להקים שם על נחלתו (זיהוי המחבר האמיתי של ספרי ראשונים)

[עושה חדשות]

חידושי המאירי לעירובין - והם לתלמידו (לא מזוהה, אפשר להעלות השערות לא וודאיות)

כמדומני שזוהי תיאוריה פרטית של כבודו, כפי שפירסמה לאחרונה, לא כן?

[עדיאל ברויאר]

חידושי המאירי לעירובין - והם לתלמידו (לא מזוהה, אפשר להעלות השערות לא וודאיות)

כמדומני שזוהי תיאוריה פרטית של כבודו, כפי שפירסמה לאחרונה, לא כן?

כן, אך טרם הספקתי לפרסמה כך ולפרטה כראוי, אלא רק השערה אחרת, עדינה הרבה יותר, ביחס לחלק של התלמיד בחיבור זה (בקובץ חצי גבורים פליטת סופרים ז, אלול תשע"ד). ועוד חזון למועד בע"ה.

[עושה חדשות]

טרם הספקתי לפרסמה כך ולפרטה כראוי, אלא רק השערה אחרת, עדינה הרבה יותר, ביחס לחלק של התלמיד בחיבור זה (בקובץ חצי גבורים פליטת סופרים ז, אלול תשע"ד). ועוד חזון למועד בע"ה.

זה כולל גם חידושי המאירי על ביצה?

[עדיאל ברויאר]

טרם הספקתי לפרסמה כך ולפרטה כראוי, אלא רק השערה אחרת, עדינה הרבה יותר, ביחס לחלק של התלמיד בחיבור זה (בקובץ חצי גבורים פליטת סופרים ז, אלול תשע"ד). ועוד חזון למועד בע"ה.

זה כולל גם חידושי המאירי על ביצה?

לא, חידושי המאירי לביצה הם של המאירי בוודאות, ויש לכך את כל הסימנים, כולל ציונים מבית הבחירה לחידושים לביצה.

[עדיאל ברויאר]

בעניין החידושים המיוחסים לרשב"א על מנחות שהוזכרו לעיל, הנה כאן החכם "אביאסף" כתב שהוא ר' פרץ הכהן ב"ר יצחק חברו של הר"ן ורבו של הריב"ש - viewtopic.php?f=7&t=18261&hilit=%D7%94%D7%A8%D7%A9%D7%91+%D7%90+%D7%9E%D7%A0%D7%97%D7%95%D7%AA#p175700

כנראה מקורותיו (מצאתי בדוקטורט של פנחס רוט, עמ' 183 הע' 727):
אביגדור אריאלי, 'על הפירוש המיוחס לרשב"א למסכת מנחות', עלי ספר טז (תש"ן), עמ' 149-150; מרדכי גוטסגנדה, חידושים לאחד הראשונים על מסכת מנחות, ירושלים תש"ס, עמ' 12-14.



(חיבור אחר שייחוסו מצריך בירור - רי"ש שפיגל טען שנמוק"י להלכות קטנות [למעט הל' ציצית] אינו לנמוק"י בגלל שהוא שונה מאוד, וטען שהוא לר"י מלוניל. רמ"י בלוי הוכיח שאין לייחס לר"י מלוניל, וטען שהחיבור שייך לנמוק"י על אף ההבדל המשמעותי בסגנון והסתירות שעמד עליהם שפיגל. ההתכתבות ביניהם הייתה בסיני שנת תשל"ג)

[גבול ים]

פירוש הראב"ד לספרי ואינו לו

[כנסת ישראל]

פירוש הראב"ד לספרי ואינו לו

דובר בזה כאן
viewtopic.php?f=7&t=1693&hilit=%D7%94%D7%A8%D7%90%D7%91+%D7%93+%D7%9C%D7%A1%D7%A4%D7%A8%D7%99
ובאשכול אחר כתב מישהו שנראה לו שזה המגדל עוז ולא ביאר טעמו.

[עדיאל ברויאר]

פירוש הראב"ד לספרי ואינו לו

דובר בזה כאן
viewtopic.php?f=7&t=1693&hilit=%D7%94%D7%A8%D7%90%D7%91+%D7%93+%D7%9C%D7%A1%D7%A4%D7%A8%D7%99
ובאשכול אחר כתב מישהו שנראה לו שזה המגדל עוז ולא ביאר טעמו.

