צירוף כלי לענין משלוח מנות - מי ראה כאלה מי שמע כזאת?

[עקביה]

ישנה תשובה, לכאורה תמוהה מאד, של הבן איש חי בשו"ת תורה לשמה. הנני מעתיקה, ואודה לכל מי שישפוך אור ויבהיר הלכה זו, ואולי אף ימצא מקור לדברי התול"ש.

שו"ת תורה לשמה סימן קפט
שאלה. אחד שלח לחבירו ביום פורים ב' מינים ממיני מתיקה ולא היה לו ב' כלים להניחם בהם והניחם בכלי אחד ושלחם לרעהו אם יוצא י"ח שני מנות בזה כיון דבאמת הם ב' מינים או"ד כיון דהם מונחים בכלי אחד חשיב הכל מנה אחת. יורינו המורה לצדקה ושכמ"ה.

תשובה כל שהניחם בכלי אחד חשיב מנה אחת ואין כאן ב' מנות לרעהו וראיה לזה ממ"ש בגמרא דשבת דף צ"א ע"ב דסבר רבי יוחנן ורבא בקופה מלאה חרדל אגד כלי שמיה אגד וכן פסק הרמב"ם ז"ל בהל' שבת פרק י"ב הלכה י"א וז"ל קופה שהיא מלאה חפצים אפילו מלאה חרדל והוציא רובה מרשות זו לרשות זו פטור עד שיוציא את כל הקופה וכן כל הדומה לזה שהכלי משים כל שיש בו כחפץ אחד עכ"ל ע"ש וא"כ ה"ה הכא הכלי משים כל שיש בו כמנה אחת ולכן צריך להניחם בשני כלים כדי לקיים משלוח מנות איש לרעהו והיה זה שלום ואל שדי ה' צבאות יעזור לי. כ"ד הקטן יחזקאל כחלי נר"ו.

[פלתי]

הלכה זו גם פסק הבן איש חי בספרו "בן איש חי", בשם התורה לשמה.

[לבנון]

אני מצטרף לתמיהתך. ועוד, לדבריו איך אפשר לקיים מצוות ארבעת המינים, הלא כיון שאגד אותם חזרו להיות מין אחד.

[אוצר החכמה]

לא הבנתי את הדמיון. שם הם שני מינים בעצם וזה מה שחייבה תורה לקחת ארבעה מינים שונים. האגד לא ישנה את העובדה שזה שני מינים.
כאן חייבו חכמים לשלוח שתי מנות. מה היא מנה מה מגדיר מנה אחת כחלוקה מחבירתה ע"ז ס"ל שאגד כלי מחשיב אותם להיות מנה אחת העשויה משני מינים.
אני מסכים שזה מחודש אבל הקושיה מארבעת המינים לא קשה.

[פלתי]

3.jpg (173.57 KiB) נצפה 6250 פעמים

[ישראל אליהו]

ישנה תשובה, לכאורה תמוהה מאד, של הבן איש חי בשו"ת תורה לשמה. הנני מעתיקה, ואודה לכל מי שישפוך אור ויבהיר הלכה זו, ואולי אף ימצא מקור לדברי התול"ש.

שו"ת תורה לשמה סימן קפט
שאלה. אחד שלח לחבירו ביום פורים ב' מינים ממיני מתיקה ולא היה לו ב' כלים להניחם בהם והניחם בכלי אחד ושלחם לרעהו אם יוצא י"ח שני מנות בזה כיון דבאמת הם ב' מינים או"ד כיון דהם מונחים בכלי אחד חשיב הכל מנה אחת. יורינו המורה לצדקה ושכמ"ה.

