האם זה חל כ"כ עד שגם אחרי שתיפקע בעלותו במיתה, מ"מ ייחשב שהחמץ מבוטל.
סתם יהודי כתב:עושה חדשות כתב:זה ברור שכל זמן שהחמץ המבוטל הוא בבעלות המבטל, הרי ביטולו אלים כלפי כו"ע, (עד שרצה המהר"ם חלאווה להתירו באכילה...) שאילתי היא האם זה חל כ"כ עד שגם אחרי שתיפקע בעלותו במיתה, מ"מ ייחשב שהחמץ מבוטל.
ואני עדין חוזר ושואל, למה אתה מעמיד את שאלתך דווקא על ירושה. הרי יכולת לכתוב את אותן מילים שכתבת כעת, אבל - במקום לשאול על הירושה - לשאול על ראובן שביטל את חמצו שהיה ברשות שמעון, דהיינו יכולת לנסח את דבריך האחרונים כך:
"זה ברור שכל זמן שהחמץ המבוטל הוא בבעלות המבטל, הרי ביטולו אלים כלפי כו"ע (עד שרצה המהר"ם חלאווה להתירו באכילה...). שאילתי היא האם זה חל כ"כ, עד שגם אם החמץ שבוטל ע"י בעליו ראובן - היה אז ברשות שמעון - מ"מ ייחשב שהחמץ מבוטל, ונ"מ ששמעון לא יעבור על בל ייראה, ומינה תפשוט נמי לירושה".
עזריאל ברגר כתב:סתם יהודי כתב:עושה חדשות כתב:זה ברור שכל זמן שהחמץ המבוטל הוא בבעלות המבטל, הרי ביטולו אלים כלפי כו"ע, (עד שרצה המהר"ם חלאווה להתירו באכילה...) שאילתי היא האם זה חל כ"כ עד שגם אחרי שתיפקע בעלותו במיתה, מ"מ ייחשב שהחמץ מבוטל.
ואני עדין חוזר ושואל, למה אתה מעמיד את שאלתך דווקא על ירושה. הרי יכולת לכתוב את אותן מילים שכתבת כעת, אבל - במקום לשאול על הירושה - לשאול על ראובן שביטל את חמצו שהיה ברשות שמעון, דהיינו יכולת לנסח את דבריך האחרונים כך:
"זה ברור שכל זמן שהחמץ המבוטל הוא בבעלות המבטל, הרי ביטולו אלים כלפי כו"ע (עד שרצה המהר"ם חלאווה להתירו באכילה...). שאילתי היא האם זה חל כ"כ, עד שגם אם החמץ שבוטל ע"י בעליו ראובן - היה אז ברשות שמעון - מ"מ ייחשב שהחמץ מבוטל, ונ"מ ששמעון לא יעבור על בל ימצא, ומינה תפשוט נמי לירושה".
למה שזה יהיה של שמעון אם ראובן לא הפקיר?
עזריאל ברגר כתב:אם הוא הפקיד - הרי שחזר בו מהביטול!
עושה חדשות כתב:יל"ע באדם שביטל חמיצו ומת באמצע פסח, האם הירושה היא על "חמץ מבוטל", או שהביטול זה דבר פרטי של המבטל, והחמץ נאסר מיד בירושה כיון שהוא כעת בידי ישראל.
(השאילה כמובן רק להנוקטים שביטול זה לא הפקר, וכן באופן שביטל בלי להוסיף את ענין ההפקר. ויצוייר שלא היה בזה איסור דרבנן, וכגון שלא היה החמץ ברשותו וכו').
משתמשים הגולשים בפורום זה: אין משתמשים רשומים ו־ 15 אורחים