כמדומני זה היה "אביאסף".

[עדיאל ברויאר]

ההלכות קטנות שנדפסו על שם המרדכי הן, ככל הנראה, לר' שמואל שליטשטט מחבר "מרדכי קטן". דיון בנושא נמצא באשכול - viewtopic.php?f=7&t=24169

(חיבור אחר שייחוסו מצריך בירור - רי"ש שפיגל טען שנמוק"י להלכות קטנות [למעט הל' ציצית] אינו לנמוק"י בגלל שהוא שונה מאוד, וטען שהוא לר"י מלוניל. רמ"י בלוי הוכיח שאין לייחס לר"י מלוניל, וטען שהחיבור שייך לנמוק"י על אף ההבדל המשמעותי בסגנון והסתירות שעמד עליהם שפיגל. ההתכתבות ביניהם הייתה בסיני שנת תשל"ג)

הערה נוספת, המחזקת את ייחוס החיבור לנמוק"י, מציין עזרא שבט בדוקטורט שלו - מחקרי מבוא במפרשי הרי"ף, עמ' 24 הע' 106 (נמצא באוצר).

[עדיאל ברויאר]

תוספות מהר"ם (מהד' רמ"י בלוי)/תוספות מהר"ם ורבינו פרץ (מהד' ר"ה פרוש) על יבמות (שנזכרו היום באשכול על דעות יחידאיות) אינם של מהר"ם - ראו במבוא של הרב שושנה לתוספות ישנים על יבמות הוצ' מכון אופק עמ' 29-30 (הפנה לשם - שמחה עמנואל בספרו שברי לוחות עמ' 43 הע' 134, הסכים ולא הוסיף).

[אביאסף]

viewtopic.php?f=7&t=25170#p253957

[עדיאל ברויאר]

(חיבור אחר שייחוסו מצריך בירור - רי"ש שפיגל טען שנמוק"י להלכות קטנות [למעט הל' ציצית] אינו לנמוק"י בגלל שהוא שונה מאוד, וטען שהוא לר"י מלוניל. רמ"י בלוי הוכיח שאין לייחס לר"י מלוניל, וטען שהחיבור שייך לנמוק"י על אף ההבדל המשמעותי בסגנון והסתירות שעמד עליהם שפיגל. ההתכתבות ביניהם הייתה בסיני שנת תשל"ג)

הערה נוספת, המחזקת את ייחוס החיבור לנמוק"י, מציין עזרא שבט בדוקטורט שלו - מחקרי מבוא במפרשי הרי"ף, עמ' 24 הע' 106 (נמצא באוצר).

בהוצ' עוז והדר שינו את שם החיבור לרבינו יהונתן בגלל הטענות של שפיגל, והביאו שם שכן נקט גם הגרי"ח סופר, וכך הורו להם לעשות הגדולים איתם התייעצו. הם גם משיבים שם לחלק מהטענות של בלוי. אם כי לענ"ד הנושא ודאי לא מוכרע והוא מצריך בדיקה מקיפה יותר מכדי להוציא אותו מחזקת הנמוק"י. חברנו היקר "עושה חדשות" העלה סריקה של דבריהם בהקדמה להל"ק כאן: download/file.php?id=30418

[עדיאל ברויאר]

א. קרוב לודאי שסוף חידושי הר"ן לחולין אינם לו, כמבואר כאן - viewtopic.php?f=7&t=25252&hilit=%D7%A2%D7%A6%D7%9E%D7%95+%D7%9E%D7%95%D7%96%D7%9B%D7%A8

ב. בסוף ספר כליל תכלת (של ר' אליהו טבגר) נדפס בין השאר מעשה ציצית לרבינו חננאל. ש' אברמסון, בכרך המבוא לפירוש הר"ח לתלמוד הוצ' ווגשל, טוען שאין לקבל את הייחוס הזה (שמקורו בכתב יד שממנו נדפס. ואני מוסיף, שמא הוא לר' חננאל אחר)

[עושה חדשות]

ברעק"א על חולין, (במהד' הרגילה המקובלת), יש הרבה קטעים המסומנים בתחילתם ב-* ויש שם לעיתים חידושים גדולים. האם הכוכבית מרמזת שאין הדברים מהרעק"א ממש אלא מתלמיד וכיו"ב?