תשובה כל שהניחם בכלי אחד חשיב מנה אחת ואין כאן ב' מנות לרעהו וראיה לזה ממ"ש בגמרא דשבת דף צ"א ע"ב דסבר רבי יוחנן ורבא בקופה מלאה חרדל אגד כלי שמיה אגד וכן פסק הרמב"ם ז"ל בהל' שבת פרק י"ב הלכה י"א וז"ל קופה שהיא מלאה חפצים אפילו מלאה חרדל והוציא רובה מרשות זו לרשות זו פטור עד שיוציא את כל הקופה וכן כל הדומה לזה שהכלי משים כל שיש בו כחפץ אחד עכ"ל ע"ש וא"כ ה"ה הכא הכלי משים כל שיש בו כמנה אחת ולכן צריך להניחם בשני כלים כדי לקיים משלוח מנות איש לרעהו והיה זה שלום ואל שדי ה' צבאות יעזור לי. כ"ד הקטן יחזקאל כחלי נר"ו.

אחרי כותרת כזו, מן הראוי היה שתתייחס לראיותיו.

[עקביה]

ישנה תשובה, לכאורה תמוהה מאד, של הבן איש חי בשו"ת תורה לשמה. הנני מעתיקה, ואודה לכל מי שישפוך אור ויבהיר הלכה זו, ואולי אף ימצא מקור לדברי התול"ש.

שו"ת תורה לשמה סימן קפט
שאלה. אחד שלח לחבירו ביום פורים ב' מינים ממיני מתיקה ולא היה לו ב' כלים להניחם בהם והניחם בכלי אחד ושלחם לרעהו אם יוצא י"ח שני מנות בזה כיון דבאמת הם ב' מינים או"ד כיון דהם מונחים בכלי אחד חשיב הכל מנה אחת. יורינו המורה לצדקה ושכמ"ה.

תשובה כל שהניחם בכלי אחד חשיב מנה אחת ואין כאן ב' מנות לרעהו וראיה לזה ממ"ש בגמרא דשבת דף צ"א ע"ב דסבר רבי יוחנן ורבא בקופה מלאה חרדל אגד כלי שמיה אגד וכן פסק הרמב"ם ז"ל בהל' שבת פרק י"ב הלכה י"א וז"ל קופה שהיא מלאה חפצים אפילו מלאה חרדל והוציא רובה מרשות זו לרשות זו פטור עד שיוציא את כל הקופה וכן כל הדומה לזה שהכלי משים כל שיש בו כחפץ אחד עכ"ל ע"ש וא"כ ה"ה הכא הכלי משים כל שיש בו כמנה אחת ולכן צריך להניחם בשני כלים כדי לקיים משלוח מנות איש לרעהו והיה זה שלום ואל שדי ה' צבאות יעזור לי. כ"ד הקטן יחזקאל כחלי נר"ו.

אחרי כותרת כזו, מן הראוי היה שתתייחס לראיותיו.

הרי זו גופא התמיהה, מה בין הראיות למסקנה. אם כלי מצרף לעניין הוצאה שתי מנות הופכות לאחת?

[פלתי]

לדבריך שלא הופך למנה אחת, אז למה בכלי מלא חרדל שהוציא את רובו אינו חייב עד שיוציא את כולו?

[עקביה]

המושג 'אגד כלי שמיה אגד' נזכר אך ורק בהקשר של דין הוצאה בשבת (ככל הידוע לי), ובפשטות אין סיבה לחשוב שהכלי הופך עשרה גרגירי חרדל לגרגיר אחד גדול, בבחינת האבנים של יעקב אבינו [אע"פ שלשון הרמב"ם: 'שהכלי משים כל שיש בו כחפץ אחד'], אלא שההתייחסות אל הכלי ואל כל אשר בו לעניין הוצאה כאל דבר אחד. אך איזה טעם יש לטענה ששתי מנות הופכות לאחת מפני שהן בכלי אחד?

מה יהיה הדין אם בשבת הוציא את חציו של הכלי כאשר כל הפירות שבכלי מרוכזים בחצי הנמצא בחוץ. האם יתחייב משום הוצאה? לענ"ד פשוט מסברא ומלשונות הראשונים שעד שלא יצא כל הכלי אינו חייב. וזה מוכיח כאמור לעיל.

[ישראל אליהו]

המושג 'אגד כלי שמיה אגד' נזכר אך ורק בהקשר של דין הוצאה בשבת

ישנו גם "צירוף סל" גבי חלה.

