ישא ברכה כתב:מאז ומעולם קשה לי מה שייך מזיד על כפירה, הלוא הכפירה במציאות ה' הרי"ז ענין שבמחשבה שהאדם מכח סיבות מסוימות [כמובן שגויות לגמרי] הגיע למסקנא נוראה שאין לעולם בורא, ואין כח עליון שהוא הסיבה לכל, ואם הוא באמת חושב כך ולא כלפי חוץ, הרי שכלו אנסו. אא"כ נאמר שהכפירה נובעת מחמת נגיעות ורצון להשתחרר ממציאות של כח עליון מהאדם, ואז שוב לא שכלו אנסו אלא רוע ליבו.
ועכ"פ ניצול שואה שהמציאות הנוראה גורמת לו שהוא לא יכול להפעיל שיקול דעת הגיוני ביחס למציאות כח עליון, הרי שוב לא ליבו הרע אנסו אלא שכלו האנוס מהמאורעות הקשים שמתקשה לחשוב באופן הגיוני.
ובאמת שהכפירה בדורות עברו היתה ענין של תאוות וכידוע שהאדם היה מתאוה לעבוד לכוחות שונים, או להאמין שיש כוחות בדברים מסוימים, למרות שידעו שיש כח עליון שהוא עילת כל העילות.
וע"ז ודאי יש בחירה.
עושה חדשות כתב:כך שמעתי לאחרונה בשיעור מהגר"ל מינצברג, לדבריו גם החזו"א וגם הסאטמער'ב נקטו כן, דמחמת המאורעות הקשים שראה וחווה, אם עזב את אלוקיו רח"ל מחמת הנ"ל, יש לו טענת אונס.
[/size]
עושה חדשות כתב:כך שמעתי לאחרונה בשיעור מהגר"ל מינצברג, לדבריו גם החזו"א וגם הסאטמער'ב נקטו כן, דמחמת המאורעות הקשים שראה וחווה, אם עזב את אלוקיו רח"ל מחמת הנ"ל, יש לו טענת אונס.
האם ידוע כן?
(הגרל"מ ציטט ביאור ה'מנות הלוי' דהדר קיבלוה ברצון אין הכוונה אחרי ההצלה ומאהבת הנס וכפירש"י, אלא הקבלה ברצון היתה והוכחה עוד קודם לכן, כשהיתה גזירת השמדה נוראה, ולא עזבו את ה' אלא דבקו בו, כביכול ללא תמורה, ובשונה ממעמד הר סיני דהובטח להם כל טוב על הדביקה בה' ובתורה, ואילו כעת מתוך צרה דבקו בו ברצון ובלא פיתוי שכר ועונש.
בהקשר לכך ציטט את השמועה הנ"ל.
עוד הוסיף לפי הנ"ל, דאין גבול למעלת הקבלה ברצון שהיתה אחרי השואה לאלו שנשארו נאמנים לה' למרות כל הריחוק שהם חוו.
ופירש גם את מאמר חז"ל עתידין בתי כנסיות ובתי מדרשות שבבבל שיקבעו בארץ ישראל, דחזי' השתא הפירוש בזה לפי פשוטו, איך שנבנו באר"י כל בתי המדרשות שבבבל, פונבז' מיר בעלז גור וכו').
כל מקרה לגופו, אבל יש הרבה אנשים שאצלם פריקת העול היתה לא בעקבות מסקנה שכלית, אלא מתוך כעס על רבש"ע, קושיות של צדיק ורע לו וכו'ישא ברכה כתב:ועכ"פ ניצול שואה שהמציאות הנוראה גורמת לו שהוא לא יכול להפעיל שיקול דעת הגיוני ביחס למציאות כח עליון, הרי שוב לא ליבו הרע אנסו אלא שכלו האנוס מהמאורעות הקשים שמתקשה לחשוב באופן הגיוני.
סתם איש כתב:מצינו דין שאדם נידון אנוס על תאוותו, עי' כתובות נא' ב' 'יצרה אלבשה'. א"כ יש מקום לומר שגם שייך אונס על דעותיו
משולש כתב:בד"כ מדובר על אנשים שנאנסו במשך 5 שנים לא לשמור מצוות. (תש-תשה)
אינו מובן לי איך מצפים משברי כלים כאלו לשנות את כל ארחות חייהם אחרי מה שעברו. (לדעתי אין היום אנשים שמסוגלים נפשית לעבור יום אחד את מה שהם עברו חמש שנים, ולהשאר בחיים, שלא לדבר להשאר בריאים בנפשם) ובפרט שחלק מדרך ההתמודדות שלהם הוא מחיקת העבר. (וידוע שאנשים שניסו אחרי שישים שנה לספר מה עבר עליהם, כמעט התעלפו מהתרגשות).