[מה שנכון נכון]

ברעק"א על חולין, (במהד' הרגילה המקובלת), יש הרבה קטעים המסומנים בתחילתם ב-* ויש שם לעיתים חידושים גדולים. האם הכוכבית מרמזת שאין הדברים מהרעק"א ממש אלא מתלמיד וכיו"ב?

ראה בהקדמת הכרך הנ"ל.

[עושה חדשות]

שאלה חמורה בהלכתא דא ד"הקמת שם", נא עזרתכם.

הרא"ש בחולין פ"ז סי' לז מאריך בדיני ביטול ברוב בתערובת של יבש ביבש, שיטתו שם שמותר לאכול הכל בבת אחת, ובזה הוא עוסק באריכות, כמו כן הוא דן שם אימתי אמרי' חוזר וניעור, וכן הוא מאריך לבאר איך שעת ידיעת התערובת היא קובעת את הביטול, ועוד נידונים מסתעפים. (עסקתי בזה קצת לאחרונה באשכול "השוואות..." בפורום ביהמ"ד).

ובתש' הרשב"א ח"א סי' תשל נמצאת תשובה המתחילה במילים -"דין יבש ביבש שנתערב ברוב לרב רבי מאיר דרוטנבורק ז"ל", ותוכנה דומה מאד לכל דברי הרא"ש בפסקיו הנ"ל, בעצם השיטה, בסדר הדברים, בראיות ובמו"מ.

אלא שיש גם קצת שינויים בין הדברים, וא"כ יוצא לנו כמה מחלוקות בין הרא"ש למהר"ם.

ולכאו' זה לא מסתבר שהרא"ש מעתיק את דברי רבו המהר"ם בלא איזכור שמו. (אלא שמצינו כן לפעמים, עי' לדוג' בגיטין פ"ה סי' ח "יד חילוקים" שהם מהמהר"ם ולא הזכיר את שמו).

לא זו בלבד, אלא דבתורא"ש חולין ד"ק כותב בקצרה חלק מדבריו בפסקים, ומסיים על זה "ועוד הארכתי בתשובה אחת ופירשתי שמותר לאוכלן כאחת ואם נתרבה האיסור נעור מביטולו", והנה אין לנו על כך תשובה מהרא"ש, וגם אם נמצא, יש חוסר סבירות שהרא"ש לא יציין את תשובת רבו המהר"ם בענין, שהיא הרי מקור דבריו.

לכן נראה לענ"ד שהתש' הנ"ל הנדפסת בתש' הרשב"א איננה למהר"ם, כי אם להרא"ש עצמו. (אמנם אי"ז סגנון של תשובה לשואל, אלא פסקי דינים וראיותיהם, האם הרא"ש מכנה כזה דבר בשם "תשובה"?).

אמנם יש להוסיף בזה, דהנה בשערי דורא סי' לט ציטט חלק מהדינים הנ"ל בשם "והשיב רבי משה", ותיקן במנחת יעקב "והשיב רבינו מאיר", וכוונתו לתש' המהר"ם הנ"ל, ולדברינו נצטרך לתקן "והשיב רבינו אשר", וגם אינני יודע האם שייך שרבי יצחק מדורא יצטט את תש' הרא"ש, אחרי ששניהם תלמידים של המהר"ם. (ולא זכיתי לראות את מהד' הר"ד דבליצקי, לידע האם תוקן שם משהו).

יש בכך נפק"מ לענין החילוקים בין התש', לידע אם יש כאן פלוג' המהר"ם והרא"ש, או חזרה של הרא"ש ואז נצטרך לגשש מה המאוחר, (קצת חשבון: אם בתוספותיו הוא מציין לתשובתו, א"כ נשאר רק לחקור על תוספותיו ופסקיו מי המאוחר מביניהם, אם הפסקים מאוחרים, א"כ זו סוף דעתו, ואם לאו, נשארנו באיבעיא).