[עקביה]

המושג 'אגד כלי שמיה אגד' נזכר אך ורק בהקשר של דין הוצאה בשבת

ישנו גם "צירוף סל" גבי חלה.

נכון. אבל אין זה קשור ל'אגד כלי', עובדה היא שהגמ' אינה מקשרת ביניהם, ואף הבא"ח לא הזכיר דין זה.

[אמת קנה]

כבר תמה בזה הגרי"ח סופר שליט"א בספרו בעניני פורים יד סופר ח"ב (סימן ה אות ה) שנדפס לפני כארבעים שנה בתשל"ז.

והריני מעתיק דבריו.

בדין משלוח מנות אם צריך להיות בשני כלים

כתב ש"ב הגאון רבינו יוסף חיים זלה"ה בספר בן איש חי (שנה א' פרשת תצוה הלכות פורים אות ט"ז) "חייב לשלוח כל אדם לחבירו שתי מנות, דהיינו שני מיני אוכלין, וכתוב בספר תורה לשמה שצריך להניח כל מין בכלי אחד בפני עצמו, ולא יניח שניהם בכלי אחד" ע"ש.

ועתה זכינו לספר תורה לשמה שכתבו הגאון רבי יוסף חיים ז"ל, ונמצאים הדברים שם (סימן קפ"ט), והטעם לדבר כתב שם, דכיון שהניחם בכלי אחד חשיב מנה אחת ואין כאן שתי מנות לרעהו, והביא ראיה משבת (צ"א ע"ב) דסברי רבי יוחנן ורבא בקופה מלאה חרדל אגד כלי שמיה אגד, וכן פסק הרמב"ם ז"ל בהלכות שבת (פ"ב הי"א) "קופה מלאה חפצים אפילו מלאה חרדל והוציא רובה מרשות זו לרשות זו פטור עד שיוציא את כל הקופה, וכן כל הדומה לזה, שהכלי משים כל שיש בו כחפץ אחד" ואם כן הוא הדין הכא הכלי משים כל שיש בו כמנה אחת, ולכן צריך להניחם בשני כלים, כדי לקיים משלוח מנות איש לרעהו" עכתד"ק ז"ל.

ויש להעיר, אף לפי דרכו ז"ל, דבמסכת חגיגה (כ"ג ע"ב) ילפינן מקרא דהכלי מצרף כל מה שבתוכו ע"ש. ועיין שם (כ' ע"ב), ומנא לן שבכל מקום אמרינן הכי, והתוספות בחגיגה שם (כ' ע"ב ד"ה הכלי) כתבו דלא מצינו צירוף כלי לחולין ע"ש. וכן כתבו בחולין (כ"ד ע"ב ד"ה התורה) ודוק.

ותו יש לעיין מירושלמי חלה (פ"ב ה"ג), והובא בר"ש וברע"ב ז"ל (שם מ"ד), דבדבר שמקפיד על תערובתו אין הכלי מצרף ע"ש. ואפשר דהוא הדין כאן, שהרי מקפיד ולא ניחא ליה שהכלי יצרפם ויחשבו כמנה אחת, שהרי רוצה לצאת ידי חובת מצות משלוח מנות, ובכהאי גוונא דנימא שהכלי מצרפן אינו יוצא ידי חובה, ולפיכך מקפיד ושוב אין הכלי מצרף. כנ"ל להעיר לפו"ר.

ועיין בפסחים (מ"ה ע"ב) בבצק שבעריבה, ושם בדברי רבינו המאירי ז"ל, ובחזון איש או"ח (סימן קט"ז ס"ק י"ג).

ומצאתי בס"ד להגר"י ענגל ז"ל בגליוני הש"ס לחגיגה שם שהאריך מאד בעניני כלי שמצרף כל מה שבתוכו, ובתוך דבריו כתב להוכיח "דלא שייך בחולין כלל וכלל ענין צירוף כלי לצרף ולחבר הדברים שבתוכו ענין חבור מה לשיוחשבו אחד" עש"ב, והוכיח כן מהגמרא דשבת הנ"ל, ועוד עיין לו שם (כ"ד ע"א).

