הודעהעל ידי מנין » ד' מרץ 09, 2016 9:08 am
קיבלתי מחכם אחד וז"ל:
כשרות העופות הוא נושא השייך לכל אחד ואחד, ומי לא יירא לנפשו מלאכול דברים שבחשש טריפות ח"ו, אשר הנפש מתטמטמת מהם, ואיסורם חמור עד מאד, ונודע אשר כתב אחי המהר"ל [חברותא של הרמ"א] בחיבורו, שעיקר הוראה אינו אלא באיסורי מאכלות, ובו החמירו חז"ל יותר ממה שהחמירו בכל שאר איסורין, עד שהיו חוששין מאוד לכל דבר, וזה מפני שהוא מזיק לנפש כמו דבר ארסיי. עיי"ש באורך חומר הענין.
ומפני כי אנו רואים מכתבים יוצאים זה בכה וזה בכה, כל אחד מציג המציאות שונה מחבירו, ונפש בני התורה כמהה לדעת מה מוסכם ומה בויכוח, אמרנו לפרש הדברים באופן השוה לכל נפש:
ונקדים כי הדברים מתייחסים רק לעובדות המסוכמות, מבלי להכנס לויכוח על העובדות.
כתב הרמ"א [יו"ד נו ט]: כל מקום שיש מכה במקום צומת הגידין אפילו אינו רק נפוח, ונצרר הדם [היינו או נצרר הדם – לבו"ש ו אות ב ס"ק יג], מאחר שצריך בדיקה ואין אנו בקיאים בעוף, הוא טריפה.
ועיין לבו"ש שם שיש כאן ב' הלכות, א. אם נפוח, או נצרר דם אפילו קצת, בבשר, שכנגד צומת הגידין, צריך לחתוך את הבשר. ב. אחר שחותכין הבשר יש לבחון אם הבשר נרקב ונלקה או שיש שם צרורות דם הרבה. ואם מצא שאכן נרקב או יש שם צרורות דם הרבה עליו לבחון את שלמות הגידין, ולכן דינו טריפה שאין אנו בקיאים לבדוק את שלמות הגידין.
והנה מוסכם שהזריקות הנעשים במקום השוק שבו נמצא צומת הגידין, התגובה הראשונית של הגוף היא תגובה דלקתית. ודלקת מביאה גם למוגלה וגם להפרשות דמיות במקום, שכל זה בכלל נפוח או נצרר הדם.
אף שמבחינה למדנית ניתן לטעון שדלקת אינו טריפה, אך מוסכם שכיון שטריפות הם דברים הנקבעים לפי זמן חכמי הגמרא, כידוע מד' הרשב"א. לכן דלקת חשוב טריפה במקום שנפיחות נחשבת לטרפות.
מה בכל זאת הנידון?
א. ההזרקה נעשית למעלה בשוק, שלא נגד צומת הגידין אלא קצת מעליהם, ולכן ברוב המקרים הדלקת אינה מגיעה עד כנגד הגידין. אבל במקרים רבים הדלקת מגיעה גם לשם.
ב. במקרים רבים שרואים אדמימות נגד הגידין אין יודעים האם זה דלקת או שזה החומר של ההזרקה. כמובן שזה לא נחשב ספק אלא חסרון ידיעה, שהלא מומחה וודאי מבחין בזה.
ג. כאן מגיע אכן שאלה בעלת שני צדדים, מה הדין במקרה בו אין דלקת אבל נשאר החומר נגד הגידין, והחומר גורם שם ללקותא, האם באופן זה מחוייבים אנו לבדוק את הגידין.
לפני שאנו מתקדמים נעתיק ד' הגר"ש בראנדסדארפער שכותב בשם העדה החרדית להכשיר:
הנה הרב שליט"א מתעלם ממה שכולם מעידים שפעמים רבות יש דלקת או ספק דלקת וכל התחייסותו רק לנדון ג'.
נמצינו למדים שטרם זכינו להתחייסות של תשובה מרבני הבד"ץ שליט"א בענין דלקת וספק דלקת.
וזה דבר מוסכם, ואף מחויב המציאות למבין פעילות ההזרקה שאמור ליצור דלקת.
כמדומה אכן שעיקר טענות המתירים נסוב סביב נדון ג' שאכן מסברא למדנית קשה לשמוע שחומר חצוני שאמור להתרפאות, יגרום דין טריפה, אף אם יום יומיים הוא גורם ללקותא.
ישנו נדון נוסף והוא קולתו של הגאון רבי מאיר בראנדסדארפער זיע"א בספרו סי' מח. שכתב שם שישנם ריעותות שסומכין אנו על בקיאותינו לבחון האם לא הגיע הלקותא לתוך הגידין. והשאלה היא באיזה ריעותות הסכים הגאון זצ"ל שעם ישראל סמך על הוראותיו, להקל. ומעיון בתוך תשובותיו, וממה שמוסרים תלמידיו לא הקל אלא בליחה שאינה מעצם הבשר, אבל דלקת בבשר מאן דכר שמיה, שזהו ריעותא בעצם, המחייבת אותנו לחשוש שתתפשט לגידין.
אמנם אכן אם בדקו שיש בשר בין המקום המודלק לגידין שהוא בריא בזה כתב הלבו"ש להקל, ועל זה גם נסמך שם הגאון זצ"ל.
לסיכום: אם אכן יבדקו כל עוף בשימת לב ויראו שאין דלקת בבשר שנגד הגיד, אין חשש, אבל מתוך כל הדברים והמכתבים נראה שאין נוהל כזה, וזה ברור לכל מבין איך מתנהל שחיטה כללית של אלפי עופות לכמה שעות.
נ"ב: הדברים נכתבו לעורר את חכמי בית המדרש ולא לקבוע הלכה למעשה.