אין לי פנאי כעת להאריך בהבדלים בין הפסקים לתשובה, אבל אציין אחד מהם -קצר וקולע. בפסקים הרא"ש "חותך" את הדין בוודאות, (ועל פי דבריו פסק הרמ"א ביו"ד סי' קט), ואילו בתשובה הוא מסיים "זה נראה בעיני ולא לסמוך על דברי אם הייתי אוסר כל שכן שאני מיקל".

איך אפשר להתקדם עוד בבירור הענין?

[פלתי]

למעשה אין שום נפ"מ. כי על סמך כמה קושיות, בפרט שאינן כ"כ מוכרחות. אי אפשר להכריע שהתשובה שברשב"א היא להרא"ש, ולבנות עפי"ז נפקותות לענין הלכה.
אגב בשע"ד מה"ד לא הוסיף בזה יותר מדברי המנח"י.

[עדיאל ברויאר]

איני יכול לרדת לעומק העניין, רק אציין שהרב דבליצקי ציין לי בעבר בהקשר אחר שבשו"ת זכרון יהודה לר' יהודה בן הרא"ש סי' צב עמ' קכז בהוצ' מכון י-ם מכנה ר"י מדורא את הרא"ש "מורי ה"ר אשר", אך אפשר שאין זו אלא לשון כבוד. ועכ"פ הם חתמו ביחד על כמה תשובות, ראה שברי לוחות, עמ' 239 בהערות 77-78.

[יעקובי]

להעיר, שהתיקון 'רבינו מאיר' הינו בעל סבירות גבוהה יותר, מחמת פתרון מוטעה של ראשי תיבות. כלומר יתכן שבמקור היה כתוב "והשיב ר"מ", כשהכונה באמת לרבינו מאיר, ובשלב מאוחר איזה סופר טועה פתחו ל'רבינו משה'.

להסביר את החילוף מ'אשר' ל'משה', קצת יותר קשה. (אם לא שיתכן מחמת דמיון תמונת האותיות וכו').

[פלתי]

להעיר, שהתיקון 'רבינו מאיר' הינו בעל סבירות גבוהה יותר, מחמת פתרון מוטעה של ראשי תיבות. כלומר יתכן שבמקור היה כתוב "והשיב ר"מ", כשהכונה באמת לרבינו מאיר, ובשלב מאוחר איזה סופר טועה פתחו ל'רבינו משה'.

כך מסביר המנח"י מילה במילה

[יעקובי]

ייש"כ. ברוך שכיונתי.

[עושה חדשות]

תודה לכולם.
איך שלא יהיה עדיין יש כאן תעלומה, כי הרי התשובה מוקדמת לפסקים, בין אם כתבה הרא"ש וכ"ש אם כתבה רבו המהר"ם. והן אמנם מצוי הדבר שיהיה העתק עם שינויים, ואפי' שינויים משמעותיים לדינא, מפני מחלוקת בין המהר"ם להרא"ש, או מפני שהרא"ש שינה דעתו וכנ"ל. אבל מפריע לי שיש הוספות חשובות ביותר בתשובה ואינם נמצאות בפסקים, והם חסרות מאד בהבנת הענין.
אביא דוגמא אחת:
הרא"ש מעמיד שאם היה ביטול ברוב ואח"כ נתרבה כמות האיסור אמרי' "חוזר וניעור". אע"ג דבשעת הביטול נהפך האיסור להיתר גמור, מ"מ הרי הוא חוזר וניעור. הוכחה לכך מביא הרא"ש ממקרה הפוך, באופן שלא היה ביטול ברוב, (כגון בתרומה דבעי' מאה), ואח"כ נתרבה ההיתר, דמעתה האיסור בטל כי ההיתר ניעור לבטלו.
וכל הלומד תמה, מה השייכות, הרי ההיתר מעולם לא נהפך להיות אסור מפני מיעוט האיסור שבו, משא"כ אם אמרי' חוזר וניעור לחומרא שבאנו לאסור את מה שהותר. ומה עוד שהרא"ש קורא לזה "קל וחומר".
ובתשובה הנ"ל עמד בענין, ז"ל -