ומהתימה שלא הזכיר מדרבי התוספות דלעיל, וכן לא הביא דברי הרמב"ם בהלכות שבת שם, וכדבריו כתב הרב המאירי ז"ל בשבת (שם), ולא משמע כן מדברי רש"י ז"ל בשבת ע"ש, ולא באתי אלא להעיר. עד כאן מספר יד סופר. (נמצא באוצר בתוך ספר כנסת חיים).

[ישראל אליהו]

כבר תמה בזה הגרי"ח סופר שליט"א בספרו בעניני פורים יד סופר ח"ב (סימן ה אות ה) שנדפס לפני כארבעים שנה בתשל"ז.

ותו יש לעיין מירושלמי חלה (פ"ב ה"ג), והובא בר"ש וברע"ב ז"ל (שם מ"ד), דבדבר שמקפיד על תערובתו אין הכלי מצרף ע"ש. ואפשר דהוא הדין כאן, שהרי מקפיד ולא ניחא ליה שהכלי יצרפם ויחשבו כמנה אחת, שהרי רוצה לצאת ידי חובת מצות משלוח מנות, ובכהאי גוונא דנימא שהכלי מצרפן אינו יוצא ידי חובה, ולפיכך מקפיד ושוב אין הכלי מצרף. כנ"ל להעיר לפו"ר.

זה לשון האור לציון חלק ד פרק נט הערה ב:
בבן איש חי פרשת תצוה אות ט"ז כתב וז"ל, וכתוב בספר תורה לשמה שצריך להניח כל מין בכלי אחד בפנ"ע, ולא יניח שניהם בכלי אחד. ובתורה לשמה שם סימן קפ"ט מבואר דהטעם הוא דכל האגוד בכלי כמנה אחת דמי, ע"ש. ואולם נראה דאין זה אלא כשהמינים דומים זה לזה, וכגון שני מיני בשר, או שתי מיני עוגות, או שתי מיני סוכריות, שכל שהם שני מינים אף שדומים זה לזה חשובים הם כשני מנות לענין משלוח מנות, אלא שמכל מקום כשניתנים בכלי אחד חשיבי כמנה אחת, אבל אם שני המינים שונים לגמרי, אף כשנתונים בכלי אחד חשובים כשני מינים, ואין צריך להפרידם בכלים שונים. עכ"ל.

הרי שהסכים עם עיקר הסברא שהכלי יכול לצרף, אלא שזהו רק במין אחד. וכעין דברי הריח"ס.

[עקביה]

יישר כוחם של כל העונים והמשתתפים!

בספר דף על הדף (שבת צא:) הביא את התול"ש ואת השגת הרב שטרנבוך שנזכרה לעיל, ולאחר מכן כתב:

וביאר בזה בני הבחור המו' משה מאיר שיחי' דהדין דאגד כלי, מחבר את ב' המינים הנמצאים בכלי אחד בגלל ששתיהם בכלי. אך אין זה עושה אותם למין א'. וזה מודגש היטב בלשון רש"י כאן (ד"ה אבל וכו'): לענין שבת וכו'. ומדויק היטב דזה רק דין לגבי הוצאת שבת ולא ענין כללי בכל התורה ויפה העיר.

ודברים אלו דומים למה שהובא בשם האור לציון.
ומ"מ לענ"ד אין זה נכון לומר שהכלי מחבר את שתי המינים להיות אחד, כמש"כ לעיל.

[טברייני]

אני מצטרף לתמיהתך. ועוד, לדבריו איך אפשר לקיים מצוות ארבעת המינים, הלא כיון שאגד אותם חזרו להיות מין אחד.

אחר בקשת המחילה
מאי שייכא האי להאי דבד' מינים ליכא דין כלל של מינים ובתורה לא הוזכרה מילה זו כלל
משא"כ במשלוח מנות נאמר במגילה מפורש ומשלוח מנות.