והרי אותם ניצולים פטורים מן המצוות כמו חבריהם שרופי הכבשנים. (אבקש מחילה שקצת הגזמתי כדי להמחיש את העניין).
עושה חדשות כתב:כך שמעתי לאחרונה בשיעור מהגר"ל מינצברג, לדבריו גם החזו"א וגם הסאטמער'ב נקטו כן, דמחמת המאורעות הקשים שראה וחווה, אם עזב את אלוקיו רח"ל מחמת הנ"ל, יש לו טענת אונס.
סתם יהודי כתב:עושה חדשות כתב:כך שמעתי לאחרונה בשיעור מהגר"ל מינצברג, לדבריו גם החזו"א וגם הסאטמער'ב נקטו כן, דמחמת המאורעות הקשים שראה וחווה, אם עזב את אלוקיו רח"ל מחמת הנ"ל, יש לו טענת אונס.
לכאו' צ"ע, שהרי אמנם, האדם אנוס לחשוב שלוח-הכפל נכון, אבל לכאו' הוא אינו אנוס לכפור בפסוק מפורש: "ואנכי הסתר אסתיר את פני ביום ההוא, ומצאוהו רעות רבות וצרות". אם כן, התורה עצמה קובעת שאין סתירה בין אמונה בהשם (שלעיתים מסתיר את פניו) לבין הצרות הכי גדולות שיכולות לקרות, ואם כן כל הכופר בהשם, מדיליה הוא כופר, ולא מחמת שנאנס לזה.
לא ידען כתב:כל הנושא מאוד יפה. מקסים ממש.
אחח. אשריך ישראל. העיסוק בחובה שעל הניצולים והאמונה והביטחון בדקות הנפש. איכשר דרא.
ומעניין באם לא יהיה באושוויצינם או בצלסהיים חיבור לאינטרנט, האם ידעו כל הניצולים או הנספים מה הדין. ועדיין ניתן לומר שלא נקראים 'אנוסים' באם לא יהיה להם את החיבור לאינטרנט דעדיין היה להם לוודא ההלכה אצל חבריהם שמא יש להם חיבור ואם כן, הווי כמזיד ואכמ"ל. ובשו"ת החדשות 'שתוק כך עלתה במחשבה' שנדפסו זה עתה בהוצאה מחודשת ומפוארת משמחת עיניים ומאירה (במשרדים ממוזגים ועם שפע של קראוסונים. 'לא. תביא עם המילוי של הקינמון, את השוקולד תעיף מפה..') האריכו בזה טובא ודן לאיסור.
אגב שמעתי ואני לא מאמין שזה נכון, כי חלק קטנטן מהיהודים שם בגטאות מתו סתם כך. מבלי שהצליחו לומר קריאת שמע בהתלהבות כרבי אלימלך בידרמן וכמו הידוע על רבבות רבבות שמתו בקידוש השם מתוך התפשטות הגשמיות. כנראה שזה לא נכון.
ובקיצור: כדאי לפתוח ספרי הסטוריה או לדבר עם השרידים האחרונים, לפני שפותחים אשכול כזה.
לא ידען כתב:כל הנושא מאוד יפה. מקסים ממש.
אחח. אשריך ישראל. העיסוק בחובה שעל הניצולים והאמונה והביטחון בדקות הנפש. איכשר דרא.
ומעניין באם לא יהיה באושוויצינם או בצלסהיים חיבור לאינטרנט, האם ידעו כל הניצולים או הנספים מה הדין. ועדיין ניתן לומר שלא נקראים 'אנוסים' באם לא יהיה להם את החיבור לאינטרנט דעדיין היה להם לוודא ההלכה אצל חבריהם שמא יש להם חיבור ואם כן, הווי כמזיד ואכמ"ל. ובשו"ת החדשות 'שתוק כך עלתה במחשבה' שנדפסו זה עתה בהוצאה מחודשת ומפוארת משמחת עיניים ומאירה (במשרדים ממוזגים ועם שפע של קראוסונים. 'לא. תביא עם המילוי של הקינמון, את השוקולד תעיף מפה..') האריכו בזה טובא ודן לאיסור.