אלמא חזינן דבכל אמרינן מצא מין את מינו וניעור אף לעורר את ההיתר שכבר נאסרו ולהתיר. כל שכן לעורר האיסור שהותר ולצרפו עם האיסור הב' וירבו על ההיתר ויאסרוהו. ואם תאמר דין הוא שההיתר יעורר היתר. שהרי ההיתר הראשון ישנו רוב אלא שנאסר בנתינת טעם של האיסור או ממי שהחמירו חכמים בתרומה שמדמעת עד מאה. הילכך בקל מעוררו היתר האחרון להוציאו מנתינת טעם האסור או מכדי שיעור דימוע. אבל איסור שהוא מועט שנתבטל ברוב עד שלא היה בו כדי לתת טעם בהיתר נתבטל לגמרי ולא יעוררנו איסור האחרון. תירץ דהא חזינן בנדרים פרק הנודר מן הירק (דף נ"ז ב') דגידולי היתר מעלין את האיסור. אף על פי שבתחלת גידולו נתבטל ההיתר ברוב איסור כשגדל מעט מעט עד שנתרבה נתעורר ההיתר מבטולו ומצטרפין יחד לבטל העיקר האסור. וכן אמרינן התם גדולי אסור מעלין את ההיתר. אלמא דאין חילוק בין נתבטל ברוב בין לא נתבטל ברוב. דבכל ענין אמרי' דחוזר וניעור בין איסור את האיסור בין היתר את ההיתר

ובלי להאריך בהסבר, הרי הדברים ברורים מאליהם, שהק' כקו' הנ"ל, ותי' להוכיח מאופן שההיתר היה מיעוט ביחס לאיסור, ודו"ק.
כעת צריך לבאר מה הטעם להשמיט פרט כ"כ חשוב במו"מ המובא בפסקי הרא"ש.
(לענ"ד זה מעורר מחשבה שבתשובה הנ"ל יש תוספת מהגהות מאוחרות).
שוב אשאל, איך אפשר להתקדם? אולי לבדוק בכת"י של פסקי הרא"ש, או של תש' הרשב"א הנ"ל, וכיו"ב?

[עדיאל ברויאר]

לא זו בלבד, אלא דבתורא"ש חולין ד"ק כותב בקצרה חלק מדבריו בפסקים, ומסיים על זה "ועוד הארכתי בתשובה אחת ופירשתי שמותר לאוכלן כאחת ואם נתרבה האיסור נעור מביטולו", והנה אין לנו על כך תשובה מהרא"ש, וגם אם נמצא, יש חוסר סבירות שהרא"ש לא יציין את תשובת רבו המהר"ם בענין, שהיא הרי מקור דבריו.

איני מבין את הטענה הזאת:
א. בדורנו נדפסו במהד' מכון י-ם 79 תשובות חדשות של הרא"ש. סביר מאוד שיש נוספות.
ב. אם הרא"ש בתשובתו ציין את תשובת מהר"ם, ממילא אתי שפיר בשופי מדוע לא הזכירה בתוספותיו.

[עושה חדשות]

איך אפשר להתקדם עוד בבירור הענין?

שוב אשאל, איך אפשר להתקדם? אולי לבדוק בכת"י של פסקי הרא"ש, או של תש' הרשב"א הנ"ל, וכיו"ב?

בס"ד, עוד התקדמות קטנה.
הנה בתשובות המיוחסות סי' קפב מופיע שוב הפסק הנ"ל, תואם לתשובה בח"א סי' תשל, (אבל עם שינויים, כמובן), ולדעת המהדיר של מכון ירושלים, סמיכות תשובה זו לחברותיה מראה כי מתחת ידי המהר"ם יצאו הדברים. ושם אי"ז פסקי הלכות אלא כתשובה ל"נשאלתי: אם נתערבו הכבשים יחד, מהו לאכול משלשתן יחד". עי"ש.

[עדיאל ברויאר]

קטעי תוספות ר"פ לעירובין - והם קטעים מתוספות שאנץ.

