ואסור להתמהמה בחילול שבת לחולה שיש בו סכנה שנאמר אשר יעשה אותם האדם וחי בהם ולא שימות בהם, הא למדת שאין משפטי התורה נקמה בעולם אלא רחמים וחסד ושלום בעולם, ואלו המינים שאומרים שזה חילול שבת ואסור עליהן הכתוב אומר וגם אני נתתי להם חוקים לא טובים ומשפטים לא יחיו בהם.
1. מי הם אלו המינים שלא סוברים את ההיתר של פיקו"נ? אולי האיסיים?
2. מהו הנימוק המחודש שאין משפטי וכו' ומה לא מספיק בעצם הפטור הנלמד מקרא ולהסביר שחביבה נפש ישראל וכו'?
3. לכאו' לפי נימוק זה, יהיה היתר של פיקו"נ גם לגבי גויים, להתיר לגוי אכילת אבמה"ח לרפואה וכיו"ב?
ראיתי כעת בביאוה"ל סי' שכט שכתב -
"ואף על גב דלא שייך הכא הטעם חלל שבת אחת כדי שישמור שבתות הרבה משום דלאו דוקא שבת ה"ה שאר מצות כמו שכתב המאירי ביומא וז"ל ואעפ"י שנתברר שאי אפשר לו לחיות אפילו שעה אחת שבאותה שעה ישוב בלבו ויתודה עכ"ל אמנם באמת נראה דכל זה הוא לטעמא בעלמא אבל לדינא לא תלוי כלל במצות דאין הטעם דדחינן מצוה אחת בשביל הרבה מצות אלא דחינן כל המצות בשביל חיים של ישראל וכדיליף לה שמואל מוחי בהם כדכתב הרמב"ם פ"ב מהלכות שבת שאין משפטי התורה נקמה בעולם אלא רחמים וחסד ושלום בעולם וכמו כן לכל הני תנאי דילפי לה ממזבח וממילה וממחתרת מוכרח דאחיים של אדם קפיד רחמנא (בר מההיא דחלל שבת אחת וכו') וכן מוכרח לשמואל דאמר גבי תינוק מושלך ברוב א"י דמפקחין אף על פי דעל פי דין יהיה א"י גמור ולא יקיים שום מצוה אעפ"כ כיון דבפקוח נפש אין הולכין אחר הרוב חיישינן שמא מישראל הוא",
משמע שלגבי אחד שאין תועלת בהצלתו לא מספיק הנימוק של חביבות נפש של ישראל, אלא ראוי להשתמש בנימוק של הר"מ שלא יהיו משפטי התורה נקמה.