אגב שמעתי ואני לא מאמין שזה נכון, כי חלק קטנטן מהיהודים שם בגטאות מתו סתם כך. מבלי שהצליחו לומר קריאת שמע בהתלהבות כרבי אלימלך בידרמן וכמו הידוע על רבבות רבבות שמתו בקידוש השם מתוך התפשטות הגשמיות. כנראה שזה לא נכון.
ובקיצור: כדאי לפתוח ספרי הסטוריה או לדבר עם השרידים האחרונים, לפני שפותחים אשכול כזה.
יאיר1 כתב:סתם איש כתב:מצינו דין שאדם נידון אנוס על תאוותו, עי' כתובות נא' ב' 'יצרה אלבשה'. א"כ יש מקום לומר שגם שייך אונס על דעותיו
אתה מקיש מדין מחודש שאין לו אח וריע, האם מצינו בפוסקים שהקישו מזה?
ישא ברכה כתב:לא ידען כתב:כל הנושא מאוד יפה. מקסים ממש.
אחח. אשריך ישראל. העיסוק בחובה שעל הניצולים והאמונה והביטחון בדקות הנפש. איכשר דרא.
ומעניין באם לא יהיה באושוויצינם או בצלסהיים חיבור לאינטרנט, האם ידעו כל הניצולים או הנספים מה הדין. ועדיין ניתן לומר שלא נקראים 'אנוסים' באם לא יהיה להם את החיבור לאינטרנט דעדיין היה להם לוודא ההלכה אצל חבריהם שמא יש להם חיבור ואם כן, הווי כמזיד ואכמ"ל. ובשו"ת החדשות 'שתוק כך עלתה במחשבה' שנדפסו זה עתה בהוצאה מחודשת ומפוארת משמחת עיניים ומאירה (במשרדים ממוזגים ועם שפע של קראוסונים. 'לא. תביא עם המילוי של הקינמון, את השוקולד תעיף מפה..') האריכו בזה טובא ודן לאיסור.
אגב שמעתי ואני לא מאמין שזה נכון, כי חלק קטנטן מהיהודים שם בגטאות מתו סתם כך. מבלי שהצליחו לומר קריאת שמע בהתלהבות כרבי אלימלך בידרמן וכמו הידוע על רבבות רבבות שמתו בקידוש השם מתוך התפשטות הגשמיות. כנראה שזה לא נכון.
ובקיצור: כדאי לפתוח ספרי הסטוריה או לדבר עם השרידים האחרונים, לפני שפותחים אשכול כזה.
לא הצלחתי להבין את המתקפה, על מה יצא הקצף.
עצם הדיון הוא מענין מאוד אם שייך אונס בכגון דא. ויש בזה נפק"מ למעשה, [לא שזה היתה המגמה של הפותח.. אבל דוקא יש בזה נידון איך להתיחס להרבה מהזקנים היושבים ברחובות מבני היהודים].
אין כאן זלזול באלפים שמתו על קידוש ה', מתוך אמונה בה', אשרי חלקם בצל השכינה. אבל כן יש כאן בירור על מי שלצערינו אחר המאורעות החל לכפור במציאות ה' אלוקינו, איך היחס אליו.
כמובן שהרושם הפשוט הוא שאנחנו לא יכולים להכנס ללב של האדם, ודבר זה מסור ללב. [ומתוך כך הדעת נוטה יותר, להגדירו כפושע ולא כאנוס, אא"כ ניכר מתוך דבריו טירוף דעתו], אבל כבר הביאו דברי החכמים הנ"ל.
מה שכן נראה לענ"ד, כי חייבים משנה זהירות בקביעה על אדם כאנוס באמונה, טרם נבוא להקל בשונאי ה'.
נחום וואהלינער כתב:אין אני מבין איך יכול לקום דור של אנשים ולעסוק בלדון ולשפוט את הדור ההוא.
מי שהתפקר היה אך ורק משום שנשטה עליו שכלו, כמו שראו בעליל במידה מסיומת בהמון פליטי השואה הנוראה גם אלו שנשארו באמונתם. וגם אלו שבעטו היה זה בוודאי מרוב מרירות ועצבות.
חלילה מלדונם כפוקרים מדעת כמו בדורות הראשונים ואפילו לא לתאבון.
ומה יותר מתאים מאמר חז"ל אל תדין את חבירך עד שתגיע למקומו, שהלא אי אפשר להבין ולהשיג אפילו במקצת מה שקרה שם ובוודאי אי אפשר להיכנס להרגשותיהם.