כעת ראיתי את מבואו של שמחה עמנואל לקטעי תוספות שאנץ על עירובין. ישנם קטעים שנמצאו בשני מקומות - קטעים חדשים שעמנואל וקוגל מצאו בקולמאר, והקטעים הישנים מקרלסרוה שנדפסו בהתחלה כתוס' ר"פ ואורבך טען שהם לר"ש משאנץ. בעוד שעמנואל מוכיח יפה מאוד את זהות הקטעים בקולמאר כתוספות שאנץ, לגבי הקטעים בקרלסרוה לא ראיתי בדבריו טענות מבוססות, ונראה שאף הוא, כאורבך, מסתמך בעיקר על כך שהקטעים חתומים "מ"ר", אבל זה קיים אצל כל דור תלמידי ר"י הזקן, ולא רק אצל ר"ש משאנץ ור"י שירליאון. בנוסף, עמנואל מסתפק האם הקטעים בקולמאר ובקרלסרוה שייכים לטופס אחד, הוא מצביע על כמה מאפיינים דומים אך גם על כמה שינויים בולטים, ונשאר בספק. וכמדומה שעל הספק הזה עומד הכל, ועד שהוא יוכרע אין לנו ראייה ברורה שאלו קטעים מתוספות שאנץ.
אולם, עליי לציין שלא עיינתי בקטעים עצמם אלא רק במבואו, ואפשר שהיחס בין התוספות הנדפסות-תוספות רא"ש-והקטעים בקרלסרוה, זהה ליחס המקביל לקטעים בקולמאר. אם אכן כך, יש בסיס טוב יותר לייחס את הקטעים לר"ש משאנץ, ואפשר שעל כך מסתמך עמנואל (אם כי גם אז, הדברים אינם מוחלטים), אלא שהוא לא ציין זאת במבואו.

[עדיאל ברויאר]

יש דיון על הריטב"א לגיטין במבוא לחיבור זה שבהוצ' מוה"ק, ועוד על כך יעוין במבוא לריטב"א חולין בהוצ' מוה"ק. ולא קראתי את הדברים.

במבוא לשיטת הקדמונים על ב"מ (הספר מכיל את כללי ב"מ לתלמיד הרשב"א, ועוד), ני"ו תשמ"ח, עמ' כו-לא, כותב רמ"י בלוי רשימה ארוכה של חיבורים שנדפסו בזהות לא נכונה. חלקם/רובם נזכרו כאן, אך לא כולם. אבל יש לו שם גם טעויות. קישור לדבריו: http://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?re ... 27&hilite=

[עושה חדשות]

איך אפשר להתקדם עוד בבירור הענין?

שוב אשאל, איך אפשר להתקדם? אולי לבדוק בכת"י של פסקי הרא"ש, או של תש' הרשב"א הנ"ל, וכיו"ב?

בס"ד, עוד התקדמות קטנה.
הנה בתשובות המיוחסות סי' קפב מופיע שוב הפסק הנ"ל, תואם לתשובה בח"א סי' תשל, (אבל עם שינויים, כמובן), ולדעת המהדיר של מכון ירושלים, סמיכות תשובה זו לחברותיה מראה כי מתחת ידי המהר"ם יצאו הדברים. ושם אי"ז פסקי הלכות אלא כתשובה ל"נשאלתי: אם נתערבו הכבשים יחד, מהו לאכול משלשתן יחד". עי"ש.

ועוד נקודה.
בשטמ"ק הנד' עה"ג בזבחים עג: מופיע כל הענין בשם מכאן אמר הר"ם, האם יש לנקוט שכוונתו למהר"ם מרוטנבורג?

[עושה חדשות]

תוס' יומא ט:

ושוב מצאתי כן בפי' דברי הימים שפירשו תלמידי רב סעדיה זצ"ל

ראיתי שמפרשים שהמכוון הוא לגבי הנדפס אצלינו כפירש"י על דה"י.

[עושה חדשות]

...אמנם יש להוסיף בזה, דהנה בשערי דורא סי' לט ציטט חלק מהדינים הנ"ל בשם "והשיב רבי משה", ותיקן במנחת יעקב "והשיב רבינו מאיר", וכוונתו לתש' המהר"ם הנ"ל, ולדברינו נצטרך לתקן "והשיב רבינו אשר"...

ראיתי היום בל"ו שערים של מהרא"י בשער יז, שהביא דברים אלו בשם רבינו משה, והוסיף דכ"כ הרא"ש. וא"כ כבר יותר סביר שיש כאן איזה רבינו משה נוסף, ולא לתקן את הגי' גם בל"ו שערים וגם בשערי דורא ל-רבינו מאיר.

