עושה חדשות כתב:דין 'שלם' לענין פת של עירוב, ולענין ברכת המוציא ולחם משנה -
עירובין פא. אמר רב חסדא תפרה בקיסם מערבין לו בה.
ובשו"ע או"ח סי' קסח "אם יש לאדם שני חצאי לחם ואין לו לחם שלם, יחברם יחד בעץ או בשום דבר שלא יהא נראה, ודינו כדין שלם; ואפילו בשבת יכול לחברם".
והמקור לדימוי הוא ברוקח סי' שכט, ז"ל "ואם יש לאדם שני חצאי לחם יחברם יחד בעץ או בשום דבר שלא יהא נראה ודינו כמו שלם אפי' בשבת כדמשמע בעירובין בפ' חלון תופרה בקיסם ולא ידיע תיפרה דינו כשלם".
ובשו"ת חתם סופר ח"א או"ח סימן מו האריך להק' על הדימוי, עי"ש.
ובפוס' מבו' לדון מזה עוד על אתרוג שחיבר עוקצו שניטל ממנו ע"י מחט אי הוי לקיחה תמה, עי' בית יעקב סי' קמב, ושבו"י ח"א סי' לה, וביד המלך הל' לולב פ"ח ה"ז, ובהג' מהרצ"ח ויעב"ץ בעירובין שם.
(ומצינו השוואה לכיוון השני לענין אתרוג שנחלק וחיברוהו בקיסם, ז"ל התוספתא באהלות פ"ד: "חלב המת שהיה שלם וחיתכו טמא היה מפורד וחתכו טהור שאין חיבורי אדם חיבור אתרוג שנפרץ ותחבו בכוש או בקיסם אינו חבור שאין חיבורי אדם חיבור". ופי' הר"ש שם פ"ג דהנידון על חיברי אדם לענין אתרוג הוא לגבי מצוות לקיחת ד' מינים ולא לגבי טומאת אוכלין).
ועוד דוג' של השוואה, מחיבור של טומאה לחיבור של ברכת המוציא, בחידושי הר"ן חולין קיח:
ז"ל "ובתוספות פירשו שפחות מכזית זה מחובר עם כביצה אוכלין אבל אינו מחובר בו כל כך שאם היה מגביהו היה ניתק שאר האוכל מאותו פחות מכזית לפיכך לא חשיב יד לכביצה אלא לאותו פחות מכזית דכיון דאינו מטלטל על יד זה היד לא חשיב יד והוה כאלו אינו מחובר לענין שזה אינו נקרא יד אלא לבשר המחובר בו ומיטלטל עמו. ומכאן משמע שאלו שחותכין בסכין הלחם קודם שיעשה המוציא צריך שלא יהיה החתך כל כך גדול כדי שיהא כל הככר מיטלטל על יד החתיכה ההיא ואי לא הויא ליה כאלו הכל חתוך ופרוס ואנן שלימה בעינן ואף על גב דכשמגביה כל החתיכות ביחד מטלטל הככר כולו כיון דאיכא חתך אחד דלא יכיל לטלטולי ביה מיד הוי ליה פרוס וצריך למבצעי מככרא שלימתא. כך נראה".
והרי זה דומה להשוואה הידועה של הרא"ש בברכות פ"ו, ז"ל -
אלא חותך ואין מפריד הפרוסה עד לאחר הברכה ויראה לי שצריך לחתוך מעט שאם יאחז בפרוסה שיעלה הככר עמו דאם לא כן חשיב כפרוסה. וכן שנינו בפרק ג' (מ"א) דטבול יום ר"מ אומר אם אוחז בגדול והקטן עולה עמו הרי הוא כמוהו ר' יהודה אומר אם אוחז בקטן והגדול עולה עמו הרי הוא כמוהו והלכה כרבי יהודה.
(והר"ן מחודש טפי, דהרי כאן הוי לפי דבריו סברא מסויימת בדין ידות הטומאה, ודו"ק).
מה דעתכם לגבי הלכות "ברייה", ללקות על פחות מכזית, ולחייב ברכה אחרונה, ושאינה מתבטלת ברוב, האם מהני "תפרה בקיסם"?