סתם איש כתב:יאיר1 כתב:סתם איש כתב:מצינו דין שאדם נידון אנוס על תאוותו, עי' כתובות נא' ב' 'יצרה אלבשה'. א"כ יש מקום לומר שגם שייך אונס על דעותיו
אתה מקיש מדין מחודש שאין לו אח וריע, האם מצינו בפוסקים שהקישו מזה?
ומה הכונה 'דין מחודש שאין אח וריע'?
יאיר1 כתב:אתה מכיר עוד מקרה בתורה, שאומרים לבן אדם יש לך נסיון גדול אתה אנוס ופטור [רק אשת יפת תואר אולי דומה לזה]
אריך כתב:יאיר1 כתב:אתה מכיר עוד מקרה בתורה, שאומרים לבן אדם יש לך נסיון גדול אתה אנוס ופטור [רק אשת יפת תואר אולי דומה לזה]
מו"ק יז, א - אם רואה אדם שיצרו מתגבר עליו וכו' ילך למקום שאין מכירין וכו'. ולפי חלק מהראשונים (עי' תוס' עירובין מא, ב) הכוונה כפשוטו, שאין לו אפשרות להתגבר, ומכירים בכך שהוא אנוס ואין אומרים לו "התגבר", אלא שלפחות לא יחלל את ה'.
יאיר1 כתב:אריך כתב:יאיר1 כתב:אתה מכיר עוד מקרה בתורה, שאומרים לבן אדם יש לך נסיון גדול אתה אנוס ופטור [רק אשת יפת תואר אולי דומה לזה]
מו"ק יז, א - אם רואה אדם שיצרו מתגבר עליו וכו' ילך למקום שאין מכירין וכו'. ולפי חלק מהראשונים (עי' תוס' עירובין מא, ב) הכוונה כפשוטו, שאין לו אפשרות להתגבר, ומכירים בכך שהוא אנוס ואין אומרים לו "התגבר", אלא שלפחות לא יחלל את ה'.
ובענין זה, האם חשיב אנוס ופטור, אלא שאומרים לו עצה לחסוך באיסורים. והמח' האם כוונת הגמ' שכך ינהג או שכוונת הגמ' שעל ידי כך יינצל. כלומר עצה של חסכון באיסורים או עצה להתגבר על יצרו הרע.
אם אני מבין פשט נכון [ובזה אני לא בטוח] אז זה לא קשור לענין.
אריך כתב:
התוס' בעירובין שציינתי לומדים שהכוונה שאינו יכול להנצל מהיצר שלו. (אלא שקודם לכן היה יכול ליזהר שלא יבא לידי גירוי היצר ע"ש).
יאיר1 כתב:אריך כתב:
התוס' בעירובין שציינתי לומדים שהכוונה שאינו יכול להנצל מהיצר שלו. (אלא שקודם לכן היה יכול ליזהר שלא יבא לידי גירוי היצר ע"ש).
הוא באמת לא יכול, ועל העברה עצמה יהיה פטור?
[/quote]יאיר1 כתב:סתם איש כתב:ומה הכונה 'דין מחודש שאין אח וריע'?
אתה מכיר עוד מקרה בתורה, שאומרים לבן אדם יש לך נסיון גדול אתה אנוס ופטור [רק אשת יפת תואר אולי דומה לזה]
יאיר1 כתב:נחום וואהלינער כתב:אין אני מבין איך יכול לקום דור של אנשים ולעסוק בלדון ולשפוט את הדור ההוא.
מי שהתפקר היה אך ורק משום שנשטה עליו שכלו, כמו שראו בעליל במידה מסיומת בהמון פליטי השואה הנוראה גם אלו שנשארו באמונתם. וגם אלו שבעטו היה זה בוודאי מרוב מרירות ועצבות.
חלילה מלדונם כפוקרים מדעת כמו בדורות הראשונים ואפילו לא לתאבון.
ומה יותר מתאים מאמר חז"ל אל תדין את חבירך עד שתגיע למקומו, שהלא אי אפשר להבין ולהשיג אפילו במקצת מה שקרה שם ובוודאי אי אפשר להיכנס להרגשותיהם.
לו היו יושבים בי"ד לדון, היו אכן צריכים להכניס את כל מכלול השיקולים הללו בכל מקרה פרטי.
אני חושב שהדיון כאן הוא על העקרון.