[עושה חדשות]

במשכנות יעקב או"ח סי' קנו ובחוט המשולש סי' כג נד' תשובה זהה בדין אתרוג הירוק. סביר שהמקור הוא בעל המשכנו"י, ונכנס בטעות בקובץ התשובות חוט המשולש.

[עדיאל ברויאר]

תוספות ארוכות לתלמיד ר"ת ור' אליעזר על ב"ק - אורבך, בספר בעלי התוספות עמ' 643-645, כותב ש"האמת היא שאין כן תוספות של מחבר או עורך מסוים, אלא מעשה מאסף ומלקט, שלא היה לא תלמיד ר"ת ולא תלמיד ר' אליעזר", יעוי"ש.

[איש_ספר]

מעניין שיש בספה"י קטעים שיש תגובה בצידם: גמגום!
וכיו"ב בתוס' תלמיד ר"ת הנזכר.
וישל"ע במבוא של ר"י ליפשיץ להלכות דינים לר' יצחק ב"ר ברוך תלמיד ר"ת שבסנהדרי גדולה ח"ח שם מתייחס לתוספות אלה בקשר לר' יצחק ב"ר ברוך.

[עדיאל ברויאר]

מעניין שיש בספה"י קטעים שיש תגובה בצידם: גמגום!
וכיו"ב בתוס' תלמיד ר"ת הנזכר.
וישל"ע במבוא של ר"י ליפשיץ להלכות דינים לר' יצחק ב"ר ברוך תלמיד ר"ת שבסנהדרי גדולה ח"ח שם מתייחס לתוספות אלה בקשר לר' יצחק ב"ר ברוך.

יש בחיבור הזה גם קטעים מספר הישר עצמו, כפי שמעיר שם אורבך בהערה.
אולם, עצם הביטוי גמגום בסוף דיבור זכור לי גם מקבצי תוספות אחרים. תעשה באוצר חיפוש ספרים "תוספות", ובתוכם תחפש "ג[י]מגום". ראה בתוספות ר"י הזקן ותלמידו, תוספות ר"י הלבן, ובתוספות תלמיד ר"י על ב"ק, ואולי עוד.

[עושה חדשות]

גם בתוס' על הדף, בנזיר לו: מסיים במילה "גמגום".

[עושה חדשות]

כ' באור שמח הל' סוטה: דברי הכסף משנה פ"ג ה"א באמרה איני שותה תלמיד טועה כתבם, ולא יצאו מפיו הקדוש.
ולא הבנתי למה.

[עושה חדשות]

2 שאילות ב"הקמת שם" מתוך הכלבו סי' סו.


1.

ספר נקרא מורה חטאים ונקרא ספר הכפרות חברו ה"ר אליעזר מגראמישא ז"ל ... אבל מי שמונע עצמו במקום שאין שם בושת כי רוב בני אדם רואים פני נשים והוא אינו עושה זה עובד יוצרו באמת, ואמר הר"ם מרוטנבור"ק כי שמו חרם שלא יהיו אנשים עם הנשים במחול והיו דורשים יד ליד לא ינקה רע, ואמרתי כי אינו ר"ל על זה כי אם לרעה כי אינם רשעים לעשות בפרהסיא, ומביא ראיה מכהן גדול על ענין סוטה שלוקח המנחה מידו לידה והתיר לכל בניו הדבר ואמרתי הדבר לר"א מושנה"ם ואמר גם אני שמעתי זה ומעיד אני עליו בשבועה אבל טוב להניח הדבר

הרוקח בשם מהר"ם?


2.