[לעומקו של דבר]

נהניתי מאוד מהסבר האול"צ
צריך רק לחדד את הדבר הפשוט שהיסוד של הבן איש חי הוא בעצם השאלה איך אנחנו מגדירים מנה אחת או שני מנות מכיוון שצריכים שני מנות כתיקון חז"ל
למשל אם שולחים (נניח) חתיכת עוגה, ברור שזו מנה אחת. ואם חותכים את העוגה לשנים, האם כאן כבר נהיו שני מנות או שיש לנו עדיין מנה אחת של שני חתיכות? ומה הדין אם החתיכות מחוברות בקיסם (כפי הנידון לגבי לחם שלם להמוציא)?
ופה טוען הבא"ח, שאם שני החתיכות ממין אחד נמצאות בכלי אחד, הם מוגדרות מנה אחת, וסמך לזה מצא בהלכות שבת.
ולא שמו לב כאן, שגם ההערה מדג וביצה נפלה, וגם א"א לסתור אותו ממנהג העולם כיוון שבדר"כ שולחים שני מינים.

[עקביה]

לכאורה הבא"ח לא ס"ל כהאור לציון, ולכן הראיה מדג וביצה קמה וגם ניצבה. ובר מן דין, מסתבר שלכ"ע דג וביצה שעליו הם חיבור גדול יותר מאגד כלי, ולכן אף לשיטת האור לציון יש ראיה משם.

[אוצר החכמה]

כבר תמה בזה הגרי"ח סופר שליט"א בספרו בעניני פורים יד סופר ח"ב (סימן ה אות ה) שנדפס לפני כארבעים שנה בתשל"ז.

ותו יש לעיין מירושלמי חלה (פ"ב ה"ג), והובא בר"ש וברע"ב ז"ל (שם מ"ד), דבדבר שמקפיד על תערובתו אין הכלי מצרף ע"ש. ואפשר דהוא הדין כאן, שהרי מקפיד ולא ניחא ליה שהכלי יצרפם ויחשבו כמנה אחת, שהרי רוצה לצאת ידי חובת מצות משלוח מנות, ובכהאי גוונא דנימא שהכלי מצרפן אינו יוצא ידי חובה, ולפיכך מקפיד ושוב אין הכלי מצרף. כנ"ל להעיר לפו"ר.

זה לשון האור לציון חלק ד פרק נט הערה ב:
בבן איש חי פרשת תצוה אות ט"ז כתב וז"ל, וכתוב בספר תורה לשמה שצריך להניח כל מין בכלי אחד בפנ"ע, ולא יניח שניהם בכלי אחד. ובתורה לשמה שם סימן קפ"ט מבואר דהטעם הוא דכל האגוד בכלי כמנה אחת דמי, ע"ש. ואולם נראה דאין זה אלא כשהמינים דומים זה לזה, וכגון שני מיני בשר, או שתי מיני עוגות, או שתי מיני סוכריות, שכל שהם שני מינים אף שדומים זה לזה חשובים הם כשני מנות לענין משלוח מנות, אלא שמכל מקום כשניתנים בכלי אחד חשיבי כמנה אחת, אבל אם שני המינים שונים לגמרי, אף כשנתונים בכלי אחד חשובים כשני מינים, ואין צריך להפרידם בכלים שונים. עכ"ל.

הרי שהסכים עם עיקר הסברא שהכלי יכול לצרף, אלא שזהו רק במין אחד. וכעין דברי הריח"ס.

צע"ק דברי הגרי"ח סופר כי מה שהוא מקפיד משום המצווה הזאת לכאורה אינו מועיל. כשם שבחלה לא יועיל מה שמקפיד בגלל שאינו רוצה שיתחייב בחלה וצריך קפידא מסיבה אחרת. (יש דוגמאות לטענה זו באחרונים ואיני זוכר מקומן)

[לעומקו של דבר]

לכאורה הבא"ח לא ס"ל כהאור לציון, ולכן הראיה מדג וביצה קמה וגם ניצבה. ובר מן דין, מסתבר שלכ"ע דג וביצה שעליו הם חיבור גדול יותר מאגד כלי, ולכן אף לשיטת האור לציון יש ראיה משם.

האול"צ כתב את דבריו כהסבר בדברי הבא"ח. זכותך לחלוק (בדרך כבוד)

דג וביצה שעליו זו שאלה אחרת, אפשר לדמות ואפשר לא