עדיין לא הבנתי כיצד אפשר לומר שהם שוטים, האם באמת אתה חושב שהם פטורים ממצוות האמונה או מכל מצווה אחרת?
הביאו לעיל את דברי החזו"א, אם הדברים נכונים נקבלם. אבל אם לא אז לא ניתן לקבוע כך בפשטות, כי שום מאורע לא יצדיק את האדם מלחטוא, ולעולם הוא מצווה. אמנם כאשר הקב"ה דן את בריותיו הוא מכניס את מכלול השיקולים, אבל אנו לא דנים את האדם הפרטי, אלא אל באופן כללי, ובאופן כללי לא נראה לי שיש מקום להתיר, על אף שודאי יש פרטים שהדברים נכונים כלפיהם.
בדומה לכך, אפשר לדון נערים מתבגרים בני דורנו, שבתוך הקשיים הפסיכולוגים בהם הם נמצאים הם קרובים לאונס, אך לא ניתן לומר כך על כולם.
אגב שמועה יפה ומפורסמת בשם הגר"א פילץ שליט"א, כל בחור ששומר על צביונו כבן ישיבה אפשר לתת לו קוויטל לתפילה. כלומר שהנסיונות שהנוער עומד בהם הם עצומים והעומד בהם הרי יש לו זכות גדולה מאד.
עושה חדשות כתב:ד. אני מוכרח להוסיף כאן הרגשה פרטית. יצוייר בהחלט שיימצאו ב' אנשים שעברו שואה, הא' יכפור והב' יאמין, אבל האמת היא שהכופר מגלה על עצמו שאמונתו היתה אמיתית, הוא האמין כי האלוקים שליט על הכל, טוב ומטיב, וכו', ומשקרה מה שקרה, הטעהו יצרו הרע באמצעות מצוקתו העצומה ורח"ל. (ויעזור ה' שעוד ישובו צאצאיו לאמונה). ואילו מי שנשאר מאמין, שמא מגלה הוא על עצמו שאמונתו שטחית היא, מן השפה ולחוץ, דרך חיים חברתית, יהיה מה שיהיה אין לו שום מחשבות ושאילות. (וכמובן שבדרך כלל זה דרגה עצומה באמונה, אם ממשיך באמונתו בלי שאילות, אבל הערתי היא שזה יכול לבוא מרדידות ותו לא מידי). אדרבה, הן איש בער לא ידע וכסיל לא יבין למה צדיק רע לו רשע טוב לו, אבל לפחות הוא "יודע לשאול", כי היה בליבו ציור על גדלותו של הבו"ע ורחמנותו, ואילו זה שאינו יודע לשאול לא ציפה לכלום, לא בטח בה' מעולם, הכל כמצוות אנשים מלומדה. יהיו נא הדברים לרצון לפני אדון כל להמליץ טוב בעד הנופלים, שביסוריהם כיפרו בעדינו.
עושה חדשות כתב:הרב לא ידען, יש"כ על הדברים הטובים, וטוב שהם נכתבו. (הסרקזם קצת מיותר לענ"ד, תחת גערה במבין מהכות וכו').
בנוגע להתקפה על עצם פתיחת האשכול והעלאת הנושא לדיון, הנה מטרת הפותח היתה בירור השמועה שעוד לא נתברר מקורה כראוי לע"ע בשם החזו"א והדברי יואל, שנאמרו מתוך הבנה אמיתית למאורעות התקופה, ורישומם בנפש הניצולים. אלא שנתגלגלו הדברים לגופו של ענין, אחר הכבוד הראוי, והזכרת ד' חז"ל אל תדון וכו' עד וכו' ל"ע. וכדרכה של תורה ראוי להעמיד הדברים על דיוקם.
א. מה הדין באדם שחווה צרה פרטית נוראה, (היה שבוי עם משפחתו 5 שנים אצל דאע"ש...), ולכשניצול ממנה בעור שיניו, עזב את אלוקיו-אלוקינו. האם גם עליו חלה טענת אונס, (וכמדומה שיש לעיין בזה בדברי איוב ובמענה חביריו), או שלא נאמרו הדברים אלא על השואה, שבה היה הסתר השגחה כביכול מכל העם.
משולש כתב:דווקא בימינו יש יותר מודעות למה שהתחולל שם, כי לפני חמישים שנה אנשים לא העיזו לפתוח את הפה לספר על מה שעברו שם, היום ידוע הרבה יותר מאשר פעם.