ואכתוב בקוצר דברים המביאים את האדם לידי יראת חטא אשר כתב הר"ם מאיור"א ז"ל. לעולם יהא אדם זהיר שלא יכעוס שכל הכועס כל מיני גיהנם שולטין בו כאשר אמרו ז"ל, ועל ידי כן תבא למדת הענוה, וצריך להזהר מלהתגאות כי כל המתגאה מורד בהקב"ה כי לו לבדו נאוה הגאוה שנאמר (תהלים צג, א) ה' מלך גאות לבש ולא יאות לאחר, ועל כן צריך אדם לנהוג עצמו במדת ענוה ותמיד יהיו כל דברך בנחת עם כל אדם וראשך יהיה כפוף ועינך למטה ולבך למעלה ואל תבט לעיני בני אדם בדברך אתם וכל אדם יהיו בעיניך גדול ממך ועליך לכבדו הן דל הן עשיר ואם ידעת שאתה עשיר וחכם ממנו עם כל זאת יש לך לכבדו ולחשוב בלבך שחטאו במזיד והוא בשוגג וטוב הוא ממך, ובכל דבר שתעשה ובכל מחשבה שתחשוב דע כי אתה לפני המקום כי כבודו מלא כל הארץ ושכינתו עליך ותדבר בנחת ותירא ממנו כעבד מפני רבו ותתבייש מכל אדם, ואם יקראך אל תעננו בקול רם כי אם בנחת כאדם העומד לפני רבו תמיד, והוי זהיר לעסוק בתורה תמיד כאשר תוכל על מנת לקיימה וכאשר תקום מן הספר תחפש במה שלמדת אם יש דבר תוכל לקיימו, ופשפש במעשיך תמיד ערב ובקר ובזה יהיו כל ימיך בתשובה והסר כל מחשבות וכל דבר אחר מלבך בשעת תפלה והכן לבך לפני המקום וחשוב הדבר בלבבך טרם תוציאנו מפיך וכן תעשה מכל דבר ולא תחטא ואף באכילה ושתיה, ולא תלך עם הלצנים ובזה יהיו כל מעשיך ישרים ותפלתך זכה ומכוונת לפני המקום שנאמר (שם י, יז) תכין לבם תקשיב אזנך, שלש תפלות נשמעות תפלה בדמעות בכל יום ביחיד תפלת צבור בכל יום תפלת יחיד בין ר"ה ליום הכפורים, כל הבוכה בלילה בתפלתו כוכבים ומזלות בוכים עמו ותפלתו נשמעת

רמב"ן או ר"מ מאיברא?

[מה שנכון נכון]

רמב"ן או ר"מ מאיברא?

עמד ע"ז טוביה פרשל בתלפיות ח כידוע, וראה מה שניסה שעוועל בכתבי הרמב"ן לדחות דבריו.

[עדיאל ברויאר]

בתוך ספר סוכת דוד על מסכת סוכה, בני-ברק תשס"ב, נדפסו שרידים מפירוש תלמיד הרמב"ן (ר"י קרקושה) על הרי"ף סוכה. אולם, חלק ממה שנדפס שם כלל אינו שייך לו אלא לר' יהודה אלמדארי. הקטעים המדוברים נדפסו שם בעמ' עא ועמ' פ-פב. הכוונה לפירוש לדף לב ע"ב עד ד"ה ענף (ועד בכלל) ולדף מב ע"ב ואילך. לא באתי לערער על ייחוס שאר הפירוש שנדפס שם (ובמקומות נוספים) ע"ש תלמיד הרמב"ן מתוך כת"י אחר. ההדרת הקטעים של ר"י אלמדארי אינה חפה מטעויות (כדוגמה, בעמ' עא נדפס "וכך פירשו בשיטת תלמידי רש"י ז"ל". אך בכת"י כתוב: "וכן [ית]רא[ה] מפיר' רש"י ז"ל". ההשלמות עפ"י כת"י מוסקבה).

[עדיאל ברויאר]

בישורון כג נדפס פירוש למשלי על שמו של הרוקח. כאן בפורום נדחו הטענות שעמדו בבסיס ייחוס זה: viewtopic.php?f=7&t=1557&p=13254&hilit#p13254

[יוצא פוניבז']

יש באמת הכרעה בענין של הריטב"א - שיטה לר"א אלשבלי - "שיטמ"ק" לברכות?

בקובץ עץ חיים דהשתא התפרסם מאמר לשלול את היחוס לריטב"א.
(בכל אופן הדפסת החיבור תחת כמה שמות גרמה בלבול להרבה מחברים שמציינים אותם כספרים נפרדים, וראה גם בציץ אליעזר הרצו"ב)

צי''א.JPG (41.98 KiB) נצפה 11934 פעמים