בזמן משפט אייכמן היו צוחקים על הניצולים "למה לא התנגדתם" ועדיין יש כאן לצערנו את הריקוד על הדם כל שנה ביום השואה "והגבורה" שקבעו במיוחד בשביל ללעוג על הקדושים שלא התקוממו והלכו כצאן לטבח. (בגלל שלא היה להם מדינה וצבא וכו', והיום כבר לא יכול להיות כזה דבר כי יש צבא וכו').
יאיר1 כתב:עושה חדשות כתב:ד. אני מוכרח להוסיף כאן הרגשה פרטית. יצוייר בהחלט שיימצאו ב' אנשים שעברו שואה, הא' יכפור והב' יאמין, אבל האמת היא שהכופר מגלה על עצמו שאמונתו היתה אמיתית, הוא האמין כי האלוקים שליט על הכל, טוב ומטיב, וכו', ומשקרה מה שקרה, הטעהו יצרו הרע באמצעות מצוקתו העצומה ורח"ל. (ויעזור ה' שעוד ישובו צאצאיו לאמונה). ואילו מי שנשאר מאמין, שמא מגלה הוא על עצמו שאמונתו שטחית היא, מן השפה ולחוץ, דרך חיים חברתית, יהיה מה שיהיה אין לו שום מחשבות ושאילות. (וכמובן שבדרך כלל זה דרגה עצומה באמונה, אם ממשיך באמונתו בלי שאילות, אבל הערתי היא שזה יכול לבוא מרדידות ותו לא מידי). אדרבה, הן איש בער לא ידע וכסיל לא יבין למה צדיק רע לו רשע טוב לו, אבל לפחות הוא "יודע לשאול", כי היה בליבו ציור על גדלותו של הבו"ע ורחמנותו, ואילו זה שאינו יודע לשאול לא ציפה לכלום, לא בטח בה' מעולם, הכל כמצוות אנשים מלומדה. יהיו נא הדברים לרצון לפני אדון כל להמליץ טוב בעד הנופלים, שביסוריהם כיפרו בעדינו.
הבלי הבלים, שומו שמים!!
יודקרת כתב:משולש כתב:דווקא בימינו יש יותר מודעות למה שהתחולל שם, כי לפני חמישים שנה אנשים לא העיזו לפתוח את הפה לספר על מה שעברו שם, היום ידוע הרבה יותר מאשר פעם.
בזמן משפט אייכמן היו צוחקים על הניצולים "למה לא התנגדתם" ועדיין יש כאן לצערנו את הריקוד על הדם כל שנה ביום השואה "והגבורה" שקבעו במיוחד בשביל ללעוג על הקדושים שלא התקוממו והלכו כצאן לטבח. (בגלל שלא היה להם מדינה וצבא וכו', והיום כבר לא יכול להיות כזה דבר כי יש צבא וכו').
אם לא התקוממו כי לא היה להם מדינה וצבא, אז על מה יש ללעוג?
משולש כתב:יודקרת כתב:משולש כתב:דווקא בימינו יש יותר מודעות למה שהתחולל שם, כי לפני חמישים שנה אנשים לא העיזו לפתוח את הפה לספר על מה שעברו שם, היום ידוע הרבה יותר מאשר פעם.
בזמן משפט אייכמן היו צוחקים על הניצולים "למה לא התנגדתם" ועדיין יש כאן לצערנו את הריקוד על הדם כל שנה ביום השואה "והגבורה" שקבעו במיוחד בשביל ללעוג על הקדושים שלא התקוממו והלכו כצאן לטבח. (בגלל שלא היה להם מדינה וצבא וכו', והיום כבר לא יכול להיות כזה דבר כי יש צבא וכו').
אם לא התקוממו כי לא היה להם מדינה וצבא, אז על מה יש ללעוג?
בשביל ללעוג לא צריך שכל ולא טעם.
אבל בכל זאת הלעג היה על הגלותיות של היהודים באירופה, מול הסוג החדש של היהודי הגאה (כביכול) השזוף עם השרירים שעובד את אדמתו ומגן על ארצו.
נחום וואהלינער כתב:וכעבור שניים או שלושה דורות כבר עזב את ארצו ובעט בה ואפילו הנשארים בה פנו עורף אליה במבצעי שלום עכשיו ושאר מרעין בישין
משתמשים הגולשים בפורום זה: אין משתמשים רשומים ו־ 